לוקחים את כל הקפה

הקפה איפשר את הקפיטליזם הנצלני, וההיסטוריה שלו אפלה ומרתקת בהתאם
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

לפני מאה שנה, Coffea arabica, שיח טרופי בעל עלים ירוקים בוהקים ופירות אדומים נוצצים, היה כמעט לא מוכר מחוץ לעולם הערבי ומחוץ לאותו חלק באתיופיה שבו הוא התגלה במאה התשיעית – על ידי רועה עזים אשר, כך מספרת האגדה, הבחין כי אחרי אכילת הפירות, העזים שלו הפכו לערניות במיוחד ולא ישנו כל הלילה. מאז שבני האדם הבינו כי הקפאין עשוי להשפיע עלינו באורח דומה, הצמח עשה לא מעט למעננו, ואנחנו בתורנו עשינו הרבה מאוד למען הצמח.

העלינו את מחירו של הקפה עד שהפך לאחד היבולים היקרים ביותר הנסחרים בעולם

נתנו לו למעלה מ-110 מיליוני דונמים כסביבת מחיה ברחבי תבל, הקצינו 25 מיליון משפחות של חקלאים המטפלות בו ומזינות אותו, והעלינו את מחירו עד שהפך לאחד היבולים היקרים ביותר הנסחרים בעולם. לא רע, יחסית לשיח שאינו אכיל, אינו יפה במיוחד וגם אינו קל לגידול.

קפה, שיח, פולים, פירות

מכאן מתחיל כל העניין: פירות הקפה מבשילים על ענף של שיח מכוער למדי. תצלום: רוג'ר ברגר, ויקיפדיה

הקפה חייב את הצלחתו העולמית למקרה אבולוציוני שכולו מזל: המרכיב הכימי שהצמח מייצר כדי להגן על עצמו מפני חרקים, משנה – במקרה – את התודעה האנושית באופנים שמוצאים חן בעינינו, הוא גורם לנו להיות אנרגטיים ויצרניים יותר ופועלים טובים בהרבה. החומר הכימי הזה הוא, כמובן, הקפאין, שהוא כעת הסם הפסיכואקטיבי הפופולרי ביותר בעולם, אשר 80% מהאנושות צורכת אותו מדי יום. זהו הסם היחיד מסוגו, שאנחנו נותנים לילדנו כעניין שבשגרה, כמשקה ממותק. לצד שיחי התה, המייצרים את אותו מרכיב בעליהם, הקפה עזר ליצור בדיוק את העולם שהקפה זקוק לו כדי לשגשג: עולם שמונע על ידי צרכנות קפיטליסטית, נשלט על ידי מסחר בינלאומי, עולם שבו שולט מין של בעלי חיים שבקושי מצליח לצאת מהמיטה ללא עזרתו.

השפעות הקפאין תואמות את צרכי הקפיטליזם במגוון דרכים

השפעות הקפאין תואמות את צרכי הקפיטליזם במגוון דרכים. לפני הגעתם של הקפה והתה למערב במאה ה-17, אלכוהול – שמבחינה תברואתית היה בטוח יותר לשימוש ממים – היה הסם השליט שטשטש את מוחותיהם של בני האדם. הדבר היה אמנם מקובל, ואפילו רצוי, עבור מי שעבדו עבודות גופניות בחוץ (הפסקות בירה היו עניין מקובל), אבל השפעות האלכוהול הפכו לבעייתיות כאשר העבודה הייתה כרוכה בתפעול מכונות או חישוב מספרים, ויותר ויותר משרות אכן דרשו זאת.

ואז הקפה נכנס לתמונה. משקה שהיה לא רק בטוח יותר מבירה ויין (בין השאר, המים שבהם הוכן הורתחו), אלא גם התגלה כמשפר ביצועים ועמידוּת. בשנת 1660, שנים ספורות בלבד לאחר שהקפה הגיע לאנגליה, אחד המבקרים ציין:

״כבר ידוע, ששתיית קפה הביאה ליותר פיכחות במדינות שונות. בעוד שבעבר מתלמדים ופקידים נהגו לשתות בבוקר כוס בירה או יין, אשר בשל הערפול שהם גורמים למוח הפכו רבים ללא ראויים לעסקים, כעת הם חוזרים למוטב בעזרת משקה מעורר ותרבותי זה״.

