לשרוד על מחצית הכדור

המשך קיומו של המין האנושי תלוי בעתידן של שאר צורות החיים. מה עלינו לעשות כדי לשרוד ולשגשג ביחד במאות הקרובות?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

דימום בלתי פוסק מוביל לתוצאה אחת בלבד בכל המערכות הביולוגיות: מות האורגניזם, הכחדת המין. חוקרים העוסקים בהצטמקות המגוון הביולוגי חוששים שעלייה אקספוננציאלית בשיעורי ההכחדה עלולה למחוק, עוד במאה הנוכחית, את מרבית המינים הקיימים.

הגורם המכריע בחייהם ומותם של מינים הוא היקף בית הגידול (הָבּיטָט) ההולם הנותר להם. לדוגמה, כאשר 90 אחוז מהאזור מחוסל, שיעור המינים המסוגלים לשרוד לאורך זמן יורד בחצי, פחות או יותר. התהליך הזה מתרחש בסביבות עתירות-מינים רבות ברחבי העולם, כולל מדגסקר, חופי הים התיכון, חלקים מן האזורים היבשתיים של דרום-מערב אסיה, פולינזיה ורבים מאיי הפיליפינים ואיי הודו המערבית. אם בהמשך יחוסלו עשרה אחוז נוספים מבית הגידול הטבעי הנותר – צוות חוטבים עשוי להשלים את המלאכה תוך חודש – רוב המינים המקומיים הנותרים או כולם, ייעלמו.

אפשר לומר ששיעור ההכחדה הגבוה שקול לפגיעה של אסטרואיד עצום המתרחשת בהדרגה לאורך כמה דורות.

כיום, לכל אומה ריבונית בעולם יש מערכת כלשהי של אזורים מוגנים. בסך הכול יש 161,000 שמורות כאלה ביבשה, ו-6,500 בים. לפי World Database on Protected Areas, פרויקט משותף של התוכנית הסביבתית של האו"ם והאיגוד הבינלאומי לשימור הטבע, השמורות האלה תפסו ב-2015 מעט פחות מ-15 אחוז מהשטחים היבשתיים בכדור הארץ ו-2.8 אחוז מהשטחים הימיים. הכיסוי הולך וגדל. זוהי מגמה מעודדת. יש לשבח את כל מי שהוביל את מאמץ השימור העולמי והשתתף בו.

עץ דם הדרקון, סוקוטרה, תימן

עץ "דם הדרקון, האי סוקוטרה, תימן. תצלום: רוד וודינגטון

אך האם די בהיקף השמורות הנוכחי כדי לבלום את האצת הכחדת המינים? למרבה הצער, ממש לא. את הדעיכה במגוון הביולוגי אי אפשר להציל באמצעות מאמצים חלקיים. אפשר לומר ששיעור ההכחדה הגבוה שההתנהגות שלנו כופה כעת על שאר היצורים החיים בכדור הארץ, שקול לפגיעה של אסטרואיד עצום המתרחשת בהדרגה לאורך כמה דורות.

תקוותם היחידה של המינים הנותרים היא ביצועו של מאמץ אנושי בסדר גודל שתואם את ממדי הבעיה. הכחדת המינים ההמונית המתמשכת, ואיתה הכחדתם של גנים ומערכות אקולוגיות, היא אחד האיומים הקטלניים ביותר שהאנושות כפתה על עצמה, לא פחות ממגפות, מלחמות עולם ושינוי האקלים. כל אותם אנשים שמוכנים לעזוב את האַנתרופוֹקן לאנחות בלי להתערב – אני מפציר בכם לשקול את עמדתכם מחדש. וכל מי שעוסקים בהרחבת שטחי השמורות – אבקש מכם לחשוב בגדול.

כעת, בדקה ה-90, אני רואה לנגד עיניי דרך אחת בלבד להציל את המצב: עלינו להקדיש חצי משטח כדור הארץ לטבע כדי להציל את צורות החיים הרבות המשתייכות אליו.

