ילדים, הגרסה השפויה

האם מוסרי להוליד ילדים? האם זאת חובה? האם מדובר במחויבות לעולם, או בעניין אישי ואפילו אנוכי בלבד? מה הגבולות בין הפרט לחברה בדיון בשאלות הללו?
X זמן קריאה משוער: 11 דקות

אנשים רבים רוצים להוליד ילדים, אך הם עשויים לשאול את עצמם: האם זה מוסרי להביא ילד לעולם כל כך מקולקל, שבו ילדיהם עשויים לסבול, להיפגע או להיקלע למצבים של חוסר צדק? אחרים מעדיפים לא להוליד ילדים. הבחירה הזו מעלה גם היא תהיות מוסריות: האם זה "אנוכי" להימנע מהִתרבות? האם מי שאינם הורים נמנעים מלתרום לעתיד האנושות –  לבניית הדור הבא –  כפי שכול מי שיכול נדרש לעשות?

מפתה להתייחס בביטול לשאלות כאלה, בטענה שמדובר בעניין אישי. הרי ברור שזה לא עסק של אף אחד. לא הממשלה, ולא החברה צריכות לומר לי אם ללדת או לא. השאלות שייכות לגמרי ל"תחום הפרטי", שבחברה ליברלית ראויה, על אחרים לכבד את גבולותיו.

עובדה שמדובר בעניין פרטי, משהו שלאחרים אין כל סמכות להחליט לגביו, אין פירושה שהנושא אינו מצריך התחבטויות מוסריות

זה נכון. אבל העובדה שמדובר בעניין פרטי, משהו שלאחרים אין כל סמכות להחליט לגביו, אין פירושה שהנושא אינו מצריך התחבטויות מוסריות. כל אחד מאיתנו עדיין יכול לשאול את עצמו: מה עלי לעשות? האם ישנם שיקולים מוסריים שעלינו להתחשב בהם –  שיקולים שיכולים להדריך אותנו בבואנו להתחבט בשאלות מאוד חשובות ומאוד אישיות? ואם נחליט לשאול את עצמנו את השאלות המוסריות הללו, התשובות עשויות להפתיע אותנו.

עריסה, סל, סריג, תינוק

"מחכים לתינוק", תצלום: נינה שרודר

האם זה הוגן, כלפי ילדיכם העתידיים, ללדת אותם לחיים שללא ספק יכילו מידה משמעותית של כאב, אי נוחות, סבל וכאבי לב? במאמרו משנת 1850 "על הסבל העולם", ארתור שופנהאואר שאל:

"אם ילדים היו מובאים אל העולם משיקולים הגיוניים בלבד, האם המין האנושי היה מוסיף להתקיים? האם האדם לא היה מגלה חמלה רבה כלפי הדור הבא, וחוסך ממנו את נטל הקיום? או לפחות לא לוקח על עצמו לכפות נטל כזה בדם קר?"

כן, בתנאי שאתם חוזים שחיי ילדיכם יכללו אושר, סיפוק, שמחה ואהבה. אבל רבים רואים גם את הא-סימטריה הקיימת כאן. אתם אולי חושבים שחשוב יותר לא לפגוע באחרים מלעזור להם. אחרים ילכו צעד נוסף קדימה ויציעו שאין לנו כל סיבה מוסרית מהותית ליצור חיים מאושרים נוספים (לטענתם, מדובר בבחירה מוסרית ניטרלית) בעוד שיש לנו סיבות מוסריות מהותיות שלא ליצור חיים אומללים לחלוטין. אם זה נכון, חיים חדשים של אושר הם ניטרליים מבחינה מוסרית ואילו חיים חדשים של אומללות הם רעים מבחינה מוסרית. מאחר שחיים באשר הם כוללים תערובת של אושר ואומללות (ולכן, על פי תפישה זו, הם תערובת של ניטרליות ורע מוסרי), האם נובע מכך –  כפי שטען הפילוסוף הדרום אפריקני דייוויד בנעטר (Benatar) –  שכל סוג של חיים הוא בסופו של דבר רע?

ההיקש הזה מהיר מדי. פשוט לא סביר לטעון כי חיים שהם ברובם מאושרים, אך כוללים מדי פעם כאב ראש, הם חיים "רעים". הטיעון השתבש במקום כלשהו, אולי, כפי שאטען בהמשך, עלינו לדחות טענות עזות מדי על א-סימטריה בין אושר ואומללות, ולהכיר בסיבות המוסריות המהותיות להביא אל העולם חיים מאושרים.

בעוד שיש להימנע מחיים שאינם כוללים דבר מלבד כאבי ראש, מה בנוגע לחיים שבהם האומללות קטנה בהרבה מן האושר?

אך גם אם תדחו את התשובה הזו, סביר שמה שבאמת רע אינו סתם אומללות מוכרות, אלא אומללות שאין לה שום פיצוי. בעוד שיש להימנע מחיים שאינם כוללים דבר מלבד כאבי ראש, מה בנוגע לחיים שבהם האומללות קטנה בהרבה מן האושר? אפילו אם לא תסכימו שאושר הוא סיבה מספקת להביא לעולם חיים חדשים, האושר בחיים עדיין עשוי להיות רלוונטי מבחינה מוסרית, משום שהוא מבטל או מערער את אותן סיבות כנגד יצירת חיים חדשים שעלו כשחשבנו על חיים של אומללות בלבד.

משום כך יש לנו סיבה סבירה לפקפק בטענה כי הציווי "ראשית, אל תגרמו נזק" מספק לנו עצה מוסרית איתנה בכל הנוגע להחלטה האם להתרבות או לא. כל חיים יכילו, כמובן, רגעים של אומללות. אבל כל עוד יש לכם סיבה סבירה להניח כי תוכלו לתת לילדיכם חיים שהם בכללותם חיוביים –  כאלה שייראו להם, בסופו של דבר, ראויים –  אז נדמה כי מבחינת הילדים, הבאתם לעולם אינה צעד רע מוסרית.

