משבר המומחים

הם צצים מכל עבר בשעת משבר, ומשכיחים מאיתנו שמשבר הוא אתגר וגם הזדמנות: לטובת כולנו, הגיע הזמן לעבור ממומחי תוכן למומחי-על, רב תחומיים ורשתיים
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

ימים של משבר כללי, רחב היקף ואפילו בינלאומי מזמנים לנו אתגרים יוצאי דופן. איש אינו יודע מה ילד יום ונוכח תרחישים המנבאים מחירים אישיים וחברתיים קשים מנשוא, עיני כולם נשואות אל "המומחים" – מי  שאמורים לסייע לדרג הפוליטי לקבל החלטות מועילות וחכמות. כך קורה בכל העולם ובכל מתאר של משבר (חברתי, ביטחוני, עסקי, או בריאותי) – מצוקה ואי וודאות מולידות כמיהה לא רק למנהיגות, אלא גם ובעיקר למומחיוּת.

כפי שיש מומחים להתפרצויות של הרי געש ומומחים לסכסוכים אתניים, אני מומחה לרפואה פנימית ורפואה אינטגרטיבית. אלא דווקא מי שאינני הביא אותה לכתוב את הדברים שאני מביא כאן. במאמר זה אני מבקש בצניעות לקרוא את תשומת ליבכם לתופעת עריצות המומחים המדומים, המאפיינת עתות משבר.

בעוד שאינני רוצה לפגוע באמון הציבור בחוות דעת של מומחים אמיתיים, אני מפציר בכולנו להתנער מעריצותם של מומחים אחרים, מדומים – אלה שסמכותם אינה נובעת ממעמדם המקצועי, אלא מתוקף תפקידם במערכת

משימתי מורכבת. בעוד שאיני רוצה לפגוע באמון הציבור בחוות דעת של מומחים אמיתיים, אני מפציר בכולנו להתנער מעריצותם של מומחים אחרים, מדומים – אלה שסמכותם אינה נובעת ממעמדם המקצועי, אלא מתוקף תפקידם במערכת. ואלה, יש להודות, הם מרבית המומחים שקולם נשמע בכל משבר חמור. הם אינם בהכרח אנשי מקצוע שמבינים בתחום שבו הם מביעים את דעתם, אלא בעלי תפקידים או מי שהדרג הפוליטי מזעיקים כדי שישמיעו את קולם. הם בהחלט עשויים להיות ברוכי כישרונות ורבי זכויות, אולם אלה אינם קשורים דווקא לעצותיהם ועמדותיהם באשר למשבר שעליו הם נדרשים לפתע לדבר.

הבעייתיות הזו מולידה ויכוחים ודיונים שאינם לגוף העניין, ובהם ״מומחה״ אחד מפקפק במעמדו המקצועי של ״מומחה״ אחר, פוסל את טיעוניו בטענה ש״אינו מומחה״ בנושא וטוען כי הוא עצמו הוא ה-מומחה, בהא הידיעה. מכאן עולות שתי סוגיות ציבוריות מעניינות – ראשית, מיהו מומחה? ושנית, את מי אנו כחברה ממנים כמומחים מטעמנו בעתות משבר?

איך בדיוק נולד מומחה?

קיימות הגדרות רבות למומחיות. בחיי היום-יום, מומחים הם מי שהוכיחו את עצמם במבחן התוצאה – מי שניתן לסמוך עליהם בעצה פיננסית נבונה, בהחלפת האסלה השבורה, או בניתוח קטרקט מוצלח. מהמומחה, בקצרה, מצופה לספק את הסחורה – תמיד. לא באקראי. לא פה ושם. אלא באופן עקבי. בעיקר, כשמדובר בבעיות מורכבות.

מורכבוּת היא אם כן לב העניין. מבחן התוצאה הוא הכרחי אך אינו מספיק. איש מאיתנו לא יחשוב שהוא "מומחה" אם, למשל, פעם אחר פעם יצליח להחליף נורה שרופה, או צמיג תקור. זאת ועוד, הצלחת הפעולה כשלעצמה, אינה תנאי למומחיות. כך למשל, מותו של חולה ביחידה לטיפול נמרץ, לאחר שנעשו כל המאמצים להצילו, במקצועיות חסרת פשרות, אינו מעיד כי רופאי היחידה אינם רופאים מומחים, בדיוק כמו שהחטאה של שחקן כדורסל מקצועני ב-NBA, הליגה הטובה העולם, אינה מעידה כי השחקן אינו "מומחה לכדורסל".

מג'יק ג'ונסון

מג'יק ג'ונסון: אגדת NBA וגם נשא HIV: למה, אם בכלל, הוא מומחה? תצלום: WBUR Boston NPR

היכולת לנהל מורכבות, אם כן, ולא מבחן התוצאה, היא שמגדירה מומחיות. ובשביל שתהיה יכולת כזו, פעם אחר פעם ולא באקראי, צריך בפשטות – ניסיון. איך אמר נילס בוהר, חתן פרס הנובל לפיזיקה? "מומחה הוא אדם שגילה מניסיונו המר את כל הטעויות שאדם יכול לעשות בתחום צר מאוד". הניסיון של המומחים, אם כן – הוא הרווחה (ולעיתים, גם הרווח) שלנו.

עדיין ניתן לשאול: מהו ידע רב? מהי מיומנות? מהו תחום? ואיזו הכשרה והתנסות מספיקים כדי להיקרא מומחה? כל אלו הם בעיני המתבונן, ולעיתים אף מטעם המתבונן

אלא שאפילו עניין "התחום הצר מאד" שנילס בוהר התייחס אליו, ואשר לכאורה נראה כה ברור, עלול להתגלות בדיעבד דווקא כמכשלה ולא כיתרון עבור המומחה, כפי שיתברר בהמשך הדברים. אמנם מומחה הוא "אדם אשר קנה ידע רב בתחום ספציפי, הנותן לו יכולת הסקת מסקנות ופתרון בעיות מורכבות בתחום התמחותו", ו"מי שיש לו כשירות (competence) רחבה ועמוקה בכל הקשור לידע, מיומנויות וניסיון בזכות הכשרה והתנסות בתחום מסוים" (כפי שמגדירה ויקיפדיה), אלא שעדיין ניתן לשאול: מהו ידע רב? מהי מיומנות? מהו תחום? ואיזו הכשרה והתנסות מספיקים כדי להיקרא מומחה? כל אלו הם בעיני המתבונן, ולעיתים אף מטעם המתבונן, כפי שתעיד למשל התייחסות בית המשפט העליון לעניין מיהו עד מומחה.

חוות דעת סובייקטיבית, אם כן, הייתה מאז ומעולם נחלתם של המושחים בשמן המומחיות. מקור המונח ״יצירת מופת״ (מאסטרפיס, מעשה אמן שזכה בהסמכה) לדוגמה, הוא בגילדות המקצועיות של ימי הביניים באיטליה. התלמיד (שוליה) היה לומד ממורו תוך התנסות ועשייה על פני שנים, עד שהיה בשל להציג למורה עבודה ראויה משל עצמו, שהמורה היה שופט כעבודת אמן. סמיכה לרבנות היא דוגמה נוספת. משמעותה, האצלת סמכות ומתן רשות להורות הלכה, לכהן כרב, או כדיין, והיא נעשתה בעבר על ידי קבוצת רבנים שהגיעה למסקנה שתלמיד ראוי לתואר רב, וכיום במדינת ישראל באמצעות הרבנות הראשית, העורכת לשם כך מבחני הסמכה לארבע דרגות מומחיות שונות: יורה-יורה, כושר לרב מושב, כושר לרב עיר, וידין-ידין (דיין). גם הרשות להורות באוניברסיטה לאורך דורות, ה-venia legendi, הייתה עניין של הסמכת מומחים.

בראיית חשבון ובעריכת דין, ההסמכה מותנית במעבר בחינות לשכה והשלמה מוצלחת של תקופת התמחות, ו"מומחיות" במקצועות אלו היא עניין של התמקצעות ומיקוד עיסוק, ולא של הסמכה. ברפואה, לעומת זאת, הכשרת הרופאים בהתמחויות השונות (פנימית, גינקולוגיה, נוירוכירורגיה, וכיוצא באלה) נקבעת לפי חלוקה למקצועות ולתתי מקצועות ונתונה על פי חוק, בישראל, לשיקול דעתה של המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית. לכל מקצוע (רפואת ילדים, למשל) ותת מקצוע (ראומטולוגיית ילדים, בהתאם) תכנית התמחות משלו, התחומה במסגרת זמן של 4-6 שנים בממוצע. בתום תקופה זו המתמחים מצופים להשיג דרגת ידע ומיומנות שאותן רכשו מניסיון (ביצוע כך וכך ניתוחי כיס מרה, למשל) ואשר יאפשרו להם תפקוד עצמאי – כמומחים – שלא תחת פיקוח. לצורך כך נערכים למתמחים שני מבחנים: מבחן עיוני בכתב ומבחן בעל פה מול ועדות מומחים. הצלחה בשניהם מאפשרת הכרה מקצועית של משרד הבריאות ברופא כבעל תואר "מומחה".

תחומי המומחיות ותנאיהם משתנים עם הזמן. בעבר הלא רחוק לא הייתה התמחות מוּכרת ברפואה דחופה, ברפואת כאב, או ברפואה תומכת. זמן לא רב קודם לכן, לא הייתה התמחות מוכרת ברפואת משפחה, ועד היום אין אפשרות רשמית להתמחות ברפואה משלימה, למרות גוף הידע הגדול והיקף העיסוק המתפתח בתחום זה בעולם. גם פרק הזמן המינימלי הנדרש למומחיות אינו אוניברסלי. בישראל, לדוגמה, מומחיות ברפואה פנימית דורשת ארבע שנות התמחות בנוסף לשנת סטאז', ואילו בארצות הברית ארבע השנים כוללות את שנת הסטאז'. הוא שאמרנו – מומחיות היא עניין סובייקטיבי.

ההתמחות בבריאות הציבור, למשל, היא אמנם מכובדת וחשובה, אך היא אינה התמחות במגפות. קורסים באפידמיולוגיה חושפים את המתמחה למורכבות של מחלות זיהומיות, אך אין התמחות-על רשמית במגפות. בעת משבר שעניינו מגפה, ראוי מאד שמומחים אלו יהיו חלק מצוות רב-תחומי שעוסק בנושא, אבל יש לזכור שהם אינם בהכרח מומחים לנושא, ממש כמו שגיאולוג אינו תמיד מומחה לחיפושי נפט, ולא כל פרופסור לפילוסופיה הוא מומחה בתורתו של עמנואל קאנט.

אלברט איינשטיין, פרדיננד שמוצר

מומחה לפיזיקה, גרוע במתמטיקה: אלברט איינשטיין בהרצאה בווינה (1921), דיוקן של פרדיננד שמוצר. תצלום: ויקיפדיה

"השתמש בכללים ישנים, אבל אכול אוכל טרי"

אחד המודלים הרלוונטיים ביותר לעניין הדיון ברכישת מקצוע שיש בו מומחיות של מיומנויות, כמו הרפואה, הוא המודל של דרייפוס ודרייפוס, המציג חמישה שלבים. השלב הראשון (Novice) מתאפיין בהתנהגות המבוססת על כללים פשוטים. היזכרו למשל בשיעור הנהיגה הראשון שלכם. בהנחיות שקיבלתם ממורה הנהיגה. השלם (נהיגה במקרה זה) נפרט לחלקיו הקטנים (כללים ופעולות), שאותם נדרש התלמיד לאמץ כתנאי בסיסי לנהיגה עתידית. עתה חישבו על צורת הנהיגה שלכם כיום. עד כמה היא רחוקה לעיתים מחלק מהכללים היסודיים שאותם למדתם. השלם, יהא זה נהיגה, נגינה בגיטרה, או ניהול מגפות, תמיד גדול מסך חלקיו.

בדיוק כמו שהתנעת הרכב איננה נהיגה וירי של טיל בליסטי אינה ניהול מלחמה, העיקרון הישן והטוב של Social Distancing איננו ניהול של מגפה

במילים אחרות, בדיוק כמו שהתנעת המכונית אינה נהיגה וירי של טיל בליסטי אינו ניהול מלחמה, העיקרון הישן והטוב של Social Distancing אינו ניהול של מגפה. הרחקה חברתית חשובה כתנאי בסיסי להכלת הידבקות טיפתית דרך דרכי הנשימה (הורדת מקדם ההדבקה, ה-R0), אבל היא רק חלק אחד, לא השלם. זאת ועוד, כדי שה-Social Distancing יצליח, לא צריך בהכרח מומחי מגפות, אלא דווקא לא-מומחים מסוג אחר לגמרי: פרנסי ציבור אמינים ומקובלים, הפונים אל הציבור כי "הם משפיעים", ולכן מקשיבים להם. מומחי תקשורת, ומומחים בניהול מצבי חירום ואסון, יודעים כלל בסיסי זה היטב.

בשלב השני (Advanced Beginner), המתלמד לומד לשלב בהדרגה בין הכללים הבסיסיים (למשל, מעבר בין הילוכים בנהיגה, או תנועת הצריח על לוח השחמט) ובין המתאר האמיתי שבו הכללים מיושמים. כך למשל, למדנו כולנו כיצד לזהות את צליל המנוע כמדד אמין לדרגת המאמץ של הרכב, ולקשר בין רעש זה ובין תוואי השטח כדי לדעת מתי להחליף הילוך. כך גם לומד שחקן שחמט אילו מהלכים (תבניות) מרמזים על כוונת היריב, ומומחי המגפות אמורים לדעת מתי להמליץ על ריחוק חברתי, כחלק ממציאות של חיים אמיתיים, שיש בהם גם אבטלה ועוני –  כי בחיים האמיתיים ההקשר לעולם קובע את יישום הכלל, ולא הכלל קובע את ההקשר.

בשלב השלישי (Competence) והרביעי (Proficiency), כשכללי היסוד כבר מוכרים היטב לרוכש המיומנות, והחשיפה למתארי שטח שונים בעולם האמיתי מתחילה להצטבר, הניסיון הנרכש מוביל לסלקטיביות דיפרנציאלית של הכללים, כלומר – לשיקול דעת. למשל, בנהיגה בסוף שבוע חמים בכביש יבש ודל בתנועה ניתן להפנות יותר תשומת לב לנוף, בעוד שבנהיגה בגשם סוחף יש להקפיד על שמירת מרחק ומהירות איטית בסיבובים. דוגמה נוספת: אפליקציית הניווט Waze משתמשת באלגוריתם חכם המוזן ללא הרף בנתוני אמת, המאפשר לה להמליץ למשתמשים על נתיבים אופטימליים המתאימים לצרכיהם, ולא על דרכים שנקבעו מראש בלי קשר למתרחש בשטח. לעומת זאת, ההחלטה להורות על ריחוק חברתי רוחבי בעת מגפה, אף שהוא חונק את הכלכלה ומאיץ את האבטלה, מבוססת על הערכות, על מודלים תיאורטיים, כלומר על מידע חלקי ולא על עובדות, לא על נתוני אמת מן השטח. במילים אחרות, לא כל המשתנים הם בעלי משקל זהה ורק כשהתיאוריה פוגשת את הפרקטיקה, נוצרת אינטגרציה.

בישראל, על פי האומדן ישנם מדי שנה 4,000-6,000 מקרי המוות הקשורים לזיהומים נרכשים בבתי חולים. מתוכם ניתן יהיה למנוע 1,000-4,500 פטירות אם תנאי האשפוז ירווחו ותגדל מודעות הצוותים לשגרת עבודה שונה. כשבתי החולים מתלוננים שהסבת פעילותם לטיפול בווירוס Covid-19 תוך השבתת שאר הפעילות האמבולטורית היא גזר דין מוות לשאר החולים, כשהערים המוחלשות ביותר מבחינה סוציואקונומית נפגעות באופן הקשה ביותר ממגפת האבטלה, כשבשגרה, עוד לפני המגפה הנוכחית, הזינוק לאורך שנים בשיעורי התמותה ממחלות זיהומיות מציב את ישראל בודדה בצמרת מדינות ה-OECD עם 73% יותר מתים לעומת ארה״ב הנמצאת במקום השני; לא צריך מומחי מגפות. לא צריך קונספציות. צריך פרופורציות ושכל ישר של חכמת ההמונים.

מקור: http://shoresh.institute/index-heb.html

נהג מקצועי ידע לנהוג בבטחה וביעילות בתוואי שטח מורכב רק אחרי שהתנסה במשך שנים במגוון רחב של מתארי שטח

בשלב החמישי (Expert), מתגבשת המומחיות. כמו זחל שבסוף התפתחותו הופך לגולם, ואילו זה, כשמגיעה שעתו, מבשיל להיות פרפר בוגר – כך גם מומחיות. היא אינה נולדת יש מאין, אלא מתפתחת. נהג מקצועי ידע לנהוג בבטחה וביעילות בתוואי שטח מורכב רק אחרי שהתנסה במשך שנים במגוון רחב של מתארי שטח. שחקן שחמט בדרגת אמן יודע, על פי הערכות, להעריך בתוך שניות עשרות אלפי מהלכים במשחק מתהווה, שלא על בסיס מערכת חישוב פנימית יוצאת דופן, אלא על סמך ניסיון מצטבר וזיהוי מושכל של תבניות הכוללות מספר גדול של מהלכים, שאינם תלויים רק בו, אלא גם ביריב – ניסיון שנרכש באלפי שעות משחק (כלל ה-10,000 שעות למומחיות, אגב, מעולם לא הוכח מדעית, ומהווה רק הערכה גסה).

"המועצה לניטור מוכנות גלובלית" שהקימו האו"ם וארגון הבריאות העולמי בעקבות התפרצות נגיף האבולה במערב אפריקה בשנת 2013, דיווחה כי העולם חווה לא פחות מ-1,483 התפרצויות של מחלות זיהומיות ומגפות (העיקריות שבהן מופיעות בתמונה) ב-172 מדינות בין השנים 2011-2018. ישראל, לעומת זאת, חוותה התפרצות של חצבת, שנוהלה היטב על ידי שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, אך ודאי לא הייתה מגפה. התפרצויות אחרות, של קדחת הנילוס המערבי, עכברת ושושנת יריחו, אף הן היו מקומיות ונקודתיות, ולא מגפות. במילים אחרות, בשונה ממדינות רבות בעולם, וסין בראשן, שחוו מספר גלים טראגיים של מגפות בשני העשורים האחרונים, ישראל המודרנית – איזה מזל – לא נאלצה להתמודד אף פעם עם מגפה. מזל, אמרנו? כן. מזל. לא מומחים, אלא מזל. יעיד על כך, למשל, דו"ח מבקר המדינה שכותרתו "טיפול מערכות הבריאות במחלות מתפרצות וחדשות" אשר הצביע על ליקויים חמורים, כולל בעבודת המטה הבין-משרדית, בהיערכות מערכת הבריאות למקרה של התפרצות מגפות.

מקור: https://cddep.org/tool/major-emerging-and-re-emerging-infectious-disease-outbreaks-2002-2020/

לרשותה של כל מדינה עומדים מאגרי מידע בינלאומיים והיא יכולה להישען על המלצותיהם של מומחים שהתמודדו עם משברים דומים במדינות אחרות

היוריסטיקה עתיקת יומין אומרת "השתמש בכללים ישנים, אך אכול אוכל טרי". ריחוק חברתי, למשל, הוא כלל ישן, אבל מאגרי נתונים בינלאומיים המתעדכנים בזמן אמת הם "אוכל טרי". אלא שהם רק חומר הגלם לפתרון, ופתרון דומה יותר למתכון. גם בכלכלה ישנם כללים ישנים, אבל קובעי מדיניות נדרשים לנתונים המתעדכנים בזמן אמת כדי לקבל החלטות בשטח, ולכן אף שרצוי שבכל תחום חשוב יהיה מומחים אמיתיים שישיאו עצות, היעדרם אינו אמור להיות בעיה שאין לה פתרון בעידן הגלובאלי, שכן לרשותה של כל מדינה עומדים מאגרי מידע בינלאומיים והיא יכולה להישען על המלצותיהם של מומחים שהתמודדו עם משברים דומים במדינות אחרות. יתרה מכך, מגפה שונה מכלכלה, וירוסים שונים מבורסה, כפי שיש להניח שמלחמה שונה מהתפרצות הר געש. דינמיקת היווצרות הנתונים, השינויים במתכון לפעולה – מיוחדים לכל תחום וטווח ההשפעה של כל שינוי שונה מתחום לתחום. הדבר מדגיש עוד יותר עבודת המטה שתעסוק בהתאמות הנדרשות לכל מדינה אינה ממלכתם של מומחים שבשגרה עוסקים בתכנים אחרים, אלא דווקא של גורמים מקצועיים ייעודיים – למשל, מומחים בניהול מצבי חירום ואסון.

עריצות המומחים ומורכבות שאלת הניסיון הקודם

האם תסכימו שינתח אתכם מי שקרא על הניתוח, ואולי יודע עליו הכול ברמה התיאורטית, אבל לא ביצע ניתוח כזה מימיו? השאלה מיותרת. למדנו שניסיון הוא קריטי ל"מומחיות".  ולא רק ברפואה. בהלכה, למשל, מוזכרת הסתמכות על מומחים, הנקראים "בקיאין" בתחומים שונים, למשל בתחום השמאות. בקיאין אלו מחויבים לא רק בידע (בנאמנות למשפט העברי), אלא גם ביכולת הכרעה. מכאן, שלא יתכנו בקיאין חסרי ניסיון, בדיוק כמו שלא יתכנו מומחי מגפות, ללא ניסיון.

חשוב להבין – רופאים מצטיינים בטיפול בחולים, לא בניהול מצבי חירום ואסון לאומי. אם חליתם בדלקת ראות שמקורה בנגיף, כדאי שיהיה ליד מיטתכם קלינאי טוב ובעל ניסיון עשיר, ולא תיאורטיקן שקרא על הנגיף באינטרנט ומדבר כידען בישיבת ממשלה. גם מומחי המנהל הרפואי או בריאות הציבור אינם ערוכים באופן אוטומטי להוביל התוויית מדיניות כוללת בעת משבר לאומי, ולא בכדי בעת ניסוח של ניירות עמדה העוסקים בעתות משבר, מושיבים את מומחי בריאות הציבור סביב השולחן, כחלק מרשימה ארוכה של מומחים בתחומים הרלוונטיים, ולא בראש השולחן – כמי שמכתיבים את מדיניות היציאה מהמשבר. ברוח זו נקבעו החלטת ממשלה מס. 4356 "היערכות לקראת התפרצות של שפעת פנדמית" (מיום 6.11.05), ועקרונות השולחן העגול במשרד ראש הממשלה בשיתוף עם משרד הביטחון לחיזוק החוסן החברתי בחירום (משנת 2016). זו בדיוק הדרך ליצור תזמורת שבה השלם הגדול מסך חלקיו – נגן, נגן ומקומו הוא.

מומחים אמיתיים, בניגוד למי שאינם מומחים, מגלים גמישות בפתרון בעיות מורכבות בכלל, ובעיות חדשות שלא נתקלו בהן בעבר, בפרט

על כן, הצגתם התדירה לציבור של "מומחים" כמי שמכתיבים מדיניות מקצועית לדרג הפוליטי אינה מובנת מאליה. מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית (העוסקת רבות בשאלת חקר המומחיות) מדגימים בין השאר, שמומחים אמיתיים, בניגוד למי שאינם מומחים, מגלים גמישות בפתרון בעיות מורכבות בכלל, ובעיות חדשות שלא נתקלו בהן בעבר, בפרט. המומחים עושים זאת באמצעות התאמה של עקרונות וניסוח מחדש של הבעיה לפי עקרונות רלוונטיים, ולא באמצעות הנצחה קשיחה של עקרונות קיימים. לכן, כדי להאמין שהמומחים שנבחרו לסייע בניהול משבר אמנם "בקיאין" ולא חלילה "מומחים" מוטים, דרושה לציבור שקיפות מלאה, ועליו לשמוע את צוותי המומחים וגם לקבל גישה פתוחה למחלוקות המתגלות בקרבם: לאמינות ולשקיפות יש ערך לא מבוטל ביכולת של החברה לפעול כמרקם חי ומגיב.

אלא שניסיון קודם אף הוא אינו בהכרח ערובה להצלחה. בספרו "לדבר עם זרים" (משנת 2019) מביא מלקולם גלדוול  סדרה ארוכה של דוגמאות, לפיהן ניסיון עבר עשיר המושפע מהטיות קוגניטיביות מוכרות עלול להכשיל גם את הטובים שבמומחים. בספר, מובאות דוגמאות רבות מתחום הריגול, העסקים, המדינאות והיחסים הבינאישיים, המדגימות כיצד הנטייה האנושית ל"האמין לאמת", תיאוריה חשובה שאותה מוביל הפסיכולוג טימותי לוין, מכשילה אותנו בזיהוי שקר, וכיצד לעיתים ניסיון עבר אישי ואינטואיציה של "מבט בעיניים" מתעתעים במומחים. כך למשל, בניסוי חשוב שערכו החוקר סנדהיל מולינאת׳ן ועמיתיו בבתי משפט בניו יורק, הם הצליחו להדגים באמצעות למעלה מ-800 אלף מקרי בוחן כיצד אלגוריתם שלא הוזן במראה הפיזי של החשודים בפלילים, ניבא ב-40% טוב יותר את חזרתם לפשע, בהשוואה לשופטי מעצרים מנוסים, שנדרשו להכריע בשאלת המשך המעצר או שחרור בערבות, תוך מבט בעיני החשודים.

ניסיון קודם, אם כן, אינו ערובה למומחיות "צודקת". אבל יש בהחלט מה לעשות כנגד עריצות פסקנית של מומחים שאינם מומחים. יש אור בקצה המנהרה.

האריה השואג, יוסוף קארש, וינסטון צ'רצ'יל

האיש שעשה אינספור טעויות וידע להיעזר במומחים: "האריה השואג" (דצמבר 1941), תצלום של יוסוף קארש, Yousuf Karsh. Library and Archives Canada, e010751643

חולדות שורדות טוב יותר מקואלות, שועלים טובים מקיפודים

בניסוי חשוב שערך פיליפ א. טטלוק פסיכולוג ואיש מדעי המדינה, נאספו תחזיות פוליטיות וכלכליות קונקרטיות, מ-284 מומחים בתחומים שונים, שלכל אחד מהם 12 שנות ותק בממוצע. בצד התחזיות ביקש טטלוק מכל אחד מהמומחים להעריך את דרגת ההסתברות הסטטיסטית שהתחזית הספציפית תתממש. לאורך 20 שנה נאספו למעלה מ-82 אלף תחזיות שכאלו. התוצאה: אחוז הדיוק של המומחים היה נמוך באופן מדאיג. 15% מהאירועים שדורגו כבלתי אפשריים, או כמעט בלתי אפשריים – התרחשו, ויותר מ-25% מהאירועים שדורגו כוודאיים – לא התרחשו מעולם.

קבוצה אחת של מומחים הייתה דייקה בהרבה מהאחרות – הייתה זו קבוצת מומחים רב תחומית, שלא התמקדה בתחום אקדמי אחד. אלה היו אנשים שידעו המון "דברים קטנים" ולא "דבר אחד גדול"

אולם קבוצה אחת של מומחים דייקה בהרבה מהאחרות – הייתה זו קבוצת מומחים רב תחומית, שלא התמקדה בתחום אקדמי אחד. אלה היו אנשים שידעו המון "דברים קטנים" ולא "דבר אחד גדול".

ב-2005, עם פרסום תוצאות מחקריו, התברר שממצאיו של טטלוק לא היו חריגים. מחקר אחר בדק את התחזיות של 22 בנקים גדולים ברחבי העולם, בכל הקשור לשערי ההמרה של הדולר מול האירו לאורך 10 שנים רצופות. כל תחזיות הבנקים ביחס לכיוון השינוי בשערים התגלו כמוטעות, ובשש מעשר השנים הללו, השער הסופי היה מחוץ לטווח התחזיות של כל 22 הבנקים.

ב-2011, ה-Intelligence Advanced Research Projects Activity, גוף מחקר ממשלתי אמריקני המסייע לגופי המודיעין שם בסוגיות קשות שעל סדר היום הציבורי, הדורשות תרחישי ייחוס על סמך תחזיות, יזם תחרות תחזיות על פני ארבע שנים בין חמש קבוצות מחקר מובילות. טטלוק ורעייתו, הפסיכולוגית ברברה מלרס, הקימו את הקבוצה Good Judgment Project, שאליה הוזמנו מתנדבים בעלי עניין, ולאו דווקא מומחים. התברר שבקרב 3,200 מתנדבים שהשתתפו בפרויקט, הייתה קבוצה קטנה של "שועלים" (מונח שטבע הפילוסוף ישעיה ברלין) – כאלו שהיו אינטגרטיביים, סקרנים, קוראי כל, חוצי-תחומים ולא מומחים בתחום בודד. באנלוגיה, אנשים אלו ייצגו "חולדות" השורדות הן בים והן ביבשה, ולא "קואלות" החיות על אקליפטוסים בלבד.

המומחים האינטגרטיביים הצטיינו בשני היבטים – תחזיותיהם, ושיתוף הפעולה ביניהם. זאת ועוד, כשהתחזיות שלהם התבררו כמוטעות, מומחי תוכן ("קיפודים") תיקנו אותן לכיוון הלא נכון, בעוד ש"שועלים" דייקו את תחזיותיהם. הסיבה – מומחים לרוב מושקעים במה שמכונה בטעות ה״קונספציה״ שלהם, כלומר קיבעון שמכפיפים אליו את כל ההחלטות ואפילו את הנתונים, ומנסים לכן להתאים את מזג האוויר ללבושם, במקום את לבושם למזג האוויר.

טטלוק לא היה לבד. מאריסטו, בחיבורו ״פוליטיקה״, דרך עבודתו של הסטטיסטיקאי סר פרנסיס גלטון, ועד הספר "חוכמת ההמונים" של העיתונאי האמריקני ג׳יימס סורוביצקי, עולה כי דווקא קבוצות מגוונת, נטולות היררכיה, מביאות לתוצאות טובות יותר משל "המומחים" בתנאי שמתאפשרת הטרוגניות של דעות, חברי הקבוצה אינם תלויים אלה באלה וקיים מנגנון מוסדר לצבירת הדעות והצגתן בפני מקבלי ההחלטות. בהתקיים תנאים אלו, ב-91% מהמקרים ההמונים מספקים תשובה נכונה לבעיה המוצגת בפניהם, בעוד ששיעור ההצלחה של מומחים בעלי השכלה רלוונטית הוא 65% בלבד.

האם בישראל מסתמכים על חכמת המונים? יתכן שבחדרי חדרים, בקבוצות עבודה סביב הנהגת המדינה מתכנסים טובי המוחות. הלוואי. אבל אם אכן כך קורה, האסטרטגיה המוכחת של ניהול תקשורת המונים בעתות משבר תובעת גם שקיפות של התהליך והצגתו בפני הציבור, דבר העשוי לתרום לאמון בסמכות. כחלק מגיוס חכמת ההמונים נדרש גם שיח העוסק במציאת האיזון הנכון בין בריאות וכלכלה, דיון בשאלות מוסר ובראשן השאלה איזה דין וחשבון חייבת המדינה לאזרחיה בשעת משבר.

בגרסה מתקדמת יותר של המודל של דרייפוס ודרייפוס ישנו גם שלב שישי באבולוציית המומחה – שלב ה-Master. לפי מודל זה, ה-Master (בדומה לרב-אמן באומנוית לחימה, או בשחמט) אינו מומחה-על (Super Expert), אלא מי שיוצר את הכללים החדשים עבור מי שצועדים את צעדיהם הראשונים בהתמחות, ה-Novice, כלומר עבור הדורות הבאים של מסורת הידע והמומחיות . על פי המודל הזה אין צורך להכות במומחים, צריך רק לשנותם.

עופר כספי, MD PhD הוא מומחה ברפואה פנימית ואינטגרטיבית, ובעל דוקטורט בפסיכולוגיה.

תמונה ראשית: אצבע אלוהים. תצלום: RunPhoto, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי עופר כספי.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על משבר המומחים

01
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

מחבר המאמר למעלה אומר באופן דיפלומטי וזהיר שאזרחי מדינת ישראל במשבר הקורונה הנוכחי נתונים בידיהם של פקידים שלא התנסו מימיהם בניהול משבר כמו מגפה והם גם מתעלמים משום מה מהנחיות שניתנו בנושא זה בעבר ברמה הלאומית. ואני טוענת שהיו מגפות בישראל - לדוגמא מגפת הפוליו שהפילה חללים בקרב ילדים דווקא, שחלקם נותרו נכים במצב קשה ביותר. כלומר, היו דברים מעולם. גם מגפת השפעת מפילה מדי שנה קורבנות במספר גדול יותר מקורבנות הקורונה וזאת למרות שיש מדי שנה חיסון חדש לשפעת. כלומר, אותם פקידים במשרד הבריאות שמהלכים עלינו אימים בחוסר שקיפות תוך הסתרת נתונים מקרית או יזומה, עושים זאת מתוך אינטרס פסול לשמור על ההגמוניה שלהם והבלעדיות שיש להם בגלל קרבתם למוקדי קבלת ההחלטות. המצב הזה שאיננו מוסרי, מהווה ניצול לרעה של כוח, כלומר משקף כוחנות ובריונות. צריך לקרוא לילד בשמו אם רוצים למגר את התופעה הרעה והמסוכנת הזאת.

02
אלישבע

הדברים תקפים תמיד, והדיפלומטיות שהמגיבה מצאה כאן היא יתרון. בדיוק ההפך מכוחנות. דברים נכונים וחכמים.
איזה מומחים צריך בניהול של משבר? לא אלו שצועקים עלינו כבר כמה שבועות....