כשהתודעה לא הכרחית

אנחנו מגיבים לגירויים, למידע שמתקבל. ואנחנו עושים זאת מהר. לפעמים זהו רפלקס, ולפעמים אינסטינקט. מה ההבדל ביניהם? מה הוא מלמד עלינו ועל הקשר בין הגוף והתודעה?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

רפלקס ואינסטינקט: שני המושגים מצביעים על תגובות מידיות לגירויים, אולם הם שונים ונבדלים זה מזה. רפלקס הוא תגובה מידית שאינה עוברת בתודעה, ואילו אינסטינקט הוא תגובה מידית שעוברת בתודעה. אפשר להגדיר זאת כך: הרפלקס הוא תגובה אוטומטית ואילו האינסטינקט הוא תגובה אוטונומית. כלומר, מערכת שמגיבה לפי חוקים וכללים עצמיים, שקובעת לעצמה חוק, ושאינה תלויה במערכת קבלת החלטות המרכזית, שהיא רצונית.

רפלקס: תגובה לגירוי

רפלקס מוגדר כתגובה מידית, אוטומטית ולא רצונית של הגוף לגירוי – חיצוני או פנימי. מאחר שתגובה רפלקסיבית מצריכה שיגור פקודות לשרירים מתאימים, רפלקס אינו יכול להיות תגובה כימית או פיזית ישירה לגירוי. כלומר, הוא זו אינה מערכת פשוטה של גירוי-תגובה כמו ריאקציה כימית למשל.

רפלקסים נועדו לשרת מטרות הישרדותיות של בני אדם ובעלי חיים אחרים, באפשרם תגובה אוטומטית ומהירה לכל מה שעלול לסכן אותם

אפשר לומר כי רפלקסים נועדו לשרת מטרות הישרדותיות של בני אדם ובעלי חיים אחרים, באפשרם תגובה אוטומטית ומהירה לכל מה שעלול לסכן אותם. קיימים רפלקסים רבים ומגוונים. הידוע שבהם הוא רפלקס הנסיגה, שמרחיק את הגוף מיד ממקור הסכנה – כמו ברגע המגע במשהו חם מאוד או דוקר. מבין הרפלקסים האחרים אפשר לציין את רפלקס פיקת הברך, הרפלקסים של הקאה, שיעול, עיטוש, מצמוץ העין והרפלקס האקוסטי באוזן.

רפלקס אקוסטי הוא תגובה בלתי רצונית, של שרירים מסוימים באוזן התיכונה, שמסייע להגן על האוזן הפנימית מפני גירויים אקוסטיים בעוצמה גבוהה וחזקה מדי. הרפלקס פועל כתגובה לגירוי אקוסטי (שמיעתי) בעוצמה חזקה מאד. שרירים באוזן התיכונה מתכווצים ובכך מפחיתים את האנרגיה התנודתית המתקבלת באוזן החיצונית ועוברת ממנה אל האוזן הפנימית.

תינוק, ישן, רפלקסים

מלא רפלקסים: תינוק ישן. תצלום: אבוני פטרסון

בכל רפלקס יש גירוי חושי ותגובה המתבצעת בדרך כלל באמצעות הפעלת שרירים. מכאן שרפלקס חייב להיות תוצאה של עיבוד עצבי. עם זאת, עיבוד זה מתרחש מחוץ למוח הגדול (המוח הגולגולתי), במסלול המכונה קשת רפלקס. כלומר, אין ברפלקס תפישה חושית – אין עיבוד למשמעות בתודעה. התגובה מידית ומהירה ומתבצעת עוד לפני שאדם מעניק משמעות בתודעתו לאותות העצביים.

קשת רפלקס היא מסלול תגובה עצבית שבו, בתיווך של עצב במוח השדרה, מידע מועבר מעצב תחושתי (סנסורי) לעצב תנועתי (מוטורי), ללא תיווך של המוח הגדול. במקרים כאלה, הדחף העצבי עובר דרך העצב התחושתי (סנסורי) אל עמוד השדרה, ודרך העצב המקשר (אינטר-נוירון) אל העצב התנועתי (מוטורי), אשר גורם להרחקת האיבר ממקור הגירוי.

ובכן, רפלקס נועד לקצר את מעבר הגירוי העצבי ולאפשר תגובה מהירה ומידית במצבים מסוכנים. תגובה זו היא אוטומטית ומתרחשת תמיד באותו האופן. כך למשל, בכל מכה על גיד השריר שמתחת לפיקת הברך, יופעל רפלקס פיקת הברך. רפלקס זה יביא להתכווצות השריר וזו תגרום לבעיטה של הרגל. אם תגובה זו אינה מתרחשת, הדבר עשוי להעיד על בעיה בקשר בין העצבים התחושתיים והמוטוריים הקשורים לרפלקס זה.

תגובה במסלול שעובר בתודעה נמשכת זמן רב יותר מרפלקס, על-כן המודעות למתרחש מתעוררת לאחר התגובה המוטורית הרפלקסיבית. התגובה הרפלקסיבית היא ראשונית ומידית, ובמקביל אליה מגיע מידע לתודעה, מעובד שם ומקבל משמעות. משום כך ייתכן שמיד לאחר התגובה הרפלקסיבית, האדם ישים לב לכך שכלל אין מדובר בסכנה. כלומר, המידע אודות המתרחש הגיע אל המוח הגולגולתי – אל התודעה, האדם בחן את המשמעויות השונות הקשורות בהתרחשות והגיע למסקנה זו. תיתכן, כמובן, גם מסקנה אחרת. למשל, שהמצב אכן מסוכן ומצריך החלטות ופעולות כדי להיחלץ.

אדם שידו נוגעת בהיסח דעת במסור חד, מושך אותה מיד בתגובה רפלקסיבית, אבל אחר כך הוא גם מרגיש מפוחד – ליבו פועם בחוזקה ואולי הוא אפילו יתקשה להירגע, מפני שהוא מבין שהייתה שם סכנה של ממש

אדם שידו נוגעת בהיסח דעת במסור חד, מושך אותה מיד בתגובה רפלקסיבית, אבל אחר כך הוא גם מרגיש מפוחד – ליבו פועם בחוזקה ואולי הוא אפילו יתקשה להירגע, מפני שהוא מבין שהייתה שם סכנה של ממש. במקרה זה פועל רפלקס, ובמקביל אליו מגיע מידע לתודעה והוא מעורר את רגש הפחד. כך גם אדם ששומע לפתע שאגת אריה, תחילה יפעל אצלו רפלקס כתגובה מידית לקול המאיים, אחר כך הוא יחוש פחד, כשיבין שבאמת ניצב מולו אריה, או לחילופין, הוא יירגע כשיתברר לו שזהו סרט קולנוע ולא אורבת לו סכנה.

פלפלים חריפים

מעוררי רפלקסים, באחריות. תצלום: ג'ונתן נידרהופר

אינסטינקט: תגובה למשמעות

אינסטינקט גם הוא תגובה מידית של הגוף לגירוי, אך בשונה מרפלקס זוהי תגובה אוטונומית למשמעות שבתודעה. האינסטינקט הוא תגובה מידית מובנית ואף מולדת. בדומה לרפלקס, גם האינסטינקט הוא תגובה ראשונית, המתרחשת עוד לפני שאדם מבין מה מתרחש. אולם אינסטינקט אינו מערכת מכנית אוטומטית סגורה, אלא תגובה מידית מולדת למידע שמקבל משמעות בתודעה טרם עיבוד הנתונים וקבלת החלטה.

