לבנות בתי חולים בריאים

האם תכנון מבנה בית החולים יכול להאיץ את החלמת המטופלים, ואף לשפר את חוויית הצוות הרפואי והמבקרים?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

"אם חדר אחד יכול לשנות את תחושתנו, אם אושרנו תלוי בגוון הקירות או בצורתה של דלת, מה יקרה לנו ברוב המקומות שבהם נאלץ להביט ולהתגורר? מה נרגיש בבית עם חלונות בית סוהר, שטיחים מוכתמים ווילונות מפלסטיק?" אלן דה בוטון

הקיץ ילדה לורה תאומות. חמישה שבועות לפני המועד המתוכנן.
בנותיה הועברו להשגחה במרכז דייסון לטיפול בילודים בבית החולים "רויאל יונייטד" בבאת' שבאנגליה. לורה הגיעה לשם אחרי ניתוח קיסרי שבו איבדה יותר דם מהצפוי, וחום גופה היה נמוך מאוד. למרות מצבה, היא זוכרת כיצד הובילו אותה בכיסא גלגלים דרך דלתות הכניסה של המרכז בפעם הראשונה: "זה די מטושטש", היא אומרת. "אבל אני כן זוכרת שהאור ממש היכה בי". כדי להגיע למרכז דייסון צריך לעבור, ברגל או בכיסא גלגלים, במסדרונות הישנים של בית החולים הראשי. חם שם, חום מטריד של בית חולים שמעצים את הריח הרפואי. הנעליים נוקשות על רצפת הלינוליאום, והצליל מהדהד בין הקירות החיוורים.

בית חולים

במרכז דייסון לטיפול בילודים בבית החולים "רויאל יונייטד" בבאת' שבאנגליה. מתוך האתר של בית החולים

ברגע שנכנסים בדלתות המרכז, האווירה משתנה. הוא מואר, מאוורר ומרווח. העץ הטבעי והגוונים הירוקים המרגיעים משווים לו אופי של ספא סקנדינבי, ולא של בית חולים. בכניסה מחכה לבאים שולחן קבלה מעץ, ומשמאלו חלונות צרפתיים נפתחים אל גן באווירת זֶן.  ניחוח קל של כלור מזכיר בריכה יוקרתית. מרכז דייסון, שבנייתו הושלמה ב-2011 ומומנה בחלקה על-ידי סר ג'יימס דייסון, איל שואבי האבק, הוא דוגמה לגישה חדשה ושונה לעיצוב מוסדות בריאות. המרכז ומקומות אחרים מסוגו מתרחקים במודע מהמראה, מהתחושה ומהריח של בית החולים המסורתי. הם מסתמכים בכך על כמות הולכת וגדלה של מחקרים שמראים כי המבנים עצמם מסוגלים להאיץ את החלמת המטופלים ואף לשפר את בריאותם ואושרם של העובדים בהם.

מרכז דייסון שקט בשמונה דציבלים מיחידת הטיפול הנמרץ בילודים שהוא החליף, ויש בו יותר אור טבעי ושליטה רבה יותר בתאורה. המסדרון המרכזי בנוי בצורת פרסה, ולאורכו יש חדרים קטנים יותר. תקרת המסדרון גבוהה ומשובצת בכיפות תאורה, שדרכן אפשר לראות שמים כחולים ובהירים. חלקם העליון של הקירות צבוע ירוק כהה. הרצפה בגוון צהוב-חול, והקירות וקורות התקרה עשויים עץ מסויד, שמזכיר במידת-מה סאונה. התינוקות שזקוקים להשגחה שוטפת נמצאים בחדר ההתאוששות. החדר חשוך ובכל זאת מרווח, ובגלל התינוקות הקטנטנים הוא נראה גדול אף יותר. לתינוקות אלה, שנולדו לפני הזמן, יש גוון אדום כהה להדאיג, והם שוכבים בעריסות לבנות עתידניות המצוידות בבועות פלסטיק שמגנות עליהם. ככל שמתקדמים במסדרון, החדרים הולכים ונעשים מוארים יותר. יש בהם פחות מכונות, והתינוקות גדולים ובריאים יותר למראה.

