עולם אחד ודברים אחדים

העולם מורכב, כולנו מחוברים, הכול ממופה וזורם סביב הגלובוס. אולי יש דרך להתאחד כדי לנהל את העולם טוב יותר, לטובת כולנו?
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

לו הייתה ניתנת לכם אפשרות הבחירה, האם הייתם רוצים לחיות בעולם המאוחד תחת הנהגה אחת? עולם הנשלט על פי חוק אחד, שבו כל בני האדם הם אזרחים שווי-זכויות? עולם שבו הסמכות היחידה שיכולה להפעיל כוח מאורגן וחמוש תהיה הממשלה העולמית?

דרך אחרת לחשוב על שאלות אלו היא באמצעות ניסוי מחשבתי של הפילוסוף האמריקני ג'ון רולס, שעבר עיבוד על ידי החוקר מתחום מדעי המדינה אלכסנדר וונדט (Wendt). הניסוי הוא כזה: נניח שנעשה 'איפוס' גלובלי, במסגרתו היו מבוטלות מדינות הלאום, והיינו חיים ללא שלטון מוגדר כלשהו. כעת עלינו להחליט באיזה מסגרת פוליטית אנחנו מעוניינים לחיות, אבל בתנאי אחד – עלינו להחליט מבלי לדעת מה יהיו פרטי הזהות הבסיסיים שלנו כמו מגדר, לאום, שפה, שיוך אתני או נטייה מינית. כלומר, כדאי לנו לבחור במסגרת פוליטית שתהיה הוגנת לכלל המגזרים, כי אין לדעת לאיזה מגזר נשתייך בעצמנו.

כ-2500 שנה לפני כינונו של 'הכפר הגלובלי', כבר יכול היה דיוגנס לתפוש את עצמו כמי שחולק את גורלו עם יתר המין האנושי

אנחנו חיים בעידן גלובלי ויש לנו תודעה גלובלית. כולנו שבויים ללא מפלט על אותו כוכב-לכת, אך נשאלת השאלה, האם כל בני האדם אכן מאוחדים ברמה כלשהי, ומסוגלים לפעול כקולקטיב אחד? 'אזרח העולם' הוא מושג ששימש את דיוגנס מסינופה כבר במאה החמישית לפני הספירה, כדי להסביר את זהותו הפוליטית. הוא ראה את עצמו נאמן לעירו, למדינתו ולעולם כולו. כ-2500 שנה לפני כינונו של 'הכפר הגלובלי' שבו אנחנו חיים, כבר יכול היה דיוגנס לתפוש את עצמו כמי שחולק את גורלו עם יתר המין האנושי, אף כי עדיין לא ידע על קיומה של אמריקה. רעיון זה – 'קוסמופוליטיות' – הוא רעיון עתיק, הקיים במיתולוגיות קדומות, ובהיסטוריה של תשוקות לכיבוש ושעבוד האנושות כולה על ידי מנהיגים מגלומנים. בעת העתיקה, כל תרבות 'ציירה' לעצמה תמונה שונה של העולם והאנושות. כיום תמונת העולם שבו אנו חיים, אחידה למדי, בוואריאציות קלות. העולם ממופה לחלוטין, ניתן ליצור תקשורת מכל מקום, והתחבורה מתקדמת. בעידן הגלובלי סיפורים על מטאור העומד לפגוע בכדור הארץ והמאמצים של כל המין האנושי להסיטו ממסלולו הפכו לנדושים ובנאליים.

ארגו, ארגונאוטים, גיזת הזהב, וולנאקיס

ספינת ה"ארגו" נושאת את הארגונאוטים למסע לחיפוש גיזת הזהב. קונסטנטינוס וולנאקיס (1837-1907). תצלום: ויקיפדיה

הגלובליזציה היא תופעה נוכחת מאוד בחיים במאה ה-21, במובן הפשוט שבו כמעט כל פעולותינו כיחידים וכאזרחים, מושפעות מגורמים שאינם מצומצמים למדינה שבה אנחנו חיים. במדעי המדינה מכנים זאת 'תלות-הדדית- בין המדינות', או 'מולטי-לאטרליזם', כלומר אנחנו נמצאים בקשרי גומלין נרחבים מבחינה כלכלית, ביטחונית צבאית, טכנולוגית מדעית וכמובן תרבותית, עם יתר מדינות העולם, למעט מספר מדינות יוצאות מן הכלל. במאה ה-21, כולם שותים קוקה קולה ומתעדכנים בחדשות על הטרור העולמי בסמארטפון. הגישה הריאליסטית בתחום מדעי המדינה מדגישה את חוסר ההיתכנות הכלכלית עבור מדינות רבות לנהל כיום מלחמה גדולה ומקיפה נגד מדינות הנמצאות בקשרי מסחר מפותחים איתן – שכן הדבר יוביל להתמוטטותן של שתי הכלכלות.

לצד זה, רגשות לאומיים ממלאים את ה'פיד' של הכפר הגלובלי, פונדמנטליזם מאיים על הדמוקרטיה המערבית ההגמונית, ועימותים צבאיים בין מדינות ממשיכים להתרחש בעולם. מהו האופק הפוליטי של הגלובליזציה? הרי מדינת הלאום היא בסך הכול עוד צורה של שלטון, שהתפתחה לאורך ההיסטוריה. האם מדינות הלאום המעצבות את הסדר העולמי (או שמא זהו אי-סדר עולמי) מסוגלות להתמודד עם האתגרים הגלובליים של המאה ה-21? או שאולי צורת השלטון תעבור התפתחות נוספת, ואנחנו מתקרבים באיטיות ליום שבו תקום מסגרת פוליטית גלובלית אחת?

כאן חשובה ההבחנה בין ממשל עולמי – מושג המבטא את סך הכוחות הקיימים בעולם, המעצבים את הסדר הגלובלי – לבין ממשלה עולמית, שמהווה סמכות חוקית יחידה המאחדת תחתיה את כל בני האדם. היא עשויה להיות בנויה כפדרציה, המושתתת על מדינות הלאום, שכל אחת מהן מחזיקה בצבא סדיר אך כולן מאוחדות תחת סמכות חוקית אחת, כמו למשל, ארה"ב ושוויץ. הממשלה העולמית גם עשויה להיות בנויה כרפובליקה דמוקרטית כמו צרפת, או כמונרכיה חוקתית כמו בריטניה. מידת העצמאות של מדינות הלאום במתכונתן הנוכחית קרוב לוודאי תשתנה.

אילו התקבלה החלטה שקולה ומודעת, האנושות ודאי לא הייתה מקימה 190 ריבונויות נפרדות, אלא שלטון אחד בלבד, שירכז ויפעיל את כלל המשאבים העומדים לטובת האנושות

Anarchy is what States Make of it: The Social Construction of Power Politics מאמר של וונדט מ-1992, מבטא נקודת מבט קונסטרוקטיביסטית במדעי המדינה, ומתאר את המציאות הפוליטית העולמית כתוצאה ישירה של מדיניות המעצמות, התאגידים והארגונים הבינלאומיים הגדולים. וונדט מבקש להפוך את הקערה על פיה – ובמקום שיהיה על התומכים בממשלה עולמית להוכיח מדוע זה כדאי, דווקא אלו המתנגדים, צריכים לשכנע מדוע זה אינו רצוי. באשר לניסוי המחשבתי שהזכרתי קודם, הוא סבור שאילו התקבלה החלטה שקולה ומודעת, האנושות ודאי לא תבחר להקים 190 ריבונויות נפרדות, אלא שלטון אחד בלבד, שירכז ויפעיל את כלל המשאבים העומדים לטובת האנושות.

לאורך ההיסטוריה, הישויות הפוליטיות הרבות הלכו והתלכדו ליצירת מסגרות רחבות, מכלילות ומקיפות יותר ויותר. בעבר התקיימו זו לצד זו למעלה מחצי מיליון מסגרות פוליטיות, ריבונויות שונות. דוגמה מרכזית לכך הן האימפריות שהתקיימו כבר בעת העתיקה, שהיו מרכזות תחת שלטונן את הריבונויות שכבשו בכוח צבאי, ולעיתים התירו להם חופש דת ופולחן. האימפריות 'בלעו' אל קרבן עמים שונים, ששמרו על זהותם העצמית והקולקטיבית, אך השתייכו למסגרת פוליטית אחת רחבה, זו של האימפריה. גם מהלך מאות השנים האחרונות, ספרד, למשל, שהייתה מורכבת ממספר ממלכות הפכה לישות ריבונית אחת, וגרמניה התאחדה מכ-300 ממלכות נפרדות.

אף שהאימפריות נסוגו מן המושבות שלהן, והפכו במידה רבה למעצמות של ימינו, מושג האימפריה עדיין נוכח בתקופה ה'פוסט-קולוניאלית'. הארדט ונגרי (Hardt & Negri) הבחינו באימפריה הפוסט-מודרנית, שהיא חסרת הנהגה מרכזית, אך שומרת על מאפיינים של אימפריה קלאסית. הם מסבירים כי המערב/ העולם המפותח /העולם הנאור – הם למעשה שמות שונים לאימפריה שמשעבדת אזורים אחרים בעולם לצרכיה, ומקיימת תלות הדדית בין כל חלקיה. על פי ניתוחם, האימפריה מתאפיינת בכך שהיא גם מונרכיה, בהנהגת ארה"ב, המעצמות והארגונים הבינלאומיים; גם אוליגרכיה של התאגידים הגדולים; וגם דמוקרטיה של האו"ם והארגונים הגדולים.

