לשנות את אירופה, עכשיו

תוך שנים ספורות נסקו שיעורי ההצבעה לימין הקיצוני בצרפת מ-15% ל-30%, וכעת הוא אף זוכה באזורים אחדים לתמיכתם של 40% מהמצביעים. גורמים רבים הביאו למצב עניינים זה: עליית הקסנופוביה ושיעורי האבטלה, אכזבה עמוקה מהישגיו של השמאל בניהול הממשלה, התחושה שניסינו כבר הכול ושהגיע הזמן להתנסות במשהו חדש.

אלה השלכותיה של התנהלותנו ההרסנית לנוכח המשבר הכלכלי שהחל בארצות הברית ב-2008 – משבר שאנחנו באירופה הפכנו במו ידינו למשבר אירופי מתמשך. האשמה לכך תלויה במוסדות ובמדיניות שהתגלו כלא מתאימים למשימה, ובייחוד בגוש האירו, הכולל 19 מדינות. יש לנו מטבע אחד עם 19 חובות ציבוריים שונים, 19 שערי ריבית שלגביהם השווקים הפיננסיים חופשיים להעלות ספקולציות, 19 שיעורי מס חברות המצויים בתחרות פרועה, ללא רשת ביטחון חברתית משותפת או אמות מידה חינוכיות משותפות – העסק הזה לא יכול לעבוד, ולעולם לא יעבוד.

יש לנו מטבע אחד אבל ללא רשת ביטחון חברתית משותפת או אמות מידה חינוכיות משותפות – העסק הזה לא יכול לעבוד, ולעולם לא יעבוד.

אם ברצוננו לבלום את הדחפים הלאומניים רוויי השנאה שמאיימים כעת על אירופה כולה, אין מנוס מלכונן מחדש את גוש האירו על יסודות חברתיים ודמוקרטיים אמיתיים, עם דגש על צמיחה ותעסוקה. במרכזו של גוש האירו החדש תהיה חייבת לעמוד קבוצה קטנה של מדינות המוכנות לשמש דוגמה לאחרות ולפתח את המוסדות הפוליטיים החדשים שלהן. בקיץ האחרון, לאחר הפיאסקו היווני, החל פרנסואה הולנד, נשיא צרפת, להחיות את רעיון הפרלמנט החדש לגוש האירו. כעת צרפת צריכה להגיש לשותפותיה הצעה מסודרת לפרלמנט מסוג זה ולהגיע איתן לעמק השווה. אחרת המדינות הנוטות להתבדלות – ובהן בריטניה ופולין – ישתלטו על סדר היום האירופי.

בשלב הראשון, חשוב שמנהיגות אירופה, ובעיקר צרפת וגרמניה, יכירו בשגיאותיהן. אפשר לדון עד לזרא בכל מיני רפורמות, קטנות כגדולות, שאותן יש לבצע במדינות שונות בגוש האירו: שינוי בשעות הפתיחה של החנויות, ייעול שווקי העבודה, תנאי הפרישה וכולי. חלק מהרפורמות האלה יעילות, האחרות פחות. אך בכל אופן, חוסר היכולת ליישם את הרפורמות האלה לא מסביר לבדו את צניחת התמ"ג הפתאומית בגוש האירו בין 2011 ל-2013, כאשר בה בעת הכלכלה האמריקנית כבר עלתה על מסלול התאוששות. כעת ברור שההתאוששות האירופית סוכלה על-ידי הניסיון להפחית את הגירעונות במהירות רבה מדי בין 2011 ל-2013 – ובייחוד על-ידי העלאות מס, שבצרפת היו חדות הרבה יותר מדי. בגלל יישומם של חוקים תקציביים נוקשים מסוג זה, התמ"ג של גוש האירו עדיין לא חזר, בשנת 2015, לרמתו משנת 2007.

שינויים חשובים אחדים כן התרחשו בעקבות צעדים שהבנק המרכזי האירופי נקט (באיחור) ובעקבות ההסכמה על אמנה תקציבית חדשה מ-2012 – האמנה הפיסקלית האירופית, שיצרה את מנגנון היציבות האירופית עם תקציב של 700 מיליארד אירו. ההתפתחויות האלה אפשרו לנו להתקדם לעבר "שיתוף חובות" (debt mutualization), תהליך שבו כל חובותיהן של מדינות גוש האירו יזכו לערבות משותפת. צעדים אלה הצליחו, סוף סוף, לעצור את השקיעה, אך לא פתרו את הבעיות היסודיות. ההתאוששות עדיין אינה מובטחת. משבר האמון בגוש האירו נמשך.