האם אי-הולדה עשויה להיות רעה מבחינה מוסרית? כך חושב, כנראה, האפיפיור פרנציסקוס. לפני חודשים ספורים הוא גינה זוגות שבחרו לא ללדת וכינה אותם "אנוכיים". הוא טען בלהט כי: "חברה שיש בה דור חמדן, שאינו רוצה להקיף את עצמו בילדים, שחושב שהם עול, דאגה מיותרת וסיכון יותר מכל דבר אחר, היא חברה מדוכאת". זו טענה נחרצת. ומהם גבולות העיקרון שבבסיסה? האם זה "אנוכי" ללדת רק ילד אחד, כשאתם יכולים ללדת שניים, או שלושה וכן האלה? האם אסור למבוגרים לבחור מטרות או נושאי עניין אחרים בחייהם מלבד "להקיף את עצמם בילדים"? זה לא נשמע הגיוני.

תינוק, שמיכה

בראשית החיים. תצלום: שרון מק'קצאון.

מצד שני, ברור שלחיים מאושרים יש ערך, והיכולת שלנו לתרום ערך כזה לעולם היא בוודאי בעלת משמעות מוסרית.

לפני שנוכל לברר כראוי את השאלה הטעונה כל כך, ולברר מה נכון ולא נכון בדבריו של האפיפיור, נדרשת סטייה רטורית קטנה, שתפריד בין המשמעויות השונות שעשויות להיות לטענה כי אנשים (שיכולים) צריכים ללדת ילדים.

ראינו כי חשוב להבחין בין מוסר בגוף ראשון למוסר בגוף שלישי: שאלות הנוגעות למה שעלי לבחור לעשות בעצמי, לעומת מה שאחרים רשאים לצפות או לתבוע ממני. בחירה אישית יכולה להיות פרטית, כלומר כזו שלא ראוי כי אחרים יבקרו אותה מבחינה מוסרית, ועדיין להותיר מקום לתהיות מוסריות מנקודת המבט האישית של אדם המחפש הדרכה מוסרית.

הבחנה נוספת עולה בתוך נקודת הבט האישית, והיא קשורה לחומרתו של פסק הדין המוסרי. נניח שהחלטתי איזו אפשרות היא נכונה מוסרית. אני עדיין עשוי לשאול: "האם אני חייב לעשות זאת? או שזהו פשוט מעשה שטוב לעשותו?" למשל, נניח שאני נתבע מוסרית להציל פעוט מטביעה במקווה מים, או להימנע מלרצוח בני אדם. לעומת זאת, לעזור לקשיש לחצות את הכביש זהו מעשה טוב, אבל אינו הכרחי.

תפישת השיפוטים המוסריים הנוגעים להחלטות אישיות ככאלו שהם לא יותר מהמלצות מוסריות, ולא תביעות חמורות, הופכת אותם למתקבלים יותר על הדעת. היא מקטינה בהרבה את התחושה כי כל הרהור מוסרי בשאלות כאלה הוא בהכרח פולשני וביקורתי. ומסתבר כי ישנם פילוסופים –  מאליזבת אנסקומב ועד אליסטר נורקרוס – שתהו האם עצם הרעיון של תביעות מוסריות הוא בכלל הגיוני ("תביעות מטעם מי?" אתם עשויים לשאול). אולי, בסופו של דבר, כל מה שאנו יכולים לעשות זה לבחון רצף של אפשרויות הנעות בין "טוב יותר" ל"רע יותר". מתיחת גבול במקום מסוים על הרצף, והטענה כי לאחריו "אתם חייבים לעשות לפחות את זה!" נראית מלאכותית.

יתכן כי בתקופה שבה אנו מתקשים כלכלית השיקולים המוסריים יצביעו נגד הולדה, אבל יתכן גם שזה בסדר להביא ילדים לעולם במצב כזה, ואין סיבה לחוש בשל כך אשמה

מצד שני, נראה כי הרעיון לפיו חלק מן המעשים שלנו רעים במובן חמור, או שהם חורגים מן ההוגנות המינימלית, הוא חלק מן ההבנה המוסרית המשותפת שלנו. ראוי לגמרי להרגיש תחושות אשמה נוראיות אם הנחתם לפעוט לטבוע כשיכולתם להצילו. לעומת זאת, אם לא עזרתם לקשיש לחצות את הכביש, אולי לא התנהגתם למופת, אבל אתם עדיין בסדר מבחינה מוסרית (נכון?).

במרבית המקרים, הציפייה כי אנשים יחושו אשמה או בושה משום שקיבלו החלטה "רעה" בנוגע לאפשרות ללדת ילדים, נראית חמורה באורח בלתי סביר. וזו סיבה לחשוב שעל מרבית השיפוטים המוסריים בנושאים כאלה להיעשות בצורה חמורה פחות. למשל, יתכן כי בתקופה שבה אנו מתקשים כלכלית השיקולים המוסריים יצביעו נגד הולדה, אבל יתכן גם שזה בסדר להביא ילדים לעולם במצב כזה, ואין סיבה לחוש בשל כך אשמה.

תינוק, חיוך

חיוך מבלי דעת. תצלום: פיליפ מרוז

חשוב לראות את ההבדלים הללו, שאם לא כן, ההסתייגות שלנו מהצבת תביעות מוסריות נוקשות על החלטות הנוגעות לפריון עלולה להוביל למסקנה המוטעית לפיה אין כל אפשרות להעריך החלטות כאלה מבחינה מוסרית. אבל כל עוד אפשרויות מסוימות טובות מוסרית מאחרות, ישנה חשיבות רבה לבחינתן. אחרי הכול, כישויות מוסריות, אנחנו מעוניינים בדרך כלל לפעול באורח ראוי, ולא רק להימנע מעשיית רע ברור. בין אם ההתנהלות הראויה (מה שמכונה מסורתית "המעלה הטובה") היא עצמה הגמול שלנו, ובין אם לא, אנחנו נוטים לשאוף ליותר מהמינימום בלבד.

כדי להבהיר, בואו נשתמש במונח "ראוי", כדי לציין שאפשרות היא טובה מוסרית (או מומלצת, מנקודת מבט מוסרית) ונגביל את המונח "חובה" למובנה הנוקשה כתביעה מוסרית. כעת אנו יכולים לשאול: האם יש לנו חובה ללדת ילדים? עשויים להיות מקרים מדומיינים בלתי סבירים לגמרי, שבהם נוכל לדמיין חובה כזו –  למשל, אם עתיד האנושות תלוי בכך. אבל מה בנוגע לנסיבות שגרתיות יותר?