או"ם, סומליה, מזון, סיוע

סיוע של האו"ם וארגון ארצות אפריקה: תור לחלוקת מזון בסומליה. תצלום: האו"ם

ייתכן שהתהליך ההיסטורי מלמד כי אם שום דבר לא יעצור את המכניזם הזה, עתידה התרבות האנושית להתגבש ולהתאחד לכדי ישות ריבונית אחת ויחידה. האם קיים כוח שעשוי לעצור את התהליך ההיסטורי העוצמתי הזה? או לחילופין, להאיץ את התהליך ולעשות צעדים משמעותיים לעבר היעד?

אם מסתכלים על הכפר הגלובלי מבעד למשקפיים פוליטיים, ניתן לראות שתי מגמות ברורות המתקיימות זו לצד זו. מצד אחד, החל מ-1979 בעקבות ספרו של החוקר קנת' וולץ (Waltz), התבססה הטענה שהעולם, המבוסס על מדינות הלאום, שרוי באנרכיה: אין סמכות עליונה המפעילה ואוכפת את השפעתה על מדינות הלאום. דוגמה טובה לכך היא נושא הנשק הגרעיני, כפי שבא לידי ביטוי בזמן המלחמה הקרה במשבר הטילים בקובה ב-1962. לאחר שברית המועצות הציבה בקובה טילים במרחק אפקטיבי מארה"ב, הפציר חרושצ'וב בקנדי שלא לגרור את שתי המעצמות הגרעיניות למלחמה כוללת, שהייתה עשויה להיות קטסטרופלית עבור העולם כולו, ובעצם דרש את כניעתו האסטרטגית לאור העובדה שקודם לכן ארה"ב הציבה משגרים בטווח אפקטיבי מברה"מ.

דוגמה זו ממחישה באופן מבעית את הטענה כי עולם מדינות הלאום שרוי באנרכיה. שום גורם אחר לא היה יכול להכריח את המדינות להימנע מתקיפה. אין מסגרת פוליטית בעלת כוח אפקטיבי המסוגלת להוציא לפועל מדיניות עולמית. כל מדינה דואגת לעצמה ולהישרדותה, ורשאית בסיכומו של דבר לעשות ככל העולה על רוחה. ישנם גם תאגידים בינלאומיים העולים בעוצמתם הכלכלית על מדינות רבות, כך שמאזן הכוחות הכללי הופך להיות מורכב וכאוטי עוד יותר.

במאתיים השנים האחרונות, התפתח הממשל העולמי בעיקר מתוך השבר וההרס של המלחמות

מן הצד השני, ישנה תחושה חזקה שדווקא יש סדר. נדמה כי במשפחת העמים יש לא מעט התנהלות משותפת, המבוססת על דמוקרטיה והומניזם, בטח ובטח בהשוואה לעבר. אף על פי שאין חוק בינלאומי בעל מעמד רשמי המחייב את כלל מדינות הלאום בעולם, מעטות הן המדינות שחורגות כיום מהנורמות המוסריות האוניברסליות המקובלות, כמו למשל האיסור על שימוש בעינויים או רצח עם. 'השלום הדמוקרטי' הוא ממצא מתחום מדעי המדינה, המצביע על כך שמדינות דמוקרטיות כמעט שאינן נלחמות בדמוקרטיות אחרות. מעורבותן של מדינות דמוקרטיות בעימותים צבאיים בדרך כלל קשורה למדינות לא דמוקרטיות. לאור התפשטות הדמוקרטיה בעולם, נראה כי המגמה היא חיובית במובן זה, פרט לפונדמנטליזם המאיים עליה.

טילים גרעיניים, טילים בליסטיים

שינוע טילים גרעיניים באוקראינה. תצלום: dmytrok

מדינות הלאום המודרניות, התפתחו כצורה של ריבונות המעניקה חופש דת ועצמאות לקבוצה או אוכלוסייה מסוימת, בתחומיה של טריטוריה מוגדרת. הסכמי ווסטפליה, שנחתמו בסיומה של מלחמת 30 השנים שהתחוללה במרכז אירופה במאה ה-17, תרמו רבות ללאומיות המודרנית, ולהשתחררות מהפיאודליזם של ימי הביניים. מאוחר יותר, בסוף המאה ה-18, היו אלו המהפכות בארה"ב ובצרפת שתרמו לכך גם הן. עם זאת, העצמאות של מדינות הלאום הולכת ונשחקת כיום, בעידן המולטי-לטרלי.