התגובה האינסטינקטיבית מופעלת ברגע שיש זיהוי של סכנה או של גורם אחר שאמור להפעיל את המנגנון האינסטינקטיבי שבמוח הפנימי. כלומר, מקורה של התגובה האינסטינקטיבית היא במוח הגולגולתי – ככל הנראה המוח הפנימי, ולא הניאו-קורטקס (קליפת המוח) שמייחסים לו את עיבוד הנתונים.

האינסטינקט פועל באמצעות מנגנונים פיזיולוגיים. הפעלתם של מנגנונים אלה מביאה לזירוז הפרשת מוליכים עצביים, המשפיעים על פעולת מערכים עצביים תנועתיים ששולטים על שרירי השלד, על הדיבור, על הלב וכן הלאה – כך שהגוף מסוגל להגיב מיד משל, בהגברת קצב זרימת הדם, בצעקה או ברתיעה.

האינסטינקטים הם תגובות התנהגותיות שאינן נלמדות. הם מולדים ואפשר להניח שהם תוצר של זיכרון אבולוציוני, שמועבר מדור לדור באמצעות הגנים

האינסטינקט פועל כמנגנון שמניע את האדם או כל בעל חיים אחר לפעולה מידית. זה המנגנון המניע את התינוק לפרוץ בבכי כשהוא חש אי-נעימות הקשורה לקור, רעב, כאב ומצבי מצוקה אחרים. האינסטינקט יוצר בדרך כלל את הדחיפה הראשונית לפעולה, ואפשר שימשיך בשילוב עם פעולות רצוניות. למשל, תינוק רעב שבוכה, עשוי להמשיך לבכות כדי לקבל תשומת לב. כמו כן, ייתכן מצב שבו אדם פועל באופן רצוני, על פי החלטותיו, ובפעולה שלו משולבים דחפים אינסטינקטיביים. לדוגמה, ילד בוכה כי הוא רעב, אך לאחר שהוא מקבל מזון הוא רוצה להמשיך ליהנות מהטעם או להשיג עוד מזון, והוא ממשיך לפעול בהתאם.

האינסטינקטים הם תגובות התנהגותיות שאינן נלמדות. הם מולדים ואפשר להניח שהם תוצר של זיכרון אבולוציוני, שמועבר מדור לדור באמצעות הגנים. יש להניח כי מה שעובר בתורשה אינם התכנים שהאדם נחשף אליהם, אלא השפעות התכנים על המנגנונים הפיזיולוגיים. השפעות אלו עשויות להביא לשינויים בפעולת מנגנוני הגוף, למשל במינון מוליכים עצביים (הורמונים) המופרשים בגוף או בוויסותם.

כמו כן, ניתן להניח שגם שינויים בטריגרים (במשמעויות שמעוררות מנגנונים פיזיולוגיים ייעודיים לפעולה) עצמם, בזיהויים ובהפעלתם עשויים לעבור בתורשה. טריגרים הם משמעויות ראשוניות מולדות שמתלוות למשמעויות נרכשות. למשל, המשמעות של תחושה נעימה הנלווית לטעם הנרכש של חלב אם, או המשמעות של תחושת אי-נעימות הנלווית למשמעות הנרכשת של כאב בטן או רעב. אנו יורשים את אלה, והם, כמובן, נתונים לשינויים אבולוציוניים.

במערכות ההישרדות וההתגוננות של האדם האינסטינקטים הם בבחינת מענה מידי (נוסף על הרפלקסים), המשמש עד לאיסוף מידע, עיבוד הנתונים והאפשרות להחליט על פעולה רצונית.

ברקע הדברים האלה קיימת הנחה בסיסית לפיה אדם פועל על פי החלטותיו. הוא מחליט על פי המשמעויות הנקשרות בתודעתו. תהליכי קבלת ההחלטות במצבים שבהם הופעלו המערכים האינסטינקטיביים יהיו רגשיים.

ילדה, הפתעה, הבעה מופתעת

התקבל מידע, והיא הגיבה. תצלום: אנדרה גרה.

