אלכסון קלאסיק מה עושים האנשים המאושרים

אחד הפרדוקסים החריפים של החיים: כדי למצוא סיפוק ואושר עלינו להסתכן, להתמודד עם כאב ובעיקר להפסיק לחפש אותם
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

האופן שבו פסיכולוגים מתארים את עיסוקם למי שיושב לידם במטוס – לדוגמה, "אני פסיכולוג" – קובע אם הם יזכו לחמש שעות של עניין, מבט על נישואים מתפוררים או יותר מדי מידע על חוסר היכולת לסרב לסופגניות. אפילו אוזניות גדולות לא ימנעו מהנוסע הנחוש לספר כיצד הוא הוזנח בילדותו. לפסיכולוגים שמסתכנים בָּאמת ומודים שהם חוקרים אושר, מובטחת תגובה אחת ויחידה: מה אני צריך לעשות כדי להיות מאושר?

סוד האושר הוא חשש שהולך וצובר חשיבות בעידן הנוכחי, מכיוון שביטחון כלכלי רב יותר אִפְשֵׁר לרבים להתמקד בטיפוח עצמי. לא עוד ציידים-לקטים שמנסים למצוא את הארוחה הבאה; אנחנו מנסים להבין איך נוכל לחיות את חיינו בצורה הטובה ביותר. ספרים על אושר נעשו תעשייה של ממש; תוכניות לפיתוח אישי הן עסק גדול מתמיד.

הרדיפה אחר האושר אינה דבר שמאפיין את האמריקאים בלבד – במחקר של יותר מ-10,000 נבדקים מ-48 ארצות גילו הפסיכולוגים אד דינר מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין ושיגהירו אואישי מאוניברסיטת וירג'יניה שאנשים מכל קצוות העולם מייחסים חשיבות רבה יותר לאושר מאשר לכל הישג אישי אחר, כמו משמעות בחיים, עושר והגעה לגן עדן.

קדחת האושר מתפשטת, בין השאר, בגלל עוד ועוד מחקרים הטוענים שאושר לא רק עושה הרגשה טובה, אלא הוא ממש טוב לנו – הוא מקושר לכל מיני תועלות, כמו הכנסה גבוהה יותר, תפקוד טוב יותר של המערכת החיסונית ועלייה ביצירתיות.
יותר אנשים משלימים עם כך שאושר אמתי הוא יותר מאשר אוסף של רגשות חיוביים עזים – דרך מוצלחת יותר לתאר אותו היא תחושת "שלווה" או "שביעות רצון."

מה שלא תהיה ההגדרה, לאושר יש היבט רגשי – ולכן הוא קשור לכך שלרגשות שלנו יש נקודת ייחוס טבעית שנקבעת בין השאר על-ידי מטען גנטי ואישיות. כן, אירועים חיוביים מרימים אותנו, אבל אנחנו חוזרים במהרה לנקודת הייחוס הטבעית.
אושר אמתי מחזיק מעמד זמן רב יותר מאשר פרץ של דופמין, ולכן יש לחשוב עליו כעל יותר מאשר סתם רגש. תחושת האושר כוללת גם הרהורים קוגניטיביים, למשל כשאנחנו מציינים לחיוב או לשלילה, בינינו לבין עצמנו, את חוש ההומור של חבר, צורת האף שלנו או איכות הנישואים שלנו. רק חלק קטן מהתחושה הזאת קשור לרגש; השאר הוא תוצר של חישובים מנטליים, שקלול של ציפיות, אידאלים, השלמה עם דברים שאי אפשר לשנות – ואינספור גורמים אחרים. זאת אומרת, אושר הוא הלך רוח, וככזה, הוא יכול להיות מכוון ואסטרטגי.

נראה שלאנשים מאושרים יש מגוון רחב של הרגלים המנוגדים לאינטואיציה, הרגלים שאנחנו מייחסים לאנשים, ובכן, ממש לא מאושרים

תהיה נקודת הייחוס הרגשית שלנו אשר תהיה, ההרגלים והבחירות היומיומיים שלנו – מהתנהגותנו כלפי חברים ועד האופן שבו אנו מקבלים החלטות – עשויים להשפיע על הרווחה שלנו. מחקרים שנערכו לאחרונה ותעדו את הרגליהם הייחודיים של האנשים המאושרים ביותר בחייהם, מספקים מעין מדריך שמסביר איך לחקות אותם. מסתבר שפעילויות שגורמות לאנשים להרגיש אי-ודאות, אי-נוחות ואף מעט אשמה, מתקשרות לחוויות הבלתי נשכחות והמהנות ביותר בחייהם. כלומר, נראה שלאנשים מאושרים יש מגוון רחב של הרגלים המנוגדים לאינטואיציה, הרגלים שאנחנו מייחסים לאנשים, ובכן, ממש לא מאושרים.

כשחרדה היא המצב המיטבי

יום שישי בערב, ואתם מתכננים להיפגש עם חברים לארוחת ערב. אם אתם רוצים להיות בטוחים שתצאו משם שבעים, אתם הולכים על פיצה או המבורגר. אם אתם הולכים על משהו שאף פעם לא ניסיתם (אתיופי – למה לא!) יש סיכוי שלא תיהנו מהאינג'רה והוואט שתקבלו – אבל יש גם סיכוי שתגלו מעדן מפתיע.

נראה שלאנשים מאושרים באמת יש תפיסה אינטואיטיבית של העובדה שאושר מתמשך לא קשור רק לדברים שאתם אוהבים. הוא דורש גם צמיחה והרפתקנות מעבר לגבולות הנוחות שלכם. במילים אחרות, אנשים מאושרים הם סקרנים. במחקר משנת 2007 שערך טוד קאשדן עם מייקל סטיגר, פסיכולוג מקולורדו סטייט, ניטרו משתמשים את פעילויותיהם היומיומיות ורגשותיהם במהלך 21 יום. אלה שחשו סקרנות לעתים קרובות הם גם אלה שהיו הכי מסופקים מחייהם – והם עסקו במספר רב של פעילויות מעוררות אושר, כמו אמירת תודה לעמית או התנדבות לעזור לאחרים.

"אשה בגינה" 1867, מאת קלוד מונה

"אשה בגינה" 1867, מאת קלוד מונה

אבל סקרנות – אותו מצב פועם של חוסר ידיעה – הוא ביסודו מצב חרדתי. לדוגמה, כשהפסיכולוג פול סילביה הראה לנבדקים מגוון של ציורים, תמונות מרגיעות של קלוד מונה וקלוד לורן עוררו רגשות של שמחה, ויצירות מסתוריות ומטרידות של אגון שילה ופרנסיסקו גויה עוררו סקרנות. סקרנות, כך נראה, קשורה בעיקר לחקירה – ולעתים קרובות היא באה על חשבון אושר. אנשים סקרנים מבינים באופן כללי שאי-נוחות ופגיעות אינן דרך קלה, אבל הן הדרך הישירה ביותר להיעשות חזקים ונבונים יותר. למעשה, מבט מעמיק יותר במחקר של קאשדן וסטיגר מראה שאנשים סקרנים עוסקים בפעילויות שמסבות להם אי-נוחות אבל מקפיצות אותם לשיאים פסיכולוגיים.

כמובן שישנם מקרים רבים בחיים שבהם הדרך הטובה ביותר להגדיל את שביעות הרצון שלנו היא הפעילויות שתמיד עושות לנו הרגשה טובה: לשים שיר אהוב במערכת או לתכנן להיפגש עם החבר הטוב ביותר שלנו. אבל מפעם לפעם, כדאי לחפש חוויה חדשנית, מורכבת, לא ודאית ואפילו מטרידה – לשיר קריוקי בפעם הראשונה, או לארח הקרנה של סרט הסטודנטים של חבר. האנשים המאושרים עושים את שני סוגי הדברים ומפיקים תועלת משניהם.

למה כדאי לראות את היער אבל לא את העצים

ביקורת נפוצה על אנשים מאושרים היא שהם לא מציאותיים – הם עוברים את החיים בשלווה, בלי להיות מודעים לתחלואיו ובעיותיו של העולם. אנשים שבעי רצון הם כנראה פחות אנליטיים ולא מתמקדים בפרטים. במחקר שנוהל על-ידי ג'וזף פוֹרגַס, פסיכולוג מאוניברסיטת סאות' ניו ויילס, התגלה שאנשים בעלי מזג המעיד על אושר – אלה שנוטים בכלליות לחיובי – הם פחות סקפטיים מאחרים. הם נוטים להיות פתוחים לזרים באופן לא ביקורתי, ולכן עלולים ליפול בקלות בפח כמישהו משקר להם או מרמה אותם. חשבו על הסבתא השמחה וטובת הלב שהמוסך גובה ממנה מחיר מופרז שלא היה אפשר לגבות מלקוחות עליזים פחות וערניים יותר.

אין ספק שעין חדה עוזרת במצבים חברתיים מורכבים - בעבודה, בדייטים ובכלל – וזו תכונה שקיימת אצל אנשים עליזים פחות. פול אנדרוז, פסיכולוג מאוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת', טוען שדיכאון הוא תכונה של הסתגלות. אנשים מדוכאים, כך נדמה, נוטים להרהר יותר בחוויות שלהם ולעבד אותן – וככה לקבל תובנות על עצמם או על המצב האנושי – אף על פי שהדבר גובה מהם מחיר נפשי. מעט תשומת לב לפרטים עוזרת בהערכה מציאותית יותר של העולם החברתי.

ובכל זאת, תשומת לב מוגזמת לפרטים עלולה להפריע בתפקוד היומיומי, אומרת ראיות ממחקרה של קייט הרקנס, פסיכולוגית מאוניברסיטת קווינ'ס שבקינגסטון, קנדה. הרקנס ראתה שאנשים מדוכאים ערים לשינויים קטנים בהבעות פנים. אבל אנשים מאושרים נוטים להתעלם משינויים רגעיים כאלה – הבזק של כעס, גיחוך לגלגני. אתם לבטח מזהים את התופעה מאינטראקציות עם בני זוג. כשאנחנו במצב רוח רע אנחנו בדרך כלל שמים לב לשינויים הקטנים ביותר ולעתים קרובות נגררים לריב ("ראיתי איך גלגלת את העיניים! למה עשית את זה?!"), אבל כשאנחנו במצב רוח טוב, אנחנו נוטים להבליג על דברים מהסוג הזה ("את מקניטה אותי, אבל אני יודע שאת אוהבת להיות איתי"). לאנשים המאושרים ביותר יש הגנה רגשית טבעית נגד כוח הכבידה העוצמתי של הפרטים הקטנים.

בנוסף, לאנשים המאושרים ביותר יש גישה נטולת דאגות בכל הקשור לביצועים. בסקירה של ספרות המחקר שערך אואישי עם עמיתיו, התגלה שאנשים מאושרים - אלה שקיבלו 9 או 10 מתוך 10 במדדים של שביעות רצון בחיים – השיגו ביצועים פחות טובים מאחרים בציונים, נוכחות בכיתה או משכורות. בקיצור, הם היו רגישים פחות לגבי הביצועים שלהם; מבחינתם עדיף להקריב מידה מסוימת של הצלחה כדי לא לסבול ולדאוג לגבי הפרטים הקטנים.

זה לא אומר שעלינו להיות אדישים לכל תחומי האחריות שלנו; תשומת לב לפרטים היא תכונה מועילה. אבל תשומת לב רבה מדי לפרטים מזעריים עלולה להתיש ולשתק אותנו. האנשים המאושרים ביותר משלימים (בשמחה) עם כך שהחתירה לשלמות – ולאינטראקציה חלקה ומושלמת עם כולם – היא מתכון לאסון.

יש דברים חשובים יותר מאושר

החיים הטובים הם מטריצה שכוללת אושר, סבל מזדמן, תחושת מטרה, שובבות וגמישות פסיכולוגית, וכן אוטונומיה, שליטה ושייכות

חתן פרס נובל אלברט שווייצר התלוצץ פעם ש"אושר אינו אלא בריאות טובה וזיכרון רע." למרות הפיתוי להשיג הלך רוח חיובי, מבקרים טוענים שהרדיפה אחר האושר היא מוטעית –חולפת, שטחית והדוניסטית. המחקר מגבה חלק מהטענות האלה. מחקרים שערך הפסיכולוג אד דינר מראים שאנשים משלמים מחיר רגשי על אירועים חיוביים מאוד כי האירועים הבאים – גם אירועים נעימים בלבד – נראים זוהרים פחות (נכון, העלאה בשכר היא דבר נפלא, אבל אולי בגללה לא הצלחתם להעריך כראוי את ההופעה של הבן שלכם בהצגת בית הספר).

ייתכן שסדרת מחקרים מרשיעה אף יותר היא זו שערכה אייריס מוס, פסיכולוגית מאוניברסיטת קליפורניה. במחקרים אלה נחשף כי אנשים שמייחסים חשיבות רבה לאושר מדווחים שהם מרגישים בודדים יותר. כן, אושר הוא בריא – אבל התשוקה לאושר היא מדרון חלקלק.

כחוקרי רווחה, אנחנו לא מכחישים את חשיבותו של אושר – אבל גם הסקנו שחיים מלאים הם יותר מאשר נמרצוּת ועליזוּת. החיים הטובים הם מטריצה שכוללת אושר, סבל מזדמן, תחושת מטרה, שובבות וגמישות פסיכולוגית, וכן אוטונומיה, שליטה ושייכות. בשעה שאנשים מסוימים יקבלו דירוג גבוה באושר והשתייכות חברתית, אחרים יגלו שהם השיגו תחושת שליטה והישג. לפי הגישה הזאת, לא זו בלבד שאנשים נבדלים במטריצות האושר שלהם – אלא הם גם יכולים לשנות את המטריצות שלהם מרגע לרגע.

למשל, תחושת האוטונומיה שלכם עשויה להרקיע שחקים עם השנה הראשונה באוניברסיטה והמעבר לחיי המעונות והחופש מחוץ לבית ההורים – ואז לצנוח שוב עשור אחד אחר כך כשאתם נעשים הורים וצריכים להקריב גם את יכולתכם לבחור את שעות השינה שלכם. אבל תהיה זו טעות להניח שרווחתם של סטודנטים גדולה מזו של הורים חדשים. כל קבוצה חווה גוון ייחודי של רווחה. חלוקת החיים הטובים למטריצה היא יותר מאשר תעלול בלשני; המעבר לתפיסה מעורבת של רווחה פותח דרכים נוספות להשגת חיים נחשקים ברמה האישית. ההנאה מההצלחה, גם באזור אחד של המטריצה, היא סיבה לחגיגה.

מזלם הטוב של אחרים מרים אותנו

שמעתם את זה מיליון פעם: חבר טוב הוא מי שתומך בכם בשעת מצוקה. באחד הסקרים האחרונים של חברת גאלופ וורלד, הגורם המנבא הגדול ביותר לשביעות רצון במקום העבודה היה הימצאותו של חבר קרוב שאפשר להישען עליו. לכן הגיוני לחשוב שחבר טוב הוא מי שלוקח אותנו לבירה וסימפתיה כשאנחנו לא מקבלים קידום – או שאנחנו חברים טובים אם אספנו חבר מהבר, שיכור לגמרי אחרי שהוא פוטר, והסענו אותו הביתה.

תמיכה כזו מרככת את המהלומה שמנחיתות עלינו נסיבות החיים, כי היא עוזרת לנו להמשיך הלאה. ובכל זאת, מחקר חדש מעלה רעיון אינטואיטיבי פחות לגבי חברות: האנשים המאושרים ביותר הם אלה שנמצאים ליד אחרים כשהם נוחלים הצלחות – ושחברים חוגגים את הצלחותיהם שלהם. את התימוכין לרעיון הזה מספקים הפסיכולוגית שלי גייבל מאוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה, ועמיתיה. המחקר שלהם מראה שכאשר בני זוג לא חוגגים את ההצלחות זה של זה, הסיכוי לפרידה גדול יותר. לעומת זאת, כשבני זוג חוגגים את ההישגים זה של זה, עולה הסיכוי שהם יהיו שבעי רצון ממערכת היחסים שלהם, מחויבים לה, וייהנו מאהבה ואושר רבים יותר.

אבל מחוץ למערכת היחסים העיקרית שלנו, למה שהצלחתם של אחרים תעשה אותנו מאושרים יותר? למה שנתמוך בחבר בר המזל שלנו ונקשיב לו מתאר עוד כיבוש מיני בשעה שאנחנו מעבירים את ימי שישי עם קומיקסים על זומבים? ראשית, הוא באמת צריך אותנו. הדיון בחוויה חיובית עם מאזין קשוב משנה את הזיכרון שלנו לגבי האירוע – אחרי שחבר יספר לנו על לילה עם דוגמנית, הוא יזכור אותו בצורה חיובית אף יותר ממה שהיה באמת, ויהיה לו קל יותר להיזכר בו עוד כמה שנים, אחרי שהחברה שלו תזרוק אותו. אבל חשוב לא פחות הוא שאנחנו "תופסים טרמפ" על החיוביות של החבר הזה. בדיוק כמו שאנחנו מרגישים שמחים יותר כשאנחנו מוציאים כסף על מתנות או תרומה במקום על עצמנו, אנחנו מרגישים שמחים יותר אחרי שהקשבנו להישגיהם של חברים.

נראה שיש בחיים שפע של גיבורים. אבל מה שנדיר הוא אנשים שמסוגלים באמת ליהנות מאושרם והישגיהם של אחרים בלי לקנא. ולכן, אמנם נחמד לשלוח פרחים לחברה שמתאוששת מניתוח בבית החולים, אבל שניכם תפיקו סיפוק רב יותר אם תשלחו לה זר לכבוד סיום הלימודים או האירוסין שלה.

הצד החיובי של רגשות שליליים

אנשים מאושרים ומשגשגים לא מחביאים רגשות שליליים. הם מכירים בכך שהחיים מלאים באכזבות ומתעמתים איתם ישירות

האנשים הבריאים ביותר מבחינה פסיכולוגית מבינים באופן אינהרנטי כמה חשוב להשלים עם דברים שקורים להם, אבל זה לא אומר שהם מתכחשים לרגשותיהם או מטאטאים בעיות מתחת לשטיח. לחילופין, הם מבינים באופן מולד שהרגשות שלהם משמשים כמשוב – מכ"ם פנימי המספק מידע על המתרחש (ועל מה שעומד להתרחש) בעולמם החברתי. אנשים מאושרים ומשגשגים לא מחביאים רגשות שליליים. הם מכירים בכך שהחיים מלאים באכזבות ומתעמתים איתם ישירות. לעתים קרובות הם משתמשים בכעס כדי לעמוד על שלהם ביעילות, או באשמה כמוטיבציה לשנות את התנהגותם. המעברים המנטליים הזריזים בין תענוג לכאב, היכולת להתאים התנהגות למצבים, ידועה כגמישות פסיכולוגית.

למשל, במקום לתת לקנאה על הידיד החדש של החברה שלכם לבעבע ולשחוק את שביעות הרצון שלכם ממערכת היחסים, ראו ברגשות האלה אות שמאפשר לכם ליישם אסטרטגיות תגובה אחרות שיניבו לכם תועלות גדולות יותר. אסטרטגיות אלה כוללות חמלה (הכרה בצרכים הלא מסופקים של החברה שלכם) והאזנה קשובה (סקרנות לגבי תחומי העניין שלה).

פרנסוס

אנדראה מנטניה, "מאדים ונגה (פרנסוס)", שמן על בד, 1496. מוזיאון הלובר

מסתבר שהיכולת להחליף מצבים מנטליים בהתאם לנסיבות היא נדבך יסודי של רווחה. למשל, ג'ורג' בונאנו, פסיכולוג מאוניברסיטת קולומביה, גילה שבעקבות הפיגוע במגדלי התאומים, האנשים הגמישים ביותר שחיו בניו יורק בזמן ההתקפה – אלה שכעסו אבל יכלו להסתיר את רגשותיהם כשנדרשו לזה – התאוששו מהר יותר ונהנו מבריאות פסיכולוגית ופיזית רבה יותר מאשר מקביליהם הסתגלנים פחות.
הזדמנויות לתגובה גמישה נמצאות בכל מקום: נשואה טרייה שגילתה שהיא עקרה עשויה להסתיר את הייאוש שלה מאִמהּ אבל להתוודות בפני החברה הכי טובה שלה; אנשים שחוו טראומה עשויים להביע את כעסם בפני אחרים שעברו חוויה דומה אבל להסתיר אותו מפני חברים שדוגלים בסלחנות. היכולת לשאת את אי-הנוחות שמתלווה להסתגלות המנטלית הזו, מאפשרת לנו להשיג תוצאות מיטביות בכל מצב, ולא משנה מי נמצא איתנו או מה אנחנו עושים.

בדומה לאימוני טריאתלון, רכישת הכישור הזה היא משימה שכדאי לבצע בצורה תוספתית. למשל, במקום להסיח את דעתנו במהירות עם טלוויזיה או כוסית ויסקי בפעם הבאה שאנחנו רבים עם הילד בן העשרה שלנו, כדאי לנו לנסות לשאת את הרגש למשך כמה דקות. עם הזמן תגדל היכולת שלנו להתמודד עם רגשות שליליים יומיומיים.

הנאה ותכלית – יד ביד

גם השאפתנים ביותר יסכימו שחיי תכלית נטולי הנאה הם פשוט לא כיף. אנשים מאושרים יודעים שפינוקים רגעיים שמתגמלים אותנו אישית – לעשות אמבטיה ארוכה, לקחת לבת שלנו את "משחקי הרעב" ולהתכרבל בכורסה, ומדי פעם לוותר על חדר הכושר ולראות משחק בטלוויזיה – הם היבט חשוב בחיים מספקים. ובכל זאת, אם נתמקד בעיקר בפעילויות שגורמות לנו להרגיש טוב באותו רגע, אנחנו עלולים לפספס את התועלות שטמונות בפיתוח תכלית ברורה. תכלית היא מה שדוחף אותנו ליטול סיכונים ולשנות דברים – גם אם זה קשה לנו ואנחנו מקריבים סיפוקים קצרי טווח.

סטיגר ועמיתיו מאוניברסיטת קולורדו סטייט מנסים לגלות איך אנשים מאושרים משלבים הנאה ותכלית. הם הראו שבאופן כללי, הניסיון להבין את העולם ולנווט בו גורם לנו להתרחק מאושר. ככלות הכול, זו משימה מלאה במתח, אי-ודאות, מורכבות, התפרצויות של סקרנות והתרגשות, וגם עימות בין הרצון להרגיש טוב לרצון להתקדם אל המטרות החשובות לנו. אבל בסך הכול, האנשים המאושרים ביותר יודעים להקריב סיפוקים קצרי טווח כשמתגלה בפניהם הזדמנות להגשים את השאיפות הגדולות שלהם.

אם אתם רוצים להבין את עמדתו של אדם מאושר, דמיינו לעצמכם אדם עם רגל אחת נטועה בהווה, שמעריך את מה שיש לו באותו רגע – ורגל שנייה צועדת לעבר העתיד, לעבר משמעות שעדיין לא נחשפה. מחקרו של מדען המוח ריצ'רד דייווידסון מאוניברסיטת ויסקונסין במדיסון הראה שההתקדמות להשגת מטרותינו לא רק גורמת לנו להרגיש פעילים יותר, אלא גם עוזרת לנו להתמודד עם הרגשות השליליים שמתעוררים לאורך המסע.

אף אחד לא מעמיד פנים שקל למצוא תכלית בחיים, אבל צעד אחד בדרך הוא לחשוב ולהבין מהן הפעילויות המתגמלות והמשמעותיות ביותר שעשינו בשבוע האחרון, מהם הדברים שאנחנו טובים בהם או זוכים עליהם בהכרה, מהן החוויות שאנחנו לא מוכנים לוותר עליהן, ומהן החוויות שאנחנו רוצים להשקיע בהן זמן רב יותר. בנוסף, שימו לב אם התשובות שאתם מוצאים לשאלות האלה משקפות משהו שנדמה לכם שאתם צריכים לומר בניגוד למשהו שאתם באמת אוהבים. לדוגמה, אם אנחנו הורים זה לא אומר שהזמן שאנחנו מבלים עם הילדים הוא הדבר הממריץ והמשמעותי ביותר בחיינו – וחשוב לקבל את זה. שקרים שאנחנו מספרים לעצמנו הם המחסומים הגדולים ביותר ליצירת תכלית. האנשים המאושרים ביותר כנים עם עצמם לגבי הדברים שממריצים ומתישים אותם – ובנוסף לזמן שהם מקדישים להנאות יומיומיות, הם מקדישים זמן לפעילויות המשמעותיות ביותר בחייהם, ויוצרים חיים של תכלית ושביעות רצון.

 

טוד ב. קאשדן הוא פסיכולוג באוניברסיטת ג'ורג' מייסון ומחבר הספר Mindfulness, Acceptance, and Positive Psychology. רוברט ביסוואס-דינר הוא מחבר הספר The Courage Quotient. יחד הם כותבים ספר על גישה חדשה לרווחה בעולם העסקים.
Reprinted from Psychology Today. ©2013 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Media Services, Inc

המאמר מובא לכם כחלק מיוזמה חדשה שלנו, "אלכסון קלאסיק", שתביא מדי פעם מאמרים שפרסמנו בעבר, אהובים, טובים וחשובים במיוחד, עבור עשרות אלפי קוראינו החדשים שאולי לא הכירו את האוצרות שצברנו ושלא נס ליחם.

המאמר התפרסם לראשונה ב"אלכסון" ב-25 ביולי 2013

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי טוד ב. קאשדן, Psychology Today.
§ מאמר | # השראה
- דימוי שערמחקרים על אושר הופכים לתעשיה של ממש, בגלל שרבים מאיתנו מנסים להבין איך נוכל לחיות את חיינו בצורה הטובה ביותר. צילום: אנדרו ריץ'

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

19 תגובות על מה עושים האנשים המאושרים

02
מירי

המאמר אכן מרתק ומעלה את ההבנה כי אושר איננו יעד כי היכולת לנוע בין מצבי החיים השונים ולחיות אותם. אולי ההגדרה הנוספת שאפשר לתת עליה את הדעת לאושר היא היכולת לנוע בין הקוטביות של המצבים בחיים.

03
ג׳וני איתן

מאמר מעניין.
לדעתי האושר נובע ממגוון רב של רבדים אשר כל אחד מהם ״תורם״ את חלקו למצבו ההוליסטי המאושר של האדם.
בעיני, התכונות החשובות לאושרו של האדם הן קיומו של חזון ומטרה בחיים, יכולת נתינה, מצפון נקי והבנה והסכמה כי גם לאחר יש אינטרסים וזכויות לגיטימיות.

04
אמיר

אושר זה פשוט חשיבה חיובית ויכולת להסתכל על היש במקום על האין. גם מי שאין לו במימד החומרי יכול להיות מאושר. המכנה המשותף הוא עד כמה אתה מרגיש שווה בין שווים. האדם בבסיס ההתנהלות שלו משווה עצמו לאחרים ולסביבתו. ככל שהוא מרגיש נוח בין חבריו כך גם כנראה יהיה מאושר יותר.

05
אסף

נראהשעקרונותהאושר נוסחו עוד לפני psychology today" ע"י חז"ל בפרקי האבות. ואלו הם, "איזהו העשיר?, השמח בחלקו", "איזהו המכובד?,המכבד את הבריאות", " איזהו הגיבור?, הכובש את יצרו" וכמובן, "אשר שנוא עליך, אל תעשה לחברך, ואהבת לרעך כמוך". בקיצור, לא פשוט להיות מאושר, זה דורש עבודה מתמדת. וסבתי הייתה אומרת "עדיף להיות צעיר בריא ועשיר על פני זקן עני וחולה"..

08
ערן

כדאי לקרוא את הספרים של ד"ר טל בן-שחר, אחד המומחים הגדולים בעולם לפסיכולוגיה חיובית. מעין ארגז כלים מדעי להשגת האושר. יש לו לדעתי גם סדנאות באינטרנט. היה לו את הקורס הגדול ביותר בהיסטוריה של הארוורד.

10
אני

ואוו
בד"כ אני קוראת המון מאמרים
ממש אחדים באים ומחדשים לי דברים או מחדדים לי
מאשר זורקים לי אמירות חסרות שחר ,חסרות בהירות וכו'..
אהבתי !
ובתור אדם דתי אוסיף את הרובד הדתי האלוקי שלי ,שלי מוסיף גם אושר רב !

    11
    דו-דו

    התשוקה אל האושר (מדרון חלקלק) כדוגמה היא הדתיות הממלאת את המאמין בוודאות יציבה שמאחוריה פסל האמיתות הדתיות והאמוניות שיצר.
    מנגד פרגמטית האמונה יכולה להוביל לשקט הנפשי שבוודאות של התשובה המובניית בדתיות והאמונית הבלתי ניתנת לערעור שטמונה בוויתור על הספקנות הרציונאלית

12
דוד

מאמר מרתק.
המאמר מציג פרדוקס מעניין.
אנשים מאושרים מביטים באופן חיובי על החיים. ירוויחו פחות. אך ההוכחות לכדאיות האושר הם הצלחות בחיים.

13
איה

אמנם מעניין אבל לא ניתן להתעלם מההערות הקונבנציונליות על גבול העלובות של הכותב- "לבלות לילה עם דוגמנית", הסבתא הפראיירית במוסך וכו'. אני מבינה שבינוניות מביאה לאושר, אבל...

16
שמחה

מאמר מרתק. אושר הוא דבר חמקמק, לטעמי ברגע ש'תצא לדרך' בחיפוש אחר האושר רק הרחקת את עצמך מההבנה שהאושר היה שם כל הזמן (וסליחה על הקלישאתיות). חשוב להתמקד בהנאות 'הקטנות' שכבכיכול נלווה אליהן רווח מהיר (שיחה עם אדם יקר, שיר\ספר\סרט וכו'), ולא לשקוע בתסמונת 'אבל זה לא מספיק לי'.
מאידך, הבעיה שלי עם המאמר היא שאחד יכול לבצע את כל ה'טיפים' לאושר שמופיעים בו, אבל זה לא יועיל כל עוד הוא לא מרשה לעצמו, ושם, נמצא הקושי הכי גדול.