נניח שנסיבות חייכם מתאימות בצורה אידיאלית לגידולו של צאצא שישגשג ויפרח. אתם משכילים, נהנים מביטחון כלכלי, יש לכם תמיכה חברתית נרחבת וכן הלאה (איני מתכוון לרמוז כי היעדר יתרונות כאלה בהכרח ימנע מילד לשגשג –  אני רק מציין שאלה הם יתרונות, והם משפרים את סיכויו של הצאצא לפרוח). יתרה מזאת, נניח שיש לכם אופי מקסים, וברור שתטפלו היטב ובאהבה בכל ילד שייוולד לכם. עם זאת, אתם לא בטוחים שאתם רוצים ילדים, משום שיש לכם תחומי עניין אחרים שחשובים לכם, ואלה ייפגעו (לפחות במידת מה) אם יהיו לכם ילדים.

ישנו חשש שאם הבאת חיים מאושרים לעולם תיחשב לפעולה טובה מוסרית, יידרש לגזור מכך כי נשים בנסיבות מתאימות צריכות להתמסר כל כולן לתפקוד כמכונות הולדה, לטובת הכלל

בנסיבות כאלה, אם יהיו לכם ילדים, יהיו להם בוודאי חיים משובחים. זה, כנראה, מצוין –  הרי אין דבר ההופך את העולם למקום טוב יותר, יותר מחיי אדם משובחים ומלאי שגשוג. אם תנסו לדמיין שני יקומים אפשריים ולהעריך איזה מהם טוב יותר מבחינה מוסרית, השיפוט שלכם בוודאי יושפע מהשאלה באילו מהם ישנם יותר חיים מאושרים ומשגשגים לעומת חיים אומללים, או אפילו ניטרליים.

ישנם פילוסופים, המונעים מדאגה לחירות ההולדה, אשר מתנגדים להערכה כזו. נדמה כי הם חוששים שאם הבאת חיים מאושרים לעולם תיחשב לפעולה טובה מוסרית, יידרש לגזור מכך, באורח אבסורדי, כי נשים בנסיבות מתאימות צריכות להתמסר כל כולן לתפקוד כמכונות הולדה, ולייצר ללא הרף תינוקות מאושרים לטובת הכלל. אני מסכים שעלינו לדחות את הטענה האבסורדית הזו, המעוררת שאט נפש מבחינה מוסרית. אבל איני בטוח שהכחשת ערכם של חיים מאושרים היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.

אנו יכולים להתקדם באמצעות ההבחנות שציינו עד כה. (1) אפילו אם הִתְרבות נתבעת מבחינה מוסרית, אין פירושו שמותר לכפות אותה חוקית או חברתית. (2) אפילו אם מנקודת מבט מוסרית אישית אנחנו נתבעים לה, אין פירושו שלמישהו אחר מותר לבקר אותנו על הימנעות מהולדה. (3) אפילו אם הולדה הייתה הבחירה המוסרית האידיאלית, אין פירושו שאדם נתבע לבצע אותה מבחינה מוסרית.

משפחה, מטריות, גשם

משפחה בגשם. תצלום: דימיטרי דה-פריז

ישנם כל מיני דברים שטוב לעשות מבחינה מוסרית, אבל עשייתם תתבע הקרבה אישית גדולה כל כך, שאיש אינו יכול לצפות (מעצמו או אחרים) שנעשה אותם

כדאי להרחיב את האמירה האחרונה. ישנם כל מיני דברים שטוב לעשות מבחינה מוסרית, אבל עשייתם תתבע הקרבה אישית גדולה כל כך, שאיש אינו יכול לצפות (מעצמו או אחרים) שנעשה אותם. תרומת הכנסתכם לעמותות צדקה יעילות ביותר, כפי שממליצים אנשי תנועת האלטרואיזם האפקטיבי, היא מעשה מוסרי נהדר. מעטים בלבד יתנגדו לטענה הזו ויאמרו כי סיוע לאנשים במדינות מתפתחות אינו חשוב, או שהחיים שמצילות העמותות הם חסרי ערך. כל עוד עמותת הצדקה יעילה באמת בסיוע לאנשים (ללא השלכות בלתי רצויות שאיש לא התכוון אליהן), אין לנו אלא להסכים כי תמיכה כלכלית בעמותה היא מעשה טוב. קשה לחשוב על דרך טובה יותר מוסרית להוציא את כספכם. למרות זאת, משום שמדובר בהקרבה אישית משמעותית, מרבית האנשים חושבים כי התנהגות אלטרואיסטית היא "מעל ומעבר למתחייב". ההתעקשות כי עלינו להתמסר לעשיית הטוב, תוך זניחת מטרותינו האישיות בחיים, תהיה, כנראה, בקשה גדולה מדיי.

סוג כזה של "תובענות בכפייה" בנוגע לחובות מוסריות אפשריות, נראה חמור עוד יותר כשמדובר בהחלטות הנוגעות לפריון. הבקשה לוותר על חלק ניכר מהכנסתכם היא כאין וכאפס לעומת התובענות והפולשנות שיש בתביעה כי נשים, שנמצאות בנסיבות המאפשרות זאת, יוותרו על כל חייהן ועצמאותן כדי להפוך לבית חרושת חי להולדת תינוקות. אפילו אם יהיה בדבר תוספת גדולה מאוד לטוב הכללי (מה שלגמרי לא ברור –  תמיד עשויים להיות דברים טובים עוד יותר שהאישה יכולה לעשות בחייה), פשוט לא הגיוני לבקש ממישהו להקריב קורבן אישי עצום כל כך. מסיבה זו, ניתן לדחות את קיומה של חובת פריון.

בקצרה, ניתן להודות כי הבאת חיים טובים אל העולם היא דבר טוב, מבלי להתחייב לחובת פריון בלתי סבירה. אפילו אם אדם חש שמתפקידו "להעביר את זה הלאה", ולתרום לעתיד האנושות, ישנן אינספור דרכים לעשות זאת. הולדה היא רק אחת מהן. בכל פעם שאתם תורמים לחברה, או פועלים בנדיבות ובאכפתיות, אתם מתחזקים ותורמים, במידה קטנה, לתרבות האנושית. השפעה ארוכת טווח גדולה עוד יותר אפשרית אם אתם מוכנים לתרום תרומות ממוקדות מאוד לצדקה –  למשל, להציל חיי ילדים או לפעול למניעת אסונות גלובאליים.

