סוד החברות

חברים חיוניים לאיכות חיינו בכל גיל ומצב. קצת יוזמה, קצת פתיחות וגישה אופטימית, יעשירו את חיינו בחברויות.
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

חברים הם אוצר. בעולם שאין בו ודאות, הם מספק תחושה מנחמת של יציבות וחיבור. אנחנו צוחקים ביחד ובוכים ביחד, חולקים את הזמנים הטובים ותומכים אלה באלה בזמנים הרעים. ועם זאת, החברות מתאפיינת בכך שהיא נולדת מתוך רצון חופשי. איננו קשורים על פי חוק, קרבת משפחה או תשלומים חודשיים לחשבון הבנק שלנו. זוהי מערכת יחסים שיש בה חירות גדולה, מערכת יחסים שאנו משמרים רק משום שאנחנו רוצים בה.

אבל החיסרון של החירות הזו, של היעדר המחויבות הרשמית, הוא שחברות נוטה לעתים קרובות להידחק לשוליים. חיינו כבוגרים עשויים להפוך לסחרחרה של מחויבויות, לילדינו, להורינו, לבני זוג חולים, לשעות עבודה המכלות את זמננו החופשי. במחקר שבדק צעירים ברשתות חברתיות, גילו חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד כי למי שנמצאו בקשרים רומנטיים היו, בממוצע, שני קשרים חברתיים (או חברים) פחות מאשר לאחרים. הורים לילדים איבדו עוד יותר קשרים חברתיים. חברויות מתפוררות, לא מתוך החלטה מכוונת להרפות מהן, אלא משום שיש לנו עדיפויות אחרות, כאלה שאינן ממש נבחרות מתוך רצון חופשי. כותרת המאמר של החוקרים מאוקספורד סיכמה את הדברים היטב: ״לרומנטיקה ופריון יש מחיר חברתי יקר״.

חייהם של מבוגרים רבים מתנהלים בקצב ובדחיסות כזו, שהם עלולים לאבד קשר עם חבריהם בקצב מהיר

חייהם של מבוגרים רבים מתנהלים בקצב ובדחיסות כזו, שהם עלולים לאבד קשר עם חבריהם בקצב מהיר. למשל, מחקר שערך הפסיכולוג ההולנדי ג׳ראלד מולנהורסט (Mollenhorst) גילה כי במהלך שבע שנים, אנשים איבדו קשר עם מחצית מחבריהם הקרובים בממוצע. מדאיג במיוחד לגלות כי רבים מאיתנו כנראה מאבדים חברים במהירות גדולה מפי שאנו מוצאים חברים חדשים. סקירת מחקרים שנעשתה על ידי חוקרים בגרמניה ופורסמה בשנת 2013 כללה מידע מ-177,635 נבדקים שלקחו חלק ב-277 מחקרים, ועולה ממנה כי רשתות החברויות הולכות ומצטמקות במהלך 35 השנים האחרונות. למשל, במחקרים שנערכו בין 1980 ל-1985, אמרו המשתתפים כי יש להם בממוצע ארבעה חברים יותר מכפי שדיווחו משתתפים במחקרים שנערכו בין השנים 2000-2005.

משפחה, אמא, ילדים

חברים? למי יש זמן או פנאי נפשי? תצלום: פליפה סלגאדו.

אם לא ניזהר, אנו עלולים למצוא את עצמנו כמבוגרים ללא חברים. זהו מצב שכדאי להימנע ממנו. חברים אינם רק מקור נהדר לכיף ומשמעות בחיים, אלא שבלעדיהם – כפי שעולה ממחקרים – אורבת לנו סכנה גדולה יותר ללקות בדיכאון. כך התברר גם ממחקר שערכו בשנת 2002 הפסיכולוגים האמריקנים אד דיינר (Diener) ומרטין סליגמן (Seligman) שכותרתו ״אנשים מאושרים מאוד״. הם גילו כי ההבדל המרכזי בין מרבית האנשים האומללים לאילו המאושרים היה היקף הקשרים החברתיים שלהם. חברים מעניקים לנו כל כך הרבה, ולכן אנחנו חייבים להשקיע ביצירת חברויות.

