כשאנגלי אחד נכנס לג׳ונגל

האם מדובר במדע? ברעיונות שהניבו אמת? מה שבטוח הוא שתורת האבולוציה של דרווין הורישה לנו תמונת עולם אלימה וטורפנית
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

בביולוגיה המודרנית, העימות והתחרות נחשבים כמנועים של התפתחות המינים. העימות ופתרונו נראים כמושלים במערכות היחסים בין האורגניזמים והסביבה, בקשרים בין האברים, בין התאים ואף בין הגנים באורגניזם. העימות, הקונפליקט, המצוי בכל, אינו נראה עוד כתופעה המגונה שההוגים העתיקים הוקיעו: להפך, מה שאפשר לכנות בשם "חוקי הג'ונגל" מועלה לדרגה של עקרון מסדר, הן כמנוע של חידושים והן כמקור להרמוניה. העימות הפך אם כן אף למפתח האוניברסלי כדי לפענח את העולם החי, את תולדותיו וגם את עתידו, מפתח האמור להיות נכון בכל הרמות.

כולנו הפכנו לחלק בלתי נפרד מן העימות הנצחי הזה שבו הכול נאבקים בכל, עימות שממנו אמורים להיווצר קידמה וגם הרמוניה

הביולוגיה השיבה את האדם לעולם החי, ועשתה זאת לפני זמן רב. היות שכך, כולנו הפכנו לחלק בלתי נפרד מן העימות הנצחי הזה שבו הכול נאבקים בכל, עימות שממנו אמורים להיווצר קידמה וגם הרמוניה. ובדיוק לכן, תפישת עולם כזאת אסור לה להותיר אותנו אדישים. היא אינה יכולה להישאר רק בגדרי המחקר האקדמי. אם מדובר אכן באמת מדעית, הרי שיש מקום לשאול כיצד יוכלו החברות שלנו לפרק את העימות הנצחי הזה, או לפחות להגביל אותו כדי להקטין את פגיעתו. ואם מדובר במטפיזיקה המתחפשת לאמת מדעית, הרי שחובה להיאבק בה ללא סייג, כפי שיש להיאבק בכל אידאולוגיה הרסנית ופושעת שהמין האנושי ידע בשנות קיומו. כדי לבחון את השאלה הזאת, יש להתבונן מקרוב בתצפיות המכוננות את חוקי הג'ונגל, בתחום הביולוגיה.

שועלים

מה קורה פה? תצלום: Cloudvisual

היסודות ההתנהגותיים

היות שהתוקפנות היא ההתנהגות המניעה עימות, תורת ההתנהגות היא המקום שבו נמצא את היסודות המצדיקים את האוניברסליות של חוקי הג'ונגל. לשם כך, יש לא רק לאסוף את התצפיות השונות, אלא גם להגיע לסינתזה שלהן, כדי להסיק את עקרונות המכלול כולו. אך האם סינתזה כזאת אפשרית כלל?

הסוציו-ביולוגים המודרניים אינם מהססים להסיק מסקנות על החברות האנושיות על יסוד התבוננות בחברות של חרקים, במלחמות המתחוללות בהן וב"רוח ההקרבה" שמתגלה בהן

האטיולוגיה ההשוואתית שואפת לגלות את העקרונות הכלליים שהם יסוד ההתנהגות של מיני בעלי חיים פחות או יותר קרובים. היא התפתחה על יסוד המודל של האנטומיה ההשוואתית וחקר העוברים ההשוואתי, תחומים שמעבר למגוון צורות החיים, מנסים לזהות את יחסי הקִרבה מן הבחינה המבנית. אלא שכאן יש מקום לזהירות, כיוון שהקבלות של מבנה בין שני אורגניזמים בוגרים אינן משקפות תמיד הקבלות בתהליך ההיווצרות, אלא גם התלכדויות בשלבים מאוחרים יותר. למשל, כנפיהם של חרקים וכנפיהן של ציפורים לא התפתחו מאותו המקור, גם אם תפקידן זהה. למרות הראיות הפשוטות הללו, הסוציו-ביולוגים המודרניים אינם מהססים להסיק מסקנות על החברות האנושיות על יסוד התבוננות בחברות של חרקים, במלחמות המתחוללות בהן וב"רוח ההקרבה" שמתגלה בהן. אלא שמעבר להבדלים העמוקים בין מוח של חרק ומוח של יונק, טבע העימות נקבע על ידי עולם החושים. ואם חוויית הכאב היא ממד חושי בסיסי בהתגלמות העימות אצל יונק, הרי שהחרקים נותרים אדישים לכך לחלוטין, מה שגורם לכך שאין בסיס להשוואה בין "החוויה של העימות" כפי שהיא מתבטאת בכל אחד משני המקרים.

קשה לבצע אקסטרפולציה אף בין בעלי חיים קרובים יחסית, כמו למשל בין יונקים ובין ציפורים, כיוון שהמוחות שלהם נוצרו בתהליכי התפתחות שונים בתכלית מאלה של מוח הזוחלים. כתוצאה מכך, הקשר עם העולם אצל ציפור ואצל יונק מעורר אזורים שונים במוח, מה שגורר איתו אמות מידה ופענוחים חושיים שונים. כלומר, לפנינו גורם נוסף המגביל את התחום של האטיולוגיה המשווה.

ואין זה הכול. ייצוג העולם אצל בעל חיים אינו נגזר מפסיפס של גורמים שיש להם אפקט מצטבר. מדובר במכלול קוהרנטי שנתפש ככזה בכל פעם, באורח מוכלל. הדבר מקשה על השוואה בין רצפים של התנהגויות, ואת הפיכתם של רצפים כאלו ל"יחידות" מקבילות בין פרטים ממינים שונים. עצם הרעיון בדבר "יחידות" של התנהגות דורש זהירות. אצל החתול, למשל, יש מקבילות מסוימות בין התנהגות תוקפנית בין שני בני אותו מין ביולוגי וההתנהגות הקשורה לציד. אך המרכזים העצביים המעורבים בשתי ההתנהגויות – שונים. וכך, נראה שלמאבק הישרדותי (הגנה/טריפה) אין מקור משותף עם מה שנראה כ"קרב טכסי" בין שני בני אותו המין. כך הוא המקרה אצל הג'ירפה, הנאבקת ביריבות שלה בעזרת הקרניים הזעירות שלה, אך משתמשת בפרסותיה, ולא בקרניים, כשהיא רוצה לסלק מעליה טורפים אפשריים.

ג׳ירפה

אל תתעסקו איתה: בני אדם מוקסמים מהריסים ומהמבט המתוק. תצלום: שרך דוראן

ובקצה הסקלה, אף ההשוואה בין שתי התנהגויות דומות אצל פרט אחד ויחיד יכולה להיות בעייתית. למשל, חוויית הכאב במהלך קרב טכסי מעלה באורח משמעותי את רמות המתח אצל הפרט. מעבר לסף מסוים, הקרב הטכסי גולש לעימות ממשי שמושפע מהרגיסטר המנטלי הנוגע להגנה/טריפה. המעבר ממצב אחד לאחר תוך כדי עימות משתנה לפי הפרט, לא רק על פי רגישותו של כל פרט לכאב, אלא גם בתלות במצב הפיזיולוגי וברגישות של סף המעבר מהתנהגות אחת לאחרת. כלומר, תצפית פשוטה אינה מספיקה כדי לזהות את המקור של התנהגות מסוימת, גם לא בקרב פרט אחד. וכך, אנו יכולים לומר שאי-אפשר להשוות את האדם לבעלי החיים פשוט כיוון שאי-אפשר להשוות בין בעלי החיים עצמם, וגם כיוון שההתנהגויות נבדקות בכל מקרה בנפרד, מה גם שהן יכולות לעבור שינוי תוך כדי שהן באות לידי ביטוי. כתוצאה מכך, האטיולוגיה המשווה מדגישה חפיפות, בדיוק כפי שנוהגת לעשות הביולוגיה האבולוציונית. אלא שבסופו של דבר, החפיפות הללו נותרות בעיקרן כמראית עין בלבד. ליתר דיוק, אין לנו כל דרך לקבוע באיזו נקודה החפיפות הנראות לעין אכן משקפות את אותם המניעים ומובילות לאותה התוצאה.

וכך, הזואו-צנטריות אינה יותר מבוססת מאשר האנתרופוצנטריות, המקבילה שלה מהתקופה הטרום-מדעית. לכן האטיולוגיה המשווה אינה יכולה לשמש כדי לחקוק בסלע את "חוקי הג'ונגל" בקרב החברות האנושיות, ואף לא בעולם החי.

מאטיולוגיה לאבולוציה

כדי להעניק ממד אבולוציוני לעימות בין בני אותו מין ביולוגי, נדרש שהתוקפנות או הכוח שמעניק את הניצחון יוכל להיות מועבר באורח אמין מדור לדור. בדיקת העובדות מזמנת מספר הפתעות

כדי להעניק ממד אבולוציוני לעימות בין בני אותו מין ביולוגי, נדרש שהתוקפנות או הכוח שמעניק את הניצחון יוכל להיות מועבר באורח אמין מדור לדור. תנאי כזה נכלל בדרך כלל מלכתחילה, כהנחה מוקדמת. אלא שבדיקת העובדות מזמנת מספר הפתעות.

בקרב העכברים, בעל החיים שמשמש לעתים קרובות כדגם להתנהגות האנושית בעימות, הזכרים עולים במעלות ההיררכיה בתלות במידת התוקפנות שלהם, מה שמניב להם יתרונות רבים (בין היתר: עדיפות בהזדווגות). מסתבר שהתוקפנות הזאת תלויה בחוויות של העכבר בגיל צעיר. למעשה, אפשר לגרום לעכברים זכרים לגדול להיות תוקפניים מאוד אם מגדלים אותם בתנאים של מתח, או אם מציבים אותם, בגיל צעיר, במצב של קרב. לעומת זאת, אפשר להפוך עכברים זכרים לשלווים מאוד אם מלטפים אותם או אם מגדלים אותם בחברת נקבות בשלבי חייהם המוקדמים. הממד ה"נרכש" הזה של התוקפנות משבש את המחשבה בדבר האפשרות להעביר אותה גנטית, ומקעקע את ה"פוזיטיביות" של התוקפנות באבולוציה כפי שנהוג להציגה כיום.

חייל, צלף, רובה צלפים

איפה הוא רכש את ההתנהגות הזאת? תצלום: Zhang H

למעשה, אם התוקפנות היא תופעה השלובה בתנאי ההתפתחות ומושפעת על ידם, היא אינה תלויה אך ורק בנטיות המולדות לשליטה. לכן, ההיררכיה המתקבלת מכך אינה יכולה להיות אמצעי אמין שיאפשר בחירה של אופי כזה או אחר על פני דורות. להפך, מנקודת מבט פיזיולוגית, עימות ותוקפנות הם למעשה תוצאה של מתח (stress). וכך, התופעה גורמת לתגובה באורגניזם, תגובה הבולמת את תהליך ההסתגלות. למשל, מצב המתח שעימות אלים גורם לו מעודד את שחרור הסוכר בדם, את החמצון של השרירים והמוח (על חשבון אברי העיכול, או מערכת החיסון, למשל), ומעודד גם עלייה בקצב הלב ויצירה של חומרים ממשפחת המורפיום המפחיתים את תחושת הכאב. השינויים הללו מתרחשים לרוב אף לפני תחילת העימות, מה שמאפשר לאורגניזם לשמור על שווי-המשקל הפיזיולוגי שלו למרות השינויים שנכפו עליו או שעומדים להיכפות עליו. אלא שלעומת זאת, מצב המתח העומד להתחולל גורם לפרט להיקלע למצב פיזיולוגיה מקובע, שמונע את ההתאמות של האורגניזם לשינויים. וכך, מצב המתח המאפיין עימות כרוני אינו מחזק את יכולת הקיום של הפרט, אלא מפחית אותה. כתוצאה מכך, העימות ככזה בוודאי אינו מקור להתחדשות ברמת האורגניזם. אפשר אף לומר שהוא בולם שיטתית את האפשרות להתבטאותה של התחדשות.

התפשטות העימות

אמנם אין מדמיינים קרבות של גלדיאטורים בין הנויריונים במוח, אבל הרעיון בדבר תחרות שבה שורדים רק הנוירונים המגורים ביותר, או הקשרים הנדרשים ביותר, אינו רחוק מרעיון העימות

חוקי הג'ונגל כבר מזמן אינם מוגבלים לתחום האטיולוגיה. כמו תופעה פרקטלית, אפשר למצוא אותם בכל הרמות של הארגון של החיים. למשל, הפונקציות של המוח הן ברובן תוצאה של רשת ייחודית של קשרים בין נוירונים, רשת שהופכת כל תא ותא במוח לישות ייחודית. מספר הנוירונים במוח ומספר הקשרים ביניהם הוא הרבה יותר מדי גדול מכדי שיהיה אפשר לחשוב על הרשת המוחית האדירה הזאת כעל ביטוי של "תכנית ייצור" המוכל בגנום. הסיבה לכך היא שמספר הגנים הנדרשים לצורך משימה כזאת, כך שהמכלול של הגנים יוכל לקודד את שלושת הממדים של הרשת המוחית, עולה בסדרי גודל רבים על מספר הגנים בתאים שלנו. וכך, גם בעניין הזה אנו רואים כיצד מגייסים את העימות כדי למלא את החלל בהסבר. לשם כך, מספיק לראות במבנה של מוח בוגר כתוצאה של תהליך בחירה של קשרים "מועילים" (כלומר מגורים על ידי הסביבה) בתוך סבך של קשרים בין נוירונים שנוצרים באורח מקרי. אמנם אין מדמיינים קרבות של גלדיאטורים בין הנויריונים במוח, אבל הרעיון בדבר תחרות שבה שורדים רק הנוירונים המגורים ביותר, או הקשרים הנדרשים ביותר, אינו רחוק מרעיון העימות. וכך, רעיון העימות הופך לעיקרון המסדר של אברים מורכבים מאוד, עד למוח עצמו.

Lucha Libre, היאבקות, מקסיקו

קרב חופשי בסגנון מקסיקני: האם זה מה שקורה במוח? בטבע? תצלום: ג׳רי קין

אך התמונה הזאת של תחרות, שבה חייב להתרחש בזבוז אדיר ממדים של נוירונים, אינה מוצאת הד בתצפיות, מה שמחליש מאוד את הרעיון בדבר חיסול מסיבי של תאים "בלתי מועילים" בתהליך ההיווצרות של מבנה המוח. יחד עם זאת, ההצגה הזאת של הבשלת המוח הבוגר מצויה כדבר שבשגרה בתחום הביולוגיה כפי שהוא נלמד, על אף התצפיות.

תאי העצב אינם הדוגמה היחידה. התפתחות היכולות החיסוניות של האורגניזם, וכן תופעות רבות אחרות, מוצגות באורח זהה. ביולוגים מסוימים אינם מהססים לייצג את התאים של אבר מסוים, או אף את האורגניזם כולו, כמיני-חברות שפעולתן נובעת מעימותים מהסוג הנצפה בחברות של בעלי חיים.

מבחינת הצגת העימות הזה, התא אינו השלב האחרון בסולם. לפי ההנחות של הסוציו-ביולוגיה, יש לגשת לרצפים המקודדים בדנ"א של התא כאל קהילה של גנים שנמצאים בעת ובעונה אחת במצב של תחרות על השכפול והביטוי שלהם, אך גם במצב של שיתוף פעולה לטובת הפצתם המשותפת. הממצאים הפשוטים מורים על כך שרוב הרצפים בגנום אינם עשויים מגנים (בצמחים מסוימים מדובר בעד 99% מהגנום), היו אמורים להפריך השערות כאלו. אך הדבר אינו קורה. אם הדנ"א הלא-מקודד אינו יכול להשתלב בזירה מולקולרית של עימות, הרי שפשוט אפשר להציג את הרצפים הללו כ"דנ"א פרזיטי", ולהניח שהלה שינה את אסטרטגיה ההפצה שלו ביחס לחוקים הקלסיים של העימות המולקולרי. אך לא אלמן דנ"א: העימות אינו יורד מהפרק גם כאן, כיוון שהרצפים ה"פרזיטיים" הללו מובנים כמי שנמצאים במאבק ביניהם על ההפצה הפרזיטית שלהם בדנ"א.

המטפיזיקה של העימות

בביולוגיה אסטרטגיות העימות מאפשרות להסביר את הכול, וגם את ההפך

כפי שמראה הדוגמה המולקולרית, בביולוגיה אסטרטגיות העימות מאפשרות להסביר את הכול, וגם את ההפך. יתרה מכך, ההסבר נשען לא פעם על אנלוגיות כמקור להצדקה, אנלוגיות שבהן לא רק מביאים התנהגויות של עימות שאי-אפשר להשוות ביניהן, אלא גם שיש בהן רמות ארגון שונות לחלוטין. לעשות אקסטרפולציה לקהילה של גנים או של תאים באורגניזם על בסיס התנהגויות שנצפו בחברה של בעלי חיים או אף בסביבה אקולוגית, מזכיר יותר צורת חשיבה מאגית מאשר היסק מדעי אחראי. הדבר אף חמור יותר: ההעדפה של מודלים של הסבר על פני התצפית והניסוי, כמו במקרה של הבשלת המוח, מעידה על זניחה משונה של הגבולות האפיסטמולוגיים.

מה מקור החזרה הזאת של החשיבה האנלוגית והמאגית אל לב-לבו של המדע? מנין נובעת התמיכה הבלתי מסויגת בחוקי הג'ונגל, למרות התצפיות?

את התשובה לכך יש לחפש בדרוויניזם, הפרדיגמה היסודית של הביולוגיה מזה מאה וחמישים שנה. הדרוויניזם הוא תאוריה שמבקשת לתאר את התפתחות המינים על ידי צירוף של שני מנגנונים: האחד הוא הייצור הבלתי פוסק של שונוּת בקרב אוכלוסיות, והשני הוא ההגבלה ההכרחית במשאבים, היוצרת תחרות בלתי פוסקת בתוך האוכלוסייה.

על פי התבנית הזאת, השונות היא תופעה עיוורת, ולכן היא אינה יכולה ליצור באורח ספונטני אבולוציה הרמונית. לכן התפקיד הזה מוטל על התחרות ועל העימותים, תהליכים שבאמצעותם הווריאציות הספונטניות והעיוורת עוברות בחירה, נצברות ונעשות הרמוניות, על פני הדורות. היות שכך, בדרוויניזם יש לעימות תפקיד חיוני. מדובר בעיקרון המנווט, המצוי בכל מקום והפועל בכל רגע ורגע, ובכל הנסיבות, כדי להעדיף את הפרטים המותאמים ביותר בקרב אוכלוסייה. בכך, העימות תופס את מקומו של בורא מיטב בעל כוונה. בהיעדרו של כל כוח טרנסצנדנטי, הוא שנוטה לשפר ללא הרף כל מין, כל אוכלוסייה, כל פרט. העימות הוא גם הכוח העיוור שמאפשר הופעתם של אורגניזמים קוהרנטיים, באמצעות התחרות בין התאים של אורגניזם המצוי בשלבים של התפתחות, וכן את התאמתו האינטימית לסביבה.

לטאה

מותאמת היטב. תצלום: ג׳טין נמדיאו

העובדה שלעימות יש תפקיד מרכזי ומהותי בדרוויניזם מציבה אותו מעל לתצפית והופכת אותו למפתח לפרשנות, לאלטרנטיבה האחת והיחידה לכל רעיון בדבר כוח חיים או כוח טרנסצנדנטי הפועל כדי להשלים את הבריאה. בשם הבלעדיות הזאת הדרוויניזם זכה למעמדו כבסיס מדעי של הביולוגיה. וזוהי הסיבה שבגללה התצפית אינה יכולה לסתור את ההנחה בדבר מנגנון כזה, בכל הרמות שבה ארגון של מכלול מופיע בחי. וזוהי גם הסיבה שבגללה נעשה בלתי אפשרי לראות בתחום החי אלא עימות נצחי ומתמיד, בכל הרמות ובכל הנסיבות.

ההישרדות היא הקריטריון העליון מבחינת הפרט. אך הישרדותו של פרט היא חסרת משמעות לאבולוציה של אוכלוסייה

בשל המצב הזה, עלינו לתהות כעת על המדעיות של הדרוויניזם ועל המדעיות של שני עקרונות היסוד שלו. ובכן, הרעיון בדבר ברירה של המתאים ביותר (באמצעות עימות ותחרות) כמנוע של האבולוציה, מעלה בעיית יסוד. למעשה, בעולם שבו העימות הוא כללי ומצוי בכל, אי-אפשר להתמקד באירוע בודד. ההישרדות היא הקריטריון העליון מבחינת הפרט. אך הישרדותו של פרט היא חסרת משמעות לאבולוציה של אוכלוסייה ולהיותה מורכבת אך ורק על פי שני תנאים: ראשית, שהקריטריונים המאפשרים הישרדות ניתנים להעברה לדור הבא, ושנית שלפרט המנצח בעימותים, כלומר השורד, יהיו צאצאים רבים יותר מאשר למתחרים שלו.

את הקריטריון הראשון אפשר תאורטית לבדוק, בתנאי כמובן שנוכל להצביע על הגורם או על הגורמים להצלחה (מה שבדרך כלל קשה מאוד לעשות, ולא פעם בלתי אפשרי), ולקבוע כיצד הגורמים הללו מתבטאים בדורות הבאים (וזה עוד יותר קשה, בעיקר כשמדובר במאפיינים מורכבים, כמו אלו הקשורים להתנהגות). אך הקריטריון השני הוא הרבה יותר בעייתי, כיוון שקריטריון ההצלחה שאמור להשפיע על האוכלוסייה במספר גדול יותר של צאצאים נקבע בעצמו על ידי מספר הצאצאים. מצב זה של תלות גורם לכך שהדרוויניזם הוא תיאוריה טאוטולוגית, שבה העימות מעודד את התרבותם של אותם פרטים שמתרבים יותר מאחרים. במקרה כזה, לעימות אין כל תפקיד בתיאוריה, אלא כהסבר שלה. קרל פופר היטיב להבין את הנקודה הזאת, שכן הוא קבע שהדרוויניזם אינו תאוריה מדעית אלא מסגרת מטפיזית חיונית, כהגדרתו, להתפשטות של מדע ביולוגי פורה. ופופר אינו היחיד שהתבטא כך. ישנם ביולוגים הרואים בדרוויניזם לא תאוריה מדעית, אלא הנחת יסוד, כמו משפטים במתמטיקה. אך זוהי בעיה. למעשה, פרט לפיתגוריים, המתמטיקאים מעולם לא התיימרו להיות מסוגלים להסביר א-פריורי את המציאות. האקסיומות שהם מנסחים אינן אלא יסודות של מבנה מנטלי, שמבקרים מסוימים יכולים לגלות כשמישים ביצירת מודלים של המציאות. ואילו הדרוויניזם מונע על ידי שאיפה שונה בתכלית: הוא מתיימר להיות המפתח האוניברסלי להבנת עולם החי, בכל צורותיו ובכל רמות הארגון שלו, מה שמעניק לדרוויניזם למעשה יכולת הסבר בלתי מוגבלת. כלומר, אין מדובר כאן בתאוריה מדעית, אלא במה שאפשר לכנות בהחלט בשם "מטפיזיקה של העימות".

חיילים, זחל״מים

מוכנים לעימות בכל עת. תצלום: Chuanchai Pundej

הסיבות להצלחה

הסובלנות של הקהילה המדעית נוכח תאוריה כל כך לא מוקפדת כמו הדרוויניזם מעוררת תדהמה. והיא עוד יותר בלתי מובנת אם חושבים על מטרת הדרוויניזם, כפי שנוסחה באורח מפורש על ידי דרווין וחסידיו, והיא להחליף את המוסר היהודי-נוצרי, מוסר החמלה והסולידריות, בקרב מתמיד, כוחני וחסר רחמים.

הסיבה הראשונה להצלחה הזאת היא מתחום המדע. היא נובעת ממהפכת המכונות שהפיזיקה האיצה מאז המאה ה-17. המצב הזה מיטיב עם ייצוג מכני של העולם, ייצוג שהביולוגיה לא חמקה ממנו. לאחר דקארט, תפשו את היצור החי כמכונה מורכבת העשויה מגלגלי שיניים זעירים, וחכמי העיתים נהגו לבנות אוטומטים כדי להבין את פעולתו. לאחר מכן, כל גילוי שולב בתבנית המכניסטית. אלא שייצוג החי-המכונה מציב בעיה בפני המודרני: כפי שבלתי אפשרי לבנות אוטומט מורכב פשוט על ידי כך שמצרפים את מרכיבים, היה זה בלתי אפשרי לייצג את החי-המכונה בלי קיומו של מהנדס עליון, בורא מכונאי שהגה את כל המנגנונים המופלאים הללו והרכיב את חלקיהם. הדרוויניזם הציע את הפתרון לבעיה.

בדיוק כמו החי-המכונה של פעם, הדרוויניזם פירק את היצורים החיים לחלקים יסודיים, המאפיינים המפורסמים שנבחרו על ידי האבולוציה, אלו שמאוחר יותר הגנים יהיו ההתגשמות החומרית שלהם. אלא שלראשונה, נמצא מחליף לאל-המכונאי בשילוב בין מקריות המופע ובין תחרות כל-יכולה כדי לבחור את המתאימים ביותר. בשם ההסבר הזה, וללא שמץ של בדיקה האם הוא מבוסס היטב, דרווין קודש כמכונן הביולוגיה המדעית, כלומר – המכניסטית. ההישג הזה העלה לרמה של הנחת יסוד את רעיון העימות התמידי, שחומק מכל דרישה לאישוש, מאז ועד היום.

להצלחה של הדרוויניזם הייתה גם סיבה תרבותית: באירופה היה צורך במוסר חדש שיוכל לתמוך ולהצדיק לא רק קולוניאליזם ברחבי העולם ולא רק עבדות רצחנית, אלא גם את שעבודו וחייו בעוני של חלק משמעותי של האוכלוסייה האירופית

להצלחה של הדרוויניזם הייתה גם סיבה תרבותית: באירופה היה צורך במוסר חדש שיוכל לתמוך ולהצדיק לא רק קולוניאליזם ברחבי העולם ולא רק עבדות רצחנית, אלא גם את שעבודו וחייו בעוני של חלק משמעותי של האוכלוסייה האירופית, מי שנולדו, עבדו ומתו במכרות הפחם. עם הצגת ממד חיובי לעימות ולתוצאותיו, הדרוויניזם ייצג חלופה זמינה למוסר היהודי-נוצרי שהיה עדיף, תוך הבטחה שהנוהגים הנפוצים הללו יובילו לחברה שתשתפר בהתמדה.

ויש גורם עוד יותר חשוב, דמגוגי במהותו, בהצלחה של הדרוויניזם. דרווין העמיד את התאוריה שלו לא מול תאוריות מדעיות אחרות באשר למנגנון האבולוציה, אלא מול הבריאתנות – ששללה את עצם האבולוציה. בכך הייתה משום מניפולציה מחוכמת. מי שגילה את האבולוציה של המינים היה ז'אן-בטיסט דה לאמארק, שניסח את תורתו בספר משנת 1802. כשדרווין פרסם את התאוריה שלו, ב-1859, הרעיון בדבר אבולוציה היה מוכר היטב ומקובל בקהילה המדעית (כולל על ידי דרווין עצמו שהכיר היטב את עבודתו של למארק, על אף שהוא אינו מזכיר אותו בכתביו). בכך שדרווין הציב את עצמו כמגן על האבולוציה מול הבריאתנות, הוא הפך עצמו לאביר הנאורות הלוחם באפלה הדתית, ועושה זאת בשם המדע. לכן עד היום רבים נוטים לראות בוויכוח באשר ליסודות התאורטיים של הדרוויניזם, ובעיקר באשר לשאלת הבסיס המדעי שלהם, הצטרפות לכוחות האופל.

זחל

מתוכנן היטב ועתידו לפניו. תצלום: אלן וונג

העימות הרעיל

כשהרקליטוס קבע ש"המלחמה היא אבי כל הדברים", או כשקאנט קבע "הבה נודה לטבע על האופי הנוטה למריבה, על יוהרת התחרות, על הקנאה, על התשוקה שלעולם אינה יודעת סיפוק לכבוש ואף למלוך", מדובר היה בכותבים שהזמינו אותנו לחלוק את אמונותיהם.

הגזענות המדעית, שביקשה ליצור היררכיה בין העמים השונים במין האנושי לפי "התחרותיות" שלהם מילאה את רוב המחקרים בביולוגיה האנושית במחצית הראשונה של המאה ה-20

אך למטפיזיקה של העימות יש יומרה שונה בתכלית: לקבוע אמת מדעית אוניברסלית, חוק יסוד שחל על כל יצור חי, ובכלל זה האדם. למעשה, מאז סוף המאה ה-19 הופיעו התאורטיקנים של "הסוציולוגיה המדעית" והעלו על נס את המעלות הטובות של עימות כולל בקרב החברות האנושיות, או את החלפתו של העימות הזה באמצעים שנועדו לבצע ברירה מלאכותית, כמו האאוגניקה. הגזענות המדעית, שביקשה ליצור היררכיה בין העמים השונים במין האנושי לפי "התחרותיות" שלהם מילאה את רוב המחקרים בביולוגיה האנושית במחצית הראשונה של המאה ה-20. כמעט מיותר לומר שהמטפיזיקה הזאת של העימות העמידה טיעונים מדעיים מול כל הצגה של החברות האנושיות כפועלות על פי עקרונות דמוקרטיים, ובמהותה התנגדה לברירה של מיעוט.

אפשר לראות, בצדק, את הנאציזם כניסיון ליישום מוכלל של המטפיזיקה של העימות בקנה מידה של אומה שלמה. האידיאולוגים הנאצים לא הסתתרו כלל ועיקר מפני העולם, ואף זכו בשל כך לגילויים של אהדה מצדם של מדענים לא גרמנים, בעיקר בקרב חסידי האאוגניקה והגנטיקה, שראו בגרמניה הנאצית חלוצה של חברה חדשה שסוף-סוף תתקיים בהרמוניה עם חוקי הטבע.

הטלטלות של מלחמת העולם השנייה, ובעיקר השואה, גרמו להסתייגויות מיישומים אפשריים של התורה הדרוויניסטית בהקשר של החברה האנושית. אך לא הוטל ספק במטפיזיקה של העימות, היסוד המוסד של הדרוויניזם

הטלטלות של מלחמת העולם השנייה, ובעיקר השואה, גרמו להסתייגויות מיישומים אפשריים של התורה הדרוויניסטית בהקשר של החברה האנושית. אך לא הוטל ספק במטפיזיקה של העימות, היסוד המוסד של הדרוויניזם. לכן גם היום עולים אידאולוגים ששואבים את השראתם מן הביולוגיה, כמו הסוציו-ביולוגיה או הפסיכולוגיה ההתפתחותית - תחומים המאורגנים סביב מטפיזיקה של עימות יותר או פחות מובלעת.

אך יותר מכל אנו מוצאים את חוקי הג'ונגל בתחרות הכלכלית, שהייתה לזירה המועדפת לאחר מלחמת העולם השנייה. ללא ספק, דרווין עצמו שאב השראה מהתאוריות הכלכליות של תומאס מלתוס, וברובה של המאה ה-19 הדרוויניזם המשיך להיות הצדקה למוסר הוויקטוריאני על ידי ניסוח חוקי טבע שהצדיקו אותו. אך עם הפיכתו של הדרוויניזם לעיקרון המכונן של הביולוגיה, הוא הרחיב את ההצדקה הזאת גם לרעיון לפיו עיקרון התחרות האוניברסלית והאינסופית אינו רק הכרחי אלא גם מספיק כדי להביא להרמוניה בחברה, לעודד חדשנות ויצירתיות ולהוביל לשגשוג שילך ויגבר תמיד. הנאו-ליברליזם, האידאולוגיה המטיפה להחלשה של גבולות ושל כל עיקרון או חקיקה שמעמידים מכשול בפני התחרות הזאת של הכול נגד הכול, מייצג את הפסגה של המטפיזיקה של העימות כשהיא מיושמת ביחס לכלכלת השוק. ובה בעת, הוא מייצג את ההתגברות על אותה מטפיזיקה עצמה. למעשה, עם מחיקת הגבולות והזהויות הלאומיות, הנאו-ליברליזם שלאחר מלחמת העולם השנייה הציע להחליף את העימות המלחמתי של פעם בתחרות כלכלית אוניברסלית שתוביל את העולם אל עידן חדש של שגשוג, שפע והרמוניה.

מזראטי

שיר למנצח? תצלום: קווין בגאט

איננו מוגנים לא מפני הגילויים האלימים של העימות הכלכלי הנובעים מהנאו-ליברליזם, ולא מן הריכוז המופרז של הכוח לסוגיו, ואף לא מאסונות הטבע שמוגברים בשל המרוץ הבלתי-מוגבל הזה להשגת כוח ושלטון

נראה היה שהמציאות מאשרת את התקוות הללו, שכן הנאו-ליברליזם סילק כליל את הייצוגים האחרים של העולם והחברה, וכן את כל ההתנגדויות שהמטפיזיקה של העימות עוררה. האשליה נמשכה עשורים אחדים. למעשה, האופי החיובי של הנאו-ליברליזם יכול להתבטא בעולם שנמצא בהתרחבות, שבו השלכות התחרות מרופדות על ידי צמיחה כלכלית שהכול נהנים ממנה. אך המצב הזה אפשרי רק בעולם שנמצא בתהליך של בנייה (כמו העולם שלאחר המלחמה) או ביקום שבו המשאבים אינסופיים. אלו בדיוק המצבים שבהם הנאו-ליברליזם מצא ביטוי הרמוני, ביטוי של שלום. אלא שהמודעות הקיימת היום בדבר היותם של המשאבים מוגבלים, ואיתה המודעות לבעיות הסביבתיות הקשורות לצריכת היתר, משנות באורח קיצוני את הנחת היסוד. שוב קמה ביקורת על הנאו-ליברליזם של התחרות על משאבים מוגבלים שקם על יסוד המטפיזיקה של העימות מבית המדרש הדרוויניסטי. כלומר, איננו מוגנים לא מפני הגילויים האלימים של העימות הכלכלי הנובעים מהנאו-ליברליזם, ולא מן הריכוז המופרז של הכוח לסוגיו, ואף לא מאסונות הטבע שמוגברים בשל המרוץ הבלתי-מוגבל הזה להשגת כוח ושלטון.

במטפיזיקה של העימות יש דבר-מה נוח מאוד. ראיית העולם הזאת מאפשרת להסביר כל דבר ודבר בעולם, בעולם החי כמו בחברה האנושית, בעזרה לוגיקה של אינטרסים, של שיקולים אנוכיים ושל התעמתויות, בכל הרמות של הקיום בעולם ובכל הנסיבות. אך אין כל סיבה אובייקטיבית שתצדיק את הפיכת חוקי הג'ונגל לחוק מדעי ואת קבלת תוצאותיהם בשמה של האובייקטיביות. הגישה הזאת התגלתה כהרסנית בעבר, ויש סכנה ממשית שהיא תהיה עוד יותר קטסטרופלית מבחינת המין האנושי בעתיד. לכן עלינו להשתחרר מתפישת העולם הטורפנית הזאת שמרעילה מזה זמן רב מדי את המבט שלנו על העולם ועל עצמנו.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

לקריאה נוספת:

André Pichot. La société pure – De Darwin à Hitler. Flammarion, Paris, 2000. Nissim Amzallag, La raison malmenée. De l'origine des idées reçues en biologie moderne. Éditions CNRS, Paris 2002. Nissim Amzallag. La réforme du vrai. Enquête sur les origines de la modernité. Éditions ECLM, Paris, 2010

ד"ר נסים אמזלג חוקר את תולדות המדע והחשיבה המדעית כחלק מהתפתחות התרבות האנושית מהפרהיסטוריה ועד לתקופה המודרנית.

תרגם מצרפתית במיוחד לאלכסון: יורם מלצר

תמונה ראשית: מתוך ״נפגעי גז״ (1919), ג׳ון סינגר סרג׳נט, תצלום: Google Cultural Institute, ויקיפדיה

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ניסים אמזלג.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

29 תגובות על כשאנגלי אחד נכנס לג׳ונגל

האם המאמר הזה נכתב לפני 30 או 40 שנה? כי ככה נשמעות הדיעות המיושנות והמופרכות שלו. מאכזב שאלכסון נותן במה לבריאתנים במסווה של אינטלקטואלים. ראוי שמי שכותב על אבולוציה יבין בה קצת ואולי אפילו יקרא ספרים ומחקרים בנושא, או לפחות מי שעורך את המאמר שיערוך בדיקת עובדות בסיסית.

האבולוציה אינה טאוטולוגית ודיעה זו מבטאת חוסר הבנה בסיסית של הנושא. פופר אמנם חשב כך, אבל בניגוד לכותב המאמר, הוא חקר קצת בנושא, דיבר עם מדענים וכתב בפרוש שהיא אינה טאוטולוגית, שהיא ברת מבחן, ועומדת בעקרון ההפרכה.

התיזה המרכזית כאילו האבולוציה בנויה על אלימות היא שגויה. המחבר צודק שעימות ותחרות הם חלק מרכזי מתהליכים אבולוציוניים, אבל כך גם שיתוף פעולה. תכונות כמו אמפתיה, עזרה הדדית תורמים לא פחות להצלחת הפרט ולרבייתו.

מה שמוביל לטעות שנייה שמוזכרת כאן. מי שמבין קצת באבולוציה היה יודע שהישרדות אינה הקריטריון העליון אלא רבייה. הישרדות משנית לרבייה ויש לא מעט בעלי חיים כמו האלמנה השחורה שמקריבים את חייהם למען רבייה.

הדיבור על סוציוביולוגיה גם מטעה כי זה מונח שכבר לא בשימוש, ומי שמשתמשים בו עושים זאת לרוב כדי להקטין ולסלף הסברים אבולוציוניים להתנהגות בני אדם. גם כל ההשלכות שעושים אנשים שונים למה שהם תופסים כתאוריה האבולוציונית לחברה היא על דעתם בלבד ולא מלמדת דבר על מדע האבולוציה.

וטעות נוספת היא לגבי דרווין עצמו. דרווין כלל לא ראה עצמו כאביר הנאורות הולחם בדת החשוכה. כל מי שקורה מידע בסיסי על הביוגרפיה של דרווין יודע שהוא היה אדם צנוע שנמנע ככל הניתן מעימותים, וזאת אחת הסיבות לפרסום המאוחר של התאוריה שלו. על התאוריה שלו הגן בפומבי תומאס האקסלי שנקרא הבולדוג של דרווין. יותר מכך, דרווין גם דחה את פירסום התאוריה שלו כדי לא לפגוע באישתו שהייתה דתיה.

כפי שאפשר לראות, יש בכתבה הזו הרבה דיוקים ומצער למצוא אותן דווקא באתר שאני מחשיב אחד הטובים מסוגו.

    02
    גידי

    אני לא ראיתי בריאתנות פה. אבל בניגוד למגיב גיל, אני לא יודע מה הכותב קרא אבל כן רואה שהוא ביולוג. יש פה עמדה שמרנית יחסית, פולמוסית, אבל מרתקת. ואם יש לקח מוסרי להפיק מביקורת על דרווין, אני מוכן לקרוא, וקראתי. הוכחות לנכונות של תורת האבולוציה זה גם עניין בדיון, לא? כי מוכרע זה לא.

      גידי, לטעון שהאבולוציה טאוטולוגית ואינה מדעית זה אלף בית של בריאתנות.

      אפשר לבקר כל דבר אבל אין שום ביולוג שמפקפק בעצם נכונותה של האבולוציה. יותר מכך, הכותב מסלף במודע רעיונות מרכזיים רק כדי שיתאימו לתיזה שלו (שהיא לא ממש ברורה וגם לא רלוונטית). הנה דוגמא נוספת, כשהוא מזכיר את דרווין והאבולוציה הוא כותב שהרעיון היה קיים קודם, ועוד תוקף את דרווין שלא הזכיר את למארק שזה שקר מוחלט. אבל מה שיותר מטריד הוא הרמיזה כאילו דרווין לא חידש הרבה בעוד הוא משמיט את הדבר החשוב ביותר שהפך את מוצא המינים למה שהוא, והוא שדרווין היה הראשון שעמד על המנגנון של ברירה טבעית כמנוע של האבולוציה.

      בריאתן או לא, העיוותים המגמתיים במאמר הזה הופכים אותו לחסר ערך וראוי שהקוראים יהיו מודעים לכך.

05
ארז

גיל צודק- מדובר בצבר של הירהורים לא מיודעים שאין להם שום אחיזה מדעית. המקום של מאמרים כאלו בכנסיה -
"קשה לבצע אקסטרפולציה אף בין בעלי חיים קרובים יחסית, כמו למשל בין יונקים ובין ציפורים, כיוון שהמוחות שלהם נוצרו בתהליכי התפתחות שונים בתכלית מאלה של מוח הזוחלים". - https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/dgd.12375

"נראה שלמאבק הישרדותי (הגנה/טריפה) אין מקור משותף עם מה שנראה כ"קרב טכסי" בין שני בני אותו המין. כך הוא המקרה אצל הג'ירפה, הנאבקת ביריבות שלה בעזרת הקרניים הזעירות שלה, אך משתמשת בפרסותיה, ולא בקרניים, כשהיא רוצה לסלק מעליה טורפים אפשריים."
נראה לי שהיו ג׳ירפות שנלחמו באריות שתקפו אותן מאחורה על ידי הורדת הראש ונסיון לנגוח בהם, אבל הן נכחדו.
גם אלו שניסו להסתובב ולבעוט בג׳ירפה יריבה גם לא הצליחו ממש, והתקבלו לעדר רק מתוך רחמים.
פה הפסקתי לקרוא. מי הביא את השטויות האלו לאלכסון?

06
עדני

דרוויניזם הוא הצעה למחשבה, הוא אוסף של השערות ומודל למחשבה. הוא לא אמת מדעית כי הוא לא הוכח והוא לא צופה תוצאות שאפשר לבדוק. המקום שלו בדיוק בתולדות הרעיונות, ושם הוא עומד לביקורת כבר הרבה מאוד שנים. הכותב העלה טענות חזקות נגד המודל הכוחני של האבולוציה, נגד הטענות למדעיות ונגד המחשבה האחידה שנוצרה תוך הרעיונות שדרווין הציע. לרוב ההרהורים אין אחיזה מדעית: גם לאלו של דרווין. בדיוק בגלל זה שווה לדבר עליהם במסגרת הנכונה, במקרה הזה: תולדות המדע, הרעיונות, האתיקה והפוליטיקה.

07
איש חופשי

המאמר מציב איש קש ומתפלמס מולו.
חבל שהכותב אינו מכיר את העולם מולו הוא מנסה להתפלמס.
העולם מורכב קצת יותר מ'תוקפנות מנצחת'.
כמה דוגמאות:
כאשר מנתחים מה ההתנהגות המנצחת של שני שחקנים בלבד באמצעות תורת המשחקים, מוצאים כי שיתוף פעולה, עם תגובת נגד רמאות, וקורטוב של סלחנות היא הדרך הנכונה.

דוגמא נוספת: זכר האלפא בחבורת שימפנזות, לא יהיה הכי חזק, אלא זה שיצור קואליציה שתעזור לו במקרה התקפה.

עוד דוגמא ברורה בפשטנותה:
תארו לכם כמה יצורים חלקם אלימים וחלקם לא. כעת הם גדלים, האלימים מוציאים אנרגיה רבה במאבקים, בעוד אלו שלא משתפים פעולה. לאחר כמה זמן, מי גדל יותר? זה שנאבק עם שכניו או זה ששיתף עמם פעולה?

חבל שלא מביאים משהו המכיר את התחום כי הוא באמת יכול להאיר את הנושא ברמה אחרת.

09
צ׳ארלס

כל אחד שיאמין במה שהוא רוצה, שהמדע הוא כזה ושהדרוויניזם הוא כזה. אבל יש שם טעויות בעובדות. אני כן מזכיר את למרק במוצא המינים כמה פעמים כך שהקביעה שאני לא מזכיר אותו בכתבי אינה נכונה. אני לא מזכיר יהודים או יהדות בכתבי כך ש ״מטרת הדרוויניזם, כפי שנוסחה באורח מפורש על ידי דרווין וחסידיו, היא להחליף את המוסר היהודי-נוצרי״ זו קביעה מטעה. ולפי מה שעידכנו אותי אחרי מותי, כדי ״לקודד את שלושת המימדים של הרשת המוחית״ אין צורך בכל הגנים, כך ש ״מספר הגנים הדרוש למשימה עולה בסדרי גודל רבים על מספר הגנים בתאים שלנו״ זו קביעה לא נכונה. וגם עודכנתי שיש ארבעה מימדים.
אגב, בשביל מאמר שמזהיר מפני תפיסה שאומרת שהעימות נמצא בכל מקום, יש בו לא מעט עימות.
בברכה, צ׳.

10
נסים אמזלג

התגובות ברובן מראות עד כמה היה מוצדק פרסום המאמר לקורא העברי על מנת להשמיע צליל שונה ממה שרגילים לשמוע בארץ. ולאור התגובות, אני רוצה לציין מספר הערות:
א. הדרוויניזם אינו תאוריה על אבולוציה אלא תאוריה על מנגנוני אבולוציה. לכן לבקר, אפילו בחריפות את הדרוויניזם אינו פוגע כלל בעובדת האבולוציה. נדמה לי כי דבר זה ברור במאמר. התגובה של חלק מן הקוראים מראה כי האסטרטגיה שבה השתמשו הדרוויניסטים (ודרווין עצמו) עדיין פועלת ומונעת דיון אמיתי בסוגיה.
ב. עם כל הכבוד לחשיבה המדעית של עמיתים מכובדים, הדרוויניזם איננו תיאוריה מדעית כלל. אין לה אפשרות לצפות דבר וחצי דבר לגבי עתיד אבולוציוני של אוכלוסיה. היא רק פרשנות על הקיים. מקור התופעה בטאוטולוגיה, כן, בטאוטולוגיה שכולם מכירים בה ומנסים להימלט ממנה, ללא הצלחה. ולכן, הדרוויניזם הוא אמונה, בדיוק כמו כל אמונה דתית אחרת. הוא למעשה בריאתנות עוורת (המוטציות האקראיות כמקור החידושים) משולבת עם מנגנון סלקציה הכרחי על מנת להקנות כיוון לאבולוציה.
ג. הדרוויניזם יוצר פער עם המציאות הביולוגית כבר יותר מ-150 שנה. לכן אני משוכנע כי הגיע הזמן להתנער מן האמונה הזאת. אפשר לדון על זה, אפשר לחלוק איתי, אבל נדמה לי כי המאה ה-20 הוכיחה בצורה ברורה ביותר את הסכנה הזו. סכנה שלא חלפה.
ד. על מנת לרדת לעומק הבעיה, אני משתדל להתייחס לדרוויניזם המקורי, שממנו נוצרו צורות שונות ומשונות. לכן המיקוד על המאבק במאמר.
ה. הופתעתי לגלות כי ישנם קוראים המבקרים לא רק את המאמר, אלא גם אותי ואפילו את מערכת כתב העת שהסכימה לפרסם את המאמר. הטענה של העדר מחשבה מדעית (או אפילו התחזות) די משונה עבור מי שעסק במחקר ביולוגי יותר מ-20 שנה. כולל פרסום שלל מאמרים, פרקים וספרים הנוגעים באבולוציה. להזכירכם, שלילה בטענת העדר סמכות (מפוברקת או לא) היא אסטרטגיה המאפיינת וויכוחים מן העולם הדתי, שאין להם מקום במדע.
ו. אני מזמין את הקוראים לקבל את הביוגרפיות הרשמיות של דרווין בערבון מוגבל מאוד, במיוחד אלו שנכתבו לאחר מלחמת העולם השנייה. במקום, אני מזמין את כולם להתבונן בשמונה המהדורות הקודמות של מוצא המינים, וגם בספרים אחרים של דרווין. אני ממליץ במיוחד לקרוא את המונוגרפיה שלו על הcirripedia ולגלות איך דרווין כותב כאשר הוא רוצה להרשים את עמיתיו ולהשתייך לעולם הביולוגיה ולא לעולם של יומני מסעות והרפתקאות.
ז. חברים יקרים, אם אני משקיע חלק נכבד מן המאמר להראות את בעייתיות ההכללה באשר להתנהגות, אתם לא יכולים לטעון כי מודלים מתמטיים המבוססים על הכללה מפריכים את טענותיי. צריך למצוא טענה מדעית אחרת.
ח. ולבסוף, הייתי מזמין את המבקרים לקצת צניעות וענווה. הביולוגיה הנה תחום רחב, רב ממדי, שבו הנסתר עולה בהרבה על הנגלה. לכן מוטב לגלות ספקנות הן לגבי טענותיי, והן לגבי טענות של אחרים, באשר הם, כאשר מציעים פרשנות על ממצאיהם. אתם רק תרוויחו מזה.

    אין שום בעייה בלהציג ביקורות או תאוריות חלופיות כל עוד הן מבוססות על טענות לוגיות ועובדות. בפועל, לא התייחסת כלל לשום טענה שהועלתה נגדך על סילופים ברורים של התאוריה או מה שאנשים אמרו. יצאת באמירות כלליות שהן ברובן טענות שבריאתנים טוענים (וזה שהרקע שלך בביולוגיה רק מוסיף חטא על פשע, כי היית אמור לדעת טוב יותר). הטענה שאנשים לא קראו את מוצא המינים היא מגוחכת כי שני אנשים לפחות הראו לך שמה שטענת לגבי למארק הוא פשוט שקר. כנ"ל לגבי מה שפופר חשב. אלו טענות שמאוד קל להפריך והן שקר ברור.

    אכן, טוב יהיה שאנשים יקראו יותר על הנושא ומה הקונצנזוס המדעי אומר כדי שיבינו עד כמה המאמר הזה שגוי ומסולף.

12
דן פלד

יש בעייתיות מסויימת, גם במאמר אך בעיקר בתגובות, בהתייחסות אל דארווין האדם ולא אל התפתחות המושג דארוויניזם, הן מבחינה מדעית והן מן הייצוג הפופולארי שלו בתרבות. סביר להניח שאם דארווין היה חי היום, גם הוא היה מבקר את הדארוויניזם ואת התפתחותו למעין אמת אבסולוטית ונקודת מוצא לכל חקירה מדעית או תאוריה חברתית.
המאמר הזה בעיני חשוב מכיוון שהוא משקף לנו כיצד הרבה מאוד הנחות שאנו עושים כביכול באופן אובייקטיבי ובלתי תלוי מושפעות ישירות מן התפיסה הדארוויניסטית. אפילו אמונות דתיות מושפעות כיום במודע או שלא במודע מן ההנחה שהחזק שורד ומעלים בלי בושה רעיונות של התייעלות ואינטרסנטיות כטיעונים דתיים ומוסריים.
העובדה שניתן להסביר כמעט כל שינוי ביולוגי או חברתי דרך הרעיון של התייעלות ושל הישרדות החזקים לא הופכת את הדארוויניזם לאמת מדעית אלא לספקטרום - מסך שדרכו אנו מסתכלים על העולם.
זהו מסך שמפשט לנו את התמונה המורכבת שניצבת מולנו ומאפשר לנו להבין תהליכים מסובכים ובלתי מובנים, אך הוא גם מעוור אותנו לאפשרויות אחרות ולתובנות אפשריות אחרות של המציאות.
ייתכן שהמאמר מציג דעות אנכרוניסטיות ואולי אף מפשט ומעוות רעיונות שדארוווין עצמו התייחס אליהם באופן מורכב ורגיש יותר. אינני יודע כיוון שאינני ביולוג ובעוונותי גם מעולם לא קראתי את כתביו המקוריים של דארווין. אולם הרעיונות הדארוויניסטיים כיום אינם נחלתם של מעטים יודעי סוד והם משפיעים על ההתפתחות התרבותית והמדעית דווקא בצורתם הפשטנית וכאמירות פופולאריות שאינן נובעות מהבנה עמוקה.
למיטב הבנתי את העולם אין אמת אבסולוטית, מדעית או אחרת, שמספקת תמונה שלמה, קוהרנטית ואובייקטיבית של המציאות. העובדה שהדארווויניזם לא מספק לנו תשובות לתופעות כמו אלטרואיזם לדוגמה לא הופכת אותו לפגום, אך היא כן ממחישה לנו עד כמה חשוב להישאר ביקורתי ולהיות מודע למשקפיים שאותם אנו מרכיבים.

14
ליאור

מוזר שהמחבר מתעקש לגבי הטאוטולוגיה. קיים הסבר מאד ברור בספר של מריו ליביו בדיוק על הנושא הזה, והוא מראה שהטענה שההגדרה של דארווין טאוטולוגית היא שקרית, והוא מוסיף שלמרות שקרל פופר בעצמו היה בשלב מסוים אחד הטוענים לטאוטולוגיה, פופר בעצמו לאחר כמה שנים חזר בו רשמית ובפומבי ואמר (ציטוט מהספר שגיאות גיאוניות של ליביו) ״שיניתי את עמדתי על יכולת הבדיקה והמעמד הלוגי של הברירה הטבעית; ואני שמח על שהזדמן לי לחזור בי בפומבי״. אישית אני חושב שהביקורות של גיל, ארז, איש חפשי וצ׳רלס לגבי המאמר הן מאד לעניין.

15
אריאל

זה קשקוש.
האבולוציה הוכחה כנכונה על ידי אינספור שדות מחקר. ביולוגיה, גיאולוגיה, אנתרופולוגיה, חקר המאובנים, ועוד ועוד.
היא מקובלת לחלוטין בעולם המדע.

אז די עם הסיפור הזה כאילו היא רק תיאוריה אחת מני רבות.
זה טיעון לא רציני ששם את כל מי שטועןת אותו ללעג ולקלס

18
אילון ירדן

החלטתי להגיב למאמרו של אמזלג, לא בגלל מה שכתוב בו, אלא בשל הדרך שבה הגיב חלק מקוראיו, ובמיוחד גיל. יושב אדם בעל ידע עצום (לא רק בביולוגיה אלא גם בארכיאולוגיה, בלשנות, היסטוריה וכד') ומציג עמדה ביקורתית כלפי הדרוויניזם בתקווה לעורר-מחדש את השיח בעניין זה. במקום להתייחס באופן ענייני למאמר כולו (או לחלק ממנו), מותקף אמזלג באופן אישי, תוך שימוש במילים ובכינויים שאין להם כלל מקום בשיח רציונאלי. המאמר עצמו כתוב בהיגיון רב, תוך הסתמכות על ידי מעודכן מתחום הזואולוגיה והאקולוגיה. לכן כול מי שרוצה להתייחס אליו צריך תחילה לקרוא אותו בקפדנות הראויה ואחר-כך להגיב באופן ענייני ("לגופו של עניין") – ולא להשתלח באופן בוטה כנגד כותבו ("לגופו של אדם"), כאילו היה הוא אויב המדע, רק משום שהציע פרספקטיבה משלו לגבי תיאוריה מסוימת (שנויה במחלוקת מיום שפורסמה).
ביקורתו של אמזלג מצטרפת לביקורת רבת שנים, ובכך אינה מהווה חריגה ממסורת ארוכה של ביקורת רעיונות מדעיים ו/או פסידו-מדעיים. הביקורת שהוטחה כלפי הדרוויניזם, שימיה כימיו של הדרוויניזם עצמו, הצביעה על מספר כשלים בתיאוריה, ובכך תרמה לא מעט לבירור הנחות שהיו מובלעות בה, כמו גם לבירור מושגי-היסוד שלה, שבמקורם היו מעורפלים למדי. בעקבות ביקורת זו, הכניס דרווין לא מעט שינויים בספרו, שעליהם ניתן ללמוד על-ידי השוואת המהדורה ה-1 (1859) למהדורה ה-6 (1872). מעיון מעמיק בספרו מתברר, שדרווין עצמו כלל לא היה משוכנע שההיגיון המונח בבסיס רעיון האבולוציה הוא בהכרח נכון – כשם שהטיל ספק באפשרות שהסלקציה טבעית היא המנגנון הבלעדי המסביר אותו.
הייתי שמח לו הקפידו קוראיו של "אלכסון" על צניעות וביקורת עצמית רבות יותר, ובמקום לתקוף את אמזלג באופן חזיתי (רק כדי לפגוע בו אישית), היו מתייחסים באופן רציונאלי לדברים שהוא כותב, ובכך תורמים תרומה חיובית (כול אחד לפי יכולותיו) לשיח האינטלקטואלי שמנסה ליצור כתב-עת מכובד זה.

    אילון, בשום מקום לא תקפתי אישית את אמזלג. אם תקרא את התגובה הראשונה תראה שהעליתי מספר נקודות ענייניות שלא זכו לשום מענה מצידו. זה שהוא בעל ידע עצום לא רלוונטי כי אנחנו לא עוסקים באדם אלא בטענות.

    אני בהחלט הייתי שמח לדון בביקורות ענייניות על האבולוציה אם היה להן בסיס כלשהוא. אבל כשמציגים אותה ואת הדרוויניזם בצורה כל כך מסולפת שבאמת לא נדרש הרבה כדי להפריך את הטענות שלו, אני חושב שזה שומט את הקרקע מכל התיזה שלו. האם באותה מידה צריך לתת במה לחוקר שיבנה מאמר על בסיס העובדה שהעולם שטוח?

    המנגנון של ברירה טבעית הוא אכן לא היחיד ודרווין בעצמו כתב על ברירה מינית במוצא המינים והרחיב על כך במוצא האדם. בכל מקרה, מה דרווין עצמו חשב פחות רלוונטי היום ומה שחשוב הוא חקר האבולוציה המודרני. בתאור שלו, אמזלג מעלה טענות שגויות או טענות קש וזה מה שאני ואחרים הצבענו עליו.

נקודה לחובת אתר העין השביעית: בחרתם לשתף דווקא את המאמר המופרך הזה?

מילא העורכים של אלכסון העבירו אותו. אבל גם אתם?

(הדבר היחיד שיש לי להגיד לזכותו של אמזלג הוא שהוא טרח להגן על דעותיו בתגובה כאן)

דוגמה לאחת מהבעיות שבמאמר:

היחס לדרוויניזם כדת אכן מאפיין בריאתנים. בפרט כאשר המחבר כותב על רצונו לדבר על הדרוויניזם המקורי. דרווין כתב על תורתי לפני 150 שנים. היו לו שם ניבויים מוצלחים וגם כמה ניבויים לא מוצלחים. מאז הביולוגיה התקדמה.

בסביבות אמצע המאה העשרים צירוף של כמה גילויים חדשים מתחומי מדע שונים הוביל לביסוס מוצק הרבה יותר של האבולוציה. כיום, לאחר המשך עדכונים, היא תאוריה בסיסית שמשתלבת היטב במארג הגילויים והצליחה לספק מגוון גדול של ניבויים. כמו לגבי כוח המשיכה: גם אם יסתבר בהמשך שהתאוריה לא לגמרי נכונה, היא צריכה להיות מבחינה מעשית לא שונה במיוחד ממה שאנחנו מכירים כיום.

מה שדרווין כתב מעניין מבחינה היסטורית. אבל הוא לא נכון יותר ממה שמקובל היום, ואין טעם מעשי לדבר על דרוויניזם טהור ומקורי. הרי אנחנו לא מדברים על אמונה דתית אלא על מדע שיודע ללמוד ולהתקדם.

    21
    מאיר

    נשמע לי שיש פה שני צדדים. בעיני סיכמת יפה את הפן הביולוגי.
    יש פה פן נוסף שהוא סוציולוגי - השימוש הציבורי בדרוויניזם כמודל של התנהגות אנושית וכבסיס לטיעונים מוסריים.
    לא הבנתי את כוונת המשורר, אבל להבנתי הוא לא מדבר רק על ביולוגיה.

22
מאיה

המאמר בסך הכל מציע אפשרות לבחון את האידיאולוגיה שעומדת מאחורי הדרוויניזם, לדעתי זה מרענן, חשוב, ולגמרי לא מזיק לפתוח קצת את הראש. ולכל המגיבים שאומרים שהעובדות לא נכונות- אתם לא מצפים שבמאמר אחד הכותב יצליח להכניס את כל הדברים שעומדים מאחורי מחקר של תיאוריה מורכבת כזאת. ואם אין לכם כח לבדוק באמת, פשוט אל תגיבו.

23
נתי

חבל שהמחבר לא הבהיר מספיק שה"אבולוציה" עצמה היא ללא ספק תיאוריה מדעית - הייצורים החיים עברו ועוברים תהליכי התפתחות איטיים או לעיתים "בקפיצות קוונטיות". וזה המפתח לרבגוניות המופלאה של החיים. זה לא תיאוריה - זוהי עובדה!! לעובדה זו יש אינספור הוכחות - מרמה של מולקולות דרך הרמה של חד תאיים ועד לרמה של בעלי החיים המפותחים ביותר. מי שמפקפק בכך מוזמן לקרוא את הספר המרתק - " למה האבולוציה נכונה".
המנגנונים המניעים את האבולוציה נתונים במחלוקת. ספר מאוד ממצא בנושא הזה הוא הספר "אבולוציה בארבעה ממדים". ספר מעניין נוסף הוא - "הביולוגיה של האמונה".
ככל הנראה בכל הגישות להסברת האבולוציה יש משהו מן האמת, והן לא בהכרח סותרות זו את זו. יש תחרות ויש אלטרואיזם ויש ברירה טבעית ויש גנטיקה ויש אפיגנטיקה ועוד ועוד...
מי שמנסה לדחות את התחרות והברירה כמנגנונים מרכזיים מתעלם מהמציאות!
כמו כל תיאוריה מדעית, ולהבדיל מדת, תורת האבולוציה של דרווין עוברת שינויים בהתאם לממצאים המדעיים החדשים. כל הממצאים בהחלט אינם מקעקעים את יסודות האבולוציה: החיים התפתחו מצורות חיים פשוטות למורכבות. והברירה הטבעית היא אחד המנגנונים המניעים אותה. הם היא המנגנון המרכזי, כפי שסבר דרווין? ככל הנראה לא. היא מנגנון חשוב אחד מבין רבים שחלקם אולי עלומים עדיין.
מעבר לכך, ממש מגוחך שהמחבר מציג את היהדות כתפיסה אנטי דרוויניסטית " חמלה וסולידריות" כלשונו.
היהדות היא דת סופר גזענית: יש " עם נבחר", נעלה על כל העמים. בהתאם לכך, יש המון חוקים המפלים בין יהודי לבין לא יהודי. מגמה זו מסתמנת בתורה והתגברה מאוד ביהדות ההלכה. הגרמנים לא המציאו את רעיון העליונות על רקע גיזעי; השומרים הקדמונים המציאו אותו, והוא הפך מאוחר יותר לתפיסה מרכזית ביהדות. האיסור לחלל שבת כדי להציל גוי היא אחת ההלכות "ההומניות" שהמחבר מתכוון אליהן? זוהי רק דוגמה אחת למבול של הלכות אנטי אלטרואיסטיות, שלא לומר אנטי אנושיות ביהדות ההלכה.
גם בחוקים המתייחסים ליהודים עצמם (בתוך הקבוצה) ישנן המון חוקים אנטי אלטרואיסטיים בעליל: אפלייה כלפי נשים, חילוניים, עבדים, שחורים ואפילו בעלי מום ("לא יבוא פצוע דכה וכרות שופכה בקהל ה'). ביחס לחילוני נאמר במפורש בתלמוד ובתורה שדינו מוות! לפי התלמוד, ללא משפט כלל.
או שהמחבר בור ועם הארץ בנושא, או שהייצר הדתי הטבוע בנפשו עיוור את עיניו. (לצערי הרבה דתיים נוטים שלא לאפשר לעובדות "לבלבל" אותם).
ביחס לנצרות, יש שמץ של אמת בדברי המחבר. ראשית, הברית החדשה אכן מטיפה לאהבת הזולת ולמסירות לזולת ללא תנאי. אבל, הנצרות פעלה שנים רבות בדרכים הרחוקות מאוד מדברי ישוע ותלמידיו. עם זאת, היא השכילה במאות השנים האחרונות לשנות כיוון - הן לשנות תפיסות עולם בהתאם להתקדמות המדעית, והן לדבוק בחזרה בערכים החברתיים והמוסריים של הברית החדשה (הצהרת "נוסטרא אטטא").
חבל שהרבנים שלנו מסרבים בכל תוקף להתקדם...מאז שנחתם "והתקדש" התלמוד הוא מהווה מסגרת הכולאת את היהדות בעידן שלפני אלפיים שנה.

26
אדם (לא סמית')

דארוין הניח שלושה עקרונות ביסוד תורתו: מוטציות אקראיות, התאמה לנישה אקולוגית, ויתרון ל(סופר)אורגניזמים גדולים. המותג העממי survival of the fittest לתאור העיקרון השני - בבחינת היה מהות הדארויניזם - הוא פרי-עטו של הפילוסוף הרברט ספנסר: דארוין שילב אותו רק במהדורות מאוחרות של "על מוצא המינים", בעצת המוציא לאור.
כפל-הלשון של ספנסר משרת "דארויניסטים" שמעולם לא קראו את דארוין להצדיקת זוועות נוראות בתולדות האנושות; העדרו שומט כל בסיס מדעי/עובדתי לדיון איתם. כמו רבים לפניו, המחבר נפל במלכודתם מבלי לטרוח ולברר את עקרונות הדארויניזם במקור.

    28
    עוזי

    לא ראיתי בעיה עם דעות באלכסון, ממה שקראתי. להפך, הם מאתגרים את מה שמקובל וזה טוב. ואני לא ממש חושב שכדאי להכליל (אגב, גם לא ביחס ליהדות וליחס שלה לזה שהיהודים הם ה-עם ה-נבחר).

29
ברוך

I decided to write a comment here because some of the above comments, notably that the author of the article is no expert in the field, are diffamatory. They reveal the commentators' mentality of shaming and agressing any perceived disgressor to toe the line of some presumed orthodoxy.
Such "comments", rather than the article, should be banned, especially under the cover of anonymity. These commentators would probably (and hopefully) not publish in english such derogative comments attacking an author as a person.
This article is not creationist. Comments regarding religious underpinnings of the author's presumed intents are ludicrous and a waste of space and time.
Even if the darwinian approach to evolution was perfectly correct, its use as a metaphysical frame to biology, psychology and sociology would be unwarranted.
This already caused/justified sufficient horrors, but not for those who attack the author for making that point. The article's main merit is that it makes that clear.
Some comments seem written as if evolution and natural selection are identical. Is this a sophistic technique to derail constructive intellectual debate or do these commentators actually not know the difference? The answer is in itself uninteresting and not worth exploring.
A creationist would attack the principle of homology itself (assuming evolution requires that parts of different organisms are comparable), rather than explaining this central concept and its correct use in the context of (aggressive) behaviors.
Only a good classical biologist could do this the way the author developed the arguments (in the part on sexual vs predatory aggression). Claims by commentators to the contrary reflect a lack of understanding, or even of reading the article.
The survival of the survivor is a tautology, commentators stating it was debunked should explain on what basis the debunking was developed, rather than making statements.
It is very difficult to actually measure natural selection in a way that escapes this tautological frame (see for example Endler JA, 1981, Natural selection in the wild. Princeton University Press). Applying natural selection, based on measurements spanning usually at most 1-2 years,
to  explain/predict long term evolution, is an extreme extrapolation. Even if analyses were to show that estimates of natural selection and of longterm evolutionary outcomes match well, the causal link between them would still be doubtful because extrapolations are at best weak evidence
and should be avoided in this context because of the huge differences in time scales.