אי שוויון

"אי שווין", תצלום: אנתוני תאובלד

מה עלינו לעשות כעת? עלינו לערוך ועידה של כל מדינות גוש האירו בנושא חובות – בדיוק כמו אלה שנערכו לאחר מלחמת העולם השנייה והיטיבו במיוחד עם גרמניה. המטרה תהיה לצמצם את סך כל החוב הציבורי בעזרת מפתח הקצאות המבוסס על העליות בחובותיהן של המדינות השונות מאז תחילת המשבר. תחילה נוכל לשים את כל החובות הציבוריים שעולים על 60% מהתמ"ג הלאומי בקרן משותפת, ולדחות את פירעונם עד שכל אחת מהמדינות האלה תחזור למסלול צמיחה מבטיח (בהשוואה ל-2007). ההיסטוריה מלמדת שמעל סף מסוים אין טעם להחזיר חובות במשך עשרות שנים. עדיף להפחית את החובות כדי להשקיע בצמיחה, וזאת אפילו מנקודת מבטם של הנושים.

תהליך כזה מצריך צורה חדשה של ממשל דמוקרטי, שתבטיח כי אסונות מסוג זה לא יחזרו. מבחינה קונקרטית, האינטרסים של משלמי המסים והתקציבים הלאומיים דורשים את הקמתו של פרלמנט לגוש האירו, שיורכב מחברים בפרלמנטים הלאומיים, ביחס פרופורציונלי לאוכלוסייתה של כל מדינה (מובן שפרלמנט כזה יהיה שונה מהפרלמנט הקיים של האיחוד האירופי, גוף חסר שיניים יחסית שכולל גם מדינות החברות באיחוד האירופי אך לא בגוש האירו).

נוסף לכך, עלינו להורות לפרלמנט הזה להצביע על מס חברות משותף לגוש האירו, אחרת התוצאה תהיה – באופן בלתי נמנע – היצף פיסקלי וסקנדלים דוגמת LuxLeaks, שבו הודלפו מסמכים המגלים את מעורבותה של לוקסמבורג במזימות להימנעות מתשלום מסים. כך נוכל לממן השקעות בתשתית ובאוניברסיטאות. דוגמה מייצגת: תוכנית ארסמוס – שמעניקה לסטודנטים ולמורים הזדמנות ללמוד ולעבור הכשרות בחו"ל – מקבלת תקציב נמוך עד גיחוך (שני מילארד אירו לשנה, לעומת 200 מיליארד אירו המוקצים מדי שנה לתשלום ריביות החוב בגוש האירו), בשעה שעלינו להשקיע סכומים עצומים בחדשנות ובצעירים. לאירופה יש כל הכלים הנדרשים לייצור המודל הסוציאלי הטוב בעולם: די לבזבז הזדמנויות!

בעתיד, ההחלטה לגבי רמת הגירעון הציבורי חייבת להתקבל גם היא בתוך מסגרת הפעולה החדשה הזו. יהיה בגרמניה מי שיחשוש להפוך למיעוט בפרלמנט החדש הזה, ויעדיף לדבוק בגישת הקריטריונים התקציביים האוטומטיים. אך אותם כללים נוקשים שבהם השתמשנו כמעקפים לדמוקרטיה, הם אלה שהביאו אותנו לסף אסון מלכתחילה, והגיע הזמן לשים סוף לגישה הזו. אם צרפת, איטליה וספרד (המהוות יחד כ-50% מהאוכלוסייה והתמ"ג של גוש האירו, לעומת גרמניה – מעט יותר מ-25%), יגישו הצעה מפורטת להקמת הפרלמנט החדש, לא תהיה ברירה אלא להגיע לפשרה. ואם גרמניה תסרב בעקשנות – תרחיש בלתי סביר – הרי שיהיה קשה מאוד להמשיך להגן על האירו. לפני שנזנח את האירו כפי שהימין הקיצוני רוצה (תוכנית שגם השמאל הקיצוני מתפתה לה יותר ויותר), הבה נעשה ניסיון כן ואמיתי ליישם את הרפורמות הנדרשות להצלתו.

 

תומא פיקטי (Piketty) הוא כלכלן צרפתי העוסק בתחום אי-השוויון בעושר ובהכנסה. Copyright: Thomas Piketty, Le Monde 2016

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי תומר בן אהרון

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי תומא פִּיקֶטִי.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על לשנות את אירופה, עכשיו

02
אייל

לחלוטין נידרש שינוי. אבל הרבה יותר עמוק משינויים ברפורמות ו/או ברגולציות הקיימות. נידרש שינוי תפיסתי. שינוי בזוית הראיה ועולם המושגים. "..לכונן מחדש את גוש האירו על יסודות חברתיים ודמוקרטיים אמיתיים.." וואלה ? כאילו מה..? דמוקרטיים אמיתיים.. יש דבר כזה ? אולי נעלה כיתה וניפרד מההבחנה הדיכוטומית והלא רלוונטית בין דמוקרטים ולאומנים ? אולי נכיר בדחפים אנושיים טבעיים לקהיליה ו"שבטיות" ולא ננסה לכפות גלובליזציה שמשרתת בעיקר אינטרסים קפיטליסטיים טהורים ? אולי נודה שישנם מושגים, תקינים לגמרי בשפה, שלא מייצגים כלום בעולם האמיתי ? אולי נבין שעולם המושגים שלנו הוא זה שתוקע אותנו וזה לא אסון אם ננער ונאוורר אותו מדי פעם, כשצריך.

04
יובל אלוני

אין ספק שהתקינות הפוליטית היא גורם חשוב במניעת קיטובים חברתיים מסוכנים .אבל עושה רושם שהגיעה להקצנה עד שהיא מונעת מלראות את המציאות . והחמור מכל שמחלה זו הולכת ומחמירה במוסדות ההשכלה הגבוהה. הגוף החברתי האמון ל"דבר דבר דבור על אופניו" ללא מורא וללא פחד..

05
שי

כאלה התנסחויות פתלתלות ועקיפות כדי לבטא רעיון אחד פשוט ומהמם בחוצפתו: כיצד לכונן בגוש האירו מנגנון שיבטיח שהגרמנים ימשיכו לממן את הגחמות של הסוציאליסטיים העניים משאר היבשת.

    06
    גיל

    אלה הלוואות שניתנו מבנקים גרמניים ליוון. באיזה אופן בדיוק האזרחים הגרמניים מממנים את זה? ממתי בנקים מלווים כסף בשביל גחמות סוציאליסטיות? לדנקנר ופישמן נתנו כאן את הכסף בשביל לממן את המניפסט הקומוניסטי? הבנקים הגרמניים נתנו את הכסף מתוך תאוות בצע וטימטום במקרה הטוב ומתוך תאוות בצע ותכנון אכזרי במקרה הרע. באיזה אופן זה הופך את אזרחי יוון לרעים בכל הסיפור הזה?
    המשבר היווני התרחש למרבה הפלא בתקופת ממשלה ימנית-שמרנית (2004-2009). וצעדי הצנע שהגרמנים בעצמם כפו על היוונים רק החמירו את מצבם את היוונים, ומשום מה גרמו לגרמנים לרצות להלוות להם עוד כסף ולדרוש מהם עוד צנע. לא יקרה שום אסון אם יהיה כוח שיחזיר את הפרופורציות לאירופה.

07
שי

הלוואות שניתנו בערבות של ממשלות בתנאי דיסקאונט ממניעים פוליטיים לשימור גוש האירו. אלו כספים שניתנו בתנאים כלכליים רעים ולא בחישוב עסקי.

היוונים אינם אשמים, הספרדים אינם אשמים, הצרפתים והפורטוגזים אינם אשמים. רק האומה היצרנית, הפוריה והשקדנית של גרמניה אשמה.

בואו נעביר הון לאומות ה״מוחלשות״ באמתלות שונות. זה בוודאות ישדרג את מצבן.

08
(לא) תומא פִּיקֶטִי

פיקטי כותב "תוכנית ארסמוס – שמעניקה לסטודנטים ולמורים הזדמנות ללמוד ולעבור הכשרות בחו"ל – מקבלת תקציב נמוך עד גיחוך (שני מילארד אירו לשנה, לעומת 200 מיליארד אירו המוקצים מדי שנה לתשלום ריביות החוב בגוש האירו)." זו דוגמה מייצגת? למה? מה הקשר? מדוע להשוות תקציב חינוך של תכנית אחת בלבד לתשלום ריביות חוב? רמה כזו של טיעון גורמת לי לחשוד ברצינות של כל המאמר.