ממואב נפתחה הסערה

נוסח קדום ושונה של ספר דברים או זיוף? מגילות שפירא מזינות מחלוקת חריפה ומרתקת
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

זיוף ממצאים ארכאולוגים הוא מעשה נפוץ ויש לו היסטוריה ארוכה. קל יחסית לזייף ממצאים חומריים קטנים ולטעון שנמצאו באתר ארכאולוגי על ידי בדואים. קשה יותר לזייף טקסטים ארוכים ולטעון שהם אותנטיים. אחד מגיבורי פרשות זיוף העתיקות הוא משה שפירא (1884-1830), סוחר עתיקות ירושלמי שנולד במשפחה יהודית דתית באוקראינה, נדד בעולם, התנצר, שינה את שמו למוזס וילהלם, והצטרף לכנסיית המשיח בירושלים. לשפירא, שידע שפות רבות, יצא שם של מומחה לעתיקות, ובשנת 1869 הוא פתח יחד עם שותפו סלים אלקארי, מורה דרך נוצרי, חנות מזכרות לתיירים. הוא יצר קשרים עם אנשי דת, מוזאונים ומכוני מחקר באוניברסיטאות, התייעץ איתם והפך ל״סוכן מורשה של המוזיאון הבריטי״. הוא צבר עושר רב ורכש לעצמו בית מפואר במערב העיר שהפך לימים לבית אנה טיכו.

מוזס וילהלם שפירא

מוזס וילהלם שפירא (סביבות 1880), תצלום: הניו יורק טיימס, ויקיפדיה

שנה קודם לכן, בשנת 1868, נחשפה הכתובת הראשונה בעולם באותיות עבריות עתיקות. היא חרוטה על גבי אבן בזלת, ומישע מלך מואב מתגאה בה בניצחונותיו על ישראל. זו הכתובת העברית הארוכה והמרשימה ביותר שהתגלתה אי פעם בכל קדמת אסיה. היא מתוארכת לימי אחאב מלך ישראל, לשנת 850 לפני הספירה. הבדואים גילו אותה, לטענתם, בכפר דיבאן (דיבון) שבמואב, ומואב מופיע בה שש פעמים. למרות ששפירא ואלקארי לא קשורים לכאורה לגילויה, הם היו שותפים בהעברת חלקיה שנשברו לידי הדיפלומט והארכאולוג הצרפתי שרל סימון קלרמון-גנו.

ההתלהבות מגילוי מצבת הבזלת, הסבה את תשומת לבו של שפירא לפוטנציאל המסחרי הטמון בעתיקות המואביות

ההתלהבות מגילוי מצבת הבזלת, הסבה את תשומת לבו של שפירא לפוטנציאל המסחרי הטמון בעתיקות המואביות, והוא יצר קשר עם בדואים בעבר הירדן שסיפקו לו מאות חרסים נושאי כתובות ממואב. בשנת 1972 הוא מכר למוזיאון בברלין אוסף של כ-1,700 פריטים, שכלל חרסים רבים. יוחסו לו גם גילויים של פסלי ראש של מלכי ישראל ויהודה, שעליהם נחרטו אותיות עבריות עתיקות. לא במקרה גם הפעם מקור הפריטים היה מואב. קלרמון-גנו שחקר את הממצאים קבע מיד שמדובר בזיוף.

מצבת מישע

מצבת מישע: הכתובת החרוטה על בזלת. תצלום באדיבות ד״ר יגאל בן נון

קלרמון-גנו הסיק שיריעות הקלף נחתכו משוליהם של ספרי תורה ישנים, שאותם רכש שפירא בקהילות יהודיות במצרים ובתימן ולאחר מכן הן נטבלו בחומרים כימיים כדי לשוות להם מראה עתיק

בשנת 1883 הופיע שוב שפירא ובידיו 15 יריעות קלף מקופלות ולא מגולגלות, שנמצאו לטענתו במואב באזור נחל ארנון. הטקסט הוא וריאציה על פסקאות בספר דברים, כולל נאום משה במואב (דברים, פרק א). הסוחר שכבר התבזה לאחר שהתגלו זיופיו ביקש תמורת המגילות מיליון לירות שטרלינג (כ-800 מיליון ש״ח של ימינו), אך חוקרים אחדים שבדקו את המגילות, בהם חוקר המקרא כריסטיאן דוד גינסבורג, קבעו, על פי ראיות אפיגרפיות ונסיבתיות שהמגילות מזויפות. קלרמון-גנו שבדק את המגילות, הבחין שהן נכתבו על יריעות קלף, ובאופן לא מקובל, גובהן נמוך מרוחבן. הוא הסיק שיריעות הקלף נחתכו משוליהם של ספרי תורה ישנים, שאותם רכש שפירא בקהילות יהודיות במצרים ובתימן ולאחר מכן הן נטבלו בחומרים כימיים כדי לשוות להם מראה עתיק. על היריעות נרשם טקסט של כאלפיים מילים, כשבע שורות בכל יריעה, בזמן שביריעה רגילה מופיעות יותר מ-25 שורות. בשנת 2014 מצא העיתונאי חנן טיגאי ספר תורה עתיק מתימן שהשתייך לאוסף ספרי התורה שבבעלות שפירא, וראו זה פלא, החלק התחתון של יריעות הקלף היה חתוך ושימש כנראה בידי זייפן כמצע לכתיבת טקסט חדש, כטענת קלרמון־גנו.

מגילת שפירא, זיוף, קלרמון-גנו

כך לדעת קלרמון-גנו התאפשר הזיוף של המגילות (1883).

החוקר עידן דרשוביץ מן האוניברסיטה העברית עורר סערה כאשר טען שבדק מחדש את תעתיקי מגילות שפירא והגיע למסקנה שהן אינן מזויפות. את תוצאות מחקרו הוא פרסם בחודש מרס 2021 בספר ״The Valediction of Moses: A Proto Biblical Book״. שלילת זיופן או קביעת אמיתותן של המגילות הייתה אפשרית אילו היו בידינו המגילות המקוריות. לרוע המזל המגילות נעלמו ואבדו. נשאלת השאלה: האם מגילות שפירא מזויפות או אותנטיות? כדי להשיב על כך יש לבחון מחדש את מצבו של הידע המקראי והאפיגרפי במועד חשיפת המגילות. בשנת 1805 פרסם וילהלם מרטין לברכט דה וטה מחקר שבו גילה לראשונה זיקה בין ספר דברים לפרשת ״גילוי הספר״ בימי המלך יאשיהו כפי שהיא מתוארת בספר מלכים: ״וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן (בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם) הַסֹּפֵר: סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה. וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ. (מלכים ב׳, כב ג-ו). הספר העתיק לכאורה שימש הצדקה לביצוע הרפורמה הפולחנית של ״יהוה אחד״ שעיקרה ריכוז הפולחן בירושלים. בשנת 1878 פרסם יוליוס וולהאוזן את מחקרו המפורסם, אשר בו הבחין בין השאר בשני מקורות מתוך ארבעה בחומש, אחד מימי הרפורמה של יאשיהו והשני כוהני.

למרבה הפלא, מצע הקלף, והשימוש בכלי כתיבה שונים, כלל לא השפיעו על צורת האותיות. הדבר מוכיח שהזייפן העתיק בצורה מדויקת את אותיותיה של מצבת מישע

טקסט המגילות נכתב באותיות עבריות עתיקות, שצוירו לראשונה על קלף ולא נחרטו על בזלת דוגמת כתובת מישע. ההשוואה בין כתובת מישע למגילות שפירא מגלה שמבחינה פלאוגרפית האותיות זהות בצורתן, אף שבמגילות הן צוירו על קלף ובמצבת מישע הן חרוטות על בזלת. למרבה הפלא, מצע הקלף, והשימוש בכלי כתיבה שונים, כלל לא השפיעו על צורת האותיות. הדבר מוכיח שהזייפן העתיק בצורה מדויקת את אותיותיה של מצבת מישע. להערכתי עובדות אלה מספיקות כדי לשלול את האותנטיות של המגילות.

שפירא, גינזבורג, מגילות שפירא

הפקסימיליה של גינזבורג למגילות שפירא. כתב העת The Atheneum, שנת 1883

מעניין לציין שכל הכתובות בעברית עתיקה שקדמו למועד חיבורה של כתובת מישע, הגיעו לידיעת הציבור רק אחרי גילויה של כתובת זו. עד עתה התגלו לא מעט כתובות עבריות עתיקות שתיארוכן קודם לכתובת זו, ובהן כתובות דיר עלא, גזר, כתף הינום, חרסי לכיש וערד, עיזבת צרתא, כונתילת עג׳רוד, חורבת אל כום, קיר מואב וכתובות רבות אחרות. אך כולן נתגלו רק אחרי חשיפת כתובת מצבת מישע מלך מואב. כתוצאה מכך, הטקסט היחיד באותיות עבריות עתיקות שהיה מוכר בימי חשיפת מגילות שפירא היה טקסט כתובת מישע, ורק אותיותיה של כתובת זו יכלו לשמש זייפנים פוטנציאלים. בשנת 1948 התגלו מגילות מדבר יהודה, ובהן 26 עותקים של ספר דברים, ומתברר שכולם נכתבו בכתב עברי מרובע ולא בכתב העתיק. יתר על כן, מימיו של שפירא ועד היום מעולם לא נמצאה כתובת על קלף שנכתבה באותיות עתיקות. להערכתי, זייפן שיכול היה לצפות עובדות אלה, לא היה מסתכן בזיוף מגילות בכתב העתיק.

מצבת מישע, מגילות שפירא, והפריטים שמכר שפירא למוזיאון בברלין מוצאם מאזור גאוגרפי אחד, לא מישראל ולא מיהודה, אלא ממואב שבעבר הירדן

מצבת מישע, מגילות שפירא, והפריטים שמכר שפירא למוזיאון בברלין מוצאם מאזור גאוגרפי אחד, לא מישראל ולא מיהודה, אלא ממואב שבעבר הירדן. לכן קשה שלא לחשוד כי כתובת מישע היא הבסיס לתרמית המגילות המואביות. כך נוצרה ״מואביקה״, תרבות מואבית עשירה, פרי עמלם של סוחרי עתיקות, וגם שפה חדשה, ״מואבית״.

לשיטתי, הנימוק העיקרי לשלילת האותנטיות של מגילות שפירא אינו בתחום הפלאוגרפי ואינו קשור למצע שעליו נכתבו, אלא נובע מן השדה ההיסטוריוגרפי. כוונתי לזיקת המגילות לספר דברים, ולמגמות השינויים המקובלות בטקסט המקראי. לשם כך יש לפנות לידע שהצטבר במחקר בשיטות הכתיבה והעריכה של הנוסח שבידינו, ולבחון בו את המגמות המקובלות לשינויי נוסח, למחיקות ולתוספות.

רות ובעז בשדה, יוליוס שנור פון קרולספלד

גם היא באה מארץ האגדות: ״רות ובעז בשדה״ (1828), יוליוס שנור פון קרולספלד, ה-National Gallery בלונדון. תצלום: ויקיפדיה

בהנחה שהמגילות המואביות מזויפות, מחברן כשל כאשר בחר לזייף את ספר דברים העוסק באירוע הדרמטי ביותר בתולדות חיבורו של הטקסט המקראי: גילוי ״ספר התורה״ בבית יהוה בשנת 622, בימי המלך יאשיהו. ספר הוראות זה שימש, כאמור, את הרפורמה הפולחנית של ״יהוה אחד״, ובמרכזה ריכוז הפולחן בירושלים. גרסתו הראשונה של הספר חוברה, כך אני סבור, בידי שפן בן אצליהו הסופר בימי יאשיהו, וגרסה שנייה חוברה אחרי כיבוש ירושלים בידי הבבלים בשנת 586. הודות למחקריהם של וילהלם דה וטה ויוליוס ולהאוזן במאה ה-19, מוסכם שהספר שהתגלה במקדש אינו עתיק אלא הוא יצירה שחוברה סמוך לגילויה. מחבריה ביקשו לשוות לה אצטלה של עתיקות שתעניק לה מעמד יוקרתי.

להערכתי, אם הזייפן היה מציע למוזיאונים בימיו יריעות ועליהן טקסט מקורי מספר אחר במקרא, ללא כל שינוי בטקסט, אך בכתב עברי עתיק, החוקרים היו מתקשים למצוא בו עדויות לזיוף. אם כך, הנימוק לשלילת אמתותן של המגילות המואביות קשור בראש ובראשונה למהות השינויים שנעשו בטקסט הירושלמי המקורי לעומת המגילות המואביות, ולהיגיון שעומד מאחורי השינויים.

האם הגיוני שספר דברים, שמטרתו ריכוז הפולחן בירושלים, יימצא דווקא במואב? מה טעם מצא שפן הסופר לנטוש את הנוסח המקורי (של שפירא) ולחבר נוסח חדש?

דרשוביץ טוען במחקרו שטקסט המגילות הוא לא פחות מאשר נוסח קדום של ספר דברים מימי יאשיהו. אם נקבל טענה זו, כל סצנת גילוי ״ספר התורה״ שבספר מלכים מתמוטטת. כלומר, הספר שמצא חלקיהו הכהן במהלך השיפוצים בבית יהוה לא היה ספר מקורי אלא רק נוסח משני מספר קדום יותר. יתר על כן, הספר שחשף שפירא מקורו מדיבון שבמואב ולא מבית יהוה בירושלים. נשאלות אם כך שאלות שנתקשה למצוא להן תשובות והחשובה שבהן: האם הגיוני שספר דברים, שמטרתו ריכוז הפולחן בירושלים, יימצא דווקא במואב? מה טעם מצא שפן הסופר לנטוש את הנוסח המקורי (של שפירא) ולחבר נוסח חדש? האם קיימת מגמה כלשהי בטקסט המסורה שמצדיקה את זניחתו לטובת הנוסח המואבי העתיק לכאורה? על פי איזה היגיון החליט שפן הסופר לשנות את נוסח עשרת הדיברות ואת הצהרת ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד״ (דברים ו, ד)? האם הזייפן לא תיאר לעצמו שהצהרות פרוגרמתיות שנאמרות בהזדמנויות חגיגית אין משנים במחי יד? האם יש הצדקה לשנות ריטואל מקדשי ללא סיבה?

עידן דרשוביץ

בלב הסערה: ד״ר עידן דרשוביץ. תצלום באדיבות ד״ר דרשוביץ, מהאתר האישי שלו.

אם תאוריית קדמות המגילות המואביות נכונה, האם הרפורמה הפולחנית של ״יהוה אחד״, המונו-יהוויזם, קדמה לימי יאשיהו? על פי טקסט המגילות התשובה חיובית: ״השמרו לכם פן תתשכחו ועשתם לכם פסל ותמנה כל סמל אשר בשמם ממעל בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ״  – נוסח זה אינו אלו וריאציה חסרת פשר לנוסח המסורה (דברים ד׳ יד-יח). אם כך, האם רפורמה זו קדמה למרד חזקיהו באשור או התקיימה מיד אחרי כניעתו המשפילה? האם הכוונה לרפורמה בימי מנשה השנוא על מחברי ספרי מלכים ודברים? בחינת המגילות המואביות אינה מספקת הצדקה לשינויים חסרי פשר. מגילות שפירא אינן מציגות בפני החוקרים מגמה רעיונית כלשהי המצדיקה המרת טקסט אחד באחר. טענת דרשוביץ שמגילות שפירא אינן כוללות חוקים אך הן כוללות אזכורים כוהניים שכבר הובחנו בידי וולהאוזן אינה תורמת דבר לגבי אמיתותן. לעומת זה, קשה להבחין בשינוי מגמה מהותי שיצדיק שינויים.

לשינויים המקובלים בטקסט המקראי יש סיבות ברורות, הקשורות תמיד לפולמוסים בין מסורות – מסורות יהודאיות לעומת ישראליות, או בין מסורת שילה לעומת מסורת בית אל או מסורת כהני ירושלים

המגילות המואביות אינן שייכות לסוגת השכתוב של טקסט מקראי שמצוי בספר ״קדמוניות היהודים״ של יוספוס פלביוס. הן אינן פרפרזה על סיפור מקראי דוגמת ״הפשרים״ ו״הסרכים״ שבמגילות מדבר יהודה. נראה שמחברן התאמץ להתקרב ולהתרחק מנוסח ספר דברים, ללא הצדקה נראית לעין. זהו להערכתי סגנון חסר תקדים בספרות המקראית, שעיקרו שינוי למען שינוי. מגילות שפירא נבדלות רק בדילוגים אחדים מן המקור, ושונות ממנו רק בפרטים. לעומת זאת, לשינויים המקובלים בטקסט המקראי יש סיבות ברורות, הקשורות תמיד לפולמוסים בין מסורות – מסורות יהודאיות לעומת ישראליות, או בין מסורת שילה לעומת מסורת בית אל או מסורת כהני ירושלים. חוקרת המקרא יאירה אמית הקדישה מחקרים רבים להבדלי נוסח שקשורים לפולמוסים גלויים או סמויים, שמתנהלים בין מסורות יריבות. נתקשה אם כך למצוא במקרא שינויים חסרי פשר, דוגמת אלה שישנם במגילות שפירא.

הטקסט המקראי אינו נקי מתוספות והשמטות. אלה נובעות לרוב מטעויות מעתיקים ומתופעת הומויוטלאוטון, כלומר השמטה שנגרמת כאשר עינו של מעתיק מדלגת על  מספר שורות, בגלל מילה זהה שמופיעה פעמיים בטקסט. לעיתים המעתיק מרשה לעצמו לעוות מילה בודדת, שלילית בעיניו, על משקל בֹשֶת, דוגמת מפיבושת במקום מפיבעל, עשתוֹרֶת במקום עשׁתֶרֶת, תוֹפת במקום תַפֶת, מוֹלך במקום מֶלֶך וכדומה. נדירים המקרים שבהם העזו עורכים או מעתיקים להחליף מילה בעייתית במילה ניטרלית כגון המילה ״אֵלים״ ששונתה ל״ישראל״ בטקסט הצהרתי בספר דברים (לב, ט): ״בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם / בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם /יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים / לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [אֵלים] / כִּי חֵלֶק יהוה עַמּוֹ / יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״.

כישלונו של זייפן המגילות קשור במניפולציה המיותרת שעשה ל״עשרת הדיברות״. הוא העז לשנות את הנוסח המקורי והמציא נוסח חדש ללא שום הצדקה תאולוגית או רעיונית

כישלונו של זייפן המגילות קשור במניפולציה המיותרת שעשה ל״עשרת הדיברות״. הוא העז לשנות את הנוסח המקורי והמציא נוסח חדש ללא שום הצדקה תאולוגית או רעיונית. הצהרות פרוגרמטיות מסוג ״בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם״ או ״וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי״ (דברים, כו ה), נאמרות בחרדת קודש מדי יום בבית יהוה, לכן קשה לתאר שעורך ימצא לנכון לשנותן ללא סיבה. מה ההיגיון לזנוח את הנוסח הקדמוני ״אָנֹכִי יהוה אֱלֹהֶיךָ״ (דברים, ה, ח) ולהמירו בצירוף ״אנך אלהם אלהך״ (אנוכי אלוהים אלוהיך) חסר הפשר? צירוף זה מקעקע את הצהרת ״יהוה אחד״, את המונו-יהוויזם המאפיין של עשרת הדיברות ואת רפורמת הפולחן, מכיוון שהוא ממיר במחי יד כ-70 פעם שם פרטי של האֵל ״יהוה״ בשם גנרי ״אלוהים״.

מגילת שפירא

הוויכוח יימשך: מגילת שפירא. תצלום: הספרייה הבריטית

דוגמאות רבות בעת העתיקה ובמקרא בפרט, מוכיחות שיוקרתו של טקסט תלויה במידת עתיקותו, ולכן מתייחסים אליו ביראת כבוד, אין מוחקים אותו ואין מחליפים אותו באחר ללא סיבה. עורך או מעתיק שקורא את הכתוב ודעתו אינה נוחה ממנו, אינו מוחק אותו, כי למחיקה יש משמעות מאגית המעוררת פחד קמאי. כותב שרוצה בכך מוסיף את דבריו בהמשך לטקסט הכתוב, בלי למחוק אותו, אף אם כתוצאה מכך נוצרות סתירות בטקסט. דוגמא לכך מצויה בסיפור עליית משה להר האלוהים (שמות, כד). לפי הנוסח הקיים עלה משה לפחות ארבע פעמים להר. למעשה, מדובר בסיפור עליה אחד שארבעה סופרים שונים התייחסו אליו בהתאם למגמותיהם. הם התפלמסו עם קודמיהם, אך לא מחקו את דבריהם. ריבוי הגרסות בסיפור הוא הוכחה לדרך הכתיבה הפולמוסית במקרא, ששוללת מחיקת טקסט והחלפתו באחר.

