ילדים נולדים עם כנפיים

הורים, תנו לילדים שלכם להסתדר לבד. סביר להניח שתופתעו לגלות עד כמה הם עצמאים
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

מה צריך לדעת

פנייה כזאת מהורים עדיין לא קיבלתי. אמא ואבא לילדה בת שמונה הבטיחו לי שהכול נראה מצוין בינתיים, ובכל זאת יש להם חששות בנוגע לסגנון ההורות שלהם ומה שהוא עלול לעשות לילדה במשך השנים. האם אני, כפסיכולוגית קלינית, אוכל לפגוש את הבת שלהם פעם בחצי שנה, כדי להרגיע אותם שהיא פורחת ומתקדמת ואינה מפגינה שום סימן לחרדה או לדיכאון? זה ריתק אותי, כי הפגישות שהם ביקשו הן המקבילה הפסיכולוגית לטסט במוסך.

אבל אף שהבקשה הספציפית הזאת הייתה חריגה, החשש שבבסיסה היה מוכר לי. אני נתקלת בעוד ועוד הורים שחוששים "לעשות טעות" הורית שתגרום לילדים סבל או תציב בפניהם קושי שיפגע ברווחתם העתידית.

לא פלא שהשאלה הראשונה, הקלישאית, ששואלת הפסיכיאטרית או הפסיכולוגית נוגעת לילדותם של המטופלים. מוכח וידוע שחוויות החיים המוקדמות – ובכך נכלל סגנון ההורות – עשויות להשפיע באופן מתמשך על הרווחה בהווה ובעתיד. אינספור מחקרים מוכיחים כי ישנן פעולות וגישות הוריות המועילות יותר מאחרות: זמינות רגשית של ההורים לילדים, הצבת גבולות ברורים, חלוקת שבחים, מעורבות בשיעורי הבית, תמיכה באוטונומיה של הילדים, ובילוי זמן איכות רב עם הילדים – כל אלה מקושרים לתוצאות חיוביות שונות, ובהן הערכה עצמית גבוהה, עצמאות, תחושת ביטחון, הצלחה בלימודים ומערכות יחסים בריאות של הילדים עם בני גילם.

הורים רבים משקיעים כעת בפעילויות הוריות יותר זמן משהשקיעו הורים לפני חמישים שנה. אבל הסכנה היא, שיש הורים המקצינים את הגישה הזאת עד שאינה מועילה עוד לילדים

מסקנות המחקרים האלה הגיעו בהצלחה מכתבי העת אקדמיים אל הציבור, והורים רבים משקיעים כעת בפעילויות הוריות יותר זמן משהשקיעו הורים לפני חמישים שנה. אבל הסכנה היא, שיש הורים המקצינים את הגישה הזאת עד שאינה מועילה עוד לילדים.

בספרו "ילדות אופטימית" (משנת 1996), הפסיכולוג האמריקני מרטין סליגמן (Seligman) עוסק בהשלכות השליליות של הגזמה בפעולות הוריות "טובות". הוא שיער שכאשר הורים מתמקדים יותר מדי בשיפור תחושותיהם של הילדים באמצעות שבחים מופרזים וריקים מתוכן שאינם משקפים את המאמץ שהשקיעו הילדים בפועל, הילדים מפסיקים לקחת על עצמם משימות שיעזרו להם לפתח כבוד עצמי עמוק. ילדים אמורים להרוויח הכרה במאמציהם רק כשנותנים להם הזדמנות להתגבר על מכשולים.

ציור ילדים, חיות, ג'ונגל, פילים, קרנפים, ג'ירפות

כוונה, תהליך, מאמץ, אתגר ותוצאה: כולם חשובים. תצלום: Mr Mayo

מאז טבעו החוקרים מונחים כמו "הורות הליקופטר" או "הורות יתר" (overparenting) כדי לתאר הורים שדואגים יתר על המידה, מנסים לגונן על הילדים במידה מופרזת, אינם נותנים להם לקבל החלטות בעצמם, מרעיפים עליהם חיבה מוגזמת, ובה בעת מפנים כלפיהם ציפיות לימודיות וחברתיות גבוהות מדי. סגנון ההורות הזה מקושר להשלכות מזיקות על הילדים בהמשך החיים, ובהן חרדה גבוהה, כישורי מנהיגות לקויים, יצירתיות מעטה, נרקיסיזם, קשיים בוויסות עצמי, צריכת אלכוהול גבוהה, שביעות רצון נמוכה מהחיים וקושי בהתמודדות עם מצוקה.

הורות יתר היא גישה שנובעת מכוונות טובות, ולכן לעתים קשה לזהות את הנזק שהיא גורמת

הורות יתר היא גישה שנובעת מכוונות טובות, ולכן לעתים קשה לזהות את הנזק שהיא גורמת. כמו פעולות אחרות שנובעות ממניעים אלטרואיסטיים אך גורמות נזק לא מכוון, אנו נוטים שלא לבקר את השלכותיה של הורות יתר, כי על פני השטח נראה שלהורים יש מטרה חיובית. יש החלטות הוריות שאמנם נובעות מאהבה – כמו לעזור לילדים בשיעורי הבית, לחסוך מהם מטלות (כדי שיהיה להם זמן ליהנות מהילדות שלהם) או להטיל ספק בשיקול הדעת של המורה כשהם מקבלים ציונים מאכזבים – אך בפועל הן עלולות לפגוע בעצמאות, בביטחון העצמי וביכולות של הילדים.

יתרה מזאת, התועלות שהורות היתר עשויה להניב בטווח הקצר עלולות להעצים את הסיכונים בטווח הארוך. לדוגמה, כשילד מסתייג מהשתתפות בתחרות שחייה בבית הספר וההורים מרשים לו לא ללכת, יכול להיות שמצב הרוח שלו ישתפר. אבל אם הם ירשו לו להתחמק מאירועים כאלה לעתים קרובות מדי, התרחיש הזה עלול, בטווח הארוך, לטעת בילד קושי להתמודד עם אתגרים. או למשל, הורים שמזכירים שוב ושוב לבתם המתבגרת להכין שיעורי הבית. סביר להניח שהיא תמשיך להצליח בלימודים, אבל אם המצב לא ישתנה לעולם, היא לא תיאלץ להתמודד עם ההשלכות של חוסר הארגון שלה, ולא תהיה לה ההזדמנות ללמוד לווסת את עצמה ולדרבן את עצמה. לרוע המזל, התועלות בטווח הקצר מאששות את התנהגותם של הורי ההליקופטר. לא תמיד קל להורים אוהבים להפנים שעליהם להתעקש על כך שהבן שלהם ישתתף בתחרות גם אם הוא חושש, או שעליהם לתת לבת שלהם לשכוח להכין את שיעורי הבית ולקבל נזיפה קטנה בבית הספר.

מה צריך לעשות

אז מה ההורים אמורים לעשות? איך נוכל לסמוך על שיקול הדעת שלנו, אם לעתים קרובות מה שנראה לנו נכון הוא בעצם שגוי? אולי הרעיון הזה, של בדיקה פסיכולוגית דו־שנתית, אינו כל כך טיפשי.

בסופו של דבר לא הסכמתי לפגוש את הבת של ההורים ההם. ביקשתי מהם לבוא לפגישה והסברתי להם שהם צריכים לשאוף למטרות שונות בהורות שלהם. אמרתי להם שבמקום לנסות להבטיח שהילדה שלהם תהיה מאושרת ומצליחה כאן ועכשיו, עליהם לעזור לה לפתח חמש מיומנויות שיועילו לה בטווח הארוך: חוסן, ויסות עצמי, תושיה, חוש כבוד וחוש אחריות. הסברתי להם שההתמקדות במיומנוית האלה תיתן לבתם סיכוי הרבה יותר טוב לפרוח בעתיד ולהתמודד עם כל אתגר שהיא תיתקל בו בחייה. והנה הסיבות לכך.

חוסן יעניק לילדיכם את היכולת להתאושש ממצוקות ולהתגבר על קשיים בכל מצב שבו הם ימצאו את עצמם בהווה או בעתיד. חוסן מעניק לילדים את הביטחון להתמודד עם העולם על בסיס יומיומי, כי הם מאמינים שהם יצליחו להתמודד בכל מצב. זה יעזור להם לחיות חיים מעניינים יותר ולהשיג הישגים רבים יותר, בלי שהפחד מכישלון או מקושי יבלום אותם.

כשהורים מגוננים על ילדיהם יותר מדי, הם פוגעים ביכולתם לפתח חוסן, כי הם גוזלים מהם את ההזדמנות ללמוד להתמודד עם תחושת הקושי או הכישלון שהם עלולים לחוש בדרך למטרה מסוימת

כשהורים מגוננים על ילדיהם יותר מדי, הם פוגעים ביכולתם לפתח חוסן, כי הם גוזלים מהם את ההזדמנות ללמוד להתמודד עם תחושת הקושי או הכישלון שהם עלולים לחוש בדרך למטרה מסוימת. ילדים שמפנקים אותם יותר מדי יתחילו לצמצם את חייהם ולעסוק רק בפעילויות שבהן ההצלחה מובטחת ושבהן אין סכנה שהם יאבדו שליטה בסביבתם המיידית.

תוכלו להגביר את החוסן של ילדיכם אם תתנו להם להתמודד עם אתגרים שהולמים את גילם. אני מציעה להתחיל כאן בקטן. למשל – לא להתערב מיד כשהם נעשים מעט מתוסכלים. לדוגמה, הרשו להם להמשיך לבנות את מגדל הקוביות או לקשור את השרוכים, גם כשהם מתקשים בהתחלה. אבל אל תשכחו לשבח את הילדים כשהם משקיעים מאמץ ומתמידים. כשהם יצליחו בסופו של דבר, זה יעזור להם להבין אילו תכונות עזרו להם להתגבר על הקושי או ללמוד מיומנות חדשה. אם תציינו לטובה את החוסן שהם הפגינו בהתמודדות עם מטלות מסובכות, תעודדו אותם להאמין שיש להם הכוח הנדרש להתמודד עם אתגרים בעתיד.

ג'ודו, ילדות

התמודדות, על כל הכרוך בה. תצלום: סטפן שמיץ.

כושר ויסות עצמי יעזור לילדים להתאפק ולא לעשות משהו שמסב להם הנאה מידית אך פוגע בהם בטווח הארוך. הוא יעזור להם, למשל, לסיים את שיעורי הבית אחרי הצהריים במקום להתבטל מול נטפליקס. או לא לקנות ממתקים בדרך הביתה מבית הספר כדי לחסוך כסף לקניית משחק חדש בנינטנדו. או להמשיך להתאמן על תרגילים בסקייטבורד גם אם הם נופלים מדי פעם.

כמעט כל הדברים הטובים בחיים – קריירות מצליחות, עסקים משגשגים, מערכות יחסים יציבות, מיזמים יצירתיים – תלויים בוויסות העצמי, ביכולת להתמיד לאורך זמן ולא להתפתות לסיפוקים מידיים

כמעט כל הדברים הטובים בחיים – קריירות מצליחות, עסקים משגשגים, מערכות יחסים יציבות, מיזמים יצירתיים – תלויים בוויסות העצמי, ביכולת להתמיד לאורך זמן ולא להתפתות לסיפוקים מידיים. אם תנסו לוודא ללא הרף שהילדים שלכם מאושרים ומצליחים בהווה, לא תהיה להם הזדמנות לגלות שלפעמים עדיף להתעלם מהרצון המיידי או ממצב הרוח הרגעי לטובת תועלת בעתיד.

