ליפול מקצה הפטריארכיה

רעיון הפטריארכיה השולטת יוצר פרופיל שלילי של הגברים באשר הם: אלימים, שולטים, נצלנים, מסוכנים, רומסי זכויות. האם נוכל להתגבר על השלב המקוטב הזה לעבר עתיד הגון, שוויוני באמת וגם אנושי יותר?
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

לפני שנים רבות האמינה האנושות כי העולם שטוח והשמש סובבת את הארץ. "ראו את קו האופק", אמרו זה לזה – "הוא ישר כמו צלחת ובקצהו ניצבת תהום". "החמה – בבוקר מעל ההרים ובערב יורדת אל הים – זו הוכחה שהיא מקיפה אותנו ולא אנחנו אותה!". מי שחשב אחרת זכה ללגלוג, ולעתים לתגובה תוקפנית. כאשר טען גליליאו גליליי שיש בידיו הוכחות לכך שכדור הארץ מקיף את השמש ולא להפך, הוא נשפט על ידי האינקוויזיציה ברומא למאסר ללא הגבלת זמן.

זו היא דרכה של תפישת עולם. משעה שהיא משתרשת מובאות כל הראיות האפשריות כדי לתמוך בה – ממשיות ומדומיינות כאחת. אלה שסותרות אותה, גם אם באמת יסודן, מעוררות גיחוך או כעס. יש היגיון פונקציונלי בקיומה; אנו מוצפים בכמות אינסופית של מידע לגבי המציאות, ותפישת העולם היא פרדיגמה המספקת סדר בעל משמעות. באמצעותה העולם נחווה כמקום מובן יותר ומאיים פחות. אולם הפרדיגמה אינה רק ייצוג תמים של אמונות רווחות על אודות המציאות. היא מהווה גם ביטוי של כוח ואמצעי להפעלתו. למי ששולט בתפישת העולם מובטחים השפעה ושליטה רבים. לכן, מי שינסה לשנות את התפישה הקיימת יתקל בהתנגדות כואבת. משום כך תקפו את דרווין, כלאו את גלילאו, והוציאו להורג את סוקרטס. האמת המנוגדת שהם נשאו איימה על מי שהחזיקו במשאבים בזכות הפרדיגמה השלטת.

התפישה הרווחת היא שגברים הם קבוצה שלטת, המרכזת בידיה את מירב הסמכויות בחברה, ובשל כך היא נהנית מפריווילגיות מופלגות בכל תחומי החיים.

המעקב אחר ההיסטוריה של שינויי הפרדיגמות הוא מרתק, כפי שהראה תומס קון בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות". מה גורם לתפישת עולם מסוימת להתחלף? כמה עובדות וראיות צריך כדי לגרום לבריות לוותר על מחויבות לפרדיגמה ארכאית? אולם אין מדובר רק ביופיין של תמורות אינטלקטואליות. לתפישת העולם השלטת יש השלכות דרמטיות על חיי אדם. דם נשפך כדי לשמור על רעיון או לשנותו. במקביל, דינם של חפים מפשע נחרץ על סמך תפישות עולם שגויות, בורות, וחסרות בסיס.

פיקדור, דייגו ריברה, מלחמת פרים

"הפיקדור" [דוקר את הפר לקראת הריגתו בזירה] (1909), דייגו ריברה, מוזיאון Dolores Olmedo, תצלום: Google Art Project, ויקיפדיה

רעיון הפטריארכיה הוא סוג של פרדיגמה, המנסה להסביר את ההבדלים במעמד בין נשים לגברים. הפרדיגמה הפטריארכלית כה נפוצה, שאין כמעט צורך להציגה. בתמצית, היא טוענת שגברים הם קבוצה שלטת, המרכזת בידיה את מירב הסמכויות בחברה, ובשל כך היא נהנית מפריווילגיות מופלגות בכל תחומי החיים. הכוח אשר מצוי לכאורה בידי הפטריארכיה מאפשר לה לחוקק חוקים, שבאמצעותם גברים יוכלו להשתלט על נשים ולהכפיפן למרותם. המקור לתפישת העולם היה חוסר השוויון שחוו נשים ביחס למעמדן האזרחי והחברתי בראשית העת המודרנית. הן הקימו תנועת שחרור ששינתה את מעמדן של נשים רבות בעולם. אולם תפישת העולם הפטריארכלית המשיכה לצמוח מעבר למטרה של השגת שוויון זכויות, אל עבר הבדלה בינארית דוגמטית בין קורבן למקרבן, טוב לרע, ויפה למכוער, על בסיס מגדרי. היא פירשה כל אירוע ביחסים בין המינים על יסוד החלוקה הזו, והביאה להשלכות כבדות משקל על החברה כולה. כמו כל תפישת עולם היא התחזקה ממידע שתומך בה, והתעלמה, השתיקה או תקפה עד חורמה מידע שעלול להפריכה. בימינו היא דומה יותר לאידיאולוגיה שאין לערערה, מאשר להסבר מקובל על העולם.

אפשר לחלק את הסוגיות שהפרדיגמה הפטריארכלית מתייחסת אליהן לשתיים: סוגיות קשות וסוגיות רכות. הקטגוריה הראשונה כוללת בתוכה תכנים הנוגעים לזכויות פוליטיות, אלימות, שליטה במשאבים, מיניות, אפליה, הורות, וכדומה. השנייה קשורה לתכנים כגון תקינות פוליטית, מחוות וכללים חברתיים, מרחב אישי וכדומה. כך למשל, בסוגיה הראשונה נידונות שאלות כמו מי נפגע מאלימות, מי מחזיק בהון ונהנה ממנו, ומהי המשמעות של יחסי מין. בסוגיה השנייה נידונות שאלות כמו מי צריך לשלם כשגבר ואישה מבלים ביחד, מה צריך להיות שם משפחתה של אישה שהתחתנה ומהי תנוחת הישיבה המותרת לגבר ברכבת התחתית. כדי להמחיש את הפרשנות של תפישת העולם הפטריארכלית, ובה בעת לפרק אותה, נביט בסוגיות קשות הקשורות לאלימות, כסף ומין.

הזכר התוקפן

הדוגמה הפטריארכלית מציבה את הגבר כתוקפן אולטימטיבי, ואת האישה כקורבן. גברים נחשבים על ידה כבעלי פוטנציאל לאלימות, בין אם מסיבות ביולוגיות, חברתיות או אישיותיות. העדויות לאלימות גברים מועלות ללא הרף: גברים נלחמים בצבא, שליטים גברים שולחים את עמיהם למלחמות, ישנם יותר גברים רוצחים מנשים רוצחות. תפישת העולם הזו משפיעה במישרין על החלטות במציאות ועל גורלות של בני אדם. כך למשל, גברים שהורשעו במעשי אלימות יקבלו עונשים חמורים יותר מנשים שהורשעו באותה עבירה. ההצדקה היא שלראשונים אלימות היא לכאורה טבע ויש להענישם קשות על כך, בעוד שלאחרונות זו תאונה או תוצאה של נסיבות יוצאות דופן שיש לקבל בהבנה. במקביל, גברים שיואשמו באלימות כלפי בני משפחתם יקבלו יחס נוקשה וחמור – הכולל את הוצאתם מבתיהם והרחקתם מילדיהם, גם ללא ראיות או משפט. זאת משום שתפישת העולם מסבירה שניתן לצפות מהם לאלימות בכל רגע, ולכן מספיקה הטלת אשמה בכדי לחרוץ את דינם. במקביל, אֵם אלימה תקבל יחס מכיל וסלחני, וכמעט שלא יעלה על הדעת להענישה בהרחקתה מילדיה.