מרכז דייסון שקט יותר בשמונה דציבלים מאשר יחידת טיפול הנמרץ בילודים שהוא החליף, ויש בו יותר אור טבעי. תקרת המסדרון גבוהה, הרצפה בגוון צהוב-חול והקירות וקורות התקרה עשויים עץ מסויד, בדומה לזה שבסאונה

האגף תוכנן כך שיעניק להורים תחושת התקדמות כשהתינוק עובר מחדר ההתאוששות לחדרי הילודים הרגילים. לורה, אמן של התאומות, הבחינה בתחושת הזרימה: "זה בעצם כמו פרסה. צריך להשלים את הסיבוב". כשבוחנים את השרטוטים המקוריים של המרכז, יש אחד שמושך את העין במיוחד. האדריכל שרטט את הבניין כמו חיבוק, כאילו זרועותיו עוטפות תינוק. "כל העניין... היה לספק בסיס בטוח", אומר הפסיכולוג הקליני ד"ר מייק אוסבורן שהיה חלק מהצוות שייעץ לתכנון. "בסיס בטוח" הוא מונח מתאוריית ההתקשרות. הוא מסביר כיצד אנו מתקשרים כתינוקות למטפלים העיקריים שלנו; אנחנו משתמשים בהם בתור בסיס בטוח שמאפשר לנו לחקור את העולם, וחוזרים אליהם כשאנו מפוחדים, חולים או זקוקים לטיפול ולעידוד. "בעצם אנחנו רוצים שהבניין יהיה כמו אחות רחמנייה. אחות ממש טובה", הוא אומר.

עקרונות התכנון בסביבות הטיפוסיות של מערכת הבריאות רק מגדילים את הלחץ של המטופלים ושל הצוות, אומר אוסבורן. "התקרות נמוכות, התאורה בוהקת, הרצפות חורקות, אין פרטיות", הוא מסביר. "הכול יחד יוצר מצב של עוררות יתר... זה לא מרגיע בכלל". כדי שבניין יוכל לתרום לתהליך ההחלמה צריכים להיות בו חללים גמישים שמעניקים למטופלים אפשרות ליצירת קשר חברתי מחד גיסא, ולפרטיות מאידך גיסא. חללים חברתיים שיש בהם ריהוט נוח וקל להזזה מעודדים אנשים לדבר עם מטופלים אחרים. מקומות שמעודדים בני משפחה וחברים לבוא, כמו חדרים פרטיים או אזורים שאפשר להסתיר במחיצה, מגדילים את כמות הביקורים, מפחיתים את מידת הלחץ של המטופלים ומזרזים את ההחלמה. המרכז תוכנן באופן שמאפשר למשפחות לשלב בין מגע עם משפחות אחרות לבין פרטיות. לדוגמה, בני המשפחה יכולים לשנות את מיקום הכיסאות, וישנם גבהים שונים של כיסאות: הגבוהים מיועדים לישיבה ליד האינקובטורים, והנמוכים, הנוחים יותר, להחזקת התינוקות. "זה שונה מאוד", אומרת דבי גרנט, אחות מומחית במרכז. "פשוט התאהבתי בבניין הזה".

עקרונות התכנון בסביבות הבריאותיות הטיפוסיות רק מגדילים את הלחץ של המטופלים והצוות. התקרות נמוכות, התאורה בוהקת, הרצפות חורקות, אין פרטיות

ג'יימס דייסון, שאוהב לגור בווילטשיר הכפרית, מאמין שבית חולים מתוכנן היטב יכול לזרז את ההחלמה. "התכנון המוקפד והשימוש היצירתי בטכנולוגיה במרכז משפרים את בריאות הפגים", הוא אומר. "מחקרים חדשים, המשווים בין הבניין הישן לחדש, מוכיחים שהמבנה הזה הוא טיפול בפני עצמו". רופאים מהמרכז השתתפו במחקר שבדק את השפעת הבניין. מובן מאליו שהם לא יכלו לשאול את התינוקות עצמם איך הם מרגישים, ולכן הצוות מצא דרכים חדשות ויצירתיות למדידת הפעילות של התינוקות, חברי הצוות וההורים.

