מה נעשה כשהעולם שוב יקפא

העבר מלמד: כדי לעמוד במשבר אקלימי חריף, נדרשים שינויים משמעותיים בהסדרים הכלכליים והחברתיים
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

באמצע המאה ה-17, ציידי לווייתנים הולנדיים שהיו בדרכם לאזור הארקטי הבחינו שהאקלים משתנה. במשך עשרות שנים, הם נהגו להמתין לנסיגת הקרח בים בסוף עונת האביב, ולאחר מכן יצאו לצוד מין לווייתן הידוע בשם בלנה גרינלנדית במפרצים בסביבות האיים יאן מאיין (Jan Mayen) וספיטסברגן שבאוקיינוס הארקטי. ההולנדים הקימו בסיסים לציד לווייתנים ואפילו עיירות במפרצים הללו, והציבו תנורים כדי להפוך את שומן הלווייתנים לשמן. אוכלוסייתה הגדלה של אירופה נזקקה לשמן לתאורה ולבישול, וכן למטרות תעשייתיות ובכלל זה יצור סבון. אלא שכעת קרח עבה על פני הים מנע מציידי הלווייתנים להגיע לתנורים שלהם אפילו באמצע הקיץ. נראה כי השינוי באקלים הביא את הקץ על עיסוקם המסחרי.

ציידי לווייתנים, הולנד, אברהם סטורק

"ציד לווייתנים בידי ציידים הולנדיים" (המחצית השנייה של המאה ה-17), אברהם סטורק, רייקסמוזאום, אמסטרדם. תצלום: ויקיפדיה

המדינה שהייתה עתידה להפוך להולנד המוכרת לנו כיום נתנה למונופול מסחרי על ציד לווייתנים לפוג, ובכך עודדה תחרות בין מאות ציידי לווייתנים חדשים. באורח אירוני, השינוי באקלים, דווקא כיוון שהוא גרם למשבר, הביא לתור הזהב של תעשיית ציד הלווייתנים ההולנדית

ובכל זאת, בעשרות השנים הקפואות של סוף המאה ה-17, תעשיית ציד הלווייתנים ההולנדית שגשגה. ציידי לווייתנים גילו כיצד להרתיח שומן לווייתנים על סיפון האוניות שלהם או אף על פני הקרח בים, ולאחר מכן מצאו דרכים להוביל אותו מהאזור הארקטי לתנורי ענק באמסטרדם. שם, פועלים הרתיחו את השמן עד שהוא הגיע לדרגת ניקיון שמעולם לא הגיעו אליה באזור הארקטי, מה שנתן להולנדים יתרון בתחרות בשוק השמן האירופי. בוני אוניות שמנו וחיזקו את כלי השיט של ציידי הלווייתנים כדי שהם יוכלו להחליק על פני הקרח העבה ולשרוד התנגשיות שאירעו מדי פעם. המועצה השלטת של הרפובליקה ההולנדית – המדינה שהייתה עתידה להפוך להולנד המוכרת לנו כיום – נתנה למונופול מסחרי על ציד לווייתנים לפוג, ובכך עודדה תחרות בין מאות ציידי לווייתנים חדשים. באורח אירוני, השינוי באקלים, דווקא כיוון שהוא גרם למשבר, הביא לתור הזהב של תעשיית ציד הלווייתנים ההולנדית.

רבים מאיתנו רואים בשינויי האקלים המהירים להדהים, שמקורם במעשה ידי אדם, איום קיומי על המין האנושי, איום שיוביל בהכרח להיעלמותן של ערים, לחיסולן של תעשיות, מדינות ואולי אף לקץ המין האנושי – או לפחות לקץ של דרך החיים המוכרת לנו. היסטוריונים, ארכיאולוגים ומדענים רבים העוסקים בטבע ובכדור הארץ חשבו על שינויי האקלים הצנועים והטבעיים שקדמו למאה ה-20 באורח דומה למדי: כאיומים קיומיים על תרבויות עבר. בתיאורים שלהם, קהילות וחברות שהיו מחויבות לצורות חיים ישנות מצאו את עצמן מול שוקת שבורה כשמזג האוויר, שקודם לכן התנהג בתבניות ניתנות לחיזוי, השתנה באורח חד ופתאומי. פעם אחר פעם, כך הם טוענים, שינויי אקלים שהתחוללו בעבר, גרמו ל"קריסה" של ציוויליזציות: להתפוררות פתאומית של המורכבות החברתית והכלכלית, שהגיעה לשיאה בירידה קטסטרופלית בגודל האוכלוסייה. בספרים ובמאמרים פופולריים, עיתונאים ומדענים נסמכים על הרעיונות הללו כדי לטעון שכיוון ששינויי אקלים טבעיים הרסו ציוויליזציות בעבר, ההתחממות שמקורה באדם עשויה בהחלט לגזור כליה על הציוויליזציה שלנו.

עם זאת, מחקרים חדשים מספרים לנו סיפור שונה בתכלית. מעניין לראות כי קהילות רבות – אולי אף רוב הקהילות – הצליחו לעמוד בשינויי האקלים שהתחוללו בעבר. אחדות מהן התאוששו במהירות לאחר מזג אוויר קשה שקודם לכן לא היה מוכר להן; אחרות כלל לא חוו אסון. קהילות רבות התאימו את עצמן ונעשו עמידות יותר לנזק, או שהן למדו לנצל הזדמנויות חדשות. למעשה, שינויי אקלים שינו את הסביבות כך שהן התאימו טוב יותר לדרכים שבהן חברות גידלו מזון, צברו כסף או ניהלו מלחמה.

אפילו בחברות עמידות, אלפי בני אדם מתו במזג האוויר הקיצוני שנוצר עם שינויי האקלים. יחד עם זאת, מתברר והולך שאבותינו פעלו לא פעם באורח החלטי ויצירתי כדי להפיק את המיטב מן התקופות המאתגרות הלו. הסיפור של ציידי הלווייתנים ההולנדיים בים הארקטי בהחלט אינו חריג, אלא עשוי דווקא לשמש דוגמה אחת מרבות ליכולת המצאה והסתגלות נוכח שינויי אקלים שהתחוללו בעבר.

אם אתם עוקבים אחר מזג האוויר, ללא ספק שמעתם שיום, חודש או שנה מסוימים הם החמים ביותר שנרשמו אי-פעם. מפתה להניח שהרישום הזה כולל את כל תולדות המין האנושי, אך למעשה ברור שהוא מתייחס רק לפרק זמן של כמעט 150 שנה, שבו תחנות מטאורולוגיות המצוידות במדי-חום מדויקים התפשטו בהדרגה ברחבי העולם. בחלקים ניכרים מפרק הזמן הזה, פליטות גזי החממה מעשה ידי האדם מניעות שינויים בטמפרטורה השנתית הממוצעת של כדור הארץ.

כדי לקבוע עד כמה השינויים הגלובליים הללו הם יוצאי דופן, כיצד הם עשויים לחולל שינויים בסביבות מקומיות וכיצד הם קשורים לכימיה המשתנה של האטמוספירה של כדור הארץ, חוקרים חיפשו בשלל מקומות ראיות לשינויים קדומים במזג האוויר. למשל, על ידי מדידה של עובי הטבעות בגזעים של עצים, עלה בידי חוקרים לגלות כיצד שיעור הצמיחה של עצים ברחבי העולם הואץ או הואט במאות השנים האחרונות. הם השוו את שיעורי הגדילה המשתנים הללו לרישומים של טמפרטורה ומשקעים מתקופות קרובות לנו, וכך עלה בידיהם להיטיב להבין כיצד עצים מגיבים למגמות אקלימיות. כשהידע הזה בידיהם, הם השתמשו בטבעות בעצים חיים, בשרידי עץ מאובן ואפילו בעץ לבנייה שמשולב בבניינים, כדי לשחזר את השינויים באקלים של כדור הארץ מימי קדם ועד ימינו.

עץ, ברוש קירח, טבעות

מקור היסטורי עשיר: טבעות בגזע של ברוש קירח. תצלום: ג'יימס סנט ג'ון

מדענים אחרים קדחו לעומק שכבות הקרח של גרינלנד ושל אנטרקטיקה, והעלו גלילים ארוכים – "ליבות" – של קרח בעל צפיפות גבוהה. הקרח העמוק ביותר בליבות כאלה מאנטרקטיקה עשוי להיות בן מיליוני שנים. בדיוק כפי שעצים כוללים טבעות צמיחה, הליבות כוללות שכבות המתעדות את הצטברות השלג מדי שנה. על ידי השוואת התכולה היחסית של איזוטופים של חמצן ומימן בשכבות הללו, מדענים לומדים כיצד תבניות של ירידת משקעים השתנו באזורי הקטבים, מה שמגלה הרבה על ההיסטוריה של הטמפרטורה השנתית הממוצעת של כדור הארץ. בועות שנלכדו בליבות אפילו מכילות דגימות זעירות של האטמוספירה העתיקה, שלאחר מדידות קפדניות מגלות שינויים היסטוריים בריכוז הפחמן הדו-חמצני ושל גזים אחרים באטמוספירה.

כוכב הלכת שלנו הוא מקום הפכפך, המתאפיין באקלים שאינו חדל מלהשתנות

מקורות עקיפים כאלו לחקר האקלים מתעדים את ההשפעה של שינויי אקלים שאירעו בעבר. הם אינם מתעדים אותם ישירות כמו מדידת טמפרטורה באמצעות מדחום. הרזולוציה של נתונים כאלו – מה שהיינו יכולים להגדיר בערך כדיוק שלהם במרחב ובזמן – אולי נמוכה למדי, וכל אחד מהמקורות למידע הזה עשוי להיות מדויק יותר לתקופה או למקום מסוימים. היסטוריונים למדו כיצד לעזור למדענים למלא חלק מהפערים על ידי שימוש בתיעוד ארכיאולוגי, טקסטואלי או אף בתיעוד בעל-פה של מזג האוויר בעבר. יתכן שמקורות השימושיים והעשירים ביותר הם יומני מסע שנכתבו על ידי ימאים אירופיים בתקופה שהשיט העולמי נעשה בספינות מפרש. כיוון שעל הימאים היה לתעד את הרוח כדי לנווט כשהם היו רחוקים מחוף, יומנים כאלו כוללים תיעוד עשיר של מזג האוויר, ברמה היומית ולעתים אף מדי שעה.

וכך, תחת עיניהם הבוחנות של היסטוריונים ומדענים, האקלים ששרר בכדור הארץ בעבר החל אט-אט לגלות את סודותיו, מתוך המקורות החלקיים הללו. מסתבר שכוכב הלכת שלנו הוא מקום הפכפך, המתאפיין באקלים שאינו חדל מלהשתנות.

למשל, באמצע המאה ה-13, אזורים בחלקו הצפוני של כדור הארץ החלו להתקרר. הסיבות מורכבות, אך הן כללו שילוב של שינויים מחזוריים בזווית של ציר הסיבוב של כדור הארץ, ירידות חוזרות ברמת הקרינה של השמש, שינויים אקראיים בזרמים באוקיינוסים ובאטמוספירה, וכן התפרצויות געשיות שהטילו על כדור הארץ מיסוך זמני בדמות שכבות של גופרית דו-חמצנית שמפזרות את אור השמש.

הטמפרטורות בחצי הכדור הצפוני השתנו לכאן ולכאן במשך תקופה מסוימת, לפני שחלה התקררות חריפה במאה ה-15. במאה ה-16 הן עלו לתקופה קצרה, ולאחר מכן ירדו בחלקים גדולים של העולם – כולל בחצי הכדור הדרומי – בהמשך המאה ה-16. באמצע המאה ה-17 הטמפרטורה במקומות מסוימים עלתה, ולאחר מכן שוב ירדה, במאה ה-18. לאחר עשרות שנים אחדות של התחממות מתונה, שוב הכתה התקררות חלקים רבים של העולם, עד אמצע המאה ה-19, כשסוף-סוף חלה התחממות עקבית.

התחממות גלובלית

הטמפרטורה בעולם ב-2000 השנים האחרונות, לפי שיטות סטטיסטיות שונות. הקו השחור מציג את ההתחממות בעידן המודרני, כפי שהיא נמדדת בכלי מטאורולוגיים (כגון מדי חום בתחנות מטאורולוגיות)

אפילו בתקופות הקרות ביותר של המאות ה-17 וה-19 – שהיו הקרות ביותר ב"עידן הקרח הקטן" – ההתקררות הגלובלית קרוב לוודאי לא הייתה בשיעור של יותר מחצי מעלה צלזיוס

גלי ההתקררות הללו מכונים, כולם יחד, "עידן הקרח הקטן" – שם שיש בו מידה לא קטנה של אי-דיוק. אפילו בתקופות הקרות ביותר של המאות ה-17 וה-19 – שהיו הקרות ביותר בפרק הזמן המדובר - ההתקררות הגלובלית קרוב לוודאי לא הייתה בשיעור של יותר מחצי מעלה צלזיוס. בניגוד להתחממות הנוכחית, ההתקררות הגיעה למקומות שונים בזמנים שונים, באורח חמור יותר או פחות, ושנים חמות צצו גם במהלך העשורים הקרים ביותר. קרחונים אמנם התפשטו בשרשראות הרים רבות, אך לא היה זה "עידן קרח".

וזה גם לא היה עידן "קטן". קרוב לוודאי שהאנומליות בטמפרטורה נמשכו זמן רב יותר והיו חמורות יותר מכפי שהיו על פני אלפי שנים קודם לכן, במיוחד במחצית הכדור הצפונית. הן גרמו לשינויים בטווח הקצר בזרמים באוקיינוסים ובתבניות הרוחות, שפעם אחר פעם גרמו לגשמים אדירים באזורים מסוימים והכו אזורים אחרים ביובש חמור. עבור מי שחיו במהלך התקופה, עידן הקרח הקטן לא היה עניין של מה בכך.

ארכיאולוגים והיסטוריונים טוענים מזה זמן רב שחברות רבות מצאו את עצמן לא מוכנות באורח חמור להתקררות שאירעה בעידן הקרח הקטן, ולכן הן סבלו מנזקים אדירים. למשל, כשעידן הקרח הקטן קירר לראשונה את גרינלנד, צורת החיים החקלאית שהתבססה על ישיבת קבע, שאותה הביאו הוויקינגים מאירופה, כבר לא הייתה מעשית. יחד עם זאת, החוקרים הניחושהוויקינגים נצמדו בעקשנות למנהגיהם, והיו קורבנות להנחות תרבותיות שלהם, הנחות שהם לא היו מסוגלים לנטוש. כשהטמפרטורות המשיכו לצנוח במהלך המאה ה-14 וה-15, הישובים הוויקינגיים נעלמו.

גרינלנד, ויקינגים

כנסיית Hvalsey, שריד ויקינגי בגרינלנד. תצלום: ויקיפדיה

בערך באותו הזמן, גלים של מגפת הדבר הכו באירופה ובאסיה, והרגו עשרות מיליוני בני אדם. חוקרים אחדים טענו שהגשמים האדירים שהכו באירופה עם האקלים החדש והבלתי יציב בראשית המאה ה-14 הרסו את היבולים ועודדו הופעת מחלות בעדרי הבקר, וכך גרמו לרעב הגדול שהרג אולי כ-10 אחוזים מאוכלוסיית היבשת. תת-תזונה בילדוּת עלולה להחליש ללא תקנה את מערכת החיסון, ומי שהיו ילדים במהלך הרעב הגדול היו פגיעים במיוחד כשלאחר מכן גם הגיעה המגפה הגדולה. אחרים טוענים שמשקעים בכמות קיצונית, שנגרמו על ידי הופעת אקלים קר אך בלתי יציב, גרמו לתנודות חדות באוכלוסיות המכרסמים שנשאו את המגפה ברחבי היבשת. כשהמכרסמים במרכז אסיה התרבו באורח חד, גדלה גם אוכלוסיית הפרעושים שנשאו את המגפה. כשאוכלוסיית המכרסמים הצטמצמה, הפרעושים שהצטופפו על גבי המכרסמים ששרדו נמלטו בייאושם אל יצורים אחרים שיכלו לארח אותם: לבני האדם שחיו בקרבת מקום. בעקבות נדידות כאלו, גלים של המגפה הקטלנית נעו בהדרגה מערבה, לאירופה.

בעבר, חוקרים ידעו אך מעט על אודות ההשפעה של עידן הקרח הקטן מחוץ לאירופה, אך כעת המצב השתנה. נראה, למשל, שהעשורים הקרים מאוד של המאה ה-15 גרמו לקרה לא רגילה באמריקה המרכזית, והרסו פעם אחר פעם את יבול התירס באימפריה האצטקית. המחסור במזון גרם לרעב ואם עלינו להאמין לדיווחים שהגיעו לידינו, הרעב אפילו גרם לקניבליזם, והחליש את האימפריה בדיוק לפני הגעת הספינות והחיילים מאירופה.

בין המאות ה-16 וה-17, שילוב של התקררות האקלים, רעב, מחלות ועימותים, הגיעה לשיא בדמות משבר גלובלי שהרג כשליש מאוכלוסיית העולם

ברחבי אירופה ואמריקה הצפונית, המאה ה-17 הייתה התקופה הקרה ביותר בעידן הקרח הקטן. חוקרים טוענים שבשלב הזה, האימפריות הגדולות בעולם נעשו פגיעות אפילו לשינויים הקלים ביותר בתנאים הסביבתיים. אוכלוסיות שגדלו בעשורים החמים יותר במאה ה-16 היו תלויות במידה גוברת ביבולים שהופקו מאדמה חקלאית שתנובתה הייתה שולית. ממשלות אימפריאליות מימנו מלחמות, שהלכו ונעשו יקרות יותר, תוך שהן משתמשות בעודפים שהוסטו מאזורים נידחים. במצב שבו האזורים הכפריים נסחטו עד מעבר לנקודת השבירה, משקעים בכמות קיצונית או טמפרטורות קיצוניות גרמו למחסור הרה-אסון במזון. המחסור גרם לרעב קשה, להגירה ולמגפות, שהזינו מרידות, מלחמות אזרחים ועימותים בין מדינות. לפי ההיסטוריון ג'פרי פרקר (Geoffrey Parker), ה"סינרגיה הקטלנית" הזאת בין התקררות האקלים, רעב, מחלות ועימותים, הגיעה לשיאה ב"משבר גלובלי" שהרג כשליש מאוכלוסיית העולם.

באזורים רבים בעולם, עידן הקרח הקטן הגיע לנקודה הקרה ביותר שלו בראשית המאה ה-19, עם העשור הקר מכולם, בעקבות ההתפרצות הגעשית האדירה ב-1809, והפיצוץ הקטסטרופלי של הר טמבורה באינדונזיה, ב-1815. חוקרים גילו כיצד גל של קרה בעונת הקיץ הרס יבולים בכל רחבי סין, במיוחד במחוז יונאן, שבו מיליונים גוועו מרעב. ההתקררות גם פגעה בהפרשי הטמפרטורות בין היבשה והים, מה שעיכב את הגשמים החיוניים בעונת המונסון ההודית, וכך גם לרעב ולמגפות ברחבי הודו.

טמבורה, אינדונזיה

בעקבות פיצוץ הר טמבורה ב-1815, התפרקה הפסגה שלו, בגובה כ-1400 מטר, ונוצר מכתש בעומק קילומטר וברוחב של 6 ק"מ, עם התרוקנות המאגמה בפנים. תצלום: נאס"א, Expedition 20, ויקיפדיה

יחד עם זאת, שורה ארוכה של ראיות חדשות מגלות לנו דוגמאות שלא היינו מודעים להן של יצירתיות ויכולת הסתגלות, אפילו בקרב קהילות שסבלו יותר מאחרות מהשינויים באקלים של כדור הארץ. למשל, ראוי לשוב ולעיין בסבלם של הוויקינגים בגרינלנד בימי הביניים. כיום ידוע לארכיאולוגים שהמתיישבים הוויקינגיים לא סתם הביאו איתם את אותן אסטרטגיות קיום נוקשות לכל סביבה שהם התיישבו בה. בגרינלנד, למשל, ציידים ויקינגיים למדו להרחיק מאות קילומטרים כדי לצוד אריות ים ולנצל את הפרווה והחטים של בעלי החיים. ימאים בספינות ארוכות נהגו להביא את הסחורות הללו לאירופה ולסחור בהן, בתמורה לברזל ולדברים אחרים שהיה קשה להשיגם באזור הארקטי.

בעת שהצפון התקרר והלך במאה ה-13, מתיישבים ויקינגיים פיתחו מערכת השקיה חדשנית שהגדילה את יבול החציר, בעודם מקטינים את תלותם בחקלאות, על ידי צייד של כלבי ים וקריבו רבים יותר. בתחילה, ויקינגים בגרינלנד הסתגלו היטב לאקלים הקר יותר. לאחר מכן, במאה ה-14, ה-Thule, אבותיהם של בני האינואיט והאינופיאט (Inupiat) של ימינו – נדדו לגרינלנד ונאבקו נגד הוויקינגים על השליטה באזורי ציד חיוניים. בינתיים באירופה השתנו האופנות, והביקוש לשנהב של אריות ים ירד, מה שהותיר את הוויקינגים מגרינלנד ללא שוק לסחורת הייצוא שלהם. רק בהקשר הזה – כשמספר משברים התחוללו בעת ובעונה אחת – החלה ההתקררות באקלים לפורר את חייהם ופרנסתם של הוויקינגים בגרינלנד.

גם הסיפור האקלימי מורכב יותר מכפי שחשבנו בעבר. ההתקררות לכשעצמה אולי לא הביאה את הקץ על הוויקינגים. יתכן שמה שגרם לכך היה שורה של תהליכים של התגברות התדירות והחומרה של סערות; כמות הקרח בים ומשך קיומו; וההשתנות של מזג האוויר באורח שלא היה ניתן לצפות אותו – כך שכל התופעות הללו יחד שיבשו את המסחר הוויקינגי, את פעילות הציד שלהם ואת החקלאות שהם עסקו בה. רק כשהם ניצבו בפני כל האתגרים הללו, נעלמו הוויקינגים מגרינלנד.

נראה שאבותינו לא היו בדיוק קורבנות חסרי ישע נוכח השינוי באקלים. אבל למשל בגרינלנד, כשהוויקינגים מצאו את עצמם לכודים בין הפטיש והסדן, בנסיבות מורכבות, הם החזיקו מעמד עד שלא היו מסוגלים לעמוד עוד בתנאים שנכפו עליהם

כעת נראה שאבותינו לא היו בדיוק קורבנות חסרי ישע נוכח השינוי באקלים. בגרינלנד ההתקררות לא גרמה לבדה לחורבנם של החקלאים העקשנים, כפי שחוקרים סברו פעם. מגמות סביבתיות משתנות שגם הגבירו אלו את אלו, הן שהחמירו את הלחץ על האוכלוסייה, שגם כך הייתה נתונה במצוקה צבאית וכלכלית. כשהוויקינגים מצאו את עצמם לכודים בין הפטיש והסדן, בנסיבות כה מורכבות, הם החזיקו מעמד עד שלא היו מסוגלים לעמוד עוד בתנאים שנכפו עליהם.

בואו נשוב לרפובליקה ההולנדית, מדינה קטנה שהותירה תיעוד עצום של הסבל שלה במאה ה-17 הקפואה. במבט ראשון, גם היא נסחפה במשבר הגלובלי. לא הייתה כמעט שנה שבה הרפובליקה ההולנדית לא מצאה את עצמה במלחמה, אם לא באירופה הרי שבקצוות הרחוקים של האימפריה מוכת המלחמות שלה. מתחים גוברים בין סיעות דתיות ופוליטיות שונות גרמו להתפרצות חוזרת של אלימות של המונים, ובתקופה קצרה מסוימת אפילו לניצניה של מלחמת אזרחים. בין פלישות ומרידות, קיומה של הרפובליקה נראה לא ודאי, פעם אחר פעם. המסים, החוב הלאומי ועלות העבודה עלו ועלו במשך המאה ה-17, בעוד שתעשיות שהיו פעם תחרותיות, מתעשיית הטקסטיל ועד למבשלות הבירה, ירדו בהתמדה. סערות רבות עצמה, שאפיינו את עידן הקרח הקטן בצפון-מערב אירופה, פרצו את הסכרים ומערכות ההגנה הסביבתית של הולנד פעם אחר פעם, והטביעו אלפי בני-אדם. אין להתפלא שהחוקרים סיווגו את הרפובליקה ההולנדית לצד דוגמאות נוספות של משברים שנוצרו בשל האקלים במאה ה-17.

ההולנדים ידעו להסתגל לשינויים הגלובליים והולנד הפכה לאומה המובילה בסחר העולמי. הצבא ההולנדי, ובמיוחד הצי שלה, ניצח בקרבות ובמלחמות נגד אומות בעלות אוכלוסייה גדולה יותר. התרבות והמדע זכו לפריחה כזאת עד כי המאה ה-17 עדיין זכורה על ידי אחדים כ"תור הזהב ההולנדי"

אבל אם אנו מתרחקים לרגע ומביטים בדברים מעט אחרת, החוויה ההולנדית נוכח שינוי האקלים נראית שונה לחלוטין. על פני רוב המאות ה-16 וה-17, הכלכלה ההולנדית שגשגה, כך שהעושר לנפש ברפובליקה ההולנדית היה גבוה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. אפילו נוכח האתגרים הכלכליים של סוף המאה ה-17, הכלכלה הייתה גמישה מספיק כדי להשתנות ולא להידרדר. גם אוכלוסיית הרפובליקה גדלה בהתמדה, והעיוּר במחוזות שלאורך החוף היה חסר תקדים, עד כי אפשר להשוות אותו רק לתהליכים שהתחוללו במאה ה-20. התשתית השתפרה במהירות, והמסחר התרחב ברמה הגלובלית, עד שהולנד הפכה לאומה המובילה בסחר העולמי. הצבא ההולנדי, ובמיוחד הצי שלה, ניצח בקרבות ובמלחמות נגד אומות בעלות אוכלוסייה גדולה יותר. התרבות והמדע זכו לפריחה כזאת עד כי המאה ה-17 עדיין זכורה על ידי אחדים כ"תור הזהב ההולנדי".

במידה מסוימת, ההצלחות של הרפובליקה היו בחלקן תוצאה של העמידה ההולנדית בעידן הקרח הקטן. תושביהן של ערי החוף, למשל, אכלו מזון מגוון ולכן יכלו להתמודד היטב עם מחסור במזון מסוג מסוים. ארגוני צדקה בערים דאגו לעניים, שהיו פגיעים במיוחד נוכח ירידה חדה ביבול החקלאי בארצות אחרות. נראה כי גם השינוי באקלים היטיב עם ההולנדים. לא מעט מן הדינמיות הכלכלית של הרפובליקה ההולנדית נבעה מפעילות ימית, שבה שינויים מורכבים בתבניות הרוח היו חשובים יותר מההתקררות. השינויים הללו קיצרו את המסעות המסחריים של ההולנדים, ולעתים קרובות סייעו לצי המלחמה של הולנד להיטיב לגייס את הרוח בעת יציאה למלחמה.

חורף, אמסטל, שוברת קרח, אמסטרדם

"בילוי חורפי על נהר האמסטל עם שוברות קרח בתנועה" (1746), טילמן ון דה הורסט, תצלום: פיטר שנק, ויקיפדיה

השינוי באקלים הציב אתגרים חריפים בפני ההולנדים, וכשהדבר קרה, הם לא פעם הסתגלו באורח יצירתי. למשל, כשסערות גרמו לסדרה של שריפות בערים ברחבי אירופה, ממציאים הולנדים פיתחו ולאחר מכן שיווקו טכנולוגיות ונהלים לכיבוי אש. כשהקרח הטיל מצור על נמלים בעונת החורף ועצר את התנועה בתעלות חיוניות, ההולנדים המציאו מחליקיים ושיפרו את שוברות הקרח. סוחרים הציבו ירידים מסחריים על הקרח ומשכו אליהם אלפי מבקרים שבו ממרחקים, והם גם היו חלוצי בהנפקת פוליסות ביטוח שהגנו עליהם מהסכנה הגלומה בסערות בים.

כמו הרפובליקה ההולנדית, נראה כי ההתארגנות הגדולה של בני הקומנצ'י ששגשגה במישורים הגדולים של צפון אמריקה במהלך המאה ה-18, הפיקה תועלת מההתקררות במהלך עידן הקרח הקטן וגם הסתגלה אליה

לאחרונה מתבררות לנו דוגמאות נוספות של חברות שפרחו במהלך עידן הקרח הקטן. ביבשת אמריקה, נראה כי קהילות ילידים היו יצירתיות ועמידות במיוחד נוכח עידן הקרח הקטן. למשל, במאות ה-16 וה-17, בני אירוקוי מסוימים (ה-Neutral Iroquoian) בצפון מזרח אמריקה הסתגלו לאקלים המתקרר על ידי מעבר מחקלאות מיושבת, והעניקו עדיפות לציד ולהקמת ישובים קטנים יותר. בני אירוקוי מקהילות סמוכות, לעומת זאת, נדדו והיו תלויים ברשתות חברתיות מבוזרות כדי להתחלק במשאבים מדולדלים. חברות מסוימות של בני ה-Algonquian אימצו את הגישה ההפוכה, תוך שהם נוטשים סדרים חברתיים שוויוניים כדי להיטיב להגן על שדות התירס שלהם מפני קהילות יריבות. פושטים בני וואבנאקי השתמשו בטכנולוגיה ילידית, נעל השלג, כדי לגבור על החיילים האנגליים בתמרונים. ואילו בדרום-מערב ארצות הברית של ימינו, עמים בני מוהאבי למדו כיצד לאגור ולשנע מזון ביעילות שלא הייתה מביישת סוחר הולנדי.

כמו הרפובליקה ההולנדית, נראה כי ההתארגנות הגדולה של בני הקומנצ'י ששגשגה במישורים הגדולים של צפון אמריקה במהלך המאה ה-18, הפיקה תועלת מההתקררות במהלך עידן הקרח הקטן וגם הסתגלה אליה. החל במאה ה-16, מזג אוויר קר וגשום דחף את הביזון לנדוד ולאחר מכן להתפשט במהירות ברחבי המישורים. בעוד שחברות ילידיות רבות ביקשו לנצל את המצב, היו אלו הקומנצ'י שהצליחו לשלוט במישורים, על ידי שילוב של רובים וסוסים ששימשו הן לציד והן לפשיטות. על ידי ניצול עדרי הביזון העצומים, שגדלו ללא הרף, הקומנצ'י במאה ה-18 צברו הון שאפשר להם לערוך פשיטות על חברות בכל אזור המישורים, וגם לסחור איתן. כשקרה או בצורת גרמה למחסור במזון בקהילה מסוימת, קהילה אחרת, מאזור מרוחק, חוותה לרוב מזג אוויר שונה ולכן הייתה לה די אספקה כדי להשלים את החסר.

קומנצ'ה, ג'ורג' קטלין, באפלו, ביזון

"בני קומנצ'ה במרדף אחר באפלו" (1846-1848), ג'ורג' קטלין, מוזיאון סמית'סוניאן, וושינגטון. תצלום: ויקיפדיה

אירופה ואמריקה: שתי היבשות נראו פעם כנתונות במוקד של משבר אקלים גלובלי. אלא שככל שהמחקר מתקדם, אנו מבינים ששתיהן היו לא רק פגיעות לשינוי באקלים, אלא גם מוקדים של יכולת עמידה וגילויים של הסתגלות. קהילות שונות ואפילו בני-אדם ספציפיים חוו את השינוי באקלים באורח שונה מאוד, ודומה שלא היה גורל אחד משותף וקשה לכל מי שניצבו מול המאות הקרות של עידן הקרח הקטן.

האתגרים הסביבתיים שאנו ניצבים בפניהם גדולים לאין ערוך מאלו שההולנדים או בני הקומנצ'י התגברו עליהם, אך הכלים שיש בידינו כדי להבין ולהתמודד איתם גם הם גדולים וחזקים לאין ערוך

הנטייה שלנו, באמצעי התקשורת ובאקדמיה, לספר סיפורים פשטניים של אסונות בעקבות שינויים באקלים לא שירתה אותנו היטב, לא לצורך הבנת העבר ולא כדי להכין את עצמנו לעתיד. תפישות שגויות הטוענות שנגזר דינו של המין האנושי – כאילו אנחנו "באיחור של עשר שנים", כפי שאמר המועמד לשעבר לנשיאות אנדרו יאנג (Yang) – מאיימות על הנכונות של בני האדם לנקוט את אותה פעולה בדיוק שתוכל להגביל את השינוי האקלימי מעשה ידי אדם ולהביאו לרמות שאפשר להתמודד איתן. הנחות הרבה יותר מופרכות הטוענות ששינויי אקלים אירעו בעבר ולכן אין סיבה לדאוג בכלל השינויים הנוכחיים – טענות שהם שטויות א-היסטוריות שעולות לא פעם מפיהם של מי שעד לא מזמן הכחישו שיש התחממות גלובלית ושהיא תוצאה של מעשיהם של בני האדם – מציבות מכשולים עוד יותר גדולים בשעה שעלינו לפעול בדחיפות. חיוני להרחיב את האזור הסביר וההגיוני המצוי בין שתי העמדות הקיצוניות הללו. להעמיד תיאורים היסטוריים מדויקים ומעודנים יותר ביחס לשינויי האקלים בעבר הם דרך אחת לעשות זאת.

אין בכוחם של תיאורים היסטוריים כאלו לגלות לנו כיצד בדיוק נוכל להתמודד עם התחממות קיצונית. האתגרים הסביבתיים שאנו ניצבים בפניהם גדולים לאין ערוך מאלו שההולנדים או בני הקומנצ'י התגברו עליהם, אך הכלים שיש בידינו כדי להבין ולהתמודד איתם גם הם גדולים וחזקים לאין ערוך. העבר יכול לגלות אמיתות עמוקות – גם משָלים – שהיו עשויים להישאר נסתרים מאיתנו. למשל, הוא רומז לנו שמכות סביבתיות קטנות יחסית עשויות לעורר תגובות אנושיות קיצוניות מאוד, במיוחד בתקופה שבה המערכות הפוליטיות והכלכליות נמצאות בלחץ, על סף שבירה. העבר גם מגלה לנו שהשינוי באקלים לא פשוט קובע את התוצאות מבחינת האדם, כפי שהיו מי שהניחו.

העבר אומר לנו שכאשר מגמות אקלימיות גורמות לכך שבלתי אפשרי לחיות באותה עיר, לגדל מזון באותה דרך ולהמשיך ביחסים כלכליים קיימים, חברה אינה חייבת להיקלע למשבר ולקרוס. יחידים, קהילות וחברות יכולים להגיב בדרכים מפתיעות, והמשבר – אם הוא אכן מגיע – עשוי להביא לחידושים המועילים ביותר. התגובות הללו מצדן מניבות תמורות נוספות בקרב החברות העוברות תהליך של התפתחות. אם הדבר היה נכון בעבר, הוא עוד יותר נכון כיום, כשתמורות פוליטיות וכלכליות אדירות מתרחשות, בעידן שבו יש גם פיתוח מואץ ביותר, התפשטות של אינטליגנציה מלאכותית ברחבי העולם, ביולוגיה סינתטית ושורה ארוכה של טכנולוגיות מהפכניות נוספות.

רוב הניסיונות לאמוד את ההשפעה הכלכלית והגאו-פוליטית של ההתחממות העתידית הן לכן לא הרבה יותר מניחוש מושכל. קשה לחזות את העתיד – ואולי קשה לחזותו היום יותר מאי-פעם – ובמאה הבאה נראה שאנו עשויים לראות קריסה באותה המידה שאנו עשויים לראות שגשוג. לכן, הבה ניגש לעתיד בראש פתוח. במקום לקבל את הדין ולהמתין לאסון, בואו נעבוד קשה כדי ליישם דרכי פעולה רדיקליות – כמו ה-Green New Deal – שמטרתן אינה רק לשמר את מה שיש לנו כיום, אלא להבטיח עולם טוב יותר, באמת טוב יותר, עבור ילדינו.

 

דגומאר דחרוט (Dagomar Degroot) הוא פרופסור להיסטוריה של הסביבה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון. ספרו האחרון (משנת 2018) הוא  The Frigid Golden Age: Climate Change, the Little Ice Age, and the Dutch Republic, 1560–1720

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על יד אדם הררי

תמונה ראשית: מתוך "נוף חורפי עם מחליקים על הקרח" (1608), הנדריק אברקמפ. תצלום: ויקיפדיה

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דגומאר דחרוט, AEON.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על מה נעשה כשהעולם שוב יקפא

01
ניר

או בקיצור, שינוי גדול מביא הזדמנויות, למי שנשאר על המגרש.
הדוגמא על ציד הלווייתנים היא קצת מקבארית, אבל הרעיון הוא שצריך להתגמש כדי להשאר על המגרש.
ההבדל הגדול מתקופות קודמות הוא בצפיפות האוכלוסין ובמהירות מעבר המידע שמאפשרות שינויים מהירים מאד.
לכן החשיבות של פייק ניוז: שקרים והסחות דעת שיגרמו לזה שרק חלק מהאנשים יאמצו מידע אמיתי ויבינונ את מגמות השינוי.