מי צריך מדינות לאום

בימים שבהם מתנהל מאבק בין גלובליזציה ואינטרסים מקומיים, האם יתכן שמדינת לאום יציבה היא דווקא הכרחית לעולם גלובלי בריא? מחשבות מקוריות
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

ההתקוממויות הפופוליסטיות הנפוצות בימינו מעידות על עומק בקרע שנפער בין תפישות העולם של האינטלקטואלים והאליטות המקצועיות ברחבי העולם, לבין האזרחים מן השורה. שתי קבוצות אלה חיות כעת בעולמות חברתיים מקבילים, ומתנהלות בהן בהסתמך על מפות קוגניטיביות נבדלות. עם זאת, הקונצנזוס האינטלקטואלי שהביא אותנו לפער הזה נותר בעינו. הפתרונות המוצעים על ידי הוגים מובילים מן המיינסטרים חורגים רק לעתים רחוקות מאזכור של אי השוויון, ורק מעט יותר תשומת לב שניתן למתן פיצוי למפסידים ממנו.

בקרב האינטליגנציה, מעטים בלבד מצדדים במדינת הלאום. לרוב, היא נתפשת כחסרת אונים – בלתי רלוונטית מבחינה מוסרית או אפילו ריאקציונרית – נוכח אתגרי הגלובליזציה

אבל הבעיה עמוקה יותר, וכרוכה בעובדה שהאליטות רואות את עצמן כחלק משכבה גלובלית, החותרת תחת מדינת הלאום ומחלישה אותה. ללא שינוי משמעותי, אנחנו עלולים למצוא שלא רק הכלכלה הפתוחה הגלובלית שלנו, אלא גם המשטר הליברלי הדמוקרטי שלנו, ייאלצו לספוג את הזעם שיתעורר כתגובת נגד לעיוורון החלקי ולקיצוניות שיש בתפישה כזו.

בקרב האינטליגנציה, מעטים בלבד מצדדים במדינת הלאום. לרוב, היא נתפשת כחסרת אונים – בלתי רלוונטית מבחינה מוסרית או אפילו ריאקציונרית – נוכח אתגרי הגלובליזציה. כלכלנים ופוליטיקאים מן המרכז נוטים לראות בתבוסות האחרונות של הגלובליזציה תקלות מצערות, שנגרמו על ידי פוליטיקאים פופוליסטים ונטיביסטים, הגורפים הון פוליטי מתלונותיהם של מי שמרגישים כמי שנותרו מאחור וננטשו על ידי האליטה המצדדת בגלובליזציה.

באוקטובר האחרון, תרזה מיי, העומדת בראש ממשלת בריטניה, עוררה קריאות מחאה קולניות כשבדבריה היא המעיטה בערך הרעיון של אזרחות העולם. "אם אתם מאמינים שאתם אזרחי העולם", היא אמרה, "אתם אזרחים של שומקום".

Beefeater

מסמלי השלטון הבריטי: מדים של איש משמר המלכה, Beefeater. תצלום: Hans Splinter

כדי לשגשג, שווקים זקוקים לפיקוח ולמוסדות המעניקים להם לגיטימציה – חוקים השומרים על ביטחונם של הלקוחות, חוקי פיקוח על הבנקים, בנקים מרכזיים, ביטוח לאומי וכדומה. בכל הנוגע למימוש ההסדרים שעליהם נשענים השווקים, מדינת הלאום היא עדיין הגורם המשמעותי היחיד בשטח. הלהט האובססיבי שבו האליטות והטכנוקרטים שלנו מקדמים את הגלובליזציה מחליש את האזרחות במקום שבו היא נדרשת יותר מכל – בבית – ומקשה על השגת שגשוג כלכלי, יציבות כלכלית, הכללה של כל השכבות במארג החברתי ומטרות ראויות אחרות. כפי שכולנו ראינו, גלובליזציה הנשענת על אליטות גם פותחת נתיבים פוליטיים המאפשרים לפופוליסטים מן הימין לנכס את הפטריוטיות לשם מטרות הרסניות.