במחקר השתתפו עשר משפחות שהשתמשו ביחידה הישנה ועשר משפחות שהשתמשו במרכז החדש, כמו גם 40 חברי צוות. תנועת חברי הצוות נוטרה בעזרת רשת אלחוטית ומקלטי אינפרא-אדום. ומה אמרו התוצאות? משך הזמן שחברי הצוות בבניין החדש בילו בחדרי הטיפול עם התינוקות  היה כפול מאשר בבניין הישן. המדידה של פעילות התינוקות הייתה בעיה מורכבת יותר, והחוקרים פתרו אותה על-ידי פיתוח מדי-תאוצה מיוחדים לתינוקות שמתחברים לחיתולים. מדי-תאוצה משמשים לרוב למדידת מהירות תנועתם של כלי טיס או אתלטים, אבל כאן הם הותאמו לניטור דפוסי נשימה של תינוקות ישֵנים בלי שיהיה צורך בהחדרת צינוריות או בחוטים רבים. "היינו צריכים לסמן אותם בצבע כי בהתחלה אנשים זרקו אותם יחד עם החיתול", אומר פרופסור מארק טולי, מדען קליני שהיה אחד ממנהלי המחקר.
שנתם של התינוקות במרכז החדש הייתה ארוכה ב-20 אחוז מאשר ביחידה הישנה. ד"ר ברני מארדן, מומחה לרפואת ילודים שהיה גם הוא ממנהלי המחקר, מסביר שעניין זה מהותי לפגים מכיוון ששינה היא "הזמן שבו מתרחשת התפתחות המוח".
ביקוריהם היומיים של ההורים במרכז החדש היו ארוכים בחצי שעה בממוצע. ההורים וחברי הצוות דיווחו על תחושת מרחב רבה יותר ועל פחות לחץ מאשר אלה ששהו בבניין הישן. 90 אחוז מהתינוקות במרכז החדש ינקו, לעומת 64 אחוז ביחידה הישנה.

וכעת אוסבורן ועמיתיו מקווים ליישם את העקרונות ששימשו בבניית מרכז דייסון כדי ליצור מרכז חדש לסרטן. דייסון הסכים לממן אותו חלקית, והם מגייסים כספים כדי לכסות את יתרת העלות. אוסבורן מסביר שבמרכז לטיפול בסרטן, הטיפול עצמו תורם לעתים ללחץ. הוא חושב שאסור לזלזל באופיין המפרך של כימותרפיה והקרנות: "הכול יחסי, כי גם אם המקום יפה ונעים, עדיין מדובר בזירת הפשע".

כרוניקה של תכנון גרוע

מחקרים העוסקים בבניינים שעוזרים לנו להחלים התחילו כבר בשנות ה-80 וצברו תאוצה בשנים האחרונות. רוג'ר אולריך, מרצה לאדריכלות באוניברסיטת צ'אלמרס לטכנולוגיה בשבדיה, היה אחד הראשונים שחקר כיצד מבנה בתי החולים משפיע על מטופלים. ב-1984 השתמש אולריך בניסוי טבעי שנוצר במסדרון בית חולים ארוך, שבו מחצית מהחולים פנו לקיר לבנים והמחצית האחרת לנוף של עצים. המטופלים שפנו לנוף הטבעי החלימו מהר יותר ודיווחו פחות על כאבים מאשר אלה שפנו לקיר. הם ביקשו פחות משככי כאבים ודיווחו פחות על סיבוכים קלים כמו כאבי ראש או בחילה. "הפחתת הלחץ והסחת דעתם של המטופלים מההתמקדות בעצמם או מההתרכזות בכאבים מצמצמת את הכאב", אומר אולריך.

מחקר מצא כי חולי לב המרותקים למיטה שקיבלו תמונות טבעיות ומוארות של עצים ומים לאחר הניתוח, נזקקו לפחות משככי כאבים מאשר המטופלים שלא קיבלו תמונה, או קיבלו תמונה מופשטת.

במחקרים אחרים התקבלו תוצאות דומות. באחד הניסויים, חולי לב המרותקים למיטה קיבלו תמונות צבעוניות שבהן יוכלו להביט לאחר הניתוח. המטופלים שהביטו בתמונות טבעיות ומוארות של עצים ומים נזקקו לפחות משככי כאבים מאשר המטופלים שלא קיבלו תמונה, או קיבלו תמונה מופשטת. מחקר אחר מצא שלמתנדבים בריאים בבית חולים היה סף כאב גבוה יותר ועמידות רבה יותר לכאב כשהם צפו בסרט טבע מאשר כשצפו במסך ריק. תכנון המבנים הרפואיים השתפר בארצות הברית, במערב אירופה, באוסטרליה ובחלקים מאסיה, אומר אולריך. ארצות הברית, בייחוד, עומדת בחזית השינוי עם יוזמות תכנון שמנסות לצמצם את התפשטות הזיהומים, כגון חדרים פרטיים. במחקר שנערך באוניברסיטת מקגיל בקנדה, המעבר לחדרים של מטופל אחד ביחידת הטיפול הנמרץ הוביל לכך שאורך השהות ביחידה היה קצר בעשרה אחוזים מאשר ביחידת טיפול נמרץ אחרת, בבית חולים מקומי שבו לא כל החדרים היו פרטיים.

לשינה יש חשיבות רבה. כמות ואיכות נמוכות של שינה עלולות לייצר עליה בלחץ, לפגוע בתפקוד מערכת החיסון ולעורר קשיים בוויסות חום הגוף. לכן לא מפתיע שמטופלים בבתי חולים שקטים יותר מדווחים כי הם ישנים טוב יותר. סביבות שקטות קשורות גם בשיעור נמוך יותר של אשפוזים חוזרים, ואולי הדבר נובע מהתועלות הנלוות של השינה.

אלינור רוזוולט מבקרת בבית החולים תל השומר ב-1952. צילום: לע״מ

אלינור רוזוולט מבקרת בבית החולים תל השומר ב-1952. צילום: לע״מ

השפעת הרעש על צוות העובדים לא נחקרה לעומק, אבל גם זה משתנה. מחקרים מראים שהעבודה בבתי חולים שקטים עשויה להפחית את מידת הלחץ בעבודה, ואולי אף לעזור לרופאים לישון טוב יותר כשהם חוזרים הביתה. מיעוט רעש וסביבות מוארות היטב מפחיתות גם את כמות הטעויות שמבצעים הרופאים.
חדרים בעלי תאורה טבעית, שמאפשרים למטופלים לראות מתי יום ומתי לילה, קשורים בשיפור באיכות השינה ובירידה במידת הכאב והלחץ. במחקר שבחן את העניין, מטופלים ששהו בחדרים בעלי תאורה טבעית נטלו פחות משככי כאבים מאשר מטופלים בחדרים חשוכים יותר, מה שהוביל לצמצום של 21 אחוז בעלויות התרופות.

במחקר שנערך בבית חולים בן 600 מיטות, העריכו החוקרים שבעיות ההתמצאות עולות יותר מ-220,000 דולר בשנה. רוב העלות הזאת נובעת מ-4,500 שעות עובד בשנה שבוזבזו על הכוונת מטופלים אבודים ואפילו חברי צוות

בנוסף, רובנו הולכים לאיבוד בבית חולים. כל המסדרונות נראים אותו דבר, שלטים צצים לרגע ומיד נעלמים, וכולם נראים עסוקים מכדי שנרגיש נוח לשאול אותם איך מגיעים למחלקה שאנחנו מחפשים. לא רק שההליכה לאיבוד מוסיפה ללחץ של המטופלים ובני משפחותיהם, אלא שכאשר העובדים צריכים לתת הכוונות הם מבזבזים זמן שעליהם להשקיע בעבודה רפואית. במחקר שנערך בבית חולים בן 600 מיטות, העריכו החוקרים שבעיות ההתמצאות עולות יותר מ-220,000 דולר בשנה. רוב העלות הזאת נובעת מ-4,500 שעות עובד בשנה (כשתי משרות מלאות) שבוזבזו על הכוונת מטופלים – ואפילו חברי צוות – אבודים.

חלק מהפתרון הוא הצבת שילוט מסודר וסימון ברור של כל אזור, כולל סימנים חזותיים כגון רצפות או קירות בצבעים שונים. חלק מהעקרונות האלה כבר יושמו במחלקות מסוימות כדי לעשותן נגישות יותר לחולי שיטיון. בעוד שעזרי התמצאות הם עניין חיוני לבתי חולים, המחקר מראה גם, למרבה הפלא, שמצבם של מטופלים טוב יותר דווקא בבניינים שאינם פשוטים מדי. חללים טיפוליים צריכים להביא בחשבון לא רק את האיזון בין חברה לפרטיות, אלא גם את המתח שבין פשטות למורכבות. תוכנית הבניין צריכה להיות קוהרנטית מספיק כדי שנרגיש שאנחנו מבינים איפה אנחנו נמצאים ומצליחים להתמצא בקלות ובבטיחות, אך בה בעת היא צריכה להיות גם מורכבת מספיק כדי לשמר את תחושת החקירה והמסתורין, הרגשה שלא כל החללים נחשפים בפנינו בבת אחת. רעיון המסתורין ככלי טיפולי בבתי חולים אינו אינטואיטיבי: מדוע שנרצה להיות בסביבה מורכבת יותר? הרעיון הזה נובע, בין היתר, מתיאוריות אבולוציוניות שטוענות כי אם אנו חשים שיש בסביבה עוד אלמנטים שלא גילינו, נשמור על רמה גבוהה של עניין וערנות. אבל אנחנו צריכים גם להרגיש שיש מקום בטוח שאנחנו יכולים לפרוש אליו או להתחבא בו במידת הצורך.

