מהנדסים חלומות טובים

רבים סובלים מסיוטים: כעת מגלה המדע שאפשר להתערב בתסריטי האימים הליליים ואפילו לתקשר עם החלום
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

רובנו התנסינו בחלום סיוטי אחד, או יותר מזה. זוהי תגובה נורמלית ללחץ. אך ישנו מיעוט לא קטן של בני אדם החווים סיוטים תכופים כל כך – כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה חווים לפחות סיוט אחד בשבוע – שההפרעה לשינה עלולה לפגוע קשות בבריאותם הנפשית, להעצים את תסמיני החרדה, הדיכאון ואפילו להפוך אותם לאובדניים.

אנשים החווים סיוטים תכופים עלולים לחוש חסרי אונים, כאילו נידונו לחוות שוב ושוב, בכל לילה, את החלומות המטרידים

אנשים החווים סיוטים תכופים עלולים לחוש חסרי אונים, כאילו נידונו לחוות שוב ושוב, בכל לילה, את החלומות המטרידים. הנושאים המרבים לחזור בסיוטים כוללים כלי רכב שיצאו משליטה, נפילה, מרדף או תקיפה, נשירת שיניים, ובחינה שאליה הם מאחרים או מגיעים לא מוכנים. הנה דוגמה אופיינית:

״הייתי באוטובוס. אני לא יודע איפה היינו או לאן נסענו. השמש נעה בשמיים מהר מדי. ניסיתי לדבר עם הנוסעים האחרים, אבל איש מהם כנראה לא שמע אותי. ניגשתי לדבר עם הנהג, אבל לא היה נהג, האוטובוס נסע בכוחות עצמו. ואז היה לילה וחושך מוחלט. האוטובוס נסע מהר נורא. הירח המלא זרח ונע במהירות בשמים כמו שעשתה השמש קודם לכן. ניסיתי להזהיר את הנוסעים האחרים. ניסיתי להיכנס לתא הנהג, אבל הוא לא נפתח. הנוסעים האחרים פשוט ישבו שם. נכנסתי לחרדה. כשהתעוררתי עדיין נשמתי נשימות מהירות״.

(מתנדב מתאר סיוט שחלם, במסגרת המחקר שלי ושל עמיתיי באוניברסיטת סוונסי).

צעירה, צעיף, ים, עיניים מכוסות

סיוט. תצלום: אוסקר קיז

עבור מי שחווים סיוטים תכופים, השינה הופכת למקור בלתי פוסק של פחד ומתח, במקום למנוחה. שוב ושוב הם מתעוררים כשגופם ומחשבותיהם נתונים בהלם: הלב פועם במהירות, הם מתנשמים, כפות ידיהם מזיעות, והמצוקה הנפשית שלהם נמשכת לעתים לאורך כל היום ומפריעה להם לישון גם בלילה הבא.

אני חוקרת שינה. אחת המטרות של עבודתי היא לעזור לסובלים מסיוטים. אני חוקרת את החלומות, כדי להבין טוב יותר כיצד הם פועלים, ומה קורה כשהחלימה מופרעת, ובכלל זה בשל חוויה של סיוטים חוזרים ונשנים. אני רוצה לגלות דרכים לתקן סיוטים, ולהנדס במקומם חלומות להחלמה.

פקחתי את עיניי, הסתובבתי וראיתי שגופי עדיין שוכב לו וישן! יצאתי מדעתי – ממש! – משמחה, כשהבנתי שאני בתוך חלום

במהלך העשור האחרון, עבדתי במעבדות שינה בכל העולם. השגחתי על מאות אנשים בשנתם, כדי שאוכל להעיר אותם ולשאול אותם על מה חלמו. היום אני עובדת במעבדת השינה והנוירו-פיסיולוגיה של אוניברסיטת רוצ׳סטר, במדינת ניו יורק, שם, במקרה, התאהבתי בתחום המחקר הזה בעת לימודיי לתואר הראשון בשנת 2008. באותה שנה, במיטה שלי במעונות הסטודנטים, חוויתי לראשונה חלום מודע (Lucid Dream) – חלום שבו את יודעת שאת חולמת, ואת יכולה לשלוט במידת מה במתרחש. בחלום המודע הזה, פקחתי את עיניי, הסתובבתי וראיתי שגופי עדיין שוכב לו וישן! יצאתי מדעתי – ממש! – משמחה, כשהבנתי שאני בתוך חלום. אני זוכרת שנדהמתי מכך שהכול נראה לי מלא חיוּת ואמיתי, ושהמציאות החלופית הזו נוצרה בתוך התודעה שלי.

כשהתעוררתי, ידעתי שאת זה אני רוצה לחקור. רציתי להכיר את עולם החלימה באמצעות מחקר מדעי של השינה. ומראשית הקריירה שלי כתלמידת מחקר במעבדת החלימה והסיוטים במונטריאול, בשנת 2011, זה בדיוק מה שעשיתי – חקרתי את הפסיכולוגיה והפרקטיקה של החלימה.

חוקרים בתחומי עורכים לרוב מחקרים במעבדות שינה תוך שימוש בפוליסומוגרפיה, הכרוכה במדידת תנועת העין, גלי המוח וקצב הלב של הישנים. השיטה הזו נולדה בשנת 1951, כאשר הרופא וחלוץ חוקרי השינה האמריקני יוג׳ין אסרינסקי (Aserinsky) הניח אלקטרודות על גולגולתו של בנו בן השמונה וסביב עיניו, וגילה שבמהלך הלילה יש פרקי זמן שבהם עיניו של בנו נעות, בהתאם לשינויים בפעילות המוחית. אם מעירים את הנבדקים במהלך פרקי הזמן האלה, המוכרים היום בשם ״שנת חלום״ (שבמהלכה נצפית תנועת עין מהירה או REM), הם נוטים לדווח על חלומות מוזרים מלאי תחושה ורגשות, הרבה יותר מאשר בפרקי שינה אחרים. אגב, חלומות נוטים יותר להופיע במהלך שנת החלום והם חיים יותר, אבל בניגוד לאמונה שרווחה בעבר, אנו חולמים גם בזמנים אחרים במהלך השינה.

מצלמה, מדבר, ריחוף

ללכוד את החלום? תצלום: ג'ייקוב אוונס

כדי להשפיע על חלומות, מהנדסי חלומות צריכים להבין את התהליכים המעצבים את תוכן החלום. במשך זמן רב, התפישה המקובלת הייתה כי חלומות הם סימולציות של חיי הערוּת, המיוצרים אך ורק על ידי הפעילות המוחית. אולם כעת הולכות ומצטברות ראיות לכך שגם יתר הגוף תורם לייצור החלום, ויש לכך השלכות עצומות עבור מהנדסי חלומות המחפשים דרכים לעצב חלומות.

הבעות הפנים של אנשים במהלך השינה, כמו חיוך או צחוק, מתאימות לתוכן הרגשי של חלומותיהם

למשל – במחקר שערכה לאחרונה הנוירולוגית איזבל ארנלף (Arnulf) עם צוות באוניברסיטת פייר ומארי קירי בפריז, על מי שחולמים חלומות מודעים. ארנלף ועמיתיה ביקשו מן החולמים המודעים שלהם לעצור את הנשימה בחלום, וגילתה כי כשעשו זאת, חלה הפסקה בזרימת האוויר בגוף הישן, שנרשמה על ידי חיישן שהונח בתוך הנחיריים. הדבר מוכיח כי לפחות אצל מי שחולמים חלומות מודעים, הגוף הפיזי בא לידי ביטוי בתוכן החלום בזמן אמיתי. ישנה גם התאמה בין הגוף לבין תכני חלימה רגשיים יותר. ממחקר עדכני נוסף של ארנלף עולה כי הבעות הפנים של אנשים במהלך השינה, כמו חיוך או צחוק, מתאימות לתוכן הרגשי של חלומותיהם.

ההקבלות הללו בין הגוף ותוכן החלום עשויות להיות בעלות חשיבות קלינית. התגברות קצב הלב והנשימה המלווה סיוטים או חלומות שיש בהם חרדה, פירושה שמי שחווים סיוטים תכופים חווים בעצם עוררות גופנית מוגברת מדי במהלך השינה. הקשרים בין גופנו לתוכן החלומות שלנו מציעים גם דרך מרגשת להתערבות בחלומות ושינויָם.