תפישת העולם הגלובליסטית נטועה בטענה שכלכלה עולמית מחוברת תובעת פעולה משותפת ברמה הכלל עולמית. אבל ההנחה הזו מוטעית ברובה. התמונה המקובלת של הכלכלה העולמית כ"מגרש בינלאומי" – כזה שבו כל האומות עתידות להידרדר לחורבן כלכלי אלא אם ישתפו פעולה – היא תמונה מטעה. במרבית המקרים, מדיניות כלכלית נכשלת בגלל סיבות מקומיות ולא בינלאומיות. מִנהל בינלאומי הוא עדיין חיוני ביותר בתחומים מסוימים, למשל בכל הקשור לשינוי האקלים או למגפות, שבו חשוב ביותר לספק משאבים לציבור ברמה בינלאומית. אבל במרחב הכלכלי, הדרך הטובה ביותר שבה מדינות יכולות לשרת את הטוב העולמי היא לדאוג לתפקוד תקין של הכלכלות שלהן.

תושביהן של מדינות יציבות ומשגשגות נוטים להתעלם בקלות מתפקידה החיוני של מדינת הלאום

מבחינה היסטורית, מדינת הלאום נקשרה תמיד עם התקדמות כלכלית, חברתית ופוליטית. היא ריסנה אלימות עקובה מדם, הרחיבה את רשתות ההזדהות אל מעבר לתחום המקומי והולידה שווקים רחבי היקף ותיעוש, אפשרה ניוד של בני אדם ומשאבים כלכליים והרחיבה את תפוצתם של מוסדות פוליטיים מייצגים. מדינות לאום כושלות בדרך כלל הביאו לכלכלה חרבה ולמלחמת אזרחים. בעיני אינטלקטואלים, ירידת קרנה של מדינת הלאום נובעת בחלקה מהישגיה. תושביהן של מדינות יציבות ומשגשגות נוטים להתעלם בקלות מתפקידה החיוני של מדינת הלאום.

ספינת מכולות, מכולות

מסחר גלובלי: ספינת מכולות בנמל סאות'המפטון. תצלום: גרהם ודיירן

אבל האם נוכח מהפכת הגלובליזציה, מדינת לאום, כישות פוליטית התחומה בשטח מוגדר, הפכה באמת למכשול להשגת מטרות כלכלות וחבריות? או שמא מדינת הלאום נותרה חסרת תחליף בכל הקשור להשגת מטרות אלה? במילים אחרות, האם ניתן לספק למדינת הלאום צידוק מוסרי, כזה החורג מן האמירה כי היא קיימת ועדיין לא נעלמה?

מדינות לאום חזקות מועילות למעשה לכלכלה העולמית. ריבוי מדינות הלאום מוסיף, ואינו גורע, ערך

בעיני רבים, מדינת הלאום מעוררת מחשבות על לאומיות, שבצורתה הקיצונית פירושה מלחמה ומוות של מיליונים. אבל כאן ראוי לתקן ולזכור לא רק את ההקצנה האידאולוגית של החלק ה'לאומי', אלא גם את התפקיד החשוב, ההיסטורי, של החלק המדיני. כפי שחוקרי לאומנות אוהבים לומר, המדינה בדרך כלל קודמת לאומה ויוצרת אותה, ולא להפך. ההגדרה הטובה ביותר של אומה נותרה זו של אבֶּה סיאס, מהוגיה של המהפכה הצרפתית: "מהי אומה? ציבור של אנשים החיים תחת חוק משותף ומיוצגים על ידי אותו מחוקק". אתנו-לאומנים, המדגישים גזע, מוצא ודת כבסיס לקיומה של אומה, טועים בסדר הדברים. כפי שההיסטוריון מרק לִילה (Lilla) מאוניברסיטת קולומביה ניסח זאת לאחרונה: "אזרח, פשוט מעצם היותו אזרח, הוא אחד מאיתנו".

מדינות לאום חזקות מועילות למעשה לכלכלה העולמית. ריבוי מדינות הלאום מוסיף, ואינו גורע, ערך.

טיעון מוסרי בעד קיומה של מדינת לאום יתחיל בהנחה כי שווקים נזקקים לכללים. שווקים אינם נוצרים מעצמם, אינם מסדירים בעצמם את הפעילות שלהם ואינם מייצבים או מאשררים את עצמם, ולכן הם תלויים במוסדות שמחוץ לשוק. כל פעילות שחורגת מעבר לעסקה בין שכנים דורשת השקעה בתחבורה, תקשורת ולוגיסטיקה; אכיפה של חוזרים, אספקת מידע, ומניעת הונאות; אמצעי יציב ואמין שבאמצעותו ניתן לבצע עסקאות; הסדרים הקובעים כיצד לחלק את תוצרי העסקאות במסגרת מקובלת של חוקים חבריים וכן הלאה. מאחורי כל שוק מתפקד ובר קיימא עומד מגוון של מוסדות, הממלאים את הפונקציות חסרות התחליף של פיקוח, חלוקה מחדש, יציבות המטבע ויציבות כלכלית וניהול מחלוקות. עד כה, מדינת הלאום היא שסיפקה לרוב את המוסדות הללו.