רפלקס או אינסטינקט?

רפלקס הוא תגובה אוטומטית לגירוי חושי, ולעומתו, האינסטינקט הוא מערך של תבניות תגובתיות מובנות למצבים שגם המידע על אודותיהם מתקבל דרך החושים, אך מגיע למוח הגולגולתי. כלומר, תגובה אינסטינקטיבית מתעוררת עקב זיהוי משמעויות מסוימות שמצריכות את הפעלת מערך האינסטינקט המתאים.

האינסטינקטים מוכרים גם כתגובות חייתיות ולא שכליות של האדם, ומכונים לעיתים יצרים. בקרב בעלי חיים אפשר לזהות פעולות אינסטינקטיביות שונות. לדוגמה: יונקים (כמו עגל, כבשה, זברה, צבי, חמור, סוס וכו'), עם היוולדם – מכוח דחף מולד (יצר או אינסטינקט) – נעמדים על רגליהם, יונקים ואף מתחילים ללכת. הם עושים זאת בלי כל חיקוי או לימוד קודם.

כדי להבטיח את חייהם, צבי ים עם בקיעתם מהביצים רצים לכיוון הים. חוקרים טוענים כי רעש שמגיע מכבישים שקרובים לחוף הים או אורות העיר שנדמים לאור הירח המשתקף על גלי הים, משבשים ומטעים את הצבים שבקעו מהביצים, ומביאים אותם לאבד כיוון ולא להגיע לים בזמן עד אור היום.

על צבי הים אפשר לומר כי הם מגיבים תגובה רפלקסיבית לרעש הים או לאור הירח שמשתקף על פני הגלים, במעין מנגנון של תגובה פיזיולוגית לרעש גלי הים. אולם, אפשר לומר גם שמדובר באינסטינקט מולד, מפני שצבי הים שזה עתה בקעו מהביצה, שלא בקרבת צבים בוגרים, יודעים לנוע מיד אל הים – ככל הנראה בתגובה לרעש הגלים – כלומר, הם יודעים לנתח את המצב ולפעול בהתאם, באופן אינסטינקטיבי, ובמידה מסוימת גם לתקן את כיוון הליכתם. אם הוסטו מעט מן המסלול, הצבים שזה עתה בקעו יתקנו את הליכתם לכיוון הגירוי – רעש הגלים או האור המשתקף בהם.

אנו מניחים שצבי ים קלטו את רעשי הים והגיבו אליהם באופן אינסטינקטיבי ולא רפלקסיבי, מפני שמדובר בהפעלת מערכים מורכבים כמו זיהוי ועיבוד נתוני שמיעה וראייה, ועל סמך נתונים אלה – זיהוי כיוון ההליכה הנכון. נדרש כאן שילוב בין מערכות שונות, ועל כן אין להניח שמדובר בתגובה מכנית רפלקסיבית אלא בתגובה אינסטינקטיבית. יתר על כן, סביר להניח כי עיבוד הנתונים והתיאום בין המערכות השונות מתבצע במוחם של הצבים שזה עתה נולדו, ומכאן שמדובר בתכונה מולדת. כלומר, כשצבים אלה שומעים את הרעש הם אינם מגיבים לגירוי בהפעלת שרירים מסוימים, אלא במערכת החלטות אוטונומיות.

בני אדם נולדים חסרי ישע. יכולותיהם מועטות. הם יודעים לבכות, למצוץ (לינוק) וללפות, ועליהם ללמוד כמעט את כל מה שנדרש להם בחיים

בני אדם, לעומת זאת, נולדים חסרי ישע. יכולותיהם מועטות. הם יודעים לבכות, למצוץ (לינוק) וללפות, ועליהם ללמוד כמעט את כל מה שנדרש להם בחיים. כך, למשל, תינוק לומד לשבת, ולאחר מכן לעמוד וללכת, רק אחרי חודשים רבים. עם זאת, גם ליילודים יכולות מולדות שנועדו להבטיח את הישרדותם.