מדוע חצי? מדוע לא רבע או שליש? מכיוון שחלקות גדולות, בין שהן קיימות או שניתן ליצור אותן באמצעות מסדרונות המקשרים בין חלקות קטנות יותר, מסוגלות לשמר מערכות אקולוגיות ומינים רבים. כששטחהּ של שמורה קטֵן, המגוון הביולוגי בה מצטמק בשיעור שאנו יודעים לחשב. ההצטמקות הזאת מתרחשת במהירות ולעתים קרובות אף באופן מידי. חלק ניכר מהמינים שנעלמים ממנה, נכחד. סריקה ביו-גיאוגרפית של בתי הגידול המרכזיים בכדור הארץ מראה שאפשר להציל את מרבית המינים – ולשמור על ייצוג מלא לכל המערכות האקולוגיות – בעזרת חצי משטח העולם. החישובים הקיימים, שנעשו על-פי המערכות האקולוגיות הקיימות, מראים כי באמצעות חצי משטח העולם יהיה אפשר לייצב את מצבם של 80 אחוז מהמינים.

ישנו טיעון נוסף, פסיכולוגי, להגנה על מחצית משטח כדור הארץ. תנועת השימור לא הצליחה "ללכת עד הסוף" כיוון שמדובר בתהליך. היא מתמקדת בבתי הגידול ובמינים שמצבם הוא הרעוע ביותר, ומתקדמת משם. פעילי התנועה מבינים שחלון ההזדמנויות לשימור הולך ונסגר, ולכן היא חותרת להוסיף כמה שיותר שטחים מוגנים, במהירות גדולה ככל שאפשר, וכך לחסוך כמה שיותר זמן.

אך פתרון חצי-הכדור נוקט גישה שונה מהתקדמות הדרגתית. זהו יעד. אנשים מבינים ומעדיפים יעדים. הם זקוקים לניצחון מכריע, אין די בדיווחים על התקדמות. טבעו של האדם להשתוקק לסופיוּת, להישג שישכך את חרדותיו וחששותיו.

פתרון חצי-הכדור אינו מבקש לחלק את כדור הארץ לשתי המיספרות או לשטחים בגודל של יבשות או מדינות. הוא אינו דורש מאתנו להחליף בעלות על שטחים, אלא רק דורש שנאפשר לשטחים המוגנים האלה להתקיים. עם זאת, הוא כן דורש מאתנו להקדיש שמורות גדולות ככל שנוכל למען הטבע, כלומר למען מיליוני המינים שעדיין לא נכחדו.

המפתח לכך הוא טביעת רגל אקולוגית, המוגדרת ככמות השטח הנדרשת כדי לספק את כל צרכיו של האדם הממוצע. היא כוללת מגוון היבטים: השטח המשמש כבית גידול, מים טריים, ייצור ואספקת מזון, תחבורה אישית, תקשורת, ממשל, פונקציות ציבוריות אחרות, סיוע רפואי, קבורה ובידור. כפי שטביעת הרגל האקולוגית שלנו מפוזרת ברחבי העולם, כך מפוזרים בו גם שטחי הבר הימיים והיבשתיים. השטחים האלה משתנים בגודלם ונעים ממדבריות ויערות רחבי ידיים ועד לכיסים של בתי גידול משוקמים בגודל הֶקְטָרים ספורים.

מבחינה דמוגרפית התמזל מזלה של האנושות. הגידול באוכלוסייה החל להאט בכוחות עצמו

אולי תשאלו: האם הגידול באוכלוסייה והעלייה בצריכה לנפש אינם חורצים את דינו של פתרון חצי-הכדור? ובכן, מבחינה דמוגרפית התמזל מזלה של האנושות. הגידול באוכלוסייה החל להאט בכוחות עצמו, בלי מהלכים יזומים. בכל מדינה שבה נשים זכו במידה מסוימת של עצמאות חברתית וכלכלית ירד במקביל ממוצע הלידות שלהן, והדבר נובע מבחירה אישית עצמאית.

לא צפויה לנו צניחה מידית באוכלוסייה העולמית. עדיין קיים עודף אוכלוסין בגלל אריכות הימים שממנה נהנים צאצאיהם של הדורות הקודמים והפוריים יותר. ועדיין יש מדינות בעלות שיעורי פוריות גבוהים, עם ממוצע של יותר משלושה ילדים לאישה, כלומר גבוה יותר מאשר ממוצע של 2.1 ילדים לאישה, ממוצע שמשמעתו אפס-גידול באוכלוסייה. גם אם נתקרב לשיעורי גידול אפסיים, האוכלוסייה העולמית עדיין תגיע בשיאה ל-9.6-12.3 מיליארד (לעומת 7.2 מיליארד ב-2014). זהו נטל כבד על כוכב לכת שכבר עכשיו סובל מעודף אוכלוסין. אם לא תחול נסיגה במגמה הנוכחית, הרי שצפויה לנו ירידת אוכלוסין החל מראשית המאה ה-22.

ומה לגבי שיעור הצריכה לנפש? ובכן, טביעת הרגל אמנם תשתנה, אך היא לא תגדל, כפי שהיה אפשר לחשוב, אלא תקטן. הסיבה לכך היא האבולוציה של מערכת השוק החופשי, והשפעת הטכנולוגיה עליה. המוצרים המובילים הם אלה שעולה פחות לייצר ולשווק, שזקוקים למעט של תיקונים והחלפות, ומספקים את הביצועים הגבוהים ביותר במינימום אנרגיה. בדיוק כפי שברירה טבעית מחוללת אבולוציה אורגנית באמצעות תחרות על "עלות-תועלת" בין הגנים – מי ישכפל מעצמו יותר עותקים פר יחידת עלות בדור הבא – כך גם שיפור יחס העלות-תועלת של הייצור מחולל אבולוציה כלכלית. שיחות ועידה טלפוניות, רכישות ומסחר ברשת, ספריות אלקטרוניות אישיות, גישה מקוונת לכל הספרות המדעית והנתונים המדעים, אבחון עצמי ומקצועי באינטרנט, עלייה בייצור המזון פר יחידת שטח באמצעות גנים אנכיים בעלי תאורת LED, יבולים ומיקרואורגניזמים מהונדסים גנטית, פגישות עסקיות ואישיות הנערכות ממרחק באמצעות דמויות וירטואליות בגודל טבעי, וכמובן, השכלה חינמית משובחת ברשת, בהישג ידו של כל אחד, בכל זמן, בכל מקום. כל היתרונות האלה יקטינו את שיעור החומר והאנרגיה לנפש.

כלומר הם יקטינו את טביעת הרגל האקולוגית.

לאור כך, ברצוני להציע דרך שבה נוכל ליהנות, כמעט בחינם, מהמקומות הטובים ביותר בביוספרה – מקומות שאני וחבריי חוקרי הטבע זיהינו. יחס העלות-תועלת יהיה מצוין. נדרשות רק כאלף מצלמות ברזולוציה גבוהה שישדרו מסביב לשעון מאתרים שונים בתוך השמורות. אנשים יוכלו להמשיך לבקר פיזית בשמורות, אך הם יוכלו גם לבקר בהן וירטואלית, בזמן-אמת, בקלות רבה, מבתיהם הפרטיים, בתי הספר והאוניברסיטאות. אולי תרצו לבקר במקווה מים בסֶרנגֶטי בשעת הזריחה? או בחופת יער רוחשת חיים באמזונאס? יהיה גם שידור חי בימי הקיץ מחופי אנטרקטיקה, ומצלמות שיטיילו במשולש האלמוגים הגדול של אינדונזיה וגינאה החדשה. לכך יתווסף שירות של זיהוי מינים ופרשנויות קצרות של מומחים, וכך ההרפתקה תשתנה ללא הרף, ותהיה בטוחה לעד.

זריחה בסגנכטי

זריחה בסרנגטי, קניה. תצלום: איגור נתנזון.

האבולוציה הכלכלית האדירה הזאת, השואפת לשמר את המגוון הביולוגי שלנו, תתאפשר בזכות הקשר בין ביולוגיה, ננו-טכנולוגיה ורובוטיקה. נדמה ששני מפעלים המתבססים על תחומים אלה – יצירת חיים מלאכותיים ויצירת מוחות מלאכותיים – יתפסו נתח משמעותי מעולם המדע והטכנולוגיה בהמשך המאה הנוכחית.

למעשה, מדענים בוראים צורות חיים מלאכותיות כבר עכשיו. ב-20 במאי, 2010, צוות חוקרים ממכון ג'יי קרייג ונטר בקליפורניה הכריז על בריאת החיים השנייה, רק שהפעם אחראים לה בני אדם ולא יד אלוהים. הם בנו תאים חיים מן היסוד. בעזרת מגיבים כימיים פשוטים הם הרכיבו קוד גנטי שלם של מין חיידקי בשם Mycoplasma mycoides, סליל כפול של 1.08 מיליון זוגות של בסיסי דנ"א. תוך כדי התהליך הם ערכו שינויים קלים ברצף ושתלו בו הצהרה של הפיזיקאי התיאורטי ריצ'רד פיינמן: "איני מבין את מה שאיני מסוגל ליצור", כסימן שיאפשר להם לזהות בבדיקות עתידיות את "הבנות" של תאי האם ששונו.

הדוגמה הקלאסית לברירה מלאכותית יסודית בעשרת אלפים השנים האחרונות היא הפיכתו של ה-teosinte, מין של עשב בר עם שלושה זנים במקסיקו ומרכז אמריקה, לתירס. אב קדמון זה של התירס לא הכיל מזון מלבד כמה גרעינים קשים. לאחר שנים של ברירה מלאכותית הוא השתנה וקיבל את צורתו המודרנית. כיום, לאחר ברירה מלאכותית נוספת והכלאה בין זנים, התירס הוא המזון העיקרי של מאות מיליוני אנשים.

כלומר בעשור הראשון של המאה הנוכחית החל השלב הגדול הבא של המודיפיקציה הגנטית, זה שבא לאחר ההכלאה: ברירה מלאכותית ואף החלפה ישירה של גן מסוים באורגניזם מסוים. על סמך מסלול ההתקדמות של הביולוגיה המולקולרית בחצי המאה הקודמת, בלתי נמנע שמדענים יתחילו לבנות תאים רבים מן היסוד ואז ישתמשו בהם כדי לייצר רקמות ואיברים סינתטיים, ובסופו של דבר אורגניזמים עצמאים שלמים ומורכבים.

רק פריצות דרך ביולוגיות יאפשרו לנו, לבני האדם, לחיות חיים ארוכים ובריאים בגן העדן בר הקיימא שעליו אנו חולמים, ורק פריצות דרך ביולוגיות יסייעו למוחותינו לנסוק למחוזות מעניינים הרבה יותר של תבונה ולגבור על אמונותינו התפלות. אלו מטרות מעשיות מכיוון שמדענים, כמו מדענים, חיים על פי ציווי בלתי מתפשר: להביא את התגליות שלהם כמה שיותר רחוק. כבר התפתח מונח המתאר את תחום ייצור האורגניזמים וחלקי האורגניזמים: ביולוגיה סינתטית. התועלות הפוטנציאליות שהתחום הזה טומן בחובו – תועלות שישפיעו בלי ספק גם על הרפואה והחקלאות – הן רבות כיד הדמיון הטובה עלינו. הביולוגיה הסינתטית תניב לנו גם עלייה בתפוקת המזון והאנרגיה באמצעות טכנולוגיות המבוססות על מיקרואורגניזמים.

תירס מקסיקני

תירס מקסיקני. תצלום: נתן לורל

עם כל שנה שחולפת, תחום הבינה המלאכותית ממשיך להתקדם, ועמו מתפתחים יישומים שונים שרק לפני שנים ספורות נראו כמו פנטזיה עתידנית. רובוטים מטיילים על פני המאדים. הם עוקפים סלעים, יורדים במדרונות ומטפסים חזרה, וכל אותה עת מצלמים, מודדים את הטופוגרפיה, מנתחים את ההרכב הכימי של האדמה ומחפשים סימני חיים.

בתחילת המהפכה הדיגיטלית מחשבים תוכננו בלי להסתמך כלל על מבנה המוח האנושי, כפי שבתחילת ימי התעופה נבנו מטוסים על סמך עקרונות מכניים ואינטואיציה במקום על סמך מעוף הציפור. אך ההתקדמות המהירה בשני התחומים מאפשרת לנו לבצע עוד ועוד השוואות ישירות. בזכות הברית של מדעי המחשב ומדעי המוח, הפכה "אמולציה של המוח" לאחת המטרות המרכזיות של המדע.

מאז ימי הדו-חיים הקדומים שהיו עתידים להפוך לאחר גלגולים רבים לבני אדם, הברירה הטבעית משנה את הנתיבים העצביים של המוח בכדי להתאים את האורגניזם לסביבתו. שלב אחר שלב, מהדו-חיים של הפלאוזואיקון ועד הפרימטים של הקנוזואיקון, חיזקו מרכזים חדשים במוח את המרכזים הקדומים, בעיקר בקליפת המוח, והעצימו את כישורי הלמידה. באופן כללי, יכולתם של אורגניזמים לתפקד בעונות שונות ובבתי גידול שונים סייעה להם במאבק ההישרדות והרבייה המתמשך שלהם.

אם כך לא פלא שנוירוביולוגים גילו כי המוח האנושי עמוס במרכזים עצמאיים של פעילות בלתי מודעת, לצד כל אלה שאחראים לחשיבה הרציונלית. ברחבי קליפת המוח שוכנות בסדר אקראי-לכאורה המִפְקדות האחראיות לתחומי פעילות שונים כגון מספרים, קשב, זיהוי פנים, משמעויות, קריאה, צלילים, פחדים, ערכים וזיהוי שגיאות. רוב ההחלטות מתקבלות באופן לא מודע במרכזים האלה עוד לפני שאנו נעשים ערים להן.

בשלב הבא באבולוציה הופיעה התודעה, פונקציה של המוח האנושי שאחראית, בין היתר, להפוך שטף עצום של מידע חושי למערך קטן של סמלים זהירים שנבחרו בקפידה. המידע שנדגם מועבר לשלב עיבודי אחר, המאפשר לנו לבצע רצפי פעולות מלאים, ממש כמו מחשב. פונקציית ה"שידור" הזו של התודעה היא חיונית. אצל בני האדם השפה מחזקת אותה מאוד כיוון שהיא מאפשרת לנו להפיץ את המחשבות המוּדעוֹת שלנו ברחבי הרשת החברתית האנושית.

כיצד מתקשר חקר המוח למגוון הביולוגי? ראשית, טבע האדם התפתח בצורה לא עקבית כהרכב של תכונות גנטיות המשתנה ללא הרף. בה בעת הביוספרה המשיכה להתפתח לבדה. אך הצמיחה המהירה של תחום הטכנולוגיה הדיגיטלית חוללה תמורות בכל היבטי חיינו, שינתה את התפיסה העצמית שלנו והביא את תחום הבנ"ר (ביולוגיה, ננוטכנולוגיה, רובוטיקה) לחזית הכלכלה המודרנית. שלושת התחומים האלה מסוגלים לסייע למגוון הביולוגי או להחריב אותו.

אני מאמין שהם יסייעו לו כיוון שהם ירחיקו את הכלכלה מדלקי מאובנים ויביאו לה מקורות אנרגיה נקיים ובני-קיימא. הם ישפרו את החקלאות בעזרת מיני יבולים חדשים ודרכי גידול חדשות, ויפחיתו את הצורך, ואף את התשוקה, לנסוע למרחקים. כל אלה הם יעדים מרכזיים של המהפכה הדיגיטלית. הם יצמצמו את טביעת הרגל האקולוגית שלנו. האדם הממוצע ייהנה מחיים ארוכים ובריאים יותר, באיכות גבוהה יותר, אך המעמסה שהאנושות ככלל תטיל על האדמה והים תהיה קטנה יותר. אם יהיה לנו מזל (ואם נהיה חכמים), האוכלוסייה העולמית תגיע עד סוף המאה לשיא של מעט יותר מעשרה מיליארד אנשים, וזמן קצר אחריה תגיע גם טביעת הרגל האקולוגית לשיאה. הסיבה לכך היא שאנחנו אורגניזמים חושבים המנסים להבין כיצד העולם עובד. אנחנו עוד נתעורר.

התהליך הזה כבר בעיצומו, אף על פי שהוא מתקדם לאט מדי – נכון לעכשיו סופו הצפוי הוא במאה ה-23. אנחנו ושאר צורות החיים שסביבנו תקועים בצוואר בקבוק של גידול אוכלוסין, הצטמקות משאבים והיעלמות מינים. כמנהלי העולם הזה עלינו לפעול כאילו שהמין שלנו נמצא במרוץ להצלת עולם החי. היעד העיקרי הוא להיחלץ מצוואר הבקבוק, להגיע אל עולם טוב יותר ומסוכן פחות, ולהביא עמנו כמה שיותר מצורות החיים הקיימות. אם ניתן למגוון הביולוגי מרחב וביטחון, רוב המינים המצויים כעת בסכנת הכחדה יתייצבו בכוחות עצמם. יתרה מזו, פיתוחים בביולוגיה סינתטית, בינה מלאכותית, "אמולציה" של המוח ודיסציפלינות דומות יסייעו לנו ביצירת מדע אקולוגי אמיתי שיאפשר לנו לנבא מצבים עתידיים. החוקרים שיעסקו במדע חדש זה יבחנו את הקשרים בין המינים בלהיטות אדירה, בדיוק כפי שאנו חוקרים כעת את גוף האדם בניסיון לשפר את בריאותנו ולהאריך ימים.

נהוג לומר שהמוח האנושי הוא המערכת המורכבת ביותר שאנו מכירים ביקום. זה לא נכון. המערכת המורכבת ביותר היא המערכת האקולוגית הטבעית של הפרט, ועמה אוסף המערכות האקולוגיות שמרכיב את המגוון הביולוגי שעל פני כדור הארץ ברמת המין. כל מין של צמח, בעל חיים, פטרייה ומיקרואורגניזם פועל בעזרת ממנגנוני קבלת החלטות מתוחכמים. כל אחד מהם מתוכנת לעבור את מחזור החיים שלו באופן מסוים מאוד. יש לו הוראות שאומרת לו מתי לגדול, מתי להזדווג, מתי להתפזר ומתי להתחמק מאויב. אפילו האי-קולי החד-תאי שחי בגן עדן חיידקי (המעי שלנו), מסוגל להתקרב למזון ולהתרחק מרעלנים על-ידי הזזת "ריסי" הזנב שלו אנה ואנה בתגובה למולקולת כימו-סנסוריות בגופו המיקרוסקופי.

על הביולוגיה עוד להבין כיצד מוחות ומנגנוני קבלת ההחלטות שלהם מתפתחים, וכיצד הם משפיעים על מערכות אקולוגיות ומושפעים מהן. אפילו המדענים שמקדישים את חייהם לנושא זה עדיין אינם חולמים להבין זאת לעומק. הטכניקות האנליטיות שמשתלבות כעת בחקר המוח, ב"ביג דאטה", בסימולציות עם רובוטים ובמפעלים מדעיים נוספים, יולידו יישומים שישמשו גם בחקר המגוון הביולוגי. אלה הדיסציפלינות האחיות של האקולוגיה.

הגיעה השעה להרחיב את הדיון על עתיד האדם ולקשר אותו לעתידן של שאר צורות החיים. נביאי האנושות הדיגיטלית מעמק הסיליקון עוד לא עשו זאת, עדיין לא. הם לא הקדישו מחשבה רבה לביוספרה כולה. מכיוון שהמצב האנושי משתנה מהר כל כך, אנו מאבדים במהירות רבה אף יותר את מיליוני המינים שתפעלו את העולם בנפרד מאתנו ובלי שהדבר יגבה מחיר. בגללנו הם מאבדים את תכליתם. אם האנושות תמשיך בדרכיה האובדניות – תמשיך לשנות את האקלים, לחסל מערכות אקולוגיות ולמצות את המשאבים הטבעיים של כדור הארץ – המין שלנו יאלץ במהרה לקבל החלטה, הפעם בעזרת החלק המודע של המוח: האם נפעל לשימור צורות החיים ונצמצם את הפעילויות שפוגעות בנו ובשאר הביוספרה? או שמא נשתמש בטכנולוגיה החדשה שלנו כדי לספק את הצרכים של המין האנושי בלבד, וניתן לכל שאר היצורים החיים לדעוך ולהיעלם? נותר לנו זמן קצר בלבד להחליט.

נדרשו לביוספרה 3.8 מיליארד שנים כדי לבנות את העולם היפהפה שהמין שלנו ירש. אנו תופסים באופן חלקי בלבד את מגוון המינים שמאכלס אותו, ורק לאחרונה התחלנו להבין כיצד המינים האלה מייצרים יחד איזון בר קיימא. בין אם נרצה ובין אם לאו, בין אם אנו מוכנים לכך ובין אם לאו, אנו המנהלים של עולם החי, אנו המוח. העתיד שלנו תלוי בהבנה הזאת. עברנו כבר חלק ניכר מהתקופה הברברית שבה אנו עדיין חיים, למדנו רבות, וכעת אנו מוכנים לאמץ לנו ציווי מוסרי נעלה באשר לצורות החיים האחרות על פני כדור הארץ.

אדוארד או. וילסון הוא פרופסור אמריטוס לאנטומולוגיה בהרווארד. ספרו Half-Earth (שעליו מבוסס מאמר זה) הוא החלק השלישי בטרילוגיה שהחלה עם The Social Conquest of Earth ו-The Meaning of Human Existence.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אדוארד או. וילסון, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על לשרוד על מחצית הכדור

01
עמי

המין האנושי הוא רק עוד מין, וכמו הוירוס שמכלה את הגוף המארח, כאשר לכל אחד מהוירוסים הפועלים אין באמת יכולת לשנות את התוצאה הסופית, כך גם המין האנושי יכלה את הכוכב המארח, בהסתברות 1. השאלה היחידה שאיננה פתורה היא מתי בדיוק זה יקרה.
זה דומה לפצצה אטומית, מרגע שיוצרה,ישתמשו בה בסוף.

02
אלימלך

הנחות היסוד אינן מבוססות, וממילא כל המאמר משונה מאד. מה אכפת לנו שיכחדו הרבה מינים? מה המקור שיש בזה איזה נזק, או שזה יקשה עלינו לחיות. למה כודר הארץ סובל מריבוי אוכלוסין, אולי הוא דוקא מאד נהנה ממנו, ועלינו לנסות ולהמשיך להרבות את המין האנושי ככל הניתן?

03
דני

הנושא מוכר ודי חבוט. חסרים לי שני הסברים: א. אין הסבר מדוע הכחדת חלק מהמינים, הפרת המאזן האקולוגי, מסכנת את קיום המין האנושי. ב. בהינתן ביולוגיה סינטטית, המצאת מינים, מה אכפת לנו שחלק מהמינים הקיימים ייכחדו? נמציא אחרים, לא?

04
איש חופשי

במהלך הזמן היו לא מעט הכחדות המוניות. המוניות הכוונה 90-99 אחוז מן המינים נכחדו. וזה קרה שוב ושוב. הביוספירה רק התעשרה כתוצאה מכך. כמה מינים שנכחדים כרגע לא משנים הרבה.
אם ההכחדות לא היו קורות, האמוניטים היו צורת החיים המפותחת על הכדור היום.