מה יש בשם אשכנזי?

שמות משפחה אשכנזיים יכולים ללמד אותנו המון על בעליהם -- מקום מגורים, מקצוע, מצב כלכלי ואפילו טעם אסתטי -- אבל השרירותיות שבה הם נבחרו עלולה גם להטעות
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

כיום, שמות משפחה הם מבחינתנו הדבר הטבעי ביותר בעולם, חלק מהותי בזהות שלנו. הם עוברים מדור לדור כחוט הקושר בינינו לבין ההיסטוריה המשפחתית שלנו. אבל בקרב יהודי מזרח אירופה, תהליך גורף של אימוץ שמות המשפחה התרחש בשלב מאוחר למדי, רק בסוף המאה השמונה עשרה ובמאה התשע עשרה. תהליך אינטנסיבי ומהיר זה, שנכפה למעשה על הקהילות היהודיות באירופה על-ידי מדינות הלאום החדשות, הביא ליצירתם של שמות המשפחה המוכרים לנו היטב כיום, ממנדלסון ועד שניידר, ממקורות לשוניים שונים וקטגוריות סמנטיות שונות.
בקהילות יהודיות שונות, דוגמת אלה שהיו בספרד ופורטוגל, תהליך אימוץ שמות המשפחה התחיל כבר בימי הביניים, דבר הקשור בין השאר לחשיבות הרבה יותר שהוקדשה במקומות אלה לשיוך המשפחתי.

גם במובלעות מסוימות באירופה ישנם שמות משפחה מתועדים כבר במאה השבע עשרה, למשל בפראג ובפרנקפורט. "יוצא דופן נוסף, שחל במרכז ומזרח אירופה, אלה שמות משפחה שמקורם בשושלות רבנים," אומר חיים גיוזלי, מנהל מאגרי המידע בבית התפוצות. בשמות אלה ראו צאצאי הרבנים חשיבות, וגם כשחלקם היגרו ממערב אירופה למזרח, הם הביאו איתם את השמות האלה.

הקיסר יוזף השני, ששלט גם על אוסטריה, הוציא ב-1787 צו בנושא היהודי, שלפיו על כל יהודי ממלכתו לאמץ שמות משפחה קבועים

אך במאה השמונה עשרה חי הרוב המכריע של היהודים בעולם בקהילות שבמרכז ומזרח אירופה, רבים מהם תחת האיחוד הפולני-ליטאי. עד אז הם לא נהגו לאמץ לעצמם שמות משפחה בצורה המוכרת לנו כיום. גם אם במסמך רשמי כלשהו הופיע אדם בשם "דוידוביץ'", הכוונה הייתה רק לציין שהוא בנו של דוד. השמות של היהודים באזורים אלה, עד אותה תקופה, השתנו מדור לדור; אם משה ושרה התחתנו, ונולד להם מנדל, הוא כונה מפעם לפעם מנדל בן משה. ובתם פרל כונתה פרל בת שרה. מכיוון שהקהילות היהודיות היו מסוגרות והתנהלו בתוך עצמן, לא היה צורך בזיהוי מדויק יותר מזה.

מה שינה את המצב הזה בסוף המאה השמונה עשרה? הופעת מדינת הלאום המודרנית, ששאפה לגייס את הגברים לצבא ולמסות את אזרחיה. עד אז, הקהילה היהודית יוצגה כגוף אחד מול השלטון, וחלוקת תשלום המיסים בתוך הקהילה, כמו גם הדאגה לחינוכם ומחייתם של החברים בה, הייתה עניין של ראשיה. אבל המדינה המודרנית עודדה אינדיבידואליזציה. במסגרת המדינות החדשות הופיעו שמות לרחובות ואף החלה הקפדה על קבורה מסודרת ונפרדת לכל אדם, מסביר גיוזלי. הקיסר יוזף השני, ששלט גם על אוסטריה, הוציא ב-1787 צו בנושא היהודי, שלפיו על כל יהודי ממלכתו לאמץ שמות משפחה קבועים. "הוא קובע כללים, למשל שהשם יהיה בעל צליל גרמני. חשוב לו לעבות את היסוד הגרמני בממלכה, כי דוברי הגרמנית היו מיעוט," מסביר גיוזלי.

הקיסר הורה גם על דבר המוכר לנו היטב כיום – שאשה נשואה תאמץ את שם המשפחה של בעלה. הקיסר קיווה לסיים תוך חצי שנה עם התהליך הזה, אך בפועל הוא נמשך כמה עשרות שנים (כשבעקבות השינויים שהחיל הקיסר באוסטריה באו שינויים דומים גם במדינות אחרות, כגון רוסיה, פולין וצרפת – בתקופת נפוליאון). "בסביבות 1830, 1840, פחות או יותר לכל היהודים במזרח אירופה, במדינות שהיו אז, יש כבר שמות משפחה קבועים," מספר גיוזלי.

חשוב לציין כי לא כל היהודים בטחו ברשויות, ובתחילה הם שמרו בתוך הקהילות על השמות המסורתיים והמשיכו באורח החיים המסורתי. המגע עם השלטונות עדיין היה מזערי. אבל עם הזמן, ככל שעוד ועוד יהודים חתרו להתקדם בתוך החברה ולעבור לערים הגדולות, הם אימצו את השמות האלה ככלי של מוביליות חברתית. עד המחצית השנייה של המאה התשע עשרה, היהודים שינו את שמותיהם מתוך אילוץ, לאט לאט.

הפעם הראשונה שיהודים משנים את שמם בבת אחת, במסה גדולה, הייתה בהונגריה, שם הפכו את שמות המשפחה הראשונים שאימצו - שמות בעלי צליל גרמני כדרישת הקיסר - לשמות הונגריים. זאת בעיקר כדי לאפשר לעצמם להתקדם בממלכה ההונגרית החדשה אשר העניקה להם אמנציפציה זמן קצר לאחר שנוסדה, ב-1867. סיבה נוספת לשינויים מסוג זה, מסביר גיוזלי, הייתה ניסיון להימנע מאנטישמיות. היהודים היו המיעוט הבולט בהונגריה בשינוי שמות, וכך הגיעו למצב ש"בתחילת המאה העשרים, רבע מאוכלוסיית בודפשט היתה יהודית," הוא מספר. למעשה, היהודים היוו נתח נכבד ממעמד הביניים ההונגרי. מקומות בולטים נוספים שבהם שינו יהודים את שמם למטרות השתלבות בחברה הם ארצות הברית וכמובן, ארץ ישראל. 

מבנה שמות המשפחה החדשים

מפה של פיזור יהודי אירופה ב-1881. בוורוד: בין 13-9 אחוזים מהאוכלוסיה היו יהודים; אפור כהה: 18-13 אחוזים.

מפה של פיזור יהודי אירופה ב-1881. בוורוד: בין 13-9 אחוזים מהאוכלוסיה היו יהודים; אפור כהה: 18-13 אחוזים.

שמות המשפחה החדשים נוצרו במגוון צורות, וגיוזלי ממליץ לבחון אותם בשלושה היבטים. ראשית, עלינו להבין מה הבסיס הלשוני של השם, מאיזו שפה הוא נגזר. עברית ויידיש הן כמובן שתיים מהשפות שמהן נגזרו שמות המשפחה החדשים של היהודים באירופה. לדוגמה, שם המשפחה "כהן" נחשב לשם מכובד, ולכן מי שהיה לו הרקע המתאים, או רצה לבחור שם יוקרתי מן התנ"ך והתלמוד, בחר בו (או באחת מנגזרותיו, כגון קפלן). שם מרכזי נוסף היה "לוי" על צורותיו השונות (לוין, לוינסקי, לוינסון, לויטן). ואפשר לצרף לאלה גם ראשי תיבות כמו כץ (כהן צדק) או גץ (גבאי צדק) או בק (בן של צדיק). כמובן שהיו יהודים שבחרו לעצמם שם משפחה מהתנ"ך שאינו קשור בהכרח לשבט לוי, כגון אפרים, בנימין, ראובן ואחרים, או גרסאות של אלה, כמו רובין.

במאמרו ב-Jewish Currents מציג בנט מורסקין דוגמאות לשמות שמקורם ביידיש, כמו הירש (אייל), הבסיס להירשפלד, הרשקוביץ ועוד, וגם טאוב (יונה) וולף (זאב). דוגמאות לשמות יידישאים שאינם מבוססי חיות הם אקשטיין (ראש פינה, לפי תהילים קי"ח, פסוק כ"ב) ומרגולין (פנינה).

שפה נוספת שמילאה תפקיד מרכזי בבניית השמות היא גרמנית. הציווי לבחירת שמות משפחה התחיל באוסטריה וחרג לאזורים אחרים שבהם דיברו גרמנית. גם לפולנית ורוסית יש תפקיד משמעותי בשלב מאוחר יותר. גיוזלי מסביר ששפות מקומיות, דוגמת אוקראינית וליטאית, לא התבלטו בבחירת השמות מכיוון שהן היו שפות מקומיות. "אם לומדים שפה נוספת אז לומדים את שפת השלטון." במקרים מסוימים השלטונות המקומיים החליפו את השמות בעלי הצליל השונה לשמות מקומיים יותר.

מכיוון שיהודים נאלצו לקחת לעצמם לפתע שמות קבועים, התחילה, עם חלוף הדורות, תופעה של מדרש שמות, קרי ניסיון להעניק מקור יהודי לשם שכלל אינו כזה

השלטון הליטאי למשל, שינה שמות בין שתי מלחמות העולם, והפך בין השאר את לוין ל"לוינס" (כמו שמו של הפילוסוף). וישנם גם מקרים משעשעים יותר, למשל שם המשפחה הפולני-יהודי "גרושקה," שמשמעותו בפולנית "אגס". לא ברור מקורו של השם הזה. ייתכן שמדובר באדם שעסק בגידול אגסים וייתכן שזה היה כינוי, כי פניו של האיש היו בצורת אגס. יכול אף להיות שמדובר בהמרה מאוחרת יותר מגרמנית – של בירנבאום (או בירנבוים, בגרסה היידישאית, "עץ אגס"). אלה שתי דוגמאות שעוזרות להבהיר את הקושי בזיהוי מקורותיהם של שמות משפחה אשכנזיים שונים.

מעבר לבסיס הלשוני, האטימולוגיה של השם שיחקה תפקיד משמעותי. ראשית, היו פטרונימים (שמות המבוססים על שם האב). אם שם האב היה דוד, אז בגרמנית, השם יהיה דוידזון (בן – sohn), אך אם מדובר בשפה סלאבית כמו פולנית או רוסית, השם יהיה דוידוביץ'. שם האם שימש גם הוא לעתים בסיס לשם משפחה, דבר ששיקף את מקומה המרכזי של האישה בעסקים. תופעה זו בלטה במיוחד באזור בלארוס וליטא. ריבלין, למשל, משמעותו "הבן של רבקה", חייקין – הבן של חיה. במקרים אחרים לא מדובר רק בשם האם, אלא בשם האישה: אדלמן הוא בעלה של אדל, וייתכן שגם השם גולדמן נגזר מ"גולדה".

במקרים אחרים, השמות החדשים נבעו מן המקצוע, או התפקיד בקהילה. "גבאי" הוא שם שאפשר להזכיר בהקשר זה, וכך גם "רבין" (מ"רבי"). השוחט הפך ל"פליישמן," במקומות מסוימים. קאופמן, או קויפמן, היו שמות של סוחרים, ו"שניידר" (או "פורטנוי", אצל דוברי רוסית) היה שם שלקחו לעצמם חייטים. "לחייט היה תפקיד חשוב, בגלל מגבלות הלבוש," מציין גיוזלי, דבר שמסביר את חשיבותו של שם מסוג זה. ייתכן שהיה מי שלקח לעצמו שם כזה אף כתרגיל שיווקי, וכך הזגג לקח לעצמו את השם "גלזר," או "גלוזר," שהפך גם לכרטיס הביקור שלו.

שמות מקומות, המציינים קשר משפחתי הדוק למקום כלשהו, היו נפוצים מאוד גם כן. כך אפשר לזהות את מקורם הגרמני של יהודים רבים, כותב מורסקין. באייר הוא אדם מבוואריה ברלינר מברלין, וישנם גם דנציגר ופרנקפורטר. מנגד, גורדון הוא מגרודנו שבליטא, אונגר מהונגריה, קרקובר מקרקוב ווילנר מווילנה, כמובן. היו גם אנשים שקיבלו שם של מקום אף שלא היו משם; למשל, אם היו נוסעים לאותו מקום לעתים קרובות לנסיעות עסקים. הצו המקורי של הקייזר אסר שימוש בשמות מקומות, אבל בפועל זה לא נאכף.

תופעה אטימולוגית מעניינת נוספת היא שמות המבוססים על חיות. ברמן הוא דב, אדלר – עיט, איינהורן – חד-קרן, וולפסון – בנו של וולף, כלומר זאב (שם שלעתים סגר מעגל בארץ ישראל והפך ל"זאבי"). מקרה מעניין שמזכיר גיוזלי הוא השם הגרמני "פישר". ייתכן שהאדם שקיבל את השם הזה היה דייג או סוחר דגים, אך יכול מאוד להיות שזו הסבה מהכינוי שלו "פישל," שהיה כינוי מקובל לאנשים בשם אפרים, בגלל ברכת יעקב לאפרים ומנשה בבראשית מ"ח, פסוק ט"ז: וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. יש, כמובן, עוד מגוון של מקורות אטימולוגיים לשמות המשפחה היהודיים האשכנזיים, כשאחד המעניינים שבהם הוא שמות של תכונות, כגון "ארליך" (ישר), או "גרוסמן" (הגדול).

לבסוף, יש לשים לב מי בחר את השם, מכיוון שלעתים היו אלה פקידי השלטון שבחרו בו. זה היה המצב, למשל, בגליציה האוסטרית, וכמובן שלאור הצו של הקייזר, הפקידים לא חילקו שמות יהודיים. מכאן נולדו מגוון של שמות המבוססים על אותה מילה, לדוגמה, "רוזן" (כלומר שושנים). רוזנברג הוא "הר של שושנים" ו"רוזנצווייג" ענף של שושנים. גיוזלי מסביר שאין תיעוד מסודר לבחירת השמות הזו. יש מקומות מסוימים שבהם תועדו אצל נוטריון השינויים בשמות, אך במזרח אירופה לא שרדו רשימות כאלה, אם בכלל היו קיימות. את התוצאות, בכל אופן, אי אפשר לפספס.

לדוגמה, כמות אדירה של שמות שמסתיימת ב"ברג" (הר). כל זה מתוך פס הייצור של פקידי השלטון האוסטרים. זו אחת הסיבות לכך שיש שמות של לא יהודים שנדמה כי מקורם יהודי. דוגמה אחת לזה, היא "כץ". אמנם המקור היהודי לזה הוא "כהן צדק", אך ייתכן שהשם מגיע מ-katze, "חתול" בגרמנית. מקרה דומה לזה הוא "קצנלבוגן", מילולית "המרפק של החתול", אך גם שם של מקום בעמק הריין, מקורה של שושלת הרבנים באותו שם.

מורסקין כותב כי היו יהודים שפשוט רצו את שמות המשפחה היפים ביותר, אולי בהשפעת הרומנטיקה הגרמנית. זו הסיבה לשמות שמתייחסים אל הטבע כגון "אפלבאום" (עץ תפוח בגרמנית) או "מנדלבאום" (עץ שקד), וכן "בלום" (פרח) או שמות המסתיימים ב"פלד" (שדה). בל נשכח את "ליברמן", שלטענתו של מורסקין משמעותו "מאהב." עם זאת, במאמר ביקורת על מאמרו של מורסקין, טוענת דארה הורן שקיימים אצלו אי-דיוקים. לדבריה, למשל, משמעות השם "ליברמן" היא פנייה רשמית בנוסח "אדון יקר."

מכיוון שיהודים נאלצו לקחת לעצמם לפתע שמות קבועים, התחילה, עם חלוף הדורות, תופעה של מדרש שמות, קרי ניסיון להעניק מקור יהודי לשם שכלל אינו כזה. גיוזלי מצביע על מדרשי שמות מעניינים שנתקל בהם, למשל לגבי השם טייטלבאום ("עץ תמר" בגרמנית). זהו בסך הכול עוד אחד מאותם שמות כמו אפלבאום ובירנבאום שהיה מקובל לקחת. אך יש מי שטוען שטייטלבאום הוא שם שנבחר כי תמרים יש בארץ ישראל והתמר הוא אחד משבעת המינים. דוגמה קיצונית יותר היא שמות המתחילים ב"בר". לדוגמה – ברג. השם הנפוץ הזה זוכה למשמעות של "בן רבי גרשון", למשל. קשה לברר את נכונותן של טענות אלה.

מעניין לראות מה משמעותם של כמה משמות המשפחה האשכנזיים המוכרים ביותר, ולבדוק אם בעליהם מייצגים נאמנה את המשמעות המקורית. סנדלר הוא כמובן, סנדלר; גרפונקל הוא סוחר יהלומים; ספרינגר (שפרינגר) הוא אדם מלא חיים; הופמן הוא אדם מלא תקווה; שטראוס הוא בת יענה; אלתרמן הוא איש זקן; דרייפוס הוא אדם בעל שלוש רגליים (ייתכן שמתייחס למקל הליכה[1]); ואינדיק, בפולנית, הוא תרנגול הודו. ייתכן שמקורו של שם אחרון זה הוא בעלבון. אבל יש לזכור שלאורך המאה השמונה עשרה והתשע עשרה יהודים רבים שינו את שמות המשפחה שלהם יותר מפעם אחת, והעדר התיעוד המסודר לשינויים אלה מקשה עלינו לדעת מה הסיבה האמיתית לבחירה בשם כזה או אחר. לפעמים עמימות היא המדיניות הטובה ביותר.

הערות שוליים

1. את פירוש זה מציע מורסקין במאמרו. חיים גיוזלי מבית התפוצות חולק עליו ואומר כי השם דרייפוס נגזר משמה הקדום של העיר טריאר בגרמניה, טרביסום במקור הלטיני. לדבריו, דרייפוס הוא שם משפחה שהיה נפוץ מאוד בקהילות יהודיות בעמק הריין, אלזס ושווייץ, שבהן חיו יהודים שהיו קשורים מסיבה כלשהי בעיר טריאר. ייתכן שאפשר לראות בטענתו של מורסקין הוכחה נוספת לקיומו של מדרש שמות עשיר.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

14 תגובות על מה יש בשם אשכנזי?

05
אלון

א. לגבי שמות משפחה הנגזרים משם מקום: בעל השם בדרך כלל לא קיבל את שמו במקום שאת שמו הוא נושא. המבורגר אינו שם שניתן בהמבורג, אלא במקום אחר, לאדם שהיגר מהמבורג. השם "אשכנזי", לפיכך, ניתן במקום שאיננו אשכנז.
ב. לא הוזכרו במאמר שמות משפחה מעליבים שנפוצים למדי בין יהודי אשכנז (קליין = קטן, הוא הקל שביניהם).
ג. בין יהודי ארצות האיסלם נפוצים שמות על בסיס דומה, כמו מקצועות, כלי קודש, מקומות.

06
ליאת

לכותב המאמר שלום, רצתי לדעת מתי כתבת את מאמר זה?
המאמר כרגע נראה כמו העתק למאמרו של Bennett Muraskin שאפילו נתת קישור אליו, אם כי בסדר קצת שונה. ופורסם קודם למאמרך. אשמח לגלות שאני טועה, אך כרגע זה נראה כמו העתקה ללא מתן קרדיט ראוי. גורם לי לפקפק באלכסון...

    07
    תומר

    שלום ליאת,

    בהחלט נעזרתי במאמר של מורסקין ובדוגמאות המובאות בו, ולכן גם קישרתי אליו. אין פה סוד. הסתמכתי אף יותר על ריאיון שערכתי עם חיים גיוזלי מבית התפוצות, ואם תשווי את הטקסטים לעומק תראי שפה יש לא מעט מידע שאין אצלו, ובמקרים מסוימים דברים שגיוזלי אמר אף סותרים דברים שמורסקין כתב.

    בברכה,

    תומר

    09
    תומר

    שלום יוני,

    כפי שכבר ציינתי בתגובה קודמת, יש בטקסט זה כמה דוגמאות הלקוחות ממורסקין, שמאמרו אכן עורר הדים רבים ברחבי הרשת, אך אני מסתמך בעיקר על ריאיון שערכתי עם חיים גיוזלי מבית התפוצות, סמכות בתחום.

    תומר

10
יוני כנורי

שלום תומר,

לא היה לי ספק בכך :)

הערתי הופנתה לקהל קוראיו של מורסקין. מאמרו אכן עורר הדים רבים, ולצערי חלק מהם חיוביים כי יש אנשים הבולעים כל דבר ללא בקורת. מורסקין מפגין ... איך לומר בעדינות ... חוסר ידע מספיק בגרמנית, רוסית, יידיש והסטוריה (קגן זה כוזרי? באמת?!; צוייג זה לא זר; קלב זה לא פרה; ועוד ועוד). לע"ד זו היתה סיבה טובה לא לכתוב את מאמרו, אם לא היתה לו סבלנות לבדוק דברים פשוטים כל כך מתוך הגינות כלפי קוראיו.
אני מדגיש שוב: הנ"ל מכוון לא אליך אלא למורסקין ולקוראים.

כל טוב,

יוני

שמחה לקרוא על עוד מתעניינים בעולם הסבוך והמרתק של שמות משפחה :) ומוסיפה קישור למאמר מרתק של המשפטנית הפמיניסטית ד"ר אומי לייסנר שהתחקתה אחר דפוסי השתנות של שמות המשפחה של נשים יהודיות בקהילות אשכנז.
http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=902890
מעניין במיוחד הקונפליקט בין האופי הפטרונימי של שיטת השמות שנכפתה על קהילה שמגדירה את חברותם של בניה ובנותיה לפי עקרון מטריליניאלי.

הנוהג הפטרונימי שמכתיב שינוי שם אישה עם נישואיה, והחלפתו בזה של בעליה, הוא עוד סיבה לכך ששמות משפחה שנוצרו בקהילות היהודיות לפי שם האם, מקצועה או מאפייניה, לא שרדו עד ימינו. וחבל שכך.

ואחרון ודי - יופיו של השם כקריטריון מרכזי בבחירה של שמות משפחה - ובכן, לא רק אז, אלא גם היום. זה היה אחד הממצאים הבולטים במחקר שערכתי על הבחירה של נשים יהודיות בישראל בשאלת שם המשפחה שלהן לאר הנישואין. https://www.facebook.com/MaritalNames

12
מאלה הורן

סבא ז"ל נולד בפולין בעיר קרקוב.
תעודת פטירה רשום מקס(מוטל)הורן.
מי יכול לעזור ולהגיד מה השם בפולנית ואו איך היה רשום בפולין

14
איציק חידרסקי

מנסה לחקור את מקור שם משפחתי חידרסקי
סברה אחת מהעיירה hidry ביילרוס,או פולין,
אחד מאבות אבותיו של אבי ז"ל היה בעל חיידר ...היתכן ..?
מה נכון יותר ...