לשמור עליהן במטבח

עליית הסמכותנים בעולם, מארצות הברית ועד הפיליפינים, דרך אירופה ומקומות אחרים, קשורה לרצון להמשיך לדכא נשים, על פי המודל הישן והרע. האם הגאולה תבוא מהבית?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

כשאמריקנים מתבוננים כיום בעולם, הם רואים את דונלד טראמפ בכל מקום: בברזיל, שנשיאה החדש ז'איר בולסונארו מעודד שימוש בעינויים, מאיים לסגת מאמנת פריז בנושא איכות הסביבה וטוען שכדאי לארצו להשית משטר צבאי. בפיליפינים, שם הנשיא רודריגו דוטרטה מורה על חיסולים בלתי חוקיים של אלפי סוחרי סמים לכאורה ומאיים בהחלת משטר צבאי. בהונגריה, שם ראש הממשלה ויקטור אורבן מחסל את העיתונות החופשית, דואג להתעשרות תומכיו ומלבה פחד ושנאה כלפי פליטים. בפולין, שם מפלגת החוק והצדק מערערת על עצמאות בית המשפט העליון. ואפילו באיטליה, שמנהיגיה מציגים את הפליטים כמפלצות, מתנגחים באיחוד האירופי ומתרועעים עם סטיב באנון.

אולם ככל שבוחנים את הטראמפיזם הכלל עולמי, כך מגלים כי הוא מערער על הנראטיבים השולטים בשיחות המתנהלות בארצות הברית. בקשו מפרשנים להסביר את רעידת האדמה שהתרחשה בפוליטיקה האמריקנית ב-2016, והם בוודאי יציינו שני דברים. ראשית, זו הייתה צווחת זעם של מעמד הפועלים, שהגלובליזציה דרדרה מטה. שנית, זוהי תגובת נגד של הנוצרים הלבנים, שפחדו לאבד את כוחם לטובת מהגרים ומיעוטים גזעיים ודתיים.

מלבד העוינות שלהם לדמוקרטיה הליברלית, האוטוקרטים הימניים התופסים את השלטון ברחבי תבל חולקים דבר אחד משמעותי: כולם רוצים לשעבד נשים

אבל התיאוריות הללו אינן מצליחות להסביר את המתרחש במדינות אחרות. התדרדרות מעמדית? כפי שציינה אן אפלבאום במאמרה [שראה אור גם באלכסון], "הכלכלה של פולין הייתה המשגשגת ביותר באירופה במשך רבע המאה האחרונה. אפילו אחרי ההתמוטטות הכלכלית העולמית בשנת 2008, פולין לא חוותה מיתון". בשנים שהובילו לניצחונו המפתיע של דוטרטה ב-2016, הפיליפינים חוו את מה שהחוקרת ניקול קוראטו כינתה בשם "צמיחה כלכלית מדהימה". הטענה בדבר תגובת נגד גזעית-כלכלית גם היא אינה מסבירה את התופעה. הגירה מילאה תפקיד קטן בלבד בנסיקתם של דוטרטה או של בולסונארו. למרות היסטוריה של אמירות המשמיצות שחורים, הסקרים שלפני הבחירות הראו כי בולסונארו זכה בקולותיהם של שחורים ומצביעים ממוצא גזעי מעורב. גזענות מילאה תפקיד קטן עוד יותר בהצלחתו של דוטרטה.

הבעיה עם שני הנראטיבים האמריקניים הללו היא שלאומנות רודנית נמצאת בעלייה בקבוצה של מדינות הנבדלות זו מזו. חלקן סובלות ממיתון. אחרות משגשגות. באחדות בוער הפחד מפני מהגרים ובאחרות לא. אבל מלבד העוינות שלהם לדמוקרטיה הליברלית, האוטוקרטים הימניים התופסים את השלטון ברחבי תבל חולקים דבר אחד משמעותי, שבארה"ב מתעלמים ממנו לעתים קרובות: כולם רוצים לשעבד נשים.

דונלד טראמפ

סמכותן, מופקר ומדכא נשים. תצלום: ג'ורג' סקידמור

כדי להבין את הטראמפיזם העולמי, כך טוענת ואלרי מ. האדסון, חוקרת במדעי המדינה מאוניברסיטת טקסס A&M, חשוב לזכור שבמהלך מרבית ההיסטוריה האנושית, מנהגים ונתיניהם הזכרים יצרו אמנה חברתית: "גברים הסכימו להישלט על ידי גברים אחרים, בתמורה לכך שכל הגברים ישלטו בנשים". ההיררכיה הפוליטית הזו נראתה טבעית – ממש כפי שמבוגרים שולטים בילדים – משום שהיא שיקפה את ההיררכיה שהייתה נהוגה בבית פנימה. משום כך, במשך אלפי שנים, גברים ורבות מן הנשים, קישרו בין שליטה גברית ולגיטימיות פוליטית. העצמת נשים פורעת את הסדר הזה. "עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל, וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ" מקונן הנביא ישעיה, "עַמִּי מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים, וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ".

משום שהשליטה הגברית מקושרת כל כך ללגיטימיות הפוליטית, מהפכנים רבים, וכמוהם מהפכני הנגד, השתמשו באיום רפאים שבמרכזו כוחן של הנשים, כדי לשלול את הלגיטימיות של המשטר שהם שאפו להפיל. ואז, ברגע שעלו בעצמם לשלטון, הם מיצקו את סמכותם באמצעות צמצום זכויות הנשים. במאמר משנת 1995, ארתור גילברט (Gilbert) וג'יימס קול (Cole) מאוניברסיטת דנוור, טענו כי המהפכנים הצרפתים הפכו את מרי אנטואנט לסמל למושחתות המשטר הישן, וכי המהפכנים האיראנים נהגו בדיוק כך בנסיכה אשרף, אחותו "החזקה וחשופת הפנים" של השאה. לאחר סילוק המלוכה, המהפכנים הצרפתים אסרו על נשים ללמד במוסדות להשכלה גבוהה ולרשת רכוש. האייטולה ח'מנאי קבע כי נשים המדברות ברדיו או מופיעות בציבור ללא רעלה עוברות עבירה פלילית.

טראמפ, בולסונארו, דוטרטה, אורבן ובני מינם אינם מהפכנים. אבל גם הם משתמשים במגדר כדי להפוך את הסדר הפוליטי

חלק מן המהפכות באביב הערבי התנהלו באורח דומה. בספרן The Hillary Doctrine, ואלרי הדסון ופטרישה ליידל (Leidl) מציינות כי כשמנהיג האחים המוסלמים מוחמד מורסי החליף במצרים את הרודן הוותיק חוסני מובארק, מורסי מיהר להכריז כי הוא יבטל את השִריון לנשים בפרלמנט, יבטל את האיסור על מילת נשים ויקשה על נשים להתגרש מגברים מכים. לאחר הדחתו של מועמר קדאפי, החוק הראשון שביטלה ממשלתה החדשה של לוב, היה החוק שאסר על פוליגמיה.

טראמפ, בולסונארו, דוטרטה, אורבן ובני מינם אינם מהפכנים. אבל גם הם משתמשים במגדר כדי להפוך את הסדר הפוליטי. כל אחד מהם מתאר את המשטר שקדם לו כבלתי לגיטימי: טראמפ טען כי ברק אובמה לא נולד בארה"ב ולכן על פי החוקה, אינו רשאי לשמש נשיא. בולסונארו ודוטרטה האשימו את הממשלות שקדמו להם באוזלת יד נוכח רמות פשיעה בלתי נסבלות. מפלגת החוק והצדק הפולנית טענה כי קודמיה היו שבויים בידי רוסיה והאיחוד האירופי.

דוטרטה

מתגאה במעשי אונס. נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה. תצלום: תיירי ארמן.

בכל מקרה, טראמפ ובני דודיו האידיאולוגים קושרים את היעדר הלגיטימיות של קודמיהם לכוחן של נשים. ובכל מקרה, מאמציהם להכניע ולשעבד נשים כרוכים – בעיני תומכיהם – באמונה כי האומה, לאחר שהתחולל בה מהפך, ניצבת כעת כשפניה לכיוון הנכון.

קל לראות כיצד זה הצליח לטראמפ. הוא הפך את הילרי קלינטון – האישה הראשונה אי פעם שמונתה על ידי אחת המפלגות הגדולות לתפקיד המועמדת לנשיאות – להתגלמות המערכת הפוליטית המושחתת של אמריקה. אבל במקום להבטיח – כפי שהיה ראוי – לסלק את האינטרסים הכלכליים המשחיתים מין הזירה, הוא הבטיח לתומכיו – אשר מרביתם אמרו לסוקרים כי אמריקה הפכה ל'רכה ונשית מדי" – ממשלה שתבער את השחיתות של מרשעת אחת מסוימת.

לצד מפגני תמיכה בטראמפ נמכרו חולצות שעליהן דמותו של טראמפ כמתאגרף חשוף חזה המתנשא מעל קלינטון הניצבת בתנוחה מינית. "טראמפ 2016. סוף סוף מישהו שיש לו ביצים" נכתב על אחת הסיכות. ואחרת הכריזה: "אל תהיה נקבה. הצבע לטראמפ ב-2016". בכנסים עצמם, הקהל קרא "תכלאו אותה", קריאה שמעולם לא הופנתה כלפי יריביו הזכרים של טראמפ. שוב ושוב, טראמפ הגיב לנשים שקראו עליו תגר בזירה הפוליטית – מגין קלי מ"פוקס ניוז", קרלי פיורינה שהתמודדה מולו על המועמדות לנשיאות, מיקה בז'ז'ינסקי מ-MSNBC, הסנאטורית הדמוקרטית אליזבת' וורן – בכך שכינה אותן מכוערות. אחרי העימות השני שלו מול קלינטון, הוא ציין כי היא "צעדה לפני... ותאמינו לי, לא התרשמתי" ההשלכות היו ברורות: לא משנה לאיזו עמדה בכירה תגיע האישה, היא תמיד תהיה רק גוף שערכו נקבע על ידי גברים.

על אף כל המחלוקות בין טראמפ ותומכיו האוונגליסטים באשר לאופן שבו ראוי שגברים יתנהגו, הם מאוחדים בתשוקתם לרסן את התנהגות הנשים

פרשנים מתארים לעתים את שיתוף הפעולה של טראמפ עם הימין הנוצרי כלא ראוי, בהתחשב בקורותיו כנואף מופקר. אבל על אף כל המחלוקות ביניהם באשר לאופן שבו ראוי שגברים יתנהגו, תומכיו האוונגליסטים של טראמפ מאוחדים בתשוקתם לרסן את התנהגות הנשים. הברית הזו נולדה במהלך השימוע שנערך במסגרת מינויו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון, כשהרפובליקנים זעמו על חברי ועדת המשפט הדמוקרטים משום שלכאורה ביזו את הסנאט כשהעניקו את הזכות לשימוע לכריסטין בלאזי פורד, שהאשימה את קוואנו בתקיפה מינית. באחד ממפגני התמיכה בו, טראמפ השתלח בסנאטורית דיאן פיינסטיין מקליפורניה, שאותה הוא כינה "עוד יפהפייה", ובשלב זה הקהל החל לצעוק "תכלאו אותה".

לברזילאים, פיליפינים, הונגרים, איטלקים ופולנים, כל זה נשמע בוודאי מוכר מאוד. בולסונארו, שהתמודד על הנשיאות ב-2018 על רקע התמוטטות כלכלית (ב-2016 כלכלת ברזיל התכווצה ביותר משלושה אחוזים), שערוריות פוליטיות (מאסרו של הנשיא לשעבר ולאחר מכן הדחת יורשו) ופשיעה משתוללת (ב-2017, אירעו בברזיל 64 אלף מקרי רצח, כמעט כפול ממספרם הכולל בארה"ב ובאירופה), הבטיח להחזיר את ארצו לעברה המפואר לכאורה. "אנחנו רוצים ברזיל הדומה לזו שהייתה לנו לפני ארבעים וחמישים שנה", הוא הכריז – אף כי לפני ארבעים או חמישים שנה, ברזיל הייתה דיקטטורה צבאית.

בולסונרו, ברזיל, נשיא

בעד חיסולים ללא משפט, בעד משטר צבאי, גזען, הומופוב ומאיים באונס, נשיא ברזיל, ז'איר בולסונרו בטקס לציום 30 שנה לחוקה האזרחית של ארצו, נובמבר 2018. תצלום: הסנאט הפדרלי של ברזיל

כמו טראמפ, בולסונארו כרך את מהפכת הנגד הזו למהפכת נגד המכוונת כלפי נשים שחצניות. בתפקידו כמחוקק, הוא הצביע בעד הדחתה של הנשיאה הראשונה של ברזיל, דילמה רוּסֶף – שעונתה על ידי שליטיה הצבאיים של ברזיל בראשית שנות השבעים. הוא הכתיב הצבעה בעד אחד המענים הידועים לשמצה של אותו משטר. ב-2015, הוא אמר לחברת קונגרס ברזילאית, "לא הייתי אונס אותך, כי את לא שווה את זה". קהל של תומכי בולסונארו קרא קריאות שאמרו כי הם יאכילו פמיניסטיות במזון לכלבים. וכמו טראמפ, בולסונארו זוכה לתמיכה רבה מאוכלוסיית האוונגליסטים ההולכת וגדלה בארצו. אלה מעריכים את התנגדותו הנחרצת להפלות ולזכויות הקהילה הלהט"בית.

בפיליפינים, דוטרטה לא יכול היה להיעזר במשברים כלכליים או בפרשיות שחיתות כדי להפוך את הסדר הפוליטי לבלתי לגיטימי. אבל הוא השתמש בפחד מסמים כדי לתאר את הפיליפינים, במילותיה של ניקול קוראטו, כ"אומה על סף אסון". כמו בולסונארו, דוטרטה הבטיח להחזיר על כנם את החוק והסדר שארצו נהנתה מהם, לכאורה, בעברה האוטוקרטי. חודשים ספורים לאחר תחילת כהונתו, הוא קבר את שרידיו של הדיקטטור הוותיק פרדיננד מרקוס, בטקס צבאי, בבית הקברות של גדולי האומה במנילה.

כמו בולסונארו, דוטרטה איים על נשים באלימות. ב-2017, הוא הודיע לחיילים הפיליפינים כי משום שהכריז על משטר צבאי באי מינדאנו, כל אחד מהם רשאי לאנוס עד שלוש נשים, ומובטחת לו חסינות. ב-2018 הוא הורה לחיילים לירות במורדות נשים "בווגינה", משום שזה יהפוך אותן ל"חסרות תועלת".

הממשלה האיטלקית מקדמת חוק שמבקריו אומרים כי הוא יבטל את קצבת הילדים, ודובר הממשלה אמר כי חקיקה עתידית תביא לתביעה נגד נשים שיאשימו את בעליהן באלימות, במקרה שהבעל לא יורשע

מאבקו של דוטרטה בפמיניזם – כמו אלה של טראמפ ושל בולסונארו – ניכר גם בהשפלות טקסיות של נשים בעמדות כוח. כשהסנאטורית ליילה דה לימה (de Lima) דרשה לחקור את מלחמתו של דוטרטה בסמים, הוא נשבע "לגרום לה לבכות". הממשלה עצרה אז את דה לימה באשמת סחר בסמים, והדליפה עדויות שלכאורה הוכיחו, במילותיו של דוטרטה, כי היא "זיינה את הנהג שלה", כמו שהיא "מזיינת את האומה". חברת קונגרס שלימים הפכה לדוברת של דוטרטה, התלוצצה כי דה לימה רצתה להיעצר במחנה צבאי "כי יש שם הרבה גברים". אפילו סגנית הנשיא, לני רוברדו (Roberdo) – מן המפלגה הפוליטית היריבה – לא נמלטה מארסו. באירוע פומבי בשנת 2016 הוא ציין בשמחה כי החצאיות שהיא לובשת בישיבות קבינט הן "קצרות מהרגיל".

ניתן לראות לכך מקבילות באיטליה, שם סגן ראש הממשלה, מתיאו סלביני (Salvini), בן בריתו של סטיב באנון, הידוע בנטיותיו הרודניות, השווה בשנת 2016 את הנשיאה של הבית התחתון בפרלמנט לבובת מין מתנפחת. הממשלה האיטלקית מקדמת חוק שמבקריו אומרים כי הוא יבטל את קצבת הילדים, ודובר הממשלה אמר כי חקיקה עתידית תביא לתביעה נגד נשים שיאשימו את בעליהן באלימות, במקרה שהבעל לא יורשע.

ברזיליה, סנאט, השבעה, נשיא, בולסונרו

לקראת השבעת בולסונרו כנשיא ברזיל, משמר כבוד בסנאט בברזיליה. תצלום: הסנאט הפדרלי של ברזיל

לא כל הסמכותנים החדשים הם כל כך ראוותניים. אבל כולם קשורים לסדר פוליטי חדש שהם רוצים ליצור כדי להעמיק את שיעבוד הנשים והגבלתן לתפקידים מסורתיים. אורבן, שהאשים את קודמיו בכך שאפשרו למהגרים ולצוענים להחליש את זהותה של הונגריה, הציע "הסכים מקיף עם נשות הונגריה" לפיו הן ילדו יותר ילדים. הוא מקדם השכלה חינם לנשים, אבל רק למי שילדו לפחות שלושה ילדים.

בפולין, הממשלה הסמכותנית פרסמה מודעות הדוחקות בפולנים "להתרבות כמו שפנים" ואסרה על מכירת "גלולת היום שאחרי" ללא מרשם. בשלהי 2017, אחרי שנשות פולין הפגינו נגד ההגבלות הקשות החדשות על ההפלות, הממשלה פשטה על משרדיהם של ארגוני נשים.

כל שנשים הופכות לחזקות יותר, כך הסמכותנים הימניים מרבים לתאר את אותה העצמה כמתקפה על הסדר הפוליטי

בעיני התומכים בזכויות נשים, הסמכותנים הסקסיסטיים הם מכשול שקשה לעברו. כדי להביס אותם יש צורך בעוד העצמה נשית. אולם ככל שנשים הופכות לחזקות יותר, כך הסמכותנים הימניים מרבים לתאר את אותה העצמה כמתקפה על הסדר הפוליטי. לא במקרה בולסונארו ודוטרטה הם מבקרים חריפים של הנשיאות הקודמות, או שנשים היו בין היריבות הבולטות של דוטרטה וטראמפ. האשמותיה של כריסטין בלאזי פורד דחפו מפגינות לגדוש את הסנאט האמריקני. אולם תמונות של נשים צועקות על סנאטורים גברים בוודאי סייעו לרפובליקנים לשמור על שליטתם בסנאט בבחירות אמצע תקופת הכהונה של הנשיא ב-2018. הודות למספר שיא של נשים דמוקרטיות שנבחרו הסתיו הנוכחי, ננסי פֶּלוֹסי נבחרה שוב לשמש יושבת ראש בית הנבחרים. אבל פולסי עצמה משמשת כבר זמן מה כמטרה נוחה לרפובליקנים, שרוח הכוח הפמיניסטי מעוררת בהם חרדה.

בטווח הארוך, הבסת הסמכותנים החדשים תובעת העצמה פוליטית נוספת של נשים. היא תובעת נרמול כוחם של נשים, כדי שסמכותנים לא יוכלו להפוך מנהיגות ומפגינות לסמלים של סטייה פוליטית. וזה תובע התעמתות עם הסיבות שבעטיין גברים רבים – וגם חלק מהנשים – רואים בכוח הפוליטי של נשים דבר מה לא טבעי: משום שהוא מחבל בהיררכיה שהם רואים בביתם.

"ההבדל [המגדרי] הראשון שבני אדם שמים אליו לב", אמרה לי ואלרי הדסון, "הוא ההבדל בין המינים בביתם. שם נוצר הסדר הפוליטי הראשון, הקובע כיצד על הדברים להיראות במדינה". לא מפתיע לכן שהסמכותנים מצליחים לעתים קרובות כשנשים, ובעיקר פמיניסטיות, מאיימות על השליטה הגברית בחיים הציבוריים במדינות שבהן גברים עדיין שולטים במרחב הפרטי.

גבר, שבדיה, משפחה

יש מודל אחר: גבר בחצר ביתו בשבדיה. תצלום: Familjen Helsingborg

ישנה מקבילה ברורה בין מדינות שבהן נשים וגברים מתנהגים בצורה שוויונית יותר בבתיהם, ובין הייצוג השוויוני יותר בממשלה

השוו את ארה"ב, הפיליפינים, ברזיל, הונגריה ופולין למדינות צפון אירופה, שם הכוח הפוליטי הנשי נתפש כנורמלי יותר. ב-2017, נשים היוו 48 אחוזים מהפרלמנט האיסלנדי. בשוודיה חלקן היה 44 אחוזים; בפינלנד 42 אחוזים; ובנורבגיה, 40 אחוזים. במדינות שבחרו לאחרונה בסמכותנים כתגובת נגד, האחוזים נמוכים יותר, החל מ-31 אחוזים באיטליה ועד 10 אחוזים בהונגריה. אין פירוש הדבר כי לא יתכן שיקומו אורבן או בולסראנו נורדיים: לצפון אירופה יש מפלגות ימניות קיצוניות משלה. אבל קשה לאלה קשה יותר להשתמש בשלילת לגיטימיות על בסיס מגדרי, משום שההעצמה הפוליטית הנשית כבר אינה נתפשת כלא לגיטימית.

היא כבר אינה נתפשת כלא לגיטימית, בעיקר משום ששוויון מגדרי הפך למקובל יותר בבית. ב-2018 הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) פרסם נתונים על הזמן שנשים וגברים מבלים בביצוע מטלות בית כמו ניקיון, קניות וטיפול בילדים, ללא תשלום. אם מחשבים את פער המינים בכל מדינה, מתגלה תבנית. ישנה מקבילה ברורה בין מדינות שבהן נשים וגברים מתנהגים בצורה שוויונית יותר בבתיהם, ובין הייצוג השוויוני יותר בממשלה. קחו למשל את שוודיה, ש-44 אחוזים מחברי הפרלמנט שלהם הן נשים. בשוודיה, הפער בין כמות עבודות הבית שמבוצעות על ידי גברים ואלה שנשים מבצעות הוא פחות משעה ביום. בארה"ב, שבה נשים תופסות כ-23 אחוזים מן המושבים בקונגרס, הפער המגדרי בתחום עבודות הבית עומד על שעה וחצי. בהונגריה, שם הנשים מהוות 10 אחוזים בלבד מן הפרלמנט, הפער הזה גדול משעתיים.

נשים הרוצות לסלק בבחירות הבאות מהשלטון את טראמפ או בולסונארו אולי יתנחמו מעט בדוגמה הנורדית. הדינמיקה המשפחתית אינה משתנה מדי שנה, אלא מדי דור. עם זאת, הסמכותניות החדשה מדגישה את חשיבות המנטרה הפמיניסטית הוותיקה: האישי הוא פוליטי. אמצו שוויון בבית, ואולי תוכלו להציל את הדמוקרטיה.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

פיטר ביינרט (Beinart) הוא מעורכי The Atlantic. הוא מלמד תקשורת ומדעי המדינה בסיטי יוניברסיטי בניו יורק.

כל הזכויות שמורות לאלכסון.Copyright 2018 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.The original text was published here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: זוג כפפות מטבח. תצלום: Juj Winn, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי פיטר ביינרט, Atlantic.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

11 תגובות על לשמור עליהן במטבח

02
hagitb

קישור הכרחי ונדרש, ואמת לאמיתה. רודנים שלא דיכאו נשים יהיה קשה למצוא, כי רודנות בנויה על דיכוי ודיכוי מתחיל בבית, שם צריך גם השוויון להתחיל. מאמר חשוב ביותר ושירות חיוני לציבור. תודה לצוות העובד על אלכסון ותודה למי שבחר את התמונה הזאת, המדהימה לגמרי.

03
דן פלד

לא מפתיע, אך בכל זאת מאמר חשוב שמחדד נקודות שבאופן אינסטינקטיבי רוב מי שמחשיבים עצמם ליברלים מסכימים איתן (אני מאמין).
התגובה של י.ד. מבהירה למה בכל זאת חשוב לפרסם מאמרים כאלה, גם כאשר הם נראים מיותרים. לפעמים מה שמובן מאליו הופך לדבר מה שמפסיקים לדבר אליו ובהמשך גם מפסיקים לשים לב אליו ובסופו של דבר גם מפסיק להתקיים. לכן חשוב לתת גם למובן מאליו מילים ברורות, עובדות וסימוכים שיתלוו אליו.

זה קישקוש דן. בסופו של דבר באנשים הללו בחרו בוחרות לא פחות מבוחרים אבל הכותב לא מסוגל לכבד את הבחירות שלהן.

השמאל דורש מאיתנו לתת כבוד לדברים לא חשובים כמו המין שבו נולדנו, הנטיה המינית שלנו צבע העור שלנו וכדומה. כל מיני דברים שאיתם נולדנו ואין לנו שום שליטה עליהם. בו בשעה שאת הדבר הכי גדול ששייך לנו - הבחירה המוסרית - השמאל לא מכבד בכלל ורק מכנה בשמות גנאי.

ועוד הערה. דומני שההבדל בין השמאל לימין שבשביל הימין זכויות אדם נובעים מקיומה של המדינה. אין זכויות אדם לאדם באשר הוא אדם. יש חובה מוסרית כלפי כלל האנשים אבל מחובות מוסריות לא נגזרות זכויות. אצל השמאל זה שונה וזה ניכר במישורים שונים כולל המאמר הנוכחי.

    05
    Jellybean

    אז לפני שהיו מדינות לא היה מקום לזכויות אדם? ולבני אדם חסרי מדינה אין זכויות אדם? נגיד, ליהודים שברחו מהונגריה אחרי השואה ונתקעו בקפריסין או בעתלית אצל הבריטים, לא היו זכויות אדם? השמאל לא מכבד בחירה מוסרית? באמת? כל השמאל באשר הוא, אי פעם? ואם זכויות אדם נובעות (לא נובעים) מהמדינה, אז המדינה מעל לזכויות, ואתה קורא פה לעבודה זרה?
    משונה מאוד.

      06
      י.ד

      לג'ליבין,
      זה לא חידוש שלי. כבר הובס טען שצדק הוא פונקציה של קיום המדינה. מחוץ למדינה אין זכויות במובן המשפטי. ישנן רק חובות מוסריות. אם אתה רואה אדם במדבר צמא למים החובה המוסרית מחייבת אותך להשקות אותו אבל אין לו זכות לחיים שהוא יכול להפעיל באופן משפטי.
      אותו דבר נכון ליהודים פליטי שואה. אנחנו מרשיעים את המדינות שדחו אותן על כשל מוסרי אבל לא על כשל משפטי.

      ולי משונה שכותב מרשה לעצמו להרשיע שורה שלמה של משטרים דמוקרטיים שהממשלה שלהן נבחרה כדת וכדין בשנאת נשים ואני היחידי שמתקומם על כך.

07
דן פלד

אני ממש לא מעוניין להיגרר לויכוח הזה. שתי נקודות ואני מקווה שהן לא יעוררו פרובוקציה לוויכוח.
נתחיל בזה שאני מגיע מהשמאל ואני מאמין שגם הכותב, אבל לא קיבלתי את התחושה שהכותב חילק את העולם לשמאל וימין אלא התייחס למנהיגים סמכותניים. למעשה הוא הצביע על דוגמה או שתיים שבהן המיזוגניה הגיעה דווקא מן השמאל. אני יכול להצביע על דוגמה כזו גם בישראל: מירי רגב היא בעיניי שרה נוראית, אבל התגובות החזקות הראשונות שהיא עוררה בשמאל נגעו למיניות ולנשיות שלה וזה מאוד בעייתי. זו גם בעיניי הנקודה שניסתה הכותבת להעביר.
הנקודה השנייה היא שמהתגובה שלך הבנתי שאתה דווקא מסכים עם הכותב וזה נראה לך ברור מאליו. לא הייתה לי כוונה להיתנצח איתך אלא להפך, להבהיר שגם במקומות הברורים מאליהם חשוב לפרט ולהרחיב. אם מבחינתך מה שנכתב כאן הוא קישקוש גמור אז נסכים שלא להסכים. אבל נראה לי בכל זאת חשוב לצאת מההפרדה הדיכוטומית הזו בין ימין ושמאל. אני לא חושב שיש לה מקום בתקופה שבה הפוליטיקה כמעט בכל העולם מתבססת על פולחני אישיות.

09
גלעד ב"ג

מתאם אינו מעיד על סיבתיות (זה מה שאני מניח שהמגיב לפני התכוון לומר). אבל בכל זאת, 100 אחוז מהשליטים הסמכותנים הם מדכאי נשים, ואין דוגמה נגדית אחת. It must be worth something, לא?

10
ערן ברעם

לא משכנע. זה נכון שהימין פחות פועל למען זכויות נשים אבל זאת לא הסיבה לנצחונות שלו.
אם מארין לה פאן הייתה מנצחת בצרפת, מה שכמעט קרה, זה היה מראה כמה התאוריה הזאת שמקשרת בין מנהיגים ימניים לדיכוי נשים לא מחזיקה מים.