איך אנחנו חווים את העולם? התשובה טמונה בתרבות, והיא מרתקת, קשה לתרגום וגם משותפת
X זמן קריאה משוער: רבע שעה
בארמניה, שמחה היא קולנית וצבעונית. מילדותי אני זוכרת את סבתי כשהייתה שמחה. בכל פעם שהשמחה התארכה מדי – בחגים ובימי הולדת – אצבעותיה צבטו אותי, הקישו בעץ והיא ספקה אותן והתפללה. כשגדלתי, זיהיתי את החשש של סבתא מפני האושר. היא קידמה אותו בזרועות פתוחות, ברכה אותו על מתנותיו, ואז מיהרה לשגר אותו לדרכו לפני שרגשות אחרים – צער או יאוש – יקנאו ויבקרו אותה גם הם. במקומות אחרים, כמו בצפון אמריקה, השמחה שחזיתי הייתה פחות אמביוולנטית, יותר נלהבת ויותר חסרת דאגות. במערב אירופה, מלבד במשחקי כדורגל ובחגיגות אוקטוברספט, השמחה מאופקת יותר. ביפן אפשר להבחין בקמצוץ של אושר כשמתענגים על כדורי אורז תחת עצי דובדבן בפריחתם.
יתכן כי ניאלץ לחכות עוד זמן מה לזיקוקי האושר, אבל התקווה עדיין קיימת. ניתן לראות אותה באופן שבו אנחנו מבקשים נחמה וכוח זה אצל זה, אפילו מאחורי דלתות סגורות
אולם העולם צנח על ברכיו כשהמגפה עצרה את החיים בערים ומדינות, זרות וקרובות. פסיפס של תמונות המתארות רגשות בין-תרבותיים בפעולה הופיעה – מסכות מפחידות, עובדי בתי חולים מלאי אימה, מזמרי אריות נמרצים על מרפסות, מחיאות כפיים של הכרת תודה. ועם כל זה הגיעו האובדן, ההלם, אי הציות, הצייתנות, החמלה ועוד. יתכן כי ניאלץ לחכות עוד זמן מה לזיקוקי האושר, אבל התקווה עדיין קיימת. ניתן לראות אותה באופן שבו אנחנו מבקשים נחמה וכוח זה אצל זה, אפילו מאחורי דלתות סגורות. הנגיף, בין אם הוא התעלל בגופנו או חס עלינו, יצר קריאה רגשית משותפת. זו אינה הפעם הראשונה או האחרונה שבה הרגשות נמצאים בלב החוויה האנושית.
עולמות הרגש שלנו
המחקר המדעי הפיק תובנות רבות באשר לאופן הפעולה של עולמות הרגש שלנו. ישנם חוקרים הסבורים כי רגשות הותירו חותם אבולוציוני על הנוירו-ביולוגיה האנושית. אחרים טוענים כי רגשות רחוקים מלהיות אוניברסליים, וכי הם מבנים תרבותיים שאת משמעותם אנו לומדים מאינטראקציות חברתיות. למעשה, על פי הפסיכולוגית התרבותית בתיה מסקיטה (Batja Mesquita) מאוניברסיטת לוון הבלגית, כמעט כל מה שקשור ברגשות הוא תברתי – מה שאנו חושבים עליהם, הזמנים שבהם אנו חשים בהם, האופן שבו אנו מסדירים אותם.
תרבות תעזור לנו אפילו לקבוע אם רגש הוא ראוי או ראוי לגנאי. קחו למשל את הבושה. לעתים קרובות, אנו חווים בושה כסערה המחוללת הרס בהערכה העצמית שלנו. הבושה משפילה את הגוף שלנו ומותירה הרס במאגרי הזיכרון שלנו. חשבו על מקרים מהילדות שגורמים לכם להתכווץ כי חשתם בושה אפילו אם אינם יכולים להיזכר בגלל מה התביישתם, סביר שאתם מסוגלים לזכור את משקלו של הראש המושפל, את הפנים המסמיקות ואת הצורך לברוח.
להבדיל מתרבויות מערביות רבות שבהן הבושה נחשבת ברובה לשלילית, במקומות אחרים בעולם הבושה כרוכה לעתים במידה של צניעות ומבוכה. בושה, בתרבויות אלה, עשויה להעיד נימוס
להבדיל מתרבויות מערביות רבות שבהן הבושה נחשבת ברובה לשלילית, במקומות אחרים בעולם הבושה כרוכה לעתים במידה של צניעות ומבוכה. בושה, בתרבויות אלה, עשויה להעיד נימוס. בסין, למשל, מורים עשויים להשתמש בבושה כדי להניע סטודנטים לפעולה, ואילו הורים יביישו את ילדיהם מול אחרים כדי ללמד אותם להתנהג כראוי – ולא כדי להשפיל אותם, כך מציינים החוקרים ינג וונג (Ying Wong) מאוניברסיטת שנחאי וג׳ין טסאי (Jeanne Tsai) מאוניברסיטת סטנפורד.
למעשה, ילדים סינים לומדים את המילה בושה מוקדם מילדים אמריקנים או בריטים. כתוצאה מהבדל הערכים המיוחס לבושה בתרבויות שונות, מסקיטה מציינת כי הרגש הזה נושא משמעויות שונות במערכות יחסים: במקום לסגת, יש אנשים שינסו לתקן קשרים. ״אי אפשר לומר שקודם הייתה בושה ולאחר מכן התרבות השפיעה עליה,״ אומרת מסקיטה. ״אלא שתופעת הרגש כולה היא שונה בכל תרבות.״
מהם הרגשות האידיאליים שלך?
אנו לומדים את ערכם של רגשות שהתרבות שלנו מעודדת ללא הרף. בהנחה שמרבית בני האדם מעדיפים להרגיש טוב ולא רע בחיי היומיום שלהם, האם הייתם מעדיפים שהטוב שלכם יהיה בעוררות גבוהה, כמו התלהבות או התעלות? או שהרגשות האידיאליים שלהם יהיו בעוררות נמוכה: שלווה ורוגע? ההעדפה שלכם מושפעת כנראה על ידי התרבות שלכם. מחקר שהתפרסם בכתב העת Personality and Social Psychology מגלה כי האירופאים והאמריקאים מעדיפים רגשות חיוביים בעוצמה גבוהה הרבה יותר מאשר הסינים בהונג קונג, שהרגשות האידיאליים שלהם כרוכים במצבים חיוביים של עוררות נמוכה יותר.
הרגשות שאתם רוצים להרגיש ישפיעו בתורם על מגוון היבטים של חייכם. למשל, על האופן שבו אתם מווסתים את רגשותיהם, למה אתם מקדישים תשומת לב, באילו מוצרי צריכה אתם משתמשים. הם אפילו משפיעים על האופן שבו אתם תופשים בני אדם אחרים. על פי מחקר שפורסם בכתב העת Emotion, אנחנו נוטים יותר לבחור רופאים שפניהם מביעים הבעות שמתאימות את האופן שבו אנחנו מעוניינים להרגיש. אכן, אם אתם מעריכים תחושות שלווה יותר מהתעלות, תמצאו את עצמכם מוטרדים אם הרופאה שלכם תסחרר אתכם כל העת עם החיוך ההוליוודי שלה בעודה עוטה ככפות גומי.
על אף מבנה עצבי דומה האחראי להבעת רגשות, לבני אדם יש סגנונות תקשורת לא מילולית הייחודיים לתרבותם, האומרים לנו מתי ואיך להפגין רגשות. אנו לומדים את הכללים הללו בילדות, או כשאנו חוצים גבולות תרבותיים
לפני שתוכלו לקבוע אם ישנה התאמה בינכם ובין הרופאה שלכם, אתם חייבים להיות מסוגלים לקרוא הבעות פנים, וכישורי פענוח ההבעות שלנו הם שימושיים מאוד. אולם לא הכול חד משמעי כל כך בכל הנוגע לפענוח רגשות, בעיקר בין תרבויות. על אף מבנה עצבי דומה האחראי להבעת רגשות, לבני אדם יש סגנונות תקשורת לא מילולית הייחודיים לתרבותם, האומרים לנו מתי ואיך להפגין רגשות. אנו לומדים את הכללים הללו בילדות, או כשאנו חוצים גבולות תרבותיים.
בין שהם ממליצים להסתיר רגשות שליליים כדי לשמר הרמוניה בקבוצה, כפי שנהוג ביפן, או מעודדים הצהרות בלתי מסויגות של מצבי רגש פנימיים כנהוג בארצות הברית, הכללים הללו נושאים תובנות ייחודיות על אודות כל תרבות. הלקח: לא הכול הוא כפי שהוא נדמה. חיוך רגוע עשוי להסתיר סערת רגש וצחוק פרוע עלול להסתיר עניין פושר בלבד – הכול תלוי בהקשר התרבותי.
ניסוח רגשות במילים
כשמפרקים את מורכבות עולמות הרגש שלנו, ניתן למצוא רמזים גם בשפה. מחקר שנערך לאחרונה ופורסם בכתב העת Science, בחן 24 מילות רגש ב-2474 שפות. התוצאות מצביעות על תהליכים ביולוגיים ותרבותיים שמשפיעים על האופן שבו אנו חושבים על רגשות וחווים אותם. דוברים בכל שפה כמעט חוו רגשות נעימים ולא נעימים וגם רגשות בעלי עצימות גבוהה או נמוכה של עוררות גופנית. אבל בכל הנוגע לרגשות מסוימים, המשמעות שלהם אינה תמיד זהה ברחבי תבל.
למשל, בעוד שמושג האהבה קשור יותר לאושר בשפות אירופאיות, הוא קשור יותר לרחמים בשפות אוסטרונזיות. ואילו בעוד חרדה קשורה יותר מכל לפחד בשפות ממשפחת טאי-קדאי היא מקורבת תכופות יותר ליגון בשפות האוסטרו-אסיאתיות.
וישנן גם מילים שאינן ניתנות לתרגום, מילים שאין להן מקבילה ישירה בשפות אחרות. הפסיכולוג טים לומאס (Lonas) קטלג מאות מילים כאלה מכל העולם במונחון המקוון שלו The Positive Lexicography Project. המילה היפנית koi no yokan, התחושה של עמידה על סף התאהבות, תהיה תמיד המועדפת עליי גם אם יגיע יום שבו אשכח את שמה של כוכב הפופ היפני האהוב עליי. מילים אלה עשויות להיות חסרות תחליף עבור חוקר תרבויות, משום שהן עשויות לחשוף ולגלם את צורות החשיבה והרגשות של תרבות. אבל הן גם יכולות לעזור למי שחוקרים את עולמות הרגש שלהם עצמם, אומרת לומאס, משום שהן מעניקות קול לחוויות הפנימית שלנו, שאחרת היו נותרות חסרות שם ולא מובחנות.
בין אינספור ההבדלים בשפותינו, המילים שאינן ניתנות לתרגום מדגישות באורח חד את האנושיות המשותפת לעולמות הרגש שלנו
חשוב לציין כי בין אינספור ההבדלים בשפותינו, המילים שאינן ניתנות לתרגום מדגישות באורח חד את האנושיות המשותפת לעולמות הרגש שלנו. הרי אף אם אין לנו מקבילה מדויקת למילה ״גיגיל״ בשפת טגאלוג, אנחנו מכירים בדיוק את התחושה כשיש לנו דחף לחבק מישהו בעוצמה כי אנחנו אוהבים אותו כל כך. וסביר גם שחווינו תחושה הנובעת משיטוט לבדנו ביער בסתיו, גם אם מעולם לא שמענו את המילה הגרמנית Waldeinsamkeit.
גוונים שונים של אושר
חודשים ספורים לאחר שמשפחתי עברה להתגורר ביפן בראשית שנות התשעים, אימצתי שגרה חדשה. נהגתי למהר הביתה מבית הספר על אופניים, לחלוץ נעליים, להשליך מעליי את תיק בית הספר ולמהר אל הסלון כדי לפתוח טלוויזיה. ושם הוא היה, מקרין כריזמה עזה מבעד למסך, הזמר-שחקן-רקדן-כוכב הנאה שאת שמו טרם ידעתי לקרוא או לכתוב. בחודשי ההיכרות הראשונים הללו, ראיתי, שמעתי, אכלתי והרגשתי הרבה דברים בפעם הראשונה. אלה היו שינויים רבים בעיניי בת 14. אבל הייתי בטוחה בנוגע לשני דברים: שנאתי גלידת שעועית אדומה מהסוג שהשכנים שלנו הציעו לנו כל הזמן, והתאהבתי בקימוטאקו.
שבוע אחר שבוע, סצנה אחר סצנה, התגנבתי אל לבבות יפניים. ראיתי אותם במטבחיהם ובחדרי השינה שלהם. הייתי עדה למערכות היחסים שלהם. צותתי למונולוגים הפנימיים שלהם
הרומן החד–צדדי שלי בישר טובות ליכולות השפה שלי. להבדיל מהוריי שפחות התלהבו מכוכבי זמר, אוצר המילים שלי ביפנית הלך וגדל בקצב שידור פרקי אופרות הסבון. את המילים הבסיסיות למדתי כדי לעקוב אחר העלילות המסעירות של הפגישות השבועיות שלי: ״אני אוהבת אותך״, ״מה קרה?״ ״איך יכולת לעשות זאת?״ שבוע אחר שבוע, סצנה אחר סצנה, התגנבתי אל לבבות יפניים. ראיתי אותם במטבחיהם ובחדרי השינה שלהם. הייתי עדה למערכות היחסים שלהם. צותתי למונולוגים הפנימיים שלהם.
על אף כל מה שציפיתי בו וספגתי, תעלומה גדולה אחת נותרה: עולמות הרגש שלהם. היו דברים רבים שטרם זיהיתי. האושר שלהם היה מאופק יותר. היגון שלהם פחות דרמטי. הכעס שלהם היה פחות לוהט. היו יותר שתיקות, יותר הנהונים, פחות קשר עין, פחות ויכוחים. היו גם הרבה דברים מוכרים – אחרי הכול, רגשות הם מאפיינים המגדירים את המין האנושי. אבל ההבדלים הם שלכדו את עיניי וגרמו לליבי לפרפר. וההבדלים הם שגרמו לי להתפעל מהאופן שבו התרבות שולטת באורחותינו.
בסלון שלנו בטוקיו, נמסתי למשמע קול הקטיפה של קימוטאקו, ורציתי נואשות להבין את העולם שמאחורי החיוכים והצחוקים שלו – השקטים והסוערים שלו. או, יותר מזה, קיוויתי לדבר יפנית מספיק טוב כדי להצטרף למעריצות ולצחוק מן הבדיחות שלו. אבל הומור הוא אולי החתיכה האחרונה בפאזל שכל תרבות מוסרת בידיהם של זרים. ואם לשפוט על פי הניסיונות של הוריי, שכשלו לרוב, לתרגם סיפורים מצחיקים, קשה מאוד לתפוס את ההומור.
אפשר להתאהב בלי מלים, ולאחר מכן להתאהב גם דרך המלים ובהן.
אם ההומור הוא מרכיב גחמתי בכל רפרטואר תרבותי, מה עם האושר? מה דרוש כדי לפענח את סודות האושר בגרסתו היפנית? אחרי הכול, אושר הוא בין הרגשות האוניברסליים, עם נקודות השקה רבות ברחבי תבל
אם ההומור הוא מרכיב גחמתי בכל רפרטואר תרבותי, מה עם האושר? מה דרוש כדי לפענח את סודות האושר בגרסתו היפנית? אחרי הכול, אושר הוא בין הרגשות האוניברסליים, עם נקודות השקה רבות ברחבי תבל. למשל, מחקר–על שנמשך על פני ארבעה עשורים, 182 מדינות ו-97 מחקרים, הראה כי מתוך שבעה רגשות נפרדים – כעס, בוז, גועל, פחד, אושר, עצב והפתעה – האושר הוא הקל לזיהוי בין תרבויות. נסיבות דומות בכל העולם גורמות לנו כנראה לאושר, ובכלל זה מצבים ואירועים נעימים, התורמים ליעדים, לצרכים ולתשוקות שלנו. רובנו מבטאים שמחה ואושר בדרכים דומות, עם חיוכים וצחוק.
אבל ישנו גם מגוון רב של דרכים שבהן בני אדם בזמנים ומקומות שונים חשבו על אודות האושר. בסין וביוון העתיקות, אושר נחשב למתת אל הקשורה במזל ועושר. בארה״ב, אושר הוא זכות אנושית שאין לערער עליה. מחקר שפורסם בכתב העת Emotion מראה כי כשאמריקנים מתבקשים לתאר את מרכיבי האושר, הם מתארים חוויות חיוביות והישגים אישיים, ואילו יפנים מדברים על הרמוניה חברתית, המבוססת על האמונה כי מאחורי האושר מסתתר לעתים ביש מזל.
אתם מדוכאים או פשוט עייפים?
אם אושר הוא בעל גוונים שונים ברחבי תבל, כך גם הסבל. במחקר הבין-תרבותי שלה על אודות דיכאון, הפסיכולוגית יוליה צ'נטסובה-דאטן (Yulia Chentsova Dutton) מאוניברסיטת ג׳ורג׳טאון, משווה את תסמיני הדיכאון לשמיים זרועי כוכבים – ישנה חוויה אוניברסלית של סבל, אותו מרחב שחור מעל ראשינו המנוקדת באורות עמומים וזוהרים. אולם כשאנו מביטים בשמי הלילה, ממש כמו ביטוי הדיכאון ברחבי תבל, אנו עשויים לשים לב לחלק מהכוכבים ולא לראות אחרים, תלוי איפה אנחנו נמצאים.
בארה״ב ובתרבויות מערביות אחרות, ישנו דגש מרכזי על תסמינים פסיכולוגיים של דיכאון – תחושה מתמשכת של מצב רוח קודר או מחשבות של חוסר תקווה. בתרבויות אחרות, כמו בסין, דיכאון נחווה ובא לידי ביטוי יותר בתסמינים גופניים, כמו עייפות ושינה מקוטעת
חשבו על התסמינים האמתיים של דיכאון. בארה״ב ובתרבויות מערביות אחרות, ישנו דגש מרכזי על תסמינים פסיכולוגיים של דיכאון – תחושה מתמשכת של מצב רוח קודר או מחשבות של חוסר תקווה. בתרבויות אחרות, כמו בסין, דיכאון נחווה ובא לידי ביטוי יותר בתסמינים גופניים, כמו עייפות ושינה מקוטעת. יתרה מזאת, צ׳נטסובה-דאטן מציינת, המשמעות שאנשים מייחסים לסבל עשויה להשתנות מאוד בין תרבויות. למשל, בבודהיזם, הסבל נתפש כחלק טבעי מהחיים. בנצרות האורתודוקסית במזרח אירופה ובקתוליות המסורתית, הסבל עשוי להיתפש כחטא (כשהוא עצום ומגביל) או כאמצעי להדגשת הצדיקות או כדי להתקרב לאל. בתרבויות אחרות, כמו בהודו או באקוודור, סבל עשוי להיות אות לכך שאנשים חווים הפרעה במערכות היחסים שלהם.
השפעה בריאותית משמחת
התרבות עשויה להשפיע לא רק על המעברים בין רגשות ובין בריאות הנפש אלא גם על בריאותנו הגופנית. מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Emotion, אשר נערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי, הראה כי השפעות מתועדות היטב של רגשות שליליים על הבריאות – דלקות, היחלשות מערכת החיסון, וסיכוי מוגבר ללקות במחלות לב – עשויות לא להיות אוניברסליות. יתכן כי הן מתווכות על ידי תרבות. והדבר עשוי לנבוע, בחלקו, מהאופן שבו אנחנו מבינים רגשות.
בתרבויות מערביות ובפרט בארה"ב רגשות שליליים נתפשים לעתים קרובות כבלתי רצויים ויש להימנע מהם מחשש שיפגעו ברווחתנו. רגשות שליליים עלולים להיחשב מזיקים כי הם עלולים לבטא איום על העצמי ועל היכולת להתמודד עם תביעות הסביבה
תרבויות מערביות, כמו בארה״ב, מאמצות תחושה עצמאית של האני. כאן, רגשות נתפשים כקשורים בקשר הדוק לתכונות פנימיות ולאחריות היחיד. ככל שאנו יכולים לחוות יותר רגשות חיוביים, כך צפויה לנו רווחה גדולה יותר. לכן, על פי עורכי המחקר, רגשות שליליים נתפשים לעתים קרובות כבלתי רצויים ויש להימנע מהם מחשש שיפגעו ברווחתנו. יתרה מזאת, רגשות שליליים עלולים להיחשב מזיקים כי הם עלולים לבטא איום על העצמי ועל היכולת להתמודד עם תביעות הסביבה. כפי שהחוקרים מציינים, תחושת האיום הזו עשויה, בתורה, לתרום להפעלת תגובת דחק, ובסופו של דבר לערער את הבריאות.
לעומת זאת, תאוריות עממיות אסיאתיות על אודות רגשות נוטות לנבוע ממסורות הבודהיזם והקונפוציוניזם. אלה ממליצות על גישות מאוזנות יותר, המאפשרות לרגשות חיוביים ושליליים להתקיים ביחד. כמאמר אמרה מזרח אסיאתית, המזל ואי המזל הם כמו סיבים שלובים של חבל. במקום לבוא זה על חשבון זה, רגשות שליליים וחיוביים נחשבים לקשורים וחוזרים. לכן, על פי החוקרים, הבנה זו של רגשות שליליים כבלתי מזיקים יחסית או רכיבים חולפים של החיים הנורמליים, הופכת את החוויות היומיומיות לפחות מלחיצות, ובתורה מאזנת חלק מן ההשפעות השליליות על בריאות הגוף.
נדרשו לי עונות רבות שבהן מיהרתי אל אופניי הביתה כדי לצפות בשחקן הנאה שהפך להיות המורה שלי ליפנית. ונדרשו לי שעות רבות של רכינה מאומצת על ספרי לימוד, מילוי עמודים באותיות קשות מסוגי אלפבית שונים, בדיחות כושלות רבות וחברויות אמת, הנאות רבות ומספר שברונות לב, כדי להבין שמץ של עולמות הרגש של מי שפגשתי במקומות הרבים שבהם חייתי.
הכול שונה בארבע קצוות הארץ, ועם זאת, זהה להפליא
המסע חוצה התרבויות הוא מסע יוצא מן הכלל. הכול שונה בארבע קצוות הארץ, ועם זאת, זהה להפליא.
כמו המסיירים לפני ואחרי: אנחנו מגיעים. אנחנו פורקים את תרמילינו. אנחנו צופים באופן שבו אחרים עובדים וחיים, מדברים ומרגישים. אנחנו מבחינים בנימות. אנחנו מדגישים את ההבדלים. אנחנו חווים אי נחת. אנחנו עושים טעויות. אנחנו מתפעלים וזוכרים ומתאהבים, עד שיום אחד, הזר הופך למוכר ודרכיו הופכות להיות דרכינו. אלה שינויים רבים לבני כל גיל. אבל אני בטוחה בשני דברים עד כה: התרבויות שלנו, שונות ונפלאות, צובעות את האופן שבו אנו חווים את העולם ומאירות את הפלא שהוא היותנו בני אדם. ואחרי כל השנים הללו, אני עדיין אוהבת לצפות בקימוטאקי על המסך. ועדיף כשבידי קערה של גלידת שעועית אדומה.
מילים שאינן ניתנות לתרגום:
* Tsavd tanem – בארמנית: ״תן לי לקחת את הכאב שלך״. משמש במגוון דרכים כדי לאותת כי הדובר מתעניין או דואג לאחר.
* Ubuntu – בשפת זולו: להיות טוב לב לאחרים בגלל האנושיות המשותפת.
* Gezelling – בהולנדית: חמים, נעים, אינטימי והמהנה. לעתים קרובות חוויה משותפת עם קרובים.
* Hee xin – במנדרינית:. תואר שפירושו בעל לב שחור או חסר לב.
* A chuisle – בגאלית-אירית: ״הדופק שלי״, אהובי, יקירי, מישהו קרוב ואהוב כל כך, כמו הדופק.
* Fernweh – בגרמנית כאב רחוק. הגעגוע למקום רחוק, געגועים אל הבלתי ידוע.
* Agápē – יוונית: אהבה לא אנוכית, מסורה וללא תנאי.
* Gemas – אינדונזית: תחושה של אהבה או חיבה, דחף לחבק מישהו חזק כי הוא כל כך חמוד.
* Sólarfrí – אסילנדית: ״חופשת שמש״, כשעובדים מקבלים חופשה בלתי צפויה כדי ליהנות מיום שמשמי וחמים במיוחד.
* Saper vivere – איטלקית: היכולת לנהל אנשים ומצבים באמצעות קסם אישי, דיפלומטיות והתלהבות.
* Mono no aware – יפנית – הפתאוס של ההנת היות העולם ויופיו בן חלוף.
* Cafuné – פורטוגזית: פעולת ליטוף עדין של אהוב באמצעות העברת האצבע בשערו.
* Hygge – דנית, נורווגית: תחושה עמוקה של קשר למקום, חמימות, ידידות וסיפוק.
ד״ר מראינה פוגוסיאן (Pogosyan) מתמחה המנהל ציבורי ובהבדלים בין תרבויות בתפישה וחוויה של רגשות. היא חוקרת בתחום הפסיכולוגיה הבין-תרבותית והשיווק הבינלאומי.
Reprinted from Psychology Today. Copyright 2020 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.
תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי
תמונה ראשית: ארבע צוחקים, ארבעה צחוקים. תצלום: Flashpop, אימג'בנק / גטי ישראל
תגובות פייסבוק
שלום לקוראים, אני על הגג
עודד נעמןהמאבק שלי בהעדרותכם נכשל. המילים שלי לא יכולות. ההווה שלכם מביס את...
X 4 דקות
החיות טובות הלב
מארק רולנדסכלבים מצילים את חבריהם ופילים דואגים לפצועים. לבני אדם אין מונופול על...
X רבע שעה
לכאורה לכאורה
המילה עצמה אולי אינה מעניינת ביותר: "לכאורה". מקורה כנראה ארמי אך חלקיה אינם ברורים עד תום. מופעיה במקורות, החל בתלמוד, מורים על כך שמשמעותה היא בערך "במבט ראשון", "במבט שטחי וחטוף", "בעיון ראשוני, לפני התעמקות". במילים פשוטות, אפשר לומר ש"לכאורה" במקורות מסמנת שהדבר שייאמר מיד אינו סוף פסוק, אינו דבר מוחלט, וככל הנראה עתיד להיות אחרת לאחר בחינה. כלומר, אצל מי שקוראים או שומעים משפט שיש בו "לכאורה", נוצרת ציפייה, מידה של דריכות, לכך שהמסר הסופי, או לפחות בהמשך יהיה שונה ואפילו הפוך. מבחינת מה שמרכיב את הצורה עצמה, "לכאורה", הפירוק קשה ומלא ספקות. באורח שאינו מפתיע, יש מי שקושרים את ״לכאורה״ ל"אורה", כלומר ל"אור" במובן של הטלת האור הראשונה על עניין שהוא פחות בהיר ושקוף ושאכן עתיד להתגלות כמטעה או מוקשה מבחינת בהירותו.
"לכאורה" יכולה להופיע בתחילת המשפט או מיד לפני העניין שמבקשים לסייג או להפוך בהמשך ההתפתחות ההסבר או הטיעון. מבט עדין עליה מעלה כי לא תמיד קל להבין את תחולתה, כלומר עד היכן מגיע העניין שהיא מכינה אותנו להסתייגות לגביו. בנוסף לכך, כדאי לשים לב שהיא פונה אלינו, כמו מתבטאת על מה שנאמר ומעוררת אצלנו תשומת לב ביחס לדברים, כלומר שהיא אלמנט שמצביע לעברנו, בשבירה של מישור הטקסט עצמו, כעין לחישה מסתייגת מצד מי שכתבו את הדברים.
אם כן, "לכאורה" מציבה בפנינו שאלות מעניינות ברמה התחבירית. והדבר נעשה מעניין עוד יותר בעברית העכשווית החיה. הדוגמאות רבות מספור, ואביא כאן אחת מתוך מדורי הספורט, לא לפני שאעיר הערה כללית על העברית של מדורים אלו ושל עולם הספורט המקומי בכלל.
מדורי הספורט הם התגלמות הסיוטים של הטהרנים האמונים על נורמה מחייבת וכללים רשמיים, של מה שמכונה "דקדוק בית הספר". לא אתייחס כאן למצב הוראת השפה העברית במערכת החינוך, הרי התוצאות ניכרות בכל מקום, והדברים ברורים למדי, וגם מעשירים אותנו בדוגמאות חיות של עברית טבעית, של השפה כפי שהיא מתקיימת בפי דובריה ודוברותיה החיים כאן כיום. בכל אופן, מדורי הספורט מציגים כאוס מבחינת עריכת הלשון, הפקרות, נרפות וחוסר מקצועיות מוחלט בכל הנוגע לאיכות הטקסט, וגם מבחינת הרמה העיתונאית. ברור בעליל שנעשה בהם גם שימוש בכלים אוטומטיים, ועוד יותר ברור שאין בקרת איכות. בנוף הפרא הזה פועלים שני כוחות נוספים, אחד חלש ואחד חזק. הכוח החלש הוא הרצון להישמע רציניים, להיות סמכותיים, אפילו רשמיים. הדבר מאפיין מדורי ספורט בשפות אחרות ובמקומות אחרים, ובניגוד למתרחש בישראל, בעולם נוטים מדורי ספורט להיות רשמיים יותר מהממוצע, רציניים עד גיחוך ולגלות ניסיון להתעלות למשלבי לשון גבוהים יחסית. בישראל הכוח הזה חלש, והוא מורגש אך מעט, וזאת בניגוד לעבר, לפני דור או שניים, כשעיתונות הספורט דמתה למה שאפשר למצוא בעולם גם מבחינת היומרה הלשונית המגביהה אפילו באורח משונה ומצחיק. לעומת זאת, הכוח החזק הפועל במדורי הספורט, בעיקר אלו המקוונים, הוא הכוח הדוחף את העברית המדוברת, הלא ערוכה, הלא מסוננת, המתפרצת מהפה, גם אם הפה הוא מקלדת וגם אם הכותב נחשב עיתונאי. וכך, הפכו מדורי הספורט למקור שופע של דוגמאות לעברית העכשווית, החיה, לטוב ולרע – טוב ורע מבחינת הנורמטיביות, מבחינת הבהירות והאפשרות להבין את הנאמר ומבחינות נוספות.
לכן, בחזרה ל"לכאורה", די אם נעיין בדוגמה מלפני שבועות אחדים, שעניינה מהומה אלימה שהתרחשה במשחק כדורגל בין מכבי חיפה והפועל באר שבע:
מה קרה כאן? בקבוק עף באוויר, פצע מאבטחת. תגרה אלימה הייתה, אכן, בתום משחק שאכן התקיים, בין שתי היריבות האמורות, באצטדיון "טרנר" בבאר שבע. אך מה שאין רוצים להתחייב לגביו הוא שמגן מכבי חיפה הוא-הוא שהטיח את הבקבוק שגרם לפציעה בפניה של המאבטחת. החשש הוא מפני הוצאת דיבה, כלומר שמדור הספורט יטען שהמגן עשה משהו שהוא לא עשה, מעשה שיש לו השלכות בתחום המשפטי-פלילי.
זהו שימוש מרכזי, מוכר מאוד ונפוץ ביותר ב"לכאורה". התחושה הרווחת בימינו היא ש"לכאורה" משמשת הגנה מפני תביעת דיבה. אלא שכדי להיות יעילה, "לכאורה" צריכה לעמוד במקום הנכון, להצביע בבהירות על הדבר שמסתייגים מקביעה שהוא אמת ודאית. "מגן מכבי חיפה לכאורה הטיח בקבוק..." הוא דוגמה לכך. אך יש לא מעט מקרים מהסוג של "מגן מכבי חיפה הטיח לכאורה בקבוק..." – כלומר "לכאורה" יכולה להופיע לפני הדבר שמסייגים או אחריו, במקרה הזה הפועל "הטיח", שהוא לב המחלוקת לבירור והחשש מתביעה. בכתיבה הדברים אינם פשוטים, אך בדיבור אפשר להבהיר אותם: למשל, אם "לכאורה" תימצא באותה יחידת הטעמה כמו "מגן מכבי חיפה" הרי שמה שיסויג יהיה השתייכותו של המגן לקבוצה. אם תהיה הפסקה קצרה אחרת "מגן מכבי חיפה", יובהר ש"לכאורה" מסייג את "הטיח". ואם "לכאורה" תופיע אחרי "הטיח", באותה יחידת הטעמה, גם אז הוא ההתסייגות תהיה מן הקביעה "הטיח". ואם לא – ״לכאורה״ עלולה לסייג את ההמשך, את הבקבוק, או את המאבטחת וכן הלאה, אולי עד סוף המשפט. שדה מוקשים תחבירי ומשפטי.
דוברי עברית עכשווית, כשהם נדרשים לשימוש כזה ב"לכאורה" (ואני כולל בהם את מי שמקלידים טקסטים במדורי הספורט הללו), מאמינים בכוחה המאגי. די אם נבזוק אותה בסביבת העניין המסוכן, והיא תעטוף אותו עבורנו ותשריין אותנו מסכנות בדמות עורכי דין שמרשם (במקרה הזה מגן מכבי חיפה) ימלא את ידם לתבוע את הכותבים על הדיבה שהוצאה על מרשם קבל עם ועולם.
הנה בדיוק התפקיד הכפול, הפעולה הכפולה של "לכאורה": היא אלמנט בתחביר המשפט והיא פונה אל העולם שמחוץ לטקסט: אל הקוראים שמבינים את מעמד הטענה ואת עמימותה המשפטית, וגם מבינים את הסכנה הטמונה לכותב בעולם הממשי, וגם אל העולם הממשי בכלל, השורץ עורכי דין ומגינים של קבוצות כדורגל שכן או לא השליכו בקבוק או חפץ אחר על מאבטחת או על מישהו אחר, באצטדיון טרנר או אולי במקום אחר. לכאורה.