לא רק רעיונות

לאחר מאות שנים של מלחמות ורדיפות, אירופה פיתחה סובלנות לדתות הקיימות בה. מה הקשר בין צמיחת המדינה, התפתחות הצבא וחופש הדת?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

חופש הדת הפך לערך בעל חשיבות סמלית עמוקה במערב. חוקות מגינות עליו ופוליטיקאים והוגים מכל קצוות הקשת הפוליטית דוגלים בו. בעיני רבים מדובר בערך שאין לפקפק בו. אך רובנו איננו מבינים כשורה את מקורותיו ואת הסיבות שהובילו להתהוותו.

לפי הנרטיב המוכר, חופש הדת התהווה במערב בעקבות מלחמות הרסניות שנערכו בשם הדת. את התהליך הזה האיצו טיעונים משכנעים של הוגים כגון ג'ון לוֹק, ברוך שפינוזה, פייר בֶּל וולטר. הפילוסופים והתיאורטיקנים הפוליטיים האלה, בתגובה לאכזריותן של מלחמות הדת, תמכו בתפישות רדיקליות של סובלנות וחופש דת. האידיאלים הליברליים שלהם הפכו לחלק מהתשתית שעליה נבנו המוסדות הפוליטיים של המערב לאחר המהפכות בארצות הברית ובצרפת.

אם דת אחת טוענת שהיא הדת האמיתית היחידה, יש לה הזכות לרדוף את כל האחרות, אבל גם לכל שאר הדתות יש זכות לטעון טענה כזאת

באופן כללי, זהו הנרטיב המקובל על רוב הפילוסופים הפוליטיים ואנשי מדעי החברה. אבל הראיות אינן תומכות בנרטיב הזה ובדגש שהוא שם על חשיבותם של רעיונות בכל הקשור להתגבשות חופש הדת. יתרה מזאת, הן מלמדות שלא ייחסנו די חשיבות לתפקיד המרכזי של מוסדות בהקשר הזה.

לרעיונות פילוסופיים אכן הייתה חשיבות בכל הקשור לחופש הדת. ב"מילון היסטורי וביקורתי" (1697, Dictionnaire Historique et Critique) כתב פייר בל שאם דת אחת טוענת שהיא הדת האמיתית היחידה, יש לה כפועל יוצא את הזכות לרדוף את כל האחרות, אבל גם לכל שאר הדתות יש זכות לטעון טענה כזאת. בל הראה שטענות כאלה בדבר צדק דתי מעודדות בהכרח אי-יציבות חברתית, והוסיף שגם אם יתברר שאנשים טעו לגבי דתם, לא יהיה ניתן להאשים אותם על שניסו, באמונתם, להישמע לציווייה.

הליגה הקדושה, תהלוכה דתית, פריס, 1590

תהלוכה אלימה של "הליגה הקדושה" בפריס, 1590. צייר אנונימי. מוזיאון Carnavalet, פריס. תצלום: ויקיפדיה

 

וולטר הגחיך שוב ושוב קנאים וגורמים שונים שניסו לכפות דוגמות דתיות על הציבור

לוק טען שאי אפשר לכפות אמונה אמיתית ולכן אין להגביל את זכויותיהם הדתיות של מיעוטים מסיבות של שעבוד דתי, אלא רק מסיבות מדיניות. וולטר נקט גישה יעילה לא פחות: הוא תיעד באופן בלתי נלאה מקרים של רדיפה דתית ולעג להם. שוב ושוב הוא הגחיך קנאים וגורמים שונים שניסו לכפות דוגמות דתיות על הציבור. טענותיהם של הפילוסופים האלה משכנעות וחשובות, ומן הראוי לקרוא בהן וללמוד אותן.

אבל אין די בהן כדי להסביר איך צמח חופש הדת במערב. גם אם בל, לוק וולטר היו חשובים מבחינה אינטלקטואלית, אין משמעות הדבר שלהגותם היה תפקיד מרכזי בחופש הדת כפי שהתפתח בסופו של דבר וכפי שבא לידי ביטוי בפועל בחיים הפוליטיים והחברתיים.

יחד עם הכלכלן נואל ג'ונסון, עמיתי באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, השלמתי לאחרונה את כתיבת הספר Persecution and Toleration (יראה אור ב-2018), שבו אנו מראים כי הפילוסופיה לבדה לא הביאה להטמעתו בפועל של חופש הדת. נדרשו גם שינויים פוליטיים ומוסדיים – וליתר דיוק, מדינות היו צריכות לפתח את היכולת לחוקק חוקים ולאכוף אותם – כדי לאפשר את התהוותו של חופש הדת במערב וכדי להפוך אותו לחלופה מפתה בעיני הציבור. כוחן של המדינות לא גבר בזכות הגותם של בל, שפינוזה או לוק, אלא בזכות הצורך לגייס משאבים שיאפשרו לשליטים למשול ולצאת למלחמות. מבחינת המדינה הפיסקלית-צבאית החדשה, האחדות הדתית והרדיפה הדתית פשוט נעשו יקרות מדי ומסורבלות מדי.

דיג נשמות, אדריאן פיטרס, אדריאן ון דה-וונה, פרוטסטנטים, קתולים, אמסטרדם

"דיג של נשמות", אלגוריה לגלגלנית על המאבק בין פרוטסטנטים וקתולים, 1613, אדריאן ון-דה-וונה, ברייקסמוזיאום, אמסטרדם. תצלום: ויקיפדיה

באירופה של ימי הביניים הייתה חפיפה רבה בין אזורי שיפוט פוליטיים. לא היו אז "מדינות" במובן המודרני של המילה. לא הייתה ציפייה מהשליטים לאכוף שורה של חוקים קיימים, וגם לא לחוקק חוקים חדשים. ברוב המקרים לא נגבו מסים – בימי שלום, השליטים חיו מהרווחים שהניבו הקרקעות שלהם. לא היו צבאות קבע, אלא צבאות שגויסו אד הוק לפי הצורך. לעתים, לשטחים שונים ולערים שונות בתוך אותה ממלכה היו מכסים משלהם, תקנות משלהם, מידות ומשקלות משלהם. הביורוקרטיה לא הייתה מפותחת כלל.

חוקים השתנו מקום למקום, ואכיפתם הייתה תלויה בזהותו של הפרט. אצילים רבים היו פטורים מתשלום מס. לאיכרים היו זכויות וחובות שונות מאשר לתושבי ערים. הגילדות שלטו בגישה למסחר.

חוקים המבדילים בין קבוצות אנשים שונות נקראים "חוקי זהות" (identity rules), והם היו אז הנורמה. המשטרים של ימי הביניים הסתמכו על חוקי זהות, כי מדובר בצורת ממשל זולה. לא זאת בלבד, אלא שלא היה למשטרים האלה די כוח לאכוף חוקים כלליים.

ברמה עמוקה יותר, חוקי הזהות היו הדבק ששמר על יציבותו של הסדר הפוליטי. הם אפשרו לשלטון להתייחס לכל אדם באופן שונה בהתאם למעמדו המשפטי ולדתו, הגבילו את התחרות הכלכלית בין קבוצות וכפו סוגים שונים של דמי שכירות שהאליטה הפוליטית יכלה לקחת לעצמה. התשלומים האלה שימשו, בתורם, לשמירה על הסדר הפוליטי המפלה.

רבים מהחוקים המפלים האלה היו מבוססים על דת. דוגמה אחת לכך היא המלווים היהודים. המשפט הקאנוני, כלומר חוקי הכנסייה הקתולית, אסר על נוצרים להלוות כסף בריבית. אבל יהודים לא היו כפופים למשפט הקאנוני. בזכות האיסור הזה יכלו השליטים להטיל מס על רווחיהם של היהודים המלווים בריבית. בתמורה הם הציעו ליהודים הגנה מפני אלימות ואת הזכות לנהל את ענייניהם בעצמם.

מדינות מודרניות מקבלות את הלגיטימציה שלהן ממוסדות דמוקרטיים, או מהתועלת הכלכלית שהן מייצרות, ואילו מדינות טרום-מודרניות הסתמכו לרוב על דת

וורמס, אנטישמיות, גרמניה, טלאי צהוב, יהודי

יהודי עם סימן הטבעת הצהובה, ראש של שום ושק של כסף, ציור מים אנטישמי מהעיר וורמס בגרמניה, המאה ה-16. תצלום: ויקיפדיה

 

הדת שימשה בפוטנציה גם ככלי להשגת לגיטימציה שלטונית. מדינות מודרניות מקבלות את הלגיטימציה שלהן ממוסדות דמוקרטיים, או בזכות הטובין הציבוריים והצמיחה הכלכלית שהן מייצרות, ואילו מדינות טרום-מודרניות הסתמכו לרוב על דת.

יתר על כן, השתלם למדינות של ימי הביניים להסתמך על מוסדות הדת בכל הקשור לביצוע משימות מנהליות ולאספקת טובין ציבוריים. מוסדות דת כגון כנסיות ומנזרים באירופה, וכגון ווקף ומסגדים בעולם האסלאמי, דאגו להשכלה, לסיוע לעניים ולטובין ציבוריים אחרים. הם היו טובים יותר מארגונים לא דתיים בסילוק טפילים ואיסוף תרומות מהחברים.

בין הכנסייה למדינה התפתחה שותפות בעלות השלכות חשובות על חופש הדת בעולם הטרום-מודרני. בתמורה להענקת לגיטימציה פוליטית לשליטים, יכלו רשויות הדת לדרוש מהשליטים החילוניים לאכוף קונפורמיזם דתי. העסקה הזאת קסמה גם לשליטים החילוניים, שחשבו כי תחרות בין-דתות תוביל לאי-יציבות פוליטית.

הקונפורמיות הדתית, וכפועל יוצא רדיפת מתנגדי הדת השלטת, החלו להיתפש כתנאים חיוניים לשמירה על הסדר הפוליטי. בעולם כזה, חופש דת היה רעיון בלתי נתפש.

הפיתוי שהעסקה הפוליטית הזאת טמנה בחובה משתקף בהתפתחות תפישות חופש הדת של מרטין לותר. כשהוא התנתק לראשונה מרומא, קרא לותר להחלת חופש דת. בכתביו המוקדמים, כמו למשל ב"מכתב פתוח לאצולה הנוצרית" (1520), הוא הכיר בזכותו של כל מאמין לשיקול דעת עצמאי ויצא נגד כפיית אמונה דתית. אבל עמדתו של לותר השתנתה, ומלחמת האיכרים של 1524-25 הייתה כפי הנראה סיבת השינוי. הוא התנגד להענקת חופש דת לאנבפטיסטים וגינה את חסידיו של הרפורמטור אולריך צווינגלי (Zwingli) בשווייץ. מאבקיו הפנימיים של לותר בנושא חופש הדת ומאבקיהם הדומים של בני זמנו מלמדים על פעולתם של כוחות חזקים שהצריכו כפי הנראה כפייה דתית. לותר שינה, כאמור, את עמדתו וטען שיש לדרוש קונפורמיות דתית – לתיאולוגיה הלותרנית.

מרטין לותר, ויטנברג

ביתו של לותר בוויטנברג. תצלום: SKOMP46866, ויקיפדיה

 

וישנו גם המקרה של ז'אן קלווין (Calvin) ומיכאל סרווטוס (Servetus). סרווטוס היה אדם לא קונפורמיסטי שידוע בהיסטוריה של הרפואה כמי שגילה את מחזור הדם הריאתי. הוא גם התכחש לשילוש הקדוש, ולכן הפך לאויבם של הקתולים והפרוטסטנטים גם יחד. קלווין שיתף פעולה עם אינקוויזיטורים קתוליים שבאו לווינה כדי לרדוף את סרווטוס בשל כפירתו בדת. כשסרווטוס מצא את עצמו בז'נבה, קלווין קרא להעמיד אותו לדין. סרווטוס נשרף על המוקד לקול מחיאות הכפיים של אירופה הפרוטסטנטית.

סבסטיאן קסטליו (Castellio), תיאולוג צרפתי, ביקר את קלווין על חלקו ברצח-בשם-החוק של סרווטוס – ביקורת שהייתה למעשה טיעון משכנע בעד סובלנות דתית. בטיעונו זה הקדים קסטליו את לוק ואת בל במאה וחמישים שנה, אבל לכתביו לא הייתה השפעה אמיתית והוא אינו זכור כיום כאביר חופש הדת, אף שזה בדיוק מה שהיה.

אבל האמת היא שבמחצית הראשונה של המאה השש עשרה לא הייתה שום אפשרות להחיל חופש דת. הסיבה לכך לא הייתה רק דוגמטיזם. אנשי המאה השמונה עשרה לא היו חכמים יותר מאנשי המאה השש עשרה, ולא הייתה להם נכונות רבה יותר להקשיב לטיעונים הקוראים לסובלנות. ההבדל הוא שבמאה השש עשרה היה לדת תפקיד מרכזי יותר בשמירה על הסדר הפוליטי.

אז מה השתנה? למה הגיע חופש הדת למערב? למה הפכו לוק וולטר, בניגוד לקסטליו, לאבירי חופש הדת? התשובה טמונה בשינויים היסודיים שהתחוללו במוסדות המדינה האירופית בין 1500 ל-1800.

השינוי הראשון היה השינוי בגודלן של מדינות אירופה. בימי הביניים המאוחרים החלו השליטים להשקיע בפיתוח כושר הניהול שלהם ולגבות מסים באופן סדיר יותר. אבל השינויים המשמעותיים ביותר התרחשו לאחר שנת 1500 כתוצאה משורה של פיתוחים בטכנולוגיה הצבאית המכונים בפי ההיסטוריונים: "המהפכה הצבאית". מרוץ החימוש הכלל-יבשתי, שהואץ בעקבות פיתוח אבק השריפה, אילץ את השליטים להשקיע בפיתוח יכולותיהם הכספיות והמנהליות.

כדי לשלם לצבאות גדולים יותר היה עליהם לגבות מסים חדשים ולהקים מערכת קבועה של ניצול הלוואות ממשלתיות. יתר על כן, השליטים זנחו את מערכות המס האד-הוקיות הפיאודליות, המבוזרות, והקימו מערכות ריכוזיות מתוקננות. במקום להסתמך על גובים מקצועיים, על הכנסייה או על חברות סחר, השליטים השקיעו בביורוקרטיות מקיפות שגבו את המס ישירות. רק כך הם יכלו לממן את צבאותיהם הגדלים והולכים.

גודלם של צבאות אירופה משקף את היקף השינוי. בצבאות שלחמו במלחמת מאה השנים בין אנגליה לצרפת לחמו לרוב אלפי חיילים. כשצרפת גייסה כוח צבאי של למעלה מעשרת אלפים חיילים לקרב אז'נקור ב-1415, היה זה אירוע יוצא דופן, ובכל מקרה הצרפתים הובסו על-ידי כוח אנגלי קטן בהרבה.

קרב אז'נקור

קרב אז'נקור. מתוך כתב יד של St. Alban's Chronicle, 1422, אנגלית עם איורים פלמיים. תצלום: ויקיפדיה

היכולת הצבאית והניהולית המרשימה של המדינות המודרניות המוקדמות הקנתה להן את הכוח לצוד כופרים ביעילות רבה יותר

בתחילת המאה השמונה עשרה, לעומת זאת, המפקדים הצרפתים והאנגלים הובילו לשדה הקרב צבאות שבכל אחד מהם לחמו יותר ממאה אלף חיילים. צבא צרפת שיצא לשדה הקרב תחת לואי הארבעה עשר, כלל 400,000 חיילים.

כדי לשלם לצבאות העצומים האלה – ולציים הגדולים לא פחות שהמדינות המודרניות המוקדמות בנו – נדרש מיסוי בהיקף גדול הרבה יותר מבעבר. בין המהפכה המהוללת של 1688 לסיום המלחמות הנפוליאוניות ב-1815, הכנסותיה של המדינה הבריטית ממסים גדלו פי חמישה עשר. כיוון שהתוצר הלאומי הגולמי גדל בערך פי שלושה, אנו רואים שגודלה היחסי של המדינה גדל פי חמישה. גם מדינות אירופאיות אחרות הצליחו בהגדלת הכנסותיהן ממסים, אף שחלקן, כמו צרפת, לא הצליחו לעשות זאת בקצב העומד בקצב עליית ההוצאות.

סקוטלנד לנצח, ווטרלו, אליזבת תומפסון

"סקוטלנד לעד!", הסתערות ה-Royal Scot Greys בקרב ווטרלו, 1815. ציור של אליזבת תומפסון. תצלום: ויקיפדיה

 

התמורות המוסדיות הדרמטיות שנבעו מהשינויים האלה הביאו לעליית המדינה הפיסקלית-צבאית, שהביאה בתורה למלחמות יקרות בקנה מידה גדול. היכולת הצבאית והניהולית המרשימה של המדינות המודרניות המוקדמות הקנתה להן את הכוח לצוד כופרים ביעילות רבה יותר מאשר "מדינות" ימי הביניים. שליטים כמו פליפה השני ההבסבורגי בהולנד ומרי הראשונה באנגליה שרפו מאות בני אדם רק בגלל אמונתם הדתית.

חופש דת גדול יותר בא על חשבון כוחה הפוליטי של הדת

אבל בטווח הארוך חתרו השינויים האלה תחת יכולתה של הדת לשמש ככלי של לגיטימציה פוליטית, והביאו להחלפת חוקי הזהות הישנים בחוקים כלליים יותר. המדינות המודרניות החדשות שקמו באירופה אחרי שנת 1600 הכפיפו את כל מוקדי הכוח החלופיים – האצולה והכנסייה – לרשות ריבונית אחת. חלה ירידה בחשיבותה של הדת כמקור ללגיטימציה פוליטית, והעסקה הגדולה בין הכנסייה למדינה התרופפה. כיוון שהמדינות לא נשענו עוד על סמכות דתית כבעבר, היה חשוב להן פחות לאכוף קונפורמיות דתית.

מעשיו של הקרדינל רישלייה ממחישים את השינויים האלה. רישלייה דיכא את כוחה העצמאי של האצולה בצרפת; הרחיב משמעותית את כוחה של המלוכה; ואף שהיה קרדינל, הציב את האינטרסים של צרפת מעל האינטרסים של הכנסייה הקתולית. דוגמה לכך היא המקרה של ההוגנוטים, הפרוטסטנטים הצרפתים. אמנם רישלייה דרס את הכוח הצבאי העצמאי שלהם ומחץ את "המדינה בתוך המדינה" שלהם, אך בו בזמן הוא הבטיח את זכותם לממש את אמונתם. הדת הפכה לפעילות פרטית ולא למקור חלופי של כוח פוליטי. כלומר חופש דת גדול יותר בא על חשבון כוחה הפוליטי של הדת.

לריכוז הכוח ופיתוח הביורוקרטיה היו השלכות חשובות: הוא הביא לזניחת חוקי הזהות והחלת חוקי מדינה כלליים במקומם

לתהליך ריכוז הכוח ופיתוח הביורוקרטיה היו השלכות חשובות נוספות. הוא הביא לזניחת חוקי הזהות והחלת חוקי מדינה כלליים במקומם. הגילדות איבדו את המונופול שלהן. מערכות המשפט עברו תהליך של תקנון, ומסים נגבו בסדירות רבה יותר. מבחינת מדינות ביורוקרטיות המעסיקות גובי מסים מקצועיים, פשוט היה זול יותר להתייחס לכולם באופן שווה. חוקים שהפלו קתולים, פרוטסטנטים או יהודים נעשו מיותרים עם הזמן או בוטלו בסופו של דבר. אמנם, תהליך ההשטחה הזה היה הדרגתי ולא סדיר, אך לא היה ניתן לבלום אותו, ובטווח הארוך התברר כי הוא בלתי הפיך.

יש מדינות שניסו לאכוף בתקיפות את הקונפורמיות הדתית. ספרד ההבסבורגית כוננה את האינקוויזיציה וגירשה את תושביה היהודים והמוסלמים. לואי הארבעה עשר זרק את ההוגנוטים מצרפת. אבל הניסיונות האלה לחזור לאחדות הדתית של ימי הביניים התגלו כטעויות חמורות שהחלישו את המשטרים ואת המדינות שיזמו אותם.

האינקוויזיציה הספרדית, פרנסיסקו גויא

"סצנה של האינקוויזיציה הספרדית", 1812-1819 פרנסיסקו גויא. תצלום: ויקיפדיה

 

הקמתן של מדינות חזקות יחסית ו"חילוניות" יחסית, שכבר לא נזקקו ללגיטימציה הדתית, הטתה את שיווי המשקל הפוליטי לטובת חופש הדת ופירקה את מערכת חוקי הזהות הישנה. ובעקבות השינוי המוסדי הזה שינתה גם האליטה את דעתה לטובת חופש הדת.

המקרה של האמנציפציה היהודית ממחיש היטב את התהליך שהוביל להתפשטות חופש הדת. ב-1782 הוציא הקיסר יוזף השני את אחד הצווים הראשונים בעד סובלנות ליהודים באירופה. הצו העניק להם מספר זכויות אזרחיות בתנאי שהם ישתלבו בחברה כאזרחים פעילים. הוא לא העניק ליהודים שוויון זכויות מלא, ובכל זאת, היה זה שינוי קיצוני ביחס השלטון ליהודים. המניע לצו לא היה המחויבות לעיקרון השוויון הדתי אלא ההכרה בכך שההישענות על חוקי הזהות גובה מחיר כלכלי ופוליטי כבד. יוזף השני השתכנע להוציא את הצו בזכות כתביו של כריסטיאן וילהלם פון דוֹם (Dohm), שטען כי התקנות הקיימות מגבילות את חיי היהודים ומונעות מהם להיות אזרחים ופועלים יעילים. הוא טען כי שחרור היהודים מעול החוקים המפלים יחזק את הכלכלה.

האמנציפציה של הקהילה היהודית באירופה הביא לפריחה אינטלקטואלית ואמנותית אדירה בקרב היהודים והעשירה רבות את החברה האירופאית

הרפורמות של יוזף היו שנויות במחלוקת, אבל צרפת המהפכנית אימצה מדיניות דומה ועד מהרה ייצאה אותה לשאר אירופה. היו לכך השלכות דרמטיות. לפני כן, היהודים הודרו מרוב התעשיות והמקצועות, ונאסר עליהם ללמוד באוניברסיטאות, לעסוק בעריכת דין ולהיות חברים בגילדות. לכן רוב היהודים היו מלווים או רוכלים. במרכז אירופה גרו רוב היהודים בעוני בגטאות. בעקבות האמנציפציה השתנה מצב העניינים הזה תוך דור אחד. מספר רב של יהודים נכנס למוסדות ההשכלה הגבוהה, לתעשייה ולמסחר.

לא זאת בלבד שהמהלך הזה הרחיב את חופש הדת, אלא שהוא שינה גם את החיים התרבותיים והאינטלקטואליים באירופה. בין ימי הביניים לעידן המודרני התרבות האינטלקטואלית היהודית פיגרה אחרי אירופה הנוצרית במובנים רבים, וניפקה רק גאונים ספורים כמו שפינוזה או משה מנדלסון. האמנציפציה של הקהילה היהודית באירופה הביא לפריחה אינטלקטואלית ואמנותית אדירה בקרב היהודים והעשירה רבות את החברה האירופאית.

הרחבת חופש הדת הביאה גם שינויים כלכליים, ובראשם תחילת הצמיחה הכלכלית המודרנית. כפי שקרה בעקבות האמנציפציה היהודית, חופש הדת עזר למיעוטים הדתיים לפרוח. הצרפתים הפרוטסטנטים שגורשו על-ידי לואי הארבעה עשר הביאו עמם מיומנויות מתקדמות ומומחיות תעשייתית לאנגליה, הולנד ופרוסיה. במהפכה התעשייתית בבריטניה, הקווייקרים וזרמים דתיים לקחו חלק גדול בהרבה מחלקם באוכלוסייה, בקהילות אנשי העסקים, היזמים והחדשנים.

ברוך שפינוזה, פרנץ וולפהגן

גאון בחסות מדינה סובלנית למיעוטים דתיים. דיוקן של ברוך שפינוזה, 1664, מאת פרנץ וולפהגן. תצלום: ויקיפדיה

 

ההשלכות העקיפות של המעבר מחוקי הזהות לחוקים הכלליים היו חשובות אף יותר. חוקי הזהות הגבילו את היקף הסחר ואת חלוקת העבודה. לאחר שהם בוטלו – כשהגילדות איבדו את המונופול שלהן, והערים ובעלי הקרקעות איבדו את יכולתם לגבות מכסים פנימיים – המסחר והפעילות הכלכלית התרחבו.

צמיחת המסחר האיצה בתורה את עליית הליברליזם. המסחר, כפי שטענו הוגים מעידן הנאורות כמו מונטסקייה, עודד אנשים להביט בעולם במשקפי "סכום חיובי" – כלומר לזהות אינטראקציות המיטיבות עם שני הצדדים – במקום להביט בו מבעד למשקפי "סכום אפס" – כלומר להתמקד בעימותים. חופש הדת הפסיק אט אט להיראות כמו מתכון לאי-סדר חברתי ולמלחמת אזרחים והחל להיראות כמו דבר שכולם מרוויחים ממנו.

אילו השלכות יש לטיעון המוצג במאמר זה על עולמנו המודרני? ייתכן כי ההשלכה החשובה ביותר היא ההכרה בכך שרעיונות ליברליים לא היו אחראים לבדם להיווצרותן של חברות ליברליות. מה שקרה בפועל הוא שעלייתו של סוג חדש של ארגון פוליטי – המדינה המודרנית – הביא את השליטים, מסיבות שונות, לאכוף חוקים כלליים שאינם עולים בקנה אחד עם אפליה דתית.

פרוטסטנטים רבים חושבים שהרפורמציה היא המקור לחופש הדת. אבל המקרה של קלווין וקסטליו מלמד כי הפרוטסטנטיות אינה מובילה מטבעה אל חופש הדת; המיתולוגיה הלאומית האמריקנית מרמזת כי חופש הדת נולד עם הפוריטנים שנמלטו מרדיפה באנגליה והתיישבו ב"אנגליה החדשה", הלוא היא ניו אינגלנד. אבל הפוריטנים האמינו בחופש דת רק לפוריטנים, ואכפו קונפורמיזם דתי בתקיפות גדולה יותר ממדינות אירופאיות רבות. לא טיעונים פילוסופיים ולא האמונה הפרוטסטנטית הביאו ליישום פרקטיקות של חופש דת. חופש הדת התפשט בגלל חוסר האפשרות הפוליטי לכפות קונפורמיות דתית אחרי שנת 1600, כאשר הפרוטסטנטיות התפלגה לעוד ועוד כיתות.

לבסוף, ההיסטוריה של חופש הדת מזכירה לנו שהמחויבות לערכים הליברליים לבדה אינה מספיקה לפריחת הליברליזם. הליברליזם דורש יסודות פוליטיים וכלכליים הולמים. כפי שלמדנו מאירועי שנות השלושים בגרמניה, רדיפה דתית אינה בלתי אפשרית גם בעידן המודרני. אסור לנו להסתמך רק על רעיונות ליברליים. אם אנו מוקירים את חופש הדת, ואת הישגי הליברליזם האחרים, עלינו לחזק את היסודות המוסדיים שמאפשרים את מימושם.

 

אם הגעת עד לכאן....

יש לנו בקשה. "אלכסון" ניתן לכם חינם. כתב העת הוא מקום של קריאה שקטה וטיפוח של אנושיות, מפלט מן ההמולה והרעש. לכן החלטנו שלא יהיו ב"אלכסון" פרסומות או הודעות חסות, ובכך ויתרנו על הכנסה שכתבי עת נסמכים עליה לקיומם. אכן, הפקת כתב עת כזה דורשת השקעה רבה של עבודה וכסף. לכן אנו זקוקים לכם: בואו, תמכו באלכסון והבטיחו את הקיימות של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מארק קויאמה (Koyama) הוא מרצה לכלכה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון וחוקר בכיר במרכז מרקטוּס. יחד עם נואל ג'ונסון (Johnson) הוא חיבר את הספר Persecution and Toleration: The Long Road to Religious Freedom , שיראה אור ב-2018.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: "המצור על העיר ברדה" (1625), דייגו ולאסקס, מוזיאון פראדו, מדריד. תצלום: ויקיפדיה

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מארק קויאמה, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על לא רק רעיונות

01
משה

איפה יש חופש דת ?
איפה יש שיוויון זכויות לדתות ?

כל החיים הם מאבק אגואיסטי לטובת עצמי או משפחתי או הקרובים אליי .
ואנו רק מכסים על האגרסיביות בטיעונים שונים של לאום , דת , כלכלה , ואופנה .

אם יהודי רוצה להתפלל במכה או בהר הבית ,
איזשהו בית משפט בג(נא)צי יתיר לו ?

אם אקים דת משלי הפוטרת אותי מעבודה או משירות חובה בצבא העם , מישהו ישווה את זכויותיי "הדתיות" לאלו של הכתות החרדיות-נוצריות בירושליים ובבני ברק ?

אם אני תומך בזכותי לחיות ללא שירצח אותי מחבל מוסלמי , והנשיא שלי אפילו ינסה למנוע מאותם מחבלים מוסלמים זרים להכנס לארצי ולקיים את מצוות דתם לרצוח אותי ,
האם יתנו לי לקיים את אמונתי הדתית ?
שהיא כאמור לחיות מבלי להירצח (לא דת קנאית יחסית לדתות האחרות) .

לא ולא !
אין לנו חופש לקיים רבות מאמונותינו .
יש לנו כאן מאבק ,
ולצערי , המחבלים השמאלנים זוכים לנצחונות
רבים מדיי בשנים האחרונות .

02
עמי

זה התחיל מהמהפכה הצרפתית, שם המהפך היה גם נגד הכנסייה שבזזה מהאזרחים לא מעט. שאר אירופה ראו כי טוב והצטרפו. חופש הדת הוא בייפרודקט של ירידת כוחם של המוסדות הדתיים (בארץ עוד לא הגענו לכך, מקווה שנגיע בקרוב כשימאס למספיק אנשים).

    04
    יורם

    שלום, כמו בכל אייטם, יש קרדיט בתחתית המאמר:

    תמונה ראשית: "המצור על העיר ברדה" (1625), דייגו ולאסקס, מוזיאון פראדו, מדריד. תצלום: ויקיפדיה