לא מחפשת בן זוג

שוק נערי הליווי בצמיחה והתרבות הפופולרית מתמלאת בייצוגים של נשים שמחפשות רק סקס. האם זה צעד נוסף בדרך לשחרור האישה או רק שידור חוזר של אותם סטריאוטיפים ישנים?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

באמצע החודש, כשהירח מלא והמשכורת בדיוק נכנסה לחשבון הבנק, לואיז פוגשת את טום במלון אלגנטי בצפון סידני שבאוסטרליה כדי ליהנות ממה שהיא מכנה "הטקס הקטן שלי". היא מכינה בקבוק של השמפניה האהובה עליה, קופסת שוקולדים וסלסילת תותים, וגם משקיעה מחשבה בבגדים שתלבש, חצאית מיני או ג'ינס צמוד. כל מה שבא לאחר מכן מתוכנן בקפידה: תמורת הסכום הנאה שלואיז משלמת לטום, נער ליווי שרמנטי בן 48 שצדעיו מאפירים, הוא ישקה ויאכיל ויעסה אותה. והוא גם יתעלס איתה. פגישתם האחרונה ארכה שש שעות. "אנחנו יושבים, מדברים, שותים", אומרת לואיז. וסקס? "יותר מפעם אחת", היא מצחקקת. "שלוש, ארבע. הפסקתי לספור". טום מספק לה אתנחתא מהקריירה החדגונית שלה כרואת חשבון – זה הזמן שלה. "לפני הפגישה אני מבלה יום שלם בספא ואצל הספר", היא מסבירה בקול פלרטטני. "זה כיף. אני פשוט מתפנקת."

כעת, כשחלק גדול ממדינות אוסטרליה מיסדו את הזנות בחוק, יותר ויותר נשים קונות סקס. זו עדיין תעשיית נישה, אבל היא הולכת וצומחת

בפברואר נתקלה לואיז, 47, בכתבה במגזין Good Weekend של סידני. היא עסקה בנערי ליווי מקומיים והציגה תמונות נוצצות של גברים צעירים, חטובים ושריריים. "שמרתי אותה", היא מספרת כשאנחנו נפגשות בבר שקט בתוך מלון, ושולפת את הכתבה מהתיק שלה. "קראתי אותה המון פעמים. [חשבתי לעצמי], יודעת משהו? זה יכול להתאים לי, אני אנסה". אחרי רצף כושל של סטוצים ודייטים מאתרי היכרויות הרגישה לואיז, שלפני שלוש שנים שמה סוף למערכת יחסים רוויה בהתעללות רגשית, שאין לה הרבה להפסיד.

נראה לה בטוח ומספק יותר לשכור נער ליווי מאשר לשכב עם איזה גבר זר: לא רק שבאתר של טום מופיעות ביקורות מהללות, הוא גם מפרסם את תוצאות הבדיקות שהוא עובר אחת לשלושה חודשים כדי להוכיח שהוא נקי ממחלות מין  (החוק במזרח אוסטרליה דורש מעובדי בתי בושת לעבור בדיקות דם רבעוניות ובדיקות שתן/משטחים חודשיות לגילוי מחלות מין). בתחילה הייתה לואיז זהירה וקבעה תור אצל רופאת המשפחה כדי לדון בסיכונים הבריאותיים. היא הרגיעה אותה ואמרה שהיא לא הראשונה שמתייעצת איתה: "אלא מה? יש לי הרבה מטופלים שעושים את זה".

כעת, כשחלק גדול ממדינות אוסטרליה מיסדו את הזנות בחוק, יותר ויותר נשים קונות סקס. זו עדיין תעשיית נישה (מחקר שוק של IBISWorld מ-2010 מצא שרק שישה אחוזים מלקוחות שירותי המין המסחריים באוסטרליה הן נשים), אבל היא הולכת וצומחת; ואמנם קשה למצוא נתונים מדויקים, אך כל נערי הליווי ששוחחתי עמם מספרים על עלייה בתחרות ובביקוש.

נשים קונות שירותי מין דרך סוכנויות שנוקטות בתהליכי גיוס קפדניים, כגון Aphrodisiac male escorts במלבורן, המנוהלת על-ידי שתי אימהות אוסטרליות באמצע שנות ה-40 לחייהן ומספקת זונות ממין זכר לנשות קריירה בגיל העמידה. אך לעתים קרובות לא פחות הן מוצאות את נערי הליווי – בין אם אלה בחורים צעירים שמכלים את זמנם בחדר הכושר או טיפוסים מבוגרים ומתוחכמים יותר – דרך אתרים של עצמאים. ובכל מקרה, המחירים עולים על 500 דולר אוסטרלי לשעה.

במובנים רבים, תעשיית נערי הליווי משמרת את ההרגלים התרבותיים, את הטקסים ואת התפקידים המגדריים הקשורים בסקס. הדבר נכון לעובדי תעשיית המין וללקוחות גם יחד

משמעותה של העלות הגבוהה היא שרוב הלקוחות הן נשים בעלות הכנסה פנויה. 41 אחוז מלקוחותיה של בAphrodisiac הן בשנות ה-30 לחייהן, ורק עשרה אחוזים בשנות ה-20. הרוב רווקות (36 אחוז) או גרושות (20 אחוז); 18 אחוז נשואות. בסוכנות היוקרתית Platinum X בסידני, רוב הלקוחות הן בגילאי 50-35. כשאני פוגשת את טום, נער הליווי העצמאי ששיערו האפור משוך לאחור, הוא לובש ז'קט קטיפה כחול וחולצה ורודה מפוספסת שתחובה בתוך הג'ינס. הוא אומר שנשים פונות אליו בגיל שבו "הן מכירות את גופן, בטוחות יותר בעצמן ולא משועבדות לילדים קטנים – והחיים קצרים מדי".

מה השתנה?

אז מה אפשר ללמוד מתעשיית נערי ליווי על השינוי המתחולל במיניות הנשית? לנשים מערביות יש כיום חופש, כסף וכוח רבים יותר מאשר בכל זמן אחר בהיסטוריה. אך בשביל נשים רבות, כמו לואיז, ההחלטה לקנות סקס היא לא רק עניין של עצמאות כלכלית: היא מבשרת על עולם חדש מופלא של מיניות נשית יוזמת, שבו נשים שרוצות להשיג משהו יכולות להיות אסרטיביות לא פחות מגברים. עם דעיכת התא המשפחתי המסורתי, קל יותר ויעיל יותר לנשים מסוימות – ובייחוד נשות קריירה עם הרבה כסף ומעט זמן – לארגן סקס בתשלום מאשר לחפש אותו בבית, בבר או ברשת. מערכות יחסים מזדמנות או רומנים עלולים להיות מסובכים; נערי ליווי מעניקים שליטה, הזדמנות להתנסות ולחקור פנטזיות בלי חשש משיפוט של בן הזוג. נערי ליווי, כפי שלואיז אומרת, "כבר ראו הכול".

גם האינטרנט חולל מהפכה בתעשיית המין. הוא הגביר את הנראות ואת הנגישות של נערי הליווי, תוך שמירה על דיסקרטיות. בעבר פעלו עובדי תעשיית המין רק דרך בתי בושת, או ברחוב, או מפה לאוזן. כיום רובם מפרסמים ברשת. למצליחים שבהם יש אתרים מעוצבים ותמונות באיכות טובה, והם מעלים המלצות של לקוחות. היכולת להזמין את שירותיהם ברשת (ולאחר מכן להיפגש בחשאי במלון או בבית) מעניקה ללקוחותיהן את הפרטיות החיונית להן כל כך.

לנה דנהאם

צילום מסך מתוך סדרת הטלוויזיה גירלס

סדרות טלוויזיה כמו "סקס והעיר הגדולה", ולאחרונה גם "בנות", הביאו את התשוקה הנשית למסך הקטן ועוררו דיון לגבי ההגדרה של סקס טוב (או רע). "מצויד" התמקדה במעלליו של נער ליווי מצויד-היטב, וישנה אפילו תוכנית ריאליטי, Gigolos, המתמקדת בסוכנות Cowboys4Angels בלאס וגאס. "פתאום יש שיח חדש שלא היה קיים קודם", מסביר דנטון קלנדר מאוניברסיטת ניו סאות' ויילס המתמחה במיניות. "כמו כל הייצוגים בתקשורת, [התוכניות האלה] משקפות את המתרחש בחברה, אך גם מניעות – ומנרמלות – אותו". הן עוזרות גם לצמצם את הבושה הקשורה באופן מסורתי במיניות הנשית.