ישנם גורמים מסוגים שונים שעשויים להשפיע באורח הגיוני על החלטות הפריון שלכם. אחד המרכזיים הוא השאלה איך אתם מרגישים ביחס לכך, ועד כמה נראה לכם שילדים ישתלבו בתוכניות ובתקוות שלכם ביחס לחייכם. אם הולדת ילדים תאמלל אתכם, למשל, ברור שזו סיבה רבת משקל נגד –  למענכם וגם למען הילדים הלא רצויים הפוטנציאליים שלכם! מה שברצוני לטעון הוא, כי בנוסף לסיבות האישיות הברורות האלה, ישנן גם סיבות מוסריות לגמרי שיש לשקול, משום שאנו יכולים –  באמצעות בחירות הפריון שלנו, כמו באמצעות בחירות רבות אחרות –  להוסיף לעולם ערך רב להדהים.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ריצ'ארד צ'אפל (Chappell) מלמד פילוסופיה באוניברסיטת יורק בבריטניה. הוא נושא תואר ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת פרינסטון.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "יום קיץ, חוף ברייטון" (סביבות 1914), אדוארד הנרי פוטהסט. תצלום: סות'ביס לונדון, ויקיפדיה 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ריצ'ארד צ'אפל, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

19 תגובות על ילדים, הגרסה השפויה

01
מיכל ב

מאמר חיוני וחכם. ככל שהעולם מלא יותר, ככה שאלת הילדים היא של כולנו, אבל ככל שהחברה מתפרקת, אנשים מתבצרים בהחלטות האנוכיות שלהם. הדיון החברתי חשוב, גם כי הוא יכול להשליך על הדיון האישי, המשפחתי. הית שאין חשש שאנשים יפסיקו להביא ילדים לעולם, צריך לדבר על זה.

02
בלבלה

החברה היום ועוד מתחילת עידן התעשיה ,מנצלת בציניות מוגזמת את הפרט לכדי כלי שרות למימוש המטרה שהחברה הגדירה שזה שווה לכל מכונה יעודית במיפעל סטנדרטי אז ליצור ילדים למען שרות האינטרסים החברתיים כגון תיחזוק הכלכלה והתעשייה שהם כסף ועל פי זה מחנכים את ילדיי ההווה העתיד והעבר גם המבין יבין מרצה את עצמו והלא מבינים זה בסדר תהנו מהזמן ומריצוי החברה שנה טובה ונחת תודה

03
Tabularasa

לא מזמן תהיתי ביני לבין עצמי מה עדיף לקוראי אלכסון בזמן האחרון, פרוזאק או הפסקות זמניות מהקריאה והעיון באלכסון. בחרתי באפשרות השניה, שעבדה מעולה והופ, חזרתי לסורי ישר למאמר הזה. מה יש לכם תגידו לי?
לפני שנים רבות, כבר לא צעיר במיוחד, נפל לי אסימון. אמנם, היה לי מאוד נח כפי שאני, אבל שמתי לב שכל ידידי ומכרי שגילם גדול משלי אז, בעשר שנים או יותר, חשוכי הילדים שבהם מבחירה (בד״כ) או שלא התגלו כמאוד לא נעימים, מרירים (בטח, בטח, ציניים, סרקסטיים, למה מרירים... נו באמת), אנוכיים. זו כמובן אינה סטטיסטיקה אלא רק החויה הפרטית שלי. מהרתי לזוגתי וביקשתי בבהלה קלה ״ עכשיו זה הזמן״. החויה דלעיל לא השתנתה מאז, רק התחזקה. אני עסוק בפירנוס שלושה בני אדם שלא הכרתי ולא ממש בחרתי ללא ציפיה לתמורה כל שהיא. אני יודע איתם שימחה, צער, כאב ושימחה וחוזר חלילה.
ניסיתי מאז למצוא את המפתח לחוסר ההגיון הזה, הכלכלי, הפסיכולוגי, האקולוגי, הפילוסופי, מה שתירצו. אין לי תשובה אחרת לבד מזו שבהחלט מרצה אותי: אנחנו חיות. זה מה שהאבולוציה של הנים שלנו צריכה ולשם היא כיוונה את הביולוגיה שלנו. את הכימיה שמשתוללת לי במוח. הילדים שלי עושים לי במוח מה שפרוזק עושה. מטפל בכימיה של המוח. האנושי.
כך שבבחירה שלי, בין להיות חיה שמחה (לפחות לפרקים) לבין פילוסוף מוסרי, אקולוגי, חכם ומגעיל (שוב, לא סטטיסטיקה, רק חוויה אישית) בחרתי בילדים האהובים שלי

    04
    בדוק ומנוסה

    טובה נוספת בילדים:
    פסיכולוג חשוב אמר שרגילים לאמר שכל ילד זקוק למבוגר שיעזור לו לגדול, ושוכחים לאמר שכל מבוגר זקוק לילד שיעזור לו לגדול.

    06
    מחפש משמעות

    תגובה כל כך נכונה. אנחנו חיות ואם אנחנו זורמים עם הדחף הביולוגי שלנו אנחנו מסופקים. בחיים יש מכלול רגשות. יש בזמן האחרון דגש חזק על אושר. אין אדם שחווה רק אושר. מי שמחפש להיות מאושר ורק אז להביא ילדים מאושרים או גרוע יותר, להביא ילדים ולהיות האחראי העיקרי לאושרם, רק יגרום לעצמו עוד סבל.

07
תמצתן

קצורו של מאמר, להבנתי:
הערך המוסרי של הולדה צריך להמדד כמדידת הערך המוסרי של כל דבר: בהתחשבות בהשפעות הכוללות שלו, ולא רק באחת מהן.
ממילא, הכלל "ראשית, אל תגרמו נזק" הוא פסול מבחינה מוסרית.

08
שלום בפ

ילדים הם נמשך הקיום הפיסי והרוחני של האדם.
בדברי חכמים בארמית: ברא כרעיה דאבוה. עצם הקיום של הילדים מבלי להתייחס לטיב התייחסותם אל הוריהם, מעניק תחושה עמוקה של קיום. אפשר לומר של המשך הקיום גם לאחר 120.

