לירות כדי להכאיב

כשהכאב בא, הוא בלתי נסבל. בתחילה אפשר להשוות אותו לנשיפה של מייבש שיער על העור. אבל תוך כמה שניות, רוב פני השטח של הגוף מרגישים כאילו הם נִצְלים והתחושה מייסרת. אף אחד מעולם לא עמד בפניו: האינסטינקט המוטמע עמוק בתוכנו להתפתל ולהימלט, פשוט חזק מדי.
מקור הכאב הוא נשק מסוג חדש לחלוטין, שפותח במקור בחשאי על-ידי צבא ארצות הברית וכעת הוא מוכן לשימוש. מדובר בקרן כאב אמתית, שנועדה להכניע אנשים באזורי מלחמה, בתי כלא ומהומות. שמה הוא "הרחקה אקטיבית" (Active Denial), היא כלי הנשק הבלתי קטלני הנחקר והנבדק ביותר בעשור האחרון, וכ-120 מיליון דולר כבר הושקעו בפיתוחה בארצות הברית.

אלה שנפגעו מהקרן מדווחים שאי אפשר לשאת את הכאב שהיא מסבה. "אולי אתה חושב שתוכל לעמוד בזה. אבל הגוף שלך חולק עליך"

רבים רוצים להשבית את הקרן לפני שהיא תופעל באמת, אבל הטיעון אינו חד וחלק. תומכיה של ההרחקה האקטיבית טוענים שלמעשה היא תציל חיים: הסיכויים לפגיעה רצינית הם מזעריים, הם אומרים, והיא גורמת פחות נזק מאשר טייזרים, כדורי גומי או אלות. זה טיעון משכנע. בכל אופן, הוא משכנע עד שמכניסים למשוואה את הצד האפל של הטבע האנושי.

את רעיון ההרחקה האקטיבית אפשר לאתר כבר במחקר על השפעת המכ"ם על רקמה ביולוגית. מאז שנות ה-40 יודעים חוקרים שקרינת מיקרוגל המיוצרת על-ידי מכשירי מכ"ם בתדרים מסוימים, מסוגלת לחמם את עורם של העוברים ושבים. אבל הניסיונות להשתמש באנרגיית מיקרוגל כזו כנשק בלתי קטלני החל רק בסוף שנות ה-80, בחשאי, במעבדת המחקר של חיל האוויר (Air Force Research Laboratory – AFRL) בבסיס חיל האוויר קרטלנד שבאלבקרקי, ניו מקסיקו.

השאלה הראשונה שעמדה בפני חוקרי ה-AFRL הייתה: האם גלי מיקרו יכולים להסב כאב בלי לגרום נזק לעור? רמת הקרינה הנוצרת במכשיר מיקרוגל ביתיים, למשל, לא באה בחשבון מכיוון שהיא חודרת עמוק לתוך עצמים, וגורמת לתאים להתפרק תוך שניות. צוות ה-AFRL גילה שהמפתח הוא להשתמש בגלים מילימטריים, גלי מיקרו באורך גל קצר ביותר, עם תדר של כ-95 גיגהרץ. הם ערכו ניסויים על מתנדבים וגילו שהגלים האלה חודרים רק את ה-0.4 מילימטרים החיצוניים של העור, כי הן נספגים במים שברקמת פני השטח. כל עוד עוצמת הקרן תוגבל – כלומר תישאר מתחת לרמה מסוימת של אנרגיה לכל סנטימטר מעוקב של עור – טמפרטורת הרקמה לא תעלה על 55 מעלות צלזיוס, בדיוק מתחת לסף הפגיעה בתאים (Bioelectromagnetics, vol. 18, p. 403).

התוצאה, עם זאת, תהיה כאב אדיר, מכיוון שהעור החיצוני כולל סוג של קולטני כאב שנקראים קולטני אזעקה תרמיים. אלה מגיבים במהירות לאיומים ומפעילים תגובות "דחייה" רפלקסיביות כשהם מגורים.
כדי לבנות נשק, הצעד הבא היה לייצר קרן רבת-עוצמה המגיעה לטווח של מאות מטרים. באותו זמן, היה אפשר לירות קרן של גלי מיקרו ארוכים יותר למרחקים גדולים – כמו במערכות מכ"ם – אבל זה לא היה אפשרי להשתמש באותה טכנולוגיית בסיס כדי לייצר גלים מילימטריים.

מערכת הרחקה אקטיבית

הקבלנית הצבאית Raytheon Company (להלן ריית'און), המבוססת בוולטהם, מסצ'וסטס, עבדה עם AFRL ובנתה אב-טיפוס עם רכיב חומרה מהותי: ג'יירוטרון, מכשיר להעצמת גלים מילימטריים. הג'יירוטרון מייצר טבעת מסתובבת של אלקטרונים, המוחזקת בשדה מגנטי בעזרת מגנטים מוליכי-על, רבי-עוצמה ומקוררים בקירור קריוגני. התדר שבו מסתובבים האלקטרונים האלה תואם את התדר של הגלים המילימטריים וכך נוצר אפקט של תהודה. הגלים המילימטריים המתוגברים עוברים אז לאנטנה שיורה את הקרן.

האב-טיפוס הפעיל הראשון של נשק ההרחקה האקטיבית כונה "System 0" והושלם בשנת 2000. הוא שוקל 7.5 טונות ולכן אינו נייד במיוחד. כמה שנים מאוחר יותר, הגיעו בעקבותיו גרסאות ניידות שאפשר להעביר על רכבים כבדים.
מכשיר ההרחקה האקטיבית הנוכחי, הנועד לשימוש צבאי, דומה לצלחת לוויין גדולה ושטוחה שהועמסה על משאית. לקרן המיקרוגל שהוא מייצר יש קוטר של כשני מטרים ומסוגלת להגיע למטרות במרחק כמה מאות מטרים. היא יורה בפרצים של 3 עד 5 שניות.

ריית'און בונה כעת גרסאות קטנות יותר של המערכת למטרות אכיפת חוק או שימושים ימיים מסחריים – גרסאות שיוכנסו לתוך בניינים, כגון בתי כלא, או יועמסו על ספינות להגנה נגד פיראטים

אלה שנפגעו מהקרן מדווחים שאי אפשר לשאת את הכאב שהיא מסבה. "אולי אתה חושב שתוכל לעמוד בזה. אבל הגוף שלך חולק עליך," אומר ספנסר אקרמן, כתב בבלוג של כתב העת Wired, Danger Room. הוא הסכים לספוג את הקרן באירוע שנערך למען התקשורת בשנה שעברה. "רגע אחד הכתף וחלקו העליון של החזה שלי נמצאים בטמפרטורה קרירה של תחילת האביב בשדה בוויריג'יניה. וממש רגע אחד אחר כך הם הרגישו כאילו הם נצלים, בתחושה שדומה לעקצוץ סופר-חם. התחושה גורמת לעצביך להשתלט על התודעה החלושה שלך, ככה שלא עלה בדעתי שלצאת מטווח הקרן זה רעיון טוב – עשיתי מה שהגוף שלי אמר לי לעשות." בנוסף, הסיכוי להתגונן מפניה קטן מאוד, הגלים חודרים בגדים.
ריית'און בונה כעת גרסאות קטנות יותר של המערכת למטרות אכיפת חוק או שימושים ימיים מסחריים – גרסאות שיוכנסו לתוך בניינים, כגון בתי כלא, או יועמסו על ספינות להגנה נגד פיראטים, למשל. ובמהרה עשויות להופיע גרסאות נישאות-ביד של קרן הכאב. ריית'און פיתחה אבי-טיפוס ניסיוניים קטנים, שאחד מהם הוא בגודל של רובה כבד ומיועד לשימוש משטרתי.

לאחרונה החלו מדינות אחרות לפתח קרני כאב משלהן. אמנם המערכות האמריקאיות הן עדיין המתקדמות ביותר, אבל מחקר ראשוני יצא לדרך בישראל, ובשנת 2012 הכריזה ממשלת רוסיה על תוכנית לבנות גרסה משלה.

אז מדוע הטכנולוגיה הזו לא נמצאת כבר בשימוש? בכירים צבאיים בארצות הברית טוענים כבר זמן רב שפריסת הנשק למטרות של פיזור קהל בסביבות עוינות תמנע הסלמה לאלימות. המערכת נשלחה לאפגניסטאן בשנת 2010, אבל הוחזרה בלי שתופעל. ולאחרונה טען דו"ח של משרד החוץ האמריקאי שנשק בלתי קטלני היה עשוי לעזור במניעת ההתקפה על קונסוליית ארה"ב בבנגאזי שבלוב בשנת 2012. הדו"ח המליץ לשלב אותה בנציגויות דומות. לא דובר על מערכת ההרחקה האקטיבית במפורש, אבל היא הבחירה המובנת מאליה.
השאלה המכריעה שנותרה ללא מענה, זו שהגבילה את מערכת ההרחקה האקטיבית עד כה, עוסקת בהשפעות בלתי צפויות על הגוף. מה אומרות הראיות?

בדיקות ראשוניות של AFRL בסוף שנות ה-90 חקרו את הפוטנציאל לכוויות בעזרת מערך מעבדה קטן שחשף כמה סנטימטרים מעוקבים של עור על גבם של מתנדבים. תגובות הלוואי של העור היו נדירות ועדינות, ולכן תוכנית הבדיקות הורחבה.
מאז, יותר מ-11,000 אנשים נחשפו לקרן. בסך הכול, משרד ההגנה של ארצות הברית טוען שהיו רק 8 מקרים של כוויות: 6 מהם היו שלפוחיות קטנטנות, ושניים דרשו טיפול רפואי אבל החלימו ללא סיבוכים. אם המספרים האלה אכן משקפים את המציאות, אז יש פחות מפציעה אחת ל-1,000 חשיפות, נתון טוב יותר מזה של כלי נשק בלתי קטלניים אחרים, כגון טייזרים. המכון הלאומי למשפט בארצות הברית טוען ששלושה מתוך כל 1,000 איש ספגו פציעה חמורה ממכשירי הלם חשמלי (ראוי לציין שהיצרניות מערערות על הסטטיסטיקה הזו, המתייחסת לשימוש בשטח, ולא לבדיקות מבוקרות).

ומה לגבי השפעות אחרות על הגוף? האם מסוגלים גלים מילימטריים לגרום סרטן? מה ההשפעה על אזורים רגישים כמו העיניים ואיברי המין?
גלים מילימטריים הם קרינה בלתי מייננת, וככאלה לא סביר שהם מסרטנים. ובכל זאת נערכו מחקרים על עכברים למשך 12 שבועות. התוצאות, שהתפרסמו בכתב העת Carcinogenisis, הראו שאין בקרינה סיכון לסרטן (vol. 22, p. 1701).

חלק מהבדיקות גלשו אל האזוטרי: בדיקה לראות אם שתיית וודקה מגדילה את סף הכאב של השותה, או אם לאיפור יש השפעה

מחקרים שעברו ביקורת עמיתים חקרו את ההשפעה על העיניים – עם ובלי משקפיים, עדשות מגע ומשקפי מגן. הניסויים האלה, שנערכו על פרימטים, הראו שכדי שייגרם נזק יצטרכו העיניים להיות פקוחות, אבל אפקט המצמוץ המולד שלנו מופעל בעת החשיפה לקרן ועושה את זה כמעט בלתי אפשרי. ומבחינת איברי רבייה, מחקר נוסף לא מצא השפעות על הניעוּת והמורפולוגיה של הזרע.

מחקר נוסף בדק את הפגיעה האפשרית בקוצבי לב, שתלי מתכת ועניינים רפואיים דומים, ולא העלה סיכונים מוגדרים. חלק מהבדיקות גלשו אל האזוטרי: בדיקה לראות אם שתיית וודקה מגדילה את סף הכאב של השותה, או אם לאיפור יש השפעה – ובשני המקרים התשובה שלילית.
אוסף המחקרים הרפואיים האלה נבדקו לעומק על-ידי ועדות מומחים צבאיות שונות.

אבל ייתכן שהביקורת המשכנעת ביותר מגיעה מקבוצה עצמאית של חוקרים אקדמיים הנקראת Human Effects Advisory Panel (HEAP), שקובצה כדי להעריך את איכות הבדיקות המדעיות בשנים 2002, 2004 ו-2007. הם אישרו את הממצאים וקבעו שיש "סבירות נמוכה לגרימת פציעות" מצד מערכת ההרחקה האקטיבית. למעשה, חברי הקבוצה דיווחו שהם התרשמו לטובה מהמאמץ המחקרי. כפי שאמר אחד מחברי HEAP: "ראוי שמאמצים מחקריים אחרים יהיו יסודיים באותה מידה."

ובכל זאת, יש מי שממשיך להתנגד לשימוש בטכנולוגיה. קיים פוטנציאל לנזק חמור לבני אדם, הם אומרים, ששום ביקורת רפואית לא יכולה לצפות.
ההתנגדויות האלה עלו לכותרות כשכלי התקשורת המקומיים בלוס אנג'לס דיווחו על בית הסוהר פּיצֶ'ס, העומד לנסות כלי חדש להפרדה בין אסירים מתקוטטים. הכלי הוא גרסה אזרחית של מערכת ההרחקה האקטיבית שפותחה על-ידי ריית'און, ונקרא "מכשיר למניעת תקיפה" (Assault Intervention Device). גרסה זו של טכנולוגיית קרן הכאב של ריית'און קטנה יותר מהגרסה הצבאית – היא תוכננה להתקנה על תקרה באזורים משותפים, עם קרן בקוטר 10 סנטימטרים.

יוזם הניסוי, בוב אוסבורן, מפקדהּ לשעבר של מחלקת השריף של מחוז לוס אנג'לס, אומר שהוא בטוח שהיא תפחית את כמות הפציעות בקרב האסירים וצוות בית הכלא. השיטות המופעלות כרגע כדי להרתיע אסירים מקטטות – אלות או ידיים חשופות, לרוב – גורמות חבלות כבדות ואף עצמות שבורות, לדבריו.
ואכן, פנל יועצים חיצוני שכונס על-ידי משרד המשפטים האמריקאי נתן אור ירוק לניסוי פיצ'ס. נימוקו היה ש"הסיכויים שהמערכת תגרום לפציעה הם מזעריים." ההוראה היחידה של הפנל הייתה לתעד באופן "ספציפי ומפורט" את כל הנתונים הרפואיים על השימוש בנשק. "הרגשנו מאוד בנוח עם ההמלצה לבצע את הניסוי, תודות להוראה הזו," אומרת חברת הפנל סינתיה ביר מאוניברסיטת ויין סטייט שבדטרויט, מישיגן.

אבל ערב הפעלת המערכת בוטל הניסוי. לא מסיבות בריאותיות, מסביר כריס טילרי ממשרד המדע והטכנולוגיה של המכון הלאומי למשפט. כמו אוסבורן והפנל, גם טילרי תמך בניסוי. הוא הופסק, לדבריו, כי התקשורת וגורמים אחרים הקימו קול צעקה בלתי צפוי לגבי שימוש אפשרי לרעה בטכנולוגיה.

מכיוון שבדרך כלל השפעותיו על העור אינן נראות, עלולים אנשים מסוימים להשתמש בנשק למטרות של עינויים או ענישה בלי להתגלות

שימוש ושימוש לרעה

מקרה זה נוגע ללב לבה של הדילמה המוסרית שמעוררת טכנולוגיה שמסוגלת להסב כאב באופן בלתי נראה. ייתכן שהיא בטוחה מבחינה רפואית אם משתמשים בה כראוי, אבל בידיים הלא נכונות היא עלולה להיות כלי לדיכוי או עינויים.
מכיוון שבדרך כלל השפעותיו על העור אינן נראות, עלולים אנשים מסוימים להשתמש בנשק למטרות של עינויים או ענישה בלי להתגלות, או להכחיש את השימוש בו באופן בוטה. יורגן אלטמן, פיזיקאי באוניברסיטה הטכנית של דורטמונד – אחת ממבקריה הבולטים ביותר של מערכת ההרחקה האקטיבית – ציין בנוסף שאם אותו אדם נפגע שוב ושוב באותו מקום במהירות, עלולות להיגרם לו כוויות בדרגה שנייה ואף גרוע מזה.

למעשה, בעיית השימוש לרעה הועלתה כבר זמן רב לפני שניסוי פיצ'ס אושר, אבל מכיוון שכל שימוש ושימוש היה אמור להיות מתועד בניסוי, זו לא נחשבה בעיה חמורה מספיק לעצור אותו. הניסיון עם טייזרים מלמד שהחששות לגבי שימוש לרעה מוצדקים. טייזרים נעשו מזוהים עם שימוש מופרז בכוח על-ידי שוטרים נלהבים מדי. יתרה מזו, אין-ספור דיווחים – וסרטוני יוטיוב – מצהירים על שימוש בשוקרים חשמליים על ילדים, זקנים ומפגינים שאינם מתפרעים, שלא לדבר על חיות. "הבעיה עם טייזרים היא שהם מועדים לשימוש לרעה באופן אינהרנטי, כי קל לסחוב אותם וקל להשתמש בהם, והם מסוגלים לגרום כאב רב בלחיצת כפתור בלי להשאיר סימנים בולטים," אומרת אנג'לה רייט מאמנסטי אינטרנשיונאל.

היא טוענת שכלי נשק בלתי קטלניים כמו טייזרים צריכים להיות מוצא אחרון בלבד, חלופה לנשק חם ותו לא. הגדרה זו שוללת מיד את המכשיר למניעת תקיפה.
בהינתן המחלוקת לגבי שימוש אפשרי לרעה, ייתכן שהפחד מתביעות עצר את ניסוי פיצ'ס. "עונש אכזרי ובלתי רגיל" מוזכר מפורשות בתיקון השמיני לחוקת ארצות הברית. אמנם המכשיר למניעת תקיפה לא נועד להענשה, אך סביר שיתקפו אותו בבית המשפט. וגם אם קריאת התיגר המשפטית תיכשל, הפרסום השלילי יהיה הרסני.
המכון הלאומי למשפט עורך כעת ביקורת על השימוש במערכות להרחקה אקטיבית בקרב גופי אכיפת החוק המקומיים, אבל עד שיוכרזו התוצאות, קרנות כאב לא יופעלו בארצות הברית מחוץ לצבא.

אוסבורן מאוכזב. הוא אומר שתהליך הביקורת הצפוי יחסל בפועל את פרויקט בית הסוהר. "נהיה חייבים להמשיך להשתמש בכלי נשק כגון אלות שגורמים לפציעות כמעט בוודאות," הוא אומר.
כלי נשק בלתי קטלניים, כמו מערכת ההרחקה האקטיבית, לא יכולים להבטיח שעימותים יסתיימו ללא שפיכות דמים, אבל הם כן מבטיחים לצמצם את כמות הדם הנשפך. אך בכל זאת, ברור שלא קל להחליט אם ומתי יש להשתמש בטכנולוגיה הזו; ולא פשוט לקבוע אם משקלו של הנזק האפשרי שייגרם על-ידי שימוש לרעה במערכת, גדול יותר מהנזק שיימנע על-ידי החלפת כלי נשק מזיקים יותר. אם כן, השאלה העומדת בפני האמונים על קבלת ההחלטות האלה, היא זו: האם אנו מעדיפים עולם בלתי צפוי של כאב, או את השד הקטלני שאנו כבר מכירים?

דייוויד המבלינג הוא כתב המבוסס בלונדון.

@2013 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc