סקסיזם מדעי

חודשים ספורים לפני סיום לימודי הפיזיקה זימן אותי המנחה שלי למשרדו. באתי נלהבת כי חשבתי שאנחנו עומדים לדון בנושאים אפשריים לתזה. הוא סגר את הדלת, הזמין אותי לשבת והכריז שהתאהב בי. הוא רצה שננהל רומן, ואם אסרב הוא לא יוכל להמשיך להנחות אותי כיוון שנוכחותי תסיח את דעתו יותר מדי. הוא היה אקדמאי בכיר, ונשוי. אבל זו הייתה אוסטרליה של סוף שנות ה-70, וסוגיית ההטרדה המינית עדיין לא הייתה על הרדאר של האוניברסיטה. היה נדמה שזו פשוט אחת מעוולות החיים, אחת המשוכות שאישה במדעים צריכה לעבור. אז החלטתי לעזוב את הפיזיקה, תחום שאהבתי, ובשנת הלימודים הבאה התחלתי ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה אחרת.

לאקדמיה באופן כללי, ולמדעים בפרט, יש היסטוריה ארוכה ומבישה של עוינות כלפי נשים

באוניברסיטת קווינסלנד הייתי האישה היחידה בחוג לפיזיקה, מלבד המזכירות. לא היו מרצות או חוקרות, ובמשך שנתיים גם לא היו סטודנטיות אחרות. הסטודנטים והמרצים בחוגים המדעיים לא נהגו אז להתרועע אלה עם אלה. אנחנו באנו ללמוד, הם היו שם כדי להרעיף עלינו מחוכמתם, והאינטראקציה היחידה מחוץ לכיתה היו אותן פגישות נדירות עם המנחים, פגישות קצרות וחותכות שעסקו במדע ותו לא. התנהגות מינית מכל סוג שהוא עמדה בסתירה לאווירה הנזירית-משהו ששררה בבניין הפיזיקה הבנוי בסגנון הגותי. עד אותה הצעה מגונה, הרגשתי כאילו אני משתתפת במסגרת המזכירה את "משחק חרוזי הפנינים" של הרמן הסה. תיארתי לעצמי שאני עוסקת בפעילות "גבוהה יותר", "טהורה יותר", משחק שחמט קוסמי שמטרתו לגעת באמת וביופי.

חתול ואביזרים להדגמה בפיזיקה

"החתול של שרדינגר", תצלום: אפלוניד

אחת הסיבות שבגללה למדתי פיזיקה הייתה הרצון להימלט מהעולם המורכב של הרגשות האנושיים. כמו גברים רבים בתחום, אהבתי את הסדר הבהיר שהפיזיקה גילתה לי, וההרמוניות המתמטיות שהיא חשפה בטבע היו לי למפלט מהתוהו של חבריי בני האדם, עם דחפיהם ותשוקותיהם הבלתי צפויים. הדבר האחרון שרציתי הוא לטשטש את הגבול בין למידה לסקס.

נדרשו לי יותר מ-30 שנה כדי להרגיש שאני מסוגלת לדבר על כך בפומבי, ובייחוד בפני עולם המדע, שעדיין רווי בסקסיזם וממשיך לשמר את מיתולוגיית שוויון ההזדמנויותבחודשים האחרונים חווה עולם המדע האקדמי זעזוע בעקבות מספר שערוריות בולטות שבהן מדענים בכירים באוניברסיטאות מובילות בארצות הברית, ובהן המכון הטכנולוגי של קליפורניה, אוניברסיטת שיקגו וברקלי, הואשמו בהטרדה מינית של סטודנטיות וחוקרות זוטרות. שורת הפרשיות האלה כוללת דוקטורנטיות שנפלו קורבן למישושים, מיילים בוטים, הזמנות לארוחות ערב פרטיות ומכתבי אהבה תובעניים וילדותיים. באחד המקרים, מרצה לאסטרונומיה בעל עבר מוכר של הטרדה עבר לאוניברסיטה אחרת. אף אחד במנהלה לא טרח להעביר את המידע למקום עבודתו החדש, ולכן הוא היה יכול לחזור לסורו.

עם כל דיווח חדש שוטף אותי גל של ייאוש: "באמת? עדיין?", אני זועקת בתוכי. "מתי זה ייפסק?". בעבר הייתי מגיבה בעיקר בכעס, אבל נתקלתי בכל כך הרבה סקסיזם בעולם המדע ב-30 השנים האחרונות, ששום דבר לא מפתיע אותי יותר. כמה מיושן ומעייף העניין הזה. ואז מתעוררת בי עליזות קלה: לפחות מענישים אותו. לפחות את חלקם. סוף סוף יש קמצוץ של צדק. אמנם המנחה שלי נחלץ מהעניין ללא רבב, אבל כעת יש מרצים שנמצאים אשמים בהטרדה מינית ונדרשים לעבור סדנאות התנהגות, אחרת יושעו מהוראה.

ברקלי אילצה את ג'פרי מרסי (Marcy), אסטרונום רב השפעה (מן המובילים בגילוי אקזופלנטות) ומטרידן סדרתי, להתפטר. ובכל זאת, מעטים המדענים הבכירים שמאבדים את משרתם בגין עבירות המצדיקות פיטורים בתעשיות אחרות. במקרה של מרסי, תגובת האוניברסיטה הייתה פושרת למדי: למרסי היו מענקי מחקר בשווי מיליוני דולרים והוא הוזכר כמועמד אפשרי לפרס נובל. הוא התפטר רק לאחר שסטודנטים וחברי סגל הקימו קול צעקה, ולאחר שנשלח מכתב החתום על-ידי עשרות עמיתים מהחוג לאסטרונומיה. עבריינים אחרים שמרו על משרותיהם.

באופן תיאורטי, סטודנטים יכולים כעת להגיש תלונות, אף על פי שלא ברורה מידת התמיכה שהם עשויים לצפות לה. סטודנטיות לתארים מתקדמים נמצאות במצב רגיש במיוחד כאשר המטריד שלהן הוא גם המנחה שלהן, כפי שקרה לי. כמו בתחומים אחרים, קריירות מדעיות תלויות בבריתות ובהמלצות, אבל חיוני גם רקורד מחקרי טוב, ולעתים קרובות דבר זה קשור מהותית למחקר של המנחה. דוקטורנטיות ופוסט-דוקטורנטיות שעובדות במעבדה של מדען בכיר תלויות באישור שלו על שנים של עבודה, ולכן הן מקבלות על עצמן סיכון אדיר אם הן מחליטות לצאת נגדו בפומבי ולהחריב את מערכת היחסים. עומק הבעיה הובהר בשנה שעברה כש-Ask Alice, טור הקריירה של מגזין Science, פרסם את עצתו ל"מודאגת", פוסט-דוקטורנטית שהמנחה שלה "לא מפסיק להציץ לי בחולצה". כותבי הטור ייעצו שאם ההתנהגות לא תחריף, כדאי למודאגת לקבל את זה ב"רוח טובה". בעקבות הסערה שקמה הוריד המגזין את התשובה והחליף אותה בהתנצלות. אנחנו לא מדברים כאן על עיתון סטודנטים זניח: Science (לצד Nature) הוא מגזין המדע המוביל בעולם.

בטור דעה שהתפרסם בניו יורק טיימס במרץ, הגיאו-ביולוגית הוֹפּ ג'ארֶן (Jahren), מחברת ספר הזיכרונות רב המכר, Lab Girl (ראה אור ב-2016), כותבת שפעמים רבות היא נאלצת לייעץ לתלמידות לשעבר המקבלות הצעות מיניות בלתי רצויות. היא מזכירה מקרה שבו מרצה הכריז (במיילים) כי פוסט-דוקטורנטית בקבוצת המחקר שלו היא "מושכת להפליא" ו"חנונית חמודה", ושהוא "פשוט לא מסוגל להתעשת" בכל פעם שהיא בסביבה. ג'ארן, כמו רבות מאיתנו, מוצאת את עצמה קרועה בין זעם לתשישות. כפי שהיא מציינת באירוניה, ייעוץ לעמיתות צעירות אינו משהו שאפשר לציין בקורות החיים, אף על פי שזהו שירות חשוב מאין כמוהו לקהילה המדעית. בחודשים האחרונים התלהט באינטרנט הדיון בנושא, ומספר גדל והולך של נשים מעולם המדע חולקות את סיפוריהן והאסטרטגיות שלהן ומעניקות תמיכה מוראלית זו לזו. הדבר המייאש ביותר הוא ההיקף האדיר של הבעיה.

את מחירה העגום של תשוקה מינית בלתי רצויה נאלצתי לשלם פעמיים, כיוון שבשנה האחרונה לתואר שלי במדעי המחשב עברתי שוב את אותה חוויה. גם הפעם אמר לי המרצה שאמור היה להיות המנחה שלי, שהוא התאהב בי ומעוניין ברומן, ושאם לא אשתף פעולה הוא יפסיק להנחות אותי. הפעם עזבתי את האקדמיה לא רק בשאט נפש, אלא בייאוש. הרגשתי שאין טעם להירשם לתחום שלישי, ולכן זנחתי את המדע והלכתי לעבוד בתעשיית הקולנוע האוסטרלית, שהייתה אז בחיתוליה. אבל התגעגעתי ליופי של הפיזיקה, ותוך שנה החלטתי להפוך לכתבת מדע. רציתי לחלוק עם אחרים את התחום שאני אוהבת – ורק בדיעבד הבנתי שהייתי צריכה גם להציל את תדמיתו של המדע בעיניי.

טלסקופ כוכבים

"הרואה את העבר", טלסקופ ב-Mt. Hamilton, קליפורניה. תצלום: דניאל הוהרד

נדרשו לי יותר מ-30 שנה כדי להרגיש שאני מסוגלת לדבר על כך בפומבי, ובייחוד בפני עולם המדע, שעדיין רווי בסקסיזם וממשיך לשמר את מיתולוגיית שוויון ההזדמנויות. זוהי הפעם הראשונה שאני מדברת על החוויה שלי מחוץ למעגל קטן של בני משפחה וחברים.

בתקופה שבה נדחקתי אל מחוץ לעולם המדע, עוד לא דיברו באקדמיה בכלל על סוגיית ההטרדה המינית. למעשה, הנושא רק החל לחדור אז לשיח הציבורי. אמי, ברברה ורטהיים, הייתה אחת החלוצות שעזרו לנסח את החקיקה והמדיניות בנושא זה באוסטרליה.

בזכותה ידעתי שמה שקורה לי אינו הוגן, אבל עדיין לא היו באקדמיה מנגנונים להתמודדות עם הבעיה. צפיתי באמי נלחמת למען זכותן של מזכירות ומנקות בארגונים הממשלתיים לא לסבול מהטרדות, ותמיד נראה לי אירוני שדווקא העולם האינטלקטואלי מאחר לתת מענה לבעיות האלה. מסתבר שלאקדמיה באופן כללי, ולמדעים בפרט, יש היסטוריה ארוכה ומבישה של עוינות כלפי נשים. לא רק שהחוגים המדעיים באקדמיה לא הובילו את המאבק למען שוויון מגדרי, הם אף פיגרו אחרי המגמות החברתיות הרחבות.

ראו לדוגמה את המקרה של ליזה מייטנר, ממגלות הביקוע הגרעיני (1878-1968). בתקופתה, נשים לא והורשו ללמוד במוסדות ציבוריים להשכלה גבוהה ברוב מדינות אירופה, אבל באמצעות מורים פרטיים, ובעזרת הוריה הנאורים (אביה היה עורך הדין היהודי הראשון באוסטריה), היא השלימה דוקטורט בפיזיקה. אפילו אז, ב-1905, היא נאלצה לבקש רשות להשתתף בהרצאותיו של מקס פלאנק, מאבות מכניקת הקוונטים, שעד אז לא התיר לנשים להשתתף בשיעוריו. לאחר מכן, כשעבדה במכון קייזר וילהלם בברלין, דרשו ממנה לערוך את המחקר שלה במרתף, הקומה היחידה שהיו בה שירותים לנשים, והיא זכתה להכרה רק כ"אורחת" ללא תשלום של עמיתהּ למחקר. כשהוענק פרס הנובל על גילוי הביקוע הגרעיני, מייטנר לא נכללה ברשימת מקבלי הפרס. במהלך הקריירה המרשימה שלה היא הייתה מועמדת לנובל עשר פעמים, אך מעולם לא זכתה.

הייתה גם אמי נֶתֶר (1882-1935), מתמטיקאית מובילה מראשית המאה ה-20, מענקי הפיזיקה המודרנית. נתר הצליחה להשלים את הדוקטורט כי למדה באוניברסיטה גרמנית שבה אביה לימד מתמטיקה. לאחר שעבדה במשך שנים ללא תשלום והייתה דמות מובילה בתחום האלגברה המופשטת, היא הוזמנה להצטרף לחוג למתמטיקה באוניברסיטת גטינגן, שהייתה אז המרכז המוביל בעולם למחקר מתמטי. כשהחוג לפילוסופיה התנגד לצירוף אישה, ביקר המתמטיקאי דויד הילברט את העמדה הזו: "אנחנו בכל זאת אוניברסיטה, לא בית מרחץ". נתר קיבלה את המשרה, ולאחר מכן גילתה שסימטריות מתמטיות שוכנות בלב כל חוקי השימור הפיזיקליים, תובנה שנחשבת כיום לאחת החשובות בפיזיקה: החיפוש אחר "תיאוריה סופית" הוא, ביסודו, חיפוש אחר חוק הסימטריה האולטימטיבי.

מייטנר ונתר היו בנות תקופתו של אלברט איינשטיין (נתר עזרה לו לפתח את היסודות המתמטיים של תורת היחסות הכללית). מדהים לחשוב שנשים מבריקות כל כך הורשו לעסוק במדע רק בזכות קשרים משפחתיים. זהו חלק מדפוס היסטורי רחב, שבמסגרתו פחות או יותר לכל הנשים המוכרות לנו מעולם המתמטיקה והפיזיקה היה קרוב משפחה או חבר משפחה, גבר, שהשקיע מאמצים כדי לעזור להן לעקוף את הסקסיזם המערכתי. למארי קירי, לדוגמה, היו גם אבא נאור וגם בעל שתמך בה ללא סייג (פייר, פיזיקאי חשוב בעצמו). בדומה למייטנר ונתר, רוב הפיזיקאיות שפעלו לפני אמצע המאה ה-20 נאלצו לשאת עשרות שנים של השפלות, עבודה ללא שכר והדרה שנראית כיום בלתי נתפסת. בכל פעם שאני, באופן אישי, נתקלת בסקסיזם בעולם המדע, אני עוצרת לרגע וחושבת על נתר: כיצד היא התמידה לנוכח המשוכות האלה, לא ויתרה והגיעה לגדולות למרות הכוחות שניסו למנוע זאת ממנה. כמה מעוררת השראה!

ואז אני חושבת על כל הנשים הצעירות שנדחקות אל מחוץ לעולם המדע בגלל הטרדה מינית ואי-צדק מתמשך, ומשהו בתוכי מתפוצץ מזעם. בסוף הטור שלה בניו יורק טיימס, הוֹפּ ג'ארן אומרת לנו שאותה "חנונית חמודה", הסטודנטית הטובה ביותר שהייתה לה, שוקלת לעזוב את התחום. שתיים מהמתלוננות נגד מרסי כבר עזבו את האסטרונומיה. כמה פוטנציאל אנושי יקר ערך יורד לטמיון כי גברים בעמדות כוח מרשים לעצמם לשלוף את הדחפים המיניים שלהם? בברקלי, שם התפטר לאחרונה דיקן בית הספר למשפטים לאחר שהוגשה נגדו תלונה בגין הטרדה מינית, הדוקטורנטים ארגנו בטוויטר עצומה הדורשת מהאוניברסיטה לנקוט עמדה נחרצת יותר. העצומה יצאה נגד "היררכיה אקדמית... שמציבה עובדים, דוקטורנטים, פוסט-דוקטורנטים וחברי סגל אחרים בעמדות פגיעות במהותן".

אחד המכשולים הניצבים בפני נשים בעולם המדע הוא הגישה הרווחת והמתמשכת שאומרת כי בתוך תוכנו אנחנו לא באמת מספיק טובות. מהגישה הזו משתמע כי שיעור נשירה גבוה של נשים אינו הפסד גדול לאקדמיה. ב-2005 באה העמדה הזו לידי ביטוי באופן מחריד, כאשר לורנס סאמרס, אז נשיא הרווארד, אמר בכנס, כי אם אין נשים רבות יותר בעמדות מדעיות בכירות באוניברסיטאות מובילות, אולי הדבר קשור לפערים שכליים בין המינים. המהומה שפרצה בעקבות הצהרה זו הובילה להתפטרותו ולמפגני דאגה רבים לגבי מצב הסקסיזם באקדמיה. מאז חלף עשור, ואנו ממשיכות לסבול מסקסיזם באקדמיה.

מה שמפתיע אותי לגבי סאמרס אינו העמדה שלו – מניסיוני, זו עמדה נפוצה למדי בקרב גברים בעמדות אקדמיות בכירות – אלא שהוא חשב שהוא יכול להביע אותה בקול רם. כנראה שלא הבין כמה אבסורדי להכריז, בפורום אינטלקטואלי, שלמחצית מאוכלוסיית הסטודנטים בהרווארד אין הכישורים המולדים המתאימים להשגת הצלחה אקדמית. כפי שאמר כביכול פיזיקאי מסוים, "רק בני זונות בוטים ומבריקים מצליחים בתחום הזה". על אף שזה מעולם לא היה נכון במאה אחוז (חשבו על הגאון העדין מייקל פאראדיי), האמירה הזו מתמצתת את התחושות שמורגשות היטב בקהילת המדעים והיוצרות מחסומים פסיכולוגיים וסוציולוגיים לא רק עבור נשים, אלא גם עבור גברים רבים. לאחרונה פרסם כתב העת Physics World דו"ח מיוחד על המכשולים הניצבים בפני פיזיקאים ופיזיקאיות לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים ובני מיעוטים במוסדות כמו CERN. סטריאוטיפים של גבריות בוטה יוצרים סביבה שמדירה מדענים פוטנציאליים רבים.

אני נזכרת כאן ב"אטלנטיס החדשה" מאת פרנסיס בייקון (1624), הטקסט המכונן של המהפכה המדעית, המציג את אחד החזונות הראשונים למכון המדעי של העתיד: בספרו רב ההשפעה של בייקון, המחקר המדעי מבוצע על-ידי כמורה, קבוצה של 36 "כמרים". מובן שכולם גברים. בייקון היה גם הראשון שהציע שיטה מדעית, שתיושם על גופה של ה"טבע", דמות נקבית: "ניצב אני כאן בכוונה להובילכם אל הטבע ולכל ילדיה, כדי לכבול אותה לשירותכם ולהפכה לשפחתכם". כפי שג'ארן כותבת: "השיטה המדעית היא חסרת פניות, אבל התרבות המדעית? זה כבר סיפור אחר".

מדכאת מכול היא יכולתו של הסקסיזם להמציא את עצמו מחדש וללבוש צורות חדשות, בדיוק כשנדמה שאנחנו עומדים להתגבר על הצורות הישנות. יש סימנים לכך שהפסקנו להתקדם מבחינת ייצוג נשים במדעים המדויקים ומדעי הטבע, ומכאן אנו לומדים שהבעיות המבניות היסודיות עוד לא נפתרו. לפי הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית, רק 20 אחוז מהדוקטורנטים לפיזיקה בארצות הברית הם נשים, והנתון הזה לא השתנה באופן משמעותי כבר 20 שנה. במדעי המחשב, שיעורן עומד על 21 אחוז: פחות מאשר לפני 20 שנה. כשלמדתי מדעי המחשב, הנחנו שהתחום החדש הזה יהפוך במהרה למרחב של שוויון. אבל עולם הטכנולוגיה, ובראשו ה"משבשים" מעמק הסיליקון, הוא גברי ביסודו ורווי תוקפנות מינית מהסוג הישן.

העוינות של עמק הסיליקון לנשים נחשפה באופן מחריד בסיקור התביעה של אלן פּאו מ-2015. פאו, שעבדה עבור חברת הון הסיכון הטכנולוגית המובילה "קליינר, פרקינס, קולפילד אנד באיירס", תבעה את מעסיקיה משום שלא מינו אותה לשותפה. במשפט נחשפו פרטים המעידים על תוקפנות מינית נרחבת בתעשייה (אחד מעמיתיה של פאו דפק לילה אחד על דלת חדר המלון שלה כשבידיו בקבוק שמפניה ולגופו חלוק אמבטיה בלבד), וסקסיזם בלתי נתפש (במקרים רבים, נשים בחברות הון-סיכון אינן מוזמנות לארוחות ערב עסקיות עם יזמי סטארט-אפ מתוך פחד שהן יקלקלו את האווירה). המוסכמות ותחושות הזכאות הגבריות של העולם הישן פשוט נדדו לעולם הטכנולוגיה.

נערות ליד מחשב ביום לעידוד לימודי מדע

יום לעידוד נערות ללמוד מקצועות הייטק. תצלום: United States Mission, Geneva

כשהחלטתי להיות כתבת מדע, נשבעתי לעצמי שאמצא דרכים לעניין נשים במדע. במשך עשר שנים כתבתי טורים קבועים על מדע וטכנולוגיה עבור עיתוני נשים, בהם "ווג" האוסטרלי ו-Elle. פעילות מסוג זה לא זוכה לשבחים בעולם המדע והמדע הפופולרי, אך זו הייתה אחת המשימות המאתגרות ביותר שהיו לי. בעזרת הטורים האלה הגעתי לקהל נשי גדול שלעולם לא היה רוכש מנוי לעיתון מדעי. אם אנחנו באמת רוצים נשים רבות במדע, אנחנו צריכים להפסיק לבקש מנשים "לבוא למדע" ולהתחיל להבין איך המדע יכול לבוא לנשים.

אין הכוונה שנשים אינן עשויות להתעניין בערוצים המדעיים המוכרים – אני עצמי קוראת מגזינים מדעיים. אבל העמדה הזו מכירה בעובדה קיימת שאנו נוטים להתעלם ממנה: רוב הפורומים המדעיים הומצאו על-ידי גברים ומנוהלים על-ידי גברים, באופן המשמר את האינטרסים של קהל שרובו המכריע גברי. לא רק נשים אמורות לדרוש שינוי.

הכתיבה ב"ווג" לא עוזרת ישירות לנשים המנסות לטפס בסולם המקצועי של עולם המדע, אך היא מעודדת אתוס תרבותי רחב יותר שבסופו של דבר, באופן עקיף אך מוחשי, עוזר לסדוק את החזות הציבורית הגברית-להפליא של המדע. עולם המדע מיוצג לעתים קרובות כל כך על-ידי דברים כמו רובוטים וגשושיות, ואף על פי שאלה כלים נטולי מגדר, הם אינם מעניינים מבחינת נערות רבות (ובלי ספק לא עניינו אותי כשהייתי בבית הספר).

המדע נוגע במגוון גדול של פעילויות אנושיות, אז למה שלא נציג את הגיוון הזה בעיתוני נשים ובמקורות אחרים שנשים רבות ונערות רבות קוראות ונהנות מהם?

טווח העיסוק שלי ב"ווג" היה רחב: כתבתי על הקוסמולוגיה של המפץ הגדול, פסולת גרעינית, "ריפוי" ביולוגי של קרקעות והנדסה גנטית, ומעולם לא חששתי לתאר את העקרונות המדעיים עצמם. עם זאת, תמיד הקפדתי לכלול בתיאורים שלי ממד אנושי ולשלב הומור והנאה כשהדבר התאפשר לי. אני יכולה להעיד שקשה יותר לכתוב על מדע עבור "ווג" מאשר עבור מדור המדע של הניו יורק טיימס. ומבחינתי זו הייתה, למעשה, שליחות מיסיונרית: כמו ג'ארן, גם אני מאמינה שאם ברצוננו לתמוך בנשים במדע, אסור לנו להסתפק בפעילויות שמושכות את תשומת לבן של וועדות הקביעות האקדמיות.

השאלה הגדולה יותר היא: מה נחשב ל"מדע" בזירה הציבורית? ומי מגדיר זאת?

באופן כללי, הגברים מגדירים זאת. לפני עשר שנים, כחלק ממשימתי להנגיש את המתמטיקה והמדע לנשים, השקתי פרויקט המשלב בין מתמטיקה למלאכת יד. בעזרת טכניקה המשלבת בין גיאומטריה היפרבולית לקְרוֹשֶׁה, שהומצאה על-ידי המתמטיקאית דַיְינה טאימינה (Taimina) מאוניברסיטת קורנל, התחלתי לעבוד עם קהילות של נשים מכל העולם על יצירת הדמיות קרושה של שוניות אלמוגים. שוניות חיות (הנמצאות כעת בסכנה בגלל שינוי האקלים), עם פני השטח מלאי הבליטות והחריצים שלהן, הן ההתגלמות הביולוגית של הגיאומטריה ההיפרבולית. קשה לבני אדם ליצור מודלים של המבנים האלה, אבל ניתן לעשות זאת בעזרת קרושה.

מיליוני נשים בארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה ואיחוד האמירויות הערביות נחשפו לשוניות הקרושה האלה, אך אף אחד מגופי המימון שפניתי אליהם לא מצא לנכון לממן את הפרויקט. כפי שאמר לי בבוטות מנהל פרויקטים בקרן מדע אמריקנית גדולה: "קשה לי להאמין שחבורה של נשים שיושבת וסורגת זה מדע אמיתי". אם זו הגישה הרווחת בקרן שאחת ממטרותיה המוצהרות היא עידוד השתלבות נשים במדע, לא פלא שאנו הנשים נאלצות לצעוד נגד הרוח בחזיתות רבות כל כך.

 

מרגרט ורטהיים היא כתבת מדע, אמנית ואוצרת ילידת אוסטרליה. היא חיברה שישה ספרים, בהם Pythagoras’ Trousers (משנת 1996), סקירה היסטורית של פיזיקה, דת ונשים. פרויקט Crochet Coral Reef, שאותו יצרה יחד עם אחותה התאומה כריסטין ורטהיים, הוא מיזם פורץ דרך המשלב בין מדע ואמנות, שבו השתתפו כבר אלפי נשים מ-35 ערים ומדינות בארצות הברית, בריטניה, גרמניה, אוסטרליה ואיחוד האמירויות הערביות.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: מתוך "אנשי קידמה" (Men of Progress), כריסטיאן שוסלה (1857). תצלום: Google Art Project

Save

Save

Save

Save

Save

Save

Save

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מרגרט ורטהיים, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

24 תגובות על סקסיזם מדעי

01
ד.

משפט המפתח במאמר הזה הוא: "אחת הסיבות בגללה למדתי פיזיקה הייתה כדי להימלט מהעולם המורכב של הרגשות האנושיים."

אנשים שרוצים להימלט מהעולם המורכב ולהמיר אותו בנוסחאות - בהכרח סובלים, אך לא בגלל מינם דווקא ולא בסביבה המדעית דווקא. הם סובלים בגלל שבחרו בפתרון כוזב של בריחה מן המציאות ולא התמודדו עם הפחדים והעמדות הנוקשות שלהם עצמם.

כמובן שלא כל הבוחרים במדע עושים זאת מסיבות אלו ולא כל המדעניות רואות את עצמן כקרבן. אבל הקרבניות היא באופנה כיום וההתמודדות העצמית לא, וזה מקומו וצידוקו של המאמר.

אם יש קורא או קוראת שמזדהים רגשית עם המאמר אני מפציר בהם להתעלם מן הסיפוק שבמחשבה "אני לא לבד" ולא ללכת שולל אחרי הפתרון של האשמת הסביבה על שאינה סטרילית וחפה מיצרים. רק בהתמודדות הכוללת את המציאות הפנימית שלכם תיפטרו מן המועקה.

    02
    הייתי שם

    לא רואה במאמר קורבניות או האשמה של הסביבה.
    לצערי מנגנוני ההדרה האלה הם אכן חלק מהמערכת המדעית ופועלים, אגב, לא רק נגד נשים, אלא נגד כל הקבוצות המוחלשות (כמה מזרחים יש באקדמיה? ערבים? אתיופים?). ראיתי במו עיני.
    בעיני המאמר בא לקדם מודעות למנגנונים האלה וזו דרך אפקטיבית להילחם בהם. כשנפסיק להאמין שמגדרנו או מוצאנו משפיעים על היכולת שלנו ושל אחרים להצליח במדע, נהיה חופשיים וחופשיות להמריא.

    03
    סוציולוג

    ואני מוסיף את תמיכתי בד. כדי שהתגובה שמתחת לא תהיה היחידה שמקבלת תמיכה. התקינות הפוליטית הצדקנית, המוסרנית, הסטרילית, המתחסדת והמתקרבנת היא אויבת הרבה יותר מסוכנת למדע, להגיון ולרציונליות המודרנית, מאשר אירועים ספורדיים של הטרדות מיניות בקמפוס.

    04
    ד.

    מעניין מה אנשים קראו לתוך דברי שלעיל.
    הדברים לפניכם, ואין בהם מילה פוליטית אחת, לא בעד ולא נגד פמיניזם, לא אם יש אפלייה או אין. יש בהם רק אמירה אישית על מי שרואה את עצמו קורבן לעומת מי שרואה את עצמו כיכול לשנות את מצבו.
    נא לקרוא שנית ולהבין - מה יכול לעזור לך, הקורא/ת, ומה לא יועיל.

    07
    אריאל

    הידד לעדן ובוז לד ולתומכיו.
    נראה לכם "אירועים ספורדיים של הטרדות מיניות בקמפוס"? הכותבת מביאה 2 דוגמאות בהן המשך הקריירה שלה היה תלוי בלשכב עם המנחים. שהם בעצם לא פחות ממשדלים לזנות (ואני מניחה שאתם בעד גם הזנאות , השידול והבחירה הצופשית של הנשים שנאלצו לבחור בחירה קשה) לקרוא לזה ספורדי זה פשוט בדיחה.
    מקווה שבפעם הבאה זה יקרה לכם - שאיזה גבר כפול מגילכם יחזיק את עתיד הקריירה שלכם תתוי בנכונותכם לשגול אתכם בעכוזו.
    נראה אותכם אז עם ה"ספורדיים" שלכם

09
אייל חן

כצפוי, המגיבים מאשימים את הקורבנות במקום את סוטי המין. דבר המעיד על עצמם...
שנית, עצוב שהתפטרות המטרידנים נחשבת לעשיית צדק, בזמן שעונשי מאסר וחיובם בפיצויים כבדים, הוא הדבר הנדרש למלחמה בתופעה.

10
אדם

אמי בפוזיציה בכירה באקדמיה וסבתי גם כן הייתה אשת קריירה ענפה, ואת הקדוקטורט שלי עשיתי תחת מנחה נקבה, וכל בנות זוגותי היו שנים עם תארים גבוהים וגקריירה. המהפכה הפפמיניסטית הצליחה מעל המצופה וטוב שכך. אדם צריך להמדד רק בכשרונות בהקשר המקצועי.
אבל חברים: התפתחה בעיה מהותית בשנים האחרונות כתוצר של המפכה הפמיניסטית:
משהו לא טוב קורה בחברה האנושית בהקשר של יחסים בין גברים לנשים. או בעצם בין זכרים אנושיים לנקבות אנושיות.
אני חושב שהמקרה המתואר של הסטודנטית אינו הטרדה מינית כלל ועיקר אלא התנהגות טובה ותקינה של זכר מול נקבה.
זכרים אנושיים נדרשים וזה טבוע עמוק בגנים שלהם להתחיל ולפלרטט ולהתעסק עם נקבות. זה טוב. וכשהזכר בעמדת כח זה גם טוב גנטית ונכון לעשות.
צריך לאפשר לזכרים להתחיל עם נקבות. צריך להגביל זאת כמובן- אלימות, אונס אינם חוקיים ויש גבול ברור. אבל להחמיא חזור והחמא על המראה, לומר שמאוהב , גם אם זה חוזר על עצמו , זה תקין ורצוי בחברה. צריך לוודא עונש למקרה שהנקבה מחליטה לא להענות לחיזורים כך שלא תיפגע בה מבחינת תעסוקתית, ואפשר ליצור מנגנונים וחינוך לכך. אבל פרופסור שמזמין את הסטונדטית שלו למשרדו ואומר לה שהיא סקסית ורוצה לשכב איתה, זה לטעמי דבר טבעי ולגיטימי לחלוטין, וטוב לכולם, גם לסטודנטית.
זה היה הנוג מאז שבני אדם הינם בני אדם והאמת שגם לפני זה.....ואין לעצור זאת.
הורי התגרשו: אבי הרופא הכיר והתחתן עם המטופלת שלו שאותה ילד והייתה בזמנו נשואה, ואמי התחתנה עם המנחה שלה הפרופסור. שני הזוגות חיים באושר ובאהבה. היום זה לא היה קורה.
המטטטלת של השיויון מאז המהפכות הפמיניסטיות של המאה 20 נעה משוביניזם מוחלט לנשים , לכיוון טוב של שיויון הזדמנוות אך המשיכה יותר מידי :ימינה", עכשיו מתרחש טרור פמיניסטי, ופוגעי בהתהנגויות טבעיות ונכונות של גברים מול נשים.

12
מיכל לס

אדם, כשהמנחה שלה מודיע לה "או רומן או תואר " איך בדיוק אתה קורא לזה? זו לא רק הטרדה מינית זו גם סחיטה באיומים.

13
אדם

כפי שכתבתי, במקרה של הפרעה למהלך החיים המקצועיים באופן ברור- וצודקת שזה כך במקרה הזה- אזי זה לא תקין וצריך למנוע זאת פלוס ענישה. אבל אם המנחה היה אומר לה כל יום שאוהב אותה ורוצה להכנס איתה למיטה, אבל תוחם זאת בזה בלבד, אזי זה לגיטימי.
כיום אני חושש לסגור דלת כשיש לי עובדת במשרדי, זה פוגע בכולם. לא טוב ולא נכון לחברה שלנו ולפרטים שבה.

    14
    הדס ענבר

    אדם, אני שמחה בשביל העובדות שלך שאתה לא סוגר את הדלת במשרד שלך לאור כל מה שכתבת. מקווה שאתה "רק" חושב שזה לגיטימי להטריד נשים ולא גם פועל באופן שאתה כותב. הייתי מסיימת את ההערה הזו בכך, אבל למען הגברים האחרים שאולי קראו את התגובה שלך והזדהו (וברוב חוכמתם בחרו לשתוק) אני אתיחס קצת יותר לפרטים שהעציבו אותי:
    1) "המהפכה הפפמיניסטית הצליחה מעל המצופה וטוב שכך. "
    זו טעות נפוצה. זה בסדר, לא אשמתך שאתה מוקף בנשים מוכשרות שאכן יוצרות אשלייה שיש שיוויון. למען האמת לי זה גם לא מפריע להיות מוקפת ברוב גברי באקדמיה. אבל זאת תהיה טעות לומר שהגענו לשיוויון. המהפכה עוד לא הצליחה, נשים עוד לא השתלבו בתחומי המדע וההנדסה (לא מדברת על תחומים אחרים פשוט כי לא מכירה אבל מניחה שגם במדעי הרוח אין 50-50) בכל שלבי התפתחות הקריירה, ספציפית אני מדברת על עמדות בכירות באקדמיה ולא תואר ראשון (או אפילו דוקטורט), וכמובן על דרישות שכר בהמשך אם יוצאים לתעשיה.
    2)"צריך להגביל זאת כמובן- אלימות, אונס אינם חוקיים ויש גבול ברור. "
    מעולם לא הייתי שמחה כל כך שיש חוקים כאלו, מה דעתך לגבי חוקים נגד סקסיזם?
    3) "אבל פרופסור שמזמין את הסטונדטית שלו למשרדו ואומר לה שהיא סקסית ורוצה לשכב איתה, זה לטעמי דבר טבעי ולגיטימי לחלוטין, וטוב לכולם, גם לסטודנטית."
    מה??!! איך זה יכול להיות בכלל שקיימים ב2016 אנשים שחושבים שזה לגיטימי. שוב, אני ממליצה לך להמשיך בנוהג של דלת פתוחה כשהעובדות שלך במשרד, למענן.
    4) "אבל להחמיא חזור והחמא על המראה, לומר שמאוהב , גם אם זה חוזר על עצמו , זה תקין ורצוי בחברה."
    זה נקרא הטרדה אם הן לא מעוניינות. באופן כללי זה לא מקצועי להתייחס למראה של עובדת, אז תתמקד בעבודה שלך (או שלה) ולא במה שהעובדת בחרה באותו היום ללבוש.
    5) "אבל פרופסור שמזמין את הסטונדטית שלו למשרדו ואומר לה שהיא סקסית ורוצה לשכב איתה, זה לטעמי דבר טבעי ולגיטימי לחלוטין, וטוב לכולם, גם לסטודנטית."
    אם הפרופסור מודע לכך שהוא מאוהב בסטודנטית שלו הוא צריך אכן לחשוב על פתרון אחר עבור הסטודנטית שיצמצם את האינטרקציה שלה איתו מבלי לפגוע בקריירה שלה. האם זה בפועל קורה? סביר שלא כי איזה חוקר ירצה להתוודות על רגשותיו לסטודנטית שלו כשהוא פשוט יכול להטריד אותה סדרתית מבלי שיעשו לו דבר?

    מה שיותר מדאיג אותי זה כמות הפעמים התגובה שלך שאתה כותב "לגיטימי", "תקין", "נכון", "גנטי" ו"טבעי". אין שום דבר "תקין" בלנצל יחסי מרות. ואם אישה בעמדה בכירה באקדמיה (אם יש חיה כזו) הייתה מנצלת גבר כפוף לה הייתי מתקוממת באותה מידה, ככה שלא מדובר ב"טרור פמיניסטי". אני שמחה שלהורים שלך זה הסתדר, אבל לי זה לא היה מתאים אם המנחה שלי היה אפילו חושב שזה לגיטימי להתחיל איתי.

16
אדם

הדס, סגנון תגובתך ותוכנו מאששים את הטענות שהעליתי בתגובה שלי: את משתמשת בטיעונים שונים וכופה אותם על השיח בשימוש באיום מרומז לפגיעה -משפטית יש להניח- בגברים אם לא יצייתו לקוד ההתנהגות שלטענתך הוא נכון. ציטוט חופשי שלך: "טוב שגברים הקוראים זאת שומרים בחכמה על שתיקה, טוב שאתה שומר על דלת פתוחה", וכאלו אמירות המכסות רק חלקית על איום.
קבוצה של נשים, לוחמניות ואולטרה שוביניסטיות, חטפו את הדרישות הלגיטימיות לשיויון הזדמנויות בין נשים לגברים, השיוויון הליגטימי והנדרש, והפכו בו קרדום לפגוע בגברים כי הם גברים ולפגוע באינטראקציה הטבעית, כן הטבעית, של גברים ונשים. וזאת לטעמי ממניעים מיזוגניים ושוביניסטים טהורים. קבוצה קולנית ואלימה שמחרבת יחסים רומנטיים מינייים בין נשים לגברים בחברה שלנו. וסופה שקבוצה זו תעלם, כי היא שלילית. ושוב הדס, למקרה שלא הייתי ברור, אחזור: ניצול יחסי מרות לטובת מין ורומניטיקה- בהגבלות המתאימות- הוא נכון וטבעי ומתרחש מדורי דורות. זה שעלו קולות שונים בשנים האחרונות שזה לא לגיטימי לא הופך את זה ללא לגיטימי.
לגבי היות נשים בעמדות כח, תסתכלי על נשיאי ונשיאות האוניברסיטה, החשבת הכללית, השרות, נשיאות הבנקים ועוד. טענותייך לא רלוונטיות יותר וכיום משומשות לא לקדם נשים אלא לתקוף גברים ולפגוע ולסרס אותם. אנו רואים זאת גם במאבק הנשים למנוע מגברים גרושים להיות אבות שווים.
את שוביניסטית לצערי, ולא רואה זאת.
במקום לתקוף ולהיאחז בדיעותייך "המקובלות" תעשי רגע חושבים ותשקלי דעות אחרות ללא התבצרות מגדרית.
ובלי איומים.

לא ברור לי למה היא עזבה את הפיסיקה ועברה למחשבים בגלל המנחה המטריד, ניתן היה למצוא מנחה אחר או באונ' אחרת,
כנ"ל לגבי העזיבה של תחום המחשבי לאחר מכן.

18
לארי סאמרס

הביקורת על דבריו של לארי סאמרס היא היסטרית, צבועה ואנטי-מדעית. בנאומו הוא התייחס לכך שהנתון היבש הוא ששיעור הנשים באקדמיה נמוך משעורן באוכלוסיה, והציע שלוש היפותזות שעשויות להסביר את התופעה. אחת מהן הייתה התיאוריה שעל אף שהאינטיליגנציה של גברים ונשים מתפזרת סביב אותו ממוצע, השונות אצל גברים גבוהה יותר. יש לכך הן בסיס אמפירי והן תיאורטי וייתכן שזה גם מסביר מדוע גברים זוכים לייצוג יתר בכל מה שנובע מאינטליגנציה נמוכה (פיגור שכלי, פשיעה). לכן, ייתכן שחלק מהפער מוסבר ע"י ההבדל בשונות: אם דרישת הסף למשרה אקדמית היא אינטיליגנציה מעבר לסף מסוים, אם גברים ונשים מתפזרים סביב אותו ממוצע אך השונות אצל גברים גבוהה יותר, הרי שבהגדרה שיעור הגברים יהיה גבוה משיעור הנשים מעבר לסף הגבוה.

בקיצור, זוהי תיאוריה מדעית תקפה (שעשויה להיות נכונה או שגויה) ומי שמוקיע אותו על כך שהעלה על דל שפתיו את אפשרות התכנותה אינו יותר טוב מהאיקוויזיציה שהעמידה את גלילאו למשפט.

21
גיל

חבריי הגברים. הגיע הזמן להכיר בעובדה פשוטה. אתם חושבים שאתם תקבעו מה טבעי ומה נכון ביחסיי גברים ונשים ואתם תקבעו איך נשים אמורות להרגיש ואתם תקבעו עד כמה פמיניזם הוא שלילי? מזל טוב, אתם שובניסטים! בדיבורים כאלה נתקלתי גם כאשר גברים לבנבנים מחליטים שהמילה "כושי" לא אמורה להעליב אתיופים. הו, כמה טוב להיות פריבילגי.

22
דן

עכשיו תארו לעצמכם שאותה סטודנטית היא גם אזרחית זרה שהויזה שלה תלויה בהמלצת המנחה וקבלו כוח אולטימטיבי משחית.
כאשר הסטודנטית השקיעה כבר את מיטב שנותיה וחסכונותיה הסיטואציה היא סחיטה באיומים ולא הטרדה. אני עצמי למדתי בבית ספר שבו למעלה מעשור לא סיימה אף אישה ורבות "בחרו" משום מה לפרוש 4 שנים לתוך הדוקטורט. קשה לי להאמין שהחולשה האקדמית של נשים אלו לא אובחנה שלוש שנים קודם.
אני חייב לציין שהשיטה האקדמית העכשווית כל כך רקובה שאני מתפלא שהמקרים האלו לא קורים יותר.

23
דני

כשלמדתי (מזמן) לתאר שני בת"א השתתפו באחד הקורסים שלש נשים שבאו מתחום לימודי מגדר. הן ניגשו לכל נושא ושאלה דרך המשקפיים המגדריות, גם אם הוא היה ממש רחוק מזה. זה היה בעיקר מייגע. לתנועה הפמיניסטית יש הישגים רבים, וטוב שכך, אבל ההכחשה הגורפת לאפשרות של הבדלים ביכולות בין גברים לנשים היא בעיקר לא נכונה ברמה המדעית. לא יתכן שלגברים יש יתרון בחשיבה מתמטית מול היתרון הנשי בחשיבה מילולית? זה ניתן לבדיקה בדרך מדעית, לא דרך קריאות להתפטרות. יש הטרדות מיניות בכל תחום עיסוק (אגב - לומר לבחורה שאתה מאוהב בה אינה הטרדה בעיני) וצריך לבערן, אין לזה קשר למדע.

    24
    גיל

    מחקרים מראים שספק רב אם יש באמת הבדל גנטי בין גברים לנשים מהבחינות הללו. בכל מקום שבו התקיים שיוויון בגישה לנשים התוצאות שלהן היו טובות לכל הפחות כמו אלה של הגברים.
    בכלל, מה שווה כל הקישקוש הזה, אם בכלל מדובר על ממוצע? אני צריך להזכיר את החוקר שטבע בבריכה עם העומק הממוצע של מטר? כל השיחה על הבדלים בין מגדרים היא מטופשת בעיקרה, ומטרתה היא לקבע נורמות חברתיות מפלות. ככל שהזמן עובר כך גם נחשפים השקרים על ההבדלים בין גברים לנשים, כמו ההבלים של הצבע הורוד והכחול.
    אני מסופק מאד אם אי פעם מישהו הואשם בהטרדה על התאהבות בבחורה בזמן של דייט. אולי אתה פשוט לא מבין את ההבדל בין דייט לבין יחסי מרות במקום עבודה.
    וכן, פמיניסטיות יכולות להיות מייגעות נורא. בדיוק כמו שובניסטים.