העובדה שנשים מנהיגות אחראיות לשליחת צבאות למלחמה או לפעולות אלימות אחרות לא פחות ממנהיגים גברים – תקבל משמעות שולית

עובדות סותרות הנוגעות לסוגיית האלימות לא יילקחו בחשבון. העובדה שגברים נשלחים לצבא בלית ברירה מתוקף תפקיד חברתי שיועד להם ושקשה לחמוק ממנו לא תקבל הכרה. העובדה שנשים מנהיגות אחראיות לשליחת צבאות למלחמה או לפעולות אלימות אחרות לא פחות ממנהיגים גברים – תקבל משמעות שולית. העובדה שגברים הם קורבנות לאלימות פיזית בשיעורים גדולים הרבה יותר מנשים בכל חברה – לא תקבל התייחסות, או שתשמש כעדות נוספת לאלימותם של גברים, ללא הבחנה בין קורבנות לתוקפים. מזווית אחרת, העובדה שמחקרים מכל העולם ומישראל הראו שגברים ונשים נוהגים באלימות פיזית בבית בשיעורים דומים – לא תישמע כלל. נתונים אלה מוסתרים מעין הציבור, משום שהם מאיימים על תפישת העולם המתעקשת לראות בגבר את הצד האלים היחיד במשוואה. בשיאה של גסות הלב יושמו גברים שהותקפו פיזית על ידי נשים, או שפגעו בעצמם, או שנפגעו מינית, ללעג ולקלס, שהרי הם אפילו לא נמצאים במשבצת הנכונה שייעדה להם הפרדיגמה.

גבר צעיר, אלימות, קעקועים, אגרופים

גו חשוף, אגרופים וקעקועים. תצלום: קלם אונוג'גואו

שוחים בכסף

מגברים יש ציפייה מעוגנת בדת ובחוק להיות מספקים ולממן כל דבר עבור בנות זוגם וילדיהם: רבים מהם עובדים קשה מאוד אך אינם הנהנים העיקריים מפרי מאמציהם

הגיון זה פועל באופן דומה בנוגע לכסף והון. מן המפורסמות שעשירי העולם הגדולים ביותר הם רובם ככולם גברים. זהו נתון נכון, אך הוא מייצג שברירי אחוזים בודדים מהגברים בכל חברה. למרות זאת, נעשה בו שימוש כדי לטעון שלכל הגברים יש יתרון בחלוקת ההון. העובדות המנוגדות שאינן מסתדרות עם הפרדיגמה – מודחקות ומושתקות. כך למשל, הרוב המוחלט של גברים בעולם אינו בעל משאבים עצומים אלא עובד לפרנסתו כל חייו ולא מצליח לצבור רכוש רב; רובם כפוף למרותם של בעלי ובעלות ההון; מאות מיליוני גברים במדינות מתפתחות הם עניים, ומתפרנסים משכר של בין 50 ל 100 דולר לחודש; בביקורי האחרון באפריקה ערכתי רישום משכורות של אנשים שפגשתי. אני זוכר איך באוגנדה התגאה בפניי בעליו של "בודה-בודה" – מונית אופנוע מקומית, במשכורתו. הוא הרוויח כמעט 100 דולר לחודש מעבודה סיזיפית בדרכים, ועוד השוויץ בכך שאין הרבה גברים בעיירה שמתקרבים אליו במשכורתם. מגברים יש ציפייה מעוגנת בדת ובחוק להיות מספקים ולממן כל דבר עבור בנות זוגם וילדיהם; רבים מהם עובדים קשה מאוד אך אינם הנהנים העיקריים מפרי מאמציהם; אחרים מוותרים על זמן יקר עם בני המשפחה כדי להבטיח פרנסה יציבה; בנוסף, גברים עובדים בעבודות מסוכנות, שלעתים שכר גבוה בצדן, אך גם סכנת פציעה ומוות. עובדות אלה ואחרות רבות כלל אינן נלקחות בחשבון, משום שאינן מסתדרות עם הדוגמה.

בעניין הכסף, הפרשנות הפטריארכלית קוצרת הצלחות פנומנליות על בסיס מידע כוזב או מוטה. כך למשל, הטענה שגברים מרוויחים שכר גבוה יותר בעבור אותה עבודה נעשתה לעובדה שאין עליה מחלוקת. החישוב נעשה באמצעות השוואת ממוצעי השכר של כל הגברים והנשים העובדים במדינה. חישוב זה מציג את הגברים כבעלי משכורת ממוצעת גבוהה יותר, שכן הם עובדים יותר שעות, לאורך יותר שנים, ובמקצועות מכניסים יותר. אולם נדיר עד בלתי אפשרי למצוא משרות שבהן עבור אותה הגדרת עבודה יקבל גבר משכורת גבוהה יותר רק בשל זכריותו. אני עובד כעשרים שנה במגזר הציבורי במגוון עבודות כמרצה ומטפל. מעולם לא ראיתי בתלוש השכר שלי שורה שבה מופיעה תוספת זכריוּת, וכסף בצדה. להפך, בישראל נקודות זיכוי מגדריות במס הן פריווילגיה השמורה לנשים בלבד. המיתוס המומצא על פער השכר מעורר זעם בקרב נשים שחשות שנעשה להן עוול. אי אפשר להאשים אותן. זה אכן היה צריך להכעיס נורא, לו רק זה היה נכון.

חרמן ומסוכן

למרות השיעור הזעום של מורשעים בעבירות מין, רוח הזמן מאפשרת, באופן מקומם, לערוך פרופיל של תוקפן מיני לכל גבר

מה לגבי סקס? הפרדיגמה הפטריארכלית רואה בגבר מקרבן, נצלן, ואנס. העובדות שמובאות לתמיכה בכך הן כי יש מקרים שבהם גברים אונסים. זה נכון. משרד המשפטים האמריקאי דיווח כי בארה"ב נפגעים בכל שנה כ-0.1 אחוז מהאוכלוסייה מאונס. מדובר ב 170 אלף איש – נשים וגברים, והם נפגעים בעיקר על ידי גברים. בישראל ישנם, על פי נתונים של דוברות שירות בתי הסוהר, כ-1100 אסירים השפוטים בגין עבירות מין, מכל הסוגים. אלה נתונים חמורים שיש לפעול כדי לצמצמם. אולם הם רחוקים מלהוות הוכחה לכך שאוכלוסיית הגברים הבוגרים – המונה מיליונים – הם אנסים פוטנציאליים. הרוב המוחלט של הגברים לעולם לא יכפה יחסי מין על אדם אחר. אולם כאן שוב, הפרדיגמה הפטריארכלית אינה שמה לב לעובדות. הגבר מוצב בעמדת המקרבן המיני המעודד את "תרבות האונס" המדומיינת. בתל אביב הושק השנה קמפיין חוצות בחסות העירייה שבו נראים גבר ואישה מבלים בדייט, ובצללית מראים את הגבר תוקף את האישה מינית. הטקסט לא משאיר מקום לדמיון ומפציר בגבר "אל תהיה הגבר הזה". למרות השיעור הזעום של מורשעים בעבירות מין, רוח הזמן מאפשרת, באופן מקומם, לערוך פרופיל של תוקפן מיני לכל גבר.

תפישה זו מטילה כתם על הגברים כולם, ויש לה השלכות אינספור. פסיכולוגים ממין זכר למשל, צריכים לקבל אישור על כך שהם אינם עברייני מין, אם ברצונם לעבוד עם ילדים. אפשר לחיות עם החוויה הלא נעימה – ועברתי אותה פעמיים במשך השנים למען הבטחת ביטחונם של הילדים. אולם מדוע פסיכולוגיות אינן נדרשות לעשות זאת? ובכן, בישראל, אין בספר החוקים עבירת אינוס שיכולה להיות מופנית כלפי אישה שכפתה יחסי מין על גבר. לפי הדין הפלילי המקומי אישה אינה יכולה לאנוס גבר, נער או ילד. האשמה כזו לא תעלה בקנה אחד עם הנרטיב המקובל ולכן היא אינה קיימת. זו שערורייה, משום שבכל שנה אנו שומעים על נשים הפוגעות מינית בילדים ובנערים. אולם הנרטיב הפטריארכלי הכוזב משתיק את האפשרות הזו, ומפנה את חיציו כלפי גברים בלבד.

