מיד רואים מי מתאים

על סמך תווי פניו של אדם, תוך עשירית שנייה אנו מחליטים מה מידת כשירותו. האם יתכן שכך מתקבלות החלטות פוליטיות?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

התחלתי להתעניין בחקר הרשמים הראשוניים לאחר שקבוצת המחקר שלי גילתה שהם עשויים לנבא תוצאות של בחירות לתפקידים פוליטיים חשובים. לרשמים הראשוניים יש, מסתבר, משמעות מוחשית.

הייתי אז בשנותיי הראשונות כמרצה בפרינסטון, עם מעבדה קטנטנה שכללה עוזר מחקר אחד בחצי משרה ושני סטודנטים. בזמנו לא הייתה דרך טובה לאסוף נתונים ברשת, אז השתתפנו באחד מ"ימי השאלונים" שהחוג לפסיכולוגיה ארגן. האירועים האלה פורסמו בקמפוס, וסטודנטים שהיו מוכנים למכור שעה מזמנם תמורת כעשרה דולר נתבקשו למלא ערימה של שאלונים.

ביניהם היה גם השאלון שלנו, ובו צמדי תמונות של המנצח והמתמודד שהגיע למקום השני בכל אחת ממערכות הבחירות לסנאט האמריקני בין 2000 ל-2002, לא כולל מערכות בחירות שבהן השתתפו פוליטיקאים מוכרים מאוד כמו הילארי קלינטון וג'ון קרי. סטודנטים שונים קיבלו שאלות שונות, למשל "מי נראה כשיר יותר לתפקיד?" ו"מי נראה כן יותר?" קיווינו שחלק מהתשובות האלה ינבאו מי ניצח בבחירות. כשניתחנו את הנתונים, גילינו שהתוצאות עלו על הציפיות שלנו. ההערכות של הנשאלים בנוגע למידת כשירותם של המועמדים, ניבאו בערך שבעים אחוז מהמנצחים בבחירות.

המראה החיצוני של הפוליטיקאים משפיע בעיקר על בורים בפוליטיקה שיושבים כל היום מול המסך. חלקם משתייכים לקבוצת המתלבטים הידועה, וחלקם עשויים להפוך לקולות מכריעים

כלל מדעי חשוב אומר שעל החוקרים לנסות לשחזר את תוצאות מחקריהם, בייחוד אם הן מפתיעות. אז עצרנו את כל שאר הפעילויות שלנו והתחלנו להכין שאלונים חדשים.

בסופו של דבר שחזרנו בהצלחה את התוצאות המקוריות והתחלנו להכין את הממצאים לפרסום. המאמר ראה אור בכתב העת Science, והוביל למספר שחזורים מוצלחים של קבוצות חוקרים שונות ממדינות שונות. התברר שהתופעה אינה ייחודית לבחירות בארצות הברית.

ביל קלינטון

פוליטיקאי מוכר. תצלום: טימותי ק. המילטון.

ממצאים מפתיעים זוכים בדרך כלל לתגובות ספקניות. לפני שהממצאים שלנו פורסמו, הגשתי בקשת מימון בשביל המחקר. כדי לקבל מימון באוניברסיטה צריך לכתוב הצעת מחקר, שנבדקת על-ידי קוראים אלמוניים באקדמיה. קיבלנו טווח רחב של תגובות, החל מביקורות חיוביות מאוד וכלה בשליליות מאוד. אחד המבקרים טען, ביסודו של דבר, שתופעות כמו אלה שאנחנו תיעדנו – הערכות תמימות על סמך מראה פנים המסוגלות לנבא תוצאות של בחירות פוליטיות – מתרחשות לבטח רק בין כותלי המעבדה שלי. במילותיו: "לפני שאשתכנע כי יש טעם כלשהו במחקרים המוצעים, אני רוצה לקבל ראיות לכך שהמצבים האלה מתרחשים גם במקום כלשהו מחוץ למעבדתו של החוקר הראשי". כלומר מחוץ למעבדה שלי. למותר לציין שלא קיבלתי את המימון.