במאתיים השנים האחרונות, התפתח הממשל העולמי בעיקר מתוך השבר וההרס של המלחמות. נחתמו אמנות בינלאומיות כמו זו של קונגרס וינה שנערך בשנים 1814-1815 ונועד להשיב את הסדר לאירופה בסיומן של מלחמות נפוליאון, ואמנת ז'נבה הראשונה משנת 1864 שנועדה להסדיר את כללי המוסר בעת מלחמה.

המחצית הראשונה של המאה ה-20 הביאה את האנושות לשיאים חדשים. המחירים הכבדים של שתי מלחמות עולם, שהותירו אחריהן את האנושות מוכת טראומה ומצולקת, הביאו לכך שבסוף שנות ה-40 הייתה מוטיבציה רבה למנוע מלחמה נוספת. שיתוף הפעולה הבינלאומי התפתח במישורים רבים, הוקם גוף האומות המאוחדות –  מתכונת חדשה ומשופרת לחבר הלאומים של וילסון, שהפעם ארה"ב כן הייתה חברה בו –  והוקמו מוסדות הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית, שנועדו להבטיח יציבות כלכלית עולמית על ידי הגבלה ורגולציה של הסחר הבינלאומי ומתן סיוע והלוואות למדינות מתפתחות. הכרזת האו"ם על זכויות האדם והאזרח מ-1948 יכולה להיתפש כסמל להתנגדות למלחמה הגדולה.

עבור מרבית האנשים החיים כיום, זה אך טבעי שקיים מוסד כמו ארגון הבריאות העולמי, שהרי מגיפות אינן מתייחסות לגבולות בין מדינות לאום. בנושא זה, מומחים מעריכים שזנים מסוימים של מחלות קטלניות עלולים להתפשט בכל רחבי הגלובוס בתוך יומיים בלבד. כיום זה נראה לנו מובן מאליו שכמעט כל המדינות בעולם משתפות פעולה לקראת אפשרות כזו, ואפילו לא נראה לנו כל כך מוזר שגם ישראל וגם איראן חברות בו. האינטרס המשותף הוא ברור.

בהמשך המאה ה-20 ולקראת סופה, קם באופן רשמי ארגון הסחר העולמי, שכיום חברות בו 159 מדינות מתוך 190 המדינות בעולם, וגם מעצמה כמו ארה"ב מחויבת לו, אפילו במקרים שבהם היא יוצאת מופסדת. בית הדין הבינלאומי בהאג, מהווה דוגמה נוספת לשיתוף פעולה עולמי בעל חשיבות רבה, גם במובן הסמלי אך גם במובן המעשי – ביכולתו לדון ולפסוק בנוגע לסכסוכים בין מדינות. הארי טרומן, בהיותו נשיא ארה"ב, התייחס לנושא החוק העולמי בעזרת דוגמה המציגה עימות היפותטי על משאבים בין שתי מדינות בארה"ב במאה ה-20. עימות כזה, בשום אופן לא יגיע לכדי עימות צבאי, אלא ייפתר באמצעים משפטיים. טרומן חשב שאין מחלוקת בין יחידים, קבוצות או מדינות שאינה יכולה להיפתר בדרך זו – מבלי להגיע לשפיכות דמים. הנושא האקולוגי, שהפך להיות אחד הנושאים המרכזיים בכל הקשור בגלובליזציה, מעיד גם הוא על שיתוף הפעולה הנרחב האפשרי כיום, כמו וועידת האקלים האחרונה בקופנהגן.

ערפיח, עשן, ארובה, זיהום אוויר

זיהום אוויר: בעייה עולמית. תצלום: דין הוכמן

כל עוד נמשכה המלחמה הקרה בין ברה"מ וארה"ב, שאלת הממשל העולמי לא הייתה רלבנטית. גם אם הצליחו אזרחי העולם של שנות ה-80 לסגל לעצמם פרספקטיבה רחבה וגלובלית, קשה היה להתנער מהתחושה החזקה כי ממשל עולמי נמצא במרחק שנות אור. זה השתנה לאחר נפילתו של הגוש הסובייטי. מאזן האימה הגרעיני הפך להיות פחות מעורר אימה: מאגר הטילים הגרעיניים של שתי המעצמות הצטמצם באופן משמעותי: הפצצה הקטלנית ביותר של ארה"ב, שכוח ההרס שלה היה גדול פי 600 מזה של הפצצות שהונחתו על הירושימה ונגאסקי, פורקה ונוטרלה בעשור האחרון, ברעש תקשורתי גדול.