אחד הנושאים החשובים הנוספים עבור מהנדסי החלומות הוא תפקידם של החלומות. פתרון התעלומה הזו עשוי להציע אפשרויות נוספות לשליטה תרפויטית בחלומות. לפי אחת התיאוריות, שנת החלום והחלימה מסייעות לשילוב החוויות האחרונות שלנו, בעיקר אלה הרגשיות, בזיכרוננו האוטוביוגרפי הרחב.

את הפן הזה של החלומות חוויתי על בשרי. כשלמדתי לתואר שני, התנדבתי למחקר חלומות שערכה אליזבתה (ליזה) סולומונובה (Solomonova), אחת מעמיתותיי. ליזה הניחה אלקטרודות על הגולגולת, הפנים והזרועות שלי לפני שנרדמתי לשנת בוקר קצרה בחדר השינה במעבדה. לאחר מכן היא הלכה לתא הפיקוח, כדי לצפות במחשב בגלי המוח שלי בעודה מחכה שאירדם. כשהיא ראתה שאני חווה שנת חלום, ואפילו הבחינה – על גבי צג האינפרה אדום שהיה תלוי מעליי – שעיניי נעות מתחת לעפעפיי העצומים, היא העירה אותי. ״מישל?״ היא אמרה במיקרופון ששידר אל החדר בו ישנתי. ״אתה יכולה לספר לנו מה חלמת?״ וזו הייתה התשובה שלי:

״טוב. אה, בהתחלת החלום, הייתי כאן במיטה וניסיתי להירדם, וחתול אפור קטן עלה על המיטה, אבל זו הייתה בעצם ליזה, וליזה אמרה לי להתעורר. ואז, אה, נכנסת לחדר המעבדה בעקבות ליזה החתולה...״

מורפאוס, ז'אן-ברטראן רסטו

מורפאוס (1771), ז'אן-ברטראן רסטו, המוזיאון לאמנות של קליבלנד. תצלום: ויקיפדיה

חלומות אינם רק שחזור של חיי הערות: הם יצירות חדשות, ולעתים קרובות משונות. המוזרות שלהם אמנם עשויה להיראות אקראית בתחילה, אבל חוקרי חלומות רבים סבורים כי יש לה תפקיד ביצירת קישורים חדשים בין עקבות של זיכרונות קרובים

שילוב החוויות העכשוויות בחלום הוא עניין רגיל למדי – במקרה זה, שילבתי את חוויית השינה במעבדה, ואת הידיעה שליזה תעיר אותי. אבל חלומות אינם רק שחזור של חיי הערות: הם יצירות חדשות, ולעתים קרובות משונות. המוזרות שלהם אמנם עשויה להיראות אקראית בתחילה, אבל חוקרי חלומות רבים סבורים כי יש לה תפקיד ביצירת קישורים חדשים בין עקבות של זיכרונות קרובים. כשאני ישנה בבית, החתול האפור שלי מעיר אותי בכל בוקר בקפיצה על המיטה. החלום שלי יצר משום כך קישור חדש בין החתול-האפור-שלי-שמעיר-אותי-בבוקר לבין ליזה-החוקרת-שמעירה-אותי-במעבדה. תהליך הקישור הזה עשוי לסייע לנו להטמיע חוויות חדשות וחשובות אל תוך סיפור החיים האישי שלנו.

חשוב לציין כי במקרה של סיוטים, התהליך הזה כנראה מופרע. סיוטים, המאופיינים בנושאים חוזרים ובדמיון לתסריטים, הם פחות אסוציאטיביים מחלומות אופייניים. נדמה שהרגש העז מפריע לחלום לעשות את מלאכתו, מלאכת החיבורים החדשים. התסריט חוזר על עצמו, הרגשות נבנים, ההתעוררות מופרעת, המעגל חוזר שוב ושוב.

כדי להיחלץ מהמלכודת הזו, הטיפול הנפוץ ביותר בסיוטים חוזרים הוא טיפול בדמיון חזָרָתי (imagery rehearsal therapy), המשתמש בדמיון בזמן ערות כדי לשנות את הסיוט. החולמים המטופלים כך לרוב כותבים את הסיוטים שלהם ומנסים לשנות משהו בתסריט כדי לגרום לחלום להיות חיובי יותר. לאחר מכן הם מבלים 10-20 דקות בחזרה מנטלית, שבהם הם מדמיינים גרסה חדשה של החלום שלהם.

אם נחזור לדוגמה הקודמת שנתתי, של האדם שבסיוטו אוטובוס דוהר ללא שליטה: הוא נהג לדמיין את עצמו מביט במתרחש ממעל, מן השמיים המוארים באור שמש. כשהשפיל את עיניו אל הכביש, הוא ראה את האוטובוס נע באיטיות מדהימה, ממש בקצב של חילזון. הוא הבין שהאוטובוס כלל לא יצא משליטה, ורק נדמה היה לו שהוא ממהר כי בזמן החלום חלפו יום ולילה. כשצפה בסצנה המדומיינת מחדש שבה הכול הואט, הדבר סייע לו לחוש רגוע הרבה יותר.

דמיון חזרתי היא טכניקה פשוטה המקטינה את תדירות ואת חומרת הסיוטים, ואפילו את התסמינים הקשורים בהם, כמו חרדה ודיכאון. אולם, גישות אחרות להנדסת חלומות מרחיקות לכת עוד יותר ומנסות להשפיע על החלומות בעודם מתרחשים, תוך כדי שינה. דרך אחת היא באמצעות חלומות מודעים, וטיפול בחלומות מודעים הוא כעת אחד הטיפולים המומלצים בסיוטים על פי האקדמיה האמריקנית לרפואת שינה.

פרח, טל, בוקר, זריחה

יש שעה כזאת של בוקר שבה אפשר להתערב בחלום. תצלום: ארון ברדן

טיפול בחלומות מודעים מתחיל בכך שהמטופלים מתאמנים במספר טכניקות במהלך היום ולפני השינה, כדי להגדיל את הסיכוי לחלום חלום מודע. אחת הטכניקות, ״בדיקת מציאות״, מחייבת אותם לשאול את עצמם שוב ושוב במהלך היום אם הם חולמים כרגע. הרעיון הוא שההרגל יזלוג אל תוך השינה, ואז כשישאלו את עצמם את אותה שאלה, הם יבינו שהתשובה היא ״כן, זהו חלום!״. בשיטה נוספת, הקרויה ״להתעורר ולחזור לישון״ (wake-back-to-bed), המטופלים מתעוררים מוקדם בבוקר ונשארים ערים במשך כעשר דקות. במהלך עשר הדקות הללו הם חוזרים ומשננם לעצמם: ״בפעם הבאה שבה אחלום אזכור שאני חולם״.

ברגע שאדם נמצא במצב של חלום מודע, המטרה של הטיפול, בדומה לטיפול בדמיון חזרתי, היא לשנות את תסריט החלום וליצור פתרון חלומי חדש

ברגע שאדם נמצא במצב של חלום מודע, המטרה של הטיפול, בדומה לטיפול בדמיון חזרתי, היא לשנות את תסריט החלום וליצור פתרון חלומי חדש. הנה דוגמה למטופלת שסבלה מסיוטים חוזרים ועברה טיפול בחלומות מודעים: היא נזכרה קודם כל בסיוט החוזר, ולאחר מכן בשני חלומות שחלמה בהמשך במהלך הטיפול (לאחר שכתוב של התסריט והוספת חיזוקים חשובים):

* הוא (בעלי לשעבר) רדף אחריי שוב ברחבי העיר, במכונית. לאן שלא רצתי, הוא מצא אותי וחייך חיוך סדיסטי. הוא כמעט דרס אותי, ואז התעוררתי.

* אני חולמת שוב שבעלי רודף אחרי, שוב במונית.. בשלב מסוים, אני מסוגלת פשוט לומר: ״עצור״. אני מתעוררת.

* אני חולמת שבעלי רודף אחריי, שוב במונית. זעקתי לעזרה. אנשים רבים יצאו מבתיהם וביחד צעדנו לקראתו. הוא נעלם.

במקרה הראשון של המודעות, המטופלת פשוט הבינה שהיא חווה את החלום הרע החוזר שלה, והחליטה להתעורר. אולם בפעם הבאה, במקום להסתפק במודעות לחלום, היא יכלה לבחור להתייחס לחלום בצורה חדשה: לזעוק לעזרה. ברגע שהחולמת השלימה את הפעולה, החלום השתנה והסיוט שלה נפתר בסוף חיובי יותר. בחלום האחרון, היא יכלה להפוך את התסריט לחיובי עוד יותר.

באופן כללי, כשלומדים לחלום חלומות מודעים הדבר עשוי להעצים את תחושת השליטה בחלומות ולשפר את הגישה כלפי שינה וחלומה. גילינו גם שכאשר מתעוררים מחלום מודע, מצב הרוח בבוקר עשוי להשתנות לחיוב, בניגוד למצוקה שמלווה לעתים קרובות התעוררות מסיוט.

אנחנו יכולים להשתמש בגוף כתווך חדיר שמבעדו ניתן להשפיע על התודעה החולמת, למשל באמצעות גירוי חושי שנועד להשפיע על החוויה הסובייקטיבית במהלך השינה

גישות חדשות יותר להנדסת חלומות מרחיקות לכת עוד יותר, בניסיון להשפיע על חלומות בעת התרחשותם. הן מנצלות את העובדה שניתן לדמיין את התודעה החולמת כמי שחולקת מעגל חשמלי עם הגוף הגשמי במהלך השינה. פירוש הדבר הוא שאנחנו יכולים להשתמש בגוף כתווך חדיר שמבעדו ניתן להשפיע על התודעה החולמת, למשל באמצעות גירוי חושי שנועד להשפיע על החוויה הסובייקטיבית במהלך השינה.

אבוקדו, טוסט, מרחף

חוויה חושית אלטרנטיבית? הכל אפשרי. תצלום: סטויקה יונלה.

במסגרת המחקר שלי לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת סוונסי [בוויילס, בריטניה] ביצעתי ניסויים בגישה זו כדי לעודד חלומות מודעים. פיתחנו פרוטוקול שעל פיו, במשך 20 דקות לפני שהמתנדבים שלנו נרדמו, הצגנו להם אור מהבהב וצלילי צפצופים בהפסקות של כדקה אחת. בכל פעם שהם הבחינו באותות הללו, הורו להם ״לזכור להפוך למודעים״. הדבר גרם להם להיות מודעים למחשבות, רגשות ותחושות ולשאול את עצמם אם החוויה דומה או שונה לחווייתם בזמן הערות. בעיקרון, אימנו את המתנדבים שלנו לקשר אותות חושיים למצב מנטלי של מודעות צלולה.

אחרי האימון, הרשינו להם להירדם, וכשהם נכנסו לשלב שנת החלום, חזרנו והצגנו בפניהם את אותם אותות כדי לגרום להם לחלום חלומות מודעים. מתנדבת אחת, שעבורה התהליך הצליח, תיארה כך את מה שחוותה:

״ערכתי קניות בסופרמרקט ובדיוק הנחתי את המצרכים בעגלה ואז שמעתי צפצוף. הרגשתי כאילו קיבלתי המון הודעות בטלפון שאמרו לי מה לקנות, דברים כמו ׳תקנה עוגיות׳. נזכרתי באורות רק פעם אחת, אורות בהירים שהבהבו בחנות״.

חולמים מודעים יכולים להבין דיבור ולהגיב בהתאם. בעתיד, ניתן יהיה לתת לחולמים הוראות מורכבות יותר, ובכלל זה תזכורת לשנות את הסיוט בעודו מתרחש

המתנדבת שמה לב לאותות ושמה לב שהיא צופה בהם ממצב של חלום. במחקר נוסף שנערך לאחרונה, קבוצה של חוקרים ממדינות שונות השתמשו באותו פרוטוקול כדי לתקשר עם חולמים ברגע שאלה החלו חולמים חלומות מודעים, ולאמן אותם לענות לשאלות במתמטיקה באמצעות איתותים בעיניים. למשל, החוקרים הציגו את המילים ״שמונה פחות שש״, והחולם המודע ענה באמצעות הסטה מהירה של עיניו פעמיים שמאלה וימינה. מכאן ברור כי חולמים מודעים יכולים להבין דיבור ולהגיב בהתאם. בעתיד, ניתן יהיה לתת לחולמים הוראות מורכבות יותר, ובכלל זה תזכורת לשנות את הסיוט בעודו מתרחש.

גישה נוספת להנדסת חלומות המשתמשת באותות כדי להנחות חלומות נקראת ״דורמיו״ (Dormio) – זוהי מעין כפפה, שנועדה לזהות את ההירדמות באמצעות חיישנים המודדים מתח שרירים, קצב לב ופעילות חשמלית בעור. כשדורמיו מזהה הירדמות, היא משמיעה אות קולי, שנועד להשפיע על תוכן החלום במצב ההיפנגוגי – המצב הראשוני שבין ערות לשינה, שבמהלכו אנשים פתוחים במיוחד להשפעות.

במחקר נוסף המראה כיצד אפשר לנצל את המצב ההיפנגוגי לעיצוב החלומות, אדם האר הורביץ (Haar Horowitz) ועמיתיו מ-MIT תכנתנו את דורמיו לעודד חולמים ״לחשוב על עץ״ ממש ברגע שנרדמו. בכל פעם שהחוקרים עשו זאת, הם העירו את המתנדבים וביקשו מהם לתאר את החלומות שלהם, כדי לבדוק אם הצליחו לגרום להם לחלום על עץ. החקרים גילו כי במשך הזמן, לאחר כל הטמנה מוצלחת של גרעין לחלום, הדימויים ההיפנגוגיים הפכו ליותר ויותר יצירתיים וחלומיים:

התעוררות ראשונה: עצים. סוגים רבים ושונים, עצי אורן, אלונים.

התעוררות שלישית: עץ מהילדות שלי, מהחצר האחורית שלי. הוא מעולם לא ביקש דבר.

התעוררות חמישית: אני במדבר, יש שם שמאן, הוא יושב איתי מתחת לעץ ואומר לי לנסוע לדרום אמריקה...

עמיתיי ואני התחלנו לאחרונה להשתמש במצב ההיפנגוגי לשינוי מהלכם של סיוטים. במחקר אחד שטרם הסתיים, ביקשנו מהמשתתפים לבוא למעבדת השינה למספר פגישות שבהן הם האזינו למדיטציה מודרכת, שנועדה לגרום להם להירדם, וכשהיו במצב זה (שזוהה על פי גלי המוח שלהם) ביקשנו מהם לדמיין חלום רע בדרך חדשה. למשל, מאז שביתה נפרץ כשהייתה קטנה, אחת המשתתפות סבלה מסיוט חוזר ונשנה שבו היא נרדפת ברחבי הבית על ידי נמר. כשהיא דמיינה את החלום מחדש, היא דמיינת את הנמר הופך פתאום לדמות מצוירת ילדותית וקופץ על המיטה שלה. שבוע לאחר מכן, היא סיפרה לנו ששותפיה לדירה שמו לב שהיא הולכת לישון מוקדם יותר, והיא הבינה כי במשך שנים רבות היא נמנעה מללכת לישון משום שחששה להיות לבדה בחדר השינה. שינוי התסריט של הסיוט שינה כנראה מיד את יחסה לשינה.

יתכן שאפשר יהיה להשתמש במכשירים כאלה כדי לנצל את האיכויות האסוציאטיביות המשונות של המצב ההיפנגוגי כהשראה ליצירות אמנות או סיפור סיפורים

תוצאות כאלה מביאות אותנו לחשוב כי יום אחד אפשר יהיה להשתמש במתקן דמוי-דורמיו כדי לעזור לאנשים לנצל את המצב ההיפנגוגי ולשכתב את הסיוטים שלהם בנינוחות בביתם. אגב, מחוץ להקשר הקליני, יתכן שאפשר יהיה להשתמש במכשירים כאלה כדי לנצל את האיכויות האסוציאטיביות המשונות של המצב ההיפנגוגי כהשראה ליצירות אמנות או סיפור סיפורים.

יוני הלוהב, פרדריק לורד לייטון

"יוני הלוהב" (1895), פרדריק לורד לייטון. תצלום: Artrenewal.org, ויקיפדיה

דמיינו מכשיר המזהה את התוכן הרגשי של חלומותיכם, ומסייע לכם להרגיש טוב יותר באמצעות ריחות או צלילים, או כשהוא מורה לכם לדמיין חלום שתכננתם מראש

כלי מרגש נוסף להנדסת חלומות שיוכל אולי לטפל בסיוטים הוא ״Essence״, שיצרה ג׳ודית אמורֶס פרננדס (Amores Fernandez) ב-MIT ובבית הספר לרפואה של הארוורד. אמורס בנתה מכשיר שמפיץ ריחות שונים משלושה מכלים קטנים, וניתן לחבר אותו לאפליקציה ולטכנולוגיה לבישה המודדת קצב לב, קצב הזעה ואולי גם גלי מוח. אחד היישומים של המכשיר יהיה להפיץ ניחוח נעים במהלך שנת החלום, בעיקר אצל מי שסובלים מסיוטים. מחקר קודם הראה כי חשיפה לניחוח נעים במהלך השינה מניבה חלומות חיוביים יותר. לכן, על ידי חשיפה לניחוח נעים במהלך שנת החלום, או אפילו במהלך תקופות מסוימות בשנת החלום המאופיינות על פי קצב לב ונשימה, יתכן כי ניתן יהיה לשפר את הרגשות בעת החלימה ולצמצם את תדירות הופעת הסיוטים. כלים  נוספים נמצאים בשלבי פיתוח וניסוי, למשל NightWare – אפליקציה שאושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני, המפעילה רטט כשהיא מזהה עלייה בקצב לב במהלך שנת החלום, כדי לקטוע סיוטים. כלי כזה נמצא בימים אלה בניסויים קליניים על 240 מטופלים.

זוהי תקופה מרגשת מאוד להיות בה מהנדסת חלומות – התחום מתקדם במהירות. בעתיד הלא מאוד רחוק, אני חוזה סוג של טיפול בממשק-חלום, המשלב ערוצי מחקר שונים שאני ואחרים עסוקים בהם. דמיינו מכשיר המזהה את התוכן הרגשי של חלומותיכם (למשל, על ידי ניטור של רמת העוררות הגופנית והבעות הפנים שלכם), ומסייע לכם להרגיש טוב יותר באמצעות ריחות או צלילים, או כשהוא מורה לכם לדמיין חלום שתכננתם מראש. לאחר מכן תוכלו לדווח על מידת ההצלחה, או להשתמש בתנועות עיניים או אותות אחרים שנקבעו מראש, כדי לכוונן את המכשיר לפעם הבאה, במידת הצורך.

ברמה עקרונית יותר, הנדסת חלום, ובכלל זה המחקר והטכנולוגיה העוסקים בחלומות מודעים, מחזירים לרבות שלנו את החלום ככלי שימושי. אני מקווה שבעתיד הקרוב קל יהיה הרבה יותר לטפל בבעיית הסיוטים, ולא רק זה, אלא שנמצא דרכים מהנות יותר ויותר לעזור בהן לכולם לנצל היטב את חיי החלום שלהם.

מישל קאר (Carr) עורכת את מחקר הפוסט-דוקטורט שלה על שינה וחלימה בחוג לפסיכיאטריה באוניברסיטת רוצ׳סטר בניו יורק. היא בונה רשת מחקר על הנדסת שינה – השפעה על חלומות לשיפור בריאות ורווחה. בשנת 2019 היא יזמה את סדנת Dream x Engineering Workshop ביחד עם מעבדת המדיה של MIT, ושימשה עורכת-אורחת בגיליון מיוחד של כתב העת Consciousness and Cognition. מישל קאר כותבת בכתב העת Psychology Today.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: חלום וערות, עולם מימי של ציפה מודעת לא-מודעת. תצלום: ג'ואנה ניקס-ווקופ, unsplash.com

Photo by Joanna Nix-Walkup on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מישל קאר, AEON.


תגובות פייסבוק