עד שנוכל להתחבק

המגפה שינתה את האופן שבו אנו יוצרים ומתחזקים חברויות. אחריה, האם נביט אחרת במעגל האינטימי שלנו?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

החורף התקרב, ומולי גולדסטין חשבה לקנות מעיל פוך חדש, כל כך חם, ממש כמו שק שינה לאזורים קפואים, עם שרוולים. היא אמרה לעצמה שרק כך היא תוכל להמשיך לפגוש חברים בניו יורק מחוץ לבית, והיא לא רצתה לוותר על זה, אף שהקפידה על ריחוק חברתי.

נקשרנו באופן שנדמה לי שהיה בלתי אפשרי אם לא היינו נפגשות בקבוצה קטנה כל כך

שמונה חודשים מפרוץ מגפת הקורונה, חיי החברה של עורכת הסרטים בת ה-40 כבר השתנו לבלי הכר. ישיבות בפאב עם עמיתים ומכרים היו לא יותר מזיכרון רחוק. במקומן, היא בילתה יותר זמן מאי פעם בחברת חברותיה הקרובות. היא יצרה סוג של ״בועת בידוד״ עם שתיים מהן, כך שהן יכלו לבלות זו עם זו גם בבית, אבל לא לפגוש אף אחד אחר. ככל שחלפו החודשים, הם הפכו למעין משפחה. ״נקשרנו באופן שנדמה לי שהיה בלתי אפשרי אם לא היינו נפגשות בקבוצה קטנה כל כך״, היא אומרת.

גולדסטין גרה לבד, והייתה בטוחה שהיא מופנמת מאוד, לכן היא הופתעה מכך שהתגעגעה כל כך לאינטראקציות אגביות פנים אל פנים. בסתיו היא פגשה שני אנשים חדשים, חברים של חברים, וזה בעיניה הרגע הכי מרגש של שנת 2020. ״לאחד מהם יש חצר, וישבנו שם מרוחקים זה מזה, אכלנו ארוחת ערב ובילינו, וזה היה כל כך מרגש. כבר ביליתי איתם שלוש פעמים ובכל פעם הרגשתי ממש בהיי״, היא אומרת. ״זה גרם לי להבין שזה מה שאני רוצה וצריכה״.

בעוד המגפה משנה את הדרכים שבהן אנחנו יוצרים חברויות ומשמרים אותן, חוקרים מתחילים לבחון את הדרכים שבהם היא משנה את מבנה המעגלים החברתיים שלנו.

מצד אחד, אנשים החולקים את ביתם עם אחרים – בני זוג, משפחות ושותפים לדירה – מבלים יותר זמן ביחד ומעמיקים את הקשרים שלהם. ורבים מחדשים קשרים עם חברים וקרובי משפחה רחוקים, באמצעות שיחות טלפון ושיחות וידאו קבועות, מהדקים קשרים ישנים, בעוד שחברויות חדשות יותר אבל פחות עמוקות מתפוגגות.

לעומת זאת, לאנשים שאין להם קשרים כאלה קשה יותר ליצור אותם. הדבר עשוי למנוע מהם את היתרונות הנפשיים והגופניים שבקשרים חברתיים בדיוק כשהם נזקקים להם במיוחד. ״בזמני מצוקה, משבר או אסון, העמידות האנושית תלויה בעושר ובחוזק הקשרים החברתיים״, אומר הפסיכולוג האבולוציוני רובין דנבר (Dunbar) מאוקספורד.

אנו יכולים ליצור קשרים משמעותיים עם אחרים גם כשאנו שומרים על מרחק בטוח. יתכן שנצטרך להיות יצירתיים

אולם, אנו יכולים ליצור קשרים משמעותיים עם אחרים גם כשאנו שומרים על מרחק בטוח. יתכן שנצטרך להיות יצירתיים. ורבים שהתייחסו לרשתות החברתיות שלהם כאל מובנות מאליהן, עושים כעת מאמצים מכוונים כדי לשמר אותן. חוקרים מקווים כי ההערכה המחודשת של קשרינו החברתיים תימשך גם לאחר המגפה, ותקרב אותנו עוד יותר זה לזה בסופו של החורף האפל.

הליכה, לבד, שקיעה, פארק

זאת לא האפשרות היחידה: מתבקשת יצירתיות. תצלום: ג'אפר מרט ג'ייהן.

אנשים הזקוקים לאנשים

חברות היא מנבאת טובה לאושר ולסיפוק בחיים – כך עולה ממחקרים: היא יכולה להקטין את הסיכוי למחלות ולהאריך את חיינו. ככל שאנשים מקיימים קשרים הדוקים עם הרשת החברתית שלהם, כך קטן הסיכוי שלהם לחלות וכך הם מחלימים מהר יותר ממחלות.

היעדר תמיכה חברתית עלול לעורר תגובת לחץ ביולוגית מופרזת, ולגרום דלקת שמגדילה את הסיכוי למחלות לב ולמחלות נוספות

גם ההפך הוא נכון: היעדר תמיכה חברתית עלול לעורר תגובת לחץ ביולוגית מופרזת, ולגרום דלקת שמגדילה את הסיכוי למחלות לב ולמחלות נוספות. מומחים לבריאות הציבור הגיעו למסקנה כי בארצות הברית הייתה מגפה של בדידות עוד לפני שהגיע נגיף הקורונה. ״הקורונה החלה משתוללת על רקע עלייה קיצונית בבדידות, בניכור ובנתק״, אומר אדוארד ברודקין (Brodkin), מרצה לפסיכיאטריה באוניברסיטת פנסילבניה ומחבר שותף (עם אשלי פלאת׳רה [Pallathra]) של הספר Missing Each Other: How to Cultivate Meaningful Connections. ״הדבר החמיר את המצב מאוד, אבל בוודאי לא יצר אותו״.

כדי ליהנות ממלוא היתרונות של הקשרים החברתיים, כך מציעים חוקרים, כדאי לתחזק רשת חברים רחבה – במידה. בראשית שנות ה-90, דאנבר הציע את השערת המוח החברתי, וטען כי ככל שפרימאטים יצרו במהלך האבולוציה קבוצות חברתיות גדולות יותר, הברירה הטבעית העדיפה את מי שיש להם מוח גדול יותר שהיה מסוגל להתמודד עם הדרישות של חיי חברה מורכבים. מחקרים בתחום הנוירו-אנטומיה מאששים את ההשערה הזו, ומצביעים על התאמה חזקה בין נפח האמיגלדה וגודל הרשת החברתית. מאחר שמוחם של בני האדם הוא הגדול ביותר, הם מקיימים קבוצות גדולות יותר – כ-150 איש. מספר זה מכונה ״מספר דאנבר״, והוא התגלה כיציב להפליא לאורך תרבויות ותקופות. חוקרים מעריכים כי קבוצות הציידים-לקטים מן התקופה הניאוליטית כללו כ-150 בני אדם, ממש כמו קהילות כאלה כיום. לדברי דאנבר, זהו גם הגודל המרבי של קהילות שהתאגדו בכוונה, החל בחברות אוטופיות אמריקניות מן המאה ה-19 וכלה בקיבוץ הישראלי המודרני.

הרשתות החברתיות אמנם מאפשרות לנו ליצור קשר עם מאות ואפילו אלפי בני אדם אחרים, אולם ממחקרים עולה כי מספר הקשרים המשמעותיים שאנו מסוגלים לנהל נותר זהה – בסופו של דבר, המוח שלנו לא גדל.

על פי הדגם של דאנבר, 150 הקשרים הללו מיצגים את המעגל החיצוני של סדרת מעגלים חברתיים בעלי מרכז משותף, שמספרים קטן פי שלושה ככל שהם נעשים אינטימיים יותר, כך שאנו נותרים עם 45 עד 50 חברים קרובים, 15 חברים קרובים עוד יותר וכחמישה חברים שהם המעגל הקרוב אלינו ביותר, ובכלל זה בני זוג רומנטיים, קרובי משפחה קרובים ביותר וחברים טובים.

המעגלים הללו אינם סטטיים: ידידים עשויים להפוך לחברים קרובים יותר, ואילו חברים קרובים עשויים להתרחק אל המעגל החיצוני או לנתק קשר. ההתנהלות ברשת חברתית מרובת שכבות כזו דורשת, גם בזמנים טובים, חישובים מורכבים, אומר פרופסור ג׳ף הול (Hall) המלמד תקשורת באוניברסיטת קנזס, וכיום הזמנים אינם טובים במיוחד.

המעגל הפנימי של 15 הקרובים אלינו הוא ״קבוצת ההזדהות״, קבוצת מי שאנחנו יכולים לסמוך עליהם שיזדהו איתנו ויתמכו בנו

במחקר משנת 2019, הול מצא כי כדי שידידות תהפוך לחברות קרובה נדרשות 40 עד 60 שעות מפגש, ואילו זר נדרש ל-200 שעות כדי להגיע אל המעגל הפנימי של 15 הקרובים אלינו, שאותו מכנה דאנבר ״קבוצת ההזדהות״ (Sympathy group), קבוצת מי שאנחנו יכולים לסמוך עליהם שיזדהו איתנו ויתמכו בנו. 15 החברים הללו מיצגים השקעה משותפת של לפחות 3000 שעות, ורובנו נעשה הכול כדי לא לנטוש אותם, אומר הול. במהלך המגפה, אנשים משמרים את ההשקעה הזו באמצעות שיחות טלפון ושיחות וידאו במקום מפגשים בפאב או במסעדה. אבל רבים מזניחים את המעגל החיצוני.

קבוצה, בני אדם, מסאי

השקיעו 3000 שעות ונוצרה הקבוצה האינטימית: כמוהם, כמונו. תצלום: סופיה סוביריה.

לפני המגפה, אומר הול, ״כשני שלישים מכל האינטראקציות שלנו ביום נתון היו פנים אל פנים, וזה היה גם שיעורם של האנשים שהיו חלק משגרת היום שלנו: בעבודה, בבית הספר, בחדר הכושר או בשכונה. הייתה חפיפה עצומה בין האנשים הללו, וחלק גדול מהם היו במעגל החיצוני ביותר של קשרינו״. ההישארות בבית, עבודה מרחוק וההיעדרות מהכנסייה או מחדר הכושר, גרמו לנו לאבד את רוב ההזדמנויות לאינטראקציות עם אותם מכרים. ״הם פשוט נעלמו״, אומר הול. ״עלה בדעתכם ליצור קשר עם הבחור מחדר הכושר ולהציע לשוחח בזום? לא, ממש לא. אבל אם הייתם הולכים לחדר הכושר, יכול להיות שהייתם מפטפטים איתו שוב ושוב״.

האם מפגשים איכותיים עם החברים הכי קרובים ועם בני זוג רומנטיים מנבאים חיים ארוכים ובריאות טובה? כן. האם מפגשים אגביים עם אנשים שיש לנו איתם קשרים רופפים מנבאים חיים ארוכים ובריאות טובה? כן

המעגלים הקרובים לנו ביותר מספקים את מרבית היתרונות הרגשיים והפסיכולוגיים של החברות, אבל גם למעגלים החיצוניים שלנו יש חשיבות. הקשרים הלכאורה חלשים הללו, אומר הול, מעצימים את תחושת השייכות שלנו, גורמים לנו לחוש קשר לקהילה שלנו, ותורמים לרווחה הכללית שלנו. ״זה אינו מצב של או/או אלא של גם וגם. האם מפגשים איכותיים עם החברים הכי קרובים ועם בני זוג רומנטיים מנבאים חיים ארוכים ובריאות טובה? כן. האם מפגשים אגביים עם אנשים שיש לנו איתם קשרים רופפים מנבאים חיים ארוכים ובריאות טובה? כן״.

חיים שלמים של שינויים חברתיים

מערכות היחסים שלנו משתנות במהלך החיים, ויתרונות החברות משתנים גם הם עם הגיל. במחקר שנעשה ב-2016, הסוציולוגית קת׳לין מולאן האריס (Harris) באוניברסיטה של צפון קרולינה מצאה כי הסיכונים לבריאות כתוצאה ממספר חברים קטן מאוד בולטים במיוחד בגיל ההתבגרות ובגיל המבוגר. מתבגרים מבודדים חברתית נוטים לחוות דלקות ברמה גבוהה מהנורמה, ואילו אצל הקשישים בידוד מגביר במידה חמורה מאוד את הסיכון ליתר לחץ דם – עוד יותר מכפי שעושה מחלת הסוכרת למשל.

״ידוע מזמן כי מערכות יחסים חברתיות חשובות ביותר לבריאותם של אנשים מבוגרים, משום שזו התקופה שבה מספר מערכות היחסים מצטמצם באופן טבעי. אנו עלולים לאבד בני זוג, הילדים עוברים לגור במקום רחוק, קשה יותר לצאת החוצה״, אומרת האריס. ״הממצאים החדשים הם שמערכות יחסים חשובות לא פחות גם בגיל ההתבגרות ובשנות העשרים לחיים״.

הפתעה נוספת היא שבעוד שמספר חברים גדול מקושר לבריאות טובה יותר בגיל מבוגר ובגיל ההתבגרות, התאמה כזו אינה קיימת אצל מבוגרים בגיל המעבר. אצלם, כך גילתה האריס, חשוב טיב הקשרים – האם קשרים קרובים הם מקור לתמיכה או למתח. גודל הרשת החברתית שלהם אינו משנה.

ילדים ובני נוער, שרק מתחילים לבנות את מערכות היחסים שלהם, עלולים להחמיץ בתקופה הנוכחית את ההזדמנות לרכוש מיומנויות חברתיות

לרוב, בני גיל העמידה כבר מילאו את מעגלי הרשת החברתית שלהם. צעירים, לעומת, אינם רוכשים את 150 הקשרים שלהם עד אמצע שנות העשרים לחייהם, אומר דאנבר. ילדים ובני נוער, שרק מתחילים לבנות את מערכות היחסים שלהם, עלולים להחמיץ בתקופה הנוכחית את ההזדמנות לרכוש מיומנויות חברתיות.

פעוטות, ילדים קטנים

לומדים כישורי חיים חיוניים, ביחד, כל הזמן. תצלום: אנגריס מאייר.

״בגלל זה אצלנו ואצל כל הפרימאטים תקופות הילדוּת והנעורים הן ארוכות״, אומר דאנבר. ״הכישורים שצריך ללמוד כדי לתפקד בעולם החברתי המורכב הם כל כך עצומים, שאי אפשר פשוט לתכנת אותם מראש״. אבל הוא אינו חושש מפגיעה מהותית בכישורים החברתיים אצל ילדים המתבגרים כיום. ״הם עמידים מאוד והם יתאוששו מזה. זה לא שאין למצב הנוכחי השפעות מזיקות, אבל אני חושב שניתן יהיה להחלים מהן. ילדים שאין להם קשרים חברתיים בכלל, אינם מצליחים להתאושש ממש. אבל האמת היא שיש להם קשרים חברתיים כלשהם, אפילו אם אלה מתקיימים בעיקר עם מבוגרים או עם האחים הבלתי נסבלים שלהם״.

סטודנטים בשנה ראשונה אינם פוגשים כל כך הרבה אנשים. זהו אובדן שיתכן שאי אפשר יהיה לתקן

רוב האנשים יוצרים את הקשרים הכי קרובים והכי מתמידים שלהם בגיל הנעורים ובשנים שלאחריו – לעתים קרובות במסדרונות התיכון או במעונות האוניברסיטה. אבל חוויות התיכון והאוניברסיטה שונות מאוד כיום, אומר הול. ״סטודנטים בשנה ראשונה אינם פוגשים כל כך הרבה אנשים. חלק מהסטודנטים גרים בבית. וההזדמנויות הללו לפתח מערכות יחסים לא ישובו. זהו אובדן שיתכן שאי אפשר יהיה לתקן״.

בחור צעיר, לבד, המבורגר

לבד, ויש לקוות שתהיה לכך תקנה. תצלום: Traworld Official

מבוגרים רווקים גם הם עשויים להתקשות במהלך המגפה, אבל לא משום שלא היו להם קודם קשרים חברתיים קודם לסגר. ״ישנו מיתוס שלפיו רווקים אינם בעלי כישורים חברתיים או שהם מבודדים כי הם חיים לבד״, אומר הול. ״למעשה, ממחקרים עולה כי רווקים מקיימים הרבה יותר מפגשים חברתיים מחוץ לבית מאשר אנשים נשואים שיש להם ילדים. הם הולכים לאירועים, מצטרפים למועדונים, הם פעילים בקהילה – יותר ממי שיש להם מערכות יחסים. אבל זה העניין: הקשרים החברתיים שלהם מתקיימים מחוץ לבית. במהלך המגפה, אין להם אפשרות כזו. לכן עבור אנשים חברותיים במיוחד, זה אובדן ענק״.

אצל קשישים, כשהבדידות מלווה בתפקוד תקין, היא דוחפת אותם לתכנן תוכנית ולפגוש אנשים חדשים. אבל כשהיא הופכת לכרונית, קורה ההפך

קשישים החיים לבדם נמצאים בסיכון גבוה עוד יותר, כך בטוח הול. מי שאינם מתמצאים בעולם הדיגיטלי, עלולים להינתק שלא מרצונם מקשריהם, ואלה ששוקעים בבדידות נוטים פחות ליצור חברויות חדשות. ״כשהבדידות מלווה בתפקוד תקין, היא דוחפת אותם לתכנן תוכנית ולפגוש אנשים חדשים. אבל כשהיא הופכת לכרונית, קורה ההפך. אנשים הסובלים מבדידות כרונית אינם מייחסים חשיבות לצורך ליזום מפגש עם אחרים ומציגים בפני הקרובים להם התנהגות שאומרת, ללא מילים, שהם מעדיפים שיניחו להם. זו הופכת להיות מערכת שאינה בשליטתם״.

קוף, פרימאט, שימפנזה

כל הפרימאטים זקוקים למגע ולטיפוח. תצלום: סוזאן שוורץ.

יצירת קשרים בזכות המגפה

כשהמגפה החלה, אשלי דניאל החלה לקחת חלק בקבוצת משחקים שבה לא הכירה כמעט איש. ״הקבוצה אורגנה על ידי אחת מחברותיי בקולג׳, ופגשתי חלק מהמשתתפים האחרים, אבל לא היכרתי איש מהם מספיק טוב כדי לומר, ״היי, בואו נצא יחד לבירה״, אומרת דניאל בת ה-27 המתגוררת עם בעלה ביוסטון. ״ואז הגיעה המגפה, והקבוצה הזו הפכה כמעט מיד למפגש קבוע של ליל שבת״.

אחרי שעות של משחקים וירטואליים בכל שבוע במשך יותר משמונה חודשים, היא מרגישה חיבור של ממש עם השחקנים האחרים. ״אני יודעת עליהם הרבה, ואנחנו מדברים על נושאים אישיים״, היא אומרת. ״אחד האנשים הציע שנלך להופעות ביחד, כשהדבר הזה ייגמר״.

מספר שיחות הווידאו – ושיחות טלפון מהסוג הישן – גדל פלאים מאז החלה המגפה, מאחר שאנשים מתאמצים להישאר מחוברים, אבל כרגע ישנן יחסית מעט דרכים לפגוש אנשים חדשים. ״חברויות כל כך תלויות בגישה קלה, שגרה וקרבה, שהרעיון לומר ׳היום לא אמצא ידידים׳ נראה ממש קיצוני. בנסיבות רגילות, פוגשים המוני בני אדם, לומדים עם מי מהם אתם נהנים לבלות ואז למעטים מאלה אתם אומרים ׳בוא נבלה ביחד מחוץ לסביבה הזו׳״, אומר הול. ״דייטינג ברשת הפך למקובל מאוד, אבל הרעיון לצאת ל-30 פגישות חיפוש ידידים כדי למצוא מתוכם חבר חדש אחד עדיין לא מקובל״.

אלא שתקופה חסרת תקדים מבקשת אמצעים חסרי תקדים, ושלושה תלמידים למדעי המחשב באוניברסיטת קורנל בנו פלטפורמה חברתית בשם Quarantine Buddy, כדי לקשר בין בני אדם בעלי תחומי עניין דומים, לשיחות וירטואליות. עד כה נמשכו לשם אלפים, מבני נוער ועד קשישים.

קבוצות משחקים ברשת הפכו לפופולריות מאוד: שחקנים מבלים הרבה זמן ביחד ויוצרים קשרים סביב פעילות משותפת

אלא ששיחה ממושכת עם זרים, ללא פעילות משותפת שמקטינה את הלחץ, עלולה להיות מביכה. בגלל זה, קבוצות משחקים ברשת הפכו לכל כך פופולריות: שחקנים מבלים הרבה זמן ביחד ויוצרים קשרים סביב פעילות משותפת. ״המחר הנוגע לאיכות מערכות היחסים האלה לאורך זמן אינו ממש מעודד, אבל הן טובות יותר משום דבר״, אומר הול.

גיימינג, משחקי מחשב, משחק מקוון

שקוע עמוק בחייו החברתיים. תצלום: מרק דסייל

עבור מי שאינם משחקים, ישנם זום, פייסבוק ודומיהם, והמומחים אומרים שעלינו להיות אסירי תודה על אלה. ״האם זה מספיק? ובכן, כרגע אין ברירה אלא להסתפק בזה״, אומרת פאלאת׳רה, אחת ממחברות הספר Missing Each Other. ״בסופו של דבר, יהיו לנו שוב אפשרויות מגוונות יותר. אבל לעת עתה, אנחנו יכולים לגרום למערכות היחסים שלנו לתפקד אונליין, גם אם זה אינו מצב אידיאלי. חשבו על זה בצורה יחסית: שיחת וידאו עשויה להועיל יותר משיחת טלפון, אבל שיחת טלפון טובה יותר משום דבר. אפילו הודעות בפייסבוק עשויות להועיל. אבל אם אתם יכולים להיפגש בחוץ, ממרחק, זה כנראה הכי טוב״.

המחקרים מראים כי שתי צורות שיחה הן בעלות השפעה רבה יותר בקרוב בני אדם: עדכונים אישיים והתבדחויות

קשר קבוע, מכל סוג שהוא, הוא חשוב לשמירת חברות, אומר הול, בעיקר אם אנחנו מנהלים שיחות משמעותיות. השיחות אינן חייבות להיות עמוקות או רציניות, אגב. המחקרים מראים כי שתי צורות שיחה הן בעלות השפעה רבה יותר בקרוב בני אדם: עדכונים אישיים והתבדחויות. ״שיחות משמעותיות אינן חייבות להיות קשות. אפשר ליהנות מהן״, אומר הול. ״אם נשתמש בזמן כדי לבנות שגרה רבת ערך עם חברים ובני משפחה, כמו התעדכנות קבועה, אלה חדשות טובות ונוכל לקוות שהשגרות הללו ישרדו אחרי שהמגפה תשכך״.

ישנן דרכים חזקות במיוחד ליצירת קשר שאותן ניתן ליישם רק פנים אל פנים, כמובן. מגע הוא כלי הקשר החזק מכולם, אומר דאנבר, מאחר שהוא מציף אותנו באנדורפינים שמעוררים את מערכת התגמול של המוח, ומעניקים לנו ״היי״ חברתי. חשוב לציין כי מגע מפעיל גם את הענף הפרסימפטתי של מערכת העצבים האוטונומית, מרגעי אותנו ומרסן את תגובת המתח שלנו. בגלל זה פירמאטים אחרים מבלים כל כך הרבה זמן בטיפוח זה של זה, ומשום כך בני אדם התפתחו למין של מחבקים.

אבל גם התנהגויות אחרות מעוררות את מערכת האנדורפין – בעיקר הצחוק, שיחה, ריקוד, סיפור סיפורים וארוחות משותפות, אם כי חלקן מִתרגמות לעולם הווירטואלי בצורה טובה מאחרות. הכי טובה? שירה, כך אומר דאנבר. ״היא עובדת כמו קסם במפגשים פנים אל פנים״, לדבריו, ומאחר שאין צורך במפגש חברתי של ממש כדי לשיר, השירה יכולה לעורר תחושה טובה גם במפגש וירטואלי. ״ההתלהבות שלנו מתעוררת בזכות הסנכרון״, הוא אומר. אחרי הכול, במקהלה אנשים על פי רוב עומדים בשורה ופניהם קדימה, והם לא ממש רואים את מי ששרים איתם. ״גם צחוק הוא טוב מאוד, אבל קשה יותר לייצר אותו. מבחינה גופנית, זה עדיין שונה מלהיות עם אחרים באותו חדר – קשה יותר לספר בדיחה בזום״.

ישנן ראיות לכך שאנשים מתאמצים לייצר קשרים, על אף הקשיים כיום. חוקרים באוניברסיטה של פלורידה סקרו בינואר 2020 יותר מ-2000 בני אדם בגיל 18-98, לפני שהמגפה הגיעה לארה״ב, והם חזרו על הסקר במארס ובשלהי אפריל, לאחר שאנשים קיבלו הוראות להישאר בבית. מהנתונים לא נראים שינויים משמעותיים ברמת הבדידות: אנשים דיווח שהם מרגישים תמיכה גדולה יותר מאחרים במהלך המגפה. מובילת המחקר מרטינה לוקטי (Luchetti) סבורה כי הידיעה שכולם באותה סירה מיתנה את השפעת הבידוד.

בני האדם הם מין עמיד מאוד. לפני מאה שנה, האנושות עמדה במשבר דומה בזמן מגפת השפעת הספרדית. ״המין האנושי לא הושמד חברתית על ידי השפעת הספרדית, אף שהיו בפועל סגרים – גם אם לא רשמיים כמו היום – והייתה להם השפעה דומה״, אומר דאנבר. ״כשהמגפה תיגמר, הדבר הראשון שיקרה הוא שנשקיע מאמצים גדולים בחידוש מערכות היחסים שלנו״.

ג׳ניפר לטסון (Latson) היא מחברת הספר The Boy Who Loved Too Much.

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2020 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: כל החיבוקים לפניהם. תצלום: אנה שווץ, Pexels.com

Photo by Anna Shvets from Pexels

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג׳ניפר לטסון, Psychology Today.


תגובות פייסבוק