הרמה הארגונית של מדינות הלאום אינה מתאימה כדי להתמודד עם  הבעיות השונות של העולם כיום

ההיסטוריון יובל נוח הררי מצביע על כך שהרמה הארגונית של מדינות הלאום אינה מתאימה כדי להתמודד עם  הבעיות השונות של העולם כיום. ההתפתחויות הטכנולוגיות, שהביאו אותנו לחיות בכפר הגלובלי, יביאו אותנו למצב כלכלי חדש וקיצוני בעתיד הלא-מאוד-רחוק, באופן בלתי נמנע. מרוץ החימוש בין המדינות, המתחולל גם בשדה המדעי והטכנולוגי, מאלץ את כל המדינות לצעוד עם הקדמה, גם אם היא מובילה שאולה. לדוגמה, ההערכה היא כי בעקבות התפתחויות בתחום הבינה המלאכותית, 30% מכוח האדם במשק יוחלף על ידי אלגוריתמים ומכונות. כיצד יש להיערך למצב כזה, שעשוי להביא לאבטלה בשיעור חסר תקדים בכל העולם? יובל נוח הררי מאמין במעבר לרמת ארגון גבוהה יותר, לרמה גלובלית. עם זאת, הוא אינו רואה בהכרח פתרון דמוקרטי לאנרכיה העולמית של היום ומציע את הקיסרות הסינית העתיקה כמודל אפשרי לשלטון העולמי. איאן גולדין, שהיה יועצו של נלסון מנדלה וכיהן כסגן נשיא הבנק העולמי, מדבר על ההתעשרות הקרבה של מעמד הביניים, בעיקר בסין אך גם ברחבי העולם, שתגדיל את צריכת האנרגיה באופן קריטי. כיצד יש לגשת לבעיה כזו? כיצד יהיה ניתן להגדיל את ייצור האנרגיה בשיעור כה רב מבלי להזיק באופן חמור לסביבה?

בדרך לשיתוף פעולה גלובלי מלא, ישנו שיתוף פעולה ברמה האזורית, החורגת מתחומיה של המדינה הלאומית. כך לדוגמה, האיחוד האירופי, שגם לאחר עזיבתה של בריטניה, עדיין שומר על מגמה ברורה של התרחבות וממשיך לצרף חברות חדשות לתוכו. הוא נוסד בשנות החמישים כהסכם סחר בברזל ופחם בין שש מדינות וכולל כיום 27 מדינות. ברמה האזורית נוסדו גם בריתות ביטחוניות אסטרטגיות כמו הברית הצפון אטלנטית - נאט"ו, שנועדה להבטיח את ביטחונן של המדינות המתונות החברות בו. האיחודים של אסיה, של אפריקה, של צפון ודרום אמריקה כולם מדגימים שיתוף פעולה אזורי, שהולך וצומח. זהו גם ביטוי למנגנון ההרחבה האבולוציוני של הפוליטיקה, לעבר מסגרות גדולות ומורכבות יותר. פסקל לאמי, נשיא ארגון הסחר העולמי לשעבר, שכיהן בתפקיד בזמן המשבר הכלכלי של 2008, טוען שניתן לטפל בנושאים גלובליים גם באמצעים מקומיים. הוא מדגיש כי המפתח לכך נעוץ בהבנה שהאינטרס הרחב ביותר, משמש את המסגרת הצרה ביותר – מה שטוב לעולם כולו, טוב לאזור, וטוב בוודאי גם למדינתי.

בהקשר זה מעניין לבחון גם את ההגירה, שנמצאת כיום בשיעור שיא של כ-300 מיליון בני-אדם. מדינות רבות נאבקות בהגירה בלתי חוקית, גם אם באותו הזמן הן מציעות סיוע לכמה מתוך 65 מיליון פליטים ומבקשי מקלט בעולם. מרביתם של המהגרים הם מהגרי עבודה, הנפרדים ממשפחותיהם ושאינם נהנים מזכויות סוציאליות כמו עובדים אחרים במדינה שבה הם עובדים. אולם בעיית ההגירה, מלבד הגירה הנובעת ממלחמה, היא במידה רבה פועל יוצא של מערך מדינות הלאום והסדר העולמי הקיים – הבעיה נעוצה בפערים הגדולים בין מדינות שונות, בהיעדר מנגנון סוציאלי עולמי המבטיח שכר מינימום לכל אזרח של איזושהי מדינה. ההגירה, מבחינה זו, היא רק סימפטום של הבעיה האמיתית.

פליטים, אפגאנים, בלגרד

פליטים אפגאנים בבלגרד, 2017. תצלום: פרודה רמונה.

מהם היתרונות והחסרונות ברעיון הממשלה העולמית? המתנגדים טוענים בשם הדמוקרטיה הליברלית, כי זכותה של קבוצה מוגדרת ועצמאית לקבוע את חוקיה ואת מדיניותה בכל הקשור לכלכלה, להגירה ולכל תחומי החיים. וונדט בתגובה, מצביע על מכשלה מובנית בסדר העולמי של מדינות הלאום. אחד העקרונות היסודיים בדמוקרטיה הליברלית מעניק לאזרח את היכולת להשפיע על ההחלטות הקשורות לחייו, לביטחונו ולבריאותו. למרות זאת, אזרח של קנדה, למשל, לא יכול להשפיע על המדיניות של ארה"ב בנוגע לזיהום אוויר, על אף שמדיניות זו משפיעה גם עליו באופן ישיר, בגלל הקרבה הגיאוגרפית. כלומר, אף קבוצה מוגדרת ועצמאית אינה יכולה לקבוע באמת את חוקיה ומדיניותה בכל תחום שישפיע עליה,  שכן היא תמיד-כבר מושפעת ממדיניותן של מדינות אחרות סביבה.

המתנגדים לממשלה עולמית טוענים כי הסכנה הגדולה הטמונה בה היא סכנת הדספוטיזם, שלטון עולמי דיקטטורי, שאין ממנו מפלט, שכן אין לו אופוזיציה. לו היה ניתן למנהיג כלשהו הכוח לעמוד בראשותו של העולם כולו, אי אפשר יהיה לעצור אותו. קיומן של 190 מדינות הלאום מבטיח פלורליזם, שכן ממשלה עולמית תוביל להאחדה ולהומוגניזציה של התרבויות השונות. וונדט דוחה את הטענות בדבר הסכנה של דספוטיזם במסגרת ממשלה עולמית,  ומצביע על כך שדווקא האנרכיה של מדינות הלאום שבה אנחנו שרויים היא בעצמה סוג של דספוטיזם: שיטה קפיטליסטית טוטלית, שבה המדינות החזקות מכתיבות את הכללים, ללא כל חלופה.

שאלה נוספת היא כיצד יוכלו האזרחים לחוש סולידריות ואמפתיה זה לזה ולשלטון המרכזי – אם המערכת הפוליטית תהיה כל כך רחבה ומפוזרת? טימותי ברנס, (Burns) המתנגד לממשלה עולמית, מתבסס על הפילוסופים הגרמנים קאנט והגל, ומצביע על כך שהרצון למחוק את כל השנאות הגדולות של המין האנושי יוביל לריקנות נצחית. הוא טוען שעם מיגור השנאות הגדולות ימוגרו גם האהבות הגדולות, ולבני האדם לא תהיינה ההזדמנויות לקחת חלק ברגעים נשגבים בהיסטוריה. אך מדוע סולידריות ואמפתיה אינן יכולות לחרוג אל מעבר לקבוצה שאליה אני משתייך? שאלה זו נוגעת באפשרות כי הזהות העצמית והקולקטיבית, אינה מוכרחה להתבסס על השתייכות אתנית, עדתית או לאומית, אלא יכולה להיבנות על ערכים ומוסר אוניברסאליים. ואולי שינוי אמיתי בתודעה הציבורית העולמית, לטובת סולידריות ואמפתיה רחבות יותר, יכול להיחשב לרגע נשגב בהיסטוריה.

איוו-ג'ימה, מרינס, ארלינגטון, אנדרטה

אנדרטת הזיכרון לחיילי המרינס, ארלינגטון וירג'ינה. תצלום: פליקס דה וולדון. ויקיפדיה.

טיעון נוסף נגד הממשלה עולמית מצביע על חוסר האפשרות לנהל מערכת אזרחית כה גדולה באופן יעיל. הדמוקרטיה הגדולה בעולם, הודו – שחצתה את סף מיליארד התושבים, מהווה דוגמה מעשית לכך שהדבר עשוי להיות אפשרי. בנושא זה, לצד חברות מסחריות, גם חוקרים המשתייכים לצוותי חשיבה גלובליים, עובדים על פתרונות למאגרי מידע עצומים – Big Data, שיאפשרו שליטה וארגון של מידע מן העולם כולו.

ומה קורה בפועל? האם נעשים ניסיונות לקרב את השינוי הפוליטי הגלובלי? ישנם מוסדות מחקר העוסקים באופן ספציפי בממשל עולמי, כמו מרכז 'מרטין' באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה המאגד למעלה ממאתיים חוקרים מתחומים שונים, וה-Global Governance Institute בבלגיה, המנסחים את האתגרים העומדים בפני הישרדותו של המין האנושי, ומחפשים דרכים חדשות להתמודד איתם, על בסיס גלובאלי. לאחרונה נוסדו הפורום החברתי העולמי, הפורום הכלכלי העולמי, כתבי עת המוקדשים לנושא, תכניות לימוד לתארים אקדמיים בממשל עולמי. על פי תפישתם של מוסדות וארגונים אלו, משק האנרגיה, בעיות אקולוגיות, תברואה, עימותים צבאיים, עוני ופשיעה, השכלה, וכמעט כל אחד מתחומי החיים במאה ה-21 מציב בעיות ברמה העולמית, הדורשות מענה ברמה זו.

