מגפה לטובה

המשבר העולמי מאלץ אותנו סוף-סוף לבצע שינויים קיצוניים במערכת הכלכלית והחברתית בעולם כולו
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

תסלחו, אבל בראשית דבריי אשמע לכם כמו סבא. כשאנחנו מדברים על המסע האנושי, ממש בעת הזאת, עלינו לזכור שלפחות חלק ממנו הוא עניין של צמיחה ובגרות: הפיכתנו למין בוגר. כלומר, למין כזה שיש ביכולתו לפעול באורח מעט יותר אחראי, במידה של נדיבות, טוב, חן, הגינות, אומץ, אמת ויופי, ובוודאי כשהדברים נוגעים לא רק לכוכב הלכת, לעתיד, לדמוקרטיה, לציוויליזציה, אלא גם לעצמנו, וכל אחד מאיתנו כלפי חברו.

יתכן בהחלט שמבחינה כלכלית צמחנו וגם התפתחנו כמין. אך במסע שלנו כבני אדם – נתקענו. רגשית, חברתית, מבחינת היחס זה לזה, ובכל הנוגע לתחושת המשמעות, הערך והמקום שלנו ביקום. המסע שלנו לבגרות כבני אדם הגיע למבוי סתום מכל בחינה שיש בה חשיבות ממשית, והדבר אירע כבר לפני זמן רב למדי. נלכדנו בצריכה משולחת רסן, התפתינו לנרקיסיזם, כבולים ללא מוצא בכבלים של אינדיבידואליזם, כשחומרנות שטחית עושה בנו שמות – ומכאן, בסופו של דבר, שמצאנו את עצמנו שוקעים אל תהום של לאומנות, סמכותנות וקיצוניות.

כשאני אומר שלמגפה הנוכחית יכול להיות צד חיובי, איני מתכוון לומר שיש לזלזל בכאב ובסבל הממשיים מאוד, או למחוק אותם או להתעלם מהם. ההפך הגמור. מה שאני מבקש לומר הוא שכל אלו חייבים לגרום לנו לעצור לרגע – אולי לחודש או חודשיים – ולהרהר בדברים. על המשמעות שלנו כ"אנחנו", על המטרה של אותו "אנחנו". מדוע אנחנו כאן, באמת. מה אנחנו חייבים זה לזה – ולחיים עצמם. האם החיים, כפי שהם היו לפני זמן כה קצר, אינם נראים שטחיים באורח אנוש... ואפילו מעט חסרי אחריות, דווקא כעת? המסע, כך אומר לנו היקום, חייב להימשך. הגיע הזמן שנעשה את הצעד הבא.

אבל מהי לכל הרוחות משמעות האמירה הזאת? ובכן, כדי להשיב על כך עלי לנטוש כעת את עמדת הסבא המיטיב ולומר שמבחינתי לפחות, למגפה העכשווית יש צדדים חיוביים, ומיד אפרט אותם.

המגפה מאלצת כלכלנים ומנהיגים לגשת ברצינות לאיזון הכלכלה

כבר הרבה מאוד זמן שהקפיטליזם כושל ברמה הגלובלית, למעשה, כישלונו ניכר מזה עשרות שנים. מזה חמישים שנה ההכנסה של האמריקנים נותרה במקומה. 80% מהאמריקנים אינם יכולים לגייס סכום כסף זעיר במקרה חירום ובאותו זמן, מיליארדרים התעשרו באורח אדיר

באורח מוזר, הנשיא טראמפ עושה בדיוק את הדבר הנכון מבחינה אחת, או לפחות הוא אומר שיעשה דבר נכון: לתת לאנשים כסף. בלי תנאים ומבחנים מסובכים מדי, לתת לאנשים כסף. מדובר בשינוי שהיה צריך לקרות לפני זמן רב. מדוע? כי כבר הרבה מאוד זמן שהקפיטליזם כושל ברמה הגלובלית, למעשה, כישלונו ניכר מזה עשרות שנים. מזה חמישים שנה ההכנסה של האמריקנים נותרה במקומה: מדובר בפרק זמן ארוך יותר מאשר תקופת הדריכה במקום של ברית המועצות. 80% מהאמריקנים אינם יכולים לגייס סכום כסף זעיר במקרה חירום [מדובר ב-400 דולר לפתרון משבר מיידי בלתי צפוי]. ועם זאת, באותו זמן, מיליארדרים התעשרו באורח אדיר, באורח נתעב ממש. צוקרברג, בזוס ובאפט יחדיו יכלו, הם לבדם וללא סיוע נוסף, לממן חברה מתפקדת.

יער, עצים

הריאה של העולם נושמת לרווחה. תצלום: veeterzy

האם אתם רואים כיצד בשבועות של המגפה, לפתע פתאום, בשעה שה"צמיחה" הכלכלית נעצרה, זיהום האוויר צנח, דגים חוזרים למקווי המים ועצים שוב יכולים לנשום? היקום אינו יכול לשלוח לנו רמז ברור מזה. איזון מחדש של הכלכלה פירושו שהכלכלה אינה יכולה להיות רק מערכת גלובלית שפועלת כדי להעשיר קומץ זעיר של אנשים, כשהמחיר שהאנושות משלמת על כך הוא בעצם החיים כפי שהם מוכרים לנו. כולם צריכים לשגשג, וב"כולם" כוונתי לנהרות, לעצים, ליערות, לאוקיאנוסים, לבעלי החיים, לחרקים, לכם וגם לי. אם כי אולי נוותר על שגשוגם של וירוסים קטלניים. כלומר: להגיע למצב שבו כוכב הלכת יכול להתקיים באופן מאוזן.

וכעת אשוב לעניין "אתם ואני".

הממשלות כבר מזמן היו צריכות לתת לאנשים כסף לשעת חירום, לאור הקשיים הברורים של האדם הממוצע. בין אם הכסף הזה ייקרא "הכנסה בסיסית" או "כסף הליקופטר" או כל שם אחר

הממשלות כבר מזמן היו צריכות לתת לאנשים כסף לשעת חירום, לאור הקשיים הברורים של האדם הממוצע. בין אם הכסף הזה ייקרא "הכנסה בסיסית" או "כסף הליקופטר" או כל שם אחר. הבעיה היא שרעיון כזה סותר את מה שכלכלנים מכנים בשם "כלים של קובעי מדיניות". המנופים היחידים שכלכלנים אורתודוקסים סבורים שמקבלי ההחלטות צריכים להחזיק בידיהם ביחס לכלכלה, הם מסים ושיעורי הריבית. כך שהרעיון שלפיו יינתן כסף לאנשים נראה להם רדיקלי ובלתי אפשרי – ואפילו מי שהסכימו עם הרעיון ברמה התאורטית, הטילו ספק בהיתכנות שלו.

אלא שבימים אלו, הרעיון לתת כסף לאדם הממוצע כבר אינו נראה מופרך. הרי כסף אינו יותר מאשר ביטים במחשבים של איזשהו שרת. למעשה, מעולם לא היה קל יותר לעשות זאת – אבל כלכלנים עדיין חושבים במושגים ישנים של המאה ה-20, לפיו "כסף" הוא נייר. כיום אנו יכולים פשוט לפתוח חשבון בנק בבנק המרכזי, חשבון לכל אזרח, ולהזרים לתוכו כסף. ולעשות זאת מדי חודש. אנחנו יכולים לעשות אף יותר מכך: להעניק לתינוקות "נכסים בסיסיים", קן מרופד, ביום שבו הם נולדים. השמיים הם הגבול. ואולי נוסיף לכסף תנאי: שהוא ישמש רק בדרכים "ירוקות". אתם מבינים איך דבר כזה יהיה איזון מחדש, ביותר ממובן אחד?

אירו, שטרות

ובכל זאת, הרי כסף זה לא נייר. תצלום: מרקוס ספיסקה

המגפה שינתה את התפישה הכלכלית שלנו באשר למה אפשרי, מה אפשר לעשות, מה צריך, ומה ביכולתנו להשיג באמצעות הדינוזאורים המנומנמים הללו, המכונים משרדי אוצר ובנקים מרכזיים, מטבעות לאומיים וכן הלאה. וזה דבר טוב, טוב מאוד, כי מדובר בשינוי שהיה צריך לקרות כבר מזמן.

וזה מביא אותי לעניין החיובי השני.

השווקים הפיננסים יהיו חייבים לכלול בחישוביהם את הסיכון הקיומי

מדוע התמוטטו השווקים הפיננסיים לפתע פתאום? הסיבה השטחית לכך היא שהם סוף-סוף ראו, באימה, שכולם עתידים להישאר בבית, מה שיוביל לסגירת עסקים, ומכאן לפיטורין מסיביים וכן הלאה. אך זאת רק הסיבה השטחית. הסיבה העמוקה יותר היא שהם לא ראו בשום רגע את האפשרות לסיכון קיומי – וכשסוף-סוף היה עליהם להכליל אותו בתחשיב, התוצאה הייתה גל הלם אדיר בשווקים העולמיים.

מזה זמן רב השווקים פועלים תחת האשליה המטופשת שהאיומים הקיומיים הגדולים של המאה הנוכחית לא באמת קיימים

אם הדבר אינו ברור דיו, אנסח זאת אחרת. מזה זמן רב השווקים פועלים תחת האשליה המטופשת שהאיומים הקיומיים הגדולים של המאה הנוכחית לא באמת קיימים, ושאם הם קיימים, לא חשוב, אפשר להמשיך את העסקים כרגיל והכול יהיה בסדר. אלא שהמאה שלנו עמוסה להחריד בסיכונים שהם סיכונים קיומיים – סיכונים לציוויליזציה ולקדמה. למשל: שינוי האקלים, ההתמוטטות האקולוגית של מערכות האוויר, המים, הקרקע העילית; ההכחדה ההמונית, חוסר השוויון, וכן... מגפות עולמיות. ואף על פי כן, השווקים – כלומר קרנות הגידור והבנקים המרכיבים את השווקים – על אף שפה ושם הם הכירו באיומים הללו, ואפילו דיברו עליהם גבוהה-גבוהה בכל מיני ועידות... מעולם לא הדביקו להם תווית מחיר, כלומר לא ממש כללו אותם בתחשיבים, ועל אחת כמה וכמה שהם לא השקיעו דבר כדי להקטין אותם. ומכאן מצאנו את עצמנו בעידן של הנפקות חסרות טעם או ערך, כמו פייסבוק, וואטסאפ וכן הלאה – במקום שהון יזרום ליוזמות וכלים שיגנו עלינו מפני הסכנות הקיומיות.

תמחור של איום קיומי פירושו בדיוק מה שראינו במרץ 2020. מה קורה במגפה עולמית? בום! מיתון. ועם זאת, היו לנו כבר שתי מגפות רק בעשרים השנים האחרונות, שאותתו בעליל על מגפה גדולה יותר שעמדה להגיע. מדוע השווקים לא תמחרו את הסיכון? גאוותנות, שחצנות... ואולי בורות הם חלק מן ההסבר. אלא שהווירוס הנוכחי הוא רק מופע החימום לאירוע המרכזי. מה יקרה כששינויי האקלים יתבטאו באורח בלתי ניתן להתעלמות – כפי שהדבר יקרה בעשור הבא? הרי אז אנשים לא יהיו רק בבידוד, אלא ערים שלמות יתחילו לשקוע, ואולי אפילו נראה יבשות בוערות. מה יקרה כשקריסה אקולוגית תשבש קשות שרשראות אספקה גלובליות שלמות, שרשראות שאינן יכולות לתפקד ללא קרקע עילית, ללא מים וללא אנרגיה? מה יקרה כשההכחדה המסיבית תשמיט את הבסיס של כל ה"מקורות" שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם, בין אם יהיה מדובר בעץ לתעשייה ובין אם בסיליקון?

אדמה יבשה, סדוקה, יובש, צחיחות

גם האקלים מציב לנו אתגר, והוא עולמי. תצלום: מיכאלה פרנטה

המיתון שיבוא בעקבות שינוי האקלים, המיתון שיבוא בעקבות ההכחדה ההמונית, האקו-מיתון – אלו יגרמו למיתון שהיכה בנו בגלל וירוס Covid-19 להיראות כזיכרון מתוק

המיתון שיבוא בעקבות שינוי האקלים, המיתון שיבוא בעקבות ההכחדה ההמונית, האקו-מיתון – אלו יגרמו למיתון שהיכה בנו בגלל וירוס Covid-19 להיראות כזיכרון מתוק. החדשות הטובות הן שהשווקים סוף-סוף יהיו חייבים לתמחר את הסיכון הזה. והסיבה היא שקרנות הגידור והבנקים החכמים לא יוכלו עוד להעמיד פנים שהכול יכול להמשיך כתמיד בתקופה של איומים קיומיים. יהיה עליהם לתמחר את האיום הקיומי, החל מרגע זה, ולתמיד, ולו כדי לגדר את ההפסדים שלהם. האלטרנטיבה היא שהם יותירו את עצמם חשופים להפסדים אדירים במיוחד – כמו שרובם ספגו מאז החלה המגפה הנוכחית. ושוב: העובדה השווקים סוף-סוף יתמחרו ויכללו בתחשיביהם את האיום הקיומי היא התפתחות חיובית וטובה, המתרחשת באיחור ניכר.

מה שמביא אותי לעניין החיובי השלישי.

הכלכלה הגלובלית אינה יכולה להמשיך לקרטע

יתכן שכבר זמן רב לפני המגפה, היו לכם תחושות עמומות גוברות שהכלכלה הגלובלית אינה פועלת באורח מוצלח במיוחד, אף שמומחים ופוליטיקאים אמרו לכם שהמצב מעולם לא היה טוב יותר. ובכן, התחושות הללו נכונות. מה הייתה המחלה של הכלכלה הגלובלית? היא סבלה מתופעה אחת פשוטה, חמורה ומדאיגה: שיעורי ההשקעה העולמיים נתקעו מזה עשרות שנים. וגרוע מכך, הם נתקעו בשיעור נמוך ביותר, שיעור של 25%.

ומה מניבה השקעה בשיעור של 25% מהכלכלה? לא הרבה. התוצאה היא חברה כמו החברה האמריקנית, ששיעור ההשקעה בה הוא מעט מתחת ל-25%. עיניכם הרואות: מחסור בבתי חולים, חוסר בטיפול רפואי, חוסר בפנסיה, חוסר בחינוך במחיר סביר. ארץ שלמעשה אין בה מערכות חברתיות. והיעדר מערכות חברתיות בארה"ב יצר ירידה מדהימה ומהירה באיכות החיים, וזאת במדדים הברורים ביותר: ההכנסה, החסכונות, האושר וגם תוחלת החיים – כולם ירדו ירידה חדה.

כוכב לכת, עולם, שמשקיע רק רבע ממה שהוא מייצר, אין לו קיימות. עולם כזה אינו עולם שבו הקדמה והציוויליזציה יכולות להמשיך להתקדם לעתיד טוב יותר. זה עולם שבו אף פעם אין לנו די בתי חולים, בתי ספר, אוניברסיטאות, חברות מסחריות, משרות, אפשרויות והזדמנויות לכולם. זה עולם שבו מיליארדרים מונופוליסטיים גורפים את כל הרווחים, כי אף-אחד אינו מסוגל ממש להשקיע באחר מלכתחילה. זה עולם שבו מעגל מיטיב של שלום ושגשוג עתיד להיעצר פתאום, בעצירה חדה, ולהתהפך.

וזאת בדיוק הסיבה שבגללה ראינו גל של קיצוניות רגרסיבית ימנית שוטפת את העולם. רמת החיים של בני-האדם יורדת – במיוחד של העניים יותר, כמו בקרב האמריקנים החיים באזורים הכפריים, וכמו הבריטים שחיים באזורים שחדלו להיות מתועשים. ובמצב כזה, באורח צפוי, האנשים שמו יהבם בדמגוגים, כדי לקבל תחושה של כוח ואשליה של ביטחון.

חשבו כמה יהיה עלינו להשקיע כעולם שמוצא את עצמו מול איום קיומי כגון השינוי באקלים. או בקריסה אקולוגית, או בהכחדה מסיבית. ניאלץ להשקיע בדברים כמו רשתות של אנרגיה נקייה ובסבסוד של סטרטאפים ובטכנולוגיות חדשות בתחום הבנייה, במערכות למחזור מים... הרשימה אינסופית

כעת חשבו כמה יהיה עלינו להשקיע כעולם שמוצא את עצמו מול איום קיומי כגון השינוי באקלים. או בקריסה אקולוגית, או בהכחדה מסיבית. ניאלץ להשקיע בדברים כמו רשתות של אנרגיה נקייה ובסבסוד של סטרטאפים ובטכנולוגיות חדשות בתחום הבנייה, במערכות למחזור מים... הרשימה אינסופית. וכמה נצטרך להשקיע? הרבה, הרבה יותר מ-25% מהתוצר העולמי. סביר שנצטרך להשקיע 50% ויותר, באורח קבוע. במילים אחרות: כעולם, רמת ההשקעה שלנו צריכה להיות כפולה.

מנתחים, רופאים, חדר ניתוח

רופאים מנתחים בחדר ניתוח בבית חולים: צריך עוד ועוד ועוד, בכל העולם ולכולם. תצלום: The National Cancer Institute

ובכן, החדשות הטובות הן שהמגפה, וירוס ה-Covid-19, יגרום לנו סוף-סוף לעשות בדיוק את זה. המגפה כבר מביאה עמה גל עצום ואדיר של השקעות. בבתי חולים, ברפואה, בחיפוש אחר חיסון וכן הלאה. המגפה תעלה את רמת ההשקעה העולמית מ-25% בשניים או שלושה אחוזים נוספים – מה שיבשר על כך שסוף-סוף נשברת טבעת החנק של המערכת הגוססת ששלטה בנו. ואגב, המערכת הזאת היא הקפיטליזם הגלובלי, הנאו-ליברליזם, שטוענת שיותר השקעות הן תמיד סיכון ומעמסה – המגפה מראה לנו כמה שגויה ומטופשת הטענה הזאת. העלייה ברמת ההשקעות – מאוחרת ואיטית ככל שתהיה – היא מגמה חיובית והכרחית לבניית עולם שאפשר לחיות בו, בניגוד לדיסטופיה שאנחנו לכודים בה.

וזה מביא אותי ליתרון הרביעי של המגפה. במה אנחנו צריכים להשקיע? האם בטכנולוגיות חדשות ומבטיחות? בסטרטאפים חדשים ונוצצים? בוודאי, אבל במידה. אסור לנו לא לראות את היער מרוב עצים.

מחלות: מקור האיום

כדי להסביר את כוונתי, בואו נביט ביחד בעבר, בהיסטוריה.

לפני זמן לא רב – מאות אחדות – בני האדם חשבו שמקורן של מחלות בניוון. הם חשבו שעניים לוקים במחלות, שלאחר מכן מתפשטות בקרב העשירים, כיוון שעניים הם עצלנים, בעלי הרגלי חיים רעים, כיוון שהם מטבעם חלשים.

מה שכמעט איש לא העלה בדעתו הוא שמקורן של מחלות רבות הוא בהיגיינה ובסניטציה. נשמע לכם מצחיק, נכון? ובכן, אנשים סברו שהם יודעים שההפך הוא הנכון. מחלות? מחלות הרי באות מבפנים, לא מהחוץ. העניים האלו חלו כי הם שותים, מהמרים ומתהוללים (ולא חשוב שהעשירים עשו בדיוק את אותם הדברים) – ולא משום סיבה אחרת.

אף אחד לא תיאר לעצמו שהסיבה שמחלות עשו שמות בערים שלמות – ומשם דילגו לארמונות שבהם מלכים ואצילים ישבו בראש החצרות שלהם – הייתה שלעניים אין האמצעים הדרושים כדי לשמור על עצמם נקיים, בריאים וללא מחלות

אף אחד לא תיאר לעצמו שהסיבה שמחלות עשו שמות בערים שלמות – ומשם דילגו לארמונות שבהם מלכים ואצילים ישבו בראש החצרות שלהם – הייתה שלעניים אין האמצעים הדרושים כדי לשמור על עצמם נקיים, בריאים וללא מחלות. איש לא ראה את הקשר בין המחלות בקרב העניים ובין העובדה שהם חיו בתנאים של דלות, מחסור וטינופת.

ומה היו התוצאות של צורת המחשבה הזאת? האנושות לא הצליחה לגבור על המחלות. המחלות נותרו כעניין קבוע, אפל ועגמומי בחיי האדם, פחות או יותר עד שאדוארד ג'נר גילה את החיסון, בעזרתה המסוימת של חלבנית. כעת התפישות הישנות הללו מצחיקות אותנו. אבל אל לנו לצחוק, כי אנחנו עושים בדיוק את אותה הטעות.

מדוע נוצר הווירוס המוכר כ-Covid-19 וגם החל להתפשט? כי איזשהו אומלל בעיר ווהאן אכל עטלף שנשחט בתנאים שאינם תברואתיים, במה שמכונה "שוק רטוב". במילים אחרות, כיוון שאדם עני נאלץ לאכול מזון לא נקיכהנוכח בדרך שאינה הגיינית. אל תטעו בטעות המערבית: אני בטוח שהבחור הזה בווהאן היה מעדיף לאכול המבורגר איכותי ממטבח שף. מי שיכול לאכול סטייק אינו רץ לאכול עטלפים, בדרך כלל. ודבר אחד ברור: איש אינו בוחר לחיות בעוני, בעליבות ובטינופת.

ואף על פי כן, אנחנו מחמיצים את הלקח: הווירוס נולד והתפשט כיוון שחלק ניכר מהאנושות עדיין חי בעוני ובמחסור לא-אנושי. והתוצאה המיידית של חיים כאלו היא היעדר היגיינה, סניטציה וטיפול רפואי, והדבר גורם למחלות. ואלו מתפשטות, ובכן – באורח גלובלי. אבל ברגיל, איננו רואים את כל התמונה הזאת כסיבה. אנחנו חושבים שהעניים ההם חולים כי זהו גורלם, זוהי מנת חלקם – "הם אוהבים לאכול עטלפים!". בעניין הזה, לא הרבה השתנה, ואנחנו דומים למדי לבורים ההם מהמאה ה-16. לא במקרה שני העשורים האחרונים ידעו שתי מגפות – SARS ו-MERS – מגפות שלא רק הקדימו את Covid-19 ובישרו עליו – אלא החלו גם הן באזורים העניים ביותר בעולם.

מדובר בקשר ברור.

שוק, בעלי חיים, עוני, פיליפינים

עובד ישן בשוק בעלי חיים בפיליפינים. תצלום: וויין גרציו

אני חושב שהלקח של הסיפור שלי מתבהר כעת.

המערכות שעלינו לבנות כעת הן המערכות הגדולות באמת. אלו המערכות שהיו צריכות להיות למין האנושי כבר מזמן – ושעם זאת הוא בקושי העז לחלום עליהן. צריך שלכל אדם ואדם, באשר הוא, יהיו תנאי תברואה ראויים, היגיינה, מזון, מים, טיפול רפואי ותרופות. לכל אדם ואדם, באשר הוא, צריכים להיות תנאי עבודה סבירים, ומקום נקי ובטוח לגור בו. והרבה, הרבה יותר מכך. כי הנה, אנו מגלים שהמחיר שגובה מאיתנו העובדה שכל אלו חסרים לרבים כל כך, הוא הרסני: פורצות מגפות עולמיות, ועולמנו נקרע לגזרים, וכך גם חיינו.

אחד האתגרים הגדולים של המאה הזאת הוא בנייתן, לראשונה, של מערכות גלובליות ושל אמנות חברתיות גלובליות. כיצד ניתן לכל אדם בעולם טיפול רפואי הגון, מזון וסניטציה? האם עלינו להקים סוכנות בריאות עולמית? משרד מזון גלובלי? אין לנו מוסדות כאלה. למעשה, אין לנו עדיין אפילו התחלה של מוסדות כאלה. תחשבו כמה התמזל מזלנו שיש לנו ארגון בדמותו של ארגון הבריאות העולמי – ותחשבו על כך שהוא עוד לא מספק שום דבר שמזכיר בריאות עולמית או שירות עולמי של בריאות. עדיין.

ותחשבו כמה צעירים מבריקים – וגם זקנים מבריקים – יכלו לעבוד במוסדות כאלו. כמה משרות חדשות, קריירות חדשות, תעשיות חדשות ושרשראות אספקה חדשות הם היו יוצרים. הם היו מחוללים מהפכה בפוליטיקה הגוועת שלנו, וגם מציתים את הדמיון המוסרי והחברתי שלנו.

הניצוץ שיאיר את הדרך לעולם טוב יותר ואפשרי

המגפה עשויה לגרום לנו להבין שעלינו לטפל בכולנו, שאם לא כן כולנו נהיה בסכנה, ומשמעות הדבר היא לבנות את מה שכלכלנים לעתים מכנים בשם "נכסים ציבוריים גלובליים", כמו טיפול רפואי, מזון, דיור ומערכות מים, וכל זאת בפעם הראשונה בתולדות המין האנושי

הצד החיובי החמישי של המגפה הנוכחית הוא, שבדיוק היא עשויה להצית את הניצוץ של הבנה חדשה שם למעלה: שעלינו לטפל בכולנו, שאם לא כן כולנו נהיה בסכנה, ומשמעות הדבר היא לבנות את מה שכלכלנים לעתים מכנים בשם "נכסים ציבוריים גלובליים", כמו טיפול רפואי, מזון, דיור ומערכות מים, וכל זאת בפעם הראשונה בתולדות המין האנושי.

או שיקיץ עלינו הקץ.

ללא מערכות בקנה מידה גלובלי, ללא אמנות חברתיות בקנה מידה גלובלי, כולנו – כל אחד ואחת מאיתנו – נמשיך לשלם מחיר, והמחיר יאמיר כל העת. SARS ו-MERS היו ל-Covid-19, שפגע בעולם כולו.

אתם זוכרים כעת את האיומים הקיומיים שדיברתי עליהם? הם נוגעים לכולנו, משפיעים על כולנו. אנחנו לומדים את זה בדרך הקשה, בתקופה הנוכחית ממש, כשאנחנו ספונים בבית, מבודדים במקלט הביתי, ושבים לעסוק בדברים הבסיסיים, בעודנו חוששים לבריאותם של יקירינו. אם איננו רוצים שכך ייראה העתיד, ושהוא ישוכפל בגרסאות קשות יותר שיבואו עלינו במהירות בזאת אחר זאת, הרי שאנו חייבים, בפעם הראשונה בהיסטוריה, לפתח מערכות שיגנו, יתנו מקלט, יבטחו, ישמרו, יזינו ויטפלו בכולנו. בכולנו.

כי אנחנו באותה הסירה, כולנו. אנחנו עדיין לומדים עד כמה הדבר נכון, וכיצד הוא מתבטא. זוהי המתנה המשונה והיפה במצב הקיומי המקולל שאנו חווים. העניין כואב. מדובר בתופת של ממש. קשה לחיות את התקופה הזאת: אנו אוהבים, צומחים, מאבדים, אבלים. אבל כשאנחנו עוברים את כל זה ומתגברים, אנו מגלים שיש חסד, אינטימיות, התגלות, משמעות, הבנה וקירבה.  כל הדברים היקרים ללבנו ניכרים כל כך כשהשטחיות מבוערת מחיינו.

היתרון בעולם שתיארתי אינו רק בכך שיהיה זה עולם בריא, שפוי ומשגשג יותר, וגם הוגן יותר. עולם כזה יהיה מלא יותר במשמעות, באושר, במטרה, באמת, בנועם ובאהבה. והרי מאז ומעולם זאת הייתה מטרה של הדברים הנאצלים והיפים הללו הידועים בשמות כמו "קִדמה" ו"ציוויליזציה".

עומייר חק הוא כלכלן, הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם שלספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי.

תמונה ראשית: לנקות את העולם. תצלום: דייויד מלאן, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי עומייר חק.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על מגפה לטובה

    02
    Rvc1

    הרעיונות של האיש גרמו למשבר ב-1929, 2008 והמשבר שהולך לבוא שמבוסס על כלכלה חלולה כאילו קפיטליסטית אך כאשר החלקים החשובים ביותר שלה כמו שער הריבית מנוהלים על ידי הממשלה. השיטה הקפיטליסטית האמיתית שמבוססת על ממשלה שמגינה על זכויותיו של אדם לחייו ורכושו היא הדרך היחידה להימנע ממשברים כאלה שעולים לכל כך הרבה אנשים באיכות חייהם במקרה הטוב ובחייהם במקרה הרע. הבעיה היא שכבר יש לנו כלכלה מעורבת והצד ה"קפיטליסטי" בה ממשיך לקטון ברוב מדינות העולם. רק כלכלהנחופשית אמיתית בה הממשלה מוגבלת לבתי משפט משטרה וצבא יכולה להציל אותנו אחרי המשבר הקרוב שיגרם הרבה יןתר מהכלכלה המעורבת מאשר מהוירוס.

03
ארגמן

היה יכול להיות מצחיק לקרוא ליברטריאנים, המוגנים בחסות המדינה הדואגת להם ולו באורח מינימלי בעת מגפה, אם זה לא היה עצוב להחריד.
ליברטריאנים יקרים: תתמכו בזה שהשוק החופשי יקבע את המחיר של חיסון הקורונה?
שמתם לב שכלכלה "חופשית" לא יושמה בשום מקום? מה, זה במקרה? והרעיון של התערבות מוגבלת לבתי משפט, משטרה וצבא היא אשליה: הרי גם שם היצע וביקוש קובע שכר, לא? אז תחיו עם זה שהמדינה תקבע את שכר השוטרים אבל תתן לכל היתר למות בחסות יבוא מסיבי של מוצרי עבדות מאסיה?

04
יובל

מאמר מרתק. כה נכון וכה עצוב. כבר השנים שהעולם מתנהל בצורה איומה ובתקיעות קפיטליסטית..מסופקתני שהעולם יוכל לשנות באופן קיצוני את הרגליו ולצערי צריך מגיפה חמורה יותר מהקורונה או משבר אקלים בכדי באמת לשנות הרגלים ולחיות בצורה הרמונית