לסביות לא סופרות אורגזמות

חמישה שיעורים שסטרייטים יכולים ללמוד מזוגות חד מיניים
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

כיוון שגדל עם "זהות מבולבלת מאוד", הסופר אנדרו סולומון היה בטוח שהוא צריך לבחור: להיות איש משפחה, או להיות הומו. בתקופת נערותו בשנות ה-70 וה-80 היה בלתי נתפס שגבר יתחתן עם גבר, ועל אחת כמה וכמה שיגדלו יחד ילדים. ומפני שהיה קשור מאוד למשפחתו, הוא ניהל "חיי מין סודיים בזויים" במהלך שנות העשרה ותחילת שנות ה-20 לחייו.

הבושה בערה בסולומון כל כך עד שהוא נשבע לא לחזור לעולם לשום ארון. וכך, לאחר ששותק על-ידי דיכאון בתחילת שנות ה-30 לחייו, הוא תיעד את ההתמוטטות שלו וכתב על הדיכאון שלו – הפרעה שלרוב נוטים להסתיר – בספרו זוכה הפרסים "דמון של צהריים: אנטומיה של דיכאון". את ההדרה שאפיינה את חייו כהומו מתבגר הוא מציג בגילוי לב בספרו משנת 2012, From the Tree: Parents, Children, and the Search for Identity, שם הוא בוחן את האופן שבו הורים מגדלים ילדים השונים מהם מאוד במובן כלשהו. "ההקלה שהביאה לי האותנטיות אחרי שנים של הימנעות וחשאיות הייתה עצומה", אומר סולומון. "ביליתי שנים רבות כל כך במלחמה נגד עצמי". כעת הוא מנהל את חייו בגלוי כבעל ואב.

הומואים ולסביות רבים מתארים ייסורים דומים בהתמודדות עם המיניות שלהם; הם מחשבים כל הזמן את עלות ההסתרה או החשיפה של אחד מעמודי התווך של הקיום האנושי ומפקחים על עצמם בכל עת – על ההתנהגות והסגנון שעלולים להסגיר את נטייתם המינית לפני שהם עצמם מוכנים להודות בה. העובדה שרבים מהם מודים בה בסופו של דבר מעידה על אומץ לב, כיוון שהם מסתכנים בדחייה מצד האנשים הקרובים אליהם ביותר ובשנאה עצמית שנשתלה בהם על-ידי התרבות הרחבה, שלעתים קרובות עדיין סולדת מהומוסקסואליות. עבור סולומון, ועבור הומואים ולסביות רבים, עצם המאבק להתקיים ולאהוב בתנאים שלהם הוא בגדר גאולה. התהליך הכואב של בחינה עצמית ומציאת הזהות האותנטית הוא מזכך, בייחוד לנוכח הגינוי החברתי. "זה הפך אותי לאדם ישיר וכן יותר", מספר סולומון.

האומץ לחשוף את זהותנו האמיתית בפני אדם אחר היא אבן יסוד של האינטימיות על כל צורותיה. בין אם אנחנו סטרייטים או הומואים, כולנו רוצים שיכירו אותנו באמת

"יהיה טוב אם כולם 'יצאו מהארון' באיזושהי צורה", אומר קן פייג', פסיכותרפיסט מניו יורק. "תחושת האותנטיות היא צורך אוניברסלי ומקור לכוח ולחוסן נפשי". יתרה מזו, האומץ לחשוף את זהותנו האמיתית בפני אדם אחר היא אבן יסוד של האינטימיות על כל צורותיה. בין אם אנחנו סטרייטים או הומואים, כולנו רוצים שיכירו אותנו באמת, אך לעתים קרובות מפחדים שאי אפשר לאהוב אותנו בגלל איזשהו פגם אישי. הפחד להיות אנו עצמנו באופן מוחלט פוגע בקשרים בין-אישיים ובולם את התשוקה. לא פלא שזוגות רבים מתפשרים על מערכות יחסים בינוניות אך חולמים בסתר על חיים של ריגוש.

זוגות חד-מיניים יכולים ללמד את הזוגות הסטרייטים כמה דברים על בניית ושימור מערכות יחסים – החל מהתשוקה לאהוב למרות המכשולים שבפנים ובחוץ, וכלה בצורך לייצר קהילות תמיכה משלהם. וכפי שהמדע מוכיח שוב ושוב, כשמביטים מן השוליים מיטיבים לראות את האמצע. אין בכוונתי לומר שלזוגות חד-מיניים אין בעיות. יש להם. רבות מהן בעיות אוניברסליות. אבל אחרות משקפות את המורשת החברתית הייחודית של הזוגיות החד-מינית. וחלקן נובעות מעצם היותם של בני הזוג מאותו מין, מה שלעתים מוציא מהם את הטוב ביותר (פתיחות רגשית בקרב לסביות), ולעתים את הרע ביותר (מאבקי שליטה בין הומואים, התמזגות [enmeshment] רגשית אצל לסביות). ובכל זאת, ההבדלים בין מערכות יחסים חד-מיניות והטרוסקסואליות עשויים לשפוך אור על הארכיטקטורה של כל צורות האהבה השונות.

ההבדלים בין מערכות יחסים חד-מיניות והטרוסקסואליות עשויים לשפוך אור על הארכיטקטורה של כל צורות האהבה השונות

תפקידים דינמיים

אחד העובדות הברורות ביותר לגבי מערכות יחסים חד-מיניות היא שבני הזוג לא יכולים לקבל על עצמם אוטומטית את חלוקת התפקידים המגדרית המקובלת. בתקופה שבה תרבות שלמה נאבקת על חלוקה שוויונית של תחומי אחריות ומעודדת נשים לפרנס וגברים להיות מעורבים בבית, לזוגות חד-מיניים יש יתרון אינהרנטי. ללא ברירת מחדל הם תמיד חייבים להמציא את הכללים בעצמם.

ברגע שאין לבני הזוג אפשרות להיכנס לתוך תבניות בלתי מודעות של מי-עושה-מה, תהליך חלוקת האחריות חייב להיות מפורש. במצב זה כמעט כל סידור הוא אפשרי. בני הזוג חופשיים לחלק ביניהם את המטלות לפי עניין, יכולת וזמינות בצורה שמאפשרת לשניהם לחיות בנוחות. הם יכולים להתאים את עצמם לנסיבות. "מערכות היחסים שלהם נוטות להיות שוויוניות הרבה יותר", מדווח רוברט ג'יי גרין, פסיכולוג מסן פרנסיסקו. "התהליך המודע שהם עוברים מקרב אותם באופן טבעי להוגנות ולשוויון". עוזר גם ש"בדרך כלל, בני זוג חד-מיניים תורמים בצורה שווה יותר להכנסות ולהוצאות".

כשבני הזוג לא צריכים לחלק את התפקידים לפי מגדר, הם חופשיים גם לחלוק תפקידים, וזוגות חד-מיניים רבים אכן עושים זאת, אומר ריצ'רד מילר, פסיכולוג מבוסטון. לדוגמה, הם יכולים לעשות קניות יחד ולנקות יחד את הבית. "יש אושר מסוים בפעילות משותפת, גם אם מדובר במטלות יומיומיות. המטלה עצמה היא לא מה שמרגש כאן, אלא שיתוף הפעולה. יש בזה חום. זה לאו דווקא סקסי. זה הדבק של מערכת היחסים". לסביות בייחוד נוהגות לעבוד כצוות, אומרת מאיה קולמן, פסיכותרפיסטית מניו ג'רזי שמטפלת בזוגות חד-מיניים והטרוסקסואליים. הן בונות מערכת יחסים של שני חלקים שווים – מודל שהנישואין של המאה ה-21 מתקשים לאמץ.

לסביות בייחוד נוהגות לעבוד כצוות, אומרת מאיה קולמן, פסיכותרפיסטית מניו ג'רזי שמטפלת בזוגות חד-מיניים והטרוסקסואליים. הן בונות מערכת יחסים של שני חלקים שווים – מודל שהנישואין של המאה ה-21 מתקשים לאמץ

התנסות מינית היא דבר טוב

הגמישות והיצירתיות שזוגות חד-מיניים מביאים למטלות הבית מחלחלת גם להיבטים אחרים של הזוגיות, ובהם הסקס; וגם כאן אין ברירת מחדל מגדרית המוכתבת להם מראש. בנוסף, בהצהרה על זהות מינית רוויית-סטיגמות יש התרסה מסוימת, והיא הופכת לאקט של שחרור מיני – "אנחנו יכולים לעשות סקס איך שאנחנו רוצים. אנחנו יכולים ללמד את העולם הרבה", אומר פייג', "כי אנחנו לא כבולים לאיך שאנשים אחרים חושבים שסקס צריך להיראות. אנחנו נעשה כל מה שנראה לנו סקסי". וזה כולל משחקי תפקידים מגדריים, קריצות לסדיזם ומזוכיזם, פטישים, קינקיות, מימוש פנטזיות - הספקטרום המיני כולו.

"האיי-קיו המיני שלנו גבוה יותר", אומר הפסיכולוג ג'ו קורט, שמלמד באוניברסיטת מישיגן ופוגש בקליניקה שלו זוגות הטרוסקסואליים וחד-מיניים. "זוגות חד-מיניים מבינים הרבה יותר טוב מה הם אוהבים ולא אוהבים במיניות. הם מדברים על סקס בפתיחות רבה יותר מסטרייטים – כי הם חייבים. הם מפחדים פחות".

"כל דבר בריא שלמדתי על סקס, למדתי מלסביות", מוסיף קורט בהגזמה קלה בלבד. "הניסיון המחקרי והקליני מראה שהן פתוחות במיוחד להבעת רגשות. והן לא סופרות אורגזמות. הן לא תלויות בחדירה. לא מתמקדות באורגזמה. סקס יכול לעבוד בכל מיני צורות. אין דרך אחת בטוחה להרגיש טוב לגבי מיניות". הקושי של לסביות הוא להצליח לאזן בין הדחף להעניק לבין הארוטיות כדי להימנע מהדעיכה המינית שפפר שוורץ, סוציולוגית מאוניברסיטת וושינגטון, כינתה "מוות מיטה לסבי" (lesbian bed death).

נגיעות, נשיקות, חוויות אורליות וחוויות של אוננות – גם מבחינת הומואים רבים "זה בדיוק מה שכולל הרפטואר המיני שלהם", מוסיף מילר. "וזה מספק ביותר". הוא מייעץ לזוגות הטרוסקסואליים לחקור אחד את השני ולהתנסות בסקס ללא חדירה – ולהיפך, לעשות סקס בעיתויים בלתי צפויים מחוץ לחדר השינה. נדיר שזוג הטרוסקסואלי נהנה מהחירות המינית שהומואים ולסביות נהנים ממנה כשהם מנפצים את הטאבו החברתי של נטייתם המינית. רוחב הפס הצר שמאפיין בדרך כלל סקס בין בני זוג הטרוסקסואליים מגביל את התשוקה, ההנאה והספונטניות, והעדר החדשנות והחקירה מביאים זוגות רבים אל מטפלים בחיפוש אחר דרכים לעורר את מערכת היחסים. זה קשה במיוחד לגברים סטרייטים, שלעתים קרובות פונים לחפש ריגוש וחידוש מיני מחוץ למערכת היחסים העיקרית, מה שנתפס אצל בנות זוגן כבגידה עמוקה.

נדיר שזוג הטרוסקסואלי נהנה מהחירות המינית שהומואים ולסביות נהנים ממנה כשהם מנפצים את הטאבו החברתי של נטייתם המינית. רוחב הפס הצר שמאפיין בדרך כלל סקס בין בני זוג הטרוסקסואליים מגביל את התשוקה, ההנאה והספונטניות

"או שהם עושים דברים ומתביישים בהם", מציין פייג'. "לנשים לא יוצא לגעת יותר מדי בפטמות של הגבר או בפי הטבעת שלו, כי למרות שאלה אזורים ארוגניים, זה כאילו שהיא גוזלת ממנו את הגבריות שלו. גברים רבים מרגישים ככה. חזה זה 'של בנות'. לא פעם, גבר שרוצה להתכרבל ולהניח את ראשו על החזה של אשתו מרגיש בושה – זה רך מדי, נשי מדי".
בכל הקשור לביטויים ארוטיים, מוסיף פייג', "לכולנו יש בתוכנו גרסאות 'עצמי' רבות שאינן טיפוסיות למגדר שלנו. אם נאמץ אותן נהיה אנשים שלמים יותר. מערכות יחסים חד-מיניות מוכיחות את זה". בסיום הפגישות עם מטופליו, קורט מפציר בכל הזוגות ההטרוסקסואליים או בזוגות ההומואים "למצוא את הלסבית הפנימית שלכם". לא משנה כמה עזים הוויכוחים שמטופלות לסביות מנהלות בקליניקה שלו, הן תמיד מתחברות מחדש. הן מתנשקות, נוגעות, קוראות זו לזו בשמות חיבה. הפצרותיו של קורט מצחיקות את הזוגות, וזה מקל עליהם להתקרב מחדש לאחר שבירת המחסומים המתרחשת לעתים קרובות בטיפול.

עבור זוגות חד-מיניים, שחרור מיני כולל את העבר, ולא רק את ההווה. בגיל מסוים, לכל אישה וגבר כבר יש היסטוריה מינית. אבל בני זוג הטרוסקסואליים נוטים שלא לדבר עם בני זוגם על ההיסטוריה הזאת; זה נראה להם כמו איום על מערכת היחסים, אומר מילר. לפעמים מתעוררת קנאה עמוקה. ההיסטוריה נותרת כסוד עמוק ומשמשת מחסום לאינטימיות גם אם היא משפיעה בצורה משמעותית על ההתנהגות והסקס בהווה. לעומת זאת, בזכות המיניות הפתוחה יותר של קהילת ההומואים, אומר מילר, בני הזוג חשים בנוח לשתף זה את זה בניסיונם המיני, ואף להשתמש בו. לא רק שהם מדברים על סקס בפתיחות, אלא שהם יכולים להביא את עצמם בצורה מלאה לתוך מערכת היחסים.

לשמור על שלווה בעין הסערה

שני אנשים, צרכים שונים, נקודות מבט שונות. בכל מערכת יחסים יש ריבים וחיכוכים. מחקריו של הפסיכולוג פורץ הדרך ג'ון גוֹטמן (Gottman) מוכיחים כי המחלוקות הזוגיות נעימות יותר בין בני זוג מאותו מין, בין שהן נסובות על נושאים בנאליים ובין שהן נוגעות בנושאים מהותיים. בני הזוג לא מתחילים את הדיונים שלהם במתקפה אישית. הסוגיות מוצגות בצורה חיובית יותר ומתקבלות בצורה חיובית יותר מאשר במערכות יחסים הטרוסקסואליות. זה חשוב כי נקודת המוצא של הדיון משפיעה בצורה משמעותית על נקודת הסיום – האם הסוגיה תיפתר והאם ייגרם נזק לאחד הצדדים במערכת היחסים. הדקות הראשונות של הדיון בבעיה סמליות כל כך עד שגוטמן אומר שהוא יכול להסיק מהן את כל מסלולה של מערכת היחסים בדיוק של 90 אחוז.

גוטמן, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת וושינגטון ומייסד מכון גוטמן למערכות יחסים בסיאטל, ערך מחקרי תצפית ארוכי טווח בנושא מערכות יחסים חד-מיניות והטרוסקסואליות, ומצא שזוגות חד-מיניים מציגים את המחלוקות ב"רכות" רבה יותר. הם מאשימים פחות, לוחמניים פחות, שתלטנים פחות. הם משתמשים בהומור רב יותר וכך מרגיעים את האווירה, כתב גוטמן ב-Journal of Homosexuality. הם מפגינים חיבה רבה יותר, קשובים יותר, מקפידים לדבר בתורות. הם גם מתגוננים פחות כשנוזפים בהם. ניטור פיזיולוגי מראה שהם פוחדים ומתוחים פחות מאשר זוגות הטרוסקסואליים. ושני הצדדים נכונים יותר לאפשר לרגשותיו של בן הזוג להשפיע עליהם. "עוד דבר מעניין שעלה בשיחות עם הזוגות", אמר גוטמן, "הוא שהומואים ולסביות הם כנים יותר. הם מדברים באופן מפורש על מונוגמיה וסקס". לאורך 40 שנות מחקר של מערכות יחסים הוא ראה שהנושאים האלה לא עולים לדיון בקביעות בין בני זוג הטרוסקסואלים. "נראה שהומואים ולסביות טובים יותר בניהול מערכת יחסים בוגרת".

לאורך 40 שנות מחקר של מערכות יחסים גוטמן ראה שהנושאים האלה לא עולים לדיון בקביעות בין בני זוג הטרוסקסואלים. "נראה שהומואים ולסביות טובים יותר בניהול מערכת יחסים בוגרת"

לפי גוטמן, גם אם הציפיות המגדריות קיימות ברמה סבלימינלית בלבד, הן תורמות לא מעט לחיכוכים בין בני זוג הטרוסקסואלים. בעלים ונשים נכנסים לקשר עם מערכת של ציפיות לגבי חלוקת התפקידים ביניהם. כשחילוקי דעות מתגלעים בקרב זוגות חד-מיניים, מדובר רק בבעיה פשוטה - "אני לא מרוצה ממשהו" – ולא יותר. אצל זוגות הטרוסקסואליים, אותה בעיה עלולה להיות טעונה מאוד ולהצית שני פתילים נוספים של טינה, לכל הפחות – הכאב שבהתנפצות הציפיות מבן זוג שלא ממלא את תפקידו, והעלבון האישי הנובע מכך שמצאתם את עצמכם עם בן זוג פגום שמנפץ את התבנית המקובלת. גם נושא פעוט כמו עריכת השולחן לארוחה עלול להוביל לריב מלא ארס ולייצר את התחושה שהנישואין נמצאים תחת איום.

יתר על כן, אומר גוטמן, ההיררכיה המעמדית המקובלת בין גברים לנשים במערכות יחסים הטרוסקסואליות - אשר מעניקה את הכוח לגבר - מעוררת עוינות בנשים. ולרוב, הן אלה שיוזמות שיחות על בעיות בקשר. ההומור והחום שזוגות חד-מיניים מפגינים בשיחות מהסוג הזה, אומר רוברט ג'יי גרין, הוא פונקציה של שוויון רב יותר במערכת היחסים. "אין אפשרות לכפייה כשלבני הזוג יש כוח שווה. הם משתחררים מהצורך לנצח באותו רגע".
על מה זוגות חד-מיניים רבים? על חלק גדול מהדברים שזוגות הטרוסקסואליים רבים עליהם – הדילמה האנושית הבסיסית, איך להתמודד עם הבדלים. אבל יש כמה טוויסטים, אומר גוטמן. זוגות חד-מיניים מתווכחים על פערי היציאה מהארון – מי יותר "בחוץ" ומי פחות. וחוסר היכולת להתחבר רגשית נוטה לעורר מחלוקות בין הומואים. אבל מכיוון שהם לא כבולים בציפיות המגדריות, הבעיות בין בני זוג חד-מיניים הופכות להיות, בסך הכול, בעיות שצריך לפתור. "בעוד 200 שנה זוגות הטרוסקסואליים יהיו איפה שהומואים ולסביות נמצאים כיום", חוזה גוטמן. אפשר כבר לזהות התקדמות לעבר גמישות בחלוקת התפקידים בתוך ומחוץ לבית, אבל היא אטית.

כולנו מוקפים באנשים מושכים; תתמודדו עם זה

בעיקר אצל הומואים, אבל גם אצל לסביות, חברים טובים הם גם מאהבים בפוטנציה. לכן הם צריכים ללמוד איך לשמור על ידידות עם אנשים שהם נמשכים אליהם ואיך לחיות בעולם המלא באיומים בלי להרגיש מוגבלים מדי. "כדי להיות אדם חברתי", אומר ריצ'רד מילר, "צריך להתמודד עם מתח תמידי. זה תנאי בסיסי של החיים". אמנם לא תמיד קל לפלרטט במידה הנכונה, אבל הפלירטוט מוסיף עניין ועומק לחברויות. הוא גם מעודד הומואים ולסביות לפתח רסנים פנימיים במקום להישמע לרסנים חיצוניים, כמו נדרי נישואין, שכלל לא היו זמינים להם עד לאחרונה. לא שהגבולות לא נחצים לפעמים: לעתים קרובות, הוא מדווח, הומואים מתחילים במפגש מיני ואז הופכים לחברים, וכך שומרים על הביטחון והמחויבות הרגשית של מערכת היחסים העיקרית שלהם.

בעיקר אצל הומואים, אבל גם אצל לסביות, חברים טובים הם גם מאהבים בפוטנציה. לכן הם צריכים ללמוד איך לשמור על ידידות עם אנשים שהם נמשכים אליהם ואיך לחיות בעולם המלא באיומים בלי להרגיש מוגבלים מדי

כמטפל הוא נדהם לעתים תכופות מהנוקשות של זוגות הטרוסקסואליים, וכיצד הנוקשות הזאת גורמת מצוקה כשבן הזוג מביט במישהו אחר או שומר על קשר עם האקס בעזרת פייסבוק או בטלפון. יתרה מזו, הנורמה ההטרוסקסואלית שמונעת חברויות קרובות עם בני המין השני היא מגבילה מאוד. "יש פחד שגם אם הכבלים יותרו רק במעט הכול יתפוצץ וכולם יאבדו שליטה. אם מערכת היחסים בריאה, מעט עצמאות לא תביא לחציית גבולות".

נוסף לכך, הפחתת הקנאות עוזרת לזוגות חד-מיניים לנהל קשר נימוסי עם אקסים. המעגלים החברתיים הקרובים והקטנים שמאפיינים אותם מאלצת אותם לשמור על חברות גם לאחר שהזוגיות הסתיימה. הכרח הוא רק חלק מהמוטיבציה בקרב לסביות, אומרת ג'ודי זולדן, עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת זוגות מבוסטון. לסביות נוטות להיות מוכוונות למערכות יחסים רציניות ולכן הן "רואות יותר מאשר צד אחד של הבעיה, גם אם הן כועסות ופגועות". הן גם לא רוצות לאבד את הקשר עם מישהי שאיתה הן חולקות את חייהן.

אל תלחצו בנושאים של כסף, משפחה, ואולי אפילו סקס

בני זוג חד-מיניים יכולים לפעמים להקניט זה את זה בגלל ניואנסים התנהגותיים קלים, ובייחוד בגלל סימנים של נשיות. זו מורשת של הומופוביה מושרשת ובת דודתה, המיזוגיניה. אבל באופן כללי, מדווחים חוקרים, בני זוג חד-מיניים נוטים שלא לרדת אחד לחייו של השני בענייני התנהגות כמו זוגות הטרוסקסואליים. מכיוון שהם לא חיים בתוך תבניות מגדריות נוקשות, יש ציפיות מעטות יותר לגבי צורת ההתנהגות של בני הזוג, מדווח ג'ו קורט.

ביטוי אחד לעניין הזה: יש פחות מותר-ואסור בנושאים של כסף. הם עושים בדיוק מה שמומחים פיננסיים אומרים שעל כל הזוגות לעשות – להחזיק חשבון משותף וחשבונות נפרדים במקביל. רוב ההטרוסקסואלים לא עושים זאת; בדרך כלל הגבר מרוויח יותר והפער הזה מטה את מאזן הכוחות בין בני הזוג ועלול לשחוק את מערכת היחסים כולה. וזוגות חד-מיניים גם לא מחויבים להתלוות לבן הזוג לביקורים אצל ההורים. ביקורי החגים הם טקס מקובל אצל זוגות סטרייטים. לפעמים הדרישה הזאת לא קיימת אצל זוגות חד-מיניים בגלל ההומופוביה התרבותית: בני הזוג עשויים להיות בשלבים שונים של יציאה מהארון, ולא כל המשפחות מקבלות מערכות יחסים חד-מיניות. להומואים בייחוד אין ציפייה כזו; הם לא נעלבים משבירת התבנית. קורט אומר: "יותר חשוב מה אתה רוצה לעשות ומה הכי טוב בשביל הקשר, ולא מה אתה אמור לעשות או מה שההורים שלך עשו".

זוגות חד-מיניים גם לא מחויבים להתלוות לבן הזוג לביקורים אצל ההורים. ביקורי החגים הם טקס מקובל אצל זוגות סטרייטים. לפעמים הדרישה הזאת לא קיימת אצל זוגות חד-מיניים בגלל הומופוביה

אבל אין ספק שהתחום המתירני ביותר הוא סקס. מחקרים מראים ש-50 אחוז מזוגות ההומואים מנהלים מערכות יחסים פתוחות, אומר קורט, אף על פי שהמספר הולך ויורד ככל שיותר ויותר הומואים מתחתנים, מקימים משפחות וכך מקרבים את התרבות ההומוסקסואלית אל המיינסטרים. "וזה מצליח להם כי שני בני הזוג יודעים שבסך הכול מדובר בסקס. זה לא איום על האחר".

חלק מזוגות ההומואים מגדירים מערכת יחסים פתוחה עם כללים נוקשים, אומר דיוויד גרינן, פסיכולוג ומטפל במשפחות מניו יורק. תהיה נטייתם המינית אשר תהיה, הוא אומר, כל הגברים מתקשים לאזן בין הצורך בסקס לבין הפחד מתלות שמושרש כמעט בכל הבנים בעת גיל ההתבגרות, אפילו ב-2015. "הפתרון המהיר ביותר הוא לפנות אל מחוץ למערכת היחסים", אומר גרינן, שמרצה גם באוניברסיטת קולומביה. אצל הומואים יש סיכוי גדול יותר שהדבר ייעשה בצורה גלויה. וזה נכון גם לפורנוגרפיה. "פורנו נחשב לאיום אצל סטרייטים", אומר קורט. "לנשים הטרוסקסואליות זה מפריע במיוחד; הן רוצות לדעת 'למה אני לא יכולה להיות כל הדברים האלה בשבילך?' הומואים מבינים: 'אתה בקטע הזה ואני לא. לי יש משהו אחר'. הם לא לוקחים את זה אישית. הם מקבלים את ההבדלים".

ב-2007 ניער מעליו אנדרו סולומון את שרידי הבושה והתחתן עם בן זוגו מול 300 אורחים בטקס מורכב שנערך בבית כפרי ומפואר באנגליה. פרחים וילדים נמצאו בכל מקום. היציאה המוחלטת הזו מהארון הותירה אותו "מוצף באושר חסר עכבות", הוא אומר. אי אפשר לחזור לאחור, אי אפשר להתחמק. הפכתי מאדם ששונא להיות הומו לאדם שמוקיר זאת".
יופי שנולד מכאב אינו נחלתם הבלעדית של זוגות חד-מיניים. "אי אפשר להגיע להישגים בלי השקעה", אומר מילר. "אתגרים הופכים אותנו לבני אדם טובים וחזקים יותר, ואת החיים למרגשים יותר".

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2015 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי הארה אסטרוף מראנו, Psychology Today .


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

13 תגובות על לסביות לא סופרות אורגזמות

01
משה אורין

הענין די ברור.
הטרוסקסואליים מטבעם מתוכנתים התפתחותית (ברובם) כך שהם מעוניינים במין לשם רביה, דהיינו מין תכליתי ומעשי באופיו. בעוד חד מיניים רואים (ברובם) במין פעילות שנועדה לשם הנאה מינית גרידא.

    02
    גיא

    אם כך, בני אדם היו מקיימים יחסי מין כמו בעלי חיים. דקה וחצי של תנוחת ארבע וגמרנו.
    אני חושב שהמסר הוא דווקא שחקר המין, עבור כל האנשים, הוא דבר שרצוי להיעשות כדי להעשיר את החיים.

    03
    משה אוריין

    גיא אתה צודק בקשר לחשיבות חקר המין. זה רק מראה עד כמה שהנטיה אצל (מרבית) ההטרואים היא להסתפק במוכר, הידוע, הבטוח, השגרתי והיציב. זה כנראה טוב אבולוציונית וזו בדיוק טענת המאמר שהחד מיניים נראים כאילו הם "משוכללים" יותר ביחס שלהם לחיי מין.

04
אשר ק.

מאמר מרתק ותודה למשה על ההערה המאתגרת אבל מתבקש להמשיך אותה צעד נוסף קדימה.
ניתן לומר כי דווקא סטרייטים הם פחות משוכללים מבחינה מינית בעוד חד מיניים הם יותר משוכללים.
על כן, מסקנה אפשרית מכך היא כי הסטרייטים נותרו דומים למרבית החיות בהתנהגות המינית ובמה שהמין מייצג עבורם; בעוד לגבי חד מיניים נכון יותר לומר כי "מותר האדם מן הבהמה"? (לפחות בתחום הזה).

05
עזר מבורך

שלום אנשים
קראתי את הכתבה והשכלתי.
לא חשבתי במונחים של מגדר קודם לכן, אבל כאשר בחנתי את התנהגותי לעומת אנשים שאני מכיר מהקהילה, מצאתי את הניתוח של התנהגותי והתנהגות זוגתי אל מול התנהגויות אחרות , לקוי:) .
שווה לקרא את המאמר פעם נוספת.. יש בו עומק ששוה את הקריאה.

ע.מ

בקשר לסקס, יש דבר אחד חשוב שלא צוין כאן. הומוסקסואלים ולסביות נהנים מהעובדה שהרצונות שלהם לרוב חופפים כי הם בני אותו מגדר. עבור הטרוסקסואלים לגברים ונשים יש צורות שונות של סקס שנובעות מלחצים אבולוציוניים שונים. האישה מעוניינת בגבר נאמן וכזה שיהיה איתה בלבד, בעוד גברים נוטים יותר ליחסים מזדמנים ולטווח קצר מכיוון שהעלויות של הרבייה וההריון קטנות יותר עבורם. יש ניגודי אינטרסים בין המינים שלא קיימים בין זוגות לסביים והומואים ולכן קל להם יותר להסתדר.

07
ישראל

עד פסקה רביעית הכל נכון וטוב. משם והלאה נראה שהכותב שכח ממה שכתב עד כה, והחליט לצאת במסע פיאור מערכות היחסים החד-מיניות. לא שאני חושב שאין מה לפאר, ההיפך הוא הנכון, אך הכתבה הזו גורמת לעין שלי לקפץ בחוסר נוחות.

המקור ליתרונות ולחסרונות של מערכות יחסים חד מניות הוא רק באופן זניח החד-מיניות. המקור האמיתי להבדלים הללו הוא, ממש כמו שהכותב ציין בתחילת המאמר, החוסן הרגשי והביטחון שהאינדיווידואלים מוצאים במהלך תהליך קבלת וחשיפת נטיותיהם. זאת אל מול אנשים עם נטיות הטרוסקסואליות שלא מחוייבים להתעמת עם עצמם במשך כל כך הרבה שנים, ויכולים להמשיך לחיות חיים שלמים בהתחמקות ממשאלות ליבם וייצרם.
לדעתי, מכאן נובעים מאבקי שליטה, פתיחות רגשית ושאר תופעות שמזכיר הכותב. ולמעשה בכל מערכת יחסים, לאו דווקא רומנטית, בה המשתתפים בעלי ביטחון עצמי, מכירים ומוקירים את עצמם, אפשר יהיה למצוא את כל המעלות שיוחסו פה למערכות היחסים החד-מיניות.
הסיבה שבמערכות יחסים חד-מיניות בני הזוג אינם שוקעים לחלוקת התפקידים המגדרית המובנית, היא לא כי אינם יכולים, כי כל אחד יכול בקלות לבחור במבנה שטמוע עמוק כל כך בחברה ("אז מי הגבר אצלכן?"). הסיבה היא, לדעתי, שכמו במערכות יחסים הטרוסקסואליות, כאשר בני הזוג בעלי ביטחון בעצמם ובזוגיות בה בחרו, הם ממלאים את התפקידים המתאימים להם ביותר, אלה שמתאימים לאופים ולמעלותיהם, ואז מדלגים על חלוקה מגדרית.
מערכת יחסים שיוויונית רחוקה להיות משווה באופן אובייקטיבי. היא מחולקת באופן שווה לכוחו של כל אחד מבני הזוג, וגם זה דבר שמשתנה עם התקופות, החודשים והימים.
מאותה סיבה, של חופש וסיפוק עם האדם שהפכת להיות, המיניות משוחררת והסקס פתוח ויצירתי יותר. שוב אין שום קשר לחד מיניות אלא לחוסן נפשי.
לא אלאה בתגובה לשאר הכתבה, אני מניחה שהכיוון שלי כבר ברור.
אפשר היה לשבח ולהראות את המעלות של מערכות יחסים חד-מיניות גם בלי ההתלהבות היתרה והטיעונים הדי ריקים ולא מדויקים של הכותב. אמנם העובדות לא רחוקות בהרבה מהמציאות, אך לא עקב יסודיות והתעמקות של מאראנו. הכתבה מסנוורת מי שלא קורא אותה בביקורתיות מספיקה, או לא מספיק מעורה בעולם הזה, ולדעתי זה לא הוגן כלפי הקורא.

08
א. אבי

אני רק בעיה
ישנה רק בעיה אחת במאמר הזה , הוא לא נכון . לפחות לגבי לסביות.
לפני כמה שנים ידידה לסבית אמרה לי שלסביות שטוענות שיש סקס בין בנות זוג לאחר שנה זוגיות פשוט משקרות. מאז אני בודק את הטענה הזו שוב ושוב עם הנוגעות בדבר. לאחר שתיקה של כמה שניות אני נענה באישור לטענה וזה לא בא ממחקר אקדמי עם אג׳נדה ידועה מראש.

    10
    אריאל

    מעבר לכך ששיטת ה"אני מכיר כמה ..." היא ממש לא מחקרית או מדעית...
    שלא לדבר על החטטנות שגילית כששאלת נשים על חיי המין שלהן... לא בטוח שהן היו עונות את האמת.
    בטח ענו כמו שענו כי פחדו שכמו הרבה גברים מצויים תמשיך עם השאלה הבאה: " אפשר להצטרף?"

11
יעל

באשר לשיעור היחסים הפתוחים בקרב זוגות בני אותו המין, גורס המאמר כי "וזה מצליח להם כי שני בני הזוג יודעים שבסך הכול מדובר בסקס".
ובכן - יחסים פתוחים לעתים קרובות כוללים בכלל לא רק-סקס, ומערכות יחסים הכוללות אהבה עמוקה, תחומי עניין נרחבים וקירבה משמעותית (וכל אלה גם מאפשרים אטמוספרה שמייצרת סקס נהדר).
ככל שמדובר בנתון מדוייק, אולי ההסבר לו הוא הבטחון הזהותי שחש אדם שעבר את מסע התלאות החוצה מן הארון, שמאפשר לו יכולת להכיל מציאויות שמחוץ לקלישאה המקובלת. צר לי על אותם המתעקשים ללכת בפורמה המוגבלת של נישואין בנוסחתם האקסלוסיבית וההטרוסקסואלית, לעתים רק בשל הקבלה החברתית שבכך.

13
אריאל

כתבה מרתקת ומעניינת. רק דבר אחד בקשר לסוף: נשים (הטרו או לא) לא אוהבות פורנוגרפיה או סולדות ממנה או מכך שבן הזוג שלהן צופה בה מכיוון שהן מאויימות זו רק סיבה אחת.
סיבה שניה לסלידה היא כיוון שפורנוגרפיה זו עוד צורה של אונס בתשלום ארוז ומצולם. ניצול נשים כואב ומטריד.
הסלידה היא כלפי הפרקטיקה הזו של זנאות וכלפי מי שצורך ניצול נשים.
יש גם גברים היום שסולדים בדיוק מזה. אז הגיע הזמן שגם הנושא הזה יהיה בתודעה (הוא היה בתודעה כבר ב2015 ולא ברור לי למה זה לכ נכנס לכתבה כסיבה לגיטימית לסלוד מפורנו)