כדי לפתח את כושר הוויסות העצמי של ילדיכם, יש להקפיד על שלושה דברים: כללים, שגרות, השלכות. קבעו מספר כללי יסוד ושגרות עבור ילדיכם, למשל, שגרת בוקר שבה הם קמים, אוכלים ומתלבשים לפני שהם משחקים בצעצועים שלהם. גם יישום עקבי ורגוע של השלכות יעזור כאן. הילדים לא ירבו לבחון את הגבולות אם הם ידעו שכאשר הם מתעלמים מההוראות שלכם הם מאבדים זכות מסוימת, ולו לזמן קצר. כדאי גם להתנגד לפיתוי להזכיר להם שוב ושוב את המטלות שלהם. בטווח הארוך, המוטיבציה הפנימית שלהם היא תמריץ יעיל יותר מהתזכורות ההוריות שמשמשות כמו "שעון מעורר" חיצוני שתמיד מעיר אותם.

תושייה היא היכולת של ילדיכם להתאים את פעולותיהם למצב שבו הם מוצאים את עצמם. הכוונה אינה רק לחוסן נוכח שינוי בנסיבות החיים. ילדים בעלי תושייה מסוגלים להתאים את התנהגותם ולהגיב בהתאם לכל שינוי במצבם. הם מוצאים פתרונות בתוך התוהו ובוהו, ומתמקדם בדרכי התמודדות במקום לחפש מישהו להאשים או לשקוע בתחושת קורבנוּת.

אם תשתמשו בתושייה שלכם כהורים כדי לפתור את הבעיות של ילדיכם, הם לא ילמדו כיצד להסתגל. אתם עלולים להפוך את עצמכם לבעלי הפתרונות שאליהם הילדים ממשיכים לפנות בכל צרה, גם בגיל שבו הם אמורים לפתור בעיות בעצמם. למעשה, המונח "הורה הליקופטר" נעשה נפוץ כשמרצים באוניברסיטאות שמו לב שההורים ממשיכים "לרחף" מעל ילדיהם הסטודנטים ולפתור את הבעיות שלהם – למשל, לבקש בשמם עוד זמן להשלמת מטלה, או להעסיק בשבילם עוזרת שתבשל ותנקה להם בזמן הלימודים. כשילדים אינם נדרשים לבצע התאמות, אפילו בבגרותם, הם לעולם לא ילמדו איך להסתגל ולהתמודד והם יגיבו באופן שלילי לאתגרים הבלתי נמנעים שיצוצו במהלך חייהם.

לא מאוד מסובך לפתח את התושייה של ילדיכם – פשוט הפסיקו לפתור את הבעיות שלהם בשבילם

לא מאוד מסובך לפתח את התושייה של ילדיכם – פשוט הפסיקו לפתור את הבעיות שלהם בשבילם. קודם כול, הרשו להם להתמודד בכל שנה עם עוד כמה אתגרים שהולמים את גילם, כמו לשאול את המלצר איפה השירותים במקום לשאול בשמם, או לעודד אותם לדבר עם המורה על הבעיות בעבודה שהם הגישו, במקום לברר בשבילם. תוכלו גם לדרבן אותם לפתור בעיות בבית בעצמם, למשל כשהם מתווכחים עם האחים על זמן מסך מול הטלוויזיה או המחשב. אסטרטגיה נוספת היא ליזום משחקי תפקידים היפותטיים – לדוגמה, שאלו אותם מה הם יעשו אם הם ישכחו יום אחד לקחת אוכל ללימודים.

ילד, קיר טיפוס

על קיר הטיפוס, לבד. תצלום: מרכוס הנסון

חוש כבוד הוא מיומנות חיונית להשתלבות בחברה. אמנם המילה "כבוד" מתקשרת אצלנו לרוב ליחס הולם לגורמי סמכות ולציות למוסכמות החברתיות בבית ובלימודים, אבל זה אינו כל העניין: ללמד ילדים כבוד משמעו ללמד אותם להתחשב בזכויותיו וברגשותיו של הזולת.