קפה, הנאה, תורכיה, שתיית קפה

ההנאה משתיית קפה (צייר צרפתי, המאה ה-18), מוזיאון Pera באיסטנבול. תצלום: Google Cultural Institute, ויקיפדיה

״משקה מעורר ותרבותי זה״ גם שחרר אותנו מן המקצבים הצירקדיים של גופנו ועזר לנו להתגבר על גלי התשישות הטבעיים, כדי שנוכל לעבוד יותר ויותר, עד שעה מאוחרת. ביחד עם המצאת התאורה המלאכותית, הקפאין סייע לקפיטליזם לכבוש את הלילה. קרוב לוודאי שלא במקרה מחוג הדקות התווסף בשעונים בערך באותו רגע היסטורי שבו צצו הקפה והתה, כשהעבודה נדדה פנימה ואורגנה מחדש בהתאם ללוח שעות.

הסינרגיות המורכבות של הקפה והקפיטליזם מתגלות בסאב-טקסט של ספרו הראשון, המרתק, של  ההיסטוריון אוגוסטין סדג׳וויק (Sedgwick), Coffeeland: One Man’s Dark Empire and the Making of Our Favorite Drug. בלב הנראטיב של סדג׳וויק ניצב ג׳יימס היל, אנגלי שנולד בשכונת עוני של מנצ׳סטר התעשייתית בשנת 1871, ואשר בגיל 18 הפליג למרכז אמריקה בתקווה להתעשר. הוא בנה שם אימפריית קפה, לאחר שעיצב מחדש המרחבים הכפריים של אל סלבדור בדמותו של בית חרושת ממנצ׳סטר. היל הפך לראש אחת מ״ארבעים המשפחות״ ששלטו בכלכלה ובפוליטיקה של אל סלבדור במשך מרבית המאה ה-20. כשהלך לעולמו, בשנת 1951, 5000 איש עבדו ב-18 המטעים שלו, והם הפיקו למעלה מ-2000 טון של פולי קפה מוכנים לייצוא, שהניבו 11 אלף דונמים של אדמה פורייה, על מדרונות הר הגעש סנטה אנה. במשך שנים רבות, מרבית היבול של היל (או, ליתר דיוק, של פועליו) הגיע לקופסאות הפח האדומות המוכרות של ״קפה האחים היל״.

״מה פירושו להיות קשור לאנשים ומקומות רחוקים באמצעות חפצים יומיומיים?״ שואל סדג׳וויק בפתח ספרו. Coffeeland מציע הרהור מרתק בשאלה זו, באמצעות הבלטת אותם קשרים שהיו פעם נסתרים.

השאלה המהותית שעליה צריך לענות כל מי ששואף להיות קפיטליסט, הייתה מאז ומעולם, ״מה גורם לאנשים לעבוד״

כדי למלא את הפחיות הללו, של האחים היל, בקפה, צריך היה להשתמש במספר צורות שונות של אכזריות. כיוון שגידול קפה דורש הרבה מאוד עבודת כפיים – לשתילה, גיזום, קטיף ועיבוד – הצלחתו של בעל מטעים תלויה במציאת מספיק אנשים מן הכפרים, שיסכימו לעבוד. השאלה המהותית שעליה צריך לענות כל מי ששואף להיות קפיטליסט, כפי שמזכיר לנו סדג׳וויק, הייתה מאז ומעולם, ״מה גורם לאנשים לעבוד?״

סחר העבדים סיפק תשובה טובה לחוואי הקפה של ברזיל, אבל כשהיל הגיע לאל סלבדור, בשנת 1889, כבר אי אפשר היה להשתמש בעבדים. מאחר שהוא היה איש עסקים פיקח ולא רגשן, היל הבין שהוא זקוק לפועלים – רבים מאוד, ובשכר, וכבן שכונת עוני מנצ׳סטראית, הוא ידע שהתשובה הטובה ביותר לשאלה מה גורם לאנשים לעבוד, היא פשוטה להפליא: רעב.

שק, קפה, אל סלבדור

עד היום, שק קפה של 60 ק"ג, על גבו של פועל, במחוז סנטה אנה, אל סלבדור. תצלום: דניס טנג

הייתה רק בעיה אחת. הכפריים של אל סלבדור, שרובם היו אינדיאנים שכונו Mozos, לא היו רעבים. רבים מהם גידלו גידולים בשטחים שהיו בבעלות קהילתית, על הר הגעש – באדמות שהיו מן הפוריות במדינה. הדבר חייב היה להשתנות כדי שאל סלבדור תוכל להתחיל לגדל יבולים ליצוא. לכן, למען בעליהם של מטעי הקפה ובשם ״הקִדמה״, הממשלה הכריזה על תוכנית הפרטת אדמות, אשר הכריחה את האינדיאנים לעבור לעבד שטחים שוליים יותר, או למצוא עבודה במטעי הקפה החדשים.