ריאותיו של העובר אינן מתפקדות והן מלאות במי שפיר. כמו כן, לבו מזרים את הדם מהשליה דרך צדו הימני של הלב ישירות לצד השמאלי, כשהוא עוקף את הריאות – מבלי לעבור את כלי הדם שבריאות.

עם היוולדו, כלי הדם הטבוריים שסיפקו לעובר דם מאמו נסגרים, ריאותיו של התינוק מתחילות לתפקד, עורק הקרוי דוקטוס ארטריוזוס שסייע לעקוף את הריאות נסגר וכן נסגרים החורים המצויים בין צדו הימני של לב העובר לצדו השמאלי, שאפשרו לדם לזרום ביניהם בלי לעבור דרך הריאות.

הדם מתחיל לזרום מהחדר הימני של הלב אל הריאות, והלחץ שנוצר פותח את העורקים הקטנים שבריאותיו של התינוק. במצב זה התינוק מוכן להתחיל לנשום את נשימתו הראשונה ולספוג לזרם הדם הזורם בריאותיו חמצן.

הבכי מסייע לתינוק להיפטר מעודפי מי השפיר שמילאו עד כה את ריאותיו. לכן, התינוק חייב לבכות. עם הבכי, התינוק מגביר את זרימת הדם לריאותיו, וליבו שתיפקד קודם כיחידה אחת, הופך ללב בעל שתי עליות ושני חדרים נפרדים.

סברה מקובלת היא שהוא בוכה בתגובה לחשיפת עורו הרטוב לאוויר. תגובה שמכונה "רפלקס הבכי הקר".

הסברה כי תגובת הבכי לקור היא רפלקס עולה בעיקר מפני שאין אפשרות לייחס לתינוק שזה עתה נולד ידיעה או היכרות עם תכנים נרכשים, וסביר להניח שזהו מנגנון תגובתי פיזיולוגי בלבד. סברה זו זוכה לאישוש בזכות העובדה שגם ילדים גדולים יותר בוכים כשכואב להם, כשקר להם או כשהם רעבים, וגם בוגרים נרתעים כשהם נדקרים. ברוב המקרים התגובות אינן רצוניות ואינן פרי של החלטה. השאלה היא האם עצם העובדה שהאדם אינו בוכה מרצון ואינו שולט על בכיו, מעידה על כך שהבכי של התינוק הוא תגובה רפלקסיבית?

במקרים שונים הבכי לכאורה אינו רצוני. למשל, ילד בוכה מכאב ואינו יכול להפסיק למרות רצונו; מבוגר בוכה בכי שאינו רצוני כשהוא מתרגש מאוד. העובדה שאיננו יכולים להימנע מבכי שלא פצחנו בו באופן מודע אינה עדות לכך שזו תגובה רפלקסיבית. דווקא במקרים כאלה אנו נוכחים לדעת כי הבכי הוא תגובה למשמעויות שהתגבשו בתודעה – לתפישות של עצב או התרגשות. התפישות האלה שייכות לתודעה ולמוח הגולגולתי ומכאן שהבכי אינו רפלקסיבי.

רפלקס אינו משתנה - אינסטינקט משתנה

מנגנונים פיזיולוגיים שונים בדרך כלל מולדים ונשארים קבועים, אך יש מנגנונים שמתפתחים ומתחוללים בהם שינויים, בעיקר בשנים הראשונות לחיינו. לדוגמה, שינויים פיזיולוגיים מתחוללים בדרכי נשימה או בעצם הגולגולת.

חוקרים רבים מתייחסים לתגובות של תינוק שנולד, כמו בכי, כאל תגובות רפלקסיביות. הם גם טוענים כי רפלקסים שונים משתנים ונעלמים ככל שהילד גדל, ומשתלבים בתנועות רצוניות מורכבות יותר. לעומתם, יש רפלקסים שמופיעים בגיל מאוחר יותר. הנה נבחן את הטענה הזאת.

גם האינסטינקטים, כמו הרפלקסים, פועלים כמנגנונים פיזיולוגיים שפעולתם עצמאית. אולם, זיהוי המשמעות שמפעילה את המנגנון הפיזיולוגי של האינסטינקט עשוי להשתנות בהתאם להתפתחות התודעתית של האדם ולידע שהוא צובר

הרפלקסים על פי הגדרתם הם מנגנונים פיזיולוגיים שפועלים באופן אוטומטי ואינם משתנים שינוי מהותי. גם האינסטינקטים, פועלים כמנגנונים פיזיולוגיים שפעולתם עצמאית. אולם, זיהוי הטריגר – המשמעות שמפעילה את המנגנון הפיזיולוגי של האינסטינקט – עשוי להשתנות בהתאם להתפתחות התודעתית של האדם ולידע שהוא צובר.

אדם נולד עם האינסטינקט המביא אותו להגיב למה שנעים לו ולמה שגורם לו אי-נעימות. הוא מחפש את מה שמנעים לו ומתרחק ממה שגורם לו סבל או תחושה לא נעימה. תינוק שאך נולד אינו מבין בין התחושות הלא נעימות: רעב, כאב, גירוד, קור או חום.

התינוק שזה עתה נולד אינו מכיר את אבריו. הוא אינו יכול לדעת אם הכאב או התחושה הלא נעימה שהוא חש היא בידו או באיבר אחר שלו, מפני שטרם מיפה את גופו. תינוק לומד כבר בשלב מוקדם למפות – או לכייל, לכאורה – את אבריו ואת שטח עורו, וכך הוא לומד באיזה חלק מגופו מתרחש כל גירוי.

לפני המיפוי, התינוק יודע רק לזהות תחושה לא נעימה, וידיעה זו, שהיא אולי אחת המשמעויות הראשונות שנקשרות בתודעתו, מפעילה את המנגנון האינסטינקטיבי המתבטא בבכי. בשלב מוקדם זה הבכי הוא התגובה העיקרית לכל תחושת אי-נעימות.

האינסטינקט כאמור מבוסס על טריגר, כלומר על משמעות בתודעה, שלרוב היא ראשונית מולדת, והיא המפעילה את המנגנון הפיזיולוגי המתאים. משמעות כזו מתעוררת בתגובה לגירויים או חשיפה לתכנים שמהותם, לדוגמה, סכנה, תחושת אי-נעימות או תחושת נעימות.

חיוך, צחוק, אישה שחור, מטפחת ראש

היא יודעת למה, וזו תגובתה. תצלום: קלם אונוג'וואו

בכל רגע שאדם חווה מצטיירת בתפישתו תמונה שהיא מכלול המשמעויות של רכיבי חווייתו. מקבץ המשמעויות כולל למשל את אלה שנתקבלו באמצעות האותות העצביים, את ידע העבר שקשור למידע זה (איפה כואב, כמה זמן הכאב נמשך והאם התעצם או נחלש), מידע על אודות זמן ומרחב. בין כל אלה עשוי להיות תוכן משמעותי המהווה טריגר לתגובה אינסטינקטיבית. משמעויות אלה עשויות לבלוט כל עוד יש לאדם נתונים מעטים בלבד, או להיעלם, בהתאם לאופי המידע הנוסף הנצבר בו. הן גם נצמדות לתכנים אחרים, היוצרים ביחד תמונה תפישתית.

כך למשל, תינוק בוכה כשהוא רעב או כשכואב לו, אך ככל שהכררתו מתפתחת, הילד מתנסה במינים שונים של חוסר נעימות, מבחין ביניהם, וגם לומד איך להגיב, לפי הנסיבות. הוא גם מכיר את הנסיבות שבהן הכאב אינו משמעותי ועתיד לחלוף והוא מתעלם ממנו. אדם בוגר כלל לא יבכה במצבים כאלה הגורמים לו תחושת אי-נעימות , אך אפשר שיבכה כשיחוש צער עמוק על אובדן.