לארגונים הבינלאומיים חסרים משאבים רבים כדי שיוכלו להפוך להיות משמעותיים יותר בסדר העולמי. אין להם כיום את הכוח המעשי להוציא לפועל את המדיניות שלהם במלואה, ובוודאי לא ברמה הצבאית, בכל הקשור לשמירה על הביטחון והשלום. מה היה קורה לו הכוח הצבאי החזק ביותר בעולם לא היה בידי מעצמה לאומית, המחזיקה גם בזכות וטו במועצת הביטחון של האו"ם, אלא בידי ממשלה עולמית? גולדין מעיד ממקור ראשון על חוסר הרצון של המעצמות להתקדם לקראת ממשל עולמי, ועל ההתנהלות בהתאם לאינטרס המובהק שלהן בשמירת הכוח שלהן. ארה"ב למשל – על אף שהיא משמשת ביתו של האו"ם, ואזרח שלה תמיד עומד בראש ארגון הסחר העולמי – אינה עושה ככל יכולתה למען האינטרס הגלובלי, בהשוואה למדינות אירופה.

תחנת החלל הבינלאומית, נאס"א

עבודות הבנייה של תחנת החלל הבינלואמית, 2006. תצלום: NASA, ויקיפדיה

הראייה ההיסטורית מלמדת על ההתקדמות לעבר חברה קוסמופוליטית. דה פקטו אנחנו 'אזרחי העולם', וישנו ממשל עולמי מאוד מבוזר וכאוטי, אך עם הרבה מנגנונים ומוסדות גלובליים המשפיעים על המציאות. ייתכן שמושג האימפריה של הארדט ונגרי עוזר להבין את המצב –"העולם המערבי" הוא אימפריה, במובן שהוא מציית לכללים זהים, מאמץ עקרונות משותפים ומוסריות אחידה והוא מתיר פלורליזם ל-"נתיניו". הוא שומר על עוצמתו וכן על רווחתם של נתיניו – וזו עשויה להיות הסיבה המרכזית לכך שהאימפריה ממשיכה לשמור על כוחה.

הסופר הפורה ועתיר הדימיון אייזק אסימוב, שהיה גם ביו-כימאי בהשכלתו, הסביר כי ישנן שתי שיטות מהותיות להגשמתו של כל תהליך או שינוי: המקל והגזר. המקל, האיום הגרעיני והמשברים הכלכליים העולמיים יוצרים פחד ומאיימים על האנושות ודוחפים אותה לעבר ממשל עולמי. אך אסימוב מעדיף את הגזר, ובספריו מתוארות ממשלות עולמיות, שקמו נוכח גילויים של חיים על פני כוכבים אחרים. לדעתו  החלל החיצון עשוי לשמש כממד מכריע במרקם החיים האנושי. על ידי הקמתה של תחנת כוח בחלל, שתספק אנרגיה לכל חלקי העולם על ידי ניצול קרינת השמש, ותתוחזק באופן משותף על ידי קהילת המדינות – ייווצר אינטרס משותף ברור לכלל מדינות הלאום, לקחת חלק בפרויקט וליהנות מאנרגיה זמינה וזולה. אז במה נבחר? במקל או בגזר?

או כמו ששר אריק איינשטיין, 'למה לא עכשיו? מה שבטח יבוא מחר...'

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מקורות:

Theory of international politics. Kenneth Neal Waltz, 1979.
Anarchy is what states make of it: the social construction of power politics. Alexander Wendt, 1992.
Empire. Michael Hardt & Anntonio Negri, 2000.
Stockholm International Peace Research Institute
SIPRI, Website.
Divided Nations, Why global governance is failing, and what we can do about it. Ian Goldin, 2014.
Democracy and the Global Order: From the Modern State to Cosmopolitan Governance. David Held, 1995.
The Law of Peoples. Rawls, John, 1999.
Why a World State is Inevitable. Alexander Wendt, 2003.
James Martin Memorial Lecture 2017: the global refugee crisis and what to do about it. David Miliband. Oxford, England, February 22, 2017