חלפו לא פחות מאלף שנה מנוסחי המקרא במגילות מדבר יהודה עד לנוסח המסורה. למרות זאת לא נמצא אף מקרה של מניפולציה לא סבירה בטקסט, דוגמת מה שעשו מגילות שפירא לספר דברים. חוקר התלמוד מאיר בר אילן מצא במגילות המואביות שפע של ניבים, צירופי מילים ותבניות שקיימות רק בספרות חז״ל, והגיע למסקנה שלפי תוכנן, המגילות אינן מזויפות, אך הן חלק מספרות חז״ל. טענה זו עשויה הייתה להיות נכונה, אילו המגילות לא נכתבו בכתב עברי עתיק, שאותו לא הכירו הכותבים במועד חיבור התלמוד.

זייפן מגילות שפירא לא היה מתוחכם. הוא יכול היה להטעות אם היה מסתפק בהעתקת טקסט מקראי על קלף באותיות עבריות עתיקות, דבר שהיה מקשה על גילוי הזיוף

לשיטתי, זייפן מגילות שפירא לא היה מתוחכם. הוא יכול היה להטעות אם היה מסתפק בהעתקת טקסט מקראי על קלף באותיות עבריות עתיקות, דבר שהיה מקשה על גילוי הזיוף. גם אחרי גילוי מגילות מדבר יהודה, יכלו המגילות המזויפות להיחשב לטקסט העברי העתיק ביותר שנחשף. היום אפשר כמובן לבצע בדיקות רדיומטריות ולקבוע אם מקור הקלף של המגילות הוא מימי המלוכה או מימי הביניים. במקום זאת, כשל הזייפן בהמציאו נוסח חסר פשר, המנוגד למקובל בהיסטוריוגרפיה המקראית.

דרשוביץ הצליח, כאמור, להתסיס את חקר המקרא והאפיגרפיה ואילץ אותנו לבחון מחדש סוגיות היסטוריוגרפיות ופלאוגרפיות. להערכתי שלילת האותנטיות של מגילות שפירא מעוררת שאלה דרמטית יותר: האם מצבת מישע מזויפת גם היא? האם עלינו לבחון מחדש את כל ממצאי ״המואביקה״ שמקורם במסחר עתיקות? האם אין זה מוזר שממצאים כה מרשימים קשורים כולם לגילוייהם של בדואים מעבר הירדן ולסוחרי עתיקות מפוקפקים? איך אפשר להסביר את העובדה שבכל ארץ ישראל, על כל אתריה הארכאולוגים, לא נמצאו כתובות מלכותיות בקנה מידה של מצבת מישע? איך קרה שדווקא בממלכה קטנה כמו מואב השתמרה בשלמותה מצבה אנכית כה מרשימה? איך יתכן שבמשך דורות לא הבחינו בקיומה למרות גודלה – בגובה מטר וברוחב של 60 סנטימטרים? לאמיתו של דבר, יש להודות שהוקסמנו מסגנונה המקראי ונסחפנו בקלות אחר אזכורם של בית דוד, כלי יהוה, עומרי ומלכי ישראל, ומשפע של שמות גאוגרפיים: נבו, עתרות, ערוער, דיבון, קריות, גד, שרון, קריתיים, קריחה, ארנון, יחץ מדבא ובית בעל מעון. אין לי ספק שערעור האותנטיות של כתובת מישע יגרום לרעידת אדמה בתחום המחקר ההיסטוריוגרפי. להערכתי לא יהיה מנוס מבדיקה מחודשת של הנושא.

ד״ר יגאל בן-נון הוא היסטוריון, חוקר מקרא, מחבר הספר ״קיצור תולדות יהוה״ בהוצאת רסלינג 2017

תמונה ראשית: קטע ממגילת שפירא - שחזור פקסימילי, הספרייה הבריטית, באדיבות יגאל בן נון. 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי יגאל בן נון.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על ממואב נפתחה הסערה

01
אברום רותם

מאמר מצוין! תודה.
לדעתי אחד המאמרים המשכנעים ביותר שנכתבו ע'י יגאל בן נון עד כה.
אגב, מומחים אפיגרפיים לעברית עתיקה טענו כבר מזמן, שמאחר והמגילה המסתורית הזו הועתקה ביד, והמקור נעלם, אין שום דרך של ממש לקבוע אם מדובר בזיוף על סמך הכיתוב המועתק.
הניתוח של מידת הסבירות במספר היבטים בהחלט משכנע, אך עדיין ישנן הנחות לא מבוססות דיין (כמו איך זה שמצבות גדולות כמו מצבת מישע, שנמצאה באמצע שממה של ממש אז, לא נמצאו בשטח יהודה או ישראל). אך גם כך - שאפו גדול.

02
איציק סיבוש

א. בהחלט הגיוני כי הזייפן ניסה לתפוס 'טרמפ' על שתי מהומות תקשורתיות של זמנו
האחת גילוי מצבת מישע הנבדלת מכתובות ישראליות-יהודאיות שעדיין לא התגלו בעת זו
והשנייה 'השערת התעודות' של וולהאוזן וחבריו
ב. הזייפן לא יכול היה לכתוב בפונטים יהודאיים או ישראליים כי טרם התגלו ופוענחו בעת זו
ג. ריכוז הפולחן בירושלים, אחד ממטרות ספר דברים, נמצא בקטע החוקים אשר נגרע ממגילות שפירא, הכוללות בעיקר את החלק הנראטיבי (פלוס גירסת 'עשרת הדיברות') ועל כן דרשוביץ רואה בכך ספר שהוא 'יומן משה'. הוא גם טוען שלא אפשרי זיוף כי הפרדה שכזו נובעת רק ממחקר מודרני בן זמננו, מידע שלא היה קיים בתקופת שפירא. כאן הוא תועה ומטעה, בהתעלמו מואלהאוזן ושות', שהיו אז בשיא התהודה וההשפעה באקדמיה ובציבור
ד. מגילת שפירא, לטענת עידן 'יומן משה', יכולה להכתב במואב (או מדבריותיה) כי מסע הנדודים כלל אזור גיאוגרפי זה,, דא עקא, בתקופת שפירא לא ידעו עדיין לתארך את סגנונות הכתב הקדום והתפתחותם, וזאת בהעדר מימצאים שקיימים כעת. אילו אכן ב'יומן משה' עסקינן המגילה איננה יכולה להכתב בפונט מואבי שהתפתח מאות שנים לאחר הנדודים, והיה חייבת להכתב בפונטים פרוטו-כנעניים אשר לו היו ידועים לשפירא ובני דורו
ה. לסיום, מומחים בני דורו של שפירא האשימו אותו שזייף את המגילה בסגנון המשנאי שאותו ספג בגלל מוצאו היהודי. גם אם ארס האנטישמיות נובע מטענה זו, היא איננה בלתי נכונה. קנוהל גם כן סבור כי מדובר בסגנון עברית משנאי של בית שני, שבלתי אפשרי שיתאים לפונטים מתקופת מישע
אני סבור כי קיים סיכוי שיצוצו בשוק כמה פרגמנטים מהמגילות, וזאת עקב 'חזרתן לאופנה' והמחיר הגבוה שנובע מכך,. אז אפשר יהיה לתארך (והפעם סופית) את הקלף לפי שיטות שקיימות כיום ולא היו אפשריות בעת שפירא, ואפשר כי זו תהא תרומתו העיקרית (אולי היחידה) של עידן דרשוביץ לחקר המקרא... אגב, גם אני חושד בסיפור 'הרפתקאות מצבת מישע בשבי הבדואים' והעליתי סברה זו בעבודתי, אם כי השערתי חסרת משמעות וערך כקליפת השום מול האינטרסים של מוזיאון הלובר והממשלה אשר מגבה אותו. אפשר להיזכר במרד האימפרסיוניסטים נגד 'האקדמיה לאמנויות' והלובר, רק שמציבת מישע היא בגדר 'האובליסק' המוצב בכיכר הקונקורד