רומן הסאדו-מאזו המצליח "חמישים גוונים של אפור" (2011) "הצליח לבדו לעזור לתעשיית נערי הליווי", אומרת מיסי, מאדאם פיקחית בת ארבעים-ומשהו ובעליה של סוכנות Platinum X. "נשים התחילו לחשוב: זה בסדר, זה מקובל חברתית, אנשים לא שופטים אותי – אפילו קצת מעריצים אותי: איזה כיף לך, זה כל כך סקסי!" לא מפתיע שב-Platinum X, המציעה נערי ונערות ליווי גם יחד, נער הליווי המבוקש ביותר נקרא כריסטיאן – שמו של האנטי-גיבור החושני ב"חמישים גוונים של אפור". בזכות הקסם האדיש והצחוק החצוף, כריסטיאן גובה 1,400 דולר אוסטרלי לשעה. לפני שהפך לנער ליווי הוא עבד כדוגמן, קיקבוקסר וחשפן. לקוחותיו הן "נשות עסקים עם הרבה כסף" ש"אוהבות להיות בשליטה". "במקום ללכת לבר ולפגוש איזה לוזר", הוא אומר לי, "אני מספק להן כל מה שהן רוצות ובתקווה גם מעט יותר".

כדי לא לאכזב, כריסטיאן נוסע לפגישות עם "חגורת הבאטמן" שלו – "צעצועי מין, חבלים, אזיקים, כל הדברים האלה". מאז "חמישים גוונים של אפור", באטמן נעשה פופולארי. "מרשים לי להיות קשוח יותר", אומר כריסטיאן. "יש חניקות, יש סטירות, יש מכות בישבן, אבל הכול בגבול הטעם הטוב: אין דם". למען הסר ספק הוא מוסיף שזה כבר זוג האזיקים השני שלו: הראשון התבלה.

בספר What Do Women Want?: Adventures in the Science of Female Desire, טוען הסופר האמריקאי דניאל ברגנר שהמיניות הנשית חייתית לא פחות – ואף יותר – מהמיניות הגברית. "אנחנו מעדיפים לראות בחצי מהאוכלוסייה, החצי הנשי, מעין כוח מייצב בכל הנוגע למיניות", הוא מסביר ומוסיף כי התפיסה שמונוגמיה מתאימה יותר לנשים אינה אלא "מעשייה". ברגנר מצביע על תפיסה שגויה נוספת, זו שאומרת כי גירוי חזותי לא חשוב במיוחד לאישה הממוצעת. מחקרים שנעשו בעזרת פלטיסמוגרף וגינלי (כלי שמודד זרימת דם ולובריקציה) מראים שנשים מגיבות למגוון רחב יותר של דימויים מיניים מגברים, ושהתגובה שלהן לגירוי חזותי היא עמוקה, מיידית, ובמקרים מסוימים אף עזה יותר מתגובתם של גברים.

בניסוי שערכו ב-2007 מרדית צ'יברס (Chivers) ועמיתיה מהמרכז להתמכרות ולבריאות הנפש בטורנטו, התבקשו גברים ונשים לצפות בסרטי סקס, ממפגש של זוג הטרוסקסואלים ועד להזדווגות של שימפנזים ננסיים. הסתבר שהקופים הדליקו את הנשים, שזרימת הדם שלהן נסקה, בעוד שהגברים הגיבו לפרימטים כפי שהגיבו להרים ולאגמים. אבל כאן מגיע החלק המעניין: כשהנשים נשאלו על כך, הן דיווחו על עוררות נמוכה יותר משהסגיר גופן. בשורש הפער הזה – בין הדחפים הפיזיים לריסון הפסיכולוגי – שוכנת הבושה החברתית. במאמר מ-2011 הראו טרי קונלי (Conley) ועמיתיה מאוניברסיטת מישיגן שנשים לא מעוניינות בסקס מזדמן פחות מאשר גברים. אבל הן שמחות יותר לעשות זאת אם הן צופות שהחוויה תהיה מספקת מבחינה מינית ואם אין סיכון שתידבק בהן סטיגמה.