אם נותנים לילדים את התחושה שהם תמיד האנשים החשובים ביותר בחדר, הם לא יפתחו כבוד לזולת או את היכולת להשתלב בטווח רחב של מסגרות. אם תתמרנו מצבים כך שילדיכם יזכו בהישגים, הם לא ילמדו להרגיש בנוח כשאחרים מצליחים. זה יפגע בהם בטווח הארוך, כי אחרים יהססו לשתף איתם פעולה בפרויקטים שונים בעבודה ומחוץ לה.

כשילד נולד, המשפחה צריכה להתאים את עצמה בצורה מוחלטת לצרכיו, אך אט אט, עם הזמן, הילד צריך ללמוד להסתגל לקבוצה המשפחתית ולהסתדר עם כולם. לכן חיוני להתחיל כבר בגיל מוקדם להנחיל לילדיכם כבוד לצורכי הזולת וללמד אותם לא לצפות להיות מרכז תשומת הלב כל הזמן. עודדו את ילדיכם לשחק במשחקים לפי התור, להקשיב לאחרים בארוחת הערב ולשתף בעצמם, ולחלוק משאבים מוגבלים – להתפשר על תוכניות טלוויזיה עם האחים או לא להתעקש לקחת את הפרוסה האחרונה מהעוגה או הפיצה. שבחו אותם כשהם מפגינים את המיומנות הזאת, והיזהרו לא להקדיש יחס רב מדי להתנהגויות גועליות, שכל מטרתן היא למשוך תשומת לב.

חוש אחריות הוא פועל יוצא של חוש כבוד, וילדים אחראיים עושים דברים שמועילים לאנשים סביבם ולחברה בכלל. לפעמים אלה דברים קטנים, כמו לדבר בשקט במרחב הציבורי או לפנות מקום לקשיש באוטובוס. הכוונה ב"אחריות" היא לקבל אחריות על הטעויות שהם עושים ולנסות לתקן אותן.

כשאנחנו מעניקים לזכויותיהם של הילדים קדימות על פני האחריות שלהם, אנו מונעים מהם לרכוש את מיומנות קבלת האחריות וליהנות מהרווחה הרגשית שהתרומה לחברה מסבה לנו

כשאנחנו מעניקים לזכויותיהם של הילדים קדימות על פני האחריות שלהם, אנו מונעים מהם לרכוש את מיומנות קבלת האחריות וליהנות מהרווחה הרגשית שהתרומה לחברה מסבה לנו. הזכירו לילדיכם שהאושר שהם יפיקו מנתינת עזרה זהה לאושר שהם יפיקו מקבלת עזרה, ואף גדול ממנו.

אחת הדרכים היעילות ביותר ללמד את ילדינו אחריות, היא לתת להם מטלות מגיל צעיר. כבר בגיל שלוש ילדים יכולים לעזור לערוך את השולחן ולהרגיש שהם תורמים למשפחה. ככל שמתחילים מוקדם יותר, כך הילדים ייטיבו להפנים את העובדה שהם צריכים לתרום למשפחה באמצעות שירותים מהסוג הזה. הגבירו את המוטיבציה שלהם על ידי ביסוס הקשר בין זכויות, כמו זמן מסך ודמי כיס, לאחריות, כמו ביצוע מטלות קבועות בבית. דרכים נוספות לעזור לילדים לפתח חוש אחריות הן: להזמין אותם לתרום לצדקה מדמי הכיס שלהם או מרכושם; להציע להם להיות האחראים הבלעדיים לחיית מחמד (בהנחה שהם גדולים מספיק); לתת להם הזדמנות לעזור לשכנים; ולתת להם הזדמנויות להתנדב.

הנקודות העיקריות

  • מחקרים מלמדים שהורים מודרניים רבים פוגעים במיומנויות של ילדיהם וברווחתם, כי הם מגוננים עליהם יותר מדי, דואגים להם יותר מדי ועוזרים להם יותר מדי.
  • מונחים כמו "הורות יותר" או "הורות הליקופטר" מתארים את הגישות הקיצוניות האלה להורות.
  • נסו להימנע מלהנדס "ילדות מושלמת" נטולת אתגרים. הרשו לילדיכם להתמודד עם מטלות שהולמות את גילם, כדי שהם יוכלו לפתח את המיומנויות החיוניות חוסן, ויסות עצמי, תושייה, חוש כבוד וחוש אחריות.
  • תנו לילדיכם את האפשרות להתמודד מדי פעם עם אי נוחות בדרך להשגת מטרה. זה יעזור להם לפתח את המיומנויות החיוניות. לדוגמה, הרשו להם להתמיד באתגר, כמו בניית מגדל קוביות, במקום לעשות זאת בשבילם. תנו להם להתמודד בעצמם עם השלכות חוסר הארגון שלהם בלימודים כדי שהם יוכלו לפתח מיומנויות ארגוניות ויכולת ויסות עצמית.
  • עליכם להיות גם ערניים למה שמתרחש כיום בבתי ספר רבים, החוסכים מהילדים – מכוונות טובות אמנם – אתגרים ומטלות שהולמים את גילם. השתמשו בהשפעתכם כדי לעודד את המורים ואת בתי הספר להמשיך לחלק משימות שמפתחות את הבגרות והחוסן של הילדים.
סירת מפרש קטנה. חואקין סורויה

"סירת המפרש הקטנה" (1909), חואקין סורויה. תצלום: Google Cultural Institute, ויקיפדיה

למדו עוד

מובן שלא כל הילדים נולדים עם אותו מזג. חלקם עצמאיים יותר מאחרים ובעלי יכולות רבות יותר. אבל גם אם נדמה לכם שלילדיכם חסרות מיומנויות מסוימות, אין פירוש הדבר שעליכם להתערב בתדירות גבוהה יותר כדי לפצות על כך. מנקודת מבט קלינית, אני רואה שכאשר הורים מדביקים תוויות לילדיהם בגיל מוקדם, התוויות האלה עלולות להפוך לנבואות המגשימות את עצמן. לדוגמה, אם הורים מסמנים ילד אחד כעצלן יותר מאחותו, הם עשויים להזכיר לו את המטלות שלו לעתים קרובות יותר מלאחותו "המאורגנת". עם הזמן, זה מקשה על הילד "העצלן" לפתח ויסות עצמי וחוש אחריות, בשעה שאחותו נעשית יותר ויותר מוכנה לחיים מהבחינה הזאת. ולעומת זאת, ילד שהוריו מתייגים אותו כ"בעל ביטחון" עשוי להתמודד עם אתגרים רבים יותר ללא עזרת ההורים ולפתח את חוסנו, ואילו על אחותו המתויגת כ"ביישנית" ההורים מגוננים ועוזרים לה יתר על המידה, ובכך פוגעים אף יותר בעצמאותה.

נסו שלא לתייג את ילדיכם כבעלי תכונות מסוימות בשלב מוקדם מדי בהתפתחותם

כדי למנוע את ההשלכות האלה, נסו שלא לתייג את ילדיכם כבעלי תכונות מסוימות בשלב מוקדם מדי בהתפתחותם. רסנו את הנטייה שלכם לפשט את האישיות של ילדיכם ונסו לא לומר להם כיצד אתם רואים את האישיות "הטבעית" שלהם. זכרו שבכל פעם שאתם עוזרים להם, אתם עלולים לומר להם דרך הפעולות שלכם מה דעתכם על היכולות שלהם, וכפועל יוצא להקטין עוד יותר את ביטחונם העצמי בהתמודדות עם קשיים.

סוגיה נוספת שיש להיות מודעים אליה, היא שמעשים מזיקים של אחרים – גם אם מקורם בכוונות טובות – עלולים לסכל את ניסיונותיכם להרחיב את האוטונומיה והמיומנויות של ילדיכם. שמעתי, לדוגמה, דיווחים על כך שמורים ובתי ספר מסוימים עוזרים יותר מדי לילדים ולא נותנים להם להתמודד עם קשיים. הם מציעים, למשל, "לשפץ" את הציונים בתעודות שלהם, כדי לא לרפות את ידיהם או לפגוע בעתידם (לעתים זה נעשה בהתעקשות ההורים).