תמונה ראשית: דגלי תפילה בנפאל: "Om mani padme hum", תצלום: קאלה ק', unsplash.com

Kalle K

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על עולם אחד ודברים אחדים

    03
    תומר וינר

    תודה על התגובה. הנטייה להתמודדות עם אתגרים גלובליים ניכרת גם במערב הקפיטליסטי, ושיתופי הפעולה העולמיים הקיימים כיום חוצים גם גבולות אידיאולוגיים-כלכליים.
    הזהות העצמית והקבוצתית, על סמך כל בסיס שלא יהיה, לא צריכה להפגע במסגרת עולמית. בדיוק כפי שמיעוטים שומרים על זהותם במדינה דמוקרטית. מעבר למסגרת עולמית עשוי לאפשר פלורליזם מקסימלי, להבדיל ממצב שבו חברות שלמות אינן באות בשום מגע ישיר עם חברות אחרות.

04
קונפוציוס

מאמר מרתק. בדרך לממשל גלובלי אחיד, תומר, אל תשכח את המפסידים ממנו, שלא בהכרח יקדמו את המהלך: חברות הנשק, לפחות כל עוד לא ימצאו חייזרים עוינים. וגם משהו יותר פרוזאי: המהלך ידרוש מהעולם השבע להתחלק בעושרו עם העולם העני, שהוא רוב העולם. אתה עצמך מוכן לכך? או לחלופין, איך מתמודדים עם האתגר הזה? וגם: למה שממשלה עולמית כזו תוכל להתמודד ביתר הצלחה עם מניעת סכסוכים מאשר האו"ם? ולמה שהיא תגלה ענין באזרח הקטן יותר מאשר מגלים בו היום תאגידי ענק כמו ספרצוף, שאין להן אפילו שירות לקוחות?

    05
    תומר וינר

    תודה! הערות ושאלות מהותיות העלת -
    האינטרסים הכלכליים הם קריטיים בשאלת הממשלה העולמית, מבחינת שוק ההון וגם מבחינתו של האזרח הקטן. גם נסיגתן של האימפריות המודרניות מהמושבות שלהן נגדה אינטרסים כלכליים אך הייתה מחוייבת המציאות מבחינה נורמטיבית, ייתכן שזה יהיה המצב גם עם המעצמות ותאגידי-הענק. כך גם מבחינת המהפיכה הצרכנית, שהופכת יותר ויותר גלובלית. שחיקתו של כוח הקנייה של האזרח במעבר לממשלה עולמית, הוא הבט מעניין וקריטי לדעתי, והוא עומד במרכז הנובלה 'עשרים' שכתבתי (בספר 'שרשראות ימים ומיתות') כשאלה המופנית אל 20 דמויות שונות בחברה הישראלית. שאלת הסכסוכים והמלחמות גם היא כלכלית - כמה כסף עשוי להיחסך במעבר לממשלה עולמית? אולי בטווח הארוך, זה עשוי להיטיב עם מעמד הביניים הכורע תחת הנטל, גם במדינות המפותחות, המפרנסות תעשיות צבאיות וביטחוניות יקרות מאוד. הנטייה למסגרות פוליטיות רחבות יותר, עשויה להתברר ככדאית מבחינה כלכלית.

06
ענת בלייברג

בשביל לקים עולם נפלא כזה צריך להפטר משני שליש מהאוכלוסיה. ז.א. מרחץ דמים גלובלי. יש מי שיטען שלמטרה זאת נבחר האיסלם. שיעשה להם את העבודה

07
אביב רט

שתי הערות למאמר (המצוין): 1. אכן נראה כאילו העולם צועד בכיוון של מסגרות שלטון הולכות וגדלות, אבל זו לא צעדה בטוחה ורצופה. היינו לא מזמן במצב של שני ענקים בלבד- המזרח (הגוש הקומוניסטי והבלתי מזדהות) נגד המערב . ב30 שנה האחרונות חלה נסיגה ויש היום כוחות רבים יותר. ארה"ב חזקה ונשארה לבד, רוסיה - כנ"ל. סין- פועלת כדי לגדול ולהיות כוח יחיד וכך גם הודו. האיחוד האירופי הוקם כדי שהשווקים הקטנים של אירופה יוכלו להתחרות בענקים. נראה לי שזהו זה. הגדולים לא צריכים עזרה מאף אחד- רק לחלשים יש אינטרס. יתכן שנראה בעוד מאה שנה איחוד אפריקני , אולי איסלמי ואולי דרום אמריקני... 2. מי אמר שגוף גדול מאוחד הוא תמיד יעיל יותר מגוף מבוזר? זה לא מוכח לא להלכה ולא למעשה. מי אמר שבגוף המאוחד יהיה יותר שוויון וצדק? בבריה"מ זה לא עבד, בסין זה ובארה"ב זