כי לבד אני לא אני

אנחנו חיות חברתיות, ואנחנו כמהים לקירבה וגם זקוקים לה: בריאותית, נפשית, קיומית. אבל הכמיהה גורמת לסבל. לבודהיזם יש תשובות מרתקות וגם ידע מעודכן ומועיל
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

בני אדם הם חיות חברתיות. אנחנו חיים בקבוצות. אנחנו מקדישים שנים לטיפול בצאצאים. אנחנו משתפים פעולה אלה עם אלה (מלבד בקונגרס האמריקני). ויותר מכל, אנחנו מנהלים מערכות יחסים מתמשכות עם בני אדם אחרים – מה שביולוגים מכנים בשם קשרי זוגיות ארוכי טווח.

חלק מקשרי הזוגיות הללו, כפי שבוודאי שמתם לב, הם בריאים יותר מאחרים. כאן נכנס לתמונה חקר הזוגיות. מדענים העוסקים בזוגיות חוקרים את האופן שבו יש לבנות ולשמר מערכות יחסים יציבות ואינטימיות. אנחנו מבצעים ניסויים במעבדה כדי להבין את הגורמים שמאפשרים למערכת יחסים לשגשג או מביאים לקמילתה.

אחת האמונות הבסיסיות של הבודהיזם דורשת להרפות מהתקשרויות רבות עוצמה, ומערכת יחסים היא התגלמותה הברורה ביותר של התקשרות כזו

בשנים האחרונות, מספר מדענים בתחום חקר מערכות היחסים, ואנו בכללם, מצאו מקור השראה מפתיע: בודהיזם. מפתיע, משום שאחת האמונות הבסיסיות של הבודהיזם דורשת להרפות מהתקשרויות רבות עוצמה, ומערכת יחסים היא התגלמותה הברורה ביותר של התקשרות כזו. איך ניתן ליישב רעיונות מנוגדים כאלה? ומה יש למדע לומר בנידון?

אבנים, גל אבנים, שיווי משקל, בודהיזם

שיווי-משקל בודהיסטי. תצלום: בקיר דונמז

בואו נתחיל במספר עובדות ביולוגיות בסיסיות. במערכת יחסים בריאה, אתם מרגישים טוב כשבן הזוג שלכם נמצא בסביבה. לא מפתיע. אבל אולי אינכם יודעים שהתחושה הטובה מקורה בכך שאתם ובני זוגכם מווסתים זה את מערכת העצבים של זה.

המטלה החשובה ביותר של המוח אינה חשיבה, אלא תחזוקה של כל המערכות הביולוגיות בגוף, כמו ניהול תקציבי, ובני אדם מסייעים זה לזה באיזון התקציבים הגופניים שלהם

התהליך מתחיל במוח. בניגוד לאמונה הרווחת, המטלה החשובה ביותר של המוח אינה חשיבה, אלא תחזוקה של כל המערכות הביולוגיות בגוף, כדי שהאיברים, ההורמונים ומערכת החיסון יתפקדו ביעילות ויהיו מאוזנים. המוח עושה זאת על ידי כך שהוא צופה את צרכי הגוף ומספק אותם יומם וליל, ללא הפוגה. כשצריך לקום ולעמוד, למשל, המוח צופה זאת ומבצע (יש לקוות) שינוי מתאים בלחץ הדם, כדי שלא נתעלף. אם המוח צופה ירידה ברמת המלחים בגוף, הוא יעורר חשק למאכלים מלוחים. וכן הלאה.

התהליך המתמשך הזה דומה לניהול תקציבי של הגוף. חשבו על התקציב הכספי שלכם, שבאמצעותו אתם עוקבים אחרי ההכנסות וההוצאות ומנסים להימנע מלהיכנס לחובות. המוח שלכם עושה בדיוק את זה, אבל במקום כסף, המשאבים שלו הם מים, מלח וגלוקוזה. כשאתם במינוס (נניח, כשלקחתם הלוואה לקניית מכונית) אתם חייבים לכסות את החוב, ואם הכול מתנהל כשורה, לאורך זמן התקציב נותר ברובו מאוזן. אותו דבר קורה לתקציב הגופני: אפשר לרוץ עד אפיסת כוחות, אבל אז מוכרחים למלא את המצברים או "לכסות את החובות" באמצעות מנוחה, אכילה ושתייה. השם המדעי שניתן לפעולת האיזון הזו הוא "אלאוסטזיס" [היכולת להגיע לאיזון, הלא הוא ההומאוסטאזיס]. מטרת המוח היא לשמור על התקציב הגופני מאוזן רוב הזמן, וכשנוצרים חובות, לכסות אותם. התהליך הזה חייב להיות מהיר ויעיל, משום שאיזון התקציב הוא כשלעצמו מאמץ התובע משאבים מן המוח.

עכשיו מגיע החלק המדליק. בני אדם מסייעים זה לזה באיזון התקציבים הגופניים שלהם. כשתינוקת נולדת, המבוגרים בחייה מווסתים את התקציב הגופני שלה על ידי כך שהם מאכילים אותה, מחבקים אותה ומדברים אליה. הם מלמדים אותה מתי ללכת לישון. הם משחקים איתה וקוראים לה ספרים. הפעילויות הללו מספקות "הנהלת חשבונות" המאפשרת למוח שלה להתפתח כראוי. בסופו של דבר, הילדה מסוגלת לווסת את מערכת העצבים שלה בעצמה ולאזן את תקציבה הגופני, אבל השיתוף הקהילתי באיזון הגוף הזה לעולם אינו נפסק לגמרי.

תינוק, תינוקת, ידיים, אמא

אם ובת. תצלום: צ'יין פהם.

היקשרות בין שני מבוגרים פועלת באורח דומה. רובנו יכולים לדאוג לעצמנו לבגדים ולמזון ואנחנו יודעים מתי ללבוש סוודר כדי לשמור על חום הגוף, אבל אנחנו נאלצים להתמודד עם דרישות המשרה שלנו, היעדר שינה או מחסור בפנאי לאימון גופני, אכילה מוגזמת של מזון מזיק, אולי גם חיים ועבודה בתנאים של רעש וצפיפות והתמודדות מול האידיוטים שמדי פעם חוסמים לנו את הדרך. ניהול התקציב הגופני בעולם כזה הוא מטלה אדירה. משום כך, אנחנו זקוקים לאנשים אחרים סביבנו, שיעזרו לנו לכסות את המינוס הגופני ולהישאר בריאים.

מהו המחיר של היעדר היקשרות בריאה לאנשים אחרים? מדענים שחקרו את הבדידות מספקים תשובה ברורה: מי שדיווחו על חיים מבודדים [ללא קשרים קרובים עם בני אדם אחרים] היו בסיכון גבוה ב-30% למוות בשבע השנים שלאחר הריאיון. מדובר בסיכון גבוה יותר מהסכנה למוות ממחלה מוכרת כמו השמנת יתר חולנית. מוח בודד משקיע כל כך הרבה משאבים בניסיון לשמור על איזון, שהוא מתחיל לצבור חובות. המוח מתייחס אז לגוף כאילו הוא חולה. אם התהליך ממשיך לאורך תקופה ארוכה, מערכת החיסון מתערבת בנעשה, וכתוצאה מכך הגוף עשוי לחלות בסוכרת, מחלות לב, דיכאון, סרטן ומחלות נוספות הקשורות בחילוף החומרים.

הדבר המועיל ביותר למערכת העצבים שלכם הוא אדם אחר. לרוע המזל, הדבר המזיק ביותר למערכת העצבים שלכם גם הוא אדם אחר

מערכות יחסים בריאות מסייעות לנו לחיות חיים ארוכים יותר. אינכם מודעים לכך, אבל אתם ובני זוגכם מווסתים זה את מערכת העצבים של זה, לתועלת שניכם. קצב הלב שלכם מסתנכרן. וכך גם הנשימה. אפילו ההורמונים שלכם מתאימים עצמם זה לזה. ברגעי לחץ, חיבוק, ליטוף קל או מילה טובה מבני הזוג מסייעים להקל על נטל האיזון של התקציב הרגשי. חלוקת נטל כזו היא הבסיס הביולוגי להיקשרות.

הדבר המועיל ביותר למערכת העצבים שלכם הוא אדם אחר. לרוע המזל, הדבר המזיק ביותר למערכת העצבים שלכם גם הוא אדם אחר. מערכת יחסים שאינה בריאה עלולה לחָרב את התקציב הגופני שלכם, ועמו את בריאותכם ואת חייכם. אז מה הופך מערכת יחסים לבריאה או חולנית, ואיך משמרים מערכת יחסים בריאה? הבודהיזם מציע קווים מנחים להתייחסות לבני הזוג (ולעצמכם), שנועדו למזער את הסבל. הרעיון אינו ברור מאליו והוא תובע הסבר, ולכן, הא לכם הקדמה קצרה על אודות בודהיזם.

הבודהיזם קיים כבר אלפי שנים. יש הסבורים כי זו דת, ואחרים רואים בו מערכת של עקרונות לחיים טובים. בכל מקרה, מיליוני אנשים בעולם המערבי הבינו כי אין צורך להיות בודהיסטים כדי להבין ולנסות חלק מן הרעיונות הללו. אינספור ספרים מסבירים כיצד ליישם את הבודהיזם כדי למצוא אושר, בריאות ומשמעות. אבל בודהיזם הוא יותר מתירוץ לרכישת כרית ישיבה למדיטציה. הוא צופן בחובו מספר סודות בלתי צפויים לניהול מערכת יחסים מספקת ואיכותית יותר.

רעיון מרכזי בבודהיזם קובע כי הכול משתנה ללא הרף. כל אובייקט, כמו פרח של צבעוני אדום בגינה שלכם, משתנה מרגע לרגע. הצבעים שלו משתנים בהתאם לאור. הברק של עלי הכותרת שלו משתנה בשל הלחות באוויר. כשהוא נשתל במקום הלא נכון, בגינת ירק למשל, הפרח פוסק להיות פרח והופך להיות עשב שוטה. לצבעוני אין מהות אחת ובלתי משתנה. הדבר נכון גם לגביכם. אתם אמיתיים – אתם קיימים– אבל מנקודת מבט בודהיסטית, אין לכם זהות מהותית נפרדת מכל מה שמתרחש סביבכם. הזהות שלכם נבנית בכל רגע, בחלקה, על ידי הנסיבות.

אם אתם מאמינים שיש לכם "עצמי" מהותי, יחיד, מתמיד ובלתי משתנה שמגדיר אתכם בצורה ייחודית, האמונה הזו, על פי הפילוסופיה הבודהיסטית, עומדת בבסיס הסבל האנושי. סבל שאינו רק אי נוחות גופנית, כמו שפעת או דלת הנטרקת על כף ידכם. במובן הזה, האמונה כי יש לכם עצמי אחד אמיתי גרועה ממחלה גופנית חולפת. זוהי מחלה מתמשכת (ובמילים אחרות: תקציב גופני שאינו מאוזן לעולם).

מדיטציה, דאקה, בנגלדש

מדיטציה בדאקה, בירת בנגלדש. תצלום: איזבל וינטר

רבים מבלים את חייהם במחשבה שיש להם זהות בסיסית שאינה משתנה. הם בדרך כלל חושבים שגם לחבריהם, בני משפחתם, מכריהם ואהוביהם יש "עצמי" כזה. לא מפתיע, משום שאנחנו מתארים את עצמנו כך כל העת. אנחנו יוצאים לדייטים ושואלים זה את זה מה אנחנו אוהבים. בראיונות קבלה לעבודה, השאלה הקלאסית היא: "ספר לי על עצמך". טריליוני שאלונים שאתם פוגשים אונליין ובכתבי עת מבקשים מכם לתאר את עצמכם: האם אתם מוחצנים או מופנמים? אנשי כלבים או אנשי חתלים?כשאנחנו משיבים על שאלות כאלה, אנחנו כמעט תמיד מנסים לגלות את התכונות הבלתי משתנות של זהות בסיסית קבועה.

הבודהיזם מזהיר כי עצמי בלתי משתנה אינו אלא אשליה. ה"עצמי" שלכם, הוא אומר, תלוי בהקשר

הבודהיזם מזהיר כי עצמי בלתי משתנה אינו אלא אשליה. ה"עצמי" שלכם, הוא אומר, תלוי בהקשר. זה נורמלי להיות ידידותיים במצב אחד, ביישנים באחר וגסי רוח בשלישי. כשאתם נאחזים בבדיה שלפיה יש לכם עצמי אמיתי, קבוע וחשוב – כלומר אתם מקבעים את האני שלכם – אתם מוּעדים לחיי אומללות. אתם תחמדו דברים חומריים שיתמכו בבדיה הזו. תחמדו עושר. תחמדו כוח. תיאחזו במחמאות והערצה מאחרים, אפילו אם אלה שקריים. אבל הבעיה העיקרית אינה העובדה שאחרים מרמים אתכם אלא שאתם מרמים את עצמכם. הכמיהות הללו הן אזיקים מוזהבים שמעניקים הנאה מידית אבל גם מבססים את העצמי המדומה, לוכדים אתם וגורמים לכם לסבל בלתי פוסק, רגשות שליליים והשתעבדות לקיום שברירי ובדוי.

אחד הכלים המרכזיים שבאמצעותם הבודהיזם נמנע מביסוס העצמי (או אובייקטים בעולם) הוא מדיטציה של קשיבוּת. על פי אחד הזרמים בפילוסופיה הבודהיסטית, ניתן לפרק את כל החוויות האנושיות לארבעה יסודות בסיסיים, כמו "אטומים" שמרכיבים את המחשבות, הרגשות והתפישות. חוכמה, במונחי הבודהיזם, פירושה לחוות את היסודות הבסיסיים הללו ישירות, ללא הערפל של הכמיהות והתשוקות שמלווה את האמונה בעצמי שאינו משתנה. מדיטציה של קשיבות יכולה לפרוץ מבעד לאשליה שאובייקטים ואנשים אחרים ואפילו אתם נשארים כפי שהם מרגע לרגע. לאחריה אנו מסוגלים לראות את הדברים כמות שהם, לחוות כל רגע כתחושה גולמית ללא השלכות שמעבר לרגע עצמו.

למשל, אם אתם פוגשים צבעוני שחדר לגן הירק שלכם, אתם עלולים להתפתות לעקור אותו מן הקרקע, או לקטוף אותו ולהעניק אותו לאהוביכם. נקודת מבט בודהיסטית תבהיר לכם כי אתם רואים את הפרח מבעד לצרכים והתשוקות שלכם, הכרוכים ברעיון הבדוי של העצמי. כדי לראות את הצבעוני כמו שהוא באמת, אתם חייבים להרפות מהסיפורים על אודותיו הממוקדים בעצמי – מה הצבעוני עושה כאן, או עד כמה צבעו היפה ישמח את אהובכם – ולחוות את הצבעוני באופן שאינו קשור לצרכים שלכם. שימו לב לצבע היפה. התפעלו מכוחו של הטבע. חוו את האירוניה במצב שבו פרח פורח בין הירקות. העריכו את הצבעוני משום שהוא שם, לא משום שאתם שם. בפילוסופיה הבודהיסטית, זהו מפתח לחוכמה.

מה משמעותה המעשית של החוכמה הזו? אתם יכולים להשתמש בה כדי לחוות את החוויות שלכם בצורה בהירה יותר. כשאתם מרגישים זעם, לבכם פועם במהירות והמצח שלכם מזיע, קל להיסחף בסיפור על הכעס ואפילו ללבות אותו. אבל מדיטציה עשויה לעזור לכם להתייחס לקצב הלב ולזיעה כאל תחושות גופניות בלבד, ולהניח לזעם להתפוגג. במונחים בודהיסטיים, אתם מפרקים את הזעם – ואת אשליית העצמי שלכם – למרכיבים בסיסיים, ובדרך, אתם צוברים חוכמה. לא קל לפרק את העצמי: דרושות שנים כדי לפתח את המיומנויות (תשאלו כל נזיר בודהיסטי), אבל זה אפשרי.

יישום מעשי נוסף של החוכמה הזו הוא פשוט להכיר בשינוי. מבט מקרוב על הצבעוני מגלה שינוי בלתי פוסק, והדבר נכון גם לגביכם. כך, למשל, אתם מסוגלים להיות יום אחד כנים להחריד ולמחרת להיות רמאים מנוולים, ואף אחת משתי ההתנהגויות אינה מייצגת את האני האמיתי שלכם, משום שאין לכם כזה. אתם פשוט בנויים אחרת בשני מצבים שונים. ראייה כזו עשויה לטפח חמלה כלפי עצמכם כשאתם מתנהגים בצורה גרועה או מקלקלים משהו. אתם לא בני אדם רעים מהותית – רק התנהגתם שלא כראוי בהקשר מסוים.

שועלים, שועל

עכשיו כועסים. או חושקים. או משחקים. או מתחרים. תצלום: Cloud Visual

הרעיון של האני המשתנה ללא הרף מופיע גם בפסיכולוגיה המודרנית. לעתים אתם מייצגים את עצמכם באמצעות המקצוע שלכם. לעתים אתם חברים. לעתים אתם הורים, או ילדים, או מאהבים. לעתים אתם מוזיקאים, אמנים, טבחים או שיפוצניקים. לפעמים אתם רק גוף. פסיכולוגים חברתיים מכנים את המגוון הזה "ריבוי העצמי", בעקבות מחקרים חלוציים שערכה בשנות השמונים הפסיכולוגית החברתית הייזל מרקוס, שהראתה כי לאנשים יש רפרטואר של "אני", לנסיבות שונות.

כשאינכם בונים את זהותם של אחרים במונחים של צרכיכם שלכם אתם יכולים לחמול עליהם בקלות רבה יותר: תוך כדי כך אתם מצמצמים את הסבל שלהם ושלכם

כל הרעיונות הללו מתאימים לא רק לעצמי שלכם, אלא גם לזה של אחרים. כשאתם מקבעים מישהו אחר, אתם טועים לראות באדם שנמצא אתכם ברגע הנוכחי אדם השורד בזמן ללא שינוי. משום כך ה'אקס הפסיכי' שיצאתם איתו בשנה שעברה הוא גם 'פסיכי' וגם 'אֶקס' היום ולנצח. התפישה הזו היא מחסום לחמלה והיא מעצימה את הסבל בעולם. הבודהיזם מציע במקומה לנסות לראות אחרים כפי שהם באמת, אפילו את בן הזוג המטורלל לשעבר. כשאינכם בונים את זהותם של אחרים במונחים של צרכיכם שלכם – חשבו על הצבעוני ההוא – אתם יכולים לחמול עליהם בקלות רבה יותר. תוך כדי כך אתם מצמצמים את הסבל שלהם ושלכם.

במבט ראשון, נדמה כי הבודהיזם עומד בניגוד לראיות מדעיות שלפיהן אנשים הם חיות חברתיות. אנחנו יודעים שההיקשרות העזה לאנשים אחרים חיונית לבריאותנו; בלעדיהם אנחנו קמלים ומתים מוקדם יותר. מצד אחר, הבודהיזם אומר כי מערכות היחסים שיש בהן היקשרות חזקה עלולות להיות בעיתיות, בעיקר משום שההיקשרויות הללו מקשות עלינו לראות את עצמנו ואת האחרים בבהירות. אך למרבה האירוניה, המחשבה הבודהיסטית מציעה גם הצעות משכנעות לבנייה ותחזוקה של קשרים בריאים, שיש להן הד בתחום המדעי ההולך ומתפתח של חקר מערכות היחסים.

ההצעה הראשונה היא 'אל תיצרו דמות קבועה של בני זוגכם'. מעולם לא שמעתם חברים מתלוננים על בני זוגם (או על בני זוג לשעבר) ואומרים: "הוא לא האיש שחשבתי שהוא" או "היא אדם שונה כעת"? במונחים בודהיסטים, החברים שלכם סובלים משום שהם מקבעים את בני הזוג, כדי לקבע את עצמם. זה סיפור נפוץ. שני אנשים נפגשים, מכירים זה את זה וחווים רגשות עזים זה כלפי זה, המבוססים על ההיכרות הזו. במונחים של חקר המוח, רגשות עזים כלפי אדם אחר מלווים תמיד באמונות שיש למוח בנוגע לאדם האחר. האמונות הללו, שאותן חוקרי המוח מכנים "ניבויים" הן כמו מסנן שדרכו אתם לומדים על האדם האחר וחווים אותו במונחי הצרכים שלכם. מסננים כאלה מביאים אתכם לקבע את העצמי הבדוי שלכם ושל בני זוגכם.

