מתי לומר "אני אוהב אותך"?

רגע של דרמה, של סיכון וסיכוי, של חשיפה והתלבטות לפני הקפיצה למים
X זמן קריאה משוער: 9 דקות

אחד מרגעי השיא של מערכת יחסים רומנטית היא הפעם הראשונה שבה נאמרות המילים "אני אוהב אותך" או "אתה האהבה הגדולה בחיי". אך לעתים קרובות איננו בטוחים מתי להצהיר על אהבתנו, ואם עלינו להיות הראשונים שאומרים זאת, או שמא עלינו לחכות לסימן שגם בני זוגנו מרגישים כמונו. האם יש זמן מיטבי לגילוי לב מן הסוג הזה?

אין לערער על חשיבותם של גילויי לב, אך הם עלולים להציב אותנו במצב פגיע. ומה ביחס לתזמון?

מתי לומר "אני אוהב אותך"?
עומק האהבה הרומנטית מבוסס על עומק רגשותיו של כל אחד מבני הזוג ועומק הקשר ביניהם. רוברט נוזיק (1991) טוען שאהבה רומנטית היא "הרצון לייסד 'אנחנו' עם אדם אחר. בתוך ה'אנחנו', שני האנשים אינם מחוברים פיזית זה לזה כמו תאומים סיאמיים". כל אדם ב"אנחנו" הרומנטי "רוצה לכבוש את האחר באופן מוחלט; אך בה בעת, כל אחד מהם זקוק לבן זוג עצמאי ובלתי כנוע". לפיכך, כדי לפתח אהבה עמוקה ולהעצים אותה עלינו לייצר תחושה ייחודית של שייכות – ליצור מצב שבו כל אחד מבני הזוג רואה את האחר כחלק בלתי ניתן להחלפה ממערכת היחסים.

אם ברצוננו לחזק את הקשר, חשוב שנכיר באהבתם של בני זוגנו ונבטח בה. לכן גילוי אהבתנו לבן או בת הזוג הוא צעד חשוב שתורם רבות לקשר הזוגי ולשגשוג האישי גם יחד. מסיבה זו, נוזיק מעודד אנשים מאוהבים לומר "אני אוהב אותך" לעתים תכופות, כיוון שאמירות אלה מעידות על תהליך עמוק של "קינוּן" (nesting).

נאהבים באוניברסיטה בפיליפינים

נאהבים באוניברסיטה בפיליפינים. תצלום: אוילה פלומה

אין לערער על חשיבותם של גילויי לב, אך הם עלולים להציב אותנו במצב פגיע. הם עלולים גם להציב את בני זוגנו במצב לא נוח, בייחוד אם הם אינם מרגישים כלפינו כפי שאנו מרגישים כלפיהם. ראו, לדוגמה, מספר עצות נפוצות (וסותרות) לגבי המועד המתאים ביותר לומר "אני אוהב אותך":

• צאו לחמישה דייטים לפחות
• אמרו זאת רק לאחר חודשיים
• אל תחכו יותר מדי
• חכו עד שאתם ממש עומדים להתפוצץ
• אל תעשו זאת לפני, אחרי או בזמן הסקס
• אל תאמרו זאת ברגעים של סערה רגשית, כשאתם לא חושבים בהיגיון
• אל תאמרו זאת כפרס לבן הזוג
• לעולם אל תאמרו זאת ראשונים, ואל תחזרו על זה מיד, אלא רק לאחר שביליתם יחד פרק זמן ממושך

הדוגמאות האלה ממחישות את חשיבות התזמון הרומנטי. אך האם התזמון חשוב יותר מכנות או מגילוי לב? מוטב לנו להניח שאין נוסחה מדויקת המגדירה מתי כדאי לומר "אני אוהב אותך", ושעלינו לומר זאת כשאנחנו מרגישים כך, בלי לעשות יותר מדי חישובים.

רבים טענו שהתזמון הוא הדבר החשוב ביותר באהבה בפרט ובחיים בכלל. אני מאמין שלתזמון יש תפקיד חד-פעמי חשוב – הוא מפגיש בין אנשים; אך הזמן, לא התזמון, חיוני יותר לשימור אהבה עמוקה ולהעצמתה. התזמון מתייחס לנקודה שספציפית בזמן, ובמבט לאחור ניתן לראות שהייתה לה השפעה טובה או רעה על מהלך העניינים. לזמן יש טווח משמעויות רחב יותר הכולל מושגים כגון "משך", "תדירות" ו"התפתחות". לתזמון יש חשיבות גדולה במציאת בן-זוג או בת-זוג, בשעה שהזמן חשוב יותר בכל הקשור לטיפוח האהבה.

