נא להכיר: ביצועיסטים-על

בתגלית מפתיעה, חוקרים זיהו קבוצה של אנשים שיכולותיהם הקוגניטיביות מאפשרות להם להשלים משימות רבות יותר מאחרים בכל רגע נתון. ייתכן שסוד הצלחתם הוא דווקא היכולת לעשות הרבה פחות מהאדם הממוצע
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

ברגע שעולים לאוויר, ג'ו פרוטה הופך מאדם נורמלי לאדם יוצא דופן. פרוטה מביים שידורי טלוויזיה חיים מרובי מצלמות. כשאתם צופים ב"סאטרדיי נייט לייב" או במשחק בטלוויזיה, מישהו כמוהו עומד בחדר השידור מול סוללה אדירה של צגים ומחליט מה אתם הולכים לראות. במצב כזה, אדם רגיל נלחץ וקופא, אבל נראה שפרוטה נהנה להפליא. הוא מחייך חיוך רחב וצוחק מכל פאנץ'. אף על פי שהוא נדרש לעבד כמויות אדירות של מידע ולקבל החלטות בן רגע בסביבה המתוחה של שידור טלוויזיה חי, פרוטה לא נלחץ; הוא מופת של אושר.

פרוטה הוא כמעט בוודאות אחד מאותם אנשים נדירים שהפסיכולוג הקוגניטיבי דייוויד סטְרֶייר (Strayer) מאוניברסיטת יוטה מכנה "ביצועיסט-על" (Super-tasker): מישהו שמסוגל להתמודד עם שתי משימות תובעניות בו-זמנית בלי להשתהות או לטעות. קיומו של ביצועיסט העל הפתיע את סטרייר, מומחה לקשב. הניסויים שלו הוכיחו כי בעוד שנדמה לנו כי אנו מסוגלים להתמודד עם כמה משימות בעת ובעונה אחת – לנהוג תוך כדי החלפת תחנות הרדיו, למשל – האמת היא שלגבי רובנו זה לא נכון. אנחנו מאטים, מתבלבלים. הרעיון של ריבוי משימות הוא מיתוס. המוח שלנו לא מסוגל לעשות שני דברים בבת אחת; אנו פשוט עוברים במהירות בין משימות ומכבידים מאוד על הקשב, הזיכרון והריכוז שלנו. במחקריו של סטרייר, דיבור בטלפון תוך כדי נהיגה (אולי הצורה הנפוצה ביותר של ריבוי-משימות) מגביל אנשים קוגניטיבית כאילו שתו שניים או שלושה משקאות.

למרות הביצועים יוצאי הדופן של האנשים האלה, באחת הרשתות העצביות שלהם, המעורבת בקשב, יש למעשה פעילות מטבולית מופחתת כשהם מבצעים משימות תובעניות

אך לפני כחמש שנים גילה סטרייר יוצא מן הכלל לכלל שלו. הוא הריץ ניסוי שבו אנשים היו אמורים להשתמש בסימולטור נהיגה תוך כדי ביצוע שתי משימות מנטליות: שינון סדר של מילים המופיעות בין תרגילים מתמטיים פשוטים. "זה קשה מאוד," אומר סטרייר. לא מפתיע לגלות שרוב המשתתפים נצמדו מדי לרכב שלפניהם, התנגשו במכשולים מדומים ולא הצליחו לפתור נכונה את התרגילים (תודות למחקרים מסוג זה יש חוקים שאוסרים על שליחת הודעות תוך כדי נהיגה).

ואולם, כשהוא עיבד את הנתונים, סטרייר גילה מתנדב שהצליח לעשות את כל שלושת הדברים באותו זמן – ובצורה מושלמת. האם הייתה תקלה בתוכנה? האם הבחור רימה? "לא," אומר סטרייר. "האדם הזה פנומנלי." בסדרה של מבחנים מתישים נוספים שסטרייר ערך מאז, הוא גילה שכ-2.5 אחוזים מהאנשים שהשתתפו במחקריו הם בעלי יכולות יוצאות דופן אלה. הם לא מגיעים למצב של עומס יתר. למעשה, ישנם אנשים ספורים שמשתפרים כשהם מבצעים שתי משימות בבת אחת. סטרייר חושד שהפרדוקס הזה קשור לסיבה שבגינה אתלטים או מוזיקאים מצטיינים נמצאים לעתים במיטבם בנסיבות המאתגרות ביותר.

אמנם יכולת הקשב, קבלת ההחלטות ועיבוד המידע שונה מאוד בין אדם לאדם, אך יש משהו ייחודי במוחות העילית האלה - הם יעילים במיוחד. למרות הביצועים יוצאי הדופן של האנשים האלה, באחת הרשתות העצביות שלהם, המעורבת בקשב, יש למעשה פעילות מטבולית מופחתת כשהם מבצעים משימות תובעניות. סטרייר חושב שלאנשים אלה יש דרך כלשהי להתגבר על צווארי הבקבוק העיבודיים שמפריעים לכל שאר האנשים לבצע ביעילות יותר מדבר אחד במקביל.

כשהצילומים החיים של הטוק-שואו הקומי Totally Biased מתחילים, פרוטה צופה בחמישה מסכים המציגים זוויות מצלמה שונות. הוא פוקח עין גם על שניים נוספים המציגים גרפיקות, שניים המוקדשים לפלייבקים, שלושה שמציגים אפקטים, וכן על הטלפרומפטר. הוא צופה בצג שמראה מה באוויר כרגע ובזה שמציג את מה שיופיע לאחר מכן. הוא מביט במנחה, ו. קאמאו בל, שחוצה את הבמה, למקרה שהוא חורג מטווח המצלמה או עושה פרצוף היסטרי שחייבים ללכוד בקלוז-אפ. בו בזמן הוא גם מקשיב למקורות סאונד שונים: מיקרופונים על האורחים והקהל, אפקטים קוליים, "מצעים" מוזיקליים או צלילי רקע מוקלטים והנגנים. "כשצופים בשידורים מוקלטים, כול האלמנטים – מה שהאורחים עושים, זוויות המצלמה, הגרפיקות – נערכים בדיעבד," הוא אומר. "בטלוויזיה חיה, המחשב העורך הוא המוח שלי."

היכולת לספוג כל כך הרבה מידע בכל רגע נתון היא יוצאת דופן. אבל כוח ביצועי-העל החשאי של פרוטה הוא הזיכרון שלו, במיוחד זיכרון העבודה שלו. הוא מסוגל לקבל החלטות יצירתיות בן רגע במהלך שידור חי כי כל הפרטים (הגרפיקות, התסריט, ההופעות) נמצאות בהישג ידו המנטלי בכל עת. שעה לפני התוכנית הוא משנן את כל התסריט – כולל הבדיחות. הוא עושה זאת תוך רבע שעה. "אני פשוט מביט בו, והמידע נעשה חלק ממני," הוא אומר.

הפרעת קשב וריכוז

היכולת לבצע כמה משימות ביעילות רבה מבוססת, ככל הנראה, על שילוב ייחודי של קשב, זיכרון והתנגדות להסחות דעת – סטרייר רק התחיל לבחון את היכולות הייחודיות האפשריות של "ביצועיסט העל." אמנם ההגדרה שלו ספציפית ומבוססת על נתונים (היכולת להתמודד עם שתי משימות דורשות-קשב בעת ובעונה אחת בלי לשלם על כך מחיר), אך בכל זאת, כולנו נתקלנו בחיינו, ככל הנראה, במישהו שנראה כ"ביצועיסט-על": הוא פורח תחת לחץ, מפגין שליטה רגשית מופלאה, מעבד כמויות אדירות של מידע במהירות ומבצע שיפוטים גורליים בן רגע.

גירויים לא מציפים את המוח שלנו. אנחנו מאפשרים להם להיכנס באופן בררני על-ידי ויסות הקשב. לפי נקודת מבט זו, "ביצועיסט-על" הוא בעצם אדם בעל שליטה קוגניטיבית עילית

אף על פי שכוחות העל האלה נראים מגוונים ביותר, מחקר שנערך על-ידי חוקר מאוניברסיטת קליפורניה, הנוירולוג ומדען המוח אדם גזאלי (Gazzaley), מראה כי הן עשויות להיות צורות של אותה יכולת בסיס: שליטה קוגניטיבית, שאותה הוא מגדיר כיכולת לפעול בעולם בצורה מוכוונת-מטרה. גירויים לא מציפים את המוח שלנו, הוא אומר. אנחנו מאפשרים להם להיכנס באופן בררני על-ידי ויסות הקשב. לפי נקודת מבט זו, מה שסטרייר מכנה "ביצועיסט-על" הוא בעצם אדם בעל שליטה קוגניטיבית עילית – אדם שבוחר במדויק איזה מידע נכנס, וכפי שגזאלי הראה, איזה מידע מנופה.

טיפול בכמה משימות ללא טעויות, לפי המחקר של גזאלי, מסתמך על היכולת להתעלם מהסחות דעת – למשל, חלומותיו בהקיץ של אדם מרחף או הפרעות חיצוניות כמו פטפוטים או עמיתים (ישנן הפרעות שכן כוללות מידע שיש לעבד, כמו מייל מהבוס). ככל שאנחנו טובים יותר בהתעלמות מהסחות דעת, הוא גילה, כך אנו טובים יותר בניטור זרמי מידע מרובים ללא טעויות. במעבדתו, אנשים צעירים ומבוגרים ביצעו משימה פשוטה שבה נאמר להם לזכור שני פרצופים תוך כדי צפייה בתמונות נוף שמהן הורו להם להתעלם. ואז הראו להם פרצוף נוסף שעשוי להיות או לא להיות זהה לאחד המקוריים. אנשים צעירים דייקו יותר כשניסו לקבוע אם הפרצופים זהים; לפי הדימות המוחי, הסיבה לכך היא שהם טובים יותר בהתעלמות. במהלך תמונות הנוף האלה, המחוזות החזותיים של המוח נכבים. כאילו הם בכלל לא ראו את התמונות. אנשים מבוגרים יותר אפשרו לתמונות להיכנס – והנתונים הנוספים הפריעו לתהליך העיבוד שלהם, טוען גזאלי.

איזון

איזון מתמיד? אחת ההשערות היא שהביצועיסטים מתעלמים מכל הסחת דעת. צילום: מייק הרינגטון, ״דיגיטל״

ממצאיו מספקים זווית הסתכלות חדשה על מקרים של שכחה רגעית; ייתכן שלעתים קרובות אלה לא כשלים בהיזכרות אלא אי-הצלחה לנפות הסחות דעת. במחקר אחר, גזאלי ביקש מאנשים להביט בתמונות ואז לנסות להיזכר בפרטים תוך כדי צפייה בתמונות אחרות. הגירוי החזותי פגע בביצועים. המשתתפים היו מדויקים יותר אם הם עצמו את עיניהם או הביטו במסך ריק. רעשי רקע, כמו אלה ששומעים במסעדה, פוגעים גם הם בביצועים. המסקנה: גם הסחות דעת רגילות מכבידות על הזיכרון. "המחקר מראה את הרגישות האדירה של המוח שלנו, אפילו להפרעות השגרתיות שסביבנו," אומר גזאלי.

בשביל רובנו, הניסיון לבצע כמה משימות בו-זמנית רק מגביר את מהומת המידע שבמוחותינו ויוצר משבר. כשאנו עוברים ממשימה למשימה, מפעילים ומכבים קשב, המידע ממשימה אחת תוקע את עיבוד המידע במשימה אחרת. התוצאה: אובדן של שליטה קוגניטיבית והטעויות הטיפשיות שסטרייר מתעד. אבל ביצועיסט-העל מוכיח שאפשר לעקוף את הפגיעות הזו של המוח. סטרייר אומר כי הוא לא יופתע אם יגלה שלכישוריו של ביצועיסט העל יש בסיס גנטי, אך לפי מחקרים שנערכו לאחרונה, לפחות חלק מיכולותיו (ניפוי הסחות דעת, היכולת להתעלם) ניתנות ללמידה. רוב האנשים, אם יתרגלו את המיומנויות הטבעיות של ביצועיסט העל, יוכלו להיעשות מרוכזים יותר, לסבול פחות מהסחות דעת ולהיות מועדים פחות לשכחה וטעויות.

קית' אלבי, מנהל מבצעי סיוע של הצלב האדום, היה אחד מהראשונים שהגיעו לניו יורק אחרי הוריקן סנדי.  אלבי עבד בצלב האדום כבר 24 שנה, והיה מנהל סניף קנטקי. הוא בילה זמן בניו יורק אחרי 9/11 ובבטון רוז' אחרי קתרינה. הוא ידע בדיוק מה לעשות. כשהוא הגיע למרכז השליטה מצפון למנהטן אחרי שנהג כל הלילה, הוא התחיל מיד לעבד את כל המידע. הכמות האדירה של משברים הזקוקים לתשומת לב מידית הייתה אמורה להכריע אותו: שבע מנהרות רכבת תחתית הוצפו; עגורן שבור התנדנד חלקית מהקומה התשעים של גורד שחקים במרכז העיר; קשישים היו לכודים ברבי-קומות ברוקאווי; שריפות השתוללו ברחבי בריזי פוינט בקווינס.

במחקר מאוניברסיטת סטנפורד התגלה כי בהשוואה לאנשים שלא עוסקים בדרך כלל בריבוי משימות, למי שעושה זאת על בסיס קבוע יש זיכרון רע יותר

תגובתו של אלבי? "השלמה מידית. יש המון דברים שקורים, ואני לא יכול לשלוט בהכול. יש יותר ממאה החלטות לקבל, ואין לי מה לעשות לגבי 75 אחוז מהן." מניסיון, הוא ידע שדרך הפעולה היעילה ביותר היא לאתר את הבעיות שאפשר לפתור ולהתעלם מהשאר. למעשה הוא הסתמך על כישרונו להתעלם מהסחות דעת – במילים אחרות, להפעיל שליטה קוגניטיבית. בלי משאבות, משאיות כיבוי אש או מסוקים, הוא לא היה יכול לעזור הרבה בשיטפונות, השריפות או העגורן השבור – אבל לאלבי היה צבא מתנדבים מאומן היטב שהיה מסוגל להאכיל ולהלביש אנשים שהשיטפונות הרסו את בתיהם. ולכן עניין זה עלה לראש סדר העדיפויות שלו.

בעת משבר, אלבי שומר על ריכוז על-ידי התמקדות בתוצאה הסופית: לעזור לאנשים נואשים לשרוד תקופה סוערת. לשם כך, הוא מאציל כמה שיותר סמכויות. מזעור ההפרעות בראשו מאפשר לו לנהל כמות על-אנושית, לכאורה, של מידע. "אם זו בעיה שמישהו עם רמת מומחיות רבה יותר משלי מסוגל לפתור, אני אומר, "פתור אותה, ותודיע לי מה קורה." דרך אחרת לצמצם הסחות דעת: אלבי נמנע מלפקפק בעצמו. "אין טעם לומר, 'הייתי צריך לפעול אחרת.'" קיבלתי את ההחלטה הנכונה, בהתבסס על המידע שהיה לי," הוא מסביר. סטרייר מאמין שזה ככל הנראה דבר קבוע אצל ביצועיסט העל: "הם אומרים, אם עשית טעות, תשלים איתה – ואז סלק אותה מהראש."

חשיבות המשחק

המעבדה של גזאלי מנפקת כמה מהמחקרים המלהיבים ביותר בתחום זה. לאחרונה הוא ביקש מאנשים זקנים, עד גיל 80, לשחק במשחק וידאו מבוסס נהיגה שבמהלכו הם צריכים לזהות תמרורים מסוימים ולהתעלם מאחרים. אחרי כמה משחקים, תשומת הלב שלהם השתפרה עד לרמה שהם השיגו ניקוד טוב יותר מזה של בני עשרים-ומשהו שלא התאמנו. המבוגרים השתפרו גם במבחנים אחרים של זיכרון וקשב, דבר שאומר כי תרגול משחק העצים באופן גורף כמה גורמי בסיס לשליטה קוגניטיבית.

ראיות רחבות יותר לכך שריכוז וקשב הם חשילים וניתנים לחיזוק מגיעים ממחקר על שחקני משחקי פעולה, שערכה דפני בוולייה (Bavelier), חוקרת מוח וקוגניציה עם מינויים באוניברסיטת ז'נבה ובאוניברסיטת רוצ'סטר. כשהם משחקים שוב ושוב, הגיימרים מאמנים את עצמם בלי כוונה להתעלם מהסחות דעת ולהתמודד ביעילות עם כמה זרמי מידע. הממצאים האלה מגיעים ממחקרים הכוללים משחקי ירייה בגוף ראשון, כמו Call of Duty, שבהם השחקנים מותקפים ברעשים ומראות ללא הרף ("רעים" שקופצים לפניהם, כדורים מתעופפים, כלי רכב שחולפים על פניהם במהירות), אך בה בעת צריכים לנטר תיבות מידע הכוללות מפות והנחיות, לעקוב אחר הוראות טקסט ולקבל החלטות מידיות, כמו במי לירות ולאן לרוץ.