ילדה, לומדת, כיתה, לימודים, בית ספר

היא רוצה, רק אל תפריעו לה. תצלום: ג'רי וונג

אימהות ואבות שחוטאים בהורות יתר אף עלולים להציב בפני בית הספר ציפיות מזיקות. פסיכולוגים חינוכיים טוענים שמעורבות יומיומית של מבוגרים בשיעורי הבית של תלמידי תיכון פוגעת בהתפתחותם. ובמחקר שאני ערכתי בקרב מאות הורים בבריסביין מצאתי שהורים שנקטו גישה של הורות יתר ציפו מהמורים של ילדיהם המתבגרים לקבל יותר אחריות לכך שהילדים יעשו את שיעורי הבית. הם גם נטו לחשוב שילדיהם אינם מקבלים תמיכה מספקת בבית הספר. ייתכן שהציפייה הזאת היא הסיבה לדיווחים על עלייה בתחושת "המגיע לי" בקרב תלמידים וסטודנטים, כלומר התחושה שהם זכאים לציונים טובים, ושהמורים או המרצים הם האחראים העיקריים להצלחתם או לכישלונם בלימודים.

אל תשאלו את עצמכם איך אתם יכולים לעזור להם בכל יום ויום, אלא איך אתם יכולים לעזור להם לעזור לעצמם

כדי להתמודד עם התופעות התרבותיות האלה, אולי תצטרכו להיות קול ההיגיון בקהילה הבית-ספרית שלכם ולעודד את בית הספר והמורים להמשיך להציב לילדים דרישות ואתגרים הולמים. נסו לעמוד בפיתוי ולא להתערב בחלוקת התלמידים להקבצות רק כדי שהילדים יהיו עם החברים הכי טובים שלהם או המורים האהובים עליהם – זה יכול לעזור להם ללמוד להתמודד עם קשיים זמניים ולפתח מיומנויות חברתיות כמו רכישת חברים חדשים או התמודדות עם סגנון הוראה שונה.

ילדים שהוריהם פותרים עבורם כל בעיה, לא ידעו להתמודד עם מהמוּרות בדרך. סיוע בלתי פוסק לילדים רק מגדיל את התלות שלהם בכם. כמי שאוהבים אותם יותר מכול, אל תשאלו את עצמכם איך אתם יכולים לעזור להם בכל יום ויום, אלא איך אתם יכולים לעזור להם לעזור לעצמם. זאת הגישה ההורית שתכין אותם באופן הטוב ביותר למהמורות, למכשולים ולתפניות של מסלול החיים.

ג'ודית לוק (Locke) היא פסיכולוגי קלינית. היא מרצה על רווחת הילד בפני הורים ומורים בבתי ספר באוסטרליה, ניו זילנד והאיים הפסיפיים השכנים. היא מחברת הספר The Bonsai Child (משנת 2015).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון.

תמונה ראשית: ילדה בגרביים. תצלום: Westend61, אימג'בנק/גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'ודית לוק, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על ילדים נולדים עם כנפיים

01
שחק

כתבה חשובה, מלמדת ויפה, אך חסרה נדבך חשוב מאין כמותו לדעתי.
לא ניתן ללמד אדם, אף לא את האהובים עלינו, דבר שאיננו מוכנים ללמוד בעצמנו.
למעשה לא ניתן לסיים ללמוד דבר בעולמנו אלא רק להסכים להיות בלימוד.
הורה שמוכן להיות בלימוד של הנושאים החשובים כל כך של חוסן, ויסות, תושייה, כבוד ועצמאות בעצמו הוא אשר ילדיו ירוויחו ממנו וילמדו ממנו יותר מכל.
תודה רבה לכותבת, למתרגם ולעורכים על מלאכת הקודש של כולכם.