נערות ליווי אוסטרליות גובות לרוב לפי שעה, אבל רוב נערי הליווי ההטרוסקסואליים דורשים מינימום של שעתיים – ויש גם שדורשים שכר ל-24 שעות

ייתכן שנערי ליווי מרווים את הצמא למגוון ולחידוש בפרטנרים מיניים – ולטענתו של ברגנר, זה חשוב לנשים לא פחות מאשר לגברים. למרות הנורמות התרבותיות, ברוב המקרים המיניות הנשית אינה "מוצתת או נשמרת בעזרת אינטימיות רגשית וביטחון רגשי", הוא אומר. ברגנר כתב לי באימייל: "אם ננטר את רמת התשוקה במערכות יחסים ארוכות – לא את רמת האהבה, אלא את רמת התשוקה – נגלה מציאות שונה, מציאות שעשויה להוביל מדי פעם לנער ליווי". אמנם השימוש הנשי הזה בתלוש המשכורת נשמע כמו חדשות טובות – סימן לשחרור מיני – אך תעשיית הליווי עדיין מלאה בסטריאוטיפים מגדריים שפועלים בכיוון ההפוך ומחזקים רעיונות קיימים, ואף מיושנים, לגבי הקשר בין מיניות למגדר.

רק גי׳גולו

צילום מסך מתוך ״רק ג׳יגולו״, סרטו של ג׳ון טורטורו. בעוד שהתרבות הפופולרית נוטה להציג נערות ליווי כקורבנות, נערי ליווי מוצגים כגיבורים וכמושאי קנאה

מעניין לראות כיצד זה קורה בפועל. נערות ליווי אוסטרליות גובות לרוב לפי שעה, אבל רוב נערי הליווי ההטרוסקסואליים דורשים מינימום של שעתיים – ויש גם שדורשים שכר ל-24 שעות. עובדות בתעשיית המין גובות לעתים קרובות תשלום נוסף על מחוות אינטימיות כמו נשיקות; אבל נערי ליווי מצופים לנשק, ללטף, לחבק ולעסות את לקוחותיהן ללא תוספת תשלום. ההיגיון פשוט: ההנחה היא שנשים לא רוצות רק סקס, אלא דייט, איש סוד, חבר.  בסוכנות Aphrodisiac אין תמונות של העובדים; כל נער ליווי מקליט הודעת אודיו המתארת את אישיותו, והנשים נהנות ממפגש היכרות ללא התחייבות כדי לעזור להן להחליט אם לשכור את שירותיו. בעוד שבתי בושת נשיים מסתפקים במשפטי פיתוי מלוכלכים כדי לפרסם ברשת, Aphrodisiac מציעה עמוד "שאלות נפוצות" שמסביר את הנושאים הבטיחותיים והמשפטיים בשפה פשוטה וישירה. הסוכנות מבטיחה לנשים שהפגישות לא חייבות לכלול סקס: יש לקוחות ש"נהנות מחברתו של ג'נטלמן מתוחכם" למטרת שיחה בלבד.

כל הרמיזות החזותיות והמילוליות האלה רק מבליטות את ההנחות המושרשות לגבי מיניות: למשל, שגברים הולכים לנערות ליווי כדי לספק צרכים פיזיים, בעוד שנשים זקוקות בעיקר לסיפוק רגשי. במילים אחרות, תעשיית נערי הליווי משמרת את ההרגלים התרבותיים, את הטקסים ואת התפקידים המגדריים הקשורים בסקס.
הדבר נכון לעובדי תעשיית המין וללקוחות גם יחד. בעוד שהתרבות הפופולרית נוטה להציג נערות ליווי כקורבנות שמוכרות את גופן כי הן נואשות, כי עברו התעללות או כי הן לא יודעות מה טוב בשבילן, נערי ליווי מוצגים כגיבורים, כמושאי קנאה. אחד הביטויים המוכרים בתחום הוא "paid to play" ("משלמים לו לשחק"). כפי שכתב וין ארמני מתוכנית הריאליטי Gigolos במגזין xoJane.com: "לעתים קרובות אני משווה את מסלול חייו של נער ליווי יוקרתי לזה של אתלט... התאהבתי במשחק, נעשיתי ממש טוב בו, אנשים שמו לב, ועכשיו משלמים לי לשחק".

