כשהיער הוא אמבטיה

השהייה בטבע מרפאת – וזאת אינה סתם אמונה עממית. איך זה פועל?
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

"ככל שהמסע ארוך יותר, כך הריפוי עמוק יותר", אומר הגיאולוג פיטר וין (Winn), שמדריך טיולים בנהר הקולורדו ובגרנד קניון מאז שנות השישים. "כולם עוברים תהליך של ריפוי, כמעט בלי יוצא מן הכלל".

השינויים העמוקים ביותר שהוא ראה התרחשו אצל נכי צבא בטיולי קיאקים של שישה עשר יום, שאורגנו על-ידי קבוצה בשם Team River Runner. "היה מומחה לתקשורת צבאית שחזר הביתה מעיראק מחורר כל כך ברסיסים שהוא איבד את היכולת לעשות פעולות חשבון פשוטות, ורק היה אומר 'לך תזדיין'". בסוף הטיול הוא כבר דיבר ברהיטות ובאריכות על כך שהוא מעריך את הגרנד קניון ואת חבריו לטיול. "אחר כך אשתו כתבה והודתה לצוות ולנהר על שהחזירו לה את בעלה".

לא רק שאנשים נרפאים מבחינה גופנית, אלא שלפעמים מתחוללת תמורה בחייהם

יוצאת צבא נוספת מ-Team River Runner, מכונאית מסוקים וטייסת משנה שחזרה מעיראק עם רסיסים שלא ניתן להסיר במוחה, הגיעה לנהר עם נטיות אובדניות. "היא בילתה בבתי חולים במשך שלוש שנים", אומר וין. "היא לא רצתה לשוט בקיאק, אז לימדתי אותה איך לחתור בסירת הגומי שלי. היא עברה את כל האשדים בלי להתהפך ואז חזרה הביתה והתחילה לעסוק ברכיבה תחרותית על אופני הרים. לא מזמן היא זכתה במרוץ נשים גדול באירופה".

נהר הקולורדו, יוטה

החלק העליון של נהר הקולורדו, יוטה. תצלום: Bureau of Land Management

גם אני הייתי מדריכה בגרנד קניון בשנות השבעים והשמונים, וראיתי שינויים עמוקים כאלה מתחוללים במסעות בני השבועיים שהובלתי. המטיילים היו עושים את הטרק עד לסירות שחיכו לנו ב"ליז פֶרי" באריזונה. הם באו כדי לברוח מדד-ליינים, מאחריות ומכל המסמכים שהונחו על שולחנם (פיזית, כפי שהיה אז) במשרד או בבית. תוך ימים ספורים הם היו שוכחים מהחיים "מעל הגדה", שטים במים הסוערים המהוללים וצועדים למערות ולמפלים נסתרים.

"אחרי שלושה ימים, המטיילים והצוות יכלו לנכוח בנהר בכל הווייתם", נזכרת לואיז טיל (Teal), סופרת ומדריכה בנהר הקולורדו. "לא רק שאנשים נרפאים שם מבחינה גופנית, אלא שלפעמים מתחוללת תמורה בחייהם. הם מוצאים עבודות חדשות או מתפטרים, מתחתנים או מתגרשים, הופכים בעצמם למדריכים בנהר".

גם טיל וגם אני נהגנו לטייל לפני שהחלטנו להפוך למדריכות. וכמו שאומרת טיל – עשינו זאת, כי הנהר היה בעינינו "יפה ורב עוצמה, מקום שמעניק סיפוק והגשמה". הגרנד קניון הוא גם סביבה נהדרת לשיקום, עם שקיעותיו המרטיטות את הנפש, צוקיו המהפנטים והנהר הזורם בלי הפסק. המדריכים יודעים שהם צריכים רק להביא את המטיילים לנהר, לזכות באמונם, ולקחת אותם לעומקם של "סלעים ישנים נושנים", אם להשתמש בניסוח של טיל. "משם זה כבר קלי קלות".

מדריכי נהרות יודעים היטב שהטבע מסוגל לחולל תמורות בגוף האנושי ובתודעה האנושית. אבל את המנגנונים האחראים לשינויים העמוקים האלה איננו מבינים מספיק, ואין הסכמה רחבה לגבי פעולתם. כוחו המרפא של הטבע כמעט שלא נחקר עד 1982. אך באותה שנה, טומוהידה אקיָאמה (Akiyama), שהיה אז מזכיר סוכנות היערות ביפן, טבע את המונח "שינרין-יוֹקוּ" ("טבילה ביער"). ה"טבילה" הזאת היא כניסה לעומקו של יער כדי לחדש ולשקם את הגוף ואת הנפש ולרפא בעיות בריאותיות הנובעות מאורח חיינו.

שינרין-יוקו, יער יפני, טבילה

"שינרין-יוקו", טבילה ביער יפני. תצלום: ג'ון ברנדאוור.

המסורת הזאת הייתה כבר עתיקה ביפן, אבל השם החדש ניתן לה כדי לעזור להנגיש שורה של המלצות מעשיות: עליכם ללכת, לשבת, להתבונן ולהתעמל בין העצים; לאכול ארוחות מאוזנות ממקורות מזון אורגניים ומקומיים; ואם אפשר, לטבול במעיינות חמים. יש לגרות את כל חמשת החושים, בייחוד במסגרת אחד מ"בסיסי טיפולי היער" הרשמיים של יפן. ה"בסיסים" האלה מתוחזקים היטב, אהובים על הקהילות המקומיות, ונדרשים גם לספק קבלות: עליהם להוכיח שהשיטוט ביער הביא לירידה בסמנים גופניים מסוימים של המשוטט, כמו רמות הורמון הלחץ קורטיזול.

כשאקיאמה המליץ על טבילות יער לפני 35 שנה, הוא היה מודע למחקרים פורצי הדרך בנושא פיטונצידים – שמנים אתריים בעלי ריח חריף – שערך המדען הסובייטי בוריס פ' טוֹקין (Tokin) בשנות העשרים והשלושים. השמנים האלה הם תרכובות נדיפות המופרשות על-ידי עצי מחט וצמחים אחרים, וביכולתם להפחית את לחץ הדם, לחזק את מערכת החיסון ולהועיל במישורים נוספים.

בשנים האחרונות התגלו מגוון מנגנונים נוספים – למעשה, ישנם עשרים ואחד נתיבים אפשריים לשיפור הבריאות בטבע, לפי מאמר בכתב העת Frontiers in Psychology שכתבו חוקרים מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. בין הנתיבים המעניינים ביותר שזוהו: אורות בהירים ויונים שליליים של אוויר (אטומי חמצן טעונים באלקטרון נוסף), המפחיתים דיכאון; נופי טבע פשוטים המגבירים את השליטה האוטונומית בקצב הלב ובלחץ הדם; ואפילו צלילי הטבע, העוזרים לנו להתאושש מלחץ מוגבר.

בדיקות דם מלמדות על שחרור מוגבר של גורמים פיזיולוגיים מועילים אחרי צעידות ביער, אבל לא אחרי צעידות בעיר. בין ההורמונים והמולקולות האלה מצא צוות חוקרים מבית הספר לרפואה ניפּוֹן ביפן גם את דהידרו-אפינדרוסטרון שמגן עלינו מפני מחלות לב, השמנת יתר וסוכרת, וכן את אדיפונקטין, שעוזר לבלום התפתחות של טרשת עורקים. במחקר נוסף התגלו רמות גבוהות מהרגיל של תאי ההרג הטבעיים של מערכת החיסון, שנלחמים בסרטן ובנגיפים. מחקר שנערך בסין מצא שצעידה ביער מפחית את רמות הציטוקינים הדלקתיים בדם (גורם סיכון למחלות הקשורות במערכת החיסונית), ומחקר שנערך בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הוקאידו ביפן מצא ששינרין-יוקו מפחית את רמות הגלוקוז בדם, מה שעשוי לעזור במניעת השמנת יתר וסוכרת.

דרך, יער, גשר

הדרך ביער מחכה. תצלום: טרבור קלטקו.

מחקרים מלמדים שדי בשלושה ימים ושני לילות בשטח מיוער כדי לשפר את תפקודן של פונקציות חיסוניות, המסוגלות לעורר בנו תחושה של רווחה שתמשך אפילו שבוע ימים. לשהייה בסביבה בנויה אין השפעה כזאת. התגובה האנושית לשהייה ביער כוללת עלייה בתחושות ההתפעלות מהסביבה, שלווה רבה יותר, חידוד הקשב וחיוניות מוגברת. היתרונות הבריאותיים של השהייה ביער מדהימים: תפקוד חיסוני משופר, כולל הקלה במחלות לב, הפחתה במספר המיגרנות וירידה ברמות החרדה. לפי פרנסס מינג קוּאו (Kuo), החוקרת הראשית במחקר של אוניברסיטת אילינוי: "ההשפעה המצטברת עשויה להיות משמעותית, גם אם לכל נתיב בפני עצמו יש תרומה קטנה בלבד".

חלק ניכר מהראיות המדעיות ליתרונותיו של הטבע מגיעות ממחקרים של נבדקים שעברו שינרין-יוקו. "מעבר לטבע האורבני, רוב המחקרים שצלחו את ביקורת העמיתים נערכו ביערות  הצפוניים שאינם יערות פרא", אומרת קתלין וולף (Wolf) מהקולג' לחקר הסביבה של אוניברסיטת וושינגטון. "מחקרים מלמדים שאנו מגיבים היטב למים, למשל, בין אם מדובר במעיין בגן מרפא, ובין אם מדובר בנהר או בחוף ים. בתגובות האנושיות לסביבות טרופיות או מדבריות אנו מתמצאים פחות, ואף-על-פי-כן ידוע לנו שאנחנו לא חייבים לצאת ליערות הטבעיים – גם שטחי נוי או שטחים של 'טבע מתוכנן', ואף מהונדס, יכולים להיות יעילים".

מה שברור הוא שאנחנו מרגישים טוב כשאנחנו יוצאים לטבע, והמדע מאשש זאת.

"שיט נהרות הפך לבילוי פופולרי כל כך", אומר מייק פינזל (Finzel), מדריך לשעבר, "שעברו שנים עד שהצלחתי להשיג רישיון". הביקוש לתופעה הזאת, שהחלה כחוויה פראית ומסתורית, גבר מאז ראשיתה בשנות החמישים והשישים, וכעת הטיילים האמריקנים מתחרים על מספר מוגבל של תאריכים פנויים. רישיונות שיט פרטיים מוקצים על-ידי סוכנויות משאבי הטבע האמריקניות בהגרלות מרובות משתתפים. וגם שינרין-יוקו, פעילות שהייתה מוכרת בעבר רק ביפן, צברה פופולריות במערב. סדנאות הכשרה למדריכים מוסמכים, הנערכות בכל העולם, מתמלאות זמן רב מראש, אף שדמי ההסמכה והחברות עלולים להיות גבוהים למדי.

מה מניע אותנו לשהות בטבע? סוזן קרל (Karle), מדריכת טיפולי-יער מוסמכת ומטפלת זוגית ומשפחתית ותיקה, אומרת: "הטבע היה חשוב לי בילדות, וחזרתי אליו בעקבות העבודה שלי עם קורבנות טראומה והתעללות והסוגיות החמורות שעולות בטיפולים האלה". היא גילתה שהישיבה היומיומית בצלו של עץ האלון הגדול בחצר שלה, מעניקה לה כוח ואנרגיה. "לפני מספר שנים עשיתי לראשונה הליכה מודרכת בטבע, והחוויה הייתה חזקה כל כך, ששבועיים לאחר מכן נרשמתי לסדנת הכשרה של חמישה ימים כדי להיות מדריכת טיפולי-יער מוסמכת, בשיטת שינרין-יוקו ".

לא רק שהיינו חלק מהטבע בעבר, אלא שהיינו תלויים בו. היינו צריכים להסתמך על החושים שלנו, על האינטואיציה שלנו, ועל התגובות שלנו כדי למצוא מזון, מין, מקלט – הדברים החשובים ביותר

כיום, ההליכות של קרל מתחילות במעגל שיחה בשדה מוצל. אחדים מהמשתתפים אומרים שם שהם מקווים להשיב לעצמם את התחושה החופשית והמאושרת שחשו בילדות בכל פעם שיצאו לטייל. אחרים אומרים שהם לחוצים מאוד ומרגישים צורך להתרחק ממטלות היומיום. קרל מזמינה אותם למצוא אבנים שיישאו בתוכן את חששותיהם לקראת אותו יום, ואז להשליך אותם לנחל סמוך. בחירת אבני החשש והשלכתן היא אחת מבין "מאות טכניקות שבחנו, וזאת לא הגזמה", אומר מ' איימוס קליפורד (Clifford), מייסד ומנהל האגודה שהכשירה את קרל, Association of Nature and Forest Therapy Guides and Programs. "בחרנו ליישם מתוכן בערך ארבעים טכניקות כי הן עבדו מצוין".

עץ, שלווה, טבע

מתחת לעץ. תצלום: קווין יאנג, unsplash.com

"אנשים נכונים לנסות שינרין-יוקו בגלל המחקרים המדעיים שמאששים את יעילותה", אומרת קרל. אחת המטופלות שלה עברה טראומה קשה בעקבות מוות של בן משפחה, ושקעה בתחושות של בידוד ובדיכאון. "היא חשבה שהיא תזדקק לשנים של טיפול", אומרת קרל. "אבל בעזרת שינרין-יוקו היא מצאה שוב את התקווה והחיוביוּת שנעלמו מחייה. השהייה בטבע עם קבוצת אנשים שהיא הרגישה שהיא יכולה לבטוח בהם, האיצה את התהליך כך שהיא סיימה את הטיפול תוך פחות משנה. כשהיא אמרה שהיא מרגישה שהטיפול הושלם, אמרתי: 'כן, אני חושבת שאת צודקת'".

הטיפולים התרופתיים, עם המינונים המדויקים הנלקחים בהפרשי זמן קבועים, מתעלמים ביסודם מתפקידו המרכזי של הטבע בחיינו לאורך ההיסטוריה האבולוציונית של המין האנושי. יש מי שמגדיר את שינרין-יוקו כ"טרנד" המנסה לייצר חלופה לאובססיה הטכנולוגית המודרנית שלנו, או כפסק זמן שבו אנו שמים בצד את המכשירים ונוטלים את "התרופה הטבעית" הישנה והטובה. התפישה הזאת של הטבע כמשהו שנמצא "מחוץ לנו" רווחת במערב. לעומת זאת, פרקטיקות של מיינדפולנס (קישבוּת) ומדיטציה, המבוססות על עקרונות ומסורות מהמזרח, מתיישבות עם התפישה המדברת על אחדות האדם עם הטבע.

לאחדות הזאת יש פן אבולוציוני. "לא רק שהיינו חלק מהטבע בעבר", אומרת וולף, "אלא שהיינו תלויים בו. היינו צריכים להסתמך על החושים שלנו, על האינטואיציה שלנו, ועל התגובות שלנו כדי למצוא מזון, מין, מקלט – הדברים החשובים ביותר. היינו צדים ומגדלים את המזון שלנו, ומביאים אותו בחזרה אל השבט".

בתהליך האבולוציוני פיתחנו מערכת מיקרוביולוגית על העור ובמערכת העיכול - המיקרוביום – הממלאת תפקיד חשוב בכל הקשור לבריאותנו ולרווחתנו, ואף מסייעת לתפקוד המנטלי שלנו. לדוגמה, מחקרים בעכברים מלמדים שהחיידק Mycobacterium vaccae, שנמצא בשפע באזורים מיוערים והרריים, משפר את מערכת החיסון מבפנים. יש המשערים שהחשיפה אליו מסייעת במניעת דיכאון חמור, מחשבות אובדניות ופגיעה כרונית בתפקוד החיסוני. יתרה מזאת, מחקרים מלמדים כי השהייה בסביבה המתאפיינת במגוון ביולוגי –מגוון של מינים – עוזרת לנו לשמור על תקינות המיקרוביום, כלומר על חיידקי העור ומערכת העיכול החיוניים לנו. "הראיות המחקריות המצטברות מראות שילדים שאינם נחשפים מספיק לטבע בגיל מוקדם אינם מפתחים את הפונקציות התפקודיות הנדרשות כדי להגן עליהם בבגרות", אומרת וולף. "להיות בטבע משמעו להכניס לגוף את כל מה שנדרש כדי לייצר מיקרוביום בריא וחיוני. ומכיוון שחלק מהערים שלנו הן סטריליות, נטולות פארקים ועצים המספקים לנו חיסון טבעי, התפתחות המיקרוביום של הילדים נפגעת".

אבל אפילו בערים אפשר לתקן את מצב העניינים הזה: כשעצים אינם צומחים באופן טבעי, גם צמחי נוי וטבע מתוכנן יכולים להיות יעילים. אפילו מערכות הכרחיות כמו תשתיות המונעות הצפות בעת סערה, יכולות לסייע בריפוי. תארו לכם מערכת כזאת כבית גידול טבעי הכולל מים זורמים, צמחיה, חיידקים ומגוון ביולוגי, וכל תפקידו העצמת השלומוּת האנושית. ואם אין באזור נהר טבעי, נוכל להקים "מיקרו-פארק" הכולל מים ואלמנטים טבעיים המשקמים את בריאותנו.

מדריכי נהר הקולורדו יודעים שהטבע משפר את חיינו הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית. "במשך עשרות שנים אני רואה בעצמי חלק מהטבע", אומר וין, "לא יצור שחי בנפרד מהטבע או 'מעליו'. לפני הרבה שנים למדתי זן ומדיטציה. בסופו של דבר הבנתי שהשהייה בסמוך לנהרות מדבריים מובילה לאותה תוצאה כמו מדיטציה – הלחץ נעלם".

 

אם הגעת עד לכאן....

יש לנו בקשה. "אלכסון" ניתן לכם חינם. כתב העת הוא מקום של קריאה שקטה וטיפוח של אנושיות, מפלט מן ההמולה והרעש. לכן החלטנו שלא יהיו ב"אלכסון" פרסומות או הודעות חסות, ובכך ויתרנו על הכנסה שכתבי עת נסמכים עליה לקיומם. אכן, הפקת כתב עת כזה דורשת השקעה רבה של עבודה וכסף. לכן אנו זקוקים לכם: בואו, תמכו באלכסון והבטיחו את הקיימות של כתב העת.

לתמוך באלכסון

רבקה לוטון (Lawton) היא חוקרת נהרות ומדריכת נהרות לשעבר, שכותבת על מקורות מים במערב. ספרה האחרון הוא Steelies and Other Endangered Species: Stories on Water (משנת 2014).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: יער ביפן. תצלום: kazuend ב-unsplash.com

 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי רבקה לוטון, AEON.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על כשהיער הוא אמבטיה