וכך עושים זאת

יצירת חברויות חדשות בגיל מבוגר דורשת מאמץ מכוון מצדכם. תיאורטית, זהו אתגר מרגש, אבל אחד המכשולים הראשונים שבהם תיתקלו הוא הצורך לאזור די ביטחון עצמי. בעיקר אם אתם ביישנים מטבעכם, והניסיון להיפתח בפני אנשים חדשים עלול להפחיד אתכם ולעורר פחד מדחייה. פחדים כאלה עלולים להוביל אתכם לבחור בשני סוגים של הימנעות שיגבילו את יכולתכם לרכוש חברים חדשים. ראשית, אתם עלולים לנהוג ב״הימנעות יתר״, על ידי בריחה ממצבים שבהם אפשר לפגוש אנשים חדשים. במקום ללכת לערב צפייה משותפת בסרט אצל חבר, שם יש סיכוי שתפגשו אנשים אחרים, אתם נשארים בבית. שנית, אתם עלולים למצוא את עצמכם עוסקים ב״הימנעות חשאית״, כלומר אתם מגיעים לאירוע, אבל לא משוחחים עם איש. אתם צופים עם כולם בסרט, אבל לאחר מכן, כשכולם מנתחים את הסרט, אתם יושבים בפינה ושותקים, מלטפים איזה כלב או מדפדפים באינסטגרם.

הניחו שאתם מוצאים חן בעיני אנשים

מh ששוכנעו כי אדם שפגשו מחבב אותם, החלו להתנהג בדרכים שסייעו לאמונה הזו להתגשם: הם סיפרו יותר על עצמם, נטו פחות לחלוק על אחרים, והפגינו גישה חיובית יותר

שתי צורות ההימנעות הללו נגרמות בשל פחדים מובנים מפני דחייה. אז דמיינו לעצמכם כמה קל יכול היה להיות לכם, אילו ידעתם שבכל פעם שתפגשו קבוצה של אנשים זרים, רובם יחבבו אתכם ויחשבו שאתם מעניינים. צורת מחשבה כזו היא בעצם תכונה המגשימה את עצמה – מחקר אמריקני משנות ה-80 גילה כי מתנדבים ששוכנעו כי אדם שפגשו מחבב אותם, החלו להתנהג בדרכים שסייעו לאמונה הזו להתגשם: הם סיפרו יותר על עצמם, נטו פחות לחלוק על אחרים, והפגינו גישה חיובית יותר. מכאן נובע כנראה כי אם אתם נכנסים לסיטואציות חברתיות במחשבה חיובית, ומניחים כי תמצאו חן בעיני אנשים, סביר יותר שכך יהיה באמת.

שיחה, פטפוט, גן משחקים, נדנדות

שיחה בין חברות, חברות צומחת מתוך שיחה. תצלום: Bewakoof.com Official Site

אתם כמובן עלולים לא לרצות להניח שאחרים יחבבו אתכם, כי אתם לא מאמינים שכך הדבר. אם זה המצב, תוכלו להתנחם במחקר שגילה, כי בממוצע, זרים מחבבים אותנו יותר מכפי שנדמה לנו. במאמר שכתבה ריקה ג׳ בות׳בי (Boothby) עם עמיתיה מאוניברסיטת קורנל, דווח על זוגות של זרים שפטפטו זה עם זה במשך חמש דקות, ונתבקשו לדרג את המידה שבה בני שיחם מצאו חן בעיניהם ולהעריך עד כמה הם מצאו חן בעיני האחר. המחקר הקיף מגוון מצבים ומשכי שיחה – במעבדה, במעונות הסטודנטים, בסדנה להתפתחות מקצועית – ובכל פעם התגלה אותו דפוס. אנשים נטו להעריך פחות מדי את המידה שבה מצאו חן בעיניי אחרים. בות׳בי ועמיתיה כינו את התופעה ״פער מציאת החן״.

באירועים חברתיים אנחנו יכולים להניח שאנחנו מוצאים חן בעיני אחרים

מה כדאי ללמוד מהמחקר הזה? הוא יכול להזכיר לנו כי באירועים חברתיים אנחנו יכולים להניח שאנחנו מוצאים חן בעיני אחרים. הוא יכול למנוע מפחד הדחייה שלנו לשתק אותנו, ולדחוף אותנו לפקפק בפחדים הללו. נסו לשפר את הדיאלוג הפנימי שלכם, את הקול הפנימי שאולי מעלה בכם הנחות שליליות מדי באשר לאופן שבו אחרים רואים אתכם. זה עשוי לעורר בכם די ביטחון כדי לצאת החוצה להתחיל ליזום קשרים ידידותיים עם זרים.

ליזום

בספרה We Should Get Together: The Secret to Cultivating Better Friendships (משנת 2020), קאט ולוס (Kat Vellos) מתארת כיצד החליטה לכתוב את הספר ברגע שבו חשה בודדה לגמרי. היא חיפשה חברה לבלות איתה, ולכן כתבה פוסט בפייסבוק: ״מי רוצה לצאת לאכול צ׳יפס ולדבר איתי על החיים?״ כל המגיבים גרו במדינות אחרות. חבריה מאזור סן פרנסיסקו היו כולם עסוקים. כפי שהיא מתארת:

״לא רציתי רק לאכול משהו ולדבר על החיים. רציתי נורא סוג אחר של חיים – כאלה שבהם יהיה לי שפע של חברים שרוצים לפגוש אותי לא פחות מכפי שאני רוצה לפגוש אותם״.

החוויה הזו גרמה לוולוס להבין שהיא זקוקה ליותר חברים, ולכן היא הגתה וביצעה תוכנית שנועדה להביא לכך שיהיו לה כאלה. בסופו של דבר, היא ניהלה שתי קבוצות מפגשים מצליחות, ויצרה חברויות עם אנשים שמצאו חן בעיניה ושאותם היא רצתה להכיר יותר מקרוב. כיצד היא שינתה את חייה? היא יזמה. ולוס פינתה זמן כדי ליצור קשרים, להחיות חברויות ישנות וליצור חדשות, לשמור על קשר, לבלות ביחד. הסיפור שלה מראה כיצד יוזמה עשויה לשנות את התנהלותן של החברויות שלנו.

כיסאות ריקים

כולנו באותה נקודת התחלה: צריך לבוא, לשבת יחד. תצלום: ניקולס קומט.

היוזמה חשובה, אתם חייבים להרפות מן המיתוס שלפיו חברות צומחת באופן אורגני

כדי להבין עד כמה היוזמה חשובה, אתם חייבים להרפות מן המיתוס שלפיו חברות צומחת באופן אורגני. אתם חייבים לקחת אחריות במקום לחכות באורח פסיבי. יש לכך גיבוי מדעי. למשל, במחקר שבו לקחו חלק קשישים במניטובה, קנדה. חמש שנים אחרי תחילת המחקר, אלה מן המשתתפים שחשבו שחברות היא משהו שפשוט צומח אם יש לכם מזל, נטו לפחות פעילות חברתית והרגישו בודדים יותר. לעומתם, מי שחשבו שחברות תובעת מאמץ השקיעו יותר מאמצים – למשל, בביקורים בכנסייה או בקבוצות בקהילה. הדבר נשא פרי: כעבור חמש שנים, הם חשו פחות בודדים.

אבל לא די להגיע לאירועים, צריך גם לדבר אם אנשים, להציג את עצמכם בפני אחרים, לבקש מהם את מספר הטלפון שלהם, לטלפן ולהציע להם לבלות ביחד. יוזמה היא תהליך, ואנו חייבים לבצע אותו שוב ושוב כדי ליצור חברויות חדשות.