09
שלום בפ

ילדים הם המשך הקיום הפיסי והרוחני של האדם.
בדברי חכמים בארמית: ברא כרעיה דאבוה. עצם הקיום של הילדים מבלי להתייחס לטיב התייחסותם אל הוריהם, מעניק תחושה עמוקה של קיום. אפשר לומר של המשך הקיום גם לאחר 120.

אני לא מבין למה הכותב הנכבד כל כך מתייחס למה יאמרו עליו ?
כל המאמר מדבר על דבר אחד: להצטדק כלפי הזולת.
וכל זמן שאף משטר בעולם לא כופה על הפרט להוליד, כל הדיון נשמע לי מיותר. (יש לאדם את החופש לעשות מה שהוא רוצה)

עוד משהו שמטריף אותי תמיד. "הקלישאה שאישה שמולידה, היא כביכול מוותרת על משהו"
הרי כל הגיל של ההולדה, היא בקושי 15\20 שנה. מה זה מול 80\90 שנה ? כלומר היא יכול להגשים את עצמה בכל תחום שהיא רוצה אחרי או לפני או ביחד.

גם נושא הכלכלה, היא טיעון דבילי. הכלכלה זה אמצעי, וההולדה זה החיים עצמן. כלומר המצאת הכלכלה היא בשביל הילדים (קניין\בית אוכל ביגוד וכו' וכו'), אדם כרווק מספיק לו הג'ונגל. כלומר כל ההמצאות האנושיות מהשפה, החקלאות, הלוח שנה, הגדרת היום והלילה, השעון, הביגוד, האוכל המבושל, חוקי המשפחה, חוקי הקניין שממנו הומצאה חוקי המוסר וערכים. וכמובן החברה עצמה. בקיצור הכל בכל מכל כל הומצאה בשביל שרידותו של הפרט. וכרווק הוא לא צריך את כל זה.

ובכן קודם זה אתה והמשפחה האישית שלך ורק אחר כך אתה מתכנן את הכלכלה שלך. ולא ההפך.

מכאן נדון באופן טהור למה כן להוליד (משום מה כותב המאמר לא נתן סיבה אחת טובה כן להוליד). ולמה בחיים לא כדאי לכם לשמוע לעצות האחיתופל למיניהם.

    ובכן, אדם שמוליד לישות מין האנושי הדמיונית, או אפי' לאלוהים ?!
    אין לו זכות מוסרית לעשות זאת. מהסיבה הפשוטה שהוא לא יכול לשאול אותו קודם האם הוא רוצה להיוולד. כלומר ההולדה היא כפייתית ולעשות דבר בכפיה היא דבר לא מוסרי בעליל.

    זה הסיבה הראשונה למה אסור לאדם להוליד.
    הסיבה השניה.
    נמנו וגמרו (עשו הצבעה בין החכמים והתוצאה היית ברוב גדול,,,,) "שלא טוב לו שנברא משנברא".
    כלומר רוב ברי דעת מבינים שעדיף לאדם לא להיוולד מתחילה.
    שבל המאמר משוכנע שמצב כלכלי טוב מצדיק את ההולדה, הוא מניח שמצב כלכלי היא סטטית ולא היא. כלומר כולנו יודעים שמצב כלכלי תמיד עומד על שערה.
    אנחנו הישראלים הרגשנו את זה על בשרינו ממש. היית קיצבה ילדים גדולה ככה שרוב המשפחות חישבו - כעצת בעל המאמר - את החישובים הכלכליים והולידו בכיף שלוש או אפי' ארבע ילדים ואחרים כמו החרדים והערבים הולידו הרבה יותר מיזה. והנה שאסכולת שיקגו השתלטו על המדיניות הכלכלית שלנו, הם יצאו עם מתקפה דיקטטורית נגד כל המשפחות המרובות ילדים ודבר ראשון הורידו את קיצבת הילדים.

    אז הנה הורים חישבו מצב כלכלי ומה יצא מיזה אחרי שאבי שמחון ושאר נערי האוצר החליטו לסרס את האומה כולה ?!

    לסיום:

    אין לשום אדם זכות מוסרי להוליד. מפני שני הסיבות שמניתי לעיל.

    כל שכנוע כמו מין האנושי חייב לשרוד. או יש לי יכולת כלכלית ?! אסור לך לעשות זה כי זה אקט כפייתית !! מה עוד, אפי' שהמצב הכלכלי שלך טוב, לנולד לא ממש משמח שהוא נולד למשפחה עם מצב כלכלי טוב.
    תבדקו את זה (ובאמת בדקו את זה), מצב כלכלי טוב לא מביא אושר לנולד (הדגש ל"נולד"). רק להפך, בני המעמד הגבוה סובלים הרבה יותר מילדים רגילים.

    אז למה להוליד לעזאזל ? בהמשך ברצוני לדון למה כן להוליד.

      משה רבינו היה רווק וזר\גר בארץ זרה. הוא פגש שם את בחירת ליבו והחליטו להתחתן.
      האבא של הכלה - כולל הכלה עצמה כנראה בהמשך - הציבו לו תנאי: "ילד אחד למולך\לחברה\אומה".
      כלומר בימי קדם בני אנוש הבינו את הצורך האישי בלהוליד, אבל הקריבו ילד אחד בשביל החברה = ישות דמיונית = במקורות המושג הזה נקרא "עבודה זרה".

      וככה בני הזוג עשו, משה ואשתו לא מלים את הילד הזה כי הוא קדוש למולך של הסבא.

      שמשה בא להציל את בני ישראל מעבדות מצרים, כביכול האלוהים רוצה להרוג אותו בדרך.
      ואת זה כל לומד מקרא לא מסוגל להבין. הרי האלוהים שולח אותו להציל את בני ישראל מעבדות מצרים, ומשה לא רוצה ללכת, ולבסוף שהוא כבר מסכים ללכת, אתה - האלוהים - רוצה להרוג אותו ?!

      דווקא אשתו מבינה מיד מה קורה, ומל את בנה עם צור\אבן ומשה ניצל ממות.

      ובכן, היודעי חן מבינים שלכזה סיפור\מטפורה, יש עמקים עמוקים ביותר.