לאחר שהממצאים ראו אור, קיבלתי לראשונה בחיי מייל רווי שנאה. עדיין איני מבין מה במאמר עורר שנאה כזאת, אבל הכותב היה עצבני להחריד בגלל התוצאות "הטריוויאליות" שלנו. אף-על-פי-כן, בין כל המילים הגסות, הסתתר לו הסבר חלופי מתקבל על הדעת לממצאים שלנו. לדברי הכותב, ברור לגמרי שהתוצאות נובעות מחשיפה לתקשורת. אף על פי שהמשתתפים לא זיהו את הפוליטיקאים שבתמונות, הם לבטח נחשפו לפרצופים שלהם בעבר, ובגלל החשיפה הזאת הם דירגו את הפוליטיקאים המוכרים יותר ככשירים יותר. ההסבר שלו היה עשוי להיות רלוונטי אילו לפוליטיקאים מוכרים יותר אכן היה סיכוי רב יותר לנצח בבחירות. אך אף על פי שהשערתו לא הייתה בלתי מתקבלת על הדעת, התברר שהיא שגויה.

הדרך הנכונה להטיל ספק בממצאים מפתיעים היא לערוך מחקרי שחזור כדי לבחון הסברים חלופיים. ראשית ניסו חוקרים מתחום מדע המדינה לבחון הסברים חלופיים טריוויאליים לתוצאות שלנו, כמו הבדל באיכות התמונות או בהיקף המימון של הקמפיינים. אבל הבדלים אלה לא הסבירו את השפעתו של המראה החיצוני של הפוליטיקאים על תוצאות הבחירות, וכמוהם גם הבדלים במגדר ובגזע. למעשה, את התוצאות הכי חד-משמעיות קיבלנו דווקא במקרים שבהם שני הפוליטיקאים היו בני אותו גזע ומאותו מגדר. גם היכרות עם פניהם של המועמדים לא התגלתה כהסבר מוצלח לממצאים.

השחזור החביב עלי היה מחקר שערכו ג'ון אנטונאקיס (Antonakis) ואולף דאגלאס (Daglas) מאוניברסיטת לוזאן, שבו הערכות הכשירות של ילדים שוויצריים ניבאו את תוצאות הבחירות לפרלמנט הצרפתי. חלק מהילדים שלקחו חלק במחקר אפילו לא נולדו בתקופה שבה הבחירות המדוברות נערכו. בשחזורים אחרים באירופה, הערכות של משתתפים אמריקנים ושבדים ניבאו את תוצאות הבחירות בפינלנד. במחקר אחר שערכתי עם אחד הסטודנטים שלי ועם עמית מבולגריה, השתמשנו בשיפוטים של אמריקנים כדי לנבא את התוצאות בבחירות 2011 לנשיאות בולגריה, המדינה שגדלתי בה. הבחירות האלה היו מעניינות כי יש בהן סף נמוך מאוד להשתתפות במרוץ, ולכן יש מועמדים רבים: 18 באותה שנה. היה עצוב לראות את אחד המרצים של מאוניברסיטת סופיה נכשל נמרצות גם מבחינת השיפוטים בניסוי וגם בקלפי. התכונות שהופכות אותך למרצה טוב אינן הופכות אותך בהכרח לפוליטיקאי מוצלח.

והדובדבן שבקצפת הוא המחקר של גבריאל לֶנְץ (Lenz) וצ'אפֶּל לוסון (Lawson), חוקרי מדע המדינה מברקלי ומ-MIT, בהתאמה, שביקשו מנבדקים אמריקנים והודים לדרג את פניהם של פוליטיקאים מקסיקנים וברזילאים. הם בחרו בכוונה נבדקים ופוליטיקאים מתרבויות שונות מאוד, ואף על פי כן המדרגים הסכימו בהערכות הכשירות שלהם, והערכות אלה ניבאו בהצלחה את תוצאות הבחירות.

אבל איך זה עובד בעולם האמיתי? קודם כול, נבדקים בניסויים פסיכולוגיים, וילדים על אחת כמה וכמה, אינם מייצגים את ציבור המצביעים. חוץ מזה, אין טעם להעמיד פנים שאזרחים התומכים במפלגה כזאת או אחרת מצביעים על סמך המראה של המועמדים. מה שחשוב להם הוא השיוך הפוליטי ולא ההופעה החיצונית.

לוסון ולנץ ערכו מחקר מעמיק כדי לבדוק איך זה עובד בעולם האמיתי. הם חקרו מצביעים אמיתיים וגילו שהופעה חיצונית משפיעה רק על אנשים שאינם יודעים כמעט דבר על פוליטיקה. והתברר שצפייה מתמשכת בטלוויזיה מגדילה את השפעת המראה החיצוני. במילים אחרות, המראה החיצוני של הפוליטיקאים משפיע בעיקר על בורים בפוליטיקה שיושבים כל היום מול המסך. חלקם משתייכים לקבוצת המתלבטים הידועה, וחלקם עשויים להפוך לקולות מכריעים.

הממצאים של לנץ ולוסון יישמעו הגיוניים לגמרי לפסיכולוגים. אחת המטאפורות המוצלחות ביותר לתיאור המוח היא "הקמצן הקוגניטיבי". כשאנחנו נדרשים לקבל החלטה, בייחוד בעניינים שבהם אין לנו ידע רב, אנחנו מסתמכים על קיצורי דרך: תחושות בטן, אינטואיציות, סטריאוטיפים. אנחנו משתמשים בקיצורי דרך כי זה קל. אנחנו קופצים למסקנות בנכונות רבה, בייחוד אם אנחנו עצלנים או עסוקים מכדי לחפש ראיות חותכות – והרי רובנו עצלנים מבחינה קוגניטיבית או עסוקים לפחות חלק מהזמן. בכל הקשור להחלטות הנוגעות לאנשים שאיננו מכירים, קיצור הדרך הקל והנגיש לנו ביותר הוא הרושם הראשוני. מצביעים שאינם מבינים בפוליטיקה משתמשים בקיצור הדרך הזה.

קים ג'ונג-און, צפון קוריאה

האם הוא נראה כשיר? מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג-און בביקור בברלין. תצלום: Driver Photographer

התמצאות בפוליטיקה לא חיסנה את המצביעים נגד השפעת המראה החיצוני

אז האם תוצאות שהתקבלו בניסויי מעבדה מורכבים רלוונטיות גם לעולם האמיתי? במרוצים צמודים, מצביעים בורים – קרי מצביעים הבוחרים לפי מראה חיצוני – עשויים להטות את התוצאות. לנץ ולוסון העריכו שמועמדים שנראים מעט יותר כשירים מאשר יריביהם עשויים להרוויח עד חמישה אחוז יותר מקולותיהם של מצביעים בורים חובבי טלוויזיה. לאחרונה ערכו לנץ והסטודנטים שלו ניסויים הכוללים מצביעים מקליפורניה ושמונה עשרה מדינות נוספות. בשבועיים שלפני יום הבחירות הם הראו למצביעים פתקי הצבעה עם תמונות של המועמדים ופתקים ללא תמונות, וביקשו מהם לומר למי הם עומדים להצביע. כשהמצביעים ראו את התמונות, המועמדים שנראו טוב יותר קיבלו תוספת של 10-20 אחוז מהקולות, זאת בהתאם לסוג המרוץ – בחירות למועמד מטעם המפלגה לעומת הבחירות לתפקיד עצמו. לפי ההערכות של לנץ, ייתכן כי המראה החיצוני של המועמדים שינה את התוצאות ב-29 אחוז מהמרוצים הפנים-מפלגתיים וב-14 אחוז ממרוצי הבחירות למשרות עצמן. התוצאות האלה מדהימות מכיוון שכללי תכנון הניסויים שוללים את האפשרות שגורמים כמו מידת המאמץ שהשקיעו המועמדים והמימון שלהם יסבירו את השפעתו של המראה החיצוני. ההבדל היחיד בין המצביעים בשני החלקים של הניסוי, היה הימצאותן או היעדרן של תמונות על פתקי ההצבעה.

ישנה טענה לא מעניינת במיוחד, לפיה מרגע שהמצביעים נחשפים לתמונות המועמדים, הם אינם מסוגלים עוד להתכחש לרושם שהן הותירו, והרושם העיקש והמידי הזה מנפח את מידת השפעתו של המראה החיצוני על ההצבעה. אם כך יש לשמוח שפתקי ההצבעה בארצות הברית, בניגוד לפתקים בברזיל, בלגיה, יוון ואירלנד, אינם נושאים תמונות של המועמדים. אבל ככל הידוע לנו, ייתכן שעד כה כלל לא הבנו עד כמה המראה החיצוני של המועמדים משפיע עלינו. מצביעים רבים בבחירות שבהן אין תמונות על הפתקים, יודעים איך המועמדים נראים – עובדה שהייתה אמורה למזער את ההבדל בין אופן ההצבעה שם לבין הבחירות של המצביעים במקרים שבהם יש תמונות על הפתק. גם את זה אפשר לבדוק: לנץ ועמיתיו שיערו שככל שהמרוץ מתקרב ליום הבחירות, השפעת המראה החיצוני אמורה לגדול בקבוצת ביקורת, שבה לא היו תמונות על הפתקים. הסיבה לכך היא שבתקופה זו גובר כפי הנראה הסיכוי שהמצביעים ייחשפו לתמונות של המועמדים. לנץ ועמיתיו איששו את ההשערה הזאת. למעשה, נראה היה שהשפעת המראה החיצוני על חברי קבוצת הניסוי, שבה כן היו תמונות על פתקי ההצבעה, פחתה. הסיבה לכך, כפי הנראה, היא שהמצביעים נחשפו לאורך התקופה הזאת למידע נוסף על המועמדים, ומידע זה השפיע על בחירותיהם. ניתוחי ההמשך האלה מלמדים שאי אפשר להסביר את השפעת המראה החיצוני על ההצבעות רק באמצעות העובדה שחברי קבוצת הניסוי נחשפו לתמונות המועמדים. הניסויים מלמדים גם שההשפעה בפועל עשויה להיות גדולה אף יותר מההשפעה המוערכת. ממצא מדכדך נוסף הוא שהתמצאות בפוליטיקה לא חיסנה את המצביעים נגד השפעת המראה החיצוני בבחירות של מועמדי המפלגה לקונגרס, שבמסגרתן מספר מועמדים מאותה מפלגה מתחרים אלה באלה.

השפעת המראה החיצוני של המועמד באה לידי ביטוי בעיקר במובן אחד: הערכות הכשירות

מדי פעם בפעם קם מישהו ואומר שאברהם לינקולן לא הצטיין במראה חיצוני – ובכך מתכוון לרמוז שכיום הוא לא היה הופך לפוליטיקאי מצליח. אפשר להתווכח על זה. לינקולן היה המועמד הנשיאותי הראשון בארצות הברית שהשתמש בתמונות בקמפיין שלו לנשיאות, והוא היה מודע לפוטנציאל הפוליטי של המראה שלו. הוא הצמיח זקן כדי לשפר את הופעתו, אולי בעצת כמה מחבריו הרפובליקנים ש"הגיעו בכנות למסקנה כי המדליונים האלה [ועליהם תמונתו] יהיו נאים הרבה יותר בתנאי שתטפח זיפים ותלבש צווארונים עומדים".

אברהם לינקולן

אברהם לינקולן, 1864. תצלום: ספריית הקונגרס, ויקיפדיה

אחד הממצאים המפתיעים ביותר של המחקרים שלנו הוא שהשפעת המראה החיצוני של המועמד באה לידי ביטוי בעיקר במובן אחד: הערכות הכשירות. הערכות אלה היטיבו יותר מכל הערכה אחרת לנבא את תוצאות הבחירות. לפני שערכנו את המחקר שלנו, נערכו מספר מחקרים אחרים המלמדים כי לפוליטיקאים מושכים יש סיכוי גבוה יותר להיבחר. אבל מועמדים כשירים-למראה נוטים בממוצע להיות גם מושכים יותר. כשמציבים את שתי התכונות האלה זו מול זו מגלים שהאופן שבו המצביעים תופשים את כשירותם של המועמדים הוא גורם מנבא חזק הרבה יותר לתוצאות של בחירות מאשר יופיו של המועמד.

כשהתחלנו לנסח את ממצאינו, ערכנו חיפוש מקיף בספרות המחקרית כדי לוודא שלא החמצנו מחקרים רלוונטיים, והתברר שאנחנו לא היינו הראשונים לגלות שהערכות כשירוּת הן גורם מנבא מוצלח יותר לתוצאות של בחירות מאשר הערכות מסוגים אחרים. במאמר מ-1978 ב-Australian Journal of Psychology דיווח דונלד מרטין (Martin) מאוניברסיטת ניו אינגלנד בניו סאות' ויילס שהערכות כשירות שביצעו נבדקים על סמך תמונות פנים של מועמדים (בניגוד להערכות של נועם הליכות), היו גורם מנבא חזק לתוצאות בבחירות מקומיות באוסטרליה. הממצאים "המקוריים" שלנו בעצם לא היו מקוריים כל כך.

לפני כשלושים שנה ערכו שון רוזנברג (Rosenberg) ועמיתיו מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין מחקר פורץ דרך אחר. לאחר שהראו שאנשים מדרגים בלי התלבטות תמונות של גברים בגיל העמידה על מידת התאמתם לקונגרס – "סוג האדם שתרצו שייצג אתכם בקונגרס האמריקני" – הם הדפיסו עלונים ועליהם תמונות של מועמדים "מתאימים מאוד" ו"מתאימים פחות". ואגב, מראה חיצוני כלל לא היה חלק מ"חבילת ההתאמה" לקונגרס: מועמדים "מתאימים מאוד" לא היו מושכים יותר מאשר מועמדים "מתאימים פחות". אף על פי שהפליירים כללו מידע על שיוך מפלגתי ועמדות בתחומי מדיניות, מועמדים שחזותם הקנתה להם יתרון  קיבלו בכל זאת כשישים אחוז מהקולות בניסוי.

אבל מדוע תפישות של כשירות חשובות כל כך? אף אחד אינו בוחר למי להצביע באופן אקראי – אפילו לא מי שאינו מתמצא בפוליטיקה כלל. כששואלים אנשים מה התכונות החשובות ביותר לפוליטיקאי האידיאלי שלהם, כשירוּת נמצאת בראש הרשימה. ויכולתן של תכונות (כפי שאנו מעריכים אותן) לנבא תוצאות של בחירות תלויה בחשיבות שאנו מייחסים להן. למצביעים לא אכפת אם הפוליטיקאי שהם בוחרים הוא אקסטרוברט, ולכן הערכות של אקסטרוברטיות אינן מנבאות בהצלחה תוצאות של בחירות. אבל למצביעים כן אכפת אם המועמד הוא בעל כישורים, ולכן הערכות של כשירות כן מנבאות בהצלחה מי ינצח. אז מה קורה אצל מצביעים המושפעים מהמראה החיצוני של המועמדים? הם מחליפים החלטה קשה בהחלטה קלה. כדי להבין אם מועמד הוא בעל כישורים נדרשת השקעה של מאמץ וזמן. מצביעים שבוחרים לפי מראה חיצוני מחפשים את המידע הנכון במקום הלא נכון, מכיוון שזה קל.

ג'ון פ. קנדי

נשיא ארצות הברית קנדי. תצלום: שגרירות ארה"ב בניו-דלהי

בפסיכולוגיה נהוג להבחין בין תהליכים אוטומטיים ופשוטים לבין תהליכים מחושבים ומבוקרים יותר. בספרו הנהדר "לחשוב מהר, לחשוב לאט", חתן פרס הנובל דניאל כהנמן מתאר את ההבדלים הרבים בין התהליכים האלה. לדבריו, המערכת שאחראית לתהליכים המבוקרים היא כמו עורך בלתי יעיל, עמוס במשימות, שמשתמש במשאבים שמספקת לו המערכת שאחראית לתהליכים האוטומטיים. יש דרכים רבות להדגים את השפעתם של התהליכים האוטומטיים, או של תגובות הבטן שלנו, על ההחלטות שאנו מקבלים. אחת מהן היא לתת לנבדקים גירוי לזמן קצר מאוד; האחרת היא לאלץ אותם להגיב מהר הרבה יותר משהם נדרשים להגיב בדרך כלל. בשני המקרים, אנו הופכים את חייו של העורך לקדחתניים הרבה יותר מהרגיל.

בזכות עבודתה של ג'נין ויליס (Willis), סטודנטית בפרינסטון, אנחנו יודעים שאנשים מסוגלים לגבש רשמים ראשוניים גם אחרי מבט חטוף בלבד בפרצופים. כשנתיים לאחר המחקר שלה, צ'רלס בּאלוּ (Ballew), גם הוא סטודנט מוכשר, המשיך באותו קו. לקראת התזה שלו ערכנו מחדש מחקרים קודמים בנושא בחירות פוליטיות: הראנו לנבדקים צמדי תמונות של מנצחים ומפסידים בבחירות לתפקידי מושל – החשובות ביותר בארצות הברית מלבד הבחירות לנשיאות – למשך 100 מילישניות, 250 מילישניות או לזמן בלתי מוגבל. בדיוק כמו במחקר של ויליס, עשירית שנייה הספיקה למשתתפים כדי להעריך את כשירותם של המתמודדים. וההערכות האלה ניבאו את תוצאות הבחירות.

יש לציין שהניבויים לא השתפרו ככל שהתארכה החשיפה לתמונות. כשהנבדקים קיבלו זמן בלתי מוגבל להתבונן בהן, הם לקחו לעצמם שלוש שניות וחצי בממוצע כדי להחליט מי משני הפוליטיקאים נראה כשיר יותר לתפקיד. במחקר השני שלנו, דרשנו מהם לענות תוך שתי שניות. ההערכות שלהם ניבאו את תוצאות הבחירות לא פחות טוב מאלה שנעשו בזמן בלתי מוגבל. היה רק מצב אחד שבו הערכות הנבדקים היו גרועות מאוד בניבוי התוצאות: כשביקשנו מהנבדקים לשקול את העניין ורק אז לקבל החלטה. אולי תופתעו לשמוע זאת, אבל לא היה מה לשקול. ההנחיות האלה רק הוסיפו רעש להערכות של הנבדקים. אנחנו לא מגבשים רושם ראשוני בהתלבטויות ובהתחבטויות. רשמים ראשוניים מתגבשים בספונטניות.

כשירוּת נחשבת לתכונה החשובה ביותר לפוליטיקאי. אבל במצבים שונים אנשים עשויים לייחס חשיבות רבה יותר דווקא לתכונה אחרת

יש מקרים שבהם אומרים לנו במפורש שהמראה החיצוני של המועמד הוא סיבה לבחור בו. כפי שאמר בוב דול – שהפסיד לביל קלינטון בבחירות 1996 לנשיאות ארה"ב – בנוגע לבחירות למועמד הרפובליקני לנשיאות ב-2012: "אז נראה לי ש[מיט] רומְני או ניוט [גינגריץ'] ינצחו, אבל... רומני הוא זה שנראה כמו נשיא". הממצאים שלנו מלמדים כי המצביעים אינם מיטיבים להבין עד כמה המראה החיצוני משפיע עליהם. אנו מבצעים שיפוטי אופי על סמך מראה פנים במהירות אדירה, ללא קלט רב מהתהליכים המבוקרים. והשיפוטים האלה חשובים יותר מכול בנסיבות שבהן אנו נדרשים להסתמך על קיצורי דרך בקבלת החלטות. בכל הקשור לבחירות לתפקידים בפוליטיים, התנאים האלה כוללים היעדר ידע של המצביעים, התמודדות על תפקידים זוטרים, התמודדות מרובת מועמדים המגדילה את המאמץ הנדרש כדי להשיג מידע, ובחירות המעמידות במרכז את המועמדים עצמם ולא את המאבק הבין-מפלגתי. כל התנאים האלה מגדילים את השפעתו של המראה החיצוני על הצבעתם של הבוחרים.

כשירוּת נחשבת לתכונה החשובה ביותר לפוליטיקאי. אבל במצבים שונים אנשים עשויים לייחס חשיבות רבה יותר דווקא לתכונה אחרת. תארו לכם שאנו נמצאים בעיצומה של מלחמה, ואתם צריכים להצביע בבחירות לנשיאות היום. האם תצביעו לפרצוף A או לפרצוף B בתמונה שלמטה? רוב האנשים בוחרים במהירות ב-A. ובימי שלום? רוב האנשים בוחרים ב-B. קל מאוד לייצר את ההיפוך הזה, ואני נוהג להשתמש בו בהדגמות בכיתה.

תמונה מס' 1: על מי תסמכו בעת מלחמה? ובעת שלום? (באדיבות אנתוני ליטל)

הפרצופים האלה נוצרו על-ידי הפסיכולוגי אנתוני ליטל (Little) ועמיתיו מאוניברסיטת באת' באנגליה. רוב האנשים תופשים את פרצוף A כדומיננטי יותר, גברי יותר וחזק יותר – תכונות שאנו מייחסים להן חשיבות בשעת מלחמה. את פרצוף B, לעומת זאת, אנחנו נוטים לתפוש כאינטליגנטי יותר, רחום יותר וחביב יותר – תכונות חשובות יותר בימי שלום. עכשיו הביטו בפרצופים שבתמונה הבאה.

תמונה מס' 2: נשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש ושר החוץ ג'ון קרי

אלה, כמובן, נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' ו' בוש ומזכיר המדינה לשעבר ג'ון קרי. בתקופה שבה נערך המחקר, קרי היה המועמד הדמוקרטי לנשיאות מול בוש. האם אתם מבחינים בקווי הדמיון בין פרצוף A (בתמונה 1) לפרצוף C (בתמונה 2), ובין פרצוף B (תמונה 1) לפרצוף ד' (תמונה 2)? הפרצופים בתמונה 1 מלמדים אותנו מה מייחד את הפרצופים של בוש וקרי. כיצד? כדי להבין מה ייחודו של פרצוף נתון, צריך להבין מה עושה אותו שונה מהפרצוף הממוצע – במקרה הזה, הפרצוף הממוצע הוא שילוב של בערך שלושים פרצופים זכריים. הפרצופים בתמונה 1 נוצרו על-ידי הדגשת ההבדלים בין צורת הפנים של בוש וקרי לבין צורתו של הפרצוף הממוצע. בזמן בחירות 2004 הייתה ארצות הברית במלחמה עם עיראק. אתם מבינים לאן אני חותר.

גם הנטיות האידיאולוגיות שלנו קובעות לאילו תכונות אנו מייחסים חשיבות. ראו את תמונה 3 כאן למטה. מי יהיה מנהיג טוב יותר?

יצוג חזותי של רשמי דומיננטיות (על פי עבודתם של אוסטרוף וטודורוב, 2008)

שני חוקרים דנים, לאסה לאוסְטְסֶן (Laustsen) ומיכאל פֶּטֶרסן (Petersen), יצרו את הפרצופים האלה באמצעות מודל ממוחשב לרשמים של דומיננטיות שאני ועמיתי ניקולאס אוסטרהוֹף (Oosterhof) פיתחנו ב-2008. לפי הממצאים של לאוסטסן ופטרסן, מצביעים ליברלים נוטים לבחור בפנים שמשמאל, ואילו מצביעים שמרנים נוטים לבחור בפנים שמימין. ההעדפות האלה משקפות את הסטריאוטיפים האידיאולוגיים שלנו בנוגע למנהיג הימין הגברי והדומיננטי למראה, ובנוגע למנהיג השמאל הנשי שאינו דומיננטי. לאוסטסן ופטרסן בחנו את הנושא בבחירות אמיתיות בדנמרק ושחזרו בהצלחה את השפעת הכשירות על המצביעים: מראית עין של כשירות מועילה למועמדים פוליטיים מכל קצוות הקשת האידיאולוגית. אבל השפעתו של מראה דומיננטי הייתה תלויה בנטייה האידיאולוגית של המועמדים. מועמדים שמרנים בעלי מראה דומיננטי הרוויחו קולות, ואילו מועמדים ליברלים בעלי מראה דומיננטי איבדו קולות, אבל רק אם הם היו גברים. נשים דומיננטיות למראה, לעומת זאת, איבדו קולות בין שהיו שמרניות ובין שהיו ליברליות. קשה להתגבר על סטריאוטיפים מגדריים.

פוליטיקאי דני (התצלום האמצעי הוא המקורי) שפניו טופלו כך שייראה פחות דומיננטי (משמאל) ויותר דומיננטי (מימין). באדיבות לאסה לאוטסן.

לאוסטסן ופטרסן אף שיפצו וערכו תמונות פנים של פוליטיקאים אמיתיים כדי שייראו פחות דומיננטיים או יותר דומיננטיים (תמונה 4). המניפולציה השפיעה על התגובות שקיבלו פוליטיקאים לא מוכרים. נבדקים ליברלים היו פתוחים יותר לעמדותיו של מועמד כשהוא נראה פחות דומיננטי, ונבדקים שמרנים היו פחות פתוחים לקבל את עמדותיו של מועמד שנראה פחות דומיננטי. ולהפך: נבדקים שמרנים היו פתוחים יותר לעמדותיו של מועמד שנראה דומיננטי יותר. הנסיבות והזיקות האידיאולוגיות שלנו עשויות להשפיע על מידת החשיבות שאנו מייחסים לתכונות שונות, אבל הן אינן מבטלות את הנטייה שלנו לגבש רשמים ראשוניים ולפעול לפיהם.

הרשמים האלה עשויים לקבוע מי ינצח בבחירות, ומי יפסיד.

 

אם הגעת עד לכאן....

יש לנו בקשה. "אלכסון" ניתן לכם חינם. כתב העת הוא מקום של קריאה שקטה וטיפוח של אנושיות, מפלט מן ההמולה והרעש. לכן החלטנו שלא יהיו ב"אלכסון" פרסומות או הודעות חסות, ובכך ויתרנו על הכנסה שכתבי עת נסמכים עליה לקיומם. אכן, הפקת כתב עת כזה דורשת השקעה רבה של עבודה וכסף. לכן אנו זקוקים לכם: בואו, תמכו באלכסון והבטיחו את הקיימות של כתב העת.

לתמוך באלכסון

אלכסנדר טודורוב (Todorov) הוא חוקר פסיכולוגיה מאוניברסיטת פרינסטון. הוא עומד בראש "מעבדת התפישה החברתית", שחוקרת את המנגנונים הקוגניטיביים והעצביים של הקוגניציה החברתית. מחקריו ראו אור ב-Nature ובכתבי עת נוספים. הוא מחבר הספר Face Value: The Irresistible Influence of First Impressions (משנת 2017). הטקסט כאן הוא מתוך הספר. כל הזכויות שמורות ל-Princeton University Press

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

In partnership with Princeton University Press

תצלום ראשי:  עמנואל מקרון, נשיא צרפת. תצלום: ז'זו קרניירו

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אלכסנדר טודורוב, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על מיד רואים מי מתאים

03
נהרי

התמונות מחדדות את המסר, ביחוד התמונה למעלה, בדיוק במאמר שעוסק בהשפעת המראה החיצוני. אבל לעצם העניין, המסקנות מפחידות,כמו שאמר המגיב למעלה