כל העולם על הראש

מוניקה איירס (Ayres) אינה יודעת לומר מתי בדיוק שינוי האקלים התחיל להדאיג אותה. הדאגה תפחה בהדרגה במעמקי מוחה, כמו ענן סערה. היא פחדה מאירועי מזג אוויר קיצוניים וממחסור במזון ובמים. היא התחבטה אם להביא ילדים לעולם: איך העתיד שלהם ייראה? היא ובעלה החליטו בסופו של דבר להקים משפחה – יש להם שתי בנות קטנות – אבל בואן רק החריף את חרדתה.

איירס ומשפחתה גרים בצפון מדינת ניו יורק – לא ממש אזור סכנה לשריפות ענק, הוריקנים או שאר משברי האקלים הנפוצים. אבל ב־2022 הייתה באזור שלה סופת קרח חסרת תקדים, והשכונה שהמשפחה גרה בה הייתה מנותקת מחשמל במשך שבוע. אחר כך בא טורנדו. הוא חלף במרחק של מאה וחמישים מטרים מביתה ועשה שמות בחצר שלה. אחת מבנותיה הייתה אז בת שנתיים והתחילה לסבול מסיוטים על עצים שנופלים. "כל הפחדים שלי התממשו. זה רק החמיר את החרדה", אומרת איירס.

מאז באו סערות, סופות טורנדו, שיטפונות והפסקות חשמל באזור עמק ההדסון.  איירס חוששת מכל סערה, גדולה כקטנה. היא גם סבלה מחרדה לפני הבחירות כי היא חוששת שהמועמד שייבחר לא יתמוך בצעדים נגד שינוי אקלים, או אפילו יבטל הגנות קיימות

מאז באו סערות, סופות טורנדו, שיטפונות והפסקות חשמל באזור עמק ההדסון.  איירס חוששת מכל סערה, גדולה כקטנה. היא גם סבלה מחרדה לפני הבחירות כי היא חוששת שהמועמד שייבחר לא יתמוך בצעדים נגד שינוי אקלים, או אפילו יבטל הגנות קיימות. כשהיא שומעת פוליטיקאים מדברים בהבטחות וסיסמאות, היא אומרת טוב ויפה, אבל דבר לא יעזור אם שינוי האקלים אכן יחריף. "לפעמים אני מרגישה כמו 'צ'יקן ליטל' [שצועק]: 'השמיים נופלים! השמיים נופלים!' אבל אף אחד לא רואה".

איפה הטורנדו? איפה הסערה? והעננים? והמדבר? הכל חי ומשתנה ולא מוגדר בקלות ומעורר חרדה ותבהלה. תצלום: לוסי צ'יאן

מגמה בתאוצה

איירס אינה היחידה במצוקתה. יש אנשים שסבלו משריפות ענק שהרגו בני משפחה וחברים או החריבו את בתיהם. יש אנשים שכל השכונה שלהם נהרסה על ידי הוריקן. יש אנשים שחיו במשך ימים רבים בתוך עננת עשן סמיכה ורעילה. יש אנשים שנתקפים בהלה, שיתוק או ייאוש נוכח ממדי האירוע הזה המכונה ״שינוי אקלים״. במילים אחרות, עוד ועוד אנשים מתמודדים עם פחדים – קלים או קשים, רגעיים או כרוניים - בנוגע לשינוי האקלים.

לפי סקר שנערך בשנת 2022, כ־60 אחוזים מהאמריקנים הבוגרים מבוהלים משינוי האקלים או מודאגים לגביו. ומספר המבוהלים גדול פי שניים מכפי שהיה לפני חמש שנים.

חרדת האקלים נפוצה בייחוד בקרב צעירים. כ־60 אחוזים מבני 16-25 מודאגים במידה רבה או קיצונית משינוי האקלים, ו־84 אחוזים מודאגים לפחות במידת מה. יותר ממחצית מהנסקרים דיווחו על רגשות כמו עצב, חרדה, כעס, חוסר אונים, חוסר תקווה ואשמה

חרדת האקלים נפוצה בייחוד בקרב צעירים. כ־60 אחוזים מבני 16-25 מודאגים במידה רבה או קיצונית משינוי האקלים, ו־84 אחוזים מודאגים לפחות במידת מה, כך לפי סקר עולמי משנת 20221 שהתפרסם בכתב העת The Lancet Planetary Health. יותר ממחצית מהנסקרים דיווחו על רגשות כמו עצב, חרדה, כעס, חוסר אונים, חוסר תקווה ואשמה. ב־2024 התפרסם (באותו כתב עת) סקר של כ־16 אלף בני נוער אמריקנים, וממנו עלו מספרים דומים. 38 אחוזים מהמשתתפים סיפרו שרגשותיהם בנוגע לשינוי האקלים משפיעים עליהם לרעה בחיי היומיום.

שפה חדשה לעידן חדש

כשמושג, רעיון או חוויה חדשה קונים להם אחיזה בחברה, שפה חדשה מתהווה בעקבותיהם. שפע מונחים צצו כדי לתאר, לתייג ולבטא את הרגשות המורכבים הכרוכים בשינוי האקלים: חרדת אקלים. חרדה אקולוגית. אֶבל אקלימי. אקו־טראומה. מצוקת אקלים. שיתוק אקולוגי. ועוד היד נטויה.

אז למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים חרדת אקלים או חרדה אקולוגית? ב־2017, איגוד הפסיכולוגים האמריקני הגדיר חרדה אקולוגית (eco-anxiety) כ"פחד כרוני מפני חורבן סביבתי". חרדה אקולוגית וחרדת אקלים אינן אבחנות קליניות. אלה מונחים המתארים חרדה המתעוררת באנשים בנוגע לשינוי האקלים – ומומחים רבים מעדיפים שזה יישאר ככה. הם חושבים שאם מדריך ה־DSM יוסיף אבחנה רשמית של "חרדת אקלים", הוא יהפוך תגובה רציונלית לפתולוגיה.

אצל מעטים, חרדת האקלים עלולה להיות משתקת ולשבש את התפקוד היומיומי. במצב כזה, אכן מדובר בבעיה הדורשת טיפול קליני. אבל רוב האנשים חווים "חרדת אקלים" במובן דיבורי יותר של הביטוי, כלומר היא אינה משבשת את חייהם אך לעתים היא מעוררת מצוקה פסיכולוגית. ויש מי שאצלם היא משפיעה על החלטות מרכזיות: האם לעבור לחיות במקום אחר? האם להביא ילדים לעולם?

ומה אם העולם כולו ייראה ככה? מה יהיה עלינו? תצלום: איוורס קרוטאיניס

מחקרים מלמדים אותנו ששיעורי הפוסט טראומה, החרדה, וצריכת הסמים והאלכוהול עולים אצל ניצולי אירועים כגון שריפות יער, הוריקנים, סופות טורנדו ובצורות. כל אירוע קיצוני נוסף שהאדם חווה רק מכפיל את הבעיות האלה

השלכות על בריאות הנפש

את מערכת היחסים בין שינוי האקלים לבריאות הנפש אפשר לבחון לפי ארבע קטגוריות, אומרת סוזן קלייטון (Clayton), פסיכולוגית של שימור מקולג' אוף ווּסְטֶר ועורכת הספר Psychology and Climate Change: Human Perceptions, Impacts and Responses (משנת 2018). הקטגוריה הראשונה היא אירועי מזג אוויר קיצוניים. מחקרים מלמדים אותנו ששיעורי הפוסט טראומה, החרדה, וצריכת הסמים והאלכוהול עולים אצל ניצולי אירועים כגון שריפות יער, הוריקנים, סופות טורנדו ובצורות. כל אירוע קיצוני נוסף שהאדם חווה רק מכפיל את הבעיות האלה.

הקטגוריה השנייה היא שינוי כרוני, כמו העלייה בגובה פני הים או עליית הטמפרטורות. הראיות מצביעות על כך שבעיות של בריאות הנפש גוברות עם החום, ויש עלייה במספר האשפוזים הפסיכיאטריים, הן אצל ילדים הן אצל מבוגרים, וגם עלייה במספר ההתאבדויות. החום הוא גורם מסבך אצל אנשים הנוטלים תרופות פסיכיאטריות מסוימות, כולל נוגדי דיכאון ותרופות אנטי־פסיכוטיות, וזאת בגלל העלייה בחום הגוף, שמגדילה את שיעורי ההתייבשות או מגבילה את ההזעה.

הקטגוריה השלישית היא השלכות עקיפות – השפעות כלכליות, עקירה ממקום מגורים, חוסר ביטחון תזונתי ועוד. עם האירועים האלה נמנים אובדן ערך בגלל נזקים חמורים לבית או נטישת מקום המגורים בגלל מזג אוויר קיצוני. אנשים מקבוצות מיעוט או אנשים מעוטי יכולת הם הפגיעים ביותר במקרים אלה.

הקטגוריה הרביעית היא מצוקה נפשית. היא כוללת טווח רחב של רגשות והתנהגויות – פחד, זעם, אימה, חוסר אונים, אשמה, לחץ, חשיבה בלתי פוסקת על מה שקרה וחוסר ריכוז – שעשויות להופיע בתגובה למודעות לשינוי האקלים ולבחירות האישיות הניצבות בפנינו בהקשר זה.

המחקר העוסק בכל ההשפעות האלה עודו בחיתוליו, אבל הוא מתפתח במהירות. "לפני חמש שנים בקושי התייחסו לחרדת אקלים," אומרת קלייטון. "ופתאום יש מודעות גדולה להשפעות שלה על בריאות הנפש".

לחיות בימי השינוי

במונטווידאו שבאורגוואי, אלחנדרו בריוזו (Briozzo) דואג לגבי האקלים. הוא עובד בתחום מדיניות האנרגיה, ולכן הוא נחשף כל הזמן לתחזיות אימים. הוא גם חווה את התגשמותן על בשרו, כי בחום חסר התקדים של הקיץ הוא מרגיש מדוכדך במיוחד. הוא סובל מחרדה כללית וגם מעצב קיומי על גורלו המר של כדור הארץ. "בגלל האדישות של האנושות לפתרון הבעיה הזאת, אני מתלבט אם אני רוצה להקים משפחה או להקדיש את חיי לעצירת שינוי האקלים", הוא אומר.

ב־2022, החששות של בריוזו בנוגע לכל מיני דברים, כולל שינוי האקלים, הובילו אותו להתקף חרדה. הוא היה במשרד ופתאום לא הצליח להתרכז בעבודה. המוח שלו התערפל. הוא רעד, והרגיש שהדופק שלו מאיץ. הוא ניסה לחכות בשירותים עד יעבור זעם, אבל בסופו של דבר הלך לבית החולים. אחר כך הוא התחיל טיפול תרופתי ופסיכולוגי. "לא דיברתי עם אף אחד לפני כן על הדאגות שלי בנוגע לשינוי האקלים. זאת הייתה הפעם הראשונה", אומר בריוזו. הוא גילה שאחד מהכלים החשובים ביותר העומדים לרשותו הוא צמצום צריכת החדשות, וזה עזר לו בהתמודדות עם החרדה. אבל זה לא תמיד קל. ב־2023 סבלה מונטווידאו ממחסור חמור במים בשל בצורת. מי הברז היו מלוחים מאוד ולא טובים לשתייה. לא מעט אנשים סבלו מפריחה בגללם. "לא היו לנו מים לשתייה. היינו צריכים לקצוב אותם כדי לבשל ", נזכר בריוזו. "כולם דיברו על מים מלוחים. לא היה שום נושא אחר".

אם במונטווידאו, עיר מודרנית ומשגשגת בשפך נהר ענק, נוצר מחסור חמור במים... האם מישהו יכול להיות רגוע? תצלום: מרסלו קמפי

המטפלים מדווחים שהנושא הזה עולה בדרך כלל אצל מטופלים בשנות העשרים לחייהם, אבל לפעמים הוא צץ גם אצל מטופלים מבוגרים יותר. המצוקות העיקריות הן אימה קיומית, חרדה וחוסר אונים

אתגרים למטפלים

מסיבות אלה ואחרות נכנס שינוי האקלים אל עולם הטיפול הפסיכולוגי. המטפלים מדווחים שהנושא הזה עולה בדרך כלל אצל מטופלים בשנות העשרים לחייהם, אבל לפעמים הוא צץ גם אצל מטופלים מבוגרים יותר. המצוקות העיקריות הן אימה קיומית, חרדה וחוסר אונים.

"אני נתקל לא מעט בתחושות של ייאוש וחוסר אונים, אמירות כמו 'זה קורה ואנחנו לא יודעים מה אפשר לעשות'", אומר פיל ליין (Lane), פסיכולוג מניו ג'רזי. יש אנשים שהחששות האקלימיים שלהם מובילים לתסמינים של חרדה או דיכאון. אצל הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית, התסמינים עלולים להתבטא כמחשבות פולשניות, אומרת הפסיכולוגית היילי פלדמן (Feldman) מניו יורק. גם רומינציה (מחשבות שליליות מעגליות) חוזרת בהקשר זה, כלומר המטופלים עסוקים כל כך בחששות אקלימיים שהם אינם מסוגלים להתמקד בלימודים ובעבודה, להירדם וליהנות בבילויים. יתרה מזאת, חרדת אקלים יכולה גם להשתלב בבעיות נפשיות אחרות שמטופלים סובלים מהן.

המטפלים נוטים להיתקל במספר בעיות נפוצות בהקשר של חרדת אקלים. הראשונה היא שמדובר בסוגייה חדשה יחסית, ורוב הפסיכולוגים לא עברו את ההכשרה הנדרשת לטפל בה. "זה לא כמו אצל מישהו שרוצה לעסוק באבל או בהתקפי פניקה. שם יש לך יסודות איתנים", אומר ליין. לזלי דבנפורט (Davenport), פסיכולוגית וסופרת העוסקת בחינוך ובייעוץ בתחום הפסיכולוגיה של האקלים, מסכימה. "נכון לעכשיו, פסיכולוגים צריכים ללמוד בכוחות עצמם מה עובד ומה לא", היא אומרת (אף על פי שמתחילות לצוץ גם הסמכות רשמיות וקבוצות מקצועיות כמו Climate Psychology Alliance).

אתגר נוסף בטיפול בחרדת אקלים הוא החתירה שלה תחת הנחות היסוד של הטיפולים הפסיכולוגיים המקובלים ושל עולם בריאות הנפש. גישות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מתמקדות במחשבות משתקות ולא רציונליות, מחשבות מתקבעות, כמו "אני אדם שאי אפשר לאהוב", או "אני הולכת למות". אבל הדאגה מפני שינוי האקלים אינה בהכרח אירציונלית. להיפך, ייתכן כי מדובר בתגובה הגיונית לחלוטין לאירועים אמיתיים.

הטיפול המסורתי מתמקד בפרט. אבל שינוי האקלים אינו בעיה שאפשר לפתור דרך בחינה עצמית והתפתחות אישית

הטיפול המסורתי מתמקד בפרט. אבל שינוי האקלים אינו בעיה שאפשר לפתור דרך בחינה עצמית והתפתחות אישית. "הדבר היחיד שיפתור את חרדת האקלים הוא לתת מענה לשורש הבעיה. זאת אינה בעיה פרטית, אלא סוגייה פוליטית וכלכלית גדולה", אומרת ג'ייד סאסר (Sasser) מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד ומחברת הספר Climate Anxiety and the Kid Question (משנת 2024).

נוסף לכך, שינוי האקלים אינו מתקדם לפי המסלול הטיפולי הרגיל. "בדרך כלל יש בעיה, ואז צוללים לתוכה, מתחילים לראות בבהירות, מוצאים תשובה, ומלווים את המטופלים בתהליך השינוי", אומרת דבנפורט. אבל שינוי האקלים נמצא במגמת הסלמה מתמשכת, והדבר יכול להגביר את המצוקה.

כל זה אין פרושו שאי אפשר לטפל בחרדת אקלים. הדבר פשוט דורש נקודת מבט רעננה וחדשנית והתאמה של האסטרטגיות הטיפוליות.

איך לשכך את חרדת האקלים

עד כה לא נכתבו מאמרים רבים על הטיפול בחרדת האקלים, אבל זהו תחום שמתפתח במהירות. ב־2021 התפרסמה בכתב העת International Journal of Environmental Research and Public Health סקירת מחקרים בנושא חרדה אקולוגית, ובה נמצא ששני מחקרים בלבד בחנו את יעילותו של הטיפול. שלוש שנים אחר כך התפרסמה סקירה ב־Nature Mental Health Research, ושם נמצאו 37 מחקרים הבוחנים את יעילות הטיפול. מגוון הטיפולים היה רחב, החל מטיפול פסיכולוגי ומיינדפולנס ועד ליוגה לבעלי טראומה וסיוע כספי למוכנות לאסונות. מתוך מאמרים אלה ואחרים עולים כמה עקרונות לטיפול בחרדת אקלים.

תיקוף. "הכול מתחיל בתיקוף", אומר דבנפורט. זה נכון כמעט בכל מקרה בטיפול, אבל זה רלוונטי במיוחד לחרדת האקלים כי לאנשים ולחברה בכלל יש לפעמים נטייה להתייחס בביטול למטופלים שסובלים ממנה.

תמיכה קהילתית. קבוצות תמיכה יכולות לספק גם תיקוף וגם קהילה. ולפריקת החששות שלך בחברת בני אדם יש גם ממד תרפויטי. "באירוע כמו הלוויה, יש טקס ואז הקהילה מתכנסת לעבד יחד את האבל. אבל כשאנחנו מדברים על חרדה אקולוגית, או על היבט ספציפי שלה כמו הכחדת מינים, אין עיבוד משותף", אומרת ליזה יאכנס (Jachens) מאוניברסיטת נוטינגהם שחיברה סקירת מחקרים בנושא טיפולים בחרדה אקולוגית. "קבוצות מאפשרות לקיים את התהליך הזה ולעזור לנו להרגיש שאיננו לבד".

שהות בטבע. יכול להועיל לנו לשהות בטבע ולהתחבר מחדש לכדור הארץ. השהות הזאת יכולה להיות מהנה, לתת לנו פרספקטיבה וגם לעזור לנו להבין ששינוי האקלים אינו בעיה מופשטת שמנותקת מאיתנו.

ביער: בריא, מרגיע, מחבר ומזכיר לנו שאנו חלק ממרקם חי, עתיק ועמיד. תצלום: נטלי ת'ורנלי

אקטיביזם. מכיוון שאסטרטגיות פנימיות לבדן לא יפתרו את שינוי האקלים, כדאי לעודד פתרונות חיצוניים לטיפול בחרדת האקלים. הורים יכולים לעבוד עם בית הספר, אמנים יכולים לעסוק בכך ביצירתם, סטודנטים יכולים להשתתף בנטיעת עצים. "לא חייבים לעסוק בפעילות פוליטית כדי להשתתף בשינוי, אבל גם זאת אפשרות", אומרת דבנפורט. "כך או כך, ההשתתפות מעצימה".

כישורי חוסן. אפשר למנות כאן מיינדפולנס, ויסות רגשי, צריכה מבוקרת של חדשות, מוכנות לאסונות ועוד. אלה כלים מוכחים ליצירת חוסן שאינם מוגבלים לתחום חרדת האקלים. מדיטציית מיינדפולנס, למשל, יכולה לעזור להרגיע את מערכת העצבים. והיא יכולה לעזור אפילו לאנשים שאינם נמשכים למדיטציה מסורתית. דבנפורט טיפלה בנערה בת שלוש עשרה, שהטיפול הטוב ביותר בשבילה היה לרכוב על סקייטבורד. בכל פעם שפחדים אקלימיים הציפו אותה, היא טסה ברחובות על הסקייטבורד שלה כדי להרגיש את עצמה בתוך גופהּ, לחוות את הרגע, להתמקד בזיהוי בורות ואבנים ולהתמסר לתחושת השיוט. "זאת הייתה דרך להיות מעוגנת בתוך הגוף שלה ולפתח מודעות לרגע הנוכחי", אומרת דבנפורט. "זה פשוט נהדר!"

סיפורים אישיים ממחישים את יעילותן של גישות אלה ואחרות.

פלדמן גדלה בקליפורניה, והבצורות החוזרות ונשנות הפחידו אותה. בהמשך היא התחילה לחשוש מפני גורלם של הדורות הבאים ושקעה בתחושה של חוסר תקווה. היא פנתה לשיטה טיפולית שעזרה מאוד למטופליה: טיפול קבלה ומחויבות

פלדמן גדלה בקליפורניה, והבצורות החוזרות ונשנות הפחידו אותה. בהמשך היא התחילה לחשוש מפני גורלם של הדורות הבאים ושקעה בתחושה של חוסר תקווה. היא פנתה לשיטה טיפולית שעזרה מאוד למטופליה: טיפול קבלה ומחויבות, או ACT(Acceptance and Commitment Therapy). שיטת ACT פותחה על ידי סטיבן הייז (Hayes) ומתמקדת בקבלת רגשות קשים, בהתמקדות בהווה ובחיים על פי ערכים. "אני מתמקדת בהגשמת הערכים שלי ולא בחיסול הבעיות", אומרת פלדמן. "זה עוזר לי להרגיש בשליטה, ולא חסרת אונים". לדוגמה, היא מדברת עם חברים על שינוי האקלים, חותמת על עצומות או קוראת לשינוי. פלדמן מאזנת את הפעילות הזו, המבוססת על ערכים, על ידי צריכה מתונה של חדשות והשלמה עם קיומן של דאגותיה – עיקרון נוסף של שיטת ACT. "הקול הזה לא ייעלם אף פעם, אבל אני יכולה ללמוד לחיות איתו", היא אומרת. "זה עוזר לי למתן את החרדה ומוריד אותה מעוצמה של שמונה לעוצמה של ארבע. לי זה מתאים".

ליין מרגיש שהגישה ההומניסטית האקזיסטנציאליסטית היא הטובה ביותר להתמודדות עם בעיות חברתיות כמו שינוי אקלים, אי צדק גזעי וקיטוב פוליטי. אחד ממטופליו, תלמיד תיכון, אמר לו, "אני לא יודע מה הטעם ללכת לאוניברסיטה כי אני לא יודע עוד כמה זמן כדור הארץ יהיה פה". הוא הרגיש ששינוי האקלים הוא בלתי הפיך וכבר לא ידע מה לעשות. בין היתר, הטיפול הוביל אותו למצוא קבוצת נוער של פעילי אקלים. "בשבילו זה היה טיפולי מאוד", אומר ליין. החיבור לבני נוער אחרים בעלי דעות דומות שיכך את מצוקתו, והוא הבין שהוא אינו בן השבע עשרה היחיד שחושב מחשבות כאלה. בינתיים הוא כבר סיים את הטיפול אצל ליין – והחל ללמוד באוניברסיטה.

ג'ושוע ספודק (Spodek) מודע לשינוי הסביבתי מאז ומתמיד. "אפילו כשהייתי ילד, כל סרטי הטבע שראיתי הסתיימו בהכרזה שהעולם נמצא בסכנה", הוא אומר. המודעות הזאת המשיכה ללוות אותו גם בבגרות. לפני כעשר שנים הוא עמד במטבח, ובמוחו החלו לנבוט זרעים של ניסוי. "הבטתי בפח שלי במטבח וחשבתי, יש כאן המון זבל. איני יודע אם אני יכול לתקן את העולם, אבל אני יכול לקבל אחריות על מה שיש כאן". הוא הציב לעצמו מטרה לעבור שבוע אחד בלי אוכל ארוז. הוא צלח את המשימה בקלות, ולכן שדרג את האתגר: בלי אריזות, נקודה. ואז, בלי לטוס במשך שבוע. ויותר. הוא ניתק את המקרר שלו למשך 24 שעות. ואז למשך פרק זמן ארוך יותר. מאז מאי 2022 הדירה שלו מנותקת לחלוטין מחשמל.

הפחד שלנו הוא להיות במבי, ולאבד את אמא, המגוננת עלינו, היודעת איך העולם פועל והמסוגלת לנחם אותנו

"כל מה שחשבתי שיהיה גרוע יותר, הפך להיות טוב יותר", הוא אומר. הוא אוכל מזון טרי יותר, חווה חוויות, פוגש אנשים חדשים. "יש היבט של הרפתקה בפתרון משותף של בעיות", הוא אומר. הוא מלמד את עקרונותיו בכתיבה ובסדנאות, וגם בעבודתו כמרצה באוניברסיטה. "אני מרגיש שהשתחררתי מקונפליקט פנימי", הוא אומר.

הסיפור של ספודק ממחיש עיקרון רחב יותר בנוגע להתמודדות עם חרדת אקלים: בני האדם ניחנו בגמישות ובחוסן יוצאי דופן.

אמנם שינוי האקלים עלול להלך עלינו אימים, אבל אולי הוא גם דוחף אותנו להוקיר את הזמן שקיבלנו על פני האדמה

אמנם שינוי האקלים עלול להלך עלינו אימים, אבל אולי הוא גם דוחף אותנו להוקיר את הזמן שקיבלנו על פני האדמה, אומר אלכס פטאקוס (Pattakos), חייל לשעבר, פסיכולוג לשעבר ואחד ממייסדי מכון Global Meaning: לחיות לפי הערכים שלנו. לבלות זמן עם המשפחה. לפעול נגד שינוי האקלים. המנטור של פטאקוס היה הפסיכולוג ושורד השואה ויקטור פרנקל. חירותו הפיזית של פרנקל נלקחה ממנו, אבל עדיין הייתה ברשותו החירות הגדולה מכול: היכולת להחליט כיצד להתייחס לנסיבות חייו. ואת זה כולנו יכולים לעשות. "בשבילי, תרופת הנגד לחרדת האקלים היא לעזור לאנשים לחפש משמעות. החיפוש אחר משמעות הוא מה שהשאיר את פרנקל בחיים במחנות", אומר פטאקוס. "והמשמעות מובילה בסופו של דבר למעורבות".

לפני שסטיבן הייז נכנס לתחום הפסיכולוגיה – ולפני שהוא פיתח את שיטת ACT – הוא היה פעיל איכות סביבה במשרה מלאה. הוא קרא לאיסור השימוש בחומר ההדברה די־די־טי, חגג את יום כדור הארץ הראשון וכתב את התזה שלו על עידוד הציבור להפחתת צריכת האנרגיה. הוא מבין לעומק את המצוקה הסביבתית שאנשים חווים, ובייחוד הצעירים. אבל מצוקה סביבתית, כמו סוגים אחרים של מצוקה, עלולה לדחוף אנשים להתנתק מהסוגייה. "הדבר החשוב ביותר הוא לא להיאטם", אומר הייז. "עדיף להישיר מבט אל המצוקה, להבין מה היא מלמדת אותנו, לבחון את הערכים שלנו, ואז להתחייב מול עצמנו לחיות לאורם".

לאנשים הסובלים ממצוקת אקלים או חרדת אקלים עמוקה יש נטייה לקבל החלטות קשות ברמה האישית – אולי הם מפסיקים לטוס באותה תדירות, לפעמים הם מקימים ארגונים. לכן אני רואה שני צדדים למטבע: מצוקה ותקווה

להייז יש גישה ריאליסטית ביחס לשינוי האקלים, אבל הוא גם מזהה אפשרות חיובית. הוא ראה את החוסן יוצא הדופן של שורדי טרגדיות – מלחמות, מקרים של ירי המוני – שמיישמים את הערכים הלכה למעשה. "אין פלא שההורים מבית הספר סנדי הוק פועלים נגד שימוש אלים בנשק חם", אומר הייז. "לאנשים הסובלים ממצוקת אקלים או חרדת אקלים עמוקה יש נטייה לקבל החלטות קשות ברמה האישית – אולי הם מפסיקים לטוס באותה תדירות, לפעמים הם מקימים ארגונים. לכן אני רואה שני צדדים למטבע: מצוקה ותקווה".

"שיט בסירה על התמזה" (סביבות 1890), ג'ון לייברי. תצלום: The Atheneum, ויקיפדיה

תקווה חדשה

איירס ממדינת ניו יורק לומדת להתמודד עם חרדת האקלים שלה. היא עושה מדיטציה. היא מתנתקת מהשטף הבלתי פוסק של דיווחי אקלים. אבל את הכלי היעיל ביותר שלה היא קיבלה ממקור בלתי צפוי: פוסט ב״לינקדאין״. זה היה פוסט של ארגון בשם Mothers Out Front הפועל בסוגיות של שינוי אקלים וצדק חברתי.

זה לא שאני יוצאת לקרב מול דלקי מאובנים או מנסה לתקן את מזג האוויר הקיצוני. אבל אם הילד שלי יוכל לנסוע לבית הספר באוטובוס חשמלי, אני ארגיש ששיניתי משהו בעולם

איירס הסתקרנה, קראה על הקבוצה, הפכה לאחת המארגנות וצללה לתחום האקטיביזם הסביבתי. שינוי האקלים הוא נושא רחב עד כדי שיתוק, אבל היא התמקדה בפעולות פשוטות שבכוחן לחולל שינויים קטנים. למשל, היא עובדת עכשיו על הבאת ההסעה החשמלית הראשונה לבית הספר האזורי שלה. "ההתמקדות במשימה אחת ספציפית עזרה לי להתמודד עם החרדה שלי. זה משהו שאני רואה את התוצאות שלו בשטח", אומרת איירס. "זה לא שאני יוצאת לקרב מול דלקי מאובנים או מנסה לתקן את מזג האוויר הקיצוני. אבל אם הילד שלי יוכל לנסוע לבית הספר באוטובוס חשמלי, אני ארגיש ששיניתי משהו בעולם".

האקטיביזם של איירס הוביל אותה לקהילה שמבינה לעומק את נקודת המבט שלה. "כל כך כיף למצוא קבוצת שמבינה את זה בלי שתצטרכי למצוא את המילים להסביר את עצמך", היא אומרת. "האחווה והתמיכה האלה, הידיעה שאני לא לבד, זה עזר לי כל כך".

לפני כן, החרדה של איירס נטתה לייאוש. לא עוד. "אני כבר לא חווה חרדה באותו אופן", היא אומרת. "יש לי תקווה".

אביגייל פייגן (Fagan) היא עורכת בכירה ב־Psychology Today.

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2025 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.

תרגם במיוחד ל"אלכסון": תומר בן אהרן

תמונה ראשית: מצב כדור הארץ, לטוב ולרע, משפיע עלינו רגשית. תצלום: דניאל גריזלי, אימג'בנק / גטי ישראל