גבר, רכבת תחתית, מנהרה

גבר במנהרה של רכבת תחתית. תצלום: דוד זווילה

ההיסטוריה של הפמיניזם מלאה בדוגמאות שבהן נשים חזקות שאבו מעמד וכוח על חשבונן של נשים חלשות מהן

אפשר להביא עוד עדויות אינספור בנוגע לכרעי התרנגולת עליהן מושתת הסיפור הפטריארכלי, חוסר ההסתברות שלו, והנזק שהוא מסב לחברה. אולם יש להפנות את המבט לנקודה משמעותית נוספת. כל עוד מחזיקים בתפישת העולם המוטית הזו, נבלמים שינויים פוטנציאליים אפשריים בהגדרות המגדר וביחסים מיטיבים בין המינים. כך למשל, תפישת עולם הרואה באישה קורבן תמידי מחלישה את מעמדה ומונעת את העצמתה. מעבר לכך, היא מסתירה את העובדה שנשים רבות הן בעלות כוח ושואבות כוח מהמבנה החברתי הקיים. שאלו את עצמכם מי הם אלה שדואגים לביטחון ומשלמים בחייהם, בונים בתים, מפנים את הזבל, סוחבים משאות, סוללים כבישים, מפרנסים, ודואגים לרוב תנאי הנוחות של החיים המודרניים – ומי מרוויחות מכך. מעבר לכך, היא מסתירה את העובדה שישנן נשים שמדכאות גברים ולעתים גם נשים אחרות בדרך. ההיסטוריה של הפמיניזם מלאה בדוגמאות שבהן נשים חזקות שאבו מעמד וכוח על חשבונן של נשים חלשות מהן. התנועה הפמיניסטית בישראל, למשל, נשלטת בעיקר בידי נשים יהודיות, אשכנזיות, ילידות הארץ, אקדמאיות, סיסג'נדריות, מהמעמד הבינוני ומעלה. בנוסף לכך, הפרדיגמה הקיימת משליכה על גברים תכונות שליליות ביותר אשר, מעוררות תגובות של התנגדות,מגננה וכעס. אין פלא שכאשר מספיק זעם כזה מצטבר, אנו עדים לריאקציות אולטרה שמרניות כמו אלה שהתבטאו בבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות בארה"ב.

כמו כל פרדיגמה, גם התפישה הפטריארכלית נאחזת היטב בכיסאה, ואינה בוחלת באמצעים כדי לשמר את מעמדה. כל מי שיצא נגדה יחווה היטב את נחת זרועה. כאשר צוות מחקר בראשות החוקר מורי שטראוס מצא כי אלימות במשפחה מאפיינת נשים וגברים במידה שווה, הוא הפך יעד להתקפות אישיות ולהשמצות. פאט מרשל, נשיאת הארגון הקנדי למניעת אלימות נגד נשים, טענה ששטראוס בעצמו מתעלל באשתו. היא התנצלה בפניו לאחר זמן מה. סוזאן שטיינמץ – האישה בצוות של שטראוס – קיבלה יחס חמור עוד יותר: נשלחו אליה הודעות על הטמנת פצצות בביתה ואיומים הופנו כלפי ילדיה. לאחר שהחוקר האמריקאי וורן פארל פרסם את ספריו על מיתוס הכוח הגברי הוא זכה למטר גינויים ולהפגנות תוקפניות קבועות בהרצאותיו. גם לי הייתה הזכות לחוות טעימה מכך. כאשר יצא ספרי "הדרמה של הגבריות החדשה" שעוסק בחוויה הגברית, ספגתי מגוון קללות ואיומים ברשתות החברתיות. באחת הפעמים קיבלתי איום מפורש שיכתבו למקום עבודתי שאני תומך בפגיעה מינית בנשים. במקרה אחר התקשרה פעילה פמיניסטית בכירה ומוכרת לאחד מערוצי הטלוויזיה והפצירה באנשיו "לא לראיין את שונא הנשים הזה".

כאשר כתבה אולמפ דה גוז' בשנת 1791 את הסעיף הראשון בהצהרת זכויות האישה שאמר כי "האישה נולדת בת חורין ונותרת שוות זכויות לגבר" היא יצאה כנגד דיכוי חברתי על בסיס מגדרי. כאשר בל הוקס התייחסה לפמיניזם כאל "תנועה לסיום הסקסיזם, הניצול הסקסיסטי, והדיכוי", היא הלכה בדרך דומה. אולם הפרדיגמה הפטריארכלית הפסיקה זה מכבר לעסוק במאבק בדיכוי המגדרי. במקום להמשיך ולאתר מקרים של דיכוי כזה, גם ביחס לגברים, ולהיאבק בהם, היא עוסקת בשימור עצמי ובניסיון להגדיל כוח ולשלוט במשאבים.

הפרדיגמה הפטריארכלית יוצאת כנגד מתן זכויות הוריות שוות לאבות גרושים בתואנה שהאם עדיפה על האב כהורה. אך בו בזמן היא תומכת במתן זכויות לגברים הומוסקסואלים להביא ילדים לעולם

אבא, תינוק, נוף, כתפיים

אב ובנו מביטים אל העתיד. תצלום: אוסטין ווקר

משום שהפרדיגמה הפטריארכלית כה רעועה, בוקעות ממנה סתירות חדשות לבקרים. כל מה שצריך הוא להתבונן ולראות. כך למשל, היא יוצאת כנגד מתן זכויות הוריות שוות לאבות גרושים בתואנה שהאם עדיפה על האב כהורה. אך בו בזמן היא תומכת במתן זכויות לגברים הומוסקסואלים להביא ילדים לעולם. כלומר, גברים מסוג אחד אינם רשאים להיות הורים מעורבים בעלי זכויות, וגברים מסוג אחר כן. באופן דומה, כאשר הגיע המאבק על ביטול חזקת הגיל הרך לכנסת – נעמדו ארגונים המחזיקים בתפישת עולם זו על רגליהם האחוריות והתנגדו במלוא כוחם. זאת למרות שמטרת ביטול החזקה היא תמיכה בגברים שמעוניינים במעורבות בקשר עם ילדיהם מחד גיסא, והעצמת נשים, כך שיהיו פנויות לתפקיד שאינו אך ורק אימהי, מאידך גיסא. באופן דומה, כאשר התעורר השנה דיון בכנסת בנושא תלונות שווא בהקשר של אלימות במשפחה, מנעו אותם ארגונים את קיומו למספר ימים. זאת אף שסינון טוב יותר של תלונות שווא יבטיח טיפול מדויק ויעיל יותר של המשטרה בתלונות אמיתיות.

תומס קון הראה בספרו כי כאשר מספיק אנומליות וסתירות מצטברות ביחס לפרדיגמה, משהו מתחיל להיסדק בה. אנו אמנם רחוקים מהיום בו הפרדיגמה הפטריארכלית תיפול שדודה לארץ, אפשר אף לומר שהיא בשיא כוחה כיום, אבל נראה ששעון החול שלה התהפך. אירועים פחות סבירים מאלה כבר קרו בהיסטוריה. אחרי הכול, אפילו האפיפיור בכבודו ובעצמו, כאשר הוא יוצא למסעותיו, כבר איננו חושש ליפול מקצה העולם השטוח.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ד"ר גבריאל בוקובזה הוא פסיכולוג ומטפל, מחבר רב המכר "הדרמה של הגבריות החדשה". 

 תמונה ראשית: מגפי בוקרים. תצלום: מלני מאוור, unsplash.com

Photo by Melanie Mauer on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי גבריאל בוקובזה.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

31 תגובות על ליפול מקצה הפטריארכיה

    02
    נתי

    בכל אחד מהקישורים - ההשוואה חלקית - כי גברים גם עובדים יותר מנשים.. וגם בוחרים במקצועות קשים ומסוכנים יותר.. ורווחיים יותר.. נשים שרוצות משכורת שוב יצטרכו לקבל על עצמן גם חובות ולא רק זכויות, שהן התולדה של הבחירות הללו.

03
אפרת

אוי אוי, הקוזק הנגזל. וואלה! "בכל צרה ורוע - חפש את האשה". (סיסמת הזכר המזרחי).
כל ה"עובדות" המובאות ע"י האדון בוקובזה במראית עין של "משכילנות" מערבית ניתנות להפרכה. זוית ראיה אחרת תראה את מופרכותן. וללא ספק, עובדות שאינן נוחות לבוקובזה הועלמו על ידו.
זכור עובדה מרכזית אחת, אדון בוקובזה: מי שבעיקר עשה אותך זו אשה. והיא עשתה זאת בסבל ובכאבים, ולמרות זאת עשתה. וכשילדה אותך - זכר חלשלוש וקטנטן - היא זו שהחזיקה אותך בחיים. תן כבוד, אדון בוקובזה. בעצם עליך לנשק את האדמה שכל אשה פוסעת עליה.

    04
    יעקב נורי

    מאמר מאלף של ד"ר בוקובזה.
    מבין את ההתנשאות של "אפרת".
    אפרת טוענת להיותה בוטיק כוזרי.
    אבל... בוקובזה מציג מראה מול ההתנשאות של הבוטיק הכוזרי, ומביא עובדות ,לניצול ולדיכוי הגברי בחברה, (הנוגד את הדימוי הנפוץ ) הן ע"י המערכות וההון, והן ע"י ה"פמניסטיות" שונאות הגברים.

    כותב בוקובזה:" ההיסטוריה של הפמיניזם מלאה בדוגמאות שבהן נשים חזקות שאבו מעמד וכוח על חשבונן של נשים חלשות מהן. התנועה הפמיניסטית בישראל, למשל, נשלטת בעיקר בידי נשים יהודיות, אשכנזיות, ילידות הארץ, אקדמאיות, סיסג'נדריות, מהמעמד הבינוני ומעלה. בנוסף לכך, הפרדיגמה הקיימת משליכה על גברים תכונות שליליות ביותר אשר, מעוררות תגובות של התנגדות,מגננה וכעס."

    אפרת ה"פמניסטית" שונאת את הזכר המזרחי, שברובו אינו דיות'.לכן היציאה האלימה שלה נגד בוקובזה.

    05
    Tabularasa

    ענק, פשוט ענק, שימו לב:
    ״*אפרת*
    אוי אוי, הקוזק הנגזל. וואלה! "בכל צרה ורוע - חפש את האשה". (סיסמת הזכר המזרחי)”.
    גזענות עירומה, מכוערת ולא חכמה. בעקר לא קשורה לכלום.
    אוקי, אפרת, ברח לך מה שלאחרים/ות יש את השכל להסתיר.
    אז ממך אלמד תורה?

08
אסתר

למה מכפישים את מחבר המאמר הזה.התייחסו ענינית הביאו עובדות כדי להצדיק את עמדתכן.זה לא ראוי וודאי לא גורם לכן להיות צודקות בהתאלמות הזאת.אישית אני תומכת גדולה בכל הקשור בהעלאת ערכה ומעמדה של האישה אבל הדיון לדעתי ראוי שיהיה מכובד ומעמיק ולא גיבוב של הכפשות חסרי רמה.

      10
      הראל

      הסטיגמה על הגברים, שהיא תוצאה של אלפי שנים של שליטה, פוגעת בגברים כפרטים, כמו באמת בשאלת החזקה על ילדים בגירושין, וכמו בהנחה שכל הגברים הם כוחניים. הפמיניזם המוצדק הקצין את העמדות האלו וצריך באמת תיקון, קצת יותר איזון, לפחות

      12
      יעקב נורי

      יורים וצוחקים? כנראה שאתם לא גברים אמיתיים

      מראשית האנושות היה גופם של גברים מטרה לגיטימית לאלימות פיזית קשה. שדה הקרב הוא אמנם הזירה הקיצונית ביותר, אולם אלימות מופעלת על הגוף הגברי גם ביומיום

      12.04.2018 10:25
      גבריאל בוקובזה

      השנה: 1200 לפני הספירה. המקום מצרים. כתובת עתיקה מתארת את תוצאותיו של ניצחון בקרב: "פינים של גנרלים לובים: שישה. פינים שנחתכו מחיילים לובים: 6,359. הרוגים סיציליאנים, פיניהם נחתכו: 222; הרוגים יוונים, פיניהם הוענקו למלך: 6,111". בתמציתיות רשם השליש את מה שנחשב מהותי לניצחון צבאי מאז ומעולם: פגיעה בגברים ובסימני הגבריות של האויב.

      זו הכרה בלתי נעימה לגברים, שמראשית האנושות היה גופם מטרה לגיטימית לאלימות פיזית קשה. שדה הקרב הוא הזירה הקיצונית ביותר, אם כי אלימות מופעלת על הגוף הגברי גם ביומיום. כאשר בשבוע שעבר הוכה מציל במלון באילת על ידי אשה ובני משפחתה, עסקו כולם בשאלה אם הוא העליב את בתה ומה מידת אחריותו לתקרית. הדיון בחוסר הלגיטימיות למכות שספג ממנה היה חרישי. מדוע הרשתה לעצמה להרים עליו יד במקום, נניח, להתלונן? התשובה – משום שהוא גבר ואפשר לחבוט בגופו בלי לתת על כך את הדין.

      באותו שבוע לכדה המשטרה אב שנעלם עם בנו בן השמונה למשך ימים אחדים. ברקע היה סכסוך גירושים עצוב. האב עשה דין לעצמו ולכן המשטרה היתה חייבת להתערב. הוא עמד להעביר את הבן לאמו, וזו דיווחה על כך למשטרה וכך הקלה על עבודתה. למרות שההתנהלות היתה שקטה שלפו אותו הבלשים ממכוניתו, אזקו אותו והשכיבו אותו על הכביש, לעיני בנו. אך זה עוד כלום. בעודו כבול ומוצמד לאספלט הגיע שוטר נוסף והכה אותו באגרופיו בפלג גופו העליון. מדוע? תשובה: משום שאפשר להכותו בלי לתת על כך את הדין. השריף בא לעשות סדר וקודם כל הוא מרביץ לגבר. בדיון בבית המשפט טען בא כוח המשטרה שאין אינדיקציה להפעלת אלימות, אף על פי שסרטון המתעד את המכות כבר רץ ויראלית ברשת. השופט לא עשה מזה עניין.

      בחזרה לשדות הקרב. אלה המקומות שבהם גברים נתבעים להקריב את חייהם ממש. תמיד הקריאה לעשות זאת טבולה במסרים של גבורה ותהילה, אחרת מי המשוגע שירצה בכך. "מתוק וצודק למות למען המולדת", כתב המשורר הרומי הורטיוס ("Dulce et decorum est pro patria mori"). הפתוס הזה כה עוצמתי, שלאורך ההיסטוריה הוא מצליח שוב ושוב לגייס גברים צעירים למשימה. מעטים מהם מבינים מראש שהם נשלחים להיות קורבנות יותר מאשר גיבורים. שהאלימות שמצופה מהם להפעיל, תופעל עליהם באותה המידה.
      The Vietnam War PBS Episode 6: Things Fall Apart (January 1968-July 1968) - דלג

      השנה: 1965. המקום וייטנאם. ארצות הברית מחליטה על פלישה קרקעית. המפקדים בשטח מצוּוים לספור גופות של חיילי אויב הרוגים, כדי להניח את דעתם של מקבלי ההחלטות בפנטגון. בדיוק כמו בכתובת המצרית הקדומה הם טורחים באיסוף אובססיבי של סטטיסטיקת מוות משדות הקטל. כאשר המספרים נמוכים, הם מוסיפים את מספרי האזרחים שהרגו בדרך.

      הסיפור הזה מובא בסדרה המופתית "מלחמת וייטנאם" של רשת PBS. היוצרים קן ברנס ולין נוביק מנכיחים בה את הקלות שבה נשלחו גברים למותם, משני הצדדים. את היכולת של המדינות להכיל כל כך הרבה גברים מתים לאורך שנים רבות. את המניעים שלא ייאמנו לשליחת החיילים לחזית. למשל הווידוי של בכיר במערכת הביטחון האמריקאית כי הפלישה הקרקעית ב–1965 נעשתה כדי "למנוע השפלה אמריקאית". על סמך הטיעון הרגשי הזה נשלחו רבים כל כך אל מותם. מדוע? כי אפשר להפוך גברים לבשר תותחים ללא סיבה מוצדקת.

      באחד הפרקים מסופר על הוראה פיקודית חד־משמעית לכבוש גבעה כלשהי. הקרב עליה היה עקוב מדם, אך בסופו כבשו אותה החיילים האמריקאים, רק כדי לקבל הוראה הפוכה – שיש לסגת ממנה מיד. כל מתיהם ומתי הווייטקונג היו לחינם. הדבר הכואב ביותר, מטריף הדעת ביותר, הוא שהאבסורד המדמם הזה נמשך יותר מעשור. מספרי המתים נערמו, ההבנה האסטרטגית שלא יתאפשר ניצחון התגבשה זה מכבר, ובכל זאת המשיכו הגברים להישלח.

      מותו של הגבר בשדה הקרב הוא אירוע טבעי, כמעט אפשר לומר מהותי לתפקידו כגבר. היכולת להבין מראש שזהו אירוע אסוני עבורו היא גבולית. באופן עצוב, הדרך להתפכח מחוסר התוחלת של המלחמה עוברת פעמים רבות במלחמה עצמה. ותיקי הקרבות שמרואיינים בסדרה הבינו כי הם חלק ממצעד איוולת רק בעקבות השירות, לא לפניו. הם הפנימו את הניצול דרך הכאב שגבתה מהם המלחמה. דרך חשיפת השקרים שסיפרו להם, והמיאוס מחוסר התוחלת של הכל. חלקם נאלצו לעבור חוויות משפילות כדי לתפוש בבהירות את מקומם הריאלי בעולם. חיילים היספנים ואפרו אמריקאים למשל שירתו בחזית במספרים לא פרופורציונליים ביחס לשיעורם באוכלוסייה. כתוצאה מכך היה אחוז ההרוגים בקרבם גבוה ביותר. אחד מהם סיפר שכאשר חזר לחופשת מולדת היה בטוח שיתקבל בכבוד מלכים. בכל זאת, גיבור מלחמה. אולם ביציאה משדה התעופה אף מונית לא עצרה לו, כי "מי יעצור מונית לכושי".

      גברים אחרים ניסו להתנגד לתבנית החברתית הארורה הזאת. גברים היו אלה שהובילו את פעולות המחאה נגד המלחמה ומילאו את השורות בהפגנות. יוצאי קרבות מפוכחים חזרו לביתם, פצועים וטעונים, ויצאו בקריאה נמרצת להפסיק את המלחמה. הם חטפו מכות – הפעם משוטרים בני ארצם – על פעילותם. אנשים אמיצים כמו מרטין לותר קינג או מוחמד עלי התנגדו למלחמה בזמן אמת ובקול. עלי דיבר בנחישות באומרו: "מצפוני אינו מאפשר לי לירות באחים שלי או באנשים כהים אחרים או באנשים עניים ורעבים בבוץ, בשביל אמריקה הגדולה והחזקה. למה לי לירות בהם? הם מעולם לא קראו לי כושון. למה שאירה בהם? איך אני יכול לירות באנשים המסכנים האלה? אני לא".

      השנה: 2018. המקום: גבול ישראל־עזה. הפגנות ומחאות פלסטיניות על הגדר נתקלות בכוח אש ישראלי קטלני. בעיתונות הישראלית מפרסמים את הנתונים על הרוגי האויב. פורצי גדר ופעילים אזרחיים מותכים לאותה רשימה. כך נהוג תמיד. הסטטיסטיקה תוכיח שידנו על העליונה. גבר ישראלי צעיר צולף בגבו של גבר פלסטיני שרץ בכיוון ההפוך. מדוע? משום שאפשר. הוא כעת השריף, והגבר שמעבר לגדר, כל גבר, שנע בכל כיוון, הוא מטרה נוחה, לגיטימית, לאלימותו. לו רק היה לומד משלושת אלפי שנות ניסיון אנושי גברי, שאין הבדל ביניהם, למעט הצד שממנו יורים.

      https://www.haaretz.co.il/gallery/.premium-1.5989827

15
אלונה

יש בעיה. מכל הצדדים. גם דימוי קשה של גברים, גם מעשים קשים של הרבה גברים, ובעיקר תרבות של גבריות מזיקה (toxic, לא יודעת איך לומר את זה בעברית). אבל גם אסור להכליל. המחבר בכל זאת מנסה למצוא דרך יותר טוב מהפמיניזם הלוחמני. זה כבר משהו. ואני לא מקבלת את דברי המגיבה בפייסבוק שמאשימה בלי לנמק.

מאמר חשוב שכתוב היטב ומבוסס על המחקרים העדכניים ביותר. אפשר להתנגד לדברים שנכתבים אבל רצוי לעשות את זה על בסיס עובדות ומחקרים נגדיים, לא התקפות אישיות. רק ככה אפשר לקדם שיח וחבל שחלק מהמגיבים לא עושים את זה.

19
אריאל

מאמר מביך.
איזה עובדות או סטטיסטיקות יש לכותב המאמר לגבי הרחקת נשים אלימות מילדיהן לעומת הרחקת גברים? לא הביא שום סימוכין או תמיכה לטענות שלו. נשים אלימות מורחקות מילדיהן ודווקא הנטיה של הרווחה ובמיוחד הרבנות היא לקיים קשר בין ילדים לאבותיהם גם אם אבות אלו היו אלימים כלפיהם או אפילו פגעו בהם מינית.
חבל שאלכסון נותן במה למיזוגן ידוע שמשתלח בנשים מעל כל במה. מספיק להציץ בעמוד הפייסבוק שלו ולראות את השפה הנמוכה והמעליבה שהוא נוקט כלפי נשים פמיניסטיות שהן מבחינתו האויב.
המאמר כאן מיועד כנראה למי שעדיין לא מכירים אותו ויודעים מה פרצופו האמיתי.

21
עירןא

יש תקווה לשינוי בשני הצדדים. לפני גובה הלהבות של המגנים. הפרדיגמה האלימה שולחת גברים לקצה ומקריבה אותם קורבן. הנשים חוות בעיקר את התקיפה הגברית, את התוקפנות. ופחות את רגישות הלב של הרוצים בשיוויון ומפחדים מעיוורון הכח.

22
הגר

גברים היו יכולים להימנע ממלחמות ומאגו, וככה לשמור על הגוף שלהם ולא להיפצע. מאוחר מדי מכדי להתמסכן, גברים לאורך כל ההיסטוריה בנו לעצמם מוניטין שלילי שקשה מאוד להתנער ממנו עכשיו. זאת לא הבעיה של הנשים.
גברים פוגעים בנשים, באופן יום יומי ובנוסף פוגעים בגברים אחרים.
זאת התרבות וזה משהו שצריך לשנות.
הפמניזם רוצה לעשות שוויון, להעלים את הגבריות המסוכנת וליצור עולם חדש בו בני אדם יהיו שווים וטובים יותר אחד לשני.
וזה מאוד טיפשי מגברים לצאת כנגד הפמניזם, כנגד אותן נשים שרוצות לעשות סדר ולשנוא אותן, רק כי הן נשים ולא גברים.יש הערצה מוגזמת של הגבריות ושנאה מוגזמת של הנשיות.
זה מתבטא בכל תחומי החיים.

24
רומיאו

תהפכו את זה לכל כיוון שתרצו, יש כיום אפליה ברורה נגד גברים. לדוגמה יש בארץ חוק האוסר על מעסיק לפטר אישה בהריון (חוק צודק לדעת רבים) אלא בתנאים מסוימים (בעיקר במקרה של עבירה על החוק), ויחד עם זה אין חוק המונע ממעסיק לפטר גבר שאשתו בהריון.
דבר נוסף הוא חוק השירות בצבא המכריח גברים לשרת זמן רב יותר מנשים.
דבר נוסף הוא כמו שכותב המאמר טוען (ואולם אין בידי מחקרים שיאשרו את זה), נדמה המצב כאילו גוף האישה הוא אסור בתכלית האיסור, אך גוף הגבר מותר עד מאוד.
עוד דבר הוא תפיסת הגבר בחברה כיום כאשר היא קודם כל טוענת שהגבר הוא המקרבן, הוא האנס, האלים והברוטלי - הדבר הזה גורם לי באופן אישי לסבול מכיוון שאם אני אעלה היום לאוטובוס ובו אישה אחת אזי היא תרגיש לא בנוח וגם תשדר את זה. לחילופין יכול להיות מצב דומה בחדר שבוא אין עוד אנשים. למה? פיזית רוב הגברים לא אנסים או מטרידנים.

הפמיניזם הפך את רצונו לשוויון ולרצון להתעלות על גברים. עצוב שכך הדבר וכך התגובות כאן בעיקר.

המלך ערום - הזווית האחרת
ברצוני להנגיש לכם זווית אחרת מהדוגמה שלנו.
במצב הטבעי ביותר בלי חברה = ישות דמיונית = דגל = פסל, אין אפשרות להפריד את מין האדם לשני מגדרים, הרי בשום אופן אימא מול בנה והבן מול האימא או בן מול אחותו ובת מול אחיה, לא מרגישים את עצמם כשני מגדרים. האפשרות להגדיר אותם כשני ישויות דמיוניות נפרדות, מתאפשרת אך ורק שכולנו שייכים לישות דמיונית כלשהו, נגיד כולנו שייכים ללאום הישראלי הדמיוני, או אנו שייכים לישות למין האונשי הדמיוני, וכולנו מולידים ללאום הדמיוני אז באמת שאנו כולנו רובוטים לאיזה ישות דמיונית, אז אפשר להתארגן ככוח בתוך הישות, אפשר למשל להתארגן על פי צבע או מוצא או להתארגן על פי המגדר.
יוצא מכאן שאם אנו דנים על המצב הטבעי, אין מצב של הפרדת האדם לשתי מגדרים. אך ורק אם אנו במצב לא טבעי שאנו כולנו כולל צאצאינו שייכים לאיזה ישות דמיונית, אז אפשר להתארגן ככוח בתוך הישות, ואחד האפשרויות היא להתארגן במסגרת מגדרית כמו שאר סוגי ההתארגנויות החברתיות כנ"ל.
מיהו המעוניין בהפרד ומשול הזה ? הישות הדמיונית !! הישות הדמיונית לעולם עשה הפרד ומשול בין ההורים לצאצאיהם, מכאן בימי קדם טקס מעביר את זרעו למולך, מכאן במודרנה שעל פי החוק הישות הוא הוא ההורה העליון ולא אתה ואשתך. (לדברי גיל סיגל, פרופ‘ למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחבר המועצה הלאומית לביואתיקה, ”להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם“ הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי.) כלומר בכדי לקיים את הישות הדמיונית המדומיינים חייבים להפריד את צאצאיהם מההורים כפי שהגל מסביר את זה בטוב טעם:
”כדי לא לאפשר להם (למשפחה\ליחיד\לאינדיווידואל) להכות שורש ולהקשיח בבידוד הזה, כלומר כדי לא לתת לכוליות להתפרק ולרוח להתנדף, הממשלה צריכה מעת לעת לזעזעם באינטימיות שלהם על ידי מלחמה. על ידי המלחמה היא צריכה לשבש את סדר חייהם ההופך להרגל, להפר את זכותם לעצמאות, כפי שלפרטים, שמתוך השתקעותם בסדר הזה הם מתנתקים מהכוליות ושואפים אל ההיות-עבור-עצמו הבלתי ניתן להפרה ואל הביטחון האישי, צריכה הממשלה, בעבודה הכפויה הזו, לתת להם להרגיש את האדון שלהם, את המוות.“ (הגל)
”אידאולוגיות המתחדשות, תמיד לא אהבו את המושג המשפחה. מאפלטון ועד הקיבוץ ועד הציונות, לא אהבו את מושג המשפחה, הם רצו להפריד את קשר הדם בין ההורים והילדים, ואז נוצרה איזה טרגדיה שנהיינו יתומים.“ (פרופ' בוזגלו)
ובכן בכדי לקיים את הישות הדמיונית, אתה חייב לעשות את ההפרד ומשול, אחרת ח"ו הבן והבת רח"ל יחשבו שיש להם אימא ואבא, וזה לגמרי לא נכון הרי האליל (הישות הדמיונית) הוא האבא וגם האימא שלך.
כל זה היה מאז המצאת הישותיות הדמיוניות לאורך אלפי שנות היסטוריה, מכאן אגב החיילים הרווקים והרווקות בכל ישות שכזה בחינם. הרי הילדים שלהם של הישות הדמיוני ולא של ההורים.
לאחרונה במאות האחרונות, הישותיות הדמיוניות עלו על נכס חדש, לא מספיק להם הילדים שלנו, ואת הגברים שלנו, הם רוצים גם את הנשים כידיים עובדות לישות, אבל אייך הוא יגזול את האישה מהגבר ? כאן בדיוק הומצאה הפרדת האדם לשני מגדרים = ישויות דמיוניות שונות, והנה קיבלנו את ההפרד ומשול.
נשים לב שמי שיכול להתפתות להפרדת האדם לשני מגדרים שונים, הם בדרך כלל אנשים ממדומיינים ושטחים, הרי אין מצב להפריד אותם במצב הטבעי שלהם, הרי שניהם יצאו מבטן של אישה, אז האימא למשל יכול להפריד אותם כשני ישויות דמיוניות נפרדות ? האם האבא יכול להרגיש הפרדה בינו לבין הבת שלו ? או בין בניו ובנותיו ?
בימי קדם לפני המצאת הישויות הדמיוניות, היו כמה סוגי משפחות מקובלות: "ששים משפחות יש בארץ שמכירין את אביהם ואינן מכירין את אמותיהן ונקראו מלכות (= שוביניזם בל"ז). ושמונים משפחות יש בארץ מכירין את אמותיהם ואינן מכירין את אביהן ונקראו פילגשים (= פמיניזם בל”ז) ושאר אינם מכירין לא אביהם ולא אמם (= משפחה הומואית בל"ז) "(במדבר רבה)
אז למה המשפחה המסורתית ניצחה את כולם ? כלומר במצב טבעי בלי כפיה של ישות דמיונית, התאפשר כל סוגי המשפחות לעיל, אז למה דווקא סוג המשפחה המסורתית ניצחה את כולם ? כי פשוט הברירה הטבעית הדעתנית והרציונלי של האדם בוחרת את הכי מועיל, הרי למה שגבר יוליד ילדים אם הילדים לא מכירים אותו כלל ? למה אישה תוליד ילדים אם הילדים לא מכירים את האימא, וכו' וכו'
ובכן, במצב הטבעי, בכדי שגבר יזכה לשרידות אישית על דרך "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", הוא חייב את ידה של האישה, כלומר היא חייב להיות נאמנת לגבר הזה לפחות שנה שלימה. אחרת מנין לו שהילד שלו ? מה שאין כן אישה תמיד בטוחה בצאצאיה בדור הראשון, הרי היא צריכה רק לכבוש גבר לדקה אחת, ויש לה ילד\ילדה.
המצב הזה גורם שתמיד ידה של האישה על העליונה, תמיד הגבר צריך את טוב ליבה של האישה. מכאן שהגבר מבטיח לה את הכל בכל מכל כל, כלומר בכדי שהיא תסכים לדיל שכזה להיות נאמנת רק לגבר הזה, הגבר צריך להבטיח לה הכל בכל מכל כל. מכאן המצב הטבעי שהאישה לא צריכה כמעט לעשות כלום, לא לתרום לפרנסת המשפחה ובוודאי לא לתרום לישות הדמיונית שמתחילה זה עניין של הגברים הרי הגברים רוצים משטר בכדי לשמור על קנייניהם, את אותו הקניינים שהם צריכים לאישה ולילדיה. ולכן תמיד האישה היית מחוץ לתמונה החברתית. זה אגב נכון גם אצל הדת, כלומר אישה פטורה מרוב המצוות מאותו סיבה. אישה אפי' פטורה מפרו ורבו כלומר לא מחוייבת בחוקי המשפחה, בכדי להדגיש לגבר כמה עולה לו לזכות באישה. כלומר אתה רוצה אישה שתהיה נאמנת רק לך ושהיא תוותר על חירותה ?! אוקיי "שלם לה הכל בכל מכל כל" = הכתובה היהודית.
אחרי כל זה יש לשאול: למה באמת אישה מוכנה להבטיח לגבר את הנאמנות = לוותר על החירות שלה, אם היא יכולה בעצמה לדאוג לעצמה ? התשובה היא: היא פשוט דואגת לדור השני שלה, כלומר אמרנו לעיל שאישה תמיד בטוחה בדור הראשון שלה, אבל מה יהיה עם הבנים שלה בהמשך ? הרי אם אישה לא רוצה להיות נאמנת לגבר בשום תנאי, אז לבנים שלה לא תהיה שרידות אישית ככה גם היא לבסוף לא תזכי לשרידות אישית נצחית. מכאן נאמר על האישה שיש לה בינה יתירה, כלומר אישה חושבת יותר מדור אחד.
ובכן זה המצב הטבעי ביותר, אישה רוצה (יותר נכון מסכימה) לעשות דיל עם גבר בכדי ששניהם יזכו לשרידות אישית נצחית לדורי דורות.
על מצב הטבעי הזה באים כל הישויות הדמיוניות לתפוס טרמפ, כלומר הישויות הדמיוניות אומרת לנו: תמשיכו להתנהג עם המסורת ככה זה הכי מועיל לנו, הרי תרגישו כאילו הילדים שלכם והאישה שלכם וככה הישות תזכה לחיילים בחינם (תחשבו על מצב שהישות הדמיונית בעצמה צריכה להוליד את צאצאיה ?!). מצד שני הרובוטים של הישות הדמיוניות יכולים רח"ל לחשוב שבאמת האישה שלהם והילדים שלה, ואז הכוליות תתפרק והדמיון תתנדף כלשונו של הגל. מכאן דבריו המפחידים: ”כדי לא לאפשר להם (למשפחה\ליחיד\לאינדיווידואל) להכות שורש ולהקשיח בבידוד הזה, כלומר כדי לא לתת לכוליות להתפרק ולרוח להתנדף, הממשלה צריכה מעת לעת לזעזעם באינטימיות שלהם על ידי מלחמה. על ידי המלחמה היא צריכה לשבש את סדר חייהם ההופך להרגל, להפר את זכותם לעצמאות, כפי שלפרטים, שמתוך השתקעותם בסדר הזה הם מתנתקים מהכוליות ושואפים אל ההיות-עבור-עצמו הבלתי ניתן להפרה ואל הביטחון האישי, צריכה הממשלה, בעבודה הכפויה הזו, לתת להם להרגיש את האדון שלהם, את המוות.“ (הגל)
אייך הישויות הדמיונית עושות לנו את המוות ? פשוט מאוד, להפריד את ההורים מילדיהם, מעצם שהישות הוא ההורה העליון, ולהפריד את האישה מבעלה וההפך, על ידי המצאת שני המגדרים.
אחרי תיאורית הקונספירציה שלעיל שהישות הדמיוני הוא הגורם והמעוניין במצב הזה וגם מדרבן אותו כפי שמחבר המאמר נזעק בצדק (בהמשך אני הביא דוגמא מאלפת כמה שהוא צודק בזעקתו), יש לשאול למה ההמונים נשים וגברים משתפים פעולה עם הישות הדמיונית ? כלומר אייך הישות מצליח לשכנע את הנשים והגברים שכביכול באמת קיימת שני ישויות שכאלה, הרי זה נגד הטבע הטבעי שלנו כנ"ל.
ובכן כאן בא הפנאטיות והשטחיות שלנו, אנו אוהבים מתוך שטחיות לדמיין ישויות שכאלה כי אז אנו מרגישים שייכים למשהו גדול. ניקח לדוגמא המגיבה הנחמדה לעיל שזועקת כלפי מחבר המאמר היקר שהוא צריך לנשק את האדמה שהאישה דורכת עליה כי בזכות האישה הוא בכלל קיים הרי יצא מבטן של אישה. מה בעצם המגיבה אומרת לו ? שהוא צריך לנשק אותה ואת האדמה שהיא היא דורכת עליה, הרי היא לא מתכוונת לאימה האמיתי שלו שהוא במילא עושה את זה, כלומר הוא יודע כמה הכרת הטוב הוא חייב לאימה האמיתית שלו, ולכן זה לא מה שדורשת המגיבה, המגיבה דורשת שמחבר המאמר פשוט ינשק אותה אישית כי היא אישה ואישה דמיונית הולידה אותו והיא חלק מהאישה הדמיונית הזו ולכן הוא חייב לה הכרת הטוב. אתם מבינים ? זה כמו המושג "שלטון העם": הרי שלטון העם זאת דמיון, שלמעשה שרלטן תורן שולט בנו. אבל זה לא מונע מכל אדם שטחי לדמיין שהוא הוא זה שלטון העם, גם השרלטן טוען כל הזמן שהוא זה העם הדמיוני, תמיד יאמר העם אמר את דברו העם רוצה והעם והעם וכו' וכו'.
ובכן למה אנשים שטחיים אוהבים לדמיין דברים שכאלה ? מה הם לא רואים את המציאות ? הרי יש אך ורק אדם הפרט הדינמי שאין אחד מהם שטביעות האצבעות דומות לזולתו ואין אחד שיש לו די אן איי משותף לזולתו כלומר האדם וכל אדם הוא יחידני לגמרי ודינמי, אז אייך אפשר לדמיין ישויות הזויות שכאלה ? כלומר יש מישהו או משהו שדוחף אותם לשם = לדמיונות.
ובכן בדרך כלל מדובר בלוזרים, כלומר הם כשלו במציאות, למשל גבר לא מצליח לחיות עם אישה ולכן קל לו להאשים את כלל הנשים ולהפוך אותן לישות דמיונית, או אישה שלא מצליחה לחיות עם גבר, היא תראה תמיד את כל הגברים כישות דמיונית. אדם לא יכול להסתדר עם השונה ממנו, כמו עם ערבי או עם מזרחי או עם אשכנזי וכדומה, ואז הוא מדמיין ישויות דמיוניות של אשכנזים או מזרחיים או שחורים. ככה ימני מול שמלני וההפך. כלומר תמיד הכי קל לאדם שטחי לברוח לדמיון. וכאן נכנס המשטרים והשרלטניים למיניהם ומנצלים את השטחיות שלנו בכדי לשלוט בנו.
בכדי להוסיף שמן למדורה של מחבר המאמר הנכבד, יש לי סיפור מאלף: שני בני זוג באים לבית היולדות להוליד את התינוק שלהם במזל טוב. לשני בני הזוג יש סוג דם מינוס ( = Rh שלילי), אחרי הלידה האחות בא לתת לגברת אנטי די, והגברת טוענת שלבעלה יש סוג דם מינוס ( = Rh שלילי) ולכן היא לא צריכה את האנטי די, האחות מתעקשת ומביאה את כל המחלקה לעזרתה לכפות על היולדת לקחת אנטי די, והיולדת מתעקשת עד שמגיע ראש המחלקה ומסתכל על בני הזוג ואומר לאחיות: תרדו ממנה היא לא צריכה אנטי די. בעלה רודף אחרי ראש המחלקה במסדרון ושואל מה פשר הסיפור כאן ? וראש המחלקה מסביר לו בטוב טעם, שלא תמיד הילד דווקא שלך ולכן אנו לא לוקחים סיכונים, כלומר אולי הילד של מישהו אחר שאין לו סוג דם מינוס ( = Rh שלילי). אתם מבינים ?
נכון זה טובת הילד (לא לגמרי הרי גם הילד רוצה להכיר את אביו האמיתי) וטובת האישה הבוגדנית הפוטנציאלית שלא תסתכן רח"ל בהיריון הבא, אבל זה יותר מורכב מיזה, הרי יש כאן אדם (במקרה זה גבר, אגב זה יכול לקרות גם לאישה אם מישהו יחליף תינוקות) שהולך לגדל ולפרנס ילד שלא שלו, מה עוד יכול להיות שהוא יסתפק רק עם ילד אחד ככה שהוא לעולם לא יזכה לילד משלו. הוא ידמיין שיש לו ילד ולמעשה אין לו ילד. מיהו המרגיש כאלוהים לפסוק בדברים שכאלה ? התשובה: הילד במילא לא שלך הרי הוא שייך לישות הדמיונית שכמובן אני השרלטן האלוהים שלך: ”להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם“ הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי"
בברכה
Max maxmen

    27
    Mosheshy

    Max maxmen
    הסבר נפלא.
    ומדוייק.
    אצטט:"ובכן למה אנשים שטחיים אוהבים לדמיין דברים שכאלה ? מה הם לא רואים את המציאות ? הרי יש אך ורק אדם הפרט הדינמי שאין אחד מהם שטביעות האצבעות דומות לזולתו ואין אחד שיש לו די אן איי משותף לזולתו כלומר האדם וכל אדם הוא יחידני לגמרי ודינמי, אז אייך אפשר לדמיין ישויות הזויות שכאלה ? כלומר יש מישהו או משהו שדוחף אותם לשם = לדמיונות.
    ובכן בדרך כלל מדובר בלוזרים, כלומר הם כשלו במציאות, למשל גבר לא מצליח לחיות עם אישה ולכן קל לו להאשים את כלל הנשים ולהפוך אותן לישות דמיונית, או אישה שלא מצליחה לחיות עם גבר, היא תראה תמיד את כל הגברים כישות דמיונית. אדם לא יכול להסתדר עם השונה ממנו, כמו עם ערבי או עם מזרחי או עם אשכנזי וכדומה, ואז הוא מדמיין ישויות דמיוניות של אשכנזים או מזרחיים או שחורים. ככה ימני מול שמלני וההפך. כלומר תמיד הכי קל לאדם שטחי לברוח לדמיון. וכאן נכנס המשטרים והשרלטניים למיניהם ומנצלים את השטחיות שלנו בכדי לשלוט בנו."

    בעבר הכרתי מישהי שטענה באופן כללי (לא כלפיי באופן אישי ) את מה שכתבה "אפרת" ,ומה שהרגשתי זה בדיוק את מה שכתבת.

    זכור לי שכשהתגוררתי בארה"ב ,מאמצע שנות ה 80 של המאה שעברה ,היישות הדמיונית הקפיטליסטית דאגה לפמפם כל הזמן את: The War Between The Sexes ואת : The gender gap .

    מהר הבנתי שהמגמה של היישות הדמיונית (לאום,מדינה,השיטה הקפיטליסטית על תאגידיה וכד' ) היא לפרק את המצב הטבעי כפי שהסברת למעלה ,וכפי שכתב הגל.

    פירוק המצב הטבעי מביא לתחרות אין סופית בין הפרטים ולמלחמת
    הכל בכל .מה שמקבע את המשך שלטון השרלטנים.

    תודה על ההסבר והציטוטים המאלפים שהבאת.

    בברכה

    Mosheshy

29
טל

יש לפעול בעיקר ברמת המחוקק ולבטל לאלתר את עניין המזונות שהגבר משלם לאישה. הטיפול בילדים לאחר גירושין צריך להיות שווה בשווה. ואם אחד הצדדים, גבר או אישה, אינו יכול מסיבות מסויימות לחלוק בגידול הילדים, רק אז יתמוך בצד השני כלכלית, בשווה ערך לזמן.
ועוד משהו - ח"כ רחל עזריה היא אישה ראויה, אבל בתחום זה היא מסוכנת. היא רוצה להחיל את עניין המזונות גם לגבי ההורות המשותפת, ולהרחיב בכך את אי השיוויון.

הכותבת אגב, היא אישה שמשלמת מחיר יקר מאוד על המזונות שמשלם בן זוגה, לגרושתו שמרוויחה פי 1.5 ממנו, והם במשמורת כמעט משותפת...גם נשים נפגעות מאי השיוויון, כפי שכותב גבי.

30
עילי

זכינו לחיות בתקופה שבה נשים יכולות לשתף את חוויות החיים שלהן ולקיים שיח על האפליה המופעלת נגדן, אבל במקום להצטרף לקריאותיהן הצודקות אתה בוחר לנער מעצמך ומהגברים כולם את האחריות על המצב.
הפטריארכיה קיימת, והיא אכן פוגעת גם בגברים וגם בנשים, אבל מי שמקיים את המערכת הזו הם גברים.
אתה מתלונן על ענישה לא הוגנת כלפי גברים כאילו התנועה הפמיניסטית היא זו שרושמת את ספר החוקים.
אין לך זכות לומר שהתנועה הפמיניסטית בוחרת רק את הנתונים שמאשררים את התיאוריות שלה כשאתה עושה בדיוק את אותו הדבר.

31
שיר

מאמר מעניין וחשוב אך לוקה בהצגת דעות במסווה של עובדות, למשל:
1. ״אֵם אלימה תקבל יחס מכיל וסלחני, וכמעט שלא יעלה על הדעת להענישה בהרחקתה מילדיה״ - יחס מכיל וסלחני ממי בדיוק??? מהשופטים? תן דוגמא למקרה שקרה. מהחברה? הרי אם אנחנו מצפים לאלימות דווקא מצד האב, אז אם שתחרוג מהטבע שלה באופן כל כך קיצוני תתקבל עוד פחות בהבנה בחברה, הרי היא אמורה לדאוג לשלום ילדיה עוד יותר מהאב, הלא כך?? בלי מחקרים קשה להבין על מה הכותב מסתמך. על דעותיו האישיות? צריך לציין זאת.

2. ״אולם נדיר עד בלתי אפשרי למצוא משרות שבהן עבור אותה הגדרת עבודה יקבל גבר משכורת גבוהה יותר רק בשל זכריותו. ״ - מוזמן בחום לבדוק מה קורה בחברות ההייטק בארץ, קשה לעמוד על הסיבה לפער אבל אי אפשר להגיד שאין קשר בין מגדר לשכר. אולי בתחום הטיפול (שבו כותב המאמר עוסק), הנחשב לתחום שפחות ״שמור״ למין הגברי, ההבדלים לא ניכרים כל כך. ושוב, אין כאן שום סימוכין מלבד ניסיון ודעה אישית.

3. ״..משום שבכל שנה אנו שומעים על נשים הפוגעות מינית בילדים ובנערים״ - מה???? אני אפילו לא אגיב. אם כל הזמן שומעים על מקרים כאלה, למה היה קשה לצרף לינק למקרה אחד??