הפילוסופיה הבודהיסטית מציעה נתיב אחר. תשוקה, כמיהה ורגשות עזים אינם בהכרח גרועים אם אתם רותמים אותם כדי להבין מיהו האדם האחר – לא עצמי שאינו משתנה, אלא יחיד במצב נתון. הרשו לעצמכם לחוות רגשות עזים, אבל עזבו את הסיפור על אודות בני זוגכם (כלומר, התנגדו לניבויים) המתלווה לרגשות הללו. במקום זה, התייחסו לרגשות כאל סימן שמאפשר ללמוד מיהו בן זוגכם ברגע זה. היו פתוחים ללמוד משהו חדש (או כפי שחוקרי המוח קוראים לזה, ללמוד את 'טעויות הניבוי').

חקר מערכות היחסים טוען כי מערכות יחסים רומנטיות הן בריאות יותר כשאתם ובני זוגכם רואים אלה את אלה באור חיובי שאינו מציאותי. התופעה, המכונה אשליות חיוביות, כרוכה בתפישה מוגזמת או אפילו מדומה של תכונות חיוביות בבני הזוג. למרבה הפלא, ישנן ראיות לכך שאשליות חיוביות עשויות לחזק מערכות יחסים בריאות. זוגות התופשים זה את זה בצורה אידיאלית מרגישים מסופקים יותר במערכת היחסים שלהם. אבל מנקודת מבט בודהיסטית, אשליות כאלה צומחות על פי רוב מן הצורך להיאחז בתחושה המקבעת של העצמי. בטווח הארוך, הן עלולות להוביל לציפיות לא ריאליות ולאכזבה. במקום זה, נסו להדגיש את החיוב ללא האשליה. אנשים מסופקים יותר מנישואיהם כשבני זוגם רואים בהם תכונות טובות שהם עצמם אינם רואים. דרך קלה לעשות זאת היא לראות את מעשיהם של בני זוגכם באור הנדיב ביותר האפשרי.

למשל, נניח שבני זוגכם אינם שמים לב לפרטים, ומכניסים למקרר פריטים בלי לחשוב איזה מהם עלולים ליפול. ניתן לראות התנהגות כזו כטיפשות, או במונחים של אי הנוחות שהיא גורמת לכם, או אפילו כאשליה חיובית ("הם גאונים מפוזרים"). לעומת זאת, אתם יכולים לראות את ההתנהגות הזו באור נדיב יותר: בני הזוג שלכם טרודים מאוד או מזדקנים. אתם אפילו יכולים לראות בחוסר תשומת הלב לפרטים תכונה חיובית, שמאפשרת להם לא להבחין בכך שגידלתם כרס.

כשאתם רואים את מעשיהם של בני הזוג באור נדיב, אינכם מייצרים בדיה, אלא מכירים במגוון המשמעויות שייתכנו לפעולות שלהם. כמו הצבעוני, גם בני זוגכם משתנים ללא הרף.

מקדש, בריכה, יפן, נמיצ'י, פרחים

בריכה ופרחים במקדש נמיצ'י, סקי, יפן. תצלום: סורה סגאנו

אבל מה אם הבעיות שלכם חמורות יותר ממריבה על האופן שבו יש לסדר את המקרר? מה אם בני זוגכם מסננים הערות מרושעות שמכאיבות לכם, או אפילו חובטים בכם? ראשית וחשוב מכל, עליכם להבטיח את שלומכם הגופני. הבודהיזם לעולם לא ימליץ להישאר במקום כזה, אלא רק יציע הסתכלות על מה שתוכלו לעשות לאחר מכן. בני זוג שמפגינים התנהגות מתעללת מנסים להשיג מטרה, לעתים קרובות הם מנסים לשפר את תחושתם, לחזק את ההערכה העצמית שלהם ולקבע את העצמי שלהם. הם מנסים להקל על סבלם שלהם ואינם יודעים כיצד בדיוק לעשות זאת. אם תבינו את שורש התוקפנות שלהם, יהיה לכם קל להפגין כלפיהם חמלה או הבנה. הבנה אין פירושה הסכמה לשמש להם שק חבטות. אבל היא מעניקה לכם אפשרות לשקול דרכים שימנעו מאחרים להזיק לכם עוד, וגם להזיק לעצמם.

דוגמה נהדרת התרחשה בדצמבר 2017, כשהשחקנית שרה סילברמן הוּטרלה בטוויטר על ידי ג'רמי ג'רמוזי, שכינה אותה בכינוי גס במיוחד. במקום לירות בחזרה או להתעלם מהציוץ שלו, סילברמן הגיבה בחמלה. היא קראה את פרופיל הטוויטר של ג'רמוזי והניחה שהוא תוקפני משום שכואב לו מאוד. היא פתחה בשיחה איתו, הוא התנצל, וסילברמן עזרה לו למצוא רופא המתמחה בכאבי גב. הסיפור נפוץ ברחבי הרשת וג'רמוזי פתח בקמפיין מימון המונים לגיוס 150 דולר שלהם נזקק לכיסוי הטיפול. הפנייה לתורמים הניבה 4500 דולר – וכל זה משום שסילברמן טרחה להבין את הרגשות שמאחורי העלבון. כדי לריב דרושים שניים, כך שאם תחליטו לא לריב, העימות יתפוגג ויספק אפשרות לשגשוג.

ברור שלעתים אין די בחמלה כדי לעזור לאחרים לצאת מהמבוך המבולבל שהם נתונים בו. חוכמה פירושה גם לדעת מתי לקטוע מערכת יחסים. הגישה הבודהיסטית היא להיפרד בלי לכעוס או להתנקם. כעס הוא צורה של אי ידיעה של נקודת המבט של האחר. אם אינכם מפוגגים את הכעס באמצעות מנה של קשיבות, נסו לכל הפחות להרעיף על עצמכם מידה של חמלה.

