סוף עידן האינטרנט?

החרדות החדשות מובילות לפיצול של האינטרנט. כך מחליפות הרשתות האזוריות את הרשת הגלובלית
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

האינטרנט חגג לאחרונה את יום הולדתו ה-25. הרשת הכלל-עולמית, ה-World Wide Web, משמשת כיום שלושה מיליארד אנשים, ומאות אלפים מצטרפים מדי יום. לו האינטרנט היה מדינה, הכלכלה שלו הייתה בין חמש הגדולות בעולם.
לפי הפורום הכלכלי העולמי, ב-2011 הניבה הצמיחה בכלכלה הדיגיטלית שישה מיליון משרות חדשות. מכון מקינזי מעריך שהתעבורה המקוונת בין מדינות גדלה פי 18 בין 2005 ל-2012, ושהזרימה העולמית של סחורות, שירותים והשקעות – שהגיעה ל-26 טריליון דולר ב-2012 – עלולה לגדול פי שלושה ומעלה עד 2025. פייסבוק השיקה יוזמה משמעותית יחד עם ענקיות טכנולוגיה כגון סמסונג וקוואלקום, שמטרתה הנגשת האינטרנט לאותם שני שלישים, פחות או יותר, מאוכלוסיית העולם שעדיין אינם מחוברים. סיסקו חוזה שבין 2013 ל-2022 ה"אינטרנט של הדברים" יניב 14.4 מיליון דולר לתאגידים עולמיים.

אך הצמיחה והקישוריות הגוברת, שנראות חסרות מאמץ ובלתי ניתנות לעצירה, יוצרות חיכוך רב שהגולש הממוצע עדיין לא מרגיש בו – נכון לעכשיו. עימותים גיאופוליטיים עזים על השליטה ברשת העולמית מאיימים לייצר מערכת מפוצלת – שכמה ברי-סמכא כגון אריק שמידט, יושב ראש גוגל, כינו ה-splinternet. "אני האדם האופטימי ביותר שאני מכיר כמעט בכל נושא," אמר לאחרונה יזם האינטרנט מארק אנדריסן בראיון פומבי, ו"אני מודאג מאוד." אנדריסן אמר שעדיין לא ברור אם בעוד חמש שנים האינטרנט "יפעל כפי שהוא פועל כיום."

אם אנו למדים משהו מההיסטוריה הארוכה של המסחר הבינלאומי, הרי זה שמסחר בחינם אינו תנאי טבעי או בלתי נמנע. ברוב המקרים, המסחר שגשג כשמדינה דומיננטית אחת סיפקה את הביטחון והנכונות הנדרשים לקיימו. נדמה שבהעדר אתוס ליברלי חזק הנאכף על-אם אנו למדים משהו מההיסטוריה הארוכה של המסחר הבינלאומי, הרי זה שמסחר בחינם אינו תנאי טבעי או בלתי נמנע מנהיגה עולמית, המדינות נמשכות כמכושפות למגוון של מנגנונים (מְכָסִים, מִכסות, דרישות מוצר מסתוריות) שמעניקים יתרונות מידיים לכמה חברות או תעשיות מקומיות – ומובילים להתרוששות קולקטיבית לאורך זמן.

ככל שהרשת התפתחה מיהרו חברות אמריקאיות לנצל את הצמיחה והשיגו יתרון-ראשונים שבמקרים רבים הוביל לדומיננטיות עולמית

ארצות הברית מילאה תפקיד ייחודי בהתפתחות האינטרנט. מחלקת ההגנה האמריקאית מימנה את ARPANET, אבי האינטרנט. ככל שהרשת התפתחה מיהרו חברות אמריקאיות לנצל את הצמיחה והשיגו יתרון-ראשונים שבמקרים רבים הוביל לדומיננטיות עולמית. נתח משמעותי מתעבורת האינטרנט העולמית עובר בשרתים אמריקאיים.

לורה דנרדיס (DeNardis), מומחית למשילות אינטרנט מ"אמריקן יוניברסיטי", טוענת שאופיו האינהרנטי של האינטרנט בימינו הוא מסחרי ופרטי. "האינטרנט הוא אוסף של מערכות עצמאיות," היא כותבת, "המתופעלות בעיקר על-ידי חברות פרטיות," כולל ספקיות טלקומוניקציה גדולות כמו AT&T וחברות תוכן ענקיות כמו גוגל ופייסבוק. כל השחקנים האלה מתפעלים את האינטרנט בעזרת הסכמים כלכליים פרטיים המגדירים את אופן העברת הנתונים בין רשתותיהם. אמנם לממשלת ארצות הברית יש כאן תפקיד מסוים – למשל, המאגר הגדול בעולם לשמות דומיין הוא מלכ"ר שהוקם לבקשת ארצות הברית ב-1998 ופועל תחת חוזה המנוהל על-ידי מחלקת המסחר של המדינה – אך היא לא התערבה ברשת בצורה משמעותית. ולמה שתתערב? צמיחת האינטרנט תרמה לאינטרסים האמריקניים והיטיבה מאוד עם הכלכלה האמריקאית.

ברזיל והאיחוד האירופי הודיעו לאחרונה על תוכניות להשקיע 185 מיליון דולר בסיב אופטי תת-ימי שיקשר ביניהן, כדי למנוע מעקב אמריקאי

זה מוביל אותנו לאדוארד סנודן וסוכנות ה-NSA. חשיפותיו של סנודן על כך שה-NSA עוקבת אחר תעבורת האינטרנט עוררו זעם עולמי וייצרו תגובת נגד שהולכת ומתעצמת. ברזיל והאיחוד האירופי הודיעו לאחרונה על תוכניות להשקיע 185 מיליון דולר בסיב אופטי תת-ימי שיקשר ביניהן, כדי למנוע מעקב אמריקאי. בפברואר קראה אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, לאיחוד האירופי להקים אינטרנט אזורי משלו החסום בפני ארצות הברית. "נדון עם צרפת כיצד נוכל לשמור על רמה גבוהה של אבטחת נתונים," אמרה מרקל. "מעל לכול נדבר עם הספקיות האירופאיות שמציעות אבטחה לאזרחינו כדי שלא יהיה צורך לשלוח מיילים ומידע נוסף לצדו השני של האוקיינוס האטלנטי."

העיסוק של מרקל ברשת ענן פאן-אירופית סגורה הוא בסך הכול המופע האחרון של "לאומנות נתונים" (data nationalism) – מונח שמשתמש בו האנליסט דניאל קסטרו מהקרן לטכנולוגיית מידע וחדשנות. במסגרת תופעה זו, שהולכת וצוברת תנופה, מדינות דורשות שסוגים מסוימים של מידע יאוחסנו בגבולותיהן הפיזיים. מגוון מדינות, בהן אוסטרליה, צרפת, דרום קוריאה, הודו, אך גם אינדונזיה, קזחסטן, מלזיה ווייטנאם, כבר החילו כל מיני דרישות לוקליזציה על נתונים, אומרים אנופאם צ'אנדר (Chander) ווין פ' לה (Le), שני מומחים משפטיים מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס. "החרדות בנושא המעקב... מספקות הצדקה לצעדים ממשלתיים המפצלים את האינטרנט," הם כתבו לאחרונה. לכן "ייתכן שעידן האינטרנט הגלובלי הולך וחולף."

החששות בנושא האבטחה זרזו את מאמצי הלאמת המידע , אך קסטרו, צ'אנדר ולה מפקפקים כולם ביעילותם של מהלכים אלה וטוענים שאבטחת הנתונים לא תלויה במיקומם אלא בתחכום של מערכות ההגנה. נדמה שיש כאן מניע נוסף: פיצול הרשת יאפשר לעסקי אינטרנט מקומיים בצרפת או במלזיה להתפתח על חשבון חברות עולמיות דומיננטיות, ששיעור בלתי פרופורציונלי מתוכן מבוסס בארצות הברית. קסטרו מעריך שתעשיית מחשוב הענן האמריקנית לבדה עלולה להפסיד 22-35 מיליארד דולר בהכנסות עד 2016.

פרשת סנודן הביאה את המתיחויות הגיאופוליטיות המתגברות לנקודת רתיחה. האוטוקרטיות, כמובן, מפקחות זה זמן רב על זרימת נתוני האינטרנט (סין היא הדוגמה הידועה ביותר), אבל כיום מצטרפות אליהן מדינות מרחבי אסיה, המזרח התיכון ואירופה הקוראות לשינויים דרמטיים באופן פעולת האינטרנט, ולא רק בכל הנוגע לאחסון הנתונים.

Is Snowden a Hero? / SnowdenHK: 香港聲援斯諾登遊行 Hong Kong Rally to Support Snowden / SML.20130615.7D.42298בוועידת האו"ם בדובאי בדצמבר 2012, הראשונה בהיסטוריה שבחנה את האפשרות לבקרה ורגולציה של האינטרנט, אישרו 89 מדינות הסכם טלקומוניקציה חדש שכולל החלטה הקוראת לאיגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU), סוכנות או"ם, לקבל על עצמה תפקיד משמעותי יותר - שעדיין לא הוגדר - בפיקוח על האינטרנט. ארצות הברית ו-54 מדינות אחרות, כולל מדינות האיחוד האירופי, סירבו לחתום (אני הייתי חבר במשלחת האמריקנית לוועידה). אבל באפריל, לאחר פרשת סנודן, הכריזה נילי קרוס מהנציבות האירופית: "האינטרנט הוא משאב עולמי שדורש משילות עולמית." בסתיו הקרוב יתכנס ה-ITU כדי להגדיר את המנדט שלו, כולל סמכותו הפוטנציאלית להמליץ על רגולציה של האינטרנט.

לורה דנרדיס משערת שרגולציה ממשלתית על האינטרנט עלולה להוליד סדרה של השלכות שיערערו את יציבות הרשת. ב-2012, במהלך מורכב שאורגן על-ידי קונסורציום של ספקיות תקשורת אירופאיות, ניסה גוש של מדינות אפריקניות להשתמש במנגנוני ה-ITU כדי להחיל מודל תשלום חדש המכונה "הצד השולח משלם." במהותה, תקנה זו הייתה דורשת מכל ספקיות התקשורת המעבירות נתונים בין מדינות לשלם עמלה נוספת על השימוש ברשת של מדינת היעד – למעשה מכס על העברת נתונים בינלאומית. "אם הצעה זו הייתה מתקבלת, היא הייתה מערערת בצורה מהותית את המודל הכלכלי של האינטרנט," מצהיר וינט סרף, מנהל בכיר בגוגל, בנייר שכתב עם שניים מעמיתיו. מהלך זה מעולם לא הגיע להצבעה. אבל ככל שרעיון הרגולציה על האינטרנט יצבור עוד ועוד לגיטימציה, וככל שיתגבר הפיקוח של ממשלות וגופים אזוריים או בינלאומיים על הרשת, כך יתרבו גם המאמצים לכופף את הרגולציה לטובת אינטרסים עסקיים.

הפיצול של הרשת עלול גם לפגוע באמינותה ובטיחותה מבחינת משתמשים מן השורה. לפני שנתיים ניסתה קואליציה של מדינות, בהן רוסיה, סין, מצרים, ערב הסעודית וסודאן, לחלץ את פונקציית שמות הדומיין מידיים אמריקאיות ולהעבירה לרשות כגון ה-ITU. בחודש מרץ הכריזה מחלקת המסחר על תוכניות מעורפלות לוותר על שליטתה בפונקציה זו, אך רק בתנאי ששום ארגון ממשלתי או בין-ממשלתי אחר לא יתפוס את מקומה. במידה שלא תושג פשרה, גושים שונים של מדינות עשויים באופן תיאורטי להתנתק זה מזה ולהקים מערכות דומיין מתחרות. במקרה זה יגבר הסיכון שמשתמשי אינטרנט ינותבו לכתובות לא נכונות ואף לאתרי הונאה המחקים אתרים לגיטימיים בצורה מושלמת.

ממשלת ארצות הברית מתנגדת לשינוי. אבל האינטרנט פשוט חשוב מדי – חברתית, פוליטית וכלכלית – מכדי שמדינות יסכימו לוותר על השליטה בו

ישנם מומחים החוזים עתיד עם אינטרנט ברזילאי, אינטרנט אירופאי, אינטרנט איראני, אינטרנט מצרי – כל רשת עם תוכן, תקנות וכללי סחר משלה, ואולי אף עם תקנים ופרוטוקולים תפעוליים משלה. אלי נועם, כלכלן מבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת קולומביה, מאמין שפיצול אינטרנטי מסוג זה הוא דבר בלתי נמנע. "עלינו להתרגל לרעיון שהאינטרנט המתוקנן הוא העבר ולא העתיד," הוא כתב בסתיו האחרון. "והעתיד הוא פדרציה אינטרנטית, לא אינטרנט אחיד." נועם חושב שאפשר לתחזק מערכת כזו, בין השאר על-ידי פיתוח טכנולוגיות מתווכות חדשות שיאפשרו לרשתות השונות לדבר זו עם זו ולמשתמשים לנווט בסביבות החוקיות והרגולטוריות השונות.

יכול להיות. אך לכל הפחות, פתרון הטלאים הזה ישבש את עסקיהן של חברות כמו גוגל, פייסבוק, אמזון ואיביי, ויפגע בהשפעתן העולמית. והוא גם ייקר את התקשורת והמסחר הבינלאומיים. ממשלת ארצות הברית מתנגדת לשינוי. אבל האינטרנט פשוט חשוב מדי – חברתית, פוליטית וכלכלית – מכדי שמדינות יסכימו לוותר על השליטה בו. וארצות הברית, כפי שמציין מארק אנדריסן, איבדה את "עליונותה המוסרית" בדיון. אולי מעולם לא היה מציאותי מצדנו לצפות שהרשת הכלל-עולמית תשרוד לאורך זמן.

גורדון מ' גולדסטין היה חבר במשלחת האמריקאית לוועידה העולמית בנושא טלקומוניקציה בינלאומית.
כל הזכויות שמורות לאלכסון.

©2014 The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי גורדון מ' גולדסטין, Atlantic .
§ מאמר | # אינטרנט
- דימוי שערעובד בגוגל עומד מול תצוגה של גוגלארת׳ (Google Earth) במשרדי החברה בקליפורניה. צילום: גטי אימג׳ס


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

13 תגובות על סוף עידן האינטרנט?

01
חן כרם

חשבנו פעם שהעולם נע לעבר מציאות יותר דמוקרטית, יותר חופשית ועצמאית ויותר מחוברת גלובלית על פני לאומיות והסתגרות של קבוצות. אבל התחזית התהפכה עלינו , האנשים הולכים ומסתגרים שוב בעמים ושבטים. כנראה שאי אפשר להילחם בצורך האנושי לחיות בקבוצה קטנה ומוגדרת.
מעניין מאוד! תודה..

04
משה אוריין

האדם יכול להמציא אך ורק דברים הדומים לעצמו, לתפקודו ולאופן בו הוא בנוי.
כך המכונית המתפקדת (במובן הפיזיולוגי) כמו הגוף האנושי, כך המחשב המתפקד (במובן הפיזיולוגי) כמו המוח ויש לו אפילו וירוסים(!) כמו לגוף האנושי.
לכן אין להתפלא שהאינטרנט - הוירטואלי - הוא שיקוף מדויק של העולם האנושי הממשי, על הטוב והרע שבו, על הצפוי שבו, על השבטיות שבו ועל החסרונות שבו.
כעת הגיע הזמן של הלאומיות באינטרנט כחיקוי של תופעת הלאומיות בעולם הממשי שהחלה במאה ה- 19. ממש לא מזמן.

    05
    V

    אנלוגיות לא הופכות לאמת רק כי החלטת. אין שום קשר בין וירוסים במחשב לוירוס ביולוגי. לצורך העניין, לתקלה במחשב קוראים "חרק" (Bug). האם גם שהגוף האנושי נתקל זה כתוצאה מחרקים? ודי לחכימא.

06
ארי א

אפשר לראות את זה גם אחרת,
כל התפתחות מלווה בהדגשת תבניות ישנות בגלל שטכנולוגיות חדשות מעצימות, לפחות בתחילה, את כוחן של מגמות ישנות ( מלחמות העולם הראשונה והשנייה הראשונה הן דוגמה לכך),
למשל, מי שמחפש סטוצים ימצא באינטרנט הרבה יותר הזדמנויות ממה שהיה אפשרי לפני קיום הרשת,
מצד שני,
גם מי שנוטה לחפש בחירות משמעותיות ועמוקות יותר ימצא ברשת הזדמנות שלה היו קיימות בעבר,
בטווח הקצר,
בזמן תהליך השינוי התרבותי,
יש העצמה של תפישות ישנות שהן הראשונות לקפוץ על ההזדמנות החדשה ולנצל אותן לתועלתן,
בטווחים ארוכים יותר עצם צורת המדיום משנה מהותית את יחסי הכח והתפישות הישנות דועכות לאחר תקופת פריחה קצרה.
ככה קרה תמיד וככה יקרה תמיד,
עובדה שיותר מדי חוקרים, שיודעים לחשוב ולחקור רק לטווח הקצר, נוטים מאוד להחמיץ.

07
משה אוריין

לארי א -
אם חושבים על זה לעומק, אין סתירה בין הדברים.
האדם מייצר דברים הדומים לעצמו והיוצאים מתוך עצמו. במובן זה עולם האינטרנט הוא שיקוף מדויק ומלא של העולם הממשי "שם בחוץ" על הטוב והרע שבו.
ובמקביל - כדבריך הנכונים - מובן מאליו שיש יכולות מינוף למי שמסוגל לראות את מגוון האפשרויות ולהבחין בהן במועד.
ממש אין סתירה. כל טוב.

08
אברהם

המרוויחים הגדולים יהיו הדתיים - אך לא רק! בהעדר גלובליזציה השימוש באינטרנט יפחת מאד ויהיה בצורה מרוכזת נקודתית ותמציתית. דבר זה יביא שינוי מבורך בכל הבעיות הנובעות משימוש באינטרנט בעיקר לידלדים ונערים.

09
אברהם

המרוויחים הגדולים יהיו הדתיים - אך לא רק! בהעדר גלובליזציה השימוש באינטרנט יפחת מאד ויהיה בצורה מרוכזת נקודתית ותמציתית. דבר זה יביא שינוי מבורך בכל הבעיות הנובעות משימוש באינטרנט בעיקר לילדים ונערים.

10
ארי א

משה, לא בטוח שאני מבין או רואה לאיזה סתירה אתה מתכוון.

בכל מקרה, הרשת, כמו כל דימוי אחר שהאדם המחיש עד היום, אינה שיקוף מדוייק ומלא אלא רק שיקוף חלקי, וגם לכן ניסיתי להזכיר שהדברים שאנחנו רואים ומנתחים הם אף פעם לא סטאטים אל משקפים צילום של רגע, שלא מעבר, וצילום כזה משקף מטבעו את העבר והעתיד כאחד, בשביל לעשות אקסטרופלציה בעלת ערך צריך לשקלל את הרכיב הדינמי בצורה מדוייקת יותר ממה שמוזכר במאמר ומצוטט מדברי האנשים שהוזכרו בו, לדעתי.

    11
    משה אוריין

    ארי - אני בפרוש ציינתי שאין סתירה!
    עולם האינטרנט מבחינתי הוא "פקסימילה" של החיים עצמם. תמונת ראי מלאה ושלמה על מעלותיה ומגרעותיה, התמכרויותיה, תככיה, פשעיה ומחלותיה.
    (בלטינית = fac simile פרושו לעשות דבר זהה).

12
ארי א

אברהם, מה שהרשת משנה, ומכאן גם הנטייה והיכולת לגלובליזציה טובה יותר, זה את היחס בין הנקודה לקוו, את היחס בין הפרטי לחברתי, בין האישי לכללי.

הדתיים הולכים להיות בין המפסידים הכי גדולים מהשינוי הזה
וטוב שכך

13
ארי א

תמונת ראי מלאה תתממש כשהדימוי ישתווה למדומה
ויש מספיק נתונים שמעידים על המהירות שבה אנחנו מתקרבים לשם
וכשזה יקרה אז דברים ישתנו קצת הרבה יותר ממה שמחריד את מי שכותבים כאן
כל מה שאנחנו יודעים וחושבים היום על זהות יעבור שינוי מהותי מאוד

נראה שיש איזה שהיא נטייה לשכוח שהאדם לא התחיל ליצור את השתקפותו עם המצאת האינטרנט אלא הרבה הרבה הרבה יותר מוקדם מזה
וכל פעם שמשייפים ומבריקים את הראי עוד קצת אז שבירות זהותנו נחשפת עוד מעט
ואנשים מעלים מאמרים על סוף העולם הקרב

בכל מקרה
האזורי לא מחליף את הגלובלי אלא היחסים ביניהם נעים לאיזון מסוג אחר
זה חלק מהעניין