לכרות או לא לכרות

עם גילוי סרטן השד, נשים רבות ממהרות להחליט על כריתת השד ואף על כריתת שני השדיים. מה ההשלכות הפיזיות והנפשיות? האם כריתה חיונית?
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

המונית הגיעה עם שחר, אבל היא יכלה להגיע עוד קודם. הייתי ערה כל הלילה. פחדתי נורא מהיום המצפה לי וממשמעותו בשארית חיי.

בבית החולים, לבשתי חלוק היי-טקי שאמור היה לחמם אותי בשעות הארוכות שבהן אשכב מחוסרת הכרה, והמנתחת שלי הגיעה לביקורת טרום ניתוחית מהירה. רק כשהיא עמדה לצאת מהחדר, העזתי לבטא בקול את פחדיי. "בבקשה", אמרתי. "אני זקוקה לעזרתך. תזכירי לי שוב למה אני צריכה את כריתת השד הזאת?"

היא חזרה אליי ויכולתי לראות על פניה שהיא יודעת בדיוק את מה שעמוק בתוכי, הרגשתי לאורך כל הדרך. הניתוח הזה לא קרה. אנחנו נמצא דרך אחרת.

סרטן השד נכנס לחיי שבועות מספר קודם לכן, כשגיליתי גומה זעירה ליד הפטמה השמאלית. רופאת המשפחה חשבה שזה שום דבר – אבל למה לקחת סיכון, היא שאלה בעליצות, בעודה מקלידה על המחשב כדי לארגן לי בדיקה.

סרטן השד, סמל ורוד

"הצטרפי למאבק בסרטן השד", תצלום: חסינטה ליוץ' ולרו

כעבור עשרה ימים, במרפאה, שוב נדמה היה לי שהבשורות אופטימיות: הממוגרפיה הייתה נקייה, והמומחית שיערה שזאת ציסטה. חמישה ימים לאחר מכן, במרפאה, התברר שההשערה הזו הייתה מוטעית. בביופסיה התברר שיש לי קרצינומה פולשנית בדרגה 2.

עם סרטן, חשבתי לעצמי, אני מסוגלת להתמודד. אבל לא עם כריתת שד

הייתי המומה, אבל לא מיואשת. המומחית הבטיחה לי שאני בוודאי מועמדת מתאימה למה שהיא קראה "ניתוח משמר שד", שנועד להסיר רק את הרקמות הנגועות (Lumpectomy). זאת התגלתה כתחזית מוטעית נוספת, אם כי אני אסירת תודה על התקווה שניתנה לי אז. עם סרטן, חשבתי לעצמי, אני מסוגלת להתמודד. אבל לא עם כריתת שד.

המכה הקריטית הגיעה כעבור שבועות ספורים. היה קשה לאבחן את הגידול שלי משום שהוא היה באֻניות השד, ולא בתעלות (שם מתפתחים 80% מגידולי השד הפולשניים). סרטן אניות לעתים קרובות אינו מאובחן בממוגרפיה, אבל נוטה להופיע בבדיקת MRI. ותוצאות בדיקת ה-MRI שלי היו מייאשות.

הגידול התפשט בחלק גדול בהרבה של השד מכפי שנראה באולטרסאונד, והגיע לאורך של עשרה סנטימטרים (10 סנטימטרים! מעולם לא שמעתי על מישהו שיש לו גידול כל כך גדול). הרופא שבישר לי את הבשורה לא הביט לי בעיניים: עיניו היו דבוקות למסך המחשב, כשריון נגד רגשות. עמדנו במרחק של סנטימטרים בודדים, אבל יכולנו להיות על כוכבים נפרדים. כשהחל להפגיז אותי במונחים כמו "שתל", "מתלה מהגב" (dorsi flap) ו"שחזור פטמה" , עדיין לא התחלתי לעבד את הבשורה, שלפיה עד סוף חיי יהיה לי שד אחד פחות.

הרופא נראה להוט לקבוע תאריך לניתוח שיעזרו לי להבין את סבך העניינים. לי היה ברור לגמרי שאני חייבת לברוח ממנו. למחרת חברה שלחה לי רשימה של מומחים אחרים, אבל איפה להתחיל? ואז שמתי לב שרק שם אחד ברשימה היה שמה של אישה. החלטתי לנסות לקבוע אצלה תור.

פיונה מקניל (MacNeill) היא בשנות החמישים לחייה, ומבוגרת ממני במספר שנים. אני כמעט לא זוכרת דבר מהשיחה הראשונה שלנו, ימים בודדים לאחר שקראתי את שמה. הרגשתי שאני טובעת, מפרפרת בים, אבל בלב הסערה האדירה שפלשה לחיי בפתאומיות כזו, מקניל הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי יבשה באופק. ידעתי שאוכל לבטוח בה. הרגשתי כל כך יותר מאושרת בידיה, שמיד פתחתי בנאום על כמה זה נורא שאני עומדת לאבד שד.

מה שלא ידעתי אז, הוא עד כמה רחב טווח הרגשות של נשים ביחס לשדיים שלהן

מה שלא ידעתי אז, הוא עד כמה רחב טווח הרגשות של נשים ביחס לשדיים שלהן. בקצה האחד נמצאות בעלות הגישה התכליתית לגמרי, שמרגישות שהשדיים שלהן לא חשובים במיוחד לתחושת הזהות העצמית. בקצה האחר, נמצאות נשים כמוני, שעבורן השדיים חיוניים כמעט כמו הלב או הריאות.

מה שעוד גיליתי הוא שלרוב איש אינו מכיר בכך. לרוב הנשים שעוברות ניתוח לטיפול בסרטן שד, שעתיד לשנות את חייהן, אין הזדמנות לפגוש פסיכולוגית לפני הניתוח.

אילו הייתה לי הזדמנות כזו, היה מתברר בתוך עשר דקות עד כמה אני אומללה, בתוכי, מהמחשבה על כריתת השד. מומחים לסרטן שד יודעים אמנם שסיוע פסיכולוגי יכול לעזור מאוד לנשים רבות, אבל המספר הרב של נשים המאובחנות הופך הגשת סיוע כזו לבלתי אפשרית.

בבתי חולים ציבוריים רבים בבריטניה, המשאבים למתן סיוע נפשי לחולות סרטן שד מוגבלים. מארק סיברינג (Sibbering), מנתח שד בבית החולים "רויאל דרבי" ויורשה של מקניל בתפקיד נשיא האגודה לניתוחי שד, אומר שמרבית התמיכה הזו ניתנת לשתי קבוצות: מטופלות ששוקלות לעבור כריתה מונעת משום שהן נשאיות של המוטציה הגנית המגדילה את סיכוייהן לחלות בסרטן שד, ואלה שיש להן סרטן בשד אחד, השוקלות לכרות גם את השד שאין בו גידול.

חלק מהסיבות שבגללן הסתרתי את האומללות שלי נוכח איבוד השד היו שמקניל מצאה עבורי חלופה טובה יותר מהליך המתלה האחורי שהמנתח האחר הציע: שחזור DIEP. ההליך קרוי על שם כלי הדם בבטן, והוא משתמש בעור ובשומן משם כדי לבנות מחדש את השד. הוא מבטיח תוצאה טובה כמעט כמו השד המקורי, ואני בטחתי בכירורגית הפלסטית שהייתה אמורה לבצע אותו, ממש כפי שבטחתי במקניל, שעמדה לבצע את הכריתה.

ממוגרפיה

ממוגרפיה תקינה. תצלום: NIH Image Gallery

האם ישנן חלופות לכריתת שד?

אבל אני עיתונאית, ובמקרה הזה, כישורי התחקיר שלי אכזבו אותי. מה שהייתי אמורה לשאול היה: האם ישנן חלופות לכריתת שד?

עמדתי לעבור ניתוח לא פשוט, שיארך 10-12 שעות. ניתוח שישאיר אותי עם שד חסר תחושה וצלקות ניכרות בשד וגם בבטן ובנוסף אאבד את הפטמה השמאלית שלי (אם כי לעתים ניתן לשחזר פטמה). אין ספק שכשאהיה לבושה אראה נפלא: עם ציצים זקורים ובטן שטוחה.

מטבעי אני אופטימית. אבל אף שנדמה היה לסובבים אותי שאני מתקדמת בביטחון לעבר הפתרון, תת ההכרה שלי החלה לסגת יותר ויותר. ידעתי, כמובן, שהניתוח יסלק מגופי את הסרטן, אבל לא יכולתי להבין איך ארגיש כלפי גופי החדש.

תמיד אהבתי את השדיים שלי, והם חלק מהותי ממי שאני. הם חלק חשוב מהמיניות שלי, והינקתי את ארבעת בנותיי במשך שלוש שנים. הפחד הגדול שלי היה שכריתת השד תקטין אותי. שלעולם לא ארגיש שלמה, או בטוחה בעצמי או ממש נינוחה.

הכחשתי את התחושות הללו ככל שיכולתי, אבל בבוקר הניתוח לא היה להן מקום להסתתר. אני לא יודעת למה ציפיתי כשסוף סוף ביטאתי בקול את הפחד. אני משערת, שחשבתי שמקניל תחזור לחדר, תיישב ליד המיטה ותעודד אותי. אולי כל מה שאני צריכה זה שמישהו יחזיק לי את היד ויבטיח לי שהכול יהיה בסדר.

הניתוח הזה ישנה את חייך, ואם את לא מוכנה לשינוי הזה, סביר להניח שתהיה לו השפעה פסיכולוגית אדירה על עתידך

אבל מקניל לא עודדה אותי וגם לא ניסתה לומר לי שאני עושה את הדבר הנכון. היא אמרה: "את צריכה לעבור כריתת שד רק אם את לגמרי משוכנעת שזה הדבר הנכון. אם את לא בטוחה, אנחנו לא צריכות לעשות את הניתוח הזה – כי הוא ישנה את חייך, ואם את לא מוכנה לשינוי הזה, סביר להניח שתהיה לו השפעה פסיכולוגית אדירה על עתידך".

חלפה שעה נוספת עד שקיבלתי החלטה ברורה לבטל. הייתי צריכה לשכנע את בעלי שזאת הדרך הנכונה, ולדבר עם מקניל על מה היא יכולה לעשות במקום לכרות את הסרטן (בעיקרון, היא תנסה לבצע ניתוח משמר שד. היא לא יכלה להבטיח שהיא תוכל להסיר את הגידול ולהשאיר את החזה שלי שלם, אבל היא תשתדל מאוד). אבל מרגע שהיא הגיבה כפי שהגיבה, ידעתי שלא אעבור כריתת שד ושזה הפתרון שהוא לגמרי לא נכון בשבילי.

לכולנו היה ברור שבריאותי הנפשית נמצאת בסכנה. רציתי, כמובן, לסלק את הסרטן, אל בו זמנית רציתי לשמור על שלמותה של הזהות האישית שלי.

במהלך שלוש וחצי השנים שחלפו מאז אותו יום בבית החולים, ביקרתי אצל מקניל עוד פעמים רבות. למדתי ממנה דבר חשוב: נשים רבות מאמינות בטעות שכריתת שד היא הדרך הבטוחה היחידה להתמודדות עם הסרטן שלהן.

היא אמרה לי שנשים רבות שיש להן גידול בשד – או אפילו סרטן לא חודרני מסוג DCIS (Ductal carcinoma in situ) – בטוחות שאם יקריבו שד אחד או שניים הן יקבלו את מה שהן רוצות באופן נואש: הזדמנות להמשיך לחיות ועתיד נטול סרטן.

זה כנראה המסדר שנשים קיבלו מהחלטה המתוקשרת מאוד של אנג'לינה ג'ולי בשנת 2013, לעבור כריתת שד כפולה. אבל ג'ולי לא עברה כריתה לטיפול בסרטן, אלא למניעה בלבד, והיא בחרה בה אחרי שגילתה שהיא נושאת את המוטציה הגנטית BRCA העלולה להיות מסוכנת. בעיני רבות זה לא היה הבדל משמעותי.

בטי פורד, סרטן השד, ניידת טיפול

ארה"ב: ניידת שרותי טיפול בשד, ע"ש בטי פורד. תצלום: Spectrum Health

נשים רבות עוברות כריתה של שד אחד או שניים מבלי להתחיל לברר את העובדות. למה?

האמת על כריתת השד היא מורכבת, אבל נשים רבות עוברות כריתה של שד אחד או שניים מבלי להתחיל לברר את העובדות. למה? כי כשאת מתבשרת שיש לך סרטן שד הוא את מיד מרגישה מפוחדת נורא. ברור שאת הכי מפחדת מהאפשרות שאת עומדת למות. ואת יודעת שאת מסוגלת להמשיך לחיות ללא השד(יים) שלך, אז את חושבת שאם כריתה היא המפתח להישארות בחיים, את מוכנה להיפרד מהם לשלום.

למעשה, אם יש לך גידול סרטני בשד אחד, הסיכון שיתגלה גידול גם בשד השני שלך נמוך מהסיכון שהסרטן המקורי יחזור במקום אחר בגופך.

האפשרות לכרות את השדיים נשמעת עוד יותר משכנעת כשמספרים לך שתוכלי לעבור שחזור שיהיה טוב כמעט כמו הדבר האמיתי, ואלי גם מתיחת בטן על הדרך. אבל זה לא בדיוק ככה: נשים רבות שבוחרות בזה אמנם משוכנעות שזו הדרך הבטוחה והטובה ביותר להגן על עצמן ממוות וממחלה עתידית, אבל האמת היא שזה לא כל כך מובן מאליו.

"נשים רבות מבקשות כריתה כפולה כי הן חושבות שכך לא יחלו בעתיד בסרטן שד, או לא ימותו כתוצאה מכך", אומרת מקניל. "ויש מנתחים שמיד פותחים את היומן. אבל הם צריכים לשאול: למה את רוצה כריתה כפולה? מה את מקווה להשיג?"

בשלב זה, היא אומרת, נשים בדרך כלל אומרות, "כי אני לא רוצה לחלות בזה שוב לעולם" או "אני לא רוצה למות מזה", או "אני לא רוצה לעבור שוב כימותרפיה בחיי". "ואז אפשר לשוחח", אומרת מקניל, "כי לא ניתן להשיג אף אחד מהמטרות הללו באמצעות כריתה כפולה".

כריתת שד, סרטן שד, סאו פאולו

אמנות רחוב על סרטן השד וכריתת שד מאת האמן Speto, סאו פאולו. תצלום: Jack Two

מנתחים הם רק בני אדם. הם רוצים להתמקד בחיובי, אומרת מקניל. בכל הנוגע לכריתת שד, היא אומרת, המציאות אינה תמיד מובנת, והאמת היא שההחלטה אם מטופלת צריכה או לא צריכה לעבור כריתה אינה קשורה בדרך כלל לסיכון שמהווה הסרטן. "זאת החלטה טכנית, לא החלטה בנוגע לסרטן".

"יכול להיות שהגידול גדול כל כך שאי אפשר להסיר אותו ולהשאיר את השדיים שלמים. יכול להיות שהשד קטן מאוד, וכדי להסיר את הגידול צריך יהיה להסיר את רוב השד. זה קשור לנפח הגידול לעומת נפח השד".

השיחות שמנתח שד צריך לקיים עם אישה שאובחנה כחולה בסרטן שד, הוא אומר, הן מן הקשות שניתן להעלות על הדעת

מרק סיברינג מסכים. השיחות שמנתח שד צריך לקיים עם אישה שאובחנה כחולה בסרטן שד, הוא אומר, הן מן הקשות שניתן להעלות על הדעת.

"נשים שאובחנו כחולות בסרטן שד באות עם רמות ידע שונות על הנושא, ותפישות מוקדמות שונות בנוגע לאפשרויות הטיפול", הוא אומר. "לעתים קרובות יש להעריך בהתאם את המידע שיינתן בשיחה".

למשל, הוא אומר, אישה שזה עתה אובחנה עלולה לבקש כריתה של שני השדיים ושחזור. אבל אם יש לה סרטן שד אלים שעלול לסכן את חייה, יש לתת עדיפות לטיפול שנדרש לה. כריתת השד השני לא תשפיע על התוצאה, אבל לדברי סיברינג היא עלולה "להפוך את הניתוח למורכב יותר ולהגדיל את הסיכון לסיבוכים שעלולים לעכב טיפולים חשובים כמו כימותרפיה".

מלבד מקרים שבהם המטופלת יודעת שהיא בסיכון גבוה לסרטן בשד השני משום שהיא נושאת מוטציה של BRCA, סיברינג אומר שהוא יסרב להציע לה כריתה כפולה מידית. הוא שואף שנשים שזה עתה אובחנו יקבלו החלטה מודעת המבוססת על מיד ולא ירגישו שהן חייבות למהר ולעבור ניתוח.

אני חושבת שעמדתי לקבל החלטה שאני בטוחה שהייתי מתחרטת עליה. ואני חושבת שישנם נשים שהיו אולי מקבלות החלטה אחרת, אילו ידעו את כל מה שהן יודעות כיום.

כשערכתי את התחקיר למאמר הזה, שאלתי עמותה אחת למען חולות סרטן על אותן נשים ששרדו סרטן ושהם מפנים אליהן את התקשורת כדי שיספרו על עצמן. נאמר לי שאין להם מידע על נשים שאינן בטוחות בבחירה שלהן לעבור כריתת שד. "רובן מסכימות לדבר בתקשורת, כי הן מתגאות בחוויה שלהן ובדימוי הגוף החדש שלהן", אמר לי אחראי העיתונות. "מי שלא מרגישות בנוח נוטות להתרחק מאור הזרקורים".

וכמובן ישנן נשים רבות שמרוצות מההחלטה שקיבלו. בשנה שעברה ראיינתי את השדרנית והעיתונאית הבריטית ויקטוריה דרבישייר (Derbyshire). היה לה סרטן דומה מאוד לשלי, גידול באניות בגודל 66 מילימטר, בזמן שאני אובחנתי והיא בחרה בכריתה ושחזור.

גם היא בחרה בשתל במקום בשחזור בהליך DIEP כי שתל היה הדרך המהירה והקלה יותר לשחזור, גם אם לא טבעית כמו הניתוח שבחרתי אני. ויקטוריה אינה מרגישה שהשדיים שלה מגדירים אותה. היא נמצאת בקצה הספקטרום המרוחק ממני. היא מרוצה מאוד מההחלטה שקיבלה. אני מבינה אותה, והיא מבינה אותי.

טיפול בסרטן שד הופך יותר ויותר למותאם אישית. הוא מושפע ממערכת מורכבת ביותר של משתנים הקשורים במחלה, אפשרויות הטיפול, תחושותיה של האישה כלפי גופה, ותפישת הסיכון שלה. וזה טוב – אבל בעיניי טוב יהיה עוד יותר כשיתנהלו שיחות כנות יותר על מה שניתן או לא ניתן להשיג באמצעות כריתת שד.

מבט בנתונים הקיימים, מגלה נטייה של יותר ויותר נשים שיש להן גידול סרטני בד שאחד לעבור כריתה של שני השדיים. בין 1998 ו-2011 בארה"ב, שיעור הכריתות הכפולות בקרב נשים שהיה להן גידול בשד אחד בלבד עלה מ-1.9 אחוזים ל-11.2 אחוזים.

גם באנגליה חלה עלייה בין השנים 2002 ו-2009: בקרב נשים שעברו ניתוח ראשון לטיפול בסרטן שד, שיעור הכריתות הכפולות עלה מ-2 אחוזים ל-3.1 אחוזים.

אבל האם הראיות תומכות בכך? ניתוח של מחקרים בתחום שנעשה בשנת 2010 הגיע למסקנה כי: "אצל נשים שהיה להן גידול סרטני בשד אחד (ולפיכך נמצאות בסיכון גבוה יותר להופעת גידול נפרד באחר) הסרת השד האחר (contralateral prophylactic mastectomy או CPM) עשויה להפחית את הסיכוי להופעת סרטן בשד האחר, אבל אין די ראיות לכך שהיא משפרת את סיכויי ההישרדות".

כריתת שד

"Amy B מביטה בעצמה במראה לאחר כריתת שד", תצלום: Lwp Kommunikáció

בעלייה בארה"ב היא, כנראה, בחלקה תוצאה של אופן המימון של שירותי הבריאות – נשים שיש להן כיסוי ביטוחי טוב יכולות להחליט בחופשיות גדולה יותר. כריתת שדיים כפולה עשויה גם להיראות לחלק מהנשים כאפשרות טובה יותר, כי מרבית השחזורים בארה"ב משתמשים בשתלים ולא ברקמות מגופה של האישה – ושתל בשד אחד בלבד נוטה להניב מראה שאינו סימטרי.

"אבל", אומרת מקניל, "ניתוח כפול פירושו סיכונים כפולים – ללא תועלת כפולה". הסיכון טמון בשחזור, ולא בכריתה עצמה.

ישנם גם חסרונות פסיכולוגיים רבים לכריתת שד. ישנם מחקרים הטוענים כי נשים שעברו ניתוח כזה, עם או בלי שחזור, מרגישות שנגרם נזק כבד לזהות העצמית, לנשיות ולמיניות שלהן.

על פי סקר לאומי שנערך ב-2011 בבריטניה בנושא כריתה ושחזור שדיים  למשל, רק ארבע מעשר נשים באנגליה מרוצות ממראה גופן ללא בגדים לאחר כריתת שד ללא שחזור. שש מעשר נשים שעברו שחזור מיד לאחר הכריתה מרוצות מגופן.

אבל קשה להעריך מה עובר על נשים לאחר כריתת שד. פרופסור דיאנה הרקורט (Harcourt) מאוניברסיטת מערב אנגליה, המתמחה בפסיכולוגיה של המראה החיצוני והבריאות, ביצעה מחקרים רבים בהשתתפות נשים שחלו בסרטן שד. היא אומרת שמובן לגמרי כי אישה שעברה כריתת שד אינה רוצה להרגיש שהיא טעתה בבחירתה.

"נשים נוטות לשכנע את עצמן – בלי קשר למה שעובר עליהן אחרי כריתת שד – שהחלופה הייתה גרועה יותר", היא אומרת. "אבל אין ספק שיש לניתוח השפעה אדירה על התחושות של אישה בנוגע לגופה והמראה שלה".

"כריתת שד ושחזור זה לא ניתוח אחד וגמרנו – לא מתגברים על זה בקלות. זהו אירוע משמעותי וחיים עם ההשלכות שלו לעד. השחזור הטוב ביותר אינו דומה לחיים עם השד המקורי".

במהלך מרבית המאה העשרים, כריתת שד מלאה נחשבה לטיפול הטוב ביותר בסרטן שד. הניסיונות הראשונים לבצע ניתוחים משמרי שד התרחשו בשנות השישים. הטכניקה השתכללה וב-1990, המכון הלאומי האמריקני לבריאות פרסם הנחיות הממליצות על ניתוחים משמרים בשילוב הקרנות לטיפול בנשים עם סרטן שד בשלב מוקדם. זה היה "מועדף משום שזה סיפק אותם סיכויי הישרדות כמו כריתת שד מלאה, וניתוח לבתירת בלוטות הלימפה של בית השחי (axillary dissection) תוך שימור השד".

בשנים שחלפו מאז, חלק מן המחקרים הראה שניתוח משמר והקרנות עשויים להניב תוצאות טובות יותר מכריתת שד. למשל, במחקר רחב היקף שנערך בקליפורניה נבדקו 190 אלף נשים עם גידול סרטני בשד אחד (בשלב 0 עד 3). המחקר, שתוצאותיו פורסמו בשנת 2014, מצביע על כך שלא נמצא קשר בין כריתת שני השדיים לשיעור תמותה נמוך יותר מבקרב נשים שעברו ניתוח משמר בשילוב הקרנות. שני ההליכים הובילו לשיעור תמותה נמוך מכריתת שד אחד בלבד.

מחקר שנערך בהולנד והתפרסם לאחרונה בחן 129 אלף מטופלות. ממסקנותיו עולה כי ניתוח משמר בשילוב הקרנות "עדיפים כנראה אצל מרבית חולות הסרטן" שנמצאו מתאימות לטיפול משולב או לכריתת שד.

אבל התמונה עדיין אינה חד משמעית. המחקר הזה ואחרים מעלים שאלות כמו איך להתמודד עם גורמים מבלבלים וכיצד מאפייני המשתתפות במחקר עשויים היו להשפיע על התוצאות.

שבוע אחרי ביטול הניתוח שלי לכריתת שד, חזרתי לבית החולים כדי לעבור ניתוח משמר שד. היה לי ביטוח בריאות פרטי. יש להניח שהייתי מקבלת את אותו יחס גם ברפואה הציבורית, אך לא נאלצתי להמתין זמן רב כדי לקבוע תור לניתוח האחר.

ביליתי פחות משעתיים בחדר הניתוח, ולאחריו חזרתי הביתה באוטובוס ולא נזקקתי בכלל למשככי כאבים. כשדו"ח הפתולוג ציין כי ברקמה שהוסרה נמצאים תאים סרטניים קרובים במידה מסוכנת לשוליים, חזרתי לניתוח משמר שנים. אחריו השוליים היו נקיים.

תקווה, סרטן, ארצות הברית

"עץ התקווה", יצירה שההכנסות ממכירתה היו קודש לאגודה האמריקנית לסרטן. תצלום: ג'ולי

למרבה האירוניה, במקביל לעלייה במספר כריתות השד חלה התקדמות ברפואה, המייתרת ניתוחים קיצוניים כאלה, גם במקרים של גידולים גדולים בשדיים

ניתוחים משמרי שד משולבים בדרך כלל בהקרנות. הדבר נחשב לחסרון, כי הוא תובע ביקורים בבית החולים במשך עד חמישה ימים בשבוע לאורך שלושה עד שישה שבועות. התהליך מקושר לעייפות ולשינויים בעור, אבל כל זה נדמה כמחיר פעוט תמורת שמירה על השד שלי.

למרבה האירוניה, במקביל לעלייה במספר כריתות השד חלה התקדמות ברפואה, המייתרת ניתוחים קיצוניים כאלה, גם במקרים של גידולים גדולים בשדיים. ישנן שתי חזיתות עיקריות: הראשונה היא הניתוח האונקופלסטי, שבו הניתוח המשמר מתבצע בו זמנית עם השחזור. המנתח מסיר את הגידול הסרטני ואז מעצב מחדש את רקמות השד כדי שלא להותיר שקע, כפי שקרה בניתוחים רבים כאלה בעבר.

השנייה היא שימוש בכימותרפיה או בתרופות אנדוקריניות כדי לצמצם את הגידול, כך שניתן יהיה לבצע ניתוח פולשני פחות. למעשה, עשר מטופלות של מקניל בחרו לא לעבור ניתוח כלשהו כי הגידולים שלהם נעלמו כנראה בעקבות הטיפול התרופתי. "אנחנו קצת חוששות, כי אנחנו לא יודעות מה יקרה בעתיד, אבל הנשים הללו זוכות לקבל את כל המידע, ואנחנו מקיימות דיאלוג פתוח וכן", היא אומרת. "אני לא יכולה להמליץ על החלטה כזו, אבל אני יכולה לתמוך בה".

אני לא חושבת על עצמי כעל שורדת סרטן שד. אני לא ממש מודאגת מהאפשרות שהסרטן יחזור. אולי זה יקרה ואולי לא – הדאגה לא תשנה דבר. כשאני פושטת את בגדי בלילה או במכון הכושר, הגוף שלי הוא הגוף שהיה לי תמיד. מקניל כרתה את הגידול – שהתברר כי אורכו 5.5 ס"מ ולא 10 ס"מ – באמצעות חתך ברקמה שסביב הפטמה שלי, כך שאין לי צלקת בולטת. לאחר מכן היא עיצבה את רקמת השד, והשקערורית כמעט אינה נראית לעין.

אני יודעת שהיה לי מזל. האמת שהיא שאני לא יודעת מה היה קורה אילו הייתי עוברת את כריתת השד. יתכן כי תחושת הבטן שלי, שלפיה זה היה מותיר אותי עם קשיים נפשיים, אינה נכונה. אולי הייתי מרגישה טוב עם הגוף החדש שלי. אבל דבר אחד אני יודעת: לא יכולתי להיות במקום טוב יותר מזה שבו אני נמצאת כעת. ואני יודעת גם שנשים רבות שעברו כריתת שד אכן מתקשות להשלים עם הגוף שלהן אחרי הניתוח.

גיליתי שכריתת שד אינה בהכרח הדרך היחידה, הטובה ביותר או האמיצה ביותר להתמודדות עם סרטם שד. חשוב להבין ככל האפשר מה ניתן או לא ניתן להשיג באמצעות כל אחד מהטיפולים, כדי לקבל החלטה שלא תתבסס על חצאי אמיתות לא בדוקות אלא על בחינה ראויה של האפשרויות.

וחשוב אף יותר להבין שגם אם להיות חולת סרטן זה מפחיד מאוד, זה לא פוטר מאחריות לבחירות שלנו. יותר מדי אנשים חושבים שהרופאים יכולים לומר להם מה הם צריכים לעשות. המציאות היא שלכל בחירה יש מחיר, והאדם היחיד שבסופו של דבר יכול לשקול את היתרונות והחסרונות ולבחור, אינו הרופא שלך, אלא את.

 

קראתם? אהבתם?

נשמח מאוד אם תחליטו לתת כתף ולתרום ל"אלכסון" - 

לתמוך באלכסון

ג'ואנה מורהד (Moorhead) היא עיתונאית, סופרת ואם לארבע בנות. היא עבדה בכל העיתונים הגדולים של בריטניה ובמרבית כתבי העת. את פרק הזמן הארוך ביותר בילתה ב"גרדיאן", שם התפרסמה רשימתה הראשונה לפני שלושים שנה. היא כותבת על חיי משפחה, נושאים הקשורים לנשים, בריאות ואומנות. היא כתבה ספרים, וערכה תחקירים לרדיו הבי בי סי. היא עורכת האמנות של Tablet ומלמדת עיתונות בקולג' "ווסט דין".

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך "האושר שבחיים" (1905-1906), אנרי מאטיס, The Barnes Foundation, תצלום: לפי גלויה, ויקיפדיה

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'ואנה מורהד, Mosaic Science.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על לכרות או לא לכרות

01
רחלה

תודה על האומץ להציב עמדה אחרת, תודה לכותבת ותודה לכם שהבאתם את הדברים, בניגוד למה שמקובל לקרוא במקומות אחרים. לא הבנתי את אנג'לינה ג'ולי ואני חושבת שהיא גרמה נזק להרבה נשים.

07
חסיה חומסקי פורת

תודה על המאמר. הסיפור זהה כמעט לחלוטין לסיפור שלי. גם לי הוצעה כריתה מלאה כאופציה היחידה ואני חיפשתי עד שהגעתי אל רופאים נפלאים - פרופ' פפא הכירורג וד"ר יואב ברנע הפלסטיקאי - שקודם כול הרגיעו אותי, פרסו בפניי את כל האפשרויות, המליצו מאד על כריתה חלקית, ובהמשך ביצעו אונקופלסטיקה - כריתה חלקית רחבה ושימור השדיים המקוריים שהוקטנו כמובן, בשל הוצאת הגידולים.
תוצאת בדיקת אונקוטייפ פטרה אותי מכימותרפיה, וגם אני נזקקתי להקרנות בלבד. האונקולוגית שמלווה אותי והמליצה על הכריתה המלאה הייתה ישרה מספיק בכדי להביע שמחה אמיתי על החלטתי, כשראתה את התוצאות.
בשורה התחתונה, ממש חשוב להקשיב לאינטואיציה ולהגיע לרופאים עם המידע והידע העדכניים ביותר.