דוגמה מצוינת לאדריכלות מודרנית

בית החולים אקרסהוס שבאוסלו. צילום: אתה בית החולים

בית החולים אקרסהוס שבאוסלו. צילום: אתר בית החולים

ממעוף הציפור נפרשים לפנינו נופי אוסלו החלומיים. העננים מתפזרים וחושפים יערות ירוקים-כהים מנוקדים באגמים קטנים, ואז באגמים גדולים, ואז בפיורדים משוננים הנושקים לים. דרכים חוליות מתפתלות בין העצים, וסלעים מבצבצים בגסות מצלעותיהן של גבעות. הבריכות הפזורות בכל מקום גורמות ליערות עתיקים להיראות כאילו הם צומחים מתוך ביצות ארעיות. מקבץ דליל של בתים הולך ומתעבה ככל שמתקרבים לשדה התעופה. הצבעים טבעיים לחלוטין: הכחולים-ירוקים העמוקים של העצים, הכחול-שחור של המים, הכחולים-אפורים הערפיליים של ההרים הנסוגים לעבר האופק. עננים לבנים עוד תלויים מעל, ובטנם הרכה מכוסה חבורות גשם סגלגלות. באזור הזה הטבע מקיף אתכם מכל עבר, גם בתור העיר. הוא זולג מן הקרקע, מכל כיוון ואף מלמעלה. לכן לא מפתיע שהטבע משתקף באדריכלות הנורבגית.

בית החולים אקרסהוס באוסלו, שבנייתו הושלמה ב-2008, זכה ב-2009 בפרס נחשק, ה-Better Building Healthcare Award for Best International Design. הוא נחשב דוגמה מצוינת לאדריכלות מודרנית המתאפיינת במודעות מעודדת-בריאות. בניגוד לעצי האשוח ולגבעות שברקע, בית החולים נראה מודרני להפליא, כולו קווים ישרים וצבע לבן. כשצועדים בשביל המוביל אל דלתות הכניסה, נגינת פסנתר בוקעת ממערכת ההגברה. אישה הרה ובן זוגה עושים את דרכם החוצה, בוכים, ואדם חולני למראה בחלוק מעשן סיגריה. בכניסה יש שתי דלתות מסתובבות, אחת ואחריה עוד אחת, כדי למזער את אובדן החום.

בפנים, התקרה גבוהה, והכול מלא עץ חיוור. הבניין מואר, מודרני ושקט להפליא. אם ממשיכים עוד כמה מטרים פנימה, התקרה נפתחת אף יותר, מדלגת כמה קומות למעלה ומושכת את העין לעבר השמים המתגלים מבעד לגג זכוכית עצום. מסדרונות פתוחים דמויי-גשר חוצים את האזור הפתוח המחבר את שני צדי בית החולים. האדריכלית אנה אונדרהאוג, ממשרד CF Møller, הייתה מעורבת בתכנון בית החולים, בצוות שכלל אדריכלים נוספים, רופאים ואחיות. מבחינתה, הבחירה בעץ ובאור לא נובעת מהמחקר המעיד על ערכם אלא דווקא מחוויית המגורים בסקנדינביה. "לאור יום יש חשיבות רבה בסקנדינביה כי במשך חצי מהשנה אין הרבה ממנו", היא אומרת. "התקנות לגבי אור יום מאוד מאוד מחמירות. בניגוד לארצות הברית, שם אין בכלל תקנות בנושא אור יום ואפשר לבנות משרדים בלי חלונות... כאן יש חלונות גם בחדרי הניתוח, ובעצם בכל מקום, אפילו בחדרי הרנטגן וה-CT, בחדרי ה-MRI, בכולם יש אור יום". ובנוגע לחומרים: "ראית את הבתים בנורבגיה?" היא צוחקת. "הכול אנחנו בונים מעץ".

בצד אחד של בית החולים שוכנות המחלקות השונות, ובאחר המבנים הטיפוליים. ביניהם יש אזור מעבר גדול מקורה בזכוכית, ובו חנויות, בתי קפה ומספרה. ה"רחוב" המרכזי הוא עיקרון שהועתק מבתי חולים סקנדינביים אחרים. הוא מאפשר אינטראקציה חברתית טבעית יותר בחלל מרכזי וזורם. חללים קטנים ופרטיים יותר מסתעפים מהרחוב הראשי, וכל האזורים נבנו מתוך מחשבה על גמישות. החלקים השונים של בית החולים בנויים כך שכל מחלקה נמצאת ליד מחלקות אחרות העוסקות בתחומים דומים.

המחלקות באקרסהוס מתוכננות בשיטת האשכול, כשמספר מסוים של מטופלים חולק ציוד ואחיות. לאחיות אין משרדים סגורים – הן יושבות בשולחנות חשופים באמצע מסדרונות המחלקה. זה היה שינוי משמעותי. מובילת צוות אחיות בבית החולים אומרת: "זה דבר טוב אבל זה גם מאתגר... צריך להיות גמיש מאוד".
זה לא היה השינוי היחיד שדרש הסתגלות. "החזון היה לבנות בית חולים מתקדם מאוד מבחינה טכנית", אומרת אונדרהאוג. "ולמען האמת הוא היה מתקדם מדי. אנשים לא הצליחו להשתמש בו כשעברו לכאן". הפעלת מערכת המינונים האלקטרונית, המשמשת לרישום ולחלוקת תרופות, עוכבה בכמה שנים כדי שהצוות יוכל להתרגל אליה. הרופאים בבית החולים כבר לא מתרגשים ממראה השליחים הרובוטיים הגולשים להם בין החדרים, אבל אני הפקתי מכך הנאה רבה.

המודרניות המרשימה של אקרסהוס ויופיים של הבניינים שבמתחם מעידים על יתרונותיו של תכנון מבוסס-ראיות. אבל אונדרהאוג לא מסכימה. "אני חושבת שתכנון מבוסס-ראיות הגיע מאוחר יותר... אנשים צריכים להביט החוצה, הם צריכים אור יום. לא צריך ספר על תכנון מבוסס-ראיות כדי לדעת את זה".
היא חושבת שהאקלים הכלכלי והחברתי רלוונטי יותר מאשר המחקר לתכנון בתי החולים בנורבגיה; שכושר השיפוט האדריכלי והאינסטינקט האנושי ממלאים תפקיד חשוב בתכנון מוצלח, לא פחות מאשר מחקר וספרים. "מובן שהייתי רוצה לומר שכחלק מהגישה שלנו אנחנו אוהבים אור ומקפידים על חומרים", היא אומרת. "אבל נדמה לי שבעצם זה קשור יותר לעובדה שבתי החולים בנורבגיה נבנים במחזורים".

ריקסהוספיטלט באוסלו. צילום: קייטל לנס

ריקסהוספיטלט באוסלו. צילום: קייטל לנס

בעוד שבדנמרק השכנה בוצעה במהירות תוכנית גדולה לבניית בתי חולים, אלה שבנורבגיה נבנו בשלבים, כשכל שלב לומד מקודמו. אקרסהוס נבנה לאחר ריקסהוספיטלט, גם הוא באוסלו, וסנט אולאב בטרונדהיים, והוא משתמש בעקרונות דומים של תאורה, מרחב וטבע. בית החולים נבנה במימון ציבורי וקיבל כ-700 מיליון אירו מממשלת נורבגיה. "אני חושבת שזה היה הזמן הנכון", אומרת אונדרהאוג. "בין השאר כי הכלכלה הייתה במצב די טוב והיה אפשר להתחיל לחשוב מה באמת רוצים... ולעורר מעין שיח ציבורי, מה בית חולים אמור להיות?"

למרות הראיות הקיימות, בתי חולים ומרפאות נבדלים זה מזה משמעותית במידת השימוש בגורמים עיצוביים שתרומתם לבריאות המטופלים ידועה. מוסדות בריאות רבים שוכנים במבנים שעושים את ההפך המוחלט ממה שממליץ המחקר

למרות הראיות הקיימות, בתי חולים ומרפאות נבדלים זה מזה משמעותית במידת השימוש בגורמים עיצוביים שתרומתם לבריאות המטופלים ידועה. מוסדות בריאות רבים שוכנים במבנים שעושים את ההיפך המוחלט ממה שממליץ המחקר.
אז מה בית חולים אמור להיות? האם אנחנו מקבלים ומגישים טיפול במקומות שעלולים להרע את מצבם של המטופלים והעובדים? האם המבנים עצמם לא אמורים לתרום לבריאות המטופלים?

The King's Fund, עמותה הפועלת לשיפור הבריאות ושירותי הבריאות באנגליה, אספה מחקרים בנושא תכנון מבנים לשירותי בריאות. שרה וולר, מנהלת תוכנית העמותה לשיפור סביבת ההבראה, מכירה במתחים הפיננסיים ששירותים רבים מתמודדים איתם. "זה תלוי לגמרי במה שהשירות יספק ובמה שאפשרי במסגרת התקציב", היא אומרת.
"עדיין יש פרויקטים חדשים גדולים, אבל בדרך כלל מדובר בשיפוצים... יש לנו הבנה טובה יותר מבעבר, ויש גם דוגמאות נפלאות, כמו גנים יפהפיים שנשתלו בבתי חולים, אבל רוב הדברים בכל זאת נשכחים. והרבה אדריכלים אומרים שהם מנסים להתווכח עם הלקוחות, אבל הלקוח אומר שאין מספיק כסף".
לרוג'ר אולריך, החוקר שהשווה לראשונה בין נופים טבעיים ולא טבעיים בבתי חולים, אין ספק שתכנון מוצלח חוסך כסף. "ברור שתוכניות של בתי חולים עוזרות להפחית כאב ולחץ", הוא אומר. "כשמתכננים בית חולים חדש ובוחרים שדרוגים עיצוביים חשובים בצורה קפדנית ומבוססת-ראיות, השדרוגים האלה יעלו יותר, למשל חדרים פרטיים או אמצעים להפחתת הרעש, אבל הם יחזירו את עלותם די מהר כי הם יקצרו את שהות המטופלים ויצמצמו הוצאות אחרות".

אולריך מקשר גם בין איכות התכנון של המבנה לאושרם של חברי הצוות וליעילותם, לכמות הזמן שהם מבלים עם המטופלים וליכולתם להתמודד עם דרישות התפקיד.
אבל לא רק העלות עומדת בדרכם של בניינים טובים יותר. "מסגרת הזמן לתכנון, יצירה ובנייה של בית חולים היא לפחות חמש שנים, אם לא עשר", אומר אולריך. "לכן כל בית חולים שנפתח כיום כבר הספיק להתיישן בחמש שנים לפחות. הידע דוהר קדימה".

כ-40,000 איש מתאשפזים מדי יום בבריטניה לבדה, ומספר העובדים בשירותי הבריאות גדול אף יותר. ככל שאוכלוסיית העולם ממשיכה לצמוח ושיעור הקשישים בה עולה, הטיפול הרפואי – בייחוד לצעירים מאוד ולזקנים מאוד – נעשה חשוב מתמיד. אמנם לא זול להשקיע בתכנון איכותי עכשיו, אבל החלופה היא להשאיר את המטופלים ואת אנשי הצוות בבניינים שעושים אותם חולים ולחוצים יותר. ואף על פי שהלחצים הפיננסיים האכזריים שמופעלים על שירותי הבריאות פוגעים ביכולת ההשקעה, המחקר מראה שאם נעדיף לחסוך בטווח הקצר ולהתעלם מהראיות המוכיחות כיצד מבנים מסוגלים לתרום לבריאות, נשלם מחיר כבד.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי לוסי מדוקס, Mosaic.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על לבנות בתי חולים בריאים

01
משה אשכנזי

יש לשלוח את הכותבת לבית החולים "סנט פאו" בברצלונה. אוסף הביתנים הפנטסטיים פרי יצירתו הדגולה של מונטנר, אדריכל גדול ששהה בצילו המעיק של גאודי. כבר אז הוא הבין בכוח הריפוי של יופי והרמוניה. רק מלצפות בבניינים כל חולה מיד קם על רגליו ומפזז באושר.