מה יש לך ברגל הדרום-מערבית?

בזכות השפה אנו תופשים את המרחב, רואים את עצמנו ומשנים את נקודת המבט שלנו ביחס לאחרים
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

ההערכה היא שברחבי העולם מדברים כ-7,000 לשונות, שלכל אחת מהן יש מבנה ייחודי משלה. כשמשווים בין לשונות, מתברר כי האופן שבו מידע מועבר בדיבור עשוי להיות שונה באורח קיצוני. הדבר מאפשר לפסיכולוגים ניסויים כמו לֶרה בורודיצקי (Boroditsky) מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו לחקור את אינספור הדרכים שבהן השפה מעצבת את אופן המחשבה שלנו.

אנחנו יכולים ליצור רטיטות בפינו, והן יכולות לעבור באוויר ולהפעיל לחץ על עור התוף שלנו, ואז המוח הופך את תבנית הרטיטות הללו למחשבות

"הלשון היא אחד התכסיסים האנושיים המחוכמים", כך לפי בורודיצקי. "אנחנו יכולים ליצור רטיטות בפינו, והן יכולות לעבור באוויר ולהפעיל לחץ על עור התוף שלנו, ואז המוח הופך את תבנית הרטיטות הללו למחשבות".

המחקר של בורודיצקי על שפה בשם Kuuk Thaayorre – שפה המדוברת על ידי קהילה אבוריג'ינית נידחת באוסטרליה בשם Pormpuraaw – מציע דוגמה לאופן שבו השפה יכולה להיות הגורם להבדלים קוגניטיביים בין דוברים של לשונות שונות. Kuuk Thaayorre משתמשת בדרך שונה ביותר כדי לתאר ולארגן את המרחב בהשוואה ללשונות כמו אנגלית. אין בה מלים לציון "ימין" ו"שמאל". המרחב מתואר באמצעות המלים המציינות גם את כיווני השמיים, כמו "צפון", "דרום", "מזרח" ו"מערב".

"משמעות הדבר היא שהדוברים יאמרו דברים כמו 'הו, יש לך נמלה ברגל הדרום-מערבית שלך' או 'תזיזי את הספר לצפון מזרח'", הסבירה בורודיצקי.

לא רק שאנשים שדוברים לשונות כמו Kuuk Thaayorre יכולים לכוון את עצמם במרחב הרבה יותר טוב לעומת דוברי אנגלית, אלא שההבדלים הללו בשפה גם מאפשרים דרכים חדשות לחלוטין לחשיבה על היחסים שבין הגוף, המרחב והזמן.

אולורו, אבוריג'ינים, אוסטרליה, סלע

סלע אולורו הקדוש לאבוריג'ינים, צפון אוסטרליה. תצלום: רובין ג'יי

לשונות שונות גם מחלקות באופן שונה את תחום הצבעים. למשל, באנגלית יש מילה אחת ל"כחול", "blue", בעוד שברוסית יש מונחים מובחנים לגוונים של כחול בהיר ("goluboy") לעומת גוונים של כחול כהה ("sinly").

מחקרים באמצעות דימות מוחי מראים שהתכונות הללו בשפה מסוימת מתחילות להשפיע על החוויות שלנו בשלבים המוקדמים ביותר של העיבוד הקוגניטיבי.

"בתוך מאה אלפיות השנייה הראשונות, המוח כבר מטפל בכתמי צבע כזהים או שונים באורח מובהק, בהתאם לאופן שבו השפה שלך מכנה אותו – באותו שם או בשמות שונים", אמר בורודיצקי.

ממחקרים רבים עולה כי מטפורות הן היבט נוסף בשפה שעשוי להשפיע עמוקות על האופן שבו אנחנו ממשיגים חוויות.

כשהסרטן תואר במונחים של קרב, הקוראים נטו יותר להאמין שסביר שהחולה ירגיש אשמה בשל העובדה שהוא אינו מחלים מן המחלה

במחקר משנת 2018, בורודיצקי ועמיתיה גילו שתיאור החוויה של מי שחלו בסרטן כ"קרב" או "מלחמה" במקום כ"מסע" הוביל להבדלים משמעותיים בתפישות בדבר מצב החולה. על פני חמישה ניסויים, 1,629 משתתפים קראו תיאורים קצרים על אדם ש"נאבק" בסרטן או ש"נמצא במסע" עם סרטן, תיאורים שמכל בחינה אחרת היו זהים. כשהסרטן תואר במונחים של קרב, הקוראים נטו יותר להאמין שסביר שהחולה ירגיש אשמה בשל העובדה שהוא אינו מחלים מן המחלה.

המחקר הזה הוא דוגמה אחת בלבד לאופנים שבהם אפילו הבדלים קטנים בשפה יכולים לשנות את הרגשות שלנו ואת ההערכה שלנו ביחס לאירועים מרכזיים בחיינו, כמו החוויה הכרוכה במחלה קשה.

"זהו המקום שבו השפה בולטת במלוא הדרה – לא רק בכך שהיא מעצבת את האופן שבו אנו חושבים אלא בכך שהיא ממש מבנה פוטנציאלית תחומים שלמים של ידע ומחשבה", סיכמה בורודיצקי.

השפה והתודעה החברתית

השפה גם ממלאת תפקיד בסיסי ביכולת שלנו להבין ולחשוב על השכל החברתי של אנשים סביבנו.

רכיב מתקדם בתיאוריה של התודעה הוא ההבנה שמישהו אחר עשוי להאמין בדברים שגויים

ג'ני פיירס (Pyers) מוולסלי קולג' בוחנת כיצד הופעת השפה משפיעה על הקוגניציה – ובפרט כיצד אנו מבינים את מצבם הנפשי של אנשים אחרים, תחום המכונה "תאוריה של תודעה". רכיב מתקדם בתיאוריה של התודעה הוא ההבנה שמישהו אחר עשוי להאמין בדברים שגויים. למשל, ילד עשוי להבין שהורה מחפש צעצוע במקום שבו הוא שמור בדרך כלל אפילו אם הצעצוע למעשה מוסתר במקום אחר, למשל – מתחת למיטה.

"ילדים מתקשים בעניין הזה ואינם מבינים את זה באורח מלא אלא לאחר גיל ארבע", הסבירה פיירס. "נראה שהמיומנויות הלשוניות שלהם הן גורם מניע מרכזי בכל הנוגע ליכולתם להבין אמונות שווא".

כיוון שמיומנויות השפה מתפתחות לרוב בסביבות אותו הגיל כמו תיאוריית התודעה, קשה לבדוק אם השפה מאפשרת את הקוגניציה החברתית. כדי לנסות להפריד את ההתפתחות של המיומנויות הללו, פיירס עובדת עם ילדים שסובלים מאבדן שמיעה מולד, ושנולדו להורים שומעים. לעתים קרובות, הילדים הללו חווים מידה של עיכוב בהתפתחות הלשונית שלהם, כיוון שהוריהם עדיין אינם מדברים בשפת הסימנים והחירשות של הילד מגבילה את הגישה שלו לשפה המדוברת בפי ההורים.

בית ספר לילדים חירשים בניקרגואה נתן לפיירס הזדמנות ייחודית לראות כיצד השפה מופיעה ומשפיעה על תחומי התפתחות אחרים. בניקרגואה, לא הוקמו בתי ספר רשמיים לחירשים אלא החל בשנות ה-70 של המאה שעברה. כשבית ספר נפתח סוף-סוף, הילדים החירשים מצאו את עצמם בקבוצה גדולה דיה של ילדים חירשים אחרים, כך שהם החלו להשתמש בשפת סימנים בסיסית משלהם, ייחודית לגמרי לתלמידים של בית הספר המסוים הזה. מחזורים חדשים של תלמידים למדו את השפה (שידועה כיום כ"שפת הסימנים של ניקרגואה"), והשפה הועברה משנה לשנה, תוך שהיא נעשית מורכבת יותר עם חלוף הזמן.

שפת סימנים, ניקרגואה

יצירה נמשכת של הילדים החירשים, שפת הסימנים של ניקרגואה: "לראות" (למעלה) ו"לשלם" (למטה). תצלום: Senghas, Ann. “The Emergence of Two Functions for Spatial Devices in Nicaraguan Sign Language.” Karger.com. Karger, 2010, ויקיפדיה

"וכך, הילדים הללו הוסיפו לאוצר המלים ותרמו למורכבות התחבירית, שבאורח מעניין, לא פעם היוצרים המקוריים של השפה לא תמיד למדו בעצמם", הסבירה פיירס.

בתחילה, פיירס גילתה שתלמידים צעירים, שלמדו גרסה מורכבת יותר של השפה, הצליחו הרבה יותר במשימה שבחנה את יכולתם לאתר אמונות שווא, לעומת המחזור המקורי של התלמידים החירשים, אלו שלמדו גרסה פחות מורכבת של השפה, בראשית הדרך. יחד עם זאת, לאחר שהיא חזרה לבית הספר, בחלוף שנתיים, פיירס גילתה שאחדים מבני המחזור המייסד של דוברי שפת הסימנים שיפרו בינתיים את המיומנות שלהם בתחום אמונות השווא, יחד עם השיפור במיומנויות הלשוניות שלהם.

המוח האנושי התפתח כך שהוא תלוי בשפה כדי לבצע שיקולים מורכבים ביחס לאנשים אחרים

ממצאי המחקר שלה, שהתפרסמו ב-Psychological Science, הראו כי "השפה, לא רק הניסיון החברתי, היא דרישת-קדם לרכישה של הבנה בדבר אמונות שווא". במחקר משנת 2020 שנכללו בו ילדים אמריקנים חירשים, פיירס וצוותה בראשות הילרי ריצ'רדסון (Richardson) מ-MIT, השתמשו בסריקות fMRI כדי לחקור את היסודות העצביים של תאוריית התודעה, וזאת על ידי השוואה בין קבוצה של ילדים שלמדו שפת סימנים מרגע הולדתם, לעומת קבוצה שחבריה למדו את שפת הסימנים בעיכוב מסוים. ממצאי הדימות המוחי הראו שעל אף שאזורי מוח שמקושרים ברגיל לתאוריית התודעה הופעלו בקרב שתי הקבוצות, רכישה מאוחרת של שפת הסימנים נקשרה לתגובות עצביות פחות סלקטיביות למידע בדבר מצב התודעה של אנשים.

משמעות הדבר היא שהשפה נדרשת כדי ליצור התמחות של אותם אזורים עצביים המקושרים לתאוריית התודעה, כך לפי פיירס. המוח האנושי התפתח כך שהוא תלוי בשפה כדי לבצע שיקולים מורכבים ביחס לאנשים אחרים.

שפת סימנים, חבר, חברה

חבר(ה) בשפת הסימנים האמריקנית. איור: r.a. olea

קוגניציה ללא שפה

השפה, בין אם היא מדוברת ובין אם היא שפת סימנים, ממלאת תפקיד יסודי בקוגניציה האנושית, אבל מה אנחנו יכולים ללמוד על השפה ממחקר על בעלי החיים שאין להם שפה? כיצד מתפתחת קוגניציה בהיעדר שפה?

"כיצד אנו יכולים להבין את האופן שבו יצורים שאינם אנושיים חושבים כשאין להם שפה, ואפילו אין להם יכולת לשפה כפי שהיא מתגלה בקרב בני האדם?", כך שאלה אלכסנדרה רוזטי (Rosati) מאוניברסיטת מישיגן, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה המתמחה בהתפתחות קוגניטיבית משווה.

רוזטי טוענת שעל אף שלפרימטים לא-אנושיים אין שפה, ההתנהגות שלהם מציעה הזדמנות לחקור את שורשי התהליכים הקוגניטיביים המורכבים שהתפתחו אצל בני האדם.

"לבני האדם יש פרק של התפתחות ארוכה ואיטית יחד עם פרק זמן ארוך שבו מתפתח המוח הצעיר, כך שמתאפשר לנו לרכוש את כל המיומנויות הקוגניטיביות שנראות לנו כמגדירות את המין האנושי", הסבירה רוזטי.

ההבנה כיצד פרימטים אחרים רוכשים קוגניציה מרחבית עשויה לסייע לנו להבין כיצד מתפתחות המיומנויות הללו בהיעדר שפה.

קופי בונובו, קרובינו הקרובים ביותר, גילו יכולת לעבור ממסגרות התייחסות מרחביות שהם במרכזן למסגרות שבהן מישהו או משהו אחר ניצב במרכז, וזאת בהקשרים שונים

כפי שהראה המחקר של ברודיצקי ביחס ל-Kuuk Thaayorre, השפה יכולה להשפיע על האופן שבו אנו מקודדים התייחסויות למרחב. כשאנשים משתמשים במונחים כמו "ימין" ו"שמאל", הם מקודדים את המרחב מנקודת מבט אגוצנטרית, בעוד שבני-אדם שדוברים שפות כמו Kuuk Thaayorre עשויים לקודד מידע מרחבי בהקשר יותר אלוצנטרי, כלומר הקשר שבו התפישה המרחבית של אדם ממוקדת באנשים אחרים ובאובייקטים אחרים.

מחקרים התפתחותיים משווים של יצורים שאינם אנושיים עשויים לסייע לנו להבין אילו היבטים של ההתפתחות המרחבים האנושית משותפים לנו ולפרימטים אחרים, ועד כמה הקידוד המרחבי בקרב בני האדם עשוי להיות תלוי ביכולות הלשוניות שלנו.

קופי בונובו, קרובינו הקרובים ביותר, גילו יכולת לעבור ממסגרות התייחסות מרחביות שהם במרכזן למסגרות שבהן מישהו או משהו אחר ניצב במרכז, וזאת בהקשרים שונים. הדבר רומז לכך שכפי שכתבה רוזטי: "השפה אינה הכרחית כדי להשתמש באורח גמיש בשני סוגי המסגרות". מבדקים דומים ביחס לקוגניציה המרחבית של לֶמורים, מין קרוב רחוק בהרבה, גילו שרק למורים ממין אחד מתוך ארבעה מינים של למורים (ruffed lemurs) העדיפו לחשוב תוך שימוש במסגרת התייחסות אלוצנטרית, בעוד ששאר המינים נטו יותר להשתמש במסגרת התייחסות אגונצטרית, או הראו חוסר העדפה ברמת המין.

בונובו

מסוגל לשים מישהו אחר במרכז: בונובו, קרובנו הקרוב ביותר. תצלום: Phos Graphe

משמעות הדבר, בכל הקשור למקורותיה של קוגניציה כמו-אנושית, היא שאפילו ללא שפה, פרימטים עשויים להראות תבניות התנהגות כמו-אנושיות.

בין שפה לדמוקרטיה

על אף שמעריכים כי השפה הדבורה התפתחה בקרב בני האדם לפני כ-60 אלף שנה, השפה הכתובה קיימת רק כ-5,000 שנה. ז'וזה מוראיש (Morais) ורז'ין קולינסקי (Kolinsky) מן האוניברסיטה החופשית של בריסל, בילו עשרות שנים בחקר האופן שבו ההעדפה האנושית המיוחדת הזאת לאוריינות עיצבה את התפתחות השפה והתודעה.

"התפתחות אינו אופן השינוי היחיד", אמר מוראיש. "אורייניות לא 'התפתחתה' במובן הביולוגי: היא הופיעה".

הראיות מורות על כך שאוריינות אינה רק כלי שימושי לגיבוש חברתי, אלא שתהליכי למידת הקריאה משנים באורח יסודי את האופן שבו אנו מעבדים מידע ותופשים את העולם. למשל, מוראיש וצוות בראשותו של איש האגודה הפסיכולוגית האמריקנית סטניסלס דהיין (Dehaene), בחנו תגובות של המוח לשפה דבורה וכתובה תוך שהם נעזרים ב-fMRI. הנבדקים כללו קבוצות של מבוגרים בעלי ניסיון שונה בכל הנוגע לאוריינות: מבוגרים אנאלפביתים, מבוגרים שלמדו לקרוא בשלב מאוחר בחייהם, ומבוגרים שלמדו לקרוא בילדותם. תוצאות המחקר הראו שלימוד קריאה בגיל מבוגר – בדומה ללימוד קריאה בילדות – הוביל לשינויים משמעותיים בארגון אזורי קליפת המוח. האוריינות הגבירה את התגובתיות של רשתות השפה במוח למילים כתובות ודבוּרות.

יתרה מכך, מאמר משנת 2020, פרי עבודתו של אותו צוות, גילה לימוד קריאה בכל גיל שהוא קשור לשינויים בחיבוריות של המוח.

במהות הדברים, על ידי לימוד קריאה וכתיבה, אנו גם משנים את המוח שלנו וגם את המסגרות הקוגניטיביות שמעצבות את האופן שבו אנחנו מפרשים את העולם סביבנו, מה שמוראיש וקולינסקי מכנים "המשקפיים האורייניים שלנו".

"אין ספק שאנו לכודים. אנחנו אוריינים, כך שאיננו יכולים לחשוב או לתקשר בלי מושגים של אוריינות", טען מוראיש. "כשאנו מציבים ילד במצב של לימוד קריאה, התודעה של הילד לומדת והמוח של הילד משתנה בדיוק באותו זמן – לא מוקדם יותר וגם לא מאוחר יותר".

על ידי ביטוי השפה באמצעות אוריינות, נוצרות יכולת חדשה וגם צורה חדשה של התארגנות מנטלית. וכפי שאמר מוראיש, היכולת הזאת לאוריינות הייתה תנאי הכרחי להתפתחות הפילוסופיה, הלוגיקה והמדע.

עלינו להעניק לכל אדם את האמצעים הקוגניטיביים הדרושים לצורך מעורבות ביקורתית קולקטיבית בדיונים פוליטיים ובהחלטות פוליטיות חשובות: אוריינות ביקורתית

מוראיש טוען שחיוני לקחת בחשבון את ההשלכות על השוויון שיש לפערים באוריינות הגלובלית. נכון לשנת 2015, ההערכה היא ש-14% מאוכלוסיית העולם מעל גיל 15 לא ידעו קרוא וכתוב, על אף שמוראיש מאמין שנתוני האוריינות נוטים להיות באיכות ירודה ושיתכן מאוד שהמספר האמיתי גבוה יותר. אנשים החיים בארצות העניות ביותר בעולם, בעיקר נשים, הם בעלי הגישה המוגבלת ביותר לחינוך, וכך גם לאפשרות לרכוש אוריינות.

מוראיש הצביע על פערים בין רמות האוריינות בארצות שבהן ההכנסה נמוכה לעומת ארצות שבהן ההכנסה לנפש גבוהה כאחד ממאפייני אי-השוויון הבולטים ביותר בין בני האדם. הוא תיאר מה שהוא מכנה מעגל קסמים של תלות, שבו דמוקרטיות לכאורה דורשות מאזרחיהן אוריינות של כולם, יעד שאין אפשרות להשיגו בארצות שבהן אין דמוקרטית ממשית ומתפקדת.

לדברי מוראיש: "עלינו להעניק לכל אדם את האמצעים הקוגניטיביים הדרושים לצורך מעורבות ביקורתית קולקטיבית בדיונים פוליטיים ובהחלטות פוליטיות חשובות... אוריינות ביקורתית, לדעתי, היא המפתח".

מקורותBoroditsky, L., & Gaby, A. (2010). Remembrances of times east: Absolute spatial representations of time in an Australian Aboriginal community. Psychological Science, 21(11), 1635–1639. https://doi.org/10.1177/0956797610386621

Dehaene, S., Pegado, F., Braga, L. W., Ventura, P., Filho, G. N., Jobert, A., Dehaene-Lambertz, G., Kolinsky, R., Morais, J., & Cohen, L. (2010). How learning to read changes the cortical networks for vision and language. Science, 330(6009), 1359–1364. https://doi.org/10.1126/science.1194140
Hendricks, R. K., Demjén, Z., Semino, E., & Boroditsky, L. (2018). Emotional implications of metaphor: consequences of metaphor framing for mindset about cancer. Metaphor and Symbol, 33(4), 267–279. https://doi.org/10.1080/10926488.2018.1549835
López-Barroso, D., Thiebaut de Schotten, M., Morais, J., Kolinsky, R., Braga, L. W., Guerreiro-Tauil, A., Dehaene, S., & Cohen, L. (2020). Impact of literacy on the functional connectivity of vision and language related networks. NeuroImage, 213, Article 116722. https://doi.org/10.1016/j.neuroimage.2020.116722
Pyers, J. E., & Senghas, A. (2009). Language promotes false-belief understanding: Evidence from learners of a new sign language. Psychological Science, 20(7), 805–812. https://doi.org/10.1111/j.1467-9280.2009.02377.x
Richardson, H., Koster-Hale, J., Caselli, N., Magid, R., Benedict, R., Olson, H., Pyers, J., & Saxe, R. (2020). Reduced neural selectivity for mental states in deaf children with delayed exposure to sign language. Nature Communications, 11(1), 3246. https://doi.org/10.1038/s41467-020-17004-y
Rosati, A. G. (2015). Context influences spatial frames of reference in bonobos (Pan paniscus). Behaviour, 152(3–4), 375–406. https://doi.org/10.1163/1568539X-00003189
Winawer, J., Witthoft, N., Frank, M. C., Wu, L., Wade, A. R., & Boroditsky, L. (2007). Russian blues reveal effects of language on color discrimination. Proceedings of the National Academy of Sciences, 104(19), 7780–7785. https://doi.org/10.1073/pnas.0701644104

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תרגם במיוחד לאלכסון: אדם הררי

תמונה ראשית: סימן, שפה, משמעות ומרחב. תצלום: 30daysreplay Marketingberatung ב-unsplash.com

Photo by 30daysreplay Marketingberatung on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אלכסנדרה מישל, APS Observer.


תגובות פייסבוק