מי נגע בבלגאן שלי?

מדוע כואב כל כך להשליך דברים שלעולם לא נזדקק להם שוב?
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

ביום 21 במרץ, 1947, הגיעו שוטרים לדירה בשכונת הארלם בניו יורק לאחר שאחד השכנים הזעיק אותם כי היה משוכנע שיש בדירה גופה. ערימות של עיתונים ומיני חפצים חסמו את הכניסה, והשוטרים התקשו להיכנס. בסופו של דבר הצליח אחד מהם להידחק לתוך הדירה מבעד לחלון בקומה השנייה, ומצא מחילה של מעברים מפותלים, מכוסים בקישוטים זולים, חלקם אף ממולכדים. לאחר שטיפס על הר של פסולת והצליח לעבור אותו, מצא השוטר את גופתו הכחושה של הומר קולייר (Collyer) בן השישים וחמש. יותר משבועיים לאחר מכן, כשמבצע הניקיון עוד היה בעיצומו, התגלתה גם גופתו של אחיו לנגלי, במרחק שלושה מטרים מהמקום שבו נמצא הומר.

לעתים קרובות החפצים שלנו נשארים עמנו זמן רב יותר אפילו מהבתים שלנו

האחים קולייר, שצברו יותר ממאה וחמישים טון של דברים, כולל ארבעה עשר פסנתרי כנף, הפכו לדוגמה ידועה לשמצה לאגרנות. אבל שיגעון הניקיון והסדר של החברה המערבית מלמד אותנו שרבים מאיתנו מתקשים להשליך חפצים. על אף תחושת הקתרזיס שאנו חווים כשאנו מפנים מדירתנו פריטים שהצטברו בה, הרי שלעתים קרובות החפצים שלנו נשארים עמנו זמן רב יותר אפילו מהבתים שלנו: בארצות הברית יש קרוב ל-53,000 מתקנים לאחסון אישי, וכעשרה אחוזים מהמשפחות האמריקניות שוכרות בהם יחידה משלהם. ואחד מכל עשרים אמריקנים סובל מאגרנות כפייתית.

אין צורך לישון על עיתונים או לפלס דרך בין ערימות של בגדים כדי לחוות את הכאב שבהשלכת חפצים היקרים לליבנו. מדוע כואב כל כך להשליך דברים שלעולם לא נזדקק להם שוב? חוקרים המנסים להבין מה מתחולל בנפשם של אנשים הסובלים מהפרעת אגרנות גילו מספר פרדוקסים מסקרנים. ממצאיהם עשויים לעזור גם למי מאיתנו שרוצה להיטיב להבין את הסיבות שבגללן הוא עצמו אוגר – או לזהות אסטרטגיות שיעזרו לו להיפטר מכל הפסולת שצבר.

אנו עלולים להתבלבל ולחשוב שאגרנות היא בעיה מודרנית – תוצר לוואי מצער של תרבות הצריכה. אך האמת היא שמדובר בתופעה ששורשיה עתיקים. בעלי חיים רבים אוגרים מזון בהכנה לחורפים קשים, או כדי לדאוג שחיות אחרות לא יגנבו אותו. וגם אבותינו הפרהיסטוריים, שהיו ציידים-לקטים, נהגו להחביא פריטי מזון כדי שחיות בר וחבורות אחרות של בני אדם קדומים לא יוכלו לשים עליהם יד. ארכיאולוגים גילו "סליקים" כאלה, שגילם קרוב לעשרת אלפים שנה, ובהם מזון, תכשיטים ועוד. "אני חושד שכל תרבות שמציעה גישה נוחה למספר רב של דברים לא יקרים, תסבול מבעיית אגרנות קשה", אומר רנדי פרוסט (Frost) מסמית קולג' בנורת'המפטון, מסצ'וסטס.

אגרנות

סביבה של אגרן. תצלום: dliban

גם אבותינו הפרהיסטוריים, שהיו ציידים-לקטים, נהגו להחביא פריטי מזון כדי שחיות בר וחבורות אחרות של בני אדם קדומים לא יוכלו לשים עליהם יד

אף שתוכניות הריאליטי הביאו את סוגיית האגרנות לתודעה הציבורית רק לאחרונה, חלפו כבר עשרים וחמש שנה מאז שפרוסט עזר להשיק את המחקר בתחום, לאחר שפרסם בעיתון מודעה המזמינה אגרנים וצברנים כרוניים לפנות אליו. כעת אנו יודעים ש-2-6 אחוזים מהאנשים סובלים מהפרעת אגרנות. רובם מאובחנים בגיל העמידה, וכבר החלו להצטבר ראיות המצביעות על כך שהנטייה לאגור גוברת עם הגיל. עם זאת, יש החושבים שהתנהגויות אגרניות מתחילות בגיל מוקדם מאוד, אולי כבר בגיל ההתבגרות. "בחלק גדול מהמקרים אנשים מגיעים לטיפול כשהם בני חמישים [פחות או יותר], אבל הם היו אגרנים כבר עשרות שנים לפני כן, כלומר הם צברו כבר המון דברים וסובלים מבעיה חמורה", אמרה ג'סיקה גרישם (Grisham) מאוניברסיטת ניו סאות' ויילס בסידני, אוסטרליה.

עד לאחרונה, הפרעת האגרנות נחשבה לסוג של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). אך בפועל יש מספר הבדלים חשובים בין השתיים. אנשים הסובלים מ-OCD רדופים מדי יום על-ידי מחשבות שליליות המשפיעות על התנהגותם. אגרנות, לעומת זאת, מביאה עמה גם רגשות חיוביים. "בנוסף לחרדה ולמצוקה שאנשים חווים כשהם משליכים חפצים, יש לאגרנות גם היבט ממכר, פן מהנה שאינו קיים ב-OCD", אומרת גרישם. "לרוב, אגרנים אוהבים את החפצים שלהם ומפיקים מהם הנאה ואושר". ההכרה בכך שלא מדובר בסוג של OCD, הביאה להפרדת השתיים במהדורת 2013 של ה-DSM, המדריך האמריקני התקני לאבחון הפרעות נפש.

מחקרי מוח מאששים את קיומו של דפוס מחשבה ייחודי לאגרנים. עד כה נערכו מחקרים קטנים בלבד, אבל הראיות שנאספו מעידות בבירור על כך שהפעילות המוחית המתרחשת אצל אגרנים כאשר הם נדרשים לקבל החלטות, שונה מהפעילות המוחית המתרחשת בעת קבלת החלטות אצל אנשים הסובלים מ-OCD, או אנשים שאינם סובלים מאף אחת מההפרעות האלה. ליתר דיוק, אזורי המוח שעוזרים לנו להבין עד כמה דבר נתון חשוב בהשוואה לדבר אחר, "מוגברים למקסימום" אצל אנשים הסובלים מבעיית אגרנות, אומר דייוויד טולין (Tolin) מ-Institute of Living, בית חולים פסיכיאטרי בהרטפורד, קונטיקט. "המוח אינו מתפקד באופן שעוזר לאדם לקבל החלטות מהירות ואינטואיטיביות, ובמקום זאת הוא חייב לחשוב הרבה על כל דבר".

יש לנו נטייה לייחס ערך רב יותר לדברים כאשר הם בבעלותנוטולין ועמיתיו השתמשו בדימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) כדי לבדוק מה קורה בתוך מוחותיהם של אנשים הסובלים מהפרעת אגרנות כשהם מתבקשים להחליט אם לשמור או לזרוק מכתבים וניירות השייכים להם, ומה קורה כשהם מתבקשים להחליט אם לשמור או לזרוק מכתבים וניירות השייכים לאנשים אחרים. צוות החוקרים זיהה פעילות עודפת באזורים חשובים באונה הקדמית המעורבים בתהליך קבלת ההחלטות, כמו למשל אזורים המשפיעים על הערך שאנו מייחסים לדברים שונים והאופן שבו אנו מייחסים להם ערך – אבל רק כאשר המתנדבים נדרשו לקבל החלטות לגבי דברים ששייכים להם. יכול להיות שכולנו סובלים מהבעיה הזאת במידת מה. כלכלנים התנהגותיים בודקים מאז שנות השמונים את התופעה המכונה "אפקט הבעלות" – הנטייה לייחס ערך רב יותר לדברים כאשר הם בבעלותנו. גם אם רק זה עתה רכשנו פריט כלשהו, הכאב שנחוש כשנאבד אותו גובר מעצם מהבעלות עליו.

אגרנות, אספנות, בובות

אגרנות-אספנות כפייתית. תצלום: Tinker Tailor Loves Tara

אבל אגרנים מתקשים גם בדברים שמעבר לקבלת החלטות לגבי החפצים שבבעלותם. בשנה שעברה, כריסטינה האף (Hough) ועמיתיה מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו ביקשו מאנשים הסובלים מבעיית אגרנות לבצע מטלות כלליות של קוגניציה וקבלת החלטות, וזיהו פעילות-יתר במספר אזורי מוח שסומנו גם במחקרו של טולין. אצל הנבדקים שלהם התגלתה גם פעילות מוגברת באזורים החזותיים של המוח. ממצא זה מתיישב עם ההנחה שאנשים בעלי נטייה אגרנית מעבדים מידע באופן מורכב יותר מאחרים. במקום לארגן את רכושם ביעילות, על-פי קטגוריות, הם מנהלים את המלאי שלהם באופן חזותי ומרחבי. "נדמה שלחלק גדול מהם יש מפה מנטלית של הערימה שבאמצע החדר, והם מסוגלים לומר לכם, פחות או יותר, איפה נמצא כל דבר", אומר פרוסט. ויש להם נטייה להבחין במאפיינים יוצאי דופן של חפצים ולמצוא יופי במקום שבו אחרים רואים סתמיות. אדם עם הפרעת אגרנות עשוי למצוא עשרה שימושים שונים לפחית קולה ישנה, וכך להצדיק את שמירתה. "[הם] אכן נראים כמו אנשים חכמים מאוד ויצירתיים מאוד", אומר טולין. "אבל חוזקה עשויה להפוך בסופו של דבר לחולשה".

הצוות של כריסטינה האף מצא דבר מסקרן נוסף. פעילות המוח שנרשמה העידה על כך שאנשים הסובלים מהפרעת אגרנות מודעים מאוד לפוטנציאל שלהם לקבל החלטה רעה, אפילו כשהיא אינה חשובה במיוחד. ממצא זה מתיישב עם הגישה שאומרת כי לאגרנים יש תכונות המאפיינות פרפקציוניזם, למרות הבלגן שהם מייצרים. לדוגמה, ייתכן שיש להם כוונה מלאה לקרוא את כתבי העת שהם אספו מתחילתם ועד סופם לפני שהם ישליכו אותם, וייתכן גם שתשוקתם להיפטר מחפצים באופן היעיל וההולם ביותר היא שמפריעה להם להשליך את הפסולת מדירתם.

אף שכל אגרן הוא אדם ייחודי, מטפלים מזהים גם דפוסים המשותפים לכל האגרנים. לעתים קרובות הם טוענים שמוטב לשמור חפצים שעשויים לשמש אותנו בעתיד מאשר להשליך אותם. רבים מהם מדברים על תחושת אחריות כלפי רכושם ואומרים שחשוב להם לוודא שכל חפץ ימוחזר כהלכה, או ייתרם, או ימוצה עד תום. לעתים הם שומרים דברים פשוט כי הם מוצאים חן בעיניהם. עם זאת, במקרים רבים הם נקשרים רגשית לחפצים, רואים בהם מזכרות, ואף מייחסים להם תכונות אנושיות-כביכול.

כולנו שומרים דברים כי אנחנו נקשרים אליהם, או כי נדמה לנו שהם ישמשו אותנו מתישהו, או פשוט כי אנחנו חושבים שהם יפיםאופני החשיבה האלה אינם ייחודיים להפרעת האגרנות. "כולנו שומרים דברים כי אנחנו נקשרים אליהם, או כי נדמה לנו שהם ישמשו אותנו מתישהו, או פשוט כי אנחנו חושבים שהם יפים. אלא שאדם הסובל מבעיית אגרנות מקצין את התחושות האלה", אומרת חוקרת האגרנות הוותיקה גייל סטֶקֶטי (Steketee) מאוניברסיטת בוסטון. גרישם מסכימה: "צורת החשיבה הקיימת אצל אנשים הסובלים מבעיית אגרנות דומה לצורת חשיבה שקיימת אצל כולם, אבל אצלם היא באה לידי ביטוי בעוצמה גבוהה הרבה יותר, והם מחילים אותה על הרבה יותר דברים".

עדיין לא ברור למה אדם מפתח בעיית אגרנות, אבל ידוע לנו שההפרעה הזאת נוטה לעבור במשפחה, ושיש אף ראיות הרומזות על היבט גנטי לתופעה.

"אנחנו חושבים שההפרעה עצמה לא בדיוק עוברת בתורשה, אלא שאפשר לרשת משהו שמגדיל את הסיכוי שהיא תתפתח", אומרת סטקטי.

אז מה כדאי לעשות אם אתם חושבים שבן משפחה או חבר סובל מהפרעת אגרנות? "אל תתווכחו לגבי אגרנות, אף פעם. אתם תפסידו", אומר טולין. לפעמים וויכוחים אפילו מחריפים את המצב: לעתים קרובות, כשאגרנים סופגים ביקורת הם מתגוננים ומתבצרים אף יותר בהרגליהם. עדיף לעודד אותם ללכת לטיפול. טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים הנמשכים מספר חודשים עשויים להוביל ל"תוצאות טובות למדי", אומר טולין. הם מקנים למטופלים אסטרטגיות לניהול בעיית האגרנות. אבל הם אינם מסוגלים לרפא אותה.

לטולין, סטקטי ופרוסט יש מספר עצות לכל מי שמנסה להתמודד עם בעיית אגרנות, והן מופיעות בספרם Buried in Treasures: ראשית עליכם לבחון את הערכים והמניעים שבגללם אתם מביאים חפצים לביתכם. אחר כך עליכם לנסח כללים שיגדירו מה אתם מרשים לעצמכם לקנות. מומלץ גם שתארגנו את הרכוש שלכם באופן שיטתי. אבל דעו שיהיה לכם קשה להשליך דברים. "זה ידרוש מכם להתמודד עם האמונות שלכם ועם הרגשות שלכם", אומרת סטקטי. זה לא קל, אבל אתם מסוגלים להשתנות. "זה דורש זמן. כמו לפתח שריר".

כן, שוב אנחנו כאן...

יש לנו בקשה. "אלכסון" ניתן לכם חינם. כתב העת הוא מקום של קריאה שקטה וטיפוח של אנושיות, מפלט מן החום והרעש. לכן החלטנו שלא יהיו ב"אלכסון" פרסומות או הודעות חסות. הפקת כתב עת כזה דורשת השקעה רבה של עבודה וכסף. לכן אנו זקוקים לכם: בואו, תמכו באלכסון והבטיחו את הקיימות של כתב העת.

לתמוך באלכסון

אליזבת לנדאו (Landau) היא כותבת המתגוררת בפסדינה, קליפורניה.

@2015 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: "בלגאן", תצלום: אלכסנדר נאוג, unsplash.com

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אליזבת לנדאו, New Scientist.


תגובות פייסבוק