      ננסה להבין מה האישה - ציפורה אשת משה רבינו - ידעה מה שאנו לא מסוגלים במודרנה להבין.
      במודרנה כל כך מובן מאליו שהמדינה\הישות הדמיונית, הוא הוא "ההורה העליון". תוכיח זאת הגיוס החובה דווקא של רווקים ורווקות. שזה אומר הרווק והרווקה נכרתים מהעולם האישית שלהם למען המולך\החברה.
      “להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם” הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי (גיל סיגל, פרופ’ למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחבר המועצה הלאומית לביואתיקה).

      אם אביה של הכלה והכלה דרשו ממשה בן אחד למולך, במודרנה כל הילדים קדוש למולך. ולא רק זה, אין להם - לרווק ולרווקה - בדת הקפיטליזם שום זכויות יתר אם במקרה הם ניצלו ממוות. כלומר שלילת הטבע והארץ נשללת מהרווק והרווקה מראש בכדי להיות פונקציה = הון אנושי בשביל הטייקונים או למולך שהם - המולך הדמיוני - עושי דבריו של הטייקונים.

      בכל אופן על פי המקרא, אסור להוליד ילד בשביל המולך\חברה. ההלכה שאוסרת ליהודי להתחתן עם לא יהודי, בא מהסיבה הזו, שהלא יהודי יעביר אחד מילדיהם למולך. כלומר האיסור ההלכתי להתחתן עם לא יהודי הוא לא איסור גזעני כפי שהאנטישמים בכל הדורות רצו להאשים אותנו היהודים, האיסור היא נטו בגלל שאסור להוליד ילד לעבדות. והיות שכל הולדה היא כפייתית, אז קל וחומר הולדה לעבדות שזה לא מוסרי.

      אז מה עושה משה רבינו ? הוא הולך להציל את בני ישראל מעבדות.
      שהוא יבוא למלך מצרים ויזעק: שחרר את בני ישראל מעבדות.
      פרעה ישאל אותו: חביבי אתה גם מסרת בן אחד למולך. כלומר אתה עקרונית מסכים שאפשר להוליד בכפיה ואפי להוליד אותו לעבדות, אז מה אתה בא לי לשחרר את בני ישראל מעבדות ?

      כלומר משה היה נהרג מיד על ידי פרעה כי הוא כביכול צבוע.
      מנגד למשה לא היית ברירה הרי אבי הכלה והכלה הכריחו אותו לתרום ילד אחד למולך. כלומר היית שאלה של להישאר רווק ובכלל לא להוליד או להוליד ורק אחד לתרום למולך. והוא בחר בכל זאת להוליד.
      האם הוא צודק ? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. אבל מול פרעה מלך מצרים הוא כבר לא יכול לעמוד, אחרי ההחלטה שלו כן להוליד ולהקריב אחד למולך.

      מי יכול להציל את המצב ? משה לא יכול להפר את ההסכם עם אשתו.
      אבל אשתו יכולה לבטל את התנאי ולמול את בנה וככה להציל את משה מוות בטוח.
      את זה הבינה ציפורה אשת משה ומיד מל את בנה. והשאר היסטוריה. משה מציל בקושי חמישית מבני ישראל והם יוצאים להחזיר את ארץ ירושתם להיות בה כבני חורין.

      לסיום:

      סיבה שלישית למה אסור להוליד.
      כל זמן שכל ההולדה שלנו היא בשביל המולך ?! זאת הולדה לעבדות. והולדה כזו היא בלתי מוסרית בעליל.
      בהמשך ברצוני לתת לנו סיבות טובות למה כן להוליד.

      ראו מאמרי בשם "גיוס = מעביר את בנו למולך"

      https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2017/06/07/%D7%92%D7%99%D7%95%D7%A1-%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%91%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%9A/

        למה להוליד ?

        ובכן, לאלוהים\למפץ\לאבולוציה, לקח מיליארדי שנים עד שהצליח ליצור את הדבר הנפלא = האדם התבוני הבן חורין.
        לנו (בני הזוג) זה לוקח בקושי רגע קטן (ואחרים יטענו שזה גם רגע דיי נחמד. כלומר אימא טבע גם נותנת סוכריה = סקס).

        אין ספק שהיצירה הכי מטריפה בכל שנות היקום זה יצירת האדם התבוני.
        נגיד שמצאתי ב"ה תרופה לסרטן והצלתי את כל בני אנוש לדורי דורות מהסרטן. האם יש אושר יותר גדול מיזה ?
        כן יש אושר יותר גדול מיזה והיא להוליד\ליצור את חיים בעצמן.
        כלומר בשביל מי אני צריך תרופה לסרטן ? הרי כל הדור שלנו ימות מתי שהוא אז מה כל כך משמח ומאושר שמצאתי תרופה לסרטן ? התשובה היא שמצאתי תרופה לסרטן לכל הדורות בהמשך. שזה אומר אני מוליד ובשבילם אני צריך תרופה לסרטן.

        קחו את הדוגמא של התרופה לסרטן ועשו את התרגיל הזה לכל תחום שתעלו על מחשבותיכם ותגיעו למסקנה שכל עשיה אני צריך בשביל ההמשך. ככה שמוזר מאוד לחשוב שלבסוף אני בעצמי לא מוליד.
        זה פשוט פרדוקס שבא מפנאטיות ושטחיות בנלית.
        אם יש אדם שהוא רח"ל עקר וכדומה, בוודאי שהוא ינסה להשיג את ההולדה בדרכים אחרות כמו להעמיד תלמידים שזה שווה ערך להולדתם. יש כאלה שיתרמו אפי' כסף לזוגות אחרות בכדי שהם יולידו בשבילו ילד. בימי המקרא נשים עקרות הכניסו צרתם = אישה חדשה לבית = אישה נוספת לבעלה, העיקר שתחת ידם תיוולד ילד לעולם.

        כל בני אנוש הבני חורין בכל ימי קדם הבינו שהיצירה הכי ערכית היא עצם יצירת החיים. שכל השאר היצירות האנושיות באים בשבילם.

        זה עוד לא מספיק בכדי להוליד. נכון זה היצירה הכי ערכית, אבל זה כפייתית כלומר הנולד נולד בכפיה. מה עוד כנ"ל נמנו וגמרו שלא טוב לו שנברא משנברא, אז באיזה זכות מוסרית אנו מולידים ?

        את אותו שאלה נשאל את האבולוציה את המפץ או את האלוהים.
        באיזה זכות בראתם אותנו בלי לשאול אותנו קודם ?
        אוקיי את המפץ אי אפשר לשאול, וככה גם את האבולוציה אי אפשר לשאול (אם כי האבולוציה לפחות משפרת את החיי בכל דור ודור ככה שיש לו איזה צידוק בהולדה). אבל את האלוהים אפשר לשאול.

        מה האלוהים עונה לנו ? חוק הטוב להיטיב !!
        נשאל אותו: חוק הטוב להיטיב זה נחמד, אבל למה בכפיה ?
        האלוהים מנסה להצטדק ואומר: נתתי לך את כל העולם = "חייב כל אדם לומר שבשבילי נברא העולם" ותעשה חיים משוגעים.
        ושוב נשאל אותו: נחמד נחמד אבל למה בכפיה ?
        האלוהים: נתתי לך את "שכלי" כלומר אתה בעצמך כמוני אתה גם יכול מחוק הטוב להיטיב ליצור חיים כמוני.
        אני לא כמו הורים נוכלים שדואגים תמיד שלצאצאיהם יהיו תלות בהורים. לא ולא, אני יצרתי אותכם כמוני ממש עם זה שנטעתי בכם מראש את שכלי = אחדות הבינה. ואתם בעקבות זה בני חורין אפי' מהטבע האקראית כלומר עם שכלי תכלו לנצח את הטבע האקראית ואפי' למצוא תרופה לסרטן ולכל החלאים האנושיים.
        ושוב נתעקש ונאמר נחמד ונחמד אבל למה בכפיה ?
        האלוהים לבסוף עונה לנו: לא רוצה ?! תתאבד !!
        כלומר תשובת האלוהים האחרונה יכולה לבוא אך ורק אחרי התשובות הקודמות שלו.
        כלומר מאוד קל לומר לנולד, אתה לא רוצה ?! תתאבד !! זה נשמע בדיחה אם לא יותר מיזה.
        אבל אחרי שקיבלנו את כל העולם כולה ואחרי שקיבלנו אפי' את שכלו שנטע בנו מראש. ואחרי שקיבלנו את היכולות להיות כמותו כיוצרי חיים.
        ואחרי כל זה אנו לא רוצים בזה ? אז האלוהים יכול לומר: אוקיי נתתי לך את האפשרות לחדול להיות = להתאבד.

        הורים עומדים באותו מצב. שהילד שואל אותם תמיד, למה ?
        אבל אם להורים אין תשובה אחת לספק חוץ מי "לא רוצה?! תתאבד!!"
        כאלה הורים עדיף שהיו עקרים.
        אבל אם הורים מיד שהילד נולד מלים אותו = בירת מילה, שזה אומר ההורים מצהירים: אתה נולדת לחירות ואתה חייב לומר שכל העולם נברא בשבילי. והנה קיבלתה כמונו את השכל האלוהי.
        כאלה הורים יצרו את הנולד אך ורק בגלל חוק הטוב להיטיב.

        תחשבו על זה לעומק. ההורים וככה האלוהים יוצרים חיים בתנאים חירותיים אבסולוטיים. כלומר האל שנטע בנו את אחדות הבינה מוותר מראש להיות אדון על הנולד. הרי ברגע שהוא נטע בנו את שכלו, אנו כמותו ממש, שהוא למשל חייב מאותו רגע לדבר עמנו בגובה העיניים.
        לדוגמא האל לא יכול לבוא ולומר לנו: 1+1=7

        זה לעומק המושג "חוק הטוב להיטיב". הרי מהי הטוב המוחלט ? עשיר שנותן צדקה לעני ? שאדם מציל חיים ? לא ולא, כי תמיד המציל או הנותן צדקה מבקש שררה על העני או על הניצל. כלומר הוא מרגיש תמיד מין כזה אדון, מין כזה "הוא חייב לי".
        לא כן האל וההורים, הם מראש מוותרים על השררה מעצם זה שנטעו בנו מראש את אחדות הבינה. ותמיד השיח ביניהם היא בגובה העיניים.
        על כזה מצב, האדם הנבון לא יאשים את ההורים בהולדה במיוחד שהוא גם קיבל את האפשרות לחדול להיות.
        כלומר גם זאת מתנת האל. תחשבו על מצב שהתאבדות לא אפשרית ?! אז באמת לא היית שום צידוק להוליד, לא לאל ולא להורים.

        נוסיף לזה שהחשיבה האבולוציונית חזרה לאנושות. בוודאי שיש טעם להוליד, כי אין כאן שכפול גרידה של החיים, יש כאן התפתחות התבונה, התפתחות הטוב ככה שכל דור ודור מפתח את התבונה ואת המוסר והערכים ככה שבאמת כל נולד נולד לעולם יותר טוב מאתמול.

        כלומר, אילו העולם קדמון סטטי, אז נשאל את האלוהים למה שכפול החיים אם אפשר ליצור חיים נצחיים ?! כלומר האדם יחיה לעד\לנצח.
        בלי שום משמעות חיים כי אף אחד לא מחדש משהו בעולם ולכן הוא לא כמו האלוהים.
        כלומר בחשיבה של יקום סטטי דטרמיניסטי מוחלט, אין שום משמעות לחיים כי אנו לעומק רובוטים (ולכן חיפשנו את האלוהי הבייביסיטר).

        אבל ב"ה התפטרנו מהחשיבה הזו, וחזרנו ליקום דינמי אבולוציונית. והנה כל אדם הוא כאלוהים יוצר חיים וגם יוצר חיים התפתחותיים יותר משלו עצמו = אבולוציה. (זה שלפעמים אנו מעבירים גם גנים לא טובים, זה בגלל שלא למדנו מספיק ולא חקרנו מספיק לדעת אייך לא לעשות כזה עוול, אבל עקרונית אבולוציה מתפתחת ולא הולכת אחורה)

        בקודש הקדשים היית ארון ומעליו הכרובים = דמות תינוק ותינוקת.
        הארון מסמל את תובנות העבור עד הווה.
        הכרובים מסמל את הילדים = הדור העתיד.
        דבר האלוהים נאמר בין שניהם = כל התובנות עד ההווה ועברתם לדור העתיד.
        אם מישהו תמוהה האם האלוהים מדבר עמנו ?! אז הנה התשובה, הוא מדבר עמנו בין הארון לכרובים = בין ההורים לילדים = בין העבר לעתיד.

        ראו את מאמרי בשם "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"

        https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2017/01/25/%D7%9C%D7%90-%D7%AA%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9A-%D7%A4%D7%A1%D7%9C-%D7%95%D7%9B%D7%9C-%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/

      14
      לא על כרחך אתה מת

      ראשית, בטקסט ארוך, אם לא תכתוב כותרות בינים מובלטות, מי יקרא?
      |
      שנית, לגופו של ענין, אתה דן בהולדה בכפיה, אלא שאין כאן כפיה, רק נתינת אופציה לחיות, שהרי מי שנולד וסבור שטוב מותו מחייו רשאי להגשים את רצונו. ( ומה שהיתה דעת רוב[!] החכמים ש"נמנו [בהצבעה] וגמרו", כפי שהבאת, ש"טוב לו שלא נברא", דעתם זו היתה בגלל שהם הניחו מראש הנחה מנוגדת לשלי, הם הניחו שלא רק "על כרחך אתה חי" אלא גם "על כרחך אתה מת" [מסכת אבות].

        צדיק

        החכם שאמר על כורחך את חי, אמר דבר שקרי לשם חינוך כלומר שקר קדוש. הרי אתה מבין שזה לא נכון כי יש לאדם את האפשרות לחדול להיות.

        ההולדה היא כפייתית, נקודה. לא תעזור לנו שינוי מילים והגדרות מוזרות.
        הזכות להוליד היא אך ורק שאתה נותן לאדם את כל העולם. אומרים החכמים למה נברא האדם יחידי (כל אדם בהווה נברא יחידי אפי' תאומים סיאמיים) ?! כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם !!
        בלי החופש האבסולוטית הזה אין לאדם שום זכות להוליד וזה פשוט.

        זה לא רק שאלה של מוסר וערכים, זה שאלה רציונלית גרידה.
        1, בן שהוריו יצרו אותו למולך\לחברה\למין האנושי\הישויות הדמיוניות, בטבעי הבן לא יכבד את הוריו.
        2, בן שהוריו הולידו אותו בטעות לא בכוונה תחילה, בטבעי הבן לא יכבד את הוריו.
        3, בן שהוריו הולידו אותו לעבדות הקפיטל = שלילת הטבע מראש להיות בכפיה חלק בחלוקת העבודה, בן שכזה יזרוק את הוריו למעון זקנים.
        4, בן שהוריו הולידו אותו ישר תחת אליל הכסף ואליל הקניין, בן כזה יבגוד בהוריו ויוצא לציד ולכיבוש. הוא ימציא לעצמו אידאליים חדשים בכדי להצדיק את הציד והכיבוש.

        ראה מאמרי בשם "כולנו ממזרים"

        https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2017/01/26/%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/

יש במאמר הקבלה ברורה בין אושר ומוסר. אני מוצא את ההקבלה הזו בעייתית מכיוון שאושר הוא מושג מאוד אמורפי. איך מודדים אושר? יצא לא מזמן סקר שמדד אושר במדינות העולם. ישראל יצאה בו אחת המדינות המאושרות. האם ישראל היא מדינה מוסרית? האם אפשר באמת למדוד אושר, או מוסר?
כתב כבר ׳תמצתן׳ בתגובות, שהערך המוסרי של ילודה במאמר זהה לערך המוסרי של כל דבר אחר ואני מסכים אותו. זאת אומרת שבאותה מידה שהמאמר מדבר על הבאת ילדים, הוא היה יכול לדבר גם על סירוס חתולי רחוב.
בעיניי גם השאלה שנשאלת במאמר היא יותר מדי כללית. ׳האם להביא ילדים׳, זו אינה שאלה זהה ל׳האם להביא ילדים היום׳.
יש היום תנאים שהם אובייקטיבית שונים מהתנאים לפני דור. אנשים מודעים היום להשפעה האקוטית של המין האנושי על כוכב הלכת שלנו. האם זה לא שיקול מוסרי בהבאת ילדים?
גם ההגדרה של מוסר היא עמומה מאוד. לי אישית ברור שכל פעולה או החלטה שעשיתי אי פעם בחיי נבעה ממניעים אישיים. הפעולות המוסריות שלי אינן יוצאות מהכלל. מוסר הוא חלק חשוב בהגדרה העצמית שלי. חשוב לי להיות מוסרי בפני עצמי ולא על פי תפיסתם של אחרים, מכיוון שהמוסר מספק לי בסיס חזק בעצמי שלי. אני לא מאמין שאלטרואיזם קיים באמת כדבר בפני עצמו. יש מי שיגיד שהגישה שלי מטומטמת ושמוסר הוא דבר מדיד ואובייקטיבי לחלוטין.
עוד שאלה שהמאמר לא דיבר עליה בכלל היא מה אם אני מביא לעולם ילד מאושר, אשר מאמלל אנשים או יצורים אחרים?
ושוב בעניין הזה של אושר = מוסר. מי חשב ככה לפני שלוש מאות שנה? השאיפה לאושר היא תולדה של המאתיים שנה האחרונות, השאלה המוסרית לעומת זאת מלווה את האנושות לפחות מאז תקופת התנ״ך.
מה ששם את כל נקודת המוצא של המאמר הזה בסימן שאלה.

18
אמיר ל.

בדיונים פילוסופיים מקובל להתייחס לעולם כאל מקום מלא סבל וגם במאמר הזה ניתן משקל רב לאפשרות שהסבל בעולם גדול מן האושר.
אז מדוע רובנו ה(כמעט) מוחלט יענה בשלילה על השאלה: "האם היית מעדיף שלא להיוולד כלל?"
רוב האנשים שמחים על כך שנולדו. מכאן שרוב צאצאינו שמחים שהולדנו אותם.

    אמיר ביקר

    בארץ מתאבדים בכל שנה יותר מהנהרגים בתאונות. וקח בחשבון ניסיונות של התאבדות שכשלו.

    העולם הוא מקום טוב, האנשים שבו הפכו אותו למקום של סבל. מכאן הדחיפות להוליד כמה שיותר אולי הטובים יצילו גם את הרעים מאבדון.

    אגב, פילוסופיה זה לא פלנטה אחרת. פילוסופיה זה המציאות.
    הקפיטל החזיר אוהב לזנוח את הפילוסופיה כי הוא אוהב להיות כבת יענה עם הראש טומנת בחול.