בוולייה גילתה שכאשר אנשים משחקים במשחקים האלה, הם משתפרים בניהול זרמי נתונים מרובים, ומשתלטים על צורות רבות של ניהול קשב מלמעלה למטה – היכולת להתמקד באובייקטים החשובים באמת בסביבה עשירה במידע. הם טובים בקשב מרחבי (למשל, היכולת לאתר מפתחות על שולחן מבולגן) ובהקצאת קשב לאורך זמן (מיומנות מהותית במשימות משמימות כמו סריקת סרטון אבטחה בחיפוש אחר הרגע שבו העבריין מופיע). נראה גם שהם מפתחים צינור מנטלי רחב יותר מאשר אחרים, שמסוגלים לנטר רק ארבעה אובייקטים בו-זמנית – לדוגמה, ארבעה ילדים בגינה צפופה. מדענים קוגניטיביים חושבים מזה זמן רב שהמגבלה הזו מוטמעת בנו בגלל משהו מהותי במבנה המוח. אבל בוולייה גילתה ששחקנים קבועים של משחקי פעולה מסוגלים לנטר שישה אובייקטים.

הניסויים שלה אומרים גם שגיימרים לא נולדים ככה; הם עיצבו את מוחם מחדש – וגם אנשים אחרים מסוגלים לעשות זאת. במחקריה, היא מגייסת אנשים שאינם גיימרים ומבקשת מהם לשחק משחקי פעולה מהירים או משחקי שליטה הכוללים אסטרטגיה או משחק חברתי. רק במשחקי הפעולה מצליחים המשתתפים להשתפר במעבר בין משימות או בריבוי משימות. החדות החזותית שלהם משתפרת גם כן.

המיומנויות האלה אינן נתפסות בדרך כלל כקשורות זו לזו, אבל בוולייה חושדת שהיכולות המשופרות נובעות מאותו מקור: בעזרת שליטה מוגברת בקשב, הגיימרים מגדילים, למעשה, את רוחב הפס המנטלי שלהם כך שהם מסוגלים לחלץ נתונים רבים ועשירים יותר מסביבתם. כתוצאה מזה, למוחות שלהם יש נתונים רבים ועשירים יותר לעבוד איתם. "אנחנו מאפשרים למערכת לקבל מידע רלוונטי יותר מהעולם החיצוני," היא טוענת. "וזה עשוי לאפשר להם להשיג ביצועים טובים יותר."

המידה שבה יכולות הנלמדות במשחקים מִתַּרגמות לחיי היומיום היא עדיין עניין שנוי במחלוקת שנבחן על-ידי קבוצות אחרות שחוקרות דברים רבים, מניתוח לפרוסקופי ועד לנהיגה בטנק. עד כה, אחת הדוגמאות המשכנעות ביותר להשפעתן של מיומנויות המשוכללות במשחק מחשב מגיעה מהחיים האמיתיים. כחלק מאתגר ה-Nissan GT Academy ("אקדמיה" ותוכנית טלוויזיה המאפשרת לשחקני מחשב להפוך לנהגי מרוצים אמיתיים), עשרת השחקנים המובילים במשחק המרוצים Gran Turismo מקבלים הזדמנות להתחרות בכלי רכב אמיתיים. הם טובים מאוד – טובים מדי, למען האמת. בוגר האקדמיה שהתחרה במכונית אמיתית בתחרות ה-British GT בשנת 2012 היה מהיר כל כך עד שהצליח לעמוד בקצב של המקצוענים במה שהיה אמור להיות אירוע חובבני. בשנת 2013, נאסר על הבוגרים להשתתף במרוצים האלה בבריטניה. נקבע שהם חייבים להתחרות באופן מקצועני.

אבל זה לא אומר שמשחק אובססיבי במחשב הוא הדרך הטובה ביותר להפוך לביצועיסט-על. למעשה, התמכרות למשחק פוגעת לרוב בפרודוקטיביות. לפי בוולייה, תוצאות מצוינות מתקבלות בזכות שגרת משחק צנועה יחסית של חצי שעה עד שעה מדי יום, חמישה ימים בשבוע, במשך עשרה עד שנים עשר שבועות.
גזאלי ובוולייה חוקרים גם דרכים לשיפור הקשב והזיכרון שיהיו יעילות יותר מאשר משחקי מחשב. גזאלי בוחן פעילות ברוח המדיטציה שעשויה לעזור לאנשים לאמן את עצמם למזער את הסחות הדעת הפנימיות שלהם, בעד שבוולייה מתעניינת בסוג אחר של שליטה קוגניטיבית שמאפיינת ככל הנראה את ביצועיסט העל: ויסות רגשי, או היכולת למזער את השפעותיהם של חרדה, או רגשות עזים אחרים המסיחים את דעתנו.

ובינתיים, צעד חשוב שאפשר לנקוט כדי להפוך לביצועיסט-על הוא לצמצם את ריבוי המשימות הכרוני, מה שעשוי ליצור לולאת משוב שתשפר את השליטה הקוגניטיבית. אמנם זה מנוגד לאינטואיציה, אך מסתבר שמי שעוסק בריבוי משימות יותר מכול הם האנשים שהכי פחות טובים בזה. במחקר מאוניברסיטת סטנפורד התגלה כי בהשוואה לאנשים שלא עוסקים בדרך כלל בריבוי משימות, למי שעושה זאת על בסיס קבוע יש זיכרון רע יותר, והוא מתקשה לעבור בין משימות ולנפות מידע בלתי רלוונטי. זה הצד האפל של הפלסטיות של המוח: בדיוק כפי שאנשים מסוימים משכללים את כישוריהם במשחקי מחשב, אחרים מביאים את עצמם בלי כוונה למצב שבו דעתם מוסחת בקלות, בדיוק מכיוון שהם מסיטים את הקשב שלהם ללא הרף.

כדי להפחית את ההפרעות המנטליות בחייו שלו – וכך, במובן מסוים, לשחזר את כישרונותיו של ביצועיסט-העל בסביבה הפיזית – גזאלי מקפיד לחסום כמה שיותר מקורות להסחת דעת והפרעות כאשר הוא מנסה לבצע משימה תובענית וחשובה עם דד-ליין. הוא סוגר את דלת המשרד, מכבה את הטלפון וסוגר את תוכנת המייל שלו. תרגול של ביצוע משימה בודדת לאורך זמן עשוי להיות הדבר החשוב ביותר בפיתוח כישורים דמויי-ביצועיסט-על – וגזאלי מציע שכולנו נתנסה בזה יותר ונאתגר את עצמנו להפגין שליטה קוגניטיבית רבה יותר.

Reprinted from Psychology Today. ©2013 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי קט מקגוון, Psychology Today .
- דימוי שערמנכ״ל אפל סטיב ג׳ובס מבשר על תכונות חדשות של מכשיר האייפון התואמות את הציפיה לביצוע משימות מקבילות, אפריל 2010. צילום: ג׳אסטין סאליבן


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על נא להכיר: ביצועיסטים-על

04
יורם הורוביץ

אני חושב שהדוגמא של במאי הטלויזיה ג'ו פרוטה איננה דוגמא נכונה כי היא לא מתיישבת עם הרעיון של ביצוע כמה משימות בו זמנית. ג'ו פרוטה מנהל משימה אחת והוא מנקז אליה מידע ממקורות שונים שמוחו תורגל לעסוק בהם.

05
חנוך ב.

מצוין! מצאנו את האדם המושלם: רובוט שמסוגל לבצע כמה שיותר משימות בו זמנית ללא שגיאות. הוא מתעלם מכל מני דברים לא חשובים כמו נוף, משפחה, חברים ושאר רעשים- העיקר להמתקד ולהשיג את המטרה!
מתאים לפוליטיקאים, שחוסר חשיבה לעומק, מסנני רגש ואי-חרטה על ההחלטות שלהם אלו ממש חלק מהדרישות לתפקיד.