יולי 1830, לאון קונייה

"מראות של יולי 1830", לאון קונייה (Cogniet). תצלום: ויקיפדיה

במשך התקופה שלאחר המלחמה, לא רק שהדבר לא הפריע להתפתחות השווקים הבינלאומיים, הוא אפילו אפשר אותה במידה רבה. הפילוסופיה שמאחורי הסכם ברטון-וודס, שעל פיו התנהלה הכלכלה העולמית עד שנות השבעים, אמרה כי אומות – לא רק האומות המתקדמות אלא גם אלה שזה עתה זכו לעצמאות – זקוקות למרחב לקביעת מדיניות, שבתוכו יוכלו לנהל את הכלכלות שלהן ולהגן על החוזים החברתיים שלהן. שליטה בהון, המגבילה את זרימת הכספים החופשית בין מדינות, נתפשה כמרכיב בלתי נפרד מהמערכת הכלכלית העולמית. חופש הסחר נותר מוגבל לסחורות שיוצרו בכל מדינה ולמדינות מתועשות; כשייבוא של טקסטיל ובגדים ממדינות שבהן ייצורם זול איים על השוק המקומי בכך שגרם לאובדן מקומות עבודה בתעשיות ובאזורים הרלוונטיים, גם אלה זכו למעמד מיוחד בחוקי הסחר.

לכלה גלובלית באמת, שבה הפעילות הכלכלית אינה מעוגנת בבסיס מדינת הלאום, תזדקק למוסדות מחוקקים טרנס-לאומיים

עם זאת, השנים שלאחר המלחמה ראו צמיחה והשקעה היסטוריות, שבחלקן הגדול נבעו מכך שהסכם ברטון-וודס עודד יצירת סביבה כלכלית בריאה באמצעות מדיניות מקומית. הכלכלה הגלובלית נסמכה על חוקים שיושמו על ידי מרכזי סחר וכלכלה מרכזיים. מערכות מוניטריות לאומיות, בנקים מרכזיים ונוהלי פיקוח כלכליים שימשו כאבני הפינה של הכלכלה הגלובלית. עסקאות פוליטיות מקומיות – יותר מכללי הסכם הסחר הבינלאומי, הגאט"ט – הם ששימרו את הפתיחות שהלכה ונפוצה. קהילות משגשגות בתוך מדינות הלאום – מרכזים עירוניים גדולים, פרברים ומרכזי טכנולוגיה – פרחו בדיוק משום שיכלו לסמוך על תשתיות מוסדיות שהקימו הממשלות הלאומיות.

כלכלה גלובלית באמת, שבה הפעילות הכלכלית אינה מעוגנת בבסיס מדינת הלאום, תזדקק למוסדות מחוקקים טרנס-לאומיים, שיתאימו למדדים הבינלאומיים של השווקים. אבל מוסדות כאלה אינם קיימים.

וכמוהם גם חוקים התומכים בקיומם של שווקים כאלה. ארצות הברית, יפן, מדינות אירופאיות בודדות וכל החברות המתקדמות הן במידת מה חברות שוק, אבל כולן גם התפתחו היסטורית בנסיבות שונות ועל רקע מבנה מוסדי שונה. חברות השוק האלה מקיימות שווקי עבודה, פיקוח על תאגידים, מערכות רווחה ורגולציה שונים אלה מאלה. כולם ייצרו עושר דומה תחת חוקים שונים. אין מתכון מוסדי יחיד להצלחה כלכלית. כן, שווקים, תמריצים, זכויות רכוש, יציבות והאפשרות לצפות את עתיד השוק כולם חשובים. אבל הם אינם מעידים על קיומה של תבנית אחת ויחידה.

טייסן-קרופ, פלדה, גרמניה, ארצות הברית

מתקנים במפעל הפלדה של "טייסן-קרופ" הגרמנית באלבמה, ארה"ב. תצלום: Scottposey, ויקיפדיה

המוסדות המשרתים את הקפיטליזם הם גמישים, כפי שמבהירות ההיסטוריה והמציאות העכשווית. כפי שההוגה הפוליטי רוברט מנגבֵּיירָה אוּנגר (Unger) הדגיש, אין סיבה לחשוב שמגוון המוסדות שאנו מכירים בעולם כיום מקיף את כל המוסדות האפשריים. תפקידים מוסדיים רצויים – שילוב תמריצים פרטיים ותועלת חברתית, ביסוס מיקרו-כלכלה יציבה, השגת צדק חברתי – ניתן לבנות באופנים רבים ושונים. המגבלה היחידה היא הדמיון שלנו. אין בנמצא מערכת מוסדית אחת שהיא הטובה ביותר.

בהתחשב בכך שהנוהגים והמוסדות המאפשרים את הקפיטליזם אינם ייחודיים, לא מפתיע שמדינות הלאום גם מציגות סדרי עדיפויות שונים בכל הנוגע לשקלול תמורות. אין בעולם הסכמה על הדרך לאזן בין שוויון והזדמנויות, בין ביטחון כלכלי ליזמות, בין בריאות ומפגעים סביבתיים לבין חדשנות טכנולוגית, בין יציבות ודינמיות, בין תמורה כלכלית וערכים חברתיים ותרבותיים – ממש כפי שאין הסכמה על השלכותיהן של בחירות מוסדיות רבות אחרות. למדינות מתפתחות יש דרישות מוסדיות שונות מאלה של מדינות עשירות. בקיצור, ישנם טיעונים כבדי משקל נגד האחדה מוסדית גלובלית.

חשבו על השאלה כיצד להסדיר את פעילות השווקים הכלכליים. האם הבנקאות המסחרית צריכה להיות נפרדת מהבנקים המתמחים בהשקעות? האם צריך להיות גבול לגודלם של בנקים? האם על בנקים לבטח את השקעות הציבור, ואם כן, באיזה היקף? האם יש להתיר לבנקים לסחור בעצמם? כמה מידע הם צריכים לחשוף על העסקאות שהם מבצעים? האם פיצויי הבכירים צריכים להיקבע על ידי חברי הדירקטוריון, ללא פיקוח מסדיר? אילו דרישות הון בסיסי ונזילות צריכות להיות? וכן הלאה.

פנמה, בנקים, מקלט מס

פנמה: רובע העסקים והבנקים. תצלום: אוסף הבנק העולמי

שקלול התמורות המרכזי כאן הוא בין חדשנות כלכלית לבין יציבות כלכלית. גישה פחות מחמירה לפיקוח והסדרה תאפשר מרחב רב יותר לחדשנות כלכלית (פיתוח מוצרים כלכליים חדשים), אך גם תגדיל את הסיכויים למשברים כלכליים ולהתמוטטויות. פיקוח קפדני יותר ימזער את העלויות ואת האפשרות שיתרחשו משברים, אבל יעלה את מחיר המימון ויותיר רבים ללא גישה לממון. אין תשובה גלובלית, אין נוסחה אוניברסלית שבאמצעותה ניתן לענות על השאלות הללו. קהילות שונות ימצאו מגוון של תשובות לשקלול התמורות של חדשנות לעומת יציבות. פתרון גלובלי עשוי להצטיין בהפחתת עלויות של עסקאות ממון, אבל הוא עלול להוביל לעלויות משמעותיות אחרות, בגלל חוסר התאמתו למציאות ולהעדפות מקומיות. כרגע, הפיקוח וההסדרה הפיננסיים מתמודדים עם בעיה כזו בדיוק: הבנקים דוחפים לעבר יצירת כללים גלובליים, והמחוקקים המקומיים וקובעי המדיניות מתנגדים.

ממשל עולמי מפוצל מעניק יתרון נוסף. הוא מאפשר ניסיונות, התמודדויות בין צורות של מוסדות, ולימוד מניסיונם של אחרים

לבסוף, מאחר שאין צורה קבועה ואידיאלית למוסדות, המגוון הוא הכלל ולא היוצא מן הכלל, וממשל עולמי מפוצל מעניק יתרון נוסף. הוא מאפשר ניסיונות, התמודדויות בין צורות של מוסדות, ולימוד מניסיונם של אחרים. ברור שניסוי וטעייה הקשורים בכלליה של חברה עלולים להיות יקרים, אך עם זאת, שונות מוסדית בין מדינות היא האפשרות הכי דומה שיש לנו ליצירת מעבדה קפיטליסטית בחיים האמיתיים.

אבל האם עולם שיש בו פחות כללים שמגבילים את מדינות הלאום יהיה גדוש בחוקים שנועדו להגן על תוצרות מקומיות? ממשלות אמורות לדאוג לאינטרסים של המדינות שלהן, ובצדק. זה אינו פוסל את האפשרות שכל אחת מהן תפעל מתוך אנוכיות נאורה, ותיקח בחשבון את השלכות הפעולות שלה בבית על אחרים. אבל מה קורה כשרווחת התושבים המקומיים עומדת בסתירה לרווחתם של זרים?

למפדוזה, פליטים

צומת לגלים של פליטים: האי למפדוזה. תצלום: קוראדו מתאוני.

למרבה המזל, במרבית תחומי הכלכלה – מיסים, מדיניות סחר, יציבות כלכלית, ניהול פיסקאלי ומוניטרי – מה שנראה הגיוני מנקודת מבט גלובלית נראה הגיוני גם מנקודת המבט של המדינה. הכלכלה מלמדת כי מדינות צריכות לשמור על גבולות כלכליים פתוחים, פיקוח והסדרה זהירים ומדיניות הדואגת לתעסוקה מלאה, לא משום שאלה מועילים למדינות אחרות, אלא משום שהם מעודדים תפיחה של עוגת הכלכלה המקומית. קסם היתרון היחסי הוא שסחר בינלאומי מגדיל את האפשרויות הכלכליות עבור כל מדינה, ללא קשר למבנה הכלכלי שלה ולדרגת ההתפתחות שלה.

ברור שכשלים במדיניות – למשל, הגבלת יבוא כדי להגן על סחורה מקומית – מתרחשים בכל התחומים הללו. אבל אלה משקפים ממשל מקומי גרוע ולא היעדר קוסמופוליטיות. הם נובעים מאי יכולת של קובעי המדיניות לשכנע את בוחריהם ביתרונות של הבחירות הטובות יותר, מהתנהלות מדינית שבאה לשרת אינטרסים רבי עוצמה או מחוסר רצון לבצע את ההתאמות שנועדו להבטיח שרוב הקבוצות בתחומי המדינה אכן ירוויחו. מה שמעניק לכלכלה המקומית את שמה הרע המוצדק האינו המרדף אחר האינטרס הלאומי בלבד, אלא ההסתמכות על פתרונות המשרתים עוד אחת מן הקבוצות שיש לה אינטרס ייחודי – הלובי המקדם חוקי הגנת סחר או קבוצות נטיביסטיות.

מדבר, מים, צ'אד

מים יקרים מפז בנקודת מפגש במדבר בצ'אד. תצלום: דייוויד סטנלי

כשהן מקדמות את הסכמי הסחר, האליטות הכלכליות מאשימות לעתים קרובות את מבקריהן בהזנחת האינטרסים של הכלכלה העולמית או של המדינות העניות. אבל ההסתתרות מאחורי הקוסמופוליטיות במקרים כאלה היא תחליף עלוב להצגת מדיניות מנצחת בזכות עצמה. והיא מביאה לירידת ערכה של הקוסמופוליטיות במצבים שבהם אנחנו זקוקים לה באמת, כמו למשל במאבק נגד התחממות כדור הארץ.

כל בחירה במבנה מוסדי מסוים כרוכה בשקלול תמורות. מגוון הצרכים החברתיים וההעדפות דוחפים את הממשל מטה, אל הרמה המקומית. בו בזמן, הממדים וההיקף של השוק המשולב דוחפים את הממשל מעלה, אל הרמה הגלובלית. פשרה בין השניים, עולם המחולק לשיטות התנהלות שונות, היא הפתרון הכי טוב שיש לנו.

אי היכולת להעריך כראוי את מדינות הלאום מובילה למבוי סתום. אנחנו דוחפים את השווקים אל מעבר לגבול שבו הממשלות יכולות לתמוך בהם, או שאנחנו קובעים כללים גלובליים שמתעלמים ממגוון הצרכים וההעדפות. אנחנו עוקרים את קרביה של מדינת הלאום מבלי לדאוג לפיצוי באמצעות שיפור השלטון במקום אחר. אי היכולת לתפוש שמדינת הלאום היא הבסיס להתנהלות הקפיטליסטית עומדת במרכז קיומן של העוולות שהגלובליזציה מתעלמת מהן, וגם ההתדרדרות במצב הדמוקרטיות שלנו.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

דני רודריק (Rodrik) הוא מרצה לכלכלה בינלאומית בבית הספר פ. קנדי לממשל באוניברסיטת הארוורד. הוא לימד בעבר בפרינסטון, והוא הנשיא הנבחר של הארגון הבינלאומי לכלכלה (IEA). ספרו האחרון הוא Straight Talk on Trade: Ideas for a Sane World Economy ( בהוצאת Princeton University Press, 2017).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: גבר בפסטיבל אמנות בגאנה. תצלום: אנוק אפיה ג'וניור, unsplash.com

Photo by Enoch Appiah Jr. on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דני רודריק, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על מי צריך מדינות לאום

01
Mosheshy

מאמר מצויין.
הקפיטליזם לא היה מצליח לשרוד ללא מדינת הלאום,ללא המערכות והמוסדות המסדירות את התנאים שבתוכם הקפיטליזם מתנהל.
אולם כיום,האליטות וההון מסרו את ההחלטות הפוליטיות והכלכליות (כלכלה זה פוליטיקה ) לידי מוסדות על.חוץ לאומיים.
מצב זה משרת היטב את האליטות ואת ההון, אבל הורס את מדינת הלאום ואת הנתינים הנמצאים בתוכה.
https://si.wsj.net/public/resources/images/BN-RF504_2Sl4R_M_20161214144405.jpg?width=700&height=467

בתמונה: טראמפ נפגש לשיחות עם התאגידים העולמיים ,(אמזון, גוגל,פייסבוק,אפל) החוץ לאומיים, אשר למעשה הם המובילים (מדינות הלאום חלשות לעומתם ) את התודעה, ומגבשים את סדר היום העולמי .

02
יצחק גייגר

רק חוקרי הלאומיות המודרניסטים טוענים שהמדינה קדמה ללאום. חוקרים אחרים טוענים שלפחות חלק מהאומות (יהודים, יוונים, פרסים) קדמו למדינה.

03
איש חופשי

יש יתרון אדיר במערכת של מדינות עצמאיות על מערכת אחת גלובלית.
היתרון הוא שמדינות מצליחות משפיעות על מדינות אחרות.
לעומת זאת מדינות שהצליחו בעבר אבל המערכת שלהן הסתאבה קרנן יורדת ואחרות תופסות את מקומן.
כך המערכת כולה נשכרת.
אם לעומת זאת היתה רק מערכת אחת אזי לא היתה תקומה לאחר הסתאבות אלא רק אחרי מהפכה שהיתה סוחפת את כל העולם לזמן ארוך של נפילה.

05
מישה הו

מה שלמעשה הכותב מוכיח הוא את האפקטיביות של חלוקת העולם למדינות. מכאן ניתן להבין שרעיון המדינה הוא חיוני. אך לא ברור מדוע יש חשיבות לאספקט הלאומי. כלומר, לא ברור לי למה מדינת לאום תתפקד יותר טוב ממדינה שבה אין לאזרחים בסיס לאומי ממשי. הלינק החסר הזה פוגם ביכולת שלו להוכיח את חשיבותה של מדינת הלאום, וחבל...

06
רפי ליפקין

ההגדרה של אבה המופיעה במאמר - "מהי אומה? ציבור של אנשים החיים תחת חוק משותף ומיוצגים על ידי אותו מחוקק" בהחלט צריכה להיות מאומצת ע"י כל המדינות כדי למנוע עירוב דת, גזע וכו' במדינה. יחד עם זאת עדיין, עם כל היתרונות המצוינים של מדינה, ישנן היום בעיות מרכזיות ביותר בתחום הכלכלה, הטכנולוגיה, פליטים וכו' שמדינה אינה יכולה להתמודד לבדה. די אם נחשוב על תאגידים כמו גוגל, פייסבוק, אפל ואמזון.
יש צורך להקים ארגונים בינלאומיים עם מספיק סמכות כדי לטפל בבעיות כאלה. האם זה אפשרי? נחכה לראות מה עולה בגורל ה EU