הרפלקס אינו תולדה של החלטה, אלא הוא תגובה מידית ולא רצונית לגירויים חושיים

כלומר, אדם לומד להבחין בגירויים שהוא מסוגל להתעלם מהם מלכתחילה, ומשמעותם קטן או אפילו תיעלם. קורה גם שניתקל בגירוי שאינו משמעותי במיוחד (למשל, ילד נופל על אחוריו ולא ממש כואב לו), אולם הנסיבות ממחישות לנו שקרה משהו לא נעים (האנשים מסביב נבהלים) ולכן נגיב בבכי. כלומר, האינסטינקט משתנה לפי מידת הבולטות של המשמעות הקוגניטיבית המהווה עבורו טריגר, לעומת משמעויות אחרות במקבץ המשמעויות בתודעה הקשור בנסיבות האירוע.

כפי שציינתי, כשתינוק נולד כל שטח עורו רטוב וחשיפתו לאוויר מולידה תגובת בכי. הסברה היא כי תהליך קירור העור מפעיל שני רפלקסים: את "רפלקס הבכי הקר", הגורם לתינוק לבכות, ואת "רפלקס לחץ הקור", הגורם לעור הקר להעלות את לחץ הדם בגופו של התינוק.

רפלקס לחץ הקור הוא אכן תגובה רפלקסיבית שמביאה לשינוי בלחץ הדם, אולם רפלקס הבכי הקר אינו רפלקס אלא תגובה אינסטינקטיבית. התינוק אמנם יבכה בחודשים הראשונים לחייו במצבים דומים, למשל כשהחיתול שלו רטוב. אולם השינוי בעוצמה ואופי התגובות לגירוי הם הוכחה לכך שמדובר באינסטינקט ולא ברפלקס. אלה אינן תגובות שילוו את האדם הבוגר כל חייו, והוא לא יבכה בכל פעם שיחוש אי נעימות בגלל קור או רטיבות. הכינוי "רפלקס" כאן הוא, אם כך, שגוי.

לפיכך, גם לא בטוח שתגובות שנקראות רפלקסים, כמו רפלקס המציצה או רפלקס הלפיתה של התינוקות, הם אמנם רפלקסים, ייתכן כי אלה הן תגובות אינסטינקטיביות.

לסיכום, האינסטינקט מופעל כתגובה למשמעות המתעוררת בתודעה. אולם זיהוי משמעות זו עשוי להשתנות עם התפתחות התודעה של האדם, ויהיה, על כן, שונה אצל כל אדם.

יש תגובות אשר בטעות מתייחסים אליהן כאל תגובות רפלקסיביות, אף שאינן רפלקסים. הרפלקס אינו תולדה של החלטה, אלא הוא תגובה מידית ולא רצונית לגירויים חושיים, שמתרחשת במסלול המכונה קשת רפלקס. לעומת זאת, האינסטינקט שגם הוא תגובה מידית שאינה תולדה של שיקול דעת והחלטה רצונית, הוא היערכות אוטונומית למשמעות ראשונית שמתעוררת בתודעה.

לפיכך, תגובת הבכי אינה יכולה להיות רפלקסיבית. התגובה הרפלקסיבית מתרחשת לפני שמשמעויות נשקלות בתודעה, ובכי הוא בדרך כלל תוצאה של עיבוד ושקלול מידע. הבכי, שהוא אחת התגובות העיקריות המשמשות אותנו במצבים של אי נעימות, הוא תגובה אינסטינקטיבית המשותפת לכולנו.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

תמונה ראשית: שקיעה אדמונית. תצלום: שרה דיניז אוטיירו, unsplash.com

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק