כל המתנה לטובה

סיפור שאדריכלים ומתכנני ערים רבים מכירים מתאר כיצד אנשים הפסיקו להתלונן על הצורך להמתין למעליות בגורדי שחקים בניו יורק. הסיפור נולד בתקופת הבנייה המואצת שאחרי מלחמת העולם השנייה, שמילאה את העיר בגורדי שחקים. אחד ממנהלי הבניינים זימן מהנדסי מכונות ואת יצרני המעליות כדי שיעזרו לו לפתור בעיה יומיומית: אנשים חיכו זמן ממושך מדי למעלית, והתעצבנו. לאחר בדיקת הנושא, המהנדסים ונציגי היצרניות אמרו כי הבעיה אינה ניתנת לפתרון. אבל פסיכולוג שעבד בבניין הציע פתרון משלו. על פי אחת מגרסאות הסיפור, הפסיכולוג לא התמקד בביצועי המעלית, אלא בעובדה שאנשים חשו מתוסכלים אף שמדובר היה בהמתנה קצרה. באישורו של מנהל הבניין, הוא הציב מראות סביב אזור ההמתנה למעלית, כך שאנשים יוכלו להביט בעצמם ובאחרים בעת שחיכו. ההמתנה הפכה כך למעניינת. לא רק שהתלונות פסקו מיד ולחלוטין, אלא שחלק ממי שנהגו להתלונן אף החמיאו לצוות הבניין על כך שהאיצו את פעולת המעלית.

ההמתנה הפכה למאפיין של חיינו בשנת 2020 – החל בציפייה לחיסון ועד להמתנה למידע מבתי הספר בנוגע לאופן שבו התלמידים ילמדו, או ההמתנה לחזרה לעבודה, או לתחילת הפגישה בזום

אני חוזר לדוגמה הזו שוב ושוב בעודי בוחן את החברה שלנו בימים אלה, כשכל אחד מאיתנו חש בעול ההמתנה במהלך המגפה. ההמתנה הפכה למאפיין של חיינו בשנת 2020 – החל בציפייה לחיסון ועד להמתנה למידע מבתי הספר בנוגע לאופן שבו התלמידים ילמדו, או ההמתנה לחזרה לעבודה, או לתחילת הפגישה בזום. מאז שחיינו עברו להתקשרות מרחוק, אנחנו מחכים על הקו לנציגים של שירות הלקוחות שיבררו מה קורה עם ההלוואה שלקחנו, יעדכנו את מנוי האינטרנט שלנו או ידריכו אותנו כיצד לתבוע דמי אבטלה. אנחנו מחכים לשובם של ״החיים הנורמליים״, והפכנו לסמלים חיים של המתנה לטעינת מידע, ואין לנו מושג מתי תסתיים ההמתנה.

בזמן שאנחנו מחכים... תצלום: קזואו אוטה

אנחנו משועממים. אנחנו לא יצרניים. אנחנו מעוצבנים בגלל ההמתנה ותחושות חוסר האונים, החרדה, הבידוד והדיכאון שהיא מעוררת בנו. אין פלא שסטודנטים בכל רחבי ארצות הברית מתעלמים מן ההגבלות והוראות הבטיחות, כדי לבלות בברים ולחזור לסוג כלשהו של שנת לימודים רגילה. אנחנו שונאים לחכות, אפילו לזמן קצר. בדומה לסיפורון על המעלית, אין לנו מושג מתי ההמתנה תסתיים, ולכן אנחנו נותרים עם רגשות מורכבים של מה שנהוג לכנות בשם ״אי ודאות״. אי הוודאות באשר למה שיקרה בחודשים הבאים תואמת את המחקר הנוגע לזמני ההמתנה למעליות (ורגעים שגרתיים אחרים של המתנה, כמו המתנה עד לתחילת הסרט או המתנה בתור במכולת).

אנו מסוגלים להמתין בצורה טובה יותר, אבל הדבר דורש שינוי קיצוני בנקודת המבט שלנו

אבל ישנה דרך להמתין בלי לחוש את אותה איטיות בלתי נגמרת ומייאשת שמתלווה לעיכובים. אני בטוח שאנו מסוגלים להמתין בצורה טובה יותר, אבל הדבר דורש שינוי קיצוני בנקודת המבט שלנו. ישנן פעולות קונקרטיות (שאפרט בהמשך) שאפשר לעשות, ובכלל זה דרכים להתמודדות נכונה יותר עם רגשותינו ולהתמקדות בתגובות שלנו. על ידי כך, נוכל לבנות מערכת יחסים עם הזמן, שרואה בו השקעה במרקם החברתי שלנו. אם נשקיע את זמני ההמתנה שלנו בנסיבות החברתיות שאנשים סביבנו מתמודדים איתן, נוכל לייצר אמפתיה עמוקה כלפי האופנים שבהם אחרים נאלצים להשתמש בזמן שלהם.

מה לעשות

קשיבוּת, מדיטציה ורגעים של רגיעה עזרו לרבים למקד את מחשבותיהם ורגשותיהם. אסטרטגיות אלה משמשות להתמודדות עם הלחץ שנובע מחיי העבודה שלנו, התגובות החרדות כלפי הבלגאן המקיף אותנו וקצב החיים המואץ בעידן הדיגיטלי.

המתנה, לעומת זאת, שונה מכל אלה מהותית. אתם אמנם יכולים לבחור לעצור, לא לנוע או למדוט, אך לעתים קרובות ההמתנה שאתם נדרשים להמתין למשהו אינה בשליטתכם. זה מה שמרגיז כשמחכים: לרוב, הזמן הזה נכפה עליכם ולא בחרתם בו. אנחנו מתעבים את ההמתנה, כי היא מוציאה את הכוח מידינו ומפקידה אותו בידי אחרים. ההמתנה גוזלת מאיתנו את תחושת הפעולה העצמאית, היכולת להשתמש בזמן שלנו כרצוננו. זמני המתנה עשויים אפילו לשמש אחרים כדי להזכיר לנו את כוחם, למשל, במערכות יחסים שבהן אנחנו נאלצים לחכות לאחרים, המכריזים בכך שמעשיהם חשובים מן הזמן.

כדי למצוא את יתרונות ההמתנה – במקום להגיב בלי לחשוב כי זמני ההמתנה הם מחסום מהותי לחיים טובים – ישנן חמש פעולות שניתן לעשות:

חשוב לשאול מי (או מה) מרוויחים מכך שאני מחכה כרגע. לפעמים, אנחנו המרוויחים מכך שאנחנו ממתינים. ההמתנה יכולה להיות השקעה שמועילה לנו

1. התגברו על הרגשות וחשבו על סיבת ההמתנה. במקום להתבשל במחיר הרגשי שגובה ממך זמן ההמתנה, טוב יותר להבין את ההקשר הרחב. בררו למה אתם ממתינים. התשובות הראשוניות יהיו, קרוב לוודאי, תגובה שטחית למצב מורכב. שאלה נוספת, העשויה לסייע לכם להגיע לתשובה מורכבת, היא: ״מי מרוויח מכך שאנחנו מחכים?״ אני עלול אמנם לחשוב שההמתנה נכפתה עליי, ולראות בה אי נוחות או גזילת השליטה שלי על זמני, אולם חשוב לשאול מי (או מה) מרוויחים מכך שאני מחכה כרגע. לפעמים, אנחנו המרוויחים מכך שאנחנו ממתינים. ההמתנה יכולה להיות השקעה שמועילה לנו: היא עשויה להיות דרך לחסוך או להרוויח כסף בקרן פנסיה (במקום להוציא את כולו בהזדמנות הראשונה) או דרך לדחות סיפוקים. אני עשוי לחכות כעת כדי לקבל משהו טוב יותר בסוף תקופת ההמתנה. ואנחנו עשויים לייחס את היכולת לחכות לטיפוח הסבלנות, שהיא תכונה מוערכת. וישנן גם דרכים שבהן מי שסביבי עשויים להרוויח מכך שאני ממתין, למשל כשאני מחכה ברמזור כדי שמכוניות אחרות יוכלו לחצות את הצומת.

סיבות טובות לחכות. תצלום: דילן פסמור

המתנה גם עשויה לחשוף יתרונות מובנים, למשל את העובדה שמי שנמצאים בעמדות כוח משתמשים בכוחם כדי לגרום לנו להמתין. עיכובים בהחלת צדק או שוויון הם דרך למנוע מן המוחלשים לחוות שינוי ומוביליות חברתית. זמני המתנה עשויים גם לחשוף סדקים במנהיגות, כאשר אנשים חייבים לעצור בשל חוסר תכנון או היעדר חזון אסטרטגי. כשבוחנים את ההמתנה, ניתן לגלות תובנות המאירות את הסיבות העמוקות יותר לעיכוב ואת ההשלכות שלהן על חלקים שונים בחברה שלנו. אבל התובנות הללו יגיעו רק אם נהיה מסוגלים להתעלם מהרוגז שנגרם לנו משום שאנחנו חייבים לחכות.

אני עצמי מנסה לזהות את מה שאני מקווה שיקרה בצד האחר של זמן ההמתנה שלי. איך אני רוצה שייראה העתיד לאחר שיסתיימו העיכובים?

2. קבלו את האופנים שבהם זמני ההמתנה אינם זמנים של בין לבין. אנו נוטים לחשוב על המתנה כעל זמן-לא-זמן בין מה שאנחנו עושים לבין מה שאנחנו מקווים שיקרה לאחר מכן. אנחנו יושבים ללא תנועה, עד שדברים ייפתרו. אני עצמי מנסה לזהות את מה שאני מקווה שיקרה בצד האחר של זמן ההמתנה שלי. איך אני רוצה שייראה העתיד לאחר שיסתיימו העיכובים? למדתי כך הרבה מאוד על עצמי, על החלומות והשאיפות שלי, על הצפי שלי לעתיד, על מערכות היחסים הקרובות ביותר שלי ועל מה שאני רוצה שיקרה בהן.

פעולות כאלה אינן רק מפתח להבנה טובה יותר של עצמנו, הן מהותיות לחשיבה חדשנית בכל הנוגע למה שקיים ולמה שעתיד לבוא. המתנה, המיוצגת באמצעות שתיקה, פערים ומרחק, מאפשרת לנו לדמיין את מה שעדיין אינו קיים, ובסופו של דבר גם להמציא את העולמות החדשים כשהידע שלנו מתרחב.

ההמתנה מכריחה אותנו, יותר מכל חוויה אחרת של זמן, לחיות בהווה. כשאנו ממתינים, אנחנו מבינים שהרגע הזה הוא בעל משמעות בעת שהוא מתרחש, ולא כצעד בדרך לקראת רגע עתידי. ההמתנה נעשית בזמן הווה, ומשמעותה מלאה בפוטנציאל לשינוי הדרכים שבהן אנחנו רואים את העולם. כל רגע הוא חוויה בפני עצמה, וסיפוק בפני עצמו.

3. הפרידו בין אי עשייה להכרח לחכות. אם זמני ההמתנה מציעים חזון חדש של עתיד אפשרי, הרי שהם יכולים להיות זמנים פוריים. אבל זו אינה ההשקפה הנפוצה כיום. לעתים קרובות זמני המתנה נתפשים כזמנים הגוזלים מאיתנו את היכולת שלנו לעשות וליצור. כשאנחנו יצרניים ועובדים היטב, הזמן חולף במהירות ואנחנו בקושי שמים לב. כשאנחנו מחכים, אי אפשר שלא לשים לב לזמן.

זמני המתנה, נחוצים לנו כדי למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות מורכבות. ההמתנה, וחלומות בהקיץ ושעמום המלווים אותה, פותחת את הרשת המכונה לעתים ״רשת הדמיון״ של המוח, אשר קושרת אותנו לעתים לגישות יצירתיות ולפתרונות שלא היינו מסוגלים למצוא אילו חיפשנו אותם

אלא שהשקפה כזו אינה מובילה אלא לעובדים שחוקים, עסוקים מדי וחסרי חזון יצירתי. זמני המתנה, לעומת זאת, נחוצים לנו כדי למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות מורכבות. ההמתנה, וחלומות בהקיץ ושעמום המלווים אותה, פותחת את רשת ברירת המחדל של המוח. זוהי הרשת המכונה לעתים ״רשת הדמיון״ של המוח, אשר קושרת אותנו לעתים לגישות יצירתיות ולפתרונות שלא היינו מסוגלים למצוא אילו חיפשנו אותם. הם מגיעים כאשר המחשבות שלנו משתתקות לרגע. בנייה של פתרונות ארוכי טווח וחדשניים לעתיד חדש תובעת מאיתנו לעכל את הידע שלנו, להשתעמם לרגע ולחכות. עם זאת, סביבת העבודה הנוכחית אינה מאפשרת זאת. אם נשלב את זמני ההמתנה בתהליך העבודה שלנו, לא רק שנחוש פחות לחוצים, אולי אפילו נוכל להיות יותר פוריים ויצירתיים.

מופת לימינו ודוגמה להמתנה מועילה? "האיש החושב" (1879-1889), אגוסט רודן. תצלום: ויקיפדיה

4. השתמשו בזמני המתנה כדי להשקיע במרקם החברתי. כשהתחלתי את המחקר שלי על אודות ההמתנה, הייתי בטוח שכולם שונאים לחכות ממש כמוני. אבל ככל שנדדתי בין ארצות בעולם, כדי לחקור תגובות של תרבויות שונות לזמני ההמתנה שלהם, הופתעתי לגלות תפיסות שונות לגמרי. רבים מבין האנשים שפגשתי כלל אינם חשים את החרדה והמתח שאני חש כשאני נאלץ לחכות, ואחדים אפילו התענגו על הזמנים הללו. אחת מעמיתותיי, העובדת באוגנדה, סיפרה לי על זמנים שבהם שכניה נוהגים להתאסף בתחנת האוטובוס, שעה לפני הזמן, כדי לחכות ביחד, כקהילה. זמן ההמתנה הוא השפה המשותפת שלהם, ההשקעה שלהם אלה באלה.

ישנן תרבויות שבהן להמתנה יש משמעות חברתית, ובאמצעותה אנשים משנים את סדרי העדיפויות שלהם כדי לתרום לרווחתם של אחרים. התור המסודר והברור למזון ומים ביפן, אחרי רעידת האדמה בשנת 2011, עומד בניגוד בולט לסרטונים שנפוצו ויראלית ובהם נראים צרכנים באוסטרליה נלחמים אלה באלה על האריזה האחרונה של נייר טואלט במארס 2020.

אם הזמן שלי קשור בזמן שלכם, אני מרוויח כשאני רואה אתכם משתמשים היטב בזמן שלכם, או, לעומת זאת, כשאני עוזר לכם להילחם במבנים חברתיים שמכריחים אתכם לבלות את זמנכם באופנים שמחלישים אתכם

במקום לראות את הזמן כמשאב ייחודי שלנו, אשר כמו משאבים אחרים גם הוא ההולך וכלה, אנחנו יכולים לראות אותו כשלוב בזמנם של אחרים. ומכאן מופק עבורנו צו מוסרי חדש. אם הזמן שלי קשור בזמן שלכם, אני מרוויח כשאני רואה אתכם משתמשים היטב בזמן שלכם, או, לעומת זאת, כשאני עוזר לכם להילחם במבנים חברתיים שמכריחים אתכם לבלות את זמנכם באופנים שמחלישים אתכם. חוקרת התקשורת שרה שארמה (Sharma) מכנה זאת ״מודעות טמפורלית״ של האופנים שבהם כל הזמנים שלנו משתלבים, אבל לעתים קרובות נכפים על אנשים בדרכים שונות ולא שוות. אם לא נאמץ מודעות כזו, כך טוענת שארמה, אנו מסתכנים שניהול הזמן שלנו באופן שהוא ״בעל פוטנציאל לצמצום רב יותר של זמנם של אחרים״. ההמתנה יכולה להיות דרכנו לבחון איך דברים כמו אי שוויון גזעי או מעמדי מכריח אנשים לחיות את הזמן בדרכים שונות, הדוחקות אותן עוד יותר לשוליים.

הדבר נכון בעיקר ברגע זה, של מגיפה. כשאני ממתין בסגר עד שעקומת ההידבקות תשוטח, כשאני מחכה עד שיהיה בטוח ללכת לפסטיבל מוזיקה, כשאני ממתין לחיסון או לאמצעים אחרים שאחריהם החיים יחזרו לשגרה, אני משקיע במרקם החברתי שסביבי. אני מחכה, ומשקיע בביטחון שלכם. ועם זאת, היסטוריה ארוכה שבמהלכה קישרנו בין המתנה לחוסר אונים ואי עשייה, מכשילה לעתים קרובות את המאמצים הללו. עלינו להכפיל את ההשקעה שלנו בעת שאנו ממתינים, מתוך הבנה כי זהו מעשה פרודוקטיבי, המעיד על הכרה בערך חייהם של הסובבים אותנו.

מחכים בבית חולים בהודו. תצלום: פפה פונט

כשזמני שלוב מהותית בזמנך, אני צריך לכעוס על הדרכים הלא שוויוניות שבהן הוא מחולק, וכשרבים מאיתנו פשוט מתבקשים להמתין. ברגעים אלה, עלינו לצעוק ביחד, שאנו לא מוכנים לחכות יותר

5. תכעסו, כמו שצריך. לא כל זמני ההמתנה שווים. ההמתנה לטיסה שמתעכבת שונה מהמתנה לתוצאות בדיקה לסרטן. המתנה בתור למתקן שעשועים בדיסנילנד אינה דומה בשום צורה להמתנה לצדק שיעשה עם פושעי מלחמה. לא כל המתנה היא מועילה. ישנם זמני המתנה שצריכים לעורר בנו כעס, בעיקר אם אנחנו מגלים אמפתיה עמוקה לאחרים שנאלצים לחכות בדרכים המחלישות אותם. האמפתיה העמוקה הזו מעניקה לנו הבנה עמוקה יותר של חייהם של מי שחוויותיהם שונות מאוד משלנו. אנחנו צריכים לכעוס על כך שלכוחות ההצלה לקח כל כך הרבה זמן להגיע לפורטו ריקו אחרי הוריקן מריה בשנת 2017. אנחנו צריכים לכעוס על כך שאנחנו עדיין ממתינים לצדק שיעשה בעקבות רצח שחורים בארצות הברית. כפי שכתב מרטין לותר קינג ב״מכתב מכלא בירמינגהאם״ (בשנת 1963):

״במשך שנים שמעתי את המילה ׳המתן!׳...כמעט תמיד, פירושו של ה'המתן' הזה היה 'לעולם לא'. אנחנו חייבים להבין... ש׳עיכובו של צדק, פירושו שלילת הצדק׳״.

כשזמני שלוב מהותית בזמנך, אני צריך לכעוס על הדרכים הלא שוויוניות שבהן הוא מחולק, וכשרבים מאיתנו פשוט מתבקשים להמתין. ברגעים אלה, עלינו לצעוק ביחד, שאנו לא מוכנים לחכות יותר.

למדו יותר

המכשירים שלנו והטכנולוגיות הדיגיטליות שינו לגמרי את האופן שבו אנחנו משתמשים בזמן שלנו. בעוד שטכנולוגיות אלה מאפשרות לנו דרכים חדשות לתקשר ולבנות ידע, הם גם שינו קיצונית את הציפיות שלנו בכל הקשור לזמינוּת ולצורת העבודה. אלה שראו את השינויים הללו מתרחשים בעשורים האחרונים, מרגישים, קרוב לוודאי, שקצב החיים שלנו התגבר מאוד. בהקשר זה, אנו עשויים לראות את מי שמחכים לתגובה מידית במייל או למשלוח מיידי מאתר אינטרנט כקבוצה הכי חסרת סבלנות בהיסטוריה. אלא שהאנשים האלה אינם לבד.

כשהתחלתי בתחקיר לקראת כתיבה הספר שלי על זמני המתנה, ציפיתי לגלות חוויית זמן דחוסה במיוחד. ברגע שהטכנולוגיות חילקו את היום לחלקים קטנים יותר ויותר, ואז חילקו את הזמן למכשירים שונים בכל העולם (אם אנחנו משתמשים בטלפון הנייד כשעון, כולנו באותו אזור זמן, אגב) קיבלנו אוכלוסייה החווה את פיסות הזמן הללו בדרכים ייחודיות.

עם זאת, תפיסת הזמן היא יחסית למפגשים היומיומיים שלנו. כלומר, ברגע שחוויתם קבלת מכתב או המתנה לאתר אינטרנט שייטען, אתם מתחילים ליצור קוגניטיבית נורמות של מהירות. הנורמות הללו – בין אם מדובר במסע של 40 יום שעבר מכתב כשחצה את ארה״ב בשלהי המאה ה-18, או בשניות ספורות שחולפות עד שסרטון וידאו מופעל היום בדפדפן שלכם – מעצבות את תפיסת הזמן שלכם. כשהנורמות הללו מופרות (אני לא מאמין שלקח למכתב 55 יום להגיע אליי! הוא אמור היה להגיע לפני שבועיים!) אנחנו מאבדים את הסבלנות והתסכול מצטבר.

שלושה ממתינים בני זמננו. תצלום: טים דנל

תמיד היינו חסרי סבלנות. בכל תקופה וכמעט בכל צורות התקשורת שמחברות בינינו. הדבר ניכר במכתבים של חיילים במלחמת האזרחים ובדברי המחאה של המלך הנרי השמיני, כשחיכה שהאפיפיור יבטל את נישואיו לקתרינה מארגון.

ההמתנה מספקת לנו מצבי יצירתיות חשובים, שאותם נאבד אם נשלוף את הטלפון בכל הפסקה

לעומת זאת, כשהטכנולוגיה מאיצה לפתע את הקשרים החברתיים שלנו – כמו שקרה המאה ה-19, כשהחלו להשתמש בתעלות פנאומטיות להעברת דברי דואר – אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בעתיד מלא אפשרויות חדשות. הטכנולוגיות הללו מבטיחות לעתים קרובות לחבר אותנו מיד, בלי לפגוע באיכות, וכי חיבורים לאורך מרחקים גיאוגרפיים יהיו פתאום שיחות מיידות ועשיריות, פנים אל פנים. כשהיא מבטיחה לסלק כל זמן המתנה, הטכנולוגיה פתרה את בעיית הריחוק החברתי.

הדמיון התרבותי שהטכנולוגיות הללו מייצרות הוא, על פי רוב, רב עוצמה מהטכנולוגיות עצמן. כלומר, האופן שבו הן משנות את צורת החשיבה שלנו חשובה יותר להצלחתן מן היכולת האמיתית שלהן. חשבו על זום ועל פגישות או כיתות לימוד וירטואליות: האשליה הזו של חיבור מידי, כמו בחיים, נחשפה במערומיה.

אנחנו מחכים ללא הפסקה, וההמתנה לא נעלמה מחיינו. ואנחנו גם לא אמורים לרצות לסלק אותה לחלוטין. ההמתנה מציעה לנו תובנות חשובות על אודות עצמנו ועל האופן שבו אנחנו מתפקדים כחברה. ההמתנה מספקת לנו מצבי יצירתיות חשובים, שאותם נאבד אם נשלוף את הטלפון בכל הפסקה.

אני מקווה שלא נראה בהמתנה עול, אלא מרכיב חשוב של החיבור האנושי, של אינטימיות ושל למידה. ניתן ללמוד כל כך הרבה כשמחכים, אם רק ניקח את הזמן.

ג׳ייסון פרמן (Farman) הוא פרופסור ללימודים אמריקניים ומנהל תוכנית תרבות העיצוב והיצירתיות באוניברסיטה של מרילנד, קולג׳ פארק. בין ספריו: Mobile Interface Theory: Embodied Space and Locative Media (משנת 2012), Delayed Response: The Art of Waiting from the Ancient to the Instant World (משנת 2018) וכן האסופות The Mobile Story: Narrative Practices with Locative Technologies (משנת 2014), Foundations of Mobile Media Studies: Essential Texts on the Formation of a Field (משנת 2016).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: כל המתנה היא הזדמנות להתבונן. תצלום: ניקיטה איגנטייב, unsplash.com

Photo by Nikita Ignatev on Unsplash