מעניין את אלוהים

האח הגדול המעניש, צייד של גנבים עלובים, בעל אדמה העומד על המשמר. מדוע אלוהים מתעניין כל כך בהתנהגות רעה?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

מכל שגיונותיו של האדם, הייתכן שהדת היא השיגיון המתמיה ביותר? אף על פי שאיש לא ניפק אפילו שמץ ראיה לקיומם של אלים, בני אדם מקבלים על עצמם התנהגויות חזרתיות, לעתים מעיקות, על סמך הרושם שקיימת איזושהי ישות שמימית שמתעניינת במעשינו. מאמינים ושאינם מאמינים כאחד, אנשים נבונים רבים, שרפו לא מעט קלוריות בניסיון לפענח את תעלומת נפשו של אלוהים ואת השלכותיה על... הכול.

חסידי הדתות המונותאיסטיות הגדולות – היהדות, הנצרות, האסלאם – מתמקדים בנפשו של האל

האתנרופולוג פסקל בוייר (Boyer) מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס אמר שאנשים רוצים לדעת מעל לכול מה האלים יודעים וממה אכפת להם. חסידי הדתות המונותאיסטיות הגדולות – היהדות, הנצרות, האסלאם – מתמקדים בנפשו של האל. הם מצדיקים חלק מהתנהגויותיהם בטענה שאלוהים רוצה שהם ינהגו כך. הם גם משתמשים באלוהים כדי להשפיע על הזולת, לדוגמה: "על אלוהים אתה לא יכול לעבוד". ממשה על הר סיני ועד לאוונגליסטים המודרניים נלהבים – רבים טוענים שפטפטו עם הבורא בכבודו ובעצמו, ואף מדווחים על שיחותיהם ברבי מכר.

משה ואהרון, אהרון דה צ'אווס, בית הכנסת הפורטוגזי והספרדי, לונדון

משה ואהרן עם עשרת הדיברות. ציור של אהרן דה צ'אווס (1674) עבור ביה"כ הספרדי והפורטוגזי בלונדון. תצלום: ויקיפדיה

אם תשאלו זר ברחוב מה אלוהים יודע, סביר להניח שהוא יאמר: "הכול". אבל אם תשאלו מה חשוב לאלוהים, ממה אכפת לו, והוא יאמר רצח, גניבה ושקרים; נדיבות, טוב לב ואהבה. הידע של אלוהים אינסופי, אך תחומי העניין שלו מצומצמים למדי: הוא יודע הכול, אבל אכפת לו רק מענייני מוסר. מה מקור האמונות האלה וכיצד הן משפיעות על חיינו?

אפילו ילדים, מכל התרבויות, מאמינים שאלים יודעים יותר מבני אדם מן השורה. את הטענה הזאת מאששים ניסויים המשתמשים במתודה המכונה בעגה הפסיכולוגית false-belief task ("משימת האמונה הכוזבת"), הבודקת אם אנו מסוגלים לזהות אמונות כוזבות אצל הזולת. באחד הניסויים הכניסו החוקרים שקית אבנים לתוך קופסת קרקרים, הראו לילדים מה יש בפנים, ואז שאלו אותם מה ישויות מכל מיני סוגים חושבות שיש בקופסה. אם הילדים אמרו: "אמא חושבת שיש בה אבנים", הרי שהם נכשלו במשימת האמונה הכוזבת. אם הם אמרו: "אמא חושבת שיש בה קרקרים, אבל בעצם זה אבנים", הרי שהם מסוגלים לתפוש מצבים מנטליים שגויים אצל הזולת.

הדבר המשונה הוא שעם הגיל, ילדים לומדים שלאמא, לכלבים, ואפילו לעצים, יש מחשבות שגויות, אבל הם לעולם אינם מייחסים את הכשל הזה לאלוהים. ולא רק לאלוהים, אלא לכל ישות נטולת גוף. במאמר מ-2013 שהתפרסם בכתב העת International Journal for the Psychology of Religion, כתבו חוקרי הסמינר התיאולוגי של לואיוויל שילדים חושבים כי חברים דמיוניים יודעים יותר מאשר בני אדם בשר ודם. אם כן, נדמה שבקוד המנטלי שלנו חקוק כלל שאומר: נפשות נטולות גוף יודעות יותר מאשר נפשות בעלות גוף.

קל הרבה יותר לציית לכלל הראשוני, האינטואיטיבי הזה, מאשר לנסות לתפוש ביכולותינו המוגבלות את משמעות קיומן של ישויות יודעות-כול. תיאולוגים ופילוסופים עדיין מתווכחים על השלכות קיומו של ידע בלתי מוגבל. אולי חלקנו מניחים באופן אינטואטיבי שאלים יודעים יותר מבני אדם, אבל לא פשוט כל כך לקבל באופן מודע ועקבי שאלים יודעים כל דבר באשר הוא. במאמר מ-2013 שהתפרסם בכתב העת Cognition, דיווחתי שסטודנטים נוצרים מאוניברסיטת קונטיקט הטוענים שאלוהים הוא יודע-כול, בכל זאת מדרגים את הידע המוסרי שלו (האם אלוהים יודע שסבסטיאן שודד מכולות?) גבוה יותר מאשר את הידע הלא-מוסרי שלו (האם אלוהים יודע שריטה אוהבת פלפלים חריפים?). ההטייה הזאת ניכרת בבירור תחת לחץ זמן.

כפי שדווח ב-2012 במאמר בכתב העת Cognitive Science, המעבדה שלנו באוניברסיטת קונטיקט בחנה את "ההטיה המוסרנית" של ישויות יודעות-כול. כדי לבחון את ההטיה הזאת הציגה המעבדה שלנו בפני סטודנטים שורה של שאלות, בסדר אקראי, בנושא ידיעותיו של אלוהים. המחשב הורה לסטודנטים לענות כמה שיותר מהר: כפתור אחד לתשובה חיובית, אחר לשלילית. הנבדקים לא ידעו שהתוכנה רושמת גם את מהירות המענה. ככל שהם ענו מהר יותר, כך השאלה דורגה כ"אינטואיטיבית" יותר. אף על פי שאנשים אומרים "אלוהים יודע הכול", מצאנו שהם עונים מהר יותר על שאלות הקשורות לידע המוסרי שלו (האם אלוהים יודע שליאון מתנכל לקשישים?) מאשר על שאלות הקשורות לידע שאינו מוסרי (האם אלוהים יודע שלדייוויד יש כפפות שחורות?). אף על פי שחלק מהאנשים עונה בחיוב על כל השאלות, ניכר שקל לנו יותר לעבד את הידע המוסרי של אלוהים.

אל זועם

אל זועם. תצלום: ניקולה אנטואן ואס

אנו מייחסים ידע מוסרי, באופן אינטואיטיבי, לנפשות נטולות גוף

כדי להבין אילו תכונות של ישויות יודעות-כול אחראיות לתופעה הזאת, שאלנו אותן שאלות לגבי ממשלת אח-גדול דמיונית בשם NewLand. אף ש-NewLand יודעת הכול, עד לרמת הפרטים הזעירים ביותר, הנבדקים ענו מהר יותר על שאלות הקשורות למידע של הממשלה לגבי סוגיות מוסר. התוצאות היו פחות או יותר זהות לתוצאות שהתקבלו לגבי אלוהים. עם זאת, קבוצה אחרת של סטודנטים ענתה על אותן שאלות בהתייחס לסנטה קלאוס. הפעם, זמני התשובה הצביעו על אותה הטיה מוסרית, אך ללא הבדל בין תשובות הקשורות להתנהגות טובה ותשובות הקשורות להתנהגות רעה. קבוצת הסטודנטים האחרונה ענתה על שאלות לגבי מין של חייזרים יודעי-כול שלעולם אינו מתערב בענייני האדם. במקרה הזה לא נמצאו הבדלי מהירות בין סוגי השאלות.

המחקרים האלה מלמדים שאנו מייחסים ידע מוסרי, באופן אינטואיטיבי, לנפשות נטולות גוף. והקישור הלא מודע הזה משפיע על התנהגותינו בצורות שונות ומהותיות. במחקר שראה אור ב-2011 בכתב העת Journal of Experimental Child Psychology, הפסיכולוג ג'ארד פּיאזה (Piazza) מאוניברסיטת לנקסטר ועמיתיו סיפרו לילדים סיפור על רוח רפאים של נסיכה החיה במעבדה שלהם. לאחר מכן שיחקו הילדים במשחק קשה, ואף על פי שהם לא שמעו אפילו ציוץ מהרוח, הם רימו פחות מאשר ילדים בקבוצת הביקורת (שלא שמעו את הסיפור). מכאן אנו לומדים שאלים, רוחות רפאים ונפשות נטולות גוף אחרות גורמות לנו להתנהג יפה – בייחוד אם אנחנו מניחים שהאלים האלה יודעים הכול על התנהגותנו, ובייחוד אם אנחנו חושבים שהם מסוגלים להתערב בעניינינו.

מנקודת מבט אבולוציונית, האלים עוזרים לנו לקשור את הקשרים החברתיים הנדרשים להישרדות, וזאת מכיוון שהם מעלים את המחיר שאנו עלולים לשלם על התנהגות שלילית. קיומו של שוטר מקוף קוסמי מסייע להישרדות ולרבייה מכיוון שהוא מרסן את פורעי החוק. אם אתם מתפתים לגנוב ממישהו, אבל יודעים שאלוהים עוקב אחר גניבות ושיש לו הכוח להעניש על גניבות, אתם עשויים לשקול את כל העסק מחדש. אם אלוהים קורא את מחשבותינו, אולי אפילו לא נשקול זאת. האל המונותאיסטי הוא מעין אח גדול טורד-מנוחה שצופה בנו תמיד, עוקב אחר פשעינו ומעניש אותנו עליהם.

האמונה באלים מוסרניים נפוצה יותר ברחבי תבל בחברות מורכבות. האקולוג האבולוציוני קרלוס בּוֹטֶרוֹ (Botero) מאוניברסיטת נורת' קרוליינה סטייט ועמיתיו מצאו שאלים "מוסרניים" צצים בחברות המתמודדות עם לחצים אקולוגיים דומים. קבוצת חוקרים זאת, וקבוצה נוספת מאוקספורד, מצאה מתאם כללי בין מורכבות חברתית לאמונה באלים מוסרניים. כלומר יש תועלת בקיומו של אח גדול מוסרני ויודע-כול במקומות המתאפיינים באנונימיות רבה ובאחריותיות מעטה. גם אלים מתפתחים.

מה חשוב לאלים האחרים? למרבה הצער, עד לאחרונה איש לא אסף נתונים באופן שיטתי בניסיון לתת תשובה לשאלה הזאת

מובן שלא כל האלים מוסרניים כמו האל המונותאיסטי. יש אלים שלא אכפת להם איך אנחנו מתנהגים זה לזה. יש אלים שאינם יודעים הכול ואינם מענישים אותנו על הפרת הנורמות. יש אלים שלא אכפת להם אם אנחנו מאמינים בהם או לא, ויש אלים שאינם נתפשים כישויות דמויות-אדם. אם נשיר שיר הלל למדעי החברה המערביים, בלי להבין שהמנגינה היא בסולם אברהם, לא נצליח לשמוע אם יש הרמוניה בינינו לבין התזמורת המנגנת ברחבי העולם. מה חשוב לאלים האחרים? למרבה הצער, עד לאחרונה איש לא אסף נתונים באופן שיטתי בניסיון לתת תשובה לשאלה הזאת.

לכן החלטתי לחפש את התשובה ברפובליקת טיבָה, או טוּבָה, אזור קטן בדרום סיביר המתאפיין ברועים המתגוררים ב"יוּרטים", ברכיבה על איילים, ובשירה פוליפונית "גרונית". תושבי טוּבה הכפריים מגדלים מגוון בהמות, בהן כבשים, עזים, יאקים, איילים ובקר, ואילו העירוניים עובדים כשכירים יומיים, בהוראה ובעסקים. מבחינה גיאוגרפית, טובה היא אזור מגוון מאוד, עם ערבות סלעיות, טייגות מפוארות (הרים מיוערים), מדבריות, רכסי הרים טרשיים וגבעות מתנחשלות עצומות.

יורט, סיביר, מונגוליה

יורט, אי-שם בערבה בין סיביר ומונגוליה. תצלום: אליסון ג'ונסטון

הדת הטובאנית היא תמהיל מורכב של בודהיזם טיבטי ושאמאניזם. השאמאניזם העירוני העכשווי כולל קליניקות המציעות שירותי נבואה וטקסים מידיהם של מומחים רוחניים, המשמשים כמתווכים בין הלקוחות לרוחות הטבע. אף שהדברים הולכים ומשתנים במהירות, הטובאנים – כמו רועים אחרים במרכז אסיה – מסמנים טריטוריות של עדרים, משאבים טבעיים ומקומות מקודשים אחרים באמצעות תלי אבנים או ענפים, המשמשים גם כמזבחות או מקדשים לרוחות המקומיות. הרוחות האלה לובשות צורת אדם או חיה, ותושבי האזור מכנים אותן, מילולית, "האדונים" של המקום. בניגוד למודל המונותאיסטי, הרואה באלוהים מין אח גדול, מודל האדונים רואה באל מין בעל בית, שאינו ממהר להתערב, ובכל זאת צופה בנו בדריכות.

האדונים אינם נקמניים או נוראים כמו האל המונותאיסטי. אך אם תזלזלו בהם או תשכחו להעלות קורבן, מזלכם עשוי להשתנות במהרה. הם גם אינם יודעי-כול. "האם אדון האזור יודע מה קורה באזור אחר?" נהגתי לשאול כשהייתי בשטח. הרוב ענו: "לא, אבל האדונים ההם יודעים מה קורה באזור ההוא".

האלים המקומיים בטובה אינם עסוקים במוסר כפי שהאלים המונותאיסטיים, או המערביים, עסוקים בו. לאלים המקומיים חשובים הטקסים, וחשוב להם גם להגן על משאבים כמו מעיינות טבעיים, אגמים וחיות ניצודות באזור שתחת אחריותם. בסקר הדומה לזה שערכתי באוניברסיטת קונטיקט, הטובאנים לא קבעו נחרצות ש"האלים האלה אינם יודעים דבר על מוסר ולא אכפת להם מזה", אלא נתנו דירוג גבוה יותר לידע ולעניין של האלים בכל הקשור להתנהגות החברתית באזור שבאחריותם. במילים אחרות, הטובאנים הבהירו – באמצעות שיחות, ראיונות ומגוון טכניקות תשאול אחרות – שלאלים שלהם אכפת מטקסים ופרקטיקות הקשורים לשימור משאבים. ובכל זאת, תשובותיהם לשאלות מוסר כלליות כגון: "האם אכפת לאל הזה מגנבה?", היו חיוביות יותר מאשר תשובותיהם לשאלות שאינן קשורות למוסר – אף שהפער לא היה גדול כמו זה שהתגלה בקרב הנוצרים מאוניברסיטת קונטיקט.

כלומר, נראה שאלים מתחברים למערכות המוסר המנטליות שלנו, יהיו אמונותינו המפורשות אשר יהיו. אף שהטובאנים חושבים שה"אדונים" שלהם אינם עסוקים באופן שבו הם מתנהגים זה כלפי זה (או אולי הם פשוט לא מדברים על האלים שלהם באופן הזה), הרי שהאדונים בכל זאת מעודדים אותם לעתים לשתף פעולה זה עם זה. האלים המקומיים מעוררים את התודעה המוסרית של הטובאנים בעיקר בכל הקשור לסוגיות של טריטוריה.

ולאלים הטובאנים יש קשר ישיר לטריטוריה. בכל רחבי מרכז אסיה נהוג לסמן את הגבולות הטריטוריאליים ואת משאבי הטבע באמצעות אותם תלים טקסיים שהזכרתי לעיל. טובאנים רבים עורכים טקס שנתי בסופו של חורף קשה (כשחיות המקנה עדיין מתקשות להתקיים בגלל מזג האוויר והעשב רק מתחיל לצמוח). במאמר מ-2013 בכתב העת Current Anthropology, טאיאנה אראקצ'ה (Arakchaa), אנתרופולוגית מאוניברסיטת אלסקה פיירבנקס, ואני מצאנו שהטובאנים נותנים הרבה יותר אמון במי שמקפידים לקיים את הטקסים לכבוד הרוחות המקומיות. יכול להיות שהתלים הטקסיים המוקדשים לאלים עוזרים לעורר בטובאנים מודעות מוסרית, ושטקסים קולקטיביים מחזקים נורמות של כבוד לטריטוריה של הזולת.

בוריאט, שמאן, סיביר

ילד בוריאט בטקס שמאניסטי בסיביר. תצלום: ארקדי זרובין, ויקיפדיה

טריטוריה דורשת תחזוקה. פרנסתם של הרועים תלויה בנגישות לשטחי מרעה, וללא שטחי מרעה אין עדרים. אם מישהו פולש לטריטוריה שלכם עם עדר הכבשים שלו, הוא עלול להשאיר פחות עשב לעדר שלכם. יתרה מזאת, רועים אחרים עלולים להתפתות לגנוב מהעדר שלכם כדי להגדיל את שלהם. לכן, כדי לחיות בשלווה יחסית יש צורך בשכנים מהימנים. מכל מה שלמדנו, אפשר להבין מה הטעם בעריכת טקסים דתיים בגבולות הטריטוריאליים, בייחוד אם המערכות הפסיכולוגיות האחראיות לניתוח מוסרי נדלקות אצלנו בכל פעם שאנו רואים סימנים לאדיקות דתית. הצבת סימנים מסוג זה על גבולות הטריטוריה שלנו היא מהלך הגיוני, בהנחה שהיא מפחיתה את הסיכוי שרועה חולף יפעל בזדון. אם כך, אולי אפשר לומר שהאלים המתונים המשמשים כבעלי בית, משמשים גם כשומרי גבול. ונחשו מה – תלים וטקסי-גבול דומים קיימים ברחבי העולם גם אצל אוכלוסיות אחרות של רועים וציידים.

באופן כללי, נראה שלאלים אכפת מדברים שמפחיתים סיכונים בטריטוריות המקומיות. רוב המערכות הדתיות מתאימות את עצמן לבעיות מקומיות, והאלים מכוונים אותנו אל דרכים אפשריות לפתרון הבעיות האלה. ליתר דיוק, העיסוק בנפשו של האל מפנה את תשומת לבם של התושבים לדרכים אפשריות למזעור השפעותיהן של הבעיות האלה.

הרוחות המקומיות בטובה אינן מרוצות כשהטובאנים צדים יותר מדי, מזהמים מעיינות טבעיים או קוטפים יותר מדי פירות יער. הרציונל האקולוגי ברור למדי: אלים מסוגלים למנוע ניצול מופרז של משאבי הטבע. לכן האל המשמש כשומר גבול משמש גם כשומר יערות על-טבעי. גם במקרים אחרים אנו רואים אלים המתפקדים כך, ואחת הדוגמאות הטובות ביותר מגיעה מבאלי, שם טקסי מים המוקדשים לאלים מסייעים בהשקיית שדות אורז השוכנים בתחתית רכסי הרים. כפי שתיעד האנתרופולוג ג' סטיבן לנסינג (Lansing) מ-Complexity Institute בסינגפור, תושבי באלי אוגרים מים בבורות, משתמשים בהם לטקסי קודש ואז מפיצים אותם מחדש. בעקבות התהליך הזה יש במים יותר חומרי מזון ופחות מזיקים, והם עוזרים להניב יבולים איכותיים יותר. במאמר מ-2013 בכתב העת Proceedings of the Royal Society, מצאו האנתרופולוגית רבקה בליג' בירד (Bird) ועמיתיה שבני המארטוּ האבוריג'ינים ממערב אוסטרליה שורפים בזהירות חלקות אדמה כדי להגדיל את אוכלוסיית לטאות הכוח שהם צדים. לפי המארטו, הפרקטיקה הזאת נעשית מתוך ציות לרצונן של הישויות הקדומות ולחוק המקודש, המכונה לעתים באנגלית The Dreaming. שריפת חלקות האדמה מגדילה את מגוון הצמחים, והוא בתורו מגדיל את מגוון בעלי החיים שמהן ניזונות לטאות הכוח.

אולורו המקודש, ילידים, אבוריג'ינים, אוסטרליה, UluruUluru

Sacred Uluru, האתר המקודש לילידים באוסטרליה. תצלום: ריצ'רד רידג'

בין שמדובר בציוויים המוסריים של הדתות המונותאיסטיות ובין שמדובר בשריפת החלקות של בני המארטו, הידע המצוי ברשות האלים ותחומי עניינם מכוונים את בני האדם להתנהגויות שעשויות להניב להם תועלת. נפשות האלים אינן אלא נקודות בודדות בתוך מערכות מורכבות של תיאום ושיתוף פעולה בין בני אדם. וכפי שיודע אמן ההיפ-הופ באבא ברינקמן (Brinkman), גם הדת עוברת התפתחות אבולוציונית. היא מתפתחת בהתאם ל"תכליות פרגמטיות לחלוטין", כפי שאמר קרל סֵייגֶן (Sagan), או בהתאם ל"תועלתיוּת חילונית", כפי שאמר אמיל דורקהיים (Durkheim). נראה שאלים נולדים מתוך ניסיונותיו של אורגניזם להשפיע על אורגניזמים אחרים, שכמוהו מנסים לאזן בין העלויות לתועלות של החיים במקום נתון ובזמן נתון. כך הם הופכים לכוחות חשובים לניוד וארגון בני האדם.

מִצאו קבוצה פגיעה, או קבוצת חוץ, הכריזו שהאלים שונאים ומגנים את חבריה, צטטו מקורות מהימנים, והנה חיזקתם את הקשרים בינכם לבין קהל המאמינים שלכם

כשאנו תופשים את האלים כאסטרטגיות ארגוניות, קל לנו יותר להסביר את ההיבטים הלא מזיקים של המסורות שתיארתי במאמר זה. אבל התפישה הזאת גם עוזרת לנו להסביר את האמירות הגזעניות, הסקסיסטיות, ההומפוביות ומחרחרות המלחמה שמסתתרות בתוך הרטוריקה הדתית: מצאו קבוצה פגיעה, או קבוצת חוץ, הכריזו שהאלים שונאים ומגנים את חבריה, צטטו מקורות מהימנים, דברו על מושגים מעורפלים ומסתוריים (אל-מוות, חירות, קדושים מעונים, ג'יהאד) והנה חיזקתם את הקשרים בינכם לבין קהל המאמינים שלכם.

מכיוון שהסביבה החברתית והטבעית משתנה ללא הרף בצורתה ובמתחים המאפיינים אותה, תחומי העניין של האלים אמורים להשתנות בהתאם. ואנו רואים כיצד זה קורה ממש עכשיו. אם תגגלו את התחום הטרי המכונה "אקו-תיאולוגיה", למשל, תוכלו לראות כיצד האל המונותאיסטי עבר מיתוג מחדש והפך לאל אקולוגי, שאינו אלא התוצאה המתבקשת של העיסוק הבהול בקריסת הסביבה. בינואר צירף האפיפיור פרנציסקוס את הוותיקן למאבק לבלימת שינוי האקלים. אם נבין שדתות הן אסטרטגיות ארגוניות, נבין גם שאלים הם למעשה טקטיקות יעילות להפליא לוויסות התנהגות ולהצדקת התנהגות. אולי זאת הסיבה שאנחנו עסוקים כל כך במתחולל בקרבם של אלים – אפילו כשאנחנו מבינים שהם יצירי האבולוציה של דמיוננו: הם פשוט עושים את העבודה. מחלוקות "דתיות" כביכול הן למעשה עימותים בין אסטרטגיות מתחרות.

האלים שורדים, בין היתר, מכיוון שהם מפעילים בתוכנו מערכות פסיכולוגיות עמוקות ואינטואיטיביות המשנות את האופן שבו אנו חושבים ומתנהגים. והעניין האדיר שלנו בנפשם של אלים נובע גם מתרומתם להישרדותנו שלנו. כאשר האיומים החברתיים והאקולוגיים על הישרדותנו משתנים, האלים משתנים לעתים קרובות בתגובה. אנתרופולוגים טוענים זה זמן רב שדתות משקפות את החברה. תצפיות חדשות מרמזות שדווקא החברה משקפת את הדת. אבל שתי הגישות פשטניות מדי. הדתות, החברות והנפשות שלנו מחוברות זו לזו באוסף של חצים דו-כיווניים ולולאות משוב. המדע עדיין לא הצליח לפענח מה בדיוק יש בנו – והרי איננו אלא נקודות בודדות על הרצף המבולגן הזה – שבגללו נשארים האלים איתנו.

משה רבנו, צאן, אלכסנדר בידה

"משה רבנו רועה צאן" (1863), אלכסנדר בידה. תצלום: ויקיפדיה

האלים שומרים על חשיבותם גם בגלל תפקידיהם. אם נפנה למקומות דתיים פחות נבין מדוע האלים חשובים כל כך בכל שאר המקומות. בספרם Sacred and Secular  (משנת 2004), חוקרי מדעי החברה פּיפּה נוריס (Norris) מהרווארד ורונלד אינגלהרט (Inglehart) מאוניברסיטת מישיגן, מסבירים שבאזורים משגשגים, שבהם שירותים חברתיים ומשפטיים חילוניים נעשים יעילים מאוד, הדת שוקעת. היחס ההפוך הזה בין צדק חילוני ושוויון כלכלי לבין אדיקות דתית מלמד שכאשר מוסדות חילוניים מספחים לעצמם את התפקידים החברתיים של הדת, הם מייצרים, פחות או יותר, את האובססיה שלנו להבין מה אלוהים יודע ומה חשוב לו.

כעת, לאחר שראינו עד כמה האלים יעילים, יש לשאול: האם נוכל להסתדר בלעדיהם? במובן אחד, התשובה די ברורה: בוודאי שנוכל להסתדר בלעדיהם. כך תמיד היה. האתגר בתקופה שלפנינו הוא לייצר עולם בר-קיימא וצודק, שבו כמה שיותר אנשים יחיו בתנאים המאפשרים להם להכיר בכך – ולא רק להכיר בכך, אלא גם להבין כיצד לחיות יחד באחריות ובהרמוניה מתוך ההכרה הזאת.

אם הגעת עד לכאן....

יש לנו בקשה. "אלכסון" ניתן לכם חינם. כתב העת הוא מקום של קריאה שקטה וטיפוח של אנושיות, מפלט מן ההמולה והרעש. לכן החלטנו שלא יהיו ב"אלכסון" פרסומות או הודעות חסות, ובכך ויתרנו על הכנסה שכתבי עת נסמכים עליה לקיומם. אכן, הפקת כתב עת כזה דורשת השקעה רבה של עבודה וכסף. לכן אנו זקוקים לכם: בואו, תמכו באלכסון והבטיחו את הקיימות של כתב העת.

לתמוך באלכסון

בנג'מין גְרנט פורזיקי (Purzycki) הוא אנתרופולוג במרכז לאבולוציה, קוגניציה ותרבות של האדם באוניברסיטת בריטיש קולומביה בוונקובר.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: טקס של שמאן במונגוליה. תצלום: Tuul and Bruno Morandi, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי בנג'מין גרנט פורזיקי, AEON.
§ מאמר | # דת
- דימוי שערטקס של שמאן במונגוליה. תצלום: Tuul and Bruno Morandi, אימג'בנק / גטי ישראל


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על מעניין את אלוהים

01
א א

1. באמת סיפור התנ"ך הראשון עם האדם מדבר על חטא, בושה של האדם מהאל ושאלה של האל אל האדם "איכה?"
2. זה היסוד לפי הקבלה - חטא ותיקון.
3. קצת לא מובן איך עולם יכול להיות חילוני ומתוקן בלי להתעסק במוסר.

אבל אם גם עולם חילוני מתעסק במוסר אז ... זה בדיוק מה שהדת עושה לא?

02
יוסף

עולם ללא אלהים הוא עולם חסר מוסר יכול להיות שיש בו אנשים מוסריים אבל כגישה הוא חסר מוסר מכיוון שהוא לא מכיר טובה למי שיצר אותו

    03
    משה משה

    טענתך מבוססת על האמונה שהאדם נוצר ע"י אלוהים. אם לא תוכל להוכיח טענה זו, הרי שתישאר עם אדם אשר בכוחו לבחור את מידת המוסריות שאותה הוא מאמץ.

04
.

וואלה, עכשיו אני מבין למה חשבתי שיש אלוהים. תודה לספקולנט התורן ממדעי האנתרופולוגיה האבולוציונית שפקח את עיני.
מפליא אותי איך אנשים מתחומים מלאי חולשות מתודולוגיות כמו אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה אבולוציונית וכדומה מתיימרים לתת הסברים כוללים ופסקניים בשאלות של דת ואמונה.
הכותב העלה שאלה טובה והביא ממצאי מחקרים. על גבי זה הוא מנסה לתת הסבר-על למקורן של האמונה באלוהים והדת. ההסבר הזה הוא ספקולציה. הוא לא עדיף במאום על כל אמונה או הסבר אחר לשורשן של כל אמונה או דת באשר הן.

05
שניר

בעיה מרכזית בטענה של הכותב היא חוסר היכולת למצוא השוואה לחברה דומה שאין בה אלוהים העוזר בשמירה על הסדר החברתי ואז לבצע השוואה יחסית ליתרונות/חסרונות ליצרת יישות אלוהית שדואגת למוסר וקיום המצוות/טקסים של האדם. מצד שני אי היכולת למצוא חברה כזאת כנראה מרמזת על חוסר יכולת בסיסי ליצור אותה, הרי גם האתאיסטים הגדולים ביותר בונים את המוסר שלהם על גבי יסודות חברה דתית/מאמינה.