כשעץ אבוקדו כזה או אחר הצליח לשרוד באיזו פינה נשכחת, הקמפֶסינו, הפועל הכפרי, שנתפס טועם ממנו, היה מואשם בגניבה ואם היה לו מזל היה זוכה במלקות

למעשה, בתחילה הבחירה לא הייתה כל כך חד משמעית. אפילו באדמות שזה עתה ניטעו בהן מטעי קפה היה לא מעט מזון שניתן היה לקטוף ולאכול. ״עורקי תזונה״ – בדמות אגוזי קשיו, גויאבות, פפאיה, תאנים, אגוזים, פיטאיה, אבוקדו, מנגו, בננות פלנטין, עגבניות ושעועית – ״היו ארוגים בינות למטעים שהוקדשו לקפה בלבד, ובכל מקום שבו היה מזון, גם אם בכמויות זעירות, הייתה חירות, ולו מועטה, מעבודה״, כותב סדג׳וויק. הפתרון של בעלי המטעים ל״בעיה״ – בעיית השפע הטבעי – הייתה עקירה של כל צמח שאינו צמח הקפה, ויצירת מונוקולטורה טוטליטרית, שבמסגרתה אסור היה לגדל שום צמח אחר. כשעץ אבוקדו כזה או אחר הצליח לשרוד באיזו פינה נשכחת, הקמפֶסינו, הפועל הכפרי, שנתפס טועם ממנו, היה מואשם בגניבה ואם היה לו מזל היה זוכה במלקות. אם לא היה לו מזל, הוא היה נורה למוות. כך הובהר לילידים מושג הרכוש הפרטי.

במילותיו של סדג׳וויק, ״מה שנדרש  כדי לרתום את רצון אנשי אל סלבדור לייצור הקפה, מעבר להפרטת הקרקע, היה ייצור של רעב, על ידי המטע עצמו״. ג׳יימס היל חישב וגילה שהפועלים הופיעו לעבודה בדייקנות גדולה יותר ועבדו יותר במרץ, אם הוא שילם להם חלק משכרם במזומן – 15 סנט ביום לנשים וכפול מזה לגברים – וחלק במזון: ארוחת בוקר וצהריים, שכללו שתי טורטיות ועליהן כמה שעועית שרק יכלו להניח עליהן (התזונה המקומית הפכה לחדגונית ממש כמו הנוף). היל הפך כך אלפי פועלים ולקטים, שהצליחו להתקיים בזכות עצמם, לפועלים בשכר, עם רמת ערך עודף שהייתה מעוררת קנאה בלבו של כל בעל בית חרושת במנצ׳סטר.

פריחולס

מכונה קפיטליסטית משומנת היטב: נותנים לפועלים פריחולס והם מפיקים קפה. תצלום: סניה נונייס.

מושג הערך העודף נטבע, כמובן, על ידי קרל מארקס, וכפי שסדג׳וויק מציין, הוא נבע מתוך ניתוחם של מארקס ופרידריך אנגלס את הקפיטליזם התעשייתי במקום הולדתו של היל. הקומוניזם היה יצוא נוסף ממנצ׳סטר, שמצא את דרכו לסנטה אנה, והגיע במהלך השפל הכלכלי הגדול, כשמחירי הקפה צנחו ופועלי קפה מובטלים כבר לא יכלו לאכול את פרי האדמה. מתברר כי השמאלנים ידעו גם הם ״להפוך רעב לכוח״. שיא סיפורו של סדג׳וויק מגיע בראשית שנות השלושים של המאה ה-20, כשאלפי ״מוסוס״, שהתארגנו בניצוחם של קומוניסטים מקומיים שבילו זמן מחוץ למולדתם, התקוממו כנגד ברוני הקפה והשתלטו על מטעים ועל בתי העיריות.

ממשלת אל סלבדור – שוב, לטובת בעלי המטעים – יצאה במתקפת מנע אכזרית. החיילים עצרו את כל מי שנראו אינדיאנים, ריכזו אותם בכיכרות הערים ואז פתחו בירי מתתי מקלעים

המהפכה הלכה וצברה כוח, לפחות עד שנת 1932, אז ממשלת אל סלבדור – שוב, לטובת בעלי המטעים – יצאה במתקפת מנע אכזרית. החיילים עצרו את כל מי שנראו אינדיאנים, ריכזו אותם בכיכרות הערים ואז פתחו בירי מתתי מקלעים. מתקפת הממשלה נגד פועלי הקפה נודעה בכינוי La Matanza, ״הטבח״, וזכרה עדיין חי ובוער בכפריה של אל סלבדור. כשהתרחשה התקוממות שנייה במדינה, חצי מאה לאחר מכן, ברוני הקפה נמצאו שוב במצור: נכדו של ג׳יימס היל, ג׳יימי היל, נחטף על ידי המורדים ונדרש תמורתו כופר של מיליוני דולרים, שהמשפחה שילמה ללא קושי.

אני גורם לסיפורו של סדג׳וויק להישמע יותר סכמתי מכפי שהוא. אף שהוא מציג ניתוח של הכלכלה הפוליטית של הקפה, אשר חב לא מעט למארקס, הכישרונות הספרותיים שלו והמחקר המעמיק שביצע הופכים את הקריאה בספרו של סדג׳וויק למספקת ומלאה בהפתעות סיפוריות. יש לסדג׳וויק כישרון לסטיות מרהיבות מן הטקסט וקפיצות עלילה מרתקות, כשהוא מדלג הלוך ושוב בין אל סלבדור לשאר העולם, שבו הקפה נצרך בכמויות הולכות וגדלות. הוא מצטיין במיוחד בסיפור שיווק הקפה לאמריקנים, החל מראשית עצמאותם, כשהמדינה נפרדה מהרגלי שתיית התה של אנגליה, ושתיית קפה הפכה למעשה פטריוטי. הוא מראה כיצד הקפה משווק כבר זמן רב באמריקה לא בזכות טעם המשקה או החוויה המענגת שבשתייה, אלא כאמצעי להשגת מטרה: ״סוג של אנרגיה מהירה – סם עבודה״.

מדענים אמריקנים חקרו את הקפה ביסודיות בשנים הראשונות של המאה ה-20, כדי להבין כיצד משקה שאינו מכיל קלוריות כלשהן מסוגל, למרות זאת, לספק אנרגיה לחיה האנושית, לכאורה בניגוד לחוקי התרמודינמיקה. לקפה הייתה יכולת יוצאת דופן לייצר ערך עודף, לא רק בעת ייצורו אלא גם כשהוא נצרך, כפי שעולה בבירור מן הפרק הבא בתולדות הפסקת הקפה.

קפה, פחית, ארצות הברית, סחורה

קפה, סחורה מבוקשת על ידי צרכנים בארה"ב בראשית המאה ה-20. תצלום: Museo del Objeto del Objeto, ויקיפדיה

סדג׳וויק מספר את סיפורה של חברה זעירה בדנוור לייצור עניבות ששמה Los Wigwam Weavers. כשהחברה איבדה את מפעילי הנולים הצעירים המצטיינים שלה, אשר גויסו למלחמה בראשית שנות הארבעים, הבעלים, פיל גריינץ (Greinetz), שכר במקומם גברים מבוגרים יותר אולם לאלה לא הייתה אותה יכולת לארוג עניבות בעלות דוגמאות מורכבות. לאחר מכן הוא קיבל לעבודה נשים בגיל העמידה, ואלה אמנם הצליחו לייצר עניבות ברמה מתאימה, אבל לא היה להן כוח העמידה שנדרש כדי לעבוד משמרת מלאה. כשגריינץ כינס פגישה של עובדי החברה כדי לדון בבעיה, עובדיו העלו הצעה: תן לנו הפסקה של רבע שעה, פעמיים ביום, עם קפה.

גריינץ הכריז על הפסקות קפה ממוסדות, ומיד הבחין בשינוי בעובדיו. הנשים החלו עובדות שש וחצי שעות ביום, ואילו הגברים המבוגרים עבדו שמונה שעות

גריינץ הכריז על הפסקות קפה ממוסדות, ומיד הבחין בשינוי בעובדיו. הנשים החלו עובדות שש וחצי שעות ביום, ואילו הגברים המבוגרים עבדו שמונה שעות. גריינץ הפך את הפסקות הקפה להפסקות חובה, אבל החליט שאינו צריך לשלם לעובדיו תמורת חצי השעה שבה שתו קפה. הדבר הוביל לתביעה מצד משרד העבודה ובסופו של דבר, להחלטה שקיבל בית המשפט הפדרלי לערעורים בשנת 1956, שהעניק להפסקת הקפה מעמד מקודש כמעט בחיים האמריקניים. בית המשפט פסק כי היות שהפסקות הקפה ״מקדמות יעילות וגם יצרנות גדולה יותר״, הן מועילות לחברה ממש כפי שהן מועילות לעובדים, ולכן יש לראות בהן זמן עבודה. אשר לשם ״הפסקת קפה״, הוא נכנס רשמית לשפה במסע פרסום שנערך בשנת 1952 על ידי ״משרד הקפה הפן-אמריקני״, קבוצת מסחר של מגדלי קפה ממרכז אמריקה. הסיסמה שלהם הייתה: ״תנו לעצמכם הפסקת קפה... וקבלו את מה שהקפה מעניק לכם״.

הפסקת קפה, קופנהגן

כל אחת והפסקת הקפה שלה: צהריים בקופנהגן. תצלום: יאן יספרסן.

לקראת סוף ספרו, סדג׳וויק מנסה לחשב איזה ערך בדיוק שואב מעסיק מחצי קילו של קפה (או במילים אחרות, כמה הוא סוחט מן העובד) כשהוא משתמש לשם דוגמה ביצרני העניבות ובמטעים של היל. על פי הערכתו, פועל מאל סלבדור עובד שעה וחצי כדי להפיק חצי קילו קפה. הכמות מספיקה להכנת 40 ספלי קפה, או לשתי הפסקות קפה ל-20 הפועלים של עניבות וויגמן, אשר גריינץ חישב ומצא כי הן מניבות 30 שעות עבודה נוספות. במילים אחרות, ששת הסנטים שהמטע של היל שילם עבור שעה וחצי עבודה של פועל בשנת 1954, הפכו לערך של 22.5 דולר עבור פיל גריינץ – אלכימיה המשקפת גם את התכונות המופלאות של הקפה וגם את הניצול האכזרי.

בעולם ישנם רק מעט מקומות שמתאימים לייצור קפה. מדעני אקלים מעריכים שלפחות חצי מן השטחים שמניבים כיום קפה – ושיעור גדול עוד יותר מזה באמריקה הלטינית – לא יוכלו יותר להצמיח את הצמח בשנת 2050

אבל מערכת היחסים הסימביוטית שהקפה והקפיטליזם נהנים ממנה כבר מאות שנים, עשויה להגיע כעת לסופה העצוב. קפה ערביקה הוא צמח בררן, שמוכן לצמוח רק במשרע תנאים צר מאוד: אור השמש, המים, הניקוז ואפילו הגובה מעל פני הים חייבים להיות מדויקים. בעולם ישנם רק מעט מקומות שמתאימים לייצור קפה. מדעני אקלים מעריכים שלפחות חצי מן השטחים שמניבים כיום קפה – ושיעור גדול עוד יותר מזה באמריקה הלטינית – לא יוכלו יותר להצמיח את הצמח בשנת 2050, דבר ההופך את צמח הקפה לאחד הצמחים הנמצאים בסכנת הכחדה מידית בגלל השינויים באקלים.

קפה, אל סלבדור, קואופרטיב

מגדלת קפה עצמאית באל סלבדור, במסגרת קואופרטיב אקולוגי. תצלום: מארן ברבי

אולם הקפיטליזם הוא רב תושייה. מעסיקים המציעים כיום הפסקות קפה עשויים, בקרוב, לחלק במקום זאת טבליות של קפאין סינתטי, אחת לבוקר, ועוד אחת לאחר הצהריים. הדבר יעניק למעסיקים יתרונות מספר. הגלולות זולות מהקפה ופחות מלכלכות. ומשום שהן מתעכלות תוך דקות ספורות, הפסקת הקפה עצמה כבר לא תהיה חיונית, והחברות יוכלו מיד לחמוס בחזרה את חצי השעה שבתי המשפט העניקו לעובדים האמריקנים לפני 64 שנה. גורל פועלי הקפה של אל סלבדור יהיה, קרוב לוודאי, גרוע בהרבה, אבל אולי אותם ״עורקי תזונה״ – השפע האכיל של הטבע – יחזרו לזרום אחרי שהמונוקולטורה של הקפה תתמוטט.

על הספר Coffeeland: One Man's Dark Empire and the Making of Our Favorite Drug  מאת Augustine Sedgewick. 

מייקל פולן (Pollan) הוא מחבר הספרים Caffeine ו- How to Change Your Mind: What the New Science of Psychedelics Teaches Us About Consciousness, Dying, Addiction, Depression, and Transcendence.

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

Copyright 2020 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.

תמונה ראשית: הקפה האחרון? תצלום: Lukasz Misiuda, עבור EyeEm, אימג'בנק/ גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מייקל פולן, Atlantic.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על לוקחים את כל הקפה

03
Riri Sylvia Manor

מאד כדאי לצרף למאמר זה השיר האל מוות של YVES MONTAND : PLANTER CAFFE.העברתי אותו בפייסבוק כעת אך לא הצלחתי לצרף כאן.SORRY