היוזמה חשובה במיוחד לאנשים שמוצאים את עצמם במצב חברתי חדש – מי שעברו לעיר אחרת, או החלו לימודים או עבודה במקום חדש. במחקר שבדק סטודנטים בשנה הראשונה שלהם באוניברסיטה של דנבר בשנת 1980, אלה מהם שטענו כי יש להם יכולות חברתיות טובות במיוחד הם שהצליחו ליצור יותר חברויות מספקות. יותר מזה, בסתיו, כשכולם היו חדשים, ״יכולת היוזמה״ הזו הייתה חשובה במיוחד. ברגע שהחברויות הפכו ליציבות יותר, היא כבר הייתה חשובה פחות.

אף שאנו עלולים לפחד שמא אחרים ידחו אותנו אם ניזום איתם קשר, מן המחקרים עולה כי דחייה כזו מתרחשת לעתים הרבה יותר רחוקות משנדמה לנו. כשהפסיכולוגים האמריקנים ניקולס אפלי (Epley) וג׳וליאנה שרודר (Schroeder) ביקשו ממשתפי המחקר שלהם לפתוח בשיחות עם אנשים שנסעו איתם ברכבת, כמה מהם, לדעתכם, נתקלו בסירוב? אף אחד! אפלי ושרודר הסיקו כי ״נוסעים חושבים כנראה כי אם ינסו לשוחח עם זרים הם מסתכנים בדחייה חברתית. ככל שראינו, אין שום סכנה כזו!״

התמידו

לאחר יצירת מספר קשרים חדשים, האתגר הוא להפוך אותם להתחלות של חברויות אמיתית. בתחילה, יזמתי חברויות כאלה. באתי לאירועים, שאלתי חברים אם הם מכירים מישהו באזור שלי, והלכתי למפגשי קבוצות. פגשתי אנשים, אבל רוב החברויות הללו התפוגגו. הייתי מוצלחת ביצירת קשרים, אבל התקשיתי לשמר אותם.

על פי רבקה ג׳. אדמס (Adams), מרצה לסוציולוגיה וגרונטולוגיה באוניברסיטה של קרוליינה הצפונית בגרינסבורו, סוציולוגים גילו מזמן כי חברויות פורחות כשאנחנו שומרים על קשר רציף. הבעיה שלי בתחזוקה של הקשרים הייתה שלא היו לי הזדמנויות למפגשים חוזרים. כשהלכתי להרצאה, ל״Happy hour״ בפאב או לאירוע חברתי, היו לי הזדמנויות ליצור את הקשרים בלבד. אם אתם יכולים, עדיף שתבחרו פעילויות שמאפשרות לכם להיפגש שוב ושוב, כמו קורס שפה זרה, סדנת כתיבה, סדנת תיאטרון, מועדון קריאה או כל מה שכולל מפגשים חוזרים. כשגרתי באטלנטה, הצלחתי ליצור חברויות רק אחרי שהתחלתי לעבוד בחלל עבודה משותף, שם פגשתי שוב ושוב את אותם אנשים.

ההזדמנויות הללו להיפגש שוב ושוב יאפשרו לכם ליהנות ממה שמכונה ״אפקט עצם החשיפה״ (mere exposure effect). זוהי הנטייה שלנו לחבב דברים יותר ככל שהם נעשים מוכרים, והיא משפיעה גם על יחסינו לבני אדם. במחקר שנערך באוניברסיטת פיטסבורג בשנות התשעים, ״הושתלו״ ארבע נשים בקורסים שונים שנלמדו בחוג לפסיכולוגיה. בסוף הסמסטר, החוקרים הראו לתלמידים תמונות של הנשים ושאלו את מי הם מחבבים יותר. הנשים שהשתתפו ביותר שיעורים היו חביבות הקהל, ואילו אלה שבאו למספר הקטן ביותר של שיעורים מצאו חן פחות בעיני הסטודנטים – כנראה בגלל אפקט המוכרוּת, המשפיע אפילו ברמה לא מודעת. הממצאים מראים כי בעצם ההגעה והנוכחות יש כוח חברתי.

אנו נוטים לחבב אנשים יותר אם אנחנו יודעים שניפגש שוב

באותו הקשר, מחקר אחר שנערך בשנות השישים מראה כי אנו נוטים לחבב אנשים יותר אם אנחנו יודעים שניפגש שוב. במחקר הזה, החוקרים הציגו בפני הנבדקות תיאורים של שתי תלמידות. התיאורים היו דומים, אלא שלמשתתפות נאמר כי אחת הנשים תשתתף בקביעות בקבוצת דיונים שלהן. הנבדקות אמרו שהאישה הזו מוצאת חן בעיניהן יותר. כשאנחנו יודעים שניפגש עם מישהו שוב, אנחנו רוצים להבטיח שהמפגשים העתידיים יהיו הרמוניים ולכן אנחנו נוטים לחבב אותו יותר.

הלקח כאן הוא שאם אתם רוצים לרכוש חברים, עליהם להתחייב לפגוש אותם שוב במשך מספר חודשים. אם תלכו לאירוע בודד, תרגישו לא נוח ולא תחזרו, לא תרוויחו דבר. אם תתמידו, תרגישו נוח יותר, תכירו אנשים ויתרה מכך – הודות לאפקט עצם החשיפה – הם יחבבו אתכם יותר ויותר ככל שיחלוף זמן. אתם חייבים להתגבר על המבוכה הראשונית ולהמשיך לנסות, כי המבוכה הזו לא תשרוד לאורך זמן.

יוגה, קבוצה, שיעור, חוף הים

כל מסגרת של פגישות קבועות יוצרת זיקה, קשרים וחברויות. תצלום: WeTravel

היו פגיעים

אני זוכרת את הרגע המדויק שבו אחת מעמיתותיי לעבודה הפכה להיות חברה של ממש, ומכאן אני מסיקה כיצד להעמיק חברויות. הלכנו לשתות קפה ביחד, ואני החלטתי להודות שאני מתקשה בעבודה. לא ידעתי איך היא תגיב, אבל היא הודתה שיש להם קשיים דומים – החוויה המשותפת קירבה בינינו. הרשתי שאני הופכת את עצמי לפגיעה, אבל זה היה כדאי, ונזכרתי איזה כוח יש לפגיעות בביסוס חברויות.

כאשר זרים מכירים זה את זה, ככל שהם נחשפים יותר זה לזה, הם נוטים יותר לחבב זה את זה

אחרי שלמדתם כיצד ליזום קשרים חברתיים, הפגיעות היא הצעד הבא, שנועד להעמיק אותם. אני מעדיפה לחשוב על מכרים כעל אנשים שאנחנו יודעים על קיומם, ועל חברים כעל אנשים שאנחנו מכירים. כדי ליצור חברויות של ממש, אתם חייבים לחלוק דברים על אודות עצמכם ולשאול אנשים שאלות, כדי שגם הם יוכלו לחלוק אתכם דברים אישיים. אתם לא חייבים לחלוק את מה שאתם מספרים לפסיכולוגית שלכם, אבל יש לכם הרבה מה לחלוק מלבד אותם סודות אפלים. ספרו לאנשים מה מלהיב אתכם, איך אתם מבלים את זמנכם או למה אתם מצפים ושאלו אותם שאלות דומות. העצה שלי מבוססת על מחקר משנות השבעים, שגילה כי בשנת הלימודים הראשונה שלהם, סטודנטים שהיו פתוחים יותר בשיחות עם שותפיהם למעונות בנוגע לחולשות שלהם, נטו גם ליצור חברויות עמוקות יותר. מחקרים מן השנים האחרונות גילו כי כאשר זרים מכירים זה את זה, ככל שהם נחשפים יותר זה לזה, הם נוטים יותר לחבב זה את זה. אם אתם מחפשים דרכים להעמיק את הקשרים שלכם, חשיפת נקודות התורפה שלכם היא כלי יעיל.

לסיכום, סוד יצירת חברויות בבגרותנו הוא שחייבים לנסות. חייבים לקחת סיכון, להציע לאנשים להיפגש, ללכת לאירועים, ולהמשיך לעשות זאת שוב ושוב. המפגש עם אנשים שאינכם מכירים עלול להיראות מאיין, אבל אני מקווה שתוצאות המחקרים שחלקתי אתכם כאן שכנעו אתכם שזה פחות מפחיד ממה שנדמה לכם. הכול מתחיל בצעד הפשוט של אמירת ״שלום״, והולך ונבנה באמצעות יוזמות נוספות, מפגשים קבועים ובסופו של דבר הנכונות לחלוק את המקומות הפגיעים שלכם. נדמה לכם אולי שאלה צעדים קטנים, ה״שלום״ ההתחלתי הזה, ושאין להם משמעות בטווח הארוך. אבל אלה צעדי פתיחה משמעותיים. הם עשויים לפתוח דלתות אל חברויות, לסלול לנו שביל לקרבה ואינטימיות שלא יתאפשרו לעולם בלי הצעדים הראשונים הללו.

מריסה ג׳. פרנקו (Marisa G Franco) היא פסיכולוגית, הכותבת על קשרים אנושיים ב-Psychology Today , הניו יורק טיימז, הטלגרף ו-Vice. היא משלימה בימים אלה את כתיבת הספר Platonic, העוסק באופן שבו נקשרים קשרי חברות בבגרות.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: שתי חברות. תצלום: Flashpop, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מריסה ג'. פרנקו, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

9 תגובות על סוד החברות

01
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

הנחת היסוד של המאמר כביכול חברות היא ספונטנית ונטולת אינטרסים, מוטעית ביסודה. אפילו אינטרס של צורך בתחרות והשוואה לאחר כדי לחוש מוצלח יותר הוא אינטרס רע ומזיק לשני הצדדים בחברות. ומה עם הצורך להתמסכן, להתבכיין להתרברב? ועדיין לא הזכרתי נצלנות, רכלנות, מציצנות ושאר תכונות רעות של המין האנושי שבשם החברות הן לפתע מקבלות לגיטימציה. מעטות ונדירות חברויות (וגם קשרי משפחה) שנובעות מתוך שקיפות, אמינות והן נטולות צרכים חומריים ו/או רגשיים מהסוג הפסול.

05
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

המוני דברים? ולא הזכרת אפילו אחד מהם...... אז בלי קלישאות בבקשה. מספיק קלישאות לעוסות עד עייפה מצאנו במאמר למעלה. ועוד קלישאה שהזכרת וראוי לתקנה - בדידות איננה מרה כלל וכלל בוודאי כאשר היא באה מתוך בחירה. אנשים שבורחים מבדידות עושים כך משום שהם פוחדים ממה שיתגלה להם על עצמם בשעות פנאי שלאחרים הן ברכה ושמחה.

06
איציק ניסני

מצטרף למה שכתבו חברותיי
חברות מניסיוני הנה מן קשר בו לאחר אכפת ממך כמו שלך אכפת ממנו ועד כמה אכפת זהו עומק הקשר.
לא בכדי יש את המשפט friend in need is friend indeed .
בחברות אמתית לא נגררים לתיוגים שליליים שני הצדדים נמצאים באותה רמה
יש לכם זיכרונות משותפים המחברים ביניכם.
גם אם תעלם לו שנים הוא ואתה תרגישו כאילו לא נפרדתם מעולם.
גורם לך השראה .

07
מירון א

הטיעון של המאמר הוא שאורח החיים האינטנסיבי מפחית את יכולתנו לקיים קשרי חברות. ולכן המאמר מציע, על בסיס מחקרים, להיות מודע לנושא ולפתח מיומנויות שיסייעו לקזז במעט את הנזק שהעידן הנוכחי מביא. מאמר חשוב.

08
מילי חן

כבר לפני אלפיים שנה, במסכת אבות נאמר " עשה לך רב וקנה לך חבר"
כדי ליהנות מחברות בהחלט יש צורך להשקיע בה .
מאמר מעניין וכה רלוונטי לימים אלה.

09
אסתר

למה אגרסיביות ? איזון ואופטימיות,אמונה בטוב שבאדם ולדרוש את זה מעצמנו תחילה ואז גם האחר יושפע מזה.בהחלט לא צריכים להיות טיפשים עם אחרים ובכלל בחיים,אבל להאמין בטוב ולהיות טובים,זה רק יטיב יותר לנו ויצור עולם שטוב לחיות בו.