העצה השנייה למערכת יחסים בריאה, בהשראת הבודהיזם, היא לא לראות את בני זוגכם רק במונחים הקשורים אליכם

העצה השנייה למערכת יחסים בריאה, בהשראת הבודהיזם, היא לא לראות את בני זוגכם רק במונחים הקשורים אליכם. אתם בוודאי מכירים אנשים שחושבים שהכול סובב סביבם. הם עושים דברים למען אחרים, משום שזה מאפשר להם להשיג את מה שהם רוצים. למשל, אם הוצעה לכם משרה חדשה, בן הזוג שלכם עשוי לדחוף אותם לשאת ולתת על שכר גבוה יותר, לא למען אושרכם שלכם, אלא משום שאתם מפרנסים אותו. אתם נתפשים כאובייקט, בעוד בני הזוג שלכם מקבעים את העצמי שלהם. במערכת יחסים בריאה יותר, בני הזוג יראו אתכם כאדם שיש לו מחשבות, רגשות, חוויות וצרכים משלו – שחשובים לו. זה בסדר להרוויח פחות, אם מדובר במשרה מספקת יותר. צורת החשיבה הזו, שחוקרי מערכות יחסים מכנים בשם "היענות", מפגינה כלפיהם חמלה ובסופו של דבר מפחיתה את סבלכם ואת סבלם של בני הזוג.

פרחים, פרג, גן בוטני, שיקגו

כל אחד אחרת, כל אחד משתנה. פרחי פרג בגן הבוטני של שיקגו. תצלום: לינה אנגלוב.

המושג הבודהיסטי המכונה הדדיות (או קרמה משותפת) פירושו ששני אנשים יכולים לחלוק כוונות ומעשים, שמובילים לתוצאות משותפות

העצה השלישית שמקורה ברעיונות בודהיסטים היא לזכור כי מערכות יחסים נבנות בתיאום על ידי שני אנשים. המושג הבודהיסטי המכונה הדדיות (או קרמה משותפת) פירושו ששני אנשים יכולים לחלוק כוונות ומעשים, שמובילים לתוצאות משותפות. בחקר מערכות היחסים, ההדדיות קרויה תלות הדדית לצורך השגת מטרה.

הדדיות מועילה למערכות יחסים רומנטיות. למשל, נניח שבני זוגכם נעמדים מאחוריכם ומעסים את הכתפיים שלכם. המחווה הזו אולי מעידה על כך שהם אסירי תודה על כך שהם אתכם או פשוט רוצים להיות קרובים אליכם. ואולי זו בקשה לסקס. בכל מקרה, כל עוד אתם מסכימים על המשמעות – הכרת תודה, קרבה, תאווה – אתם בונים את מערכת היחסים שלכם ביחד. במונחים של חקר המוח, הדדיות פרושה שהניבויים שהמוח שלכם מבצע באותו רגע, זהים לאלה שמבצע המוח של בני זוגכם.

אבל אם בני זוגכם מקבעים אתכם, לא מספיק להסכים: אם הם מפגינים רכושנות ולא הכרת תודה, או מחפצנים אתכם במקום להתחבר אליכם. למשמעויות הללו אין שום קשר אליכם, כסובייקטים בפני עצמם, אלא רק לחשקים של בני הזוג. אפילו אם אתם מסכימים, מערכת היחסים שלכם בצרות. הדדיות פירושה יצירת סיפור ביחד, חלוקת חוויות שבהן אתם יותר מרק שחקנים בנראטיב של האחר.

ביחד עם עמיתיי כריסטי וילסון מנדנהול (Wilson-Mendenhall) מאוניברסיטת ויסקונסין מדיסון, ופאול קונדון (Condon) מאוניברסיטת אורגון הדרומית, אנחנו חוקרים זוגות, כדי ללמוד את הקשר בין בודהיזם, היקשרות ותקציבי גוף. כשבני זוג מתקשרים, באיזו תכיפות הם מוקירים זה את זה ברגע הנוכחי? כשהם עושים זאת, האם הדבר מוביל ליותר נדיבות וחמלה ולמערכת יחסים בריאה יותר?והאם אגב כך הם מאזנים זה את תקציבו הגופני של האחר?

עד שהמחקרים שלנו יושלמו, הבודהיזם נותר מקור מסקרן להשראה לטובת בנייה ותחזוקה של מערכות יחסים משמעותיות. כפי שכתבה הייזל מרקוס: "אינך יכול להיות עצמך לבדך".

 

פרופסור ליסה פלדמן בארט (Feldman Barret) מלמדת פסיכולוגיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בבוסטון. ספרה How Emotions Are Made: The Secret Life of the Brainראה אור ב-2017.

ג'ון דאן (Dunne) הוא פרופסור להגוּת (contemplative humanitiesׂ) באוניברסיטת ויסקונסין-מאדיסון.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: להרפות או לא להרפות? תצלום: אברטון וילה, unsplash.com

Photo by Everton Vila on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ליסה פלדמן בארט וג'ון דאן, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

13 תגובות על כי לבד אני לא אני

01
איילת

אחד המאמרים הכי יפים שפרסמתם בזמן האחרון, נוגע, אמיתי, חשוף ומלא כנות. יש הרבה מה לקחת ממנו, במנות קטנות, לחיים עצמם (סליחה על הביטוי). תמשיכו ככה!

03
בני קרוב

ללא קשר לרעיונות הבודהיזם שמועלים פה, ההקדמה הארוכה הכאילו מדעית היא תרגיל זול (מאוד) להציג את הרעיונות הבודהיסטים באור 'מדעי'. וזה מראה משהו על חוסר הכנות של הכותבים.

04
אבירם

מאמר מלא חכמה ורגישות. להיות "עם מישהו" זה לא להיות בעלים כי אנחנו לא שייכים לאף אחד ואף אחד לא שייך לנו, הכל דבר אחד, וזה לא להשתמש בזולת, זה לא לכבוש, להשיג או לרכוש. אנחנו זמניים בעולם, והאתגר שלנו הוא להקטין את הסבל בעולם, גם הסבל שלנו, גם של מי שקרוב לנו, וגם של הרחוקים ביותר. ויתור על שליטה וכיבוש הוא המסר כאן, והוא חשוב מאד.

05
דלאי ככה

יכול להיות שלבודהיזם יש תשובה או דרך מילוט ממלכוד עתיק: ביחד ולחוד, הצורך במישהו אחר, הצורך בבדידות, והמאבק בין הקטבים. אולי הוא דרך טובה להבין שאלה לא קטבים.

06
maxmen

לדעתי האדם הוא לא חיה חברתי (מזה חיה חברתי האם זה חוק טבע ? או הארגון החברתי הוא אמצעי לאדם או לחיה).

ניקח דוגמה פשוטה מהתאים החיים שמרכיבים את גוף האדם והחיה.
האם כל תא חי בגופינו הוא תא חברתי ? לכאורה אפי' שנגדיר אותם כחברה שיחד מרכיבים את הגוף האחד. יש לכל תא סוג של חופש למשל לתא הסרטני יש חופש שמביא לנו את המוות.

אם במכונה דטרמיניסטית שלא מאפשרת שום חופש של שום חלק במכונה, אנו יודעים שיש להם חופש, אחרת המכונה היית נצחית. כלומר לא היית מתקלקלת לעולם.
בתאים חיים יש יותר חופש מהחופש שיש לדומם.

כל החופש הזה שיש לדומם ולתא החי, אנו לא יודעים האם הם חופש דעתנית\הכרתית או שזה פשוט אקראיות עיוורת.

אבל שאנו מגיעים לאדם ולחיה שיש להם הכרה\מודעות ודעתניות, בוודאי שיש להם חופש מוחלט. אז מי יכול לארגון בני אדם כחברה ? כמכונה אחת ?

    07
    maxmen

    הדרך להפוך את האדם לחיה חברתי, זה או בכפייה, או מרצון תבוני דעתני. הדרך הכפייתית היא דיי פשוטה, כלומר אנו נולדים בכפיה על ידי ההורים, וההורים הולידו אותנו בכפיה לתוך החברה המשטרית הכפייתית בכפייה. (מבחינת חוקי האום לכל אדם חייב להיות אזרחות כלשהי)
    ואז אי אפשר לקבוע מדעית שהאדם הוא חייה חברתית. אייך אתה יכול לבדוק את זה ? באיזה מעבדה בעולם אין בני אנוש נכפים להיות בכפיה חברתיים ?

    הדרך השניה היא: פשוט האדם מעוניין בחברה כאמצעי בשבילו, מתוך דעתנות אישית.
    דבר ראשון הוא רוצה לשרוד לדורי דורות ולכן הוא צריך אישה ואישה צריכה גבר. והנה שניהם בכדי להוליד ממציאים לראשונה את הגרעין החברתי הראשון. כלומר הגרעין המשפחתי החברתי הזה הוא אמצעי גרידה, שזה אומר אם לא יהיה לי ילדים, אני באמת לא צריך את זה.
    כל המשפחות והזוגות החופשיות ביחד מתארגנים כחברה גדולה בכדי לעזור לעצמם. והנה הומצאה החברה כאמצעי לזוגות.

    כלומר תמיד חברה זה אמצעי ולא שהאדם הוא אמצעי לחברה הדמיונית.

    מי מעוניין לטמטם אותנו שהאדם הוא חיה חברתי ? רק המשטרים הכפייתיים שרוצים אותנו כעבדים. הם רוצים חיילים וחיילות רווקים ורווקות בחינם לצבא להקריב אותם לריק (רווק או רווקה שנהרגים למען החברה הדמיונית, הם נהרגים לריק הרי הם לא שרדו ולא השאירו זכר).
    אבל בחברה דעתנית ששם החברה אמצעי למשפחה ובעיקר לילדים הרווקים והרווקות\שרידות אישית ?! שם תמיד ההורה ילך להגן על הילד ולא ההפך שהשורד יגן על הקיים שימות יותר מאוחר במילא.

08
אפרים

מאמר מעולה, מסוגנן היטב, ובעיקר מועיל, ומשנה תפיסות שגויות.
החיבור בין המדע ובודהיזם,אינו חדש במאמר זה.
מומלץ לקרוא את ספרו של דניאל גולמן -רגשות הרסניים, ולמצוא חיבורים והשקות לרוב.
אולי כהבנה ראשונית מהמאמר נלמד לא להיתפס דווקא למה שהוכח מדעית, אלא למה שנותן אותותיו בשטח ומאחד את המין האנושי על כל גווניה.

מאמר מעניין ומעמיק, וחשוב מאוד לכל מערכת יחסים באשר היא, וזוגיות כמובן בכלל זה.
ההבנה המתבקשת, אם כך, כי אין מדובר בביטול העצמי 'סתם כך', אלא בביטול 'העצמי הצר' של האדם, זה המתאווה לנפשו-שלו בלבד; ובכך מפנה מקום ל'עצמי הרחב' שבו לראות את 'העצמי הרחב' של האחר, תוך דילוג על 'העצמי הצר' של האחר (הדוגמא שהובאה של שרה סילברסטיין). במילים אחרות, הגישה הבודהיסטית 'המעודכנת' למציאות של היום הינה קיום עצמי אינדיבידואלי-שבלעדיו-אין (אחרת לא יכול היה אדם לבצע את כל הפעילות התודעתית המוצעת לו כאן), אלא כזה שיודע גם להתמודד, לתרגל ולהבחין בין 'עצמי' חופשי לבין 'עצמי' צר ומצומצם.
הלוואי שנזכה..

10
שדמה

המחבר "איבד" אותי בקביעה שאין באדם יסוד עצמי בלתי משתנה. נכון הוא יכול להחליף בגדים מיום ליום ובנסיבות שונות אבל מיהו המחליף? ומיהו זה שכתב את הכתבה? האם מחר הוא ישתנה ולא יהיה לדבריו כל ערך? למה להמשיך לקרוא טקסט זמני שאף אחד בעצם לא עומד מאחוריו?

    11
    maxmen

    שדמה

    "למה להמשיך לקרוא טקסט זמני שאף אחד בעצם לא עומד מאחוריו?"

    כי ה"תוכן" העניין ולא האמצעי, הכותב והכתב !!
    תמיד שפה וכתב הם אמצעיים להעביר תוכן לזולת.
    האם לוח הכפל למשל, נכון או לא נכון רלוונטית או לא רלוונטית, ביחס למי שהמציא אותו וכתב אותו ?
    אולי מסקרנות גרידה אנו רוצים לדעת מי עומד מאחריו. אבל בוודאי שלא זה המטרה.

    12
    כך וכך

    Where Have You Been?
    David Brazier / Zen Therapy
    בתרגום יעקב רז

    איפה היית בשנה שעברה ?
    נשום עמוק
    נשום עמוק

    האוויר ממלא את ראותי. ואז?
    דמי מקבל את החסד שחייתי בו לפני דקות אחדות
    כל תא מתחדש, ועם כל נשימה
    חלק ממני נפרד, ומשהו חדש נכנס

    האורז שאכלתי אתמול איפה הוא עכשיו?
    בשרירי, בעצמותי.
    המיץ שחלקנו אתמול, איפה הוא?
    בזרועותינו, ברגלינו.

    בחודש שעבר האורז נשב ברוח ובאור השמש בארצות רחוקות,
    במישורי המיסיסיפי
    או בעמקי בורמה;
    הפירות היו תלויים בעצים בקפריסין, בספרד או בסיציליה

    ולפני כן? לפני כן החומר שלהם היה באדמה, היה באוויר
    היה בימים, היה באוקיינוסים
    ממתין להיאסף, להגביה לשמיים,
    מחכה להיות גשם

    אתה ואני, אנו בעיקר מים
    בשנה שעברה, רוב רובו של גופנו היה באוקינוס.
    שייטנו ביחד בתוך האטלנטיק, או באוקיינוס השקט
    כי רוב רובנו מים.

    והמים הועלו על ידי חום השמש
    בכוח חלקיקי האור, וירדו למטה, מכים בפני האוקיינוס.

    וכל חלקיק אור בא מן השמש, מבטן הכוכבים;
    אתה ואני היינו כוכבים בשנה שעברה.
    רדפנו זה את זה בתוך הליבה הלוהטת של השמש.

    אז מי הוא זה שהתגורר בבית הזה בשנה שעברה?
    ואיפה תהיה בשנה הבאה?
    ומי הוא ידיד אמת ומי הוא אויב לך?
    ומי תהיה אתה בשנה הבאה?

    נשום עמוק
    נשום עמוק

    האוויר הוא אני
    האוויר הוא אתה
    האוויר שאנו חולקים
    אני נותן ממני לך ואתה נותן לי.

    עם כל נשימה אני נקשר במעגל אחד
    עם היערות הגדולים.
    הנשיפה שלי היא המזון שלהם
    הנשיפה שלהם ממלאה את ריאותי.
    בשנה שעברה הייתי עץ
    והעץ היה אני.

    כל יום
    אנו אוספים חומר
    וממשיכים במשימה האינסופית שהיא
    יצירת עצמנו מחדש, זה מזה, זה מזו, זו מזה.

    כל יום אנחנו מוותרים על חלק
    וממשיכים את המעגל האינסופי שבו אנו מחזירים עצמנו לאחרים.

    יום יום, יום יום אנחנו משתנים ונעשים זה מתוך זה, זה את זה
    נעשים חומר היקום,
    אבק כוכבים והכל
    העובר דרכנו, ואנחנו עוברים דרכו.

    איפה היית בשנה שעברה?
    נשום עמוק
    נשום עמוק