אם הזמן אכן חשוב יותר מהתזמון, הרי שטעויות אחדות הנעשות לאורך הדרך ונובעות מתזמון רע או מחוסר טקט רגעי לא ישנו את התמונה הרומנטית הרחבה יותר, ואולי אף יעצימו את האמון והכנות בין האוהבים. מכיוון שאהבה עמוקה זקוקה לזמן כדי להתפתח, יהיה זה בלתי סביר לומר לאדם אחר "אני אוהב אותך עמוקות" לאחר שבילינו בחברתו שעה אחת בלבד; מעשה כזה עלול להעיד על חוסר רצינות בנושא רציני למדי. אך מכיוון שאהבה ממבט ראשון אינה בלתי אפשרית, אנו יכולים לומר "אני אוהב אותך" גם לאחר זמן קצר יחד, אם אנחנו אכן מביעים את מה שאנו חשים באותו רגע. ואם זה אכן המצב, אפשר להוסיף שאנו מזהים פוטנציאל רב להתפתחות הקשר. אפשר לזהות פוטנציאל, אך אי אפשר לדעת בוודאות שנצליח לממשו (בן-זאב, 2014).

באהבה עמוקה, פעילויות חשובות הרבה יותר ממילים. עשויות להיות סיבות רבות לא לומר "אני אוהב אותך" גם כאשר קיימת אהבה רבה. ב"כנר על הגג", כשטביה שואל את גולדה, אשתו זה 25 שנה, אם היא אוהבת אותו, היא מופתעת לשמע השאלה ותוהה מה עובר עליו. היא מייעצת לו ללכת לשכב. "חטפת קלקול מעיים!"1, היא משערת. כשטביה מתעקש לקבל תשובה, גולדה אומרת, "עשרים שנה כיבסתי לך, בישלתי לך, ניקיתי לך, ילדתי בנות (קצת יותר מדי), נזכרת פתאום לדבר על אהבה". אך טביה ממשיך להתעקש לדעת אם גולדה אוהבת אותו, ולבסוף היא אומרת, "כנראה שכך".

קצבים שונים לאהבה
לאנשים כנים לא קשה, בדרך כלל, להתוודות על אהבתם. הבעיה מתחילה כשאנו מצפים לתשובה הדדית להצהרה זו. הקושי הזה נובע משני פערים – קצבים שונים להתפתחות אהבה, והרגלים שונים של גילוי לב.
האהבה מתפתחת בקצב שונה אצל כל אחד, וכל אחד מביע אהבה באופן שונה.
נוסף לכך, ישנן אינדיקציות להשפעתם של הבדלים מגדריים על עניינים אלה: גברים נוטים להתוודות על אהבתם מוקדם יותר מנשים, והם שמחים יותר מנשים כשבנות זוגם מתוודות בפניהם על אהבה (אקרמן ואחרים, 2011).
גם הבדלי אישיות מולידים הבדלים בקצב ההתאהבות. אך ההבדלים האלה לא מעידים על הבדלים ברמת המחויבות הרומנטית – ייתכן שבן הזוג שמתאהב מהר יותר יהיה גם זה שיפסיק לאהוב מהר יותר. בנוסף לקצבים השונים של התפתחות האהבה, ישנם גם קצבים שונים להבעת האהבה: אנשים ביישנים נוטים להביע את אהבתם בשלב מאוחר יותר מאשר אנשים פתוחים, גם אם רמת האהבה דומה. כפי שאמרה אישה ביישנית לבן זוגה, שהתוודה בפניה על אהבתו, "אל תשקול את מילותיי עכשיו; שקול את מעשיי".
והיא צודקת – למעשים יש משקל רב יותר מאשר למילים.
מכל ההבדלים האלה אפשר להסיק כי לאוהבים כדאי להתוודות על אהבתם בפני בני זוגם רק כשהתחושה הדדית, ורק כאשר גם בני הזוג מוכנים להביע את אהבתם. כפי שאמרה אישה צעירה:

"התחתנו כשהייתי בת 19. התחתנתי איתו בידיעה שאני לא אוהבת אותו. בהמשך, כשדיברתי עם בעלי הנוכחי על בעלי לשעבר, הוא שאל אותי למה בסופו של דבר אמרתי לאקס שלי שאני אוהבת אותו. לא הייתה לי תשובה טובה, אלא רק שהוא אמר את זה קודם והיה נראה לי שזה דבר נחמד לומר בחזרה".

חלק מנימוסי החתונה הוא להלל את יופייה של הכלה, אך אין זה חלק מהנימוס הרומנטי לומר לבן הזוג שאתם אוהבים אותו רק מפני שהוא הצהיר על אהבתו בפניכם. למען האמת, מוטב לא לומר "גם אני אוהב אותך", אלא לומר כי אף על פי שאתם לא בטוחים כרגע אם אתם אוהבים אותו, אתם כן יודעים שהוא יקר לכם מאוד, שאתם רוצים ללמוד להכיר אותו טוב יותר, ושאתם רוצים להמשיך ולפתח את מערכת היחסים. זאת לא חייבת להיות אהבה ממבט ראשון. אפשרות נוספת, טובה פחות, היא לדחות את הדיון בנושא האהבה ופשוט ליהנות מהאושר שהבורות טומנת בחובה (כביכול).

האם אמירה מוקדמת של "אני אוהב אותך" מבטאת חוסר טקט? במאמרו המבריק על טקט, דוד הד (1995) מציין שלמרות שביחסים אישיים קרובים משקל הטקט פחות (כי לפתיחות ולכנות יש משקל גדול יותר), הרי לטקט יש ערך גם ביחסים אלו. הד טוען שזהו לא רק ערך במניעת מצבים מביכים הפוגעים בזולת, אלא גם, ואולי אף בעיקר, ערך בטיפוח אינטימיות עמוקה שיש בה תשומת לב ורגישות לייחודיות הזולת. אפשר להגיד שרגישות שכזו מחייבת העדר ציפיה לתשובה מיידית הדדית מצד הזולת, ולעיתים אף דחיה זמנית כלשהי בהבעה מילולית של אהבתכם.

האהבה צומחת בקצבים שונים אצל אנשים שונים. אמנם נכון ששגשוג רומנטי כרוך באהבה הדדית, אך אין משמעות הדבר שעליכם להסתיר את אהבתכם רק מפני שבני זוגכם (עדיין) אינם מאוהבים בכם כפי שאתם מאוהבים בהם. עליכם להיות כנים ופתוחים לגבי רגשותיכם, אך גם לתת לבני הזוג את הזמן הנדרש להם לפתח אהבה עמוקה אליכם. ההתפתחות הזאת עשויה להיות הדרגתית. היא עשויה להתגלות בביטויי אהבה "רכים" יותר ועקיפים יותר – בכינויי חיבה כמו "אהובי", או בברכות כמו "נשיקות ואהבה", או "אני אוהב את מה שאני מוצא בך", עד שלבסוף תגיע ההצהרה הישירה, "אני אוהב אותך".

התקדמות אטית אינה מעידה על היעדר התקדמות, או על מחויבות מעטה יותר לדרך המשותפת מאשר בני זוגנו – לעתים קרובות ההפך הוא הנכון. עלינו לכבד סוגי אישיות שונים ולא לצפות מבני זוגנו להרגיש ולהתבטא בדיוק כמונו, ובאותו זמן. אהבה עמוקה היא ארוכת-טווח, ולכן סביר שבעתיד, שני האוהבים ירגישו אהבה עמוקה ויהיו מסוגלים לחשוף אותה זה בפני זה. הניסיון לייצר עומק רומנטי בטרם עת עלול לגרום נזק – שם המשחק הוא סבלנות ואמון הדדי.

מתי לומר "אתה אהבת חיי?"
חלק גדול מהדברים שכתבתי לעיל תקף גם לביטויים של עוצמה רומנטית, כגון "אתה אהבתי הגדולה ביותר", או, בצורה מקובלת יותר, "אתה אהבת חיי". האמירות האלה יוצרות דירוג היסטורי של בני זוג ומסבכות אף יותר את ההכרזה, כיוון שהן כוללות לא רק את בן הזוג הנוכחי, אלא גם את כל קודמיו. לדוגמה, אם תאמרו לבת זוגכם, "את אהבת חיי", אל תעלבו אם היא לא עונה לכם באותן מילים. בנוסף לסוגיית הבדלי הקצב, יש לזכור שכל אהבה היא שונה, ולעתים קרובות אי אפשר להשוות ביניהן. לפעמים ההשוואה אף גורמת נזק. קשר אחד עשוי להיות מלא תשוקה, אחר עמוק יותר, ושלישי חברי יותר באופיו. גם אם אפשר לבצע השוואות, העובדה שאהבתו הראשונה של בן הזוג, שנים רבות קודם לכן, הייתה ועודה אהבתו הגדולה ביותר, לא מפחיתה כהוא זה מאהבתו כלפיכם. לכל מערכת יחסים נסיבות שונות מאוד, וייתכן שיש לכם תכונות חיוביות רבות שלא היו לבן הזוג הקודם; בכל אופן, מערכת היחסים שלכם היא ייחודית, ולכן אין טעם בהשוואה, גם אם היא אפשרית.

מכיוון שלהצהרה "אתה אהבת חיי" יש ממד השוואתי, ייתכן שיידרש זמן רב יותר לקבל עליה תשובה הדדית מאשר על האמירה "אני אוהב אותך". אל תמתינו בנשימה עצורה לתגובה הדדית מבן הזוג – עלול להידרש לו זמן רב; ייתכן שתקבלו אותה רק בימים האחרונים לחייו או לחייכם, ואולי לא תקבלו אותה כלל.

סיכומו של דבר
אהבה מתפתחת בקצבים שונים אצל אנשים שונים. עלינו להביא זאת בחשבון כשבן הזוג שלנו לא נענה לרצונותינו ותשוקותינו כפי שהיינו רוצים. בסופו של דבר, לא משנה מי יהיה הראשון שאומר "אני אוהב אותך", או מי אומר זאת לעתים תכופות יותר, בדיוק כפי שלא משנה אם אתם במקום הראשון או השני בדירוג הרומנטי של בן זוגכם. מה שמשנה הוא עומק מערכת היחסים שלכם והאופן שבו היא מתפתחת. התזמון והדירוג אינם חשובים – העומק והשגשוג חשובים. במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה עליכם להימנע מהבעת אהבתכם או מימושה כדי לסייע להתפתחות עומק רומנטי. בנסיבות מסוימות, אך לא בכולן, התגובה המתאימה להצהרת אהבה היא, "אני חושב שאני אוהב אותך, אבל אני לא אהיה בטוח אם האהבה שלי עמוקה מספיק עד שנהיה יחד זמן רב יותר. אולי אם נחכה לרגע הנכון, המסע המשותף שלנו יהיה ארוך ומשמעותי יותר". הבעיה בתשובה שכזו, היא שאנשים רבים מצפים לתשובה קצרה וברורה, כמו כותרות העיתונים. אך נראה שהרגשות שלנו, אינם תמיד ברורים, ולכן הבעתם צריכה להיות רגישה לייחודיות הזולת והקשר עמו.

 

מראי מקום:

Ackerman, J. M., Griskevicius, V. & Li, N. (2011). Let's get serious: Communicating commitment in romantic relationshipsJournal of Personality and Social Psychology100, 1079-1094.Ben-Ze'ev, A. (2014). Ain't love nothing but sex misspelled? In C. Maurer, T. Milligan, and K. Pacovská (Eds.), Love and its Objects. Palgrave Macmillan, 25-40.Heyd, D. (1995). Tact: Sense, sensitivity, and virtue. Inquiry38, 217-231.Nozick, R. (1991). Love's bond. In R. C. Solomon & K. M. Higgins (Eds.), The philosophy of (erotic) love. University Press of Kansas, 417-432.

נוסח מוקדם של המאמר פורסם ב-Psychology Today

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על מתי לומר "אני אוהב אותך"?

01
יחזקאל

תודה על קריאה מהנה ומעוררת מחשבה ורגש ואפילו רצונות-סָפֶּר. כאדם כותב אני חושב על מניפת האפשרויות האינסופית ליישום החומר התאורטי. הנה אחת האפשרויות שעלו מעצמן בריצת האצבעות. באהבה

הם נהגו לבלות יחדיו מזה זמן מה, שלא ידעה לאמוד את משכו, אך כבר הרגישה בביטחון גמור שהייתה זו התקופה המאושרת בחייה. הוא היה פרופסור לפילוסופיה ונשיאה לשעבר של אוניברסיטת חיפה. כמו כן, היה נשיא האגודה הפילוסופית האירופית לחקר הרגשות. עיניו ליטפו את שלה, והיא ידעה - אף שמטֶבע עברה הייתה מלאת היסוסים - שהגיעה השעה הנכונה, שהגיע הרגע הנכון. "אני אוהבת אותך," היא פלטה במבוכה. שפתיה זעו בחיוך עצבני כשהמתינה חרש לתשובתו. לבה הכה בתוך כלוב צלעותיה כנפח אוקראיני נעזב.
הוא הביט אל תוך תוכה כרואה הכול, נשם לאיטו ולבסוף אמר, "אני חושב שאני אוהב אותך, אבל אני לא אהיה בטוח אם האהבה שלי עמוקה מספיק עד שנהיה יחד זמן רב יותר. אולי אם נחכה לרגע הנכון, המסע המשותף שלנו יהיה ארוך ומשמעותי יותר".
כף ידה נכרכה סביב דופנות ספל הקפה. היא התבוננה בענן המשונה שצייר הקצף ונשכה רכות את פנים שפתה.