ההבדלים הם ביולוגיים

הפסיכולוגיה האבולוציונית אשמה חלקית בגישות האלה. גברים, כך אומרים לנו, רוצים לשכב עם בנות זוג רבות כדי להפיץ את הזרע שלהם; נשים רק רוצות ספק אחד מוצלח שיעזור להם לגדל את צאצאיהן. בשביל גברים סקס הוא פעילות פנאי; בשביל נשים הוא עניין של רבייה. טרי פישר, פסיכולוגית מאוניברסיטת אוהיו סטייט, אומרת: "להיות אדם מיני, אדם שמותר לו להיות מיני, זו חירות שהחברה מעניקה לגברים בקלות גדולה הרבה יותר מאשר לנשים". כמו כן, החירות לשאוף לביטחון, לנוחות או לאינטימיות בחוויות המיניות מוענקת בקלות גדולה יותר לנשים. המציאות מורכבת יותר, בשני הצדדים. יש נשים ששוכרות נערי ליווי כדי ליהנות מסקס בלי סיבוכים. יש גברים ששוכרים נערות ליווי רק כדי לדבר. אחת האפשרויות הפופולריות ב-Platinum X היא "חוויית הַחֲבֵרָה". מיסי מסבירה: "יש בחורים שרק רוצים לראות טלוויזיה, להתכרבל ולנהל שיחה אינטליגנטית". ולא כולם חושקים בשחקנית פורנו נטולת פגמים. "הם שואלים: יש לכם אישה בגיל העמידה שאינה מושלמת? הם לא רוצים בחורונת בת 20 עם חזה זקור. הם רוצים מישהי מציאותית".

סוציולוגית מאוניברסיטת לידס, גילתה שגברים שוכרים נערות ליווי כדי לספק צרכים רגשיים – הם מנצלים את הזמן לשיחה, לגילויים ולווידויים, ולפעמים הסקס הוא דבר משני לגמרי

טילה סנדרס (Sanders), סוציולוגית מאוניברסיטת לידס, גילתה שגברים שוכרים נערות ליווי כדי לספק צרכים רגשיים – הם מנצלים את הזמן לשיחה, לגילויים ולווידויים, ולפעמים הסקס הוא דבר משני לגמרי. בה בעת, המונח העקיף "תיירות רומנטית" (שנטבע בשנות ה-90 כדי לתאר טיולים לחו"ל שמטרתם קניית סקס) מיוחס לנשים בלבד, אף על פי שתחום זה מוגדר על-ידי הצרכנים לא פחות מאשר המקבילה הגברית, "תיירות סקס". הילרי קלדוול, דוקטורנטית באוניברסיטת ניו סאות' ויילס שחוקרת נערי ליווי, אומרת: "יש נשים [שנוסעות לקריביים] שמדברות עם נערי חוף ואומרות: "אנחנו רוצות זין כזה גדול, גוף שנראה ככה ואדם שמריח ככה". לפעמים יש להן שלושה פרטנרים בטיול של שבוע. לא כל הנשים מתנהגות ככה – אבל גם לא כל הגברים".

בדיוק כפי שלא קיימת נערת ליווי טיפוסית, לא קיים נער ליווי טיפוסי. לטום, למשל, יש עסק משלו בעיר ויש לו גם אישה (שמאשרת את ההכנסה הצדדית שלו). הוא מתעקש שהוא "נהנה לענג נשים", אבל גם הוא מזייף לפעמים במיטה, או רק מעמיד פני מתעניין. זה חלק מהעבודה.

צ'ייס, נער ליווי בן 27 שמגיע לפגישתנו כשז'קט עור זרוק על כתפיו וקסדת אופנוע ביד, שונה מטום בתכלית. בתספורת היפסטרים ובלסת חדה הוא נראה כאילו יצא מז'ורנל, אם כי נדמה שהוא מעט שחוק. צ'ייס הגיע לתעשיית המין דרך אקסית שעובדת גם היא בתחום. הוא גובה 350 דולר אוסטרלי לשעה והרוויח כ-30,000 בשמונת החודשים האחרונים במשרה חלקית, אבל הוא מקפיד לציין שזאת עבודה רצינית. החברים אומרים לו שגרף את כל הקופה. "מבחינתם אני שוכב עם נשות עסקים עשירות ושוות ועוד מקבל על זה כסף", הוא אומר.

הפגישה הראשונה של צ'ייס כנער ליווי כאילו נלקחה מסרט. עורך דין אוסטרלי בן 50 שכר אותו כדי לבדר את אשתו האסייתית הצעירה הרבה יותר. הוא הוטס למלבורן במטוס סילון פרטי, הלך לקניות, עשה סקס ולגם קוקטיילים. בסוף שבוע אחד הוא הרוויח 11,800 דולר אוסטרלי, שאותם השקיע בצילומים מקצועיים, בחליפה יקרה (בשביל העבודה) ובקורסים בסקס טנטרי. נערי ליווי עובדים קשה, הוא מתעקש.

כל זה לא מרתיע את 150 המועמדים שניגשים מדי שבוע ל-Aphrodisiac (התחרות קשה: שמונה נערי ליווי בלבד רשומים בספרי הסוכנות). הם חולמים על סקס קל תמורת כסף. אבל זה לא מרשים את המייסדות, שלקוחותיהן נעות בין גילאי 70-18 ובאות בכל הצורות והגדלים. כדי לפסול חובבנים הן דורשות מהמועמדים לעבור תהליך גיוס מפרך. ומי שעובר ריאיון, בדיקה משטרתית ובדיקה רפואית, מתבקש לעבור בחינה מעשית. זה נשמע פשוט למדי, אבל הלחץ שבעבודה תמורת כסף עלול לפגוע בביצועים: נערי ליווי רבים משתמשים בוויאגרה כדי לשמר זקפות ולעתים קרובות לא מגיעים לאורגזמה. תכלית העבודה היא לענג את האישה, לא להתענג בעצמם. "זה מורט עצבים", אומרת רגינה, אחת ממייסדות Aphrodisiac, ומסבירה שהמבחן המעשי נערך גם כדי שנער הליווי יבין את המתרחש בעבודה בפועל, ולא רק כדי שהסוכנות תוכל לבחור אדם מתאים לתפקיד.

אם יש משהו שתופעת נערי הליווי החדשה מלמדת אותנו, זה שגברים ונשים שקונים סקס דומים יותר זה לזה משחשבנו. ובכל הנוגע לנערי הליווי, העבודה דורשת ויתורים מסוימים, כמו מערכת יחסים רומנטית משמעותית

כשאני שואלת את כריסטיאן, הדון ז'ואן שגובה 1,400 דולר אוסטרלי לשעה, אם הוא אי פעם עושה סקס מחוץ לעבודה, הוא עונה בחיוך שובב: "את שואלת בשבילך?" אחר כך הוא מודה שכשזאת הפרנסה שלך, סקס הופך ל"מטלה". פעמיים במהלך שיחתנו הוא מתאר את עצמו כבובה: "אם את רוצה אותי במלון הלילה, אני שם. אם את רוצה אותי באירוע רשמי, אני שם לצדך. אני בובה על חוט". צ'ייס, מצדו, התבקש להתחזות לחָבֵר בערב טריוויה בפאב; להתלבש כמו טרזן למסיבת פֶטיש; ואף קיבל פנייה מאדם שכבר לא הצליח לשמור על זקפה וביקש ממנו לענג את אשתו במקומו.

החברה אומרת לנו שגברים הם שולטים והנשים כנועות: יש סיפוק מסוים בהפיכת הדינמיקה הזאת. מיניות נשית יכולה להיות אגרסיבית לא פחות ממיניות גברית – אם מנטרלים את הרכיב התרבותי; כפי שצרכים רגשיים יכולים להיות משמעותיים יותר במיניות גברית מאשר צרכים גופניים. אם יש משהו שתופעת נערי הליווי החדשה מלמדת אותנו, זה שגברים ונשים שקונים סקס דומים יותר זה לזה משחשבנו. ובכל הנוגע לנערי הליווי, העבודה דורשת ויתורים מסוימים. מלבד טום, אף אחד מנערי הליווי שדיברתי איתם לא הצליח לנהל מערכת יחסים רומנטית משמעותית.

לאָדְריה בן ה-28, שעובד כנער ליווי כדי לממן תואר שני במיקרוביולוגיה, הייתה לקוחה אחת שפרצה בבכי בכל פעם שנגמר להם הזמן. הוא היה מנחם אותה ואומר: "את יודעת שניפגש שוב בקרוב". הוא מוכן להודות בפניי ש"אחרי שיש לך סוף שבוע מוצלח, או יום מוצלח, ואתה חוזר למציאות הקשה, זה לא תמיד קל. יש לי רגשות – ומצד שני זה גם ביזנס".

גרועות מכך, מבחינת אדריה, הן החוויות הנדירות שעלולות להגיע לסף התעללות: "מישהי נושכת אותי כל כך חזק בפטמה שמתחיל לרדת דם. אני אוהב את זה קשוח, אבל אלוהים אדירים, לא עד כדי כך. סימני ציפורניים. כשאני אומר אל תעשי לי את זה והן בכל זאת עושות... כן. לא נעים". לפעמים הוא מרגיש "מנוצל". באחת האורגיות שהשתתף בהן, כשנשכר לצד שתי נערות ליווי, "נפטרו ממני באמצע כשכבר לא היו צריכים אותי, וזה הרגיש חרא. זה לא נעשה בצורה מקצועית. האמת היא שממש התעצבנתי". הוא מושך בכתפיו – "הן קונות אותך".

כותבת המאמר רוצה להודות לאתר אפרודיזיאק. השמות שונו כדי להגן על זהות המרואיינים.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי קלריסה סבאג-מונטיפיורי.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על לא מחפשת בן זוג

    02
    ד.

    אולי כי התשתית החברתית שעליה מדובר (אוסטרליה) מיסדה את הזנות וקבעה אותה בחוק. אם העוסקים בזנות נבדקים רפואית ומתוגמלים כספית זה "בסדר". העובדה שיש מי שמעסיק אותם וחי על רווחיהם, שהם פוגעים בעצמם רגשית באופן קשה ושהם בעצם קורבנות מנוצלים של הענף הבידור המסחרי הזה - נראית כנראה בחברה האוסטרלית שולית לגמרי.

03
איתי()

הדוגמה בסוף הכתבה, על הלקוחה שפורצת בבכי בכל פעם שנגמר הזמן - מראה דווקא את ההפך מהרעיון שהכתבת החליטה לשכנע אותנו בו , שנשים נוטות לסקס מזדמן ונטול התקשרות רגשית, לא פחות מגברים.
הנשים שהכרתי בימי חיי גם הן כולן דוגמא לכך שההתקשרות המינית הנשית נולדת מקשר ארוך טווח, מאינטימיות רגשית. הרבה נשים שהכרתי ניסו, בדרך כלל בגילאים צעירים, את האופציה של סקס מזדמן עם פרטנרים רבים. כמעט כולן יוצאות לא מאושרות ולא מסופקות מהתנסויות אלו. רבות מתאהבות בגבר לאחר ששכבו איתו, וכואבות כשהוא נעלם או מתרחק אחרי הסקס.
לעומת זאת תוכניות כמו " סקס והעיר הגדולה" (וכתבות כמו זו) דוחפות אג'נדה שלפיה נשים "משוחררות ומתקדמות" צריכות לאמץ התנהלות "גברית" בסקס. והרבה נשים סובלות כשהן מנסות לחקות את המודל הזה.
אני חושב שזה גם היה חלק מהסיפור במהפכה המינית שהחלה בשנות הששים: גברים ניצלו את החופש המיני כדי לשכב עם כמה שיותר פרטנריות בכמה שפחות מחויבות. ונשים לא פעם נותרו מבולבלות: כאישה משוחררת, למה אני לא נהנית מהמהפכה המינית הנפלאה הזו?
אישית אני מאמין שדווקא הגברים צריכים לאמץ את המודל הנשי של הקשרות מינית שנובעת מתוך הכרות אינטימית וארוכת טווח. ולא להפך.

    04
    ובלן

    יש בעיה עם הטענה בכתבה המקורית, כמו שיש בעיה עם מה שאתה כותב. והבעיה מאוד דומה לבעיות שקיימות הרבה פעמים במחקרים על תזונה.

    השונות בתוך האוכלוסיות גורמת לכך שכל אמירה כוללנית בצורה מוחלטת מדי מפספסת את האמת. אין משמעות להגיד שחלב מזיק בממוצע, מכיוון שאנשים שונים מגיבים בצורה מאוד שונה לחלב. זה קצת כמו הסטטיסטיקאי שתבע בבריכה שעומקה הממוצע הוא מטר.

    באותה המידה גם אתה וגם הכותבת גם צודקים וגם טוענים במידה מסויימת. אני חושב שרוב הנשים באמת עובדות לפי המודל שאתה תיארת, וסקס ללא היקשרות רגשית מביא להן סבל יותר מסיפוק. מצד שני כנראה יש אחוז כלשהו באוכלוסיה הנשית שלא עובד ככה, שהוא יותר "גברי" בסקלה.

    גם אם מדובר בעשר או חמש אחוז מהאוכלוסיה מבחינה כמותית מדובר על כמות מאוד גדולה של נשים שלא מזדהות עם הסטיריאוטיפ, שהתפישה שלהן של סקס דומה הרבה יותר לתפישה הגברית, ומבחינתן הסטיריאוטיפ יטעה לחלוטין.

    אגב במחקר שנעשה לאחרונה גילו שפמניסטיות מגלות מאפייניים גבריים יותר בממוצע מנשים רגילות (מדובר על היחס המפורסם בין הקמיצה לאצבע שמשמש כמדד מקורב מצויין של ריכוזי טסטוסטרון ברחם). מה שקצת מסביר למה רק חלק קטן מהנשים מסכימות להגדיר את עצמן כפמניסטיות (למרות שהפמניזם הוא בעד הטבות לכל הנשים, זה די מוזר לא לרצות להיות בקבוצה שרק רוצה בטובתך). חלק גדול מהנשים לא מסכים עם האיקוואליזם של הפמניסטיות כי זה פשוט לא נכון, ההתייחסות הפסיכולוגית של נשים וגברים היא מאוד שונה, הניסיון הקבוע לבצע השוואות ישירות ופשטניות בין נשים ובין גברים בהקשר המיני נידונה לכישלון.

    עם זאת הפמניסיטיות שהינן גבריות יותר במהותן, לא מבינות ולא מזדהות עם הגישה הנשית הקלאסית לסקס. ומהדיסוננס הזה נוצר למעשה הגל השלישי של הפמניזם, יש המון נשים שלא מרגישות בנוח עם סטיריאוטיפים נשיים (ובצדק, כי הם לא תקפים לגביהם), עם זאת הם כן תקפים לרוב הנשים.

    לדעתי אנחנו כגברים צריכים להבין שאמנם הפמניסטיות טועות לגבי כך שגברים ונשים זהים בהעדפות המיניות שלהן, אבל לגבי חלק קטן מהנשים - הן צודקות לחלוטין.

    TL:DR: רוב הנשים תופשות מיניות בצורה שונה מגברים, אבל יש מיעוט של נשים שכן מאוד גברי בתפישה שלהן. להתעלם מהן - או לבנות את התמונה סביבן הן שתי טעויות שכל אחד מכם עושה.

    06
    איתי()

    אתה צודק לחלוטין שכל הכללה מפספסת.
    לכן דיברתי על נשים שהכרתי, ועל מה שאני המוגבל והמוטה הבנתי מהן.
    אני בטוח שיש גם נשים אחרות . ובכלל כל אדם (וכל חוה) הן עולם ומלואו, ובתוך כל אחת ואחד אוקינוס אינסופי ומורכב של רגשות סותרים, שכדי להוסיף על הסיבוך, משתנים במהלך הזמן.
    אם אכן "הכללתי נשים", אז אני מגנה עצמי על כך בכל תוקף.
    חולק איתך גם את התחושה - וייתכן שהיא שגויה - שיש מיעוט נשי שמנסה לכפות את השקפתו על מיניות האישה. אולי כי כלי ביטוי כמו עיתונות וטלויזיה יותר נגישים לאותו מיעוט.

    מענין שאותה אליטה - במדיה, באקדמיה, במערכת המשפט -מציגה את עצמה כלוחמת אור דון קישוטית הפועלת למיגור החושך הקיים ב"נורמות המקובלות" וב "סטראוטיפים".
    זאת מבלי מודעות לכך שבקרב אותם ממסדים (מדיה, אקדמיה, משפט, אמנות) - דווקא אותה תפישה "מתקדמת" (לדוגמא, פוסט או אנטי ציונות) היא היא התפישה הרווחת, התפישה שעליה אין מערערים בקרב חברי האליטה (לדוגמא, במאמר זה ההנחה המובלעת היא שאדם נאור מבין שנשים אוהבות סקס מזדמן לא פחות מגברים).

07
אריאל

ממש עצוב שאונס בתשלום מוצג כאיזושהי פריצת דרך פמיניסטית או איכשהו כפמיניזם. בבחינת "גם אנחנו יכולות לקנות גברים ולהשתמש בגוף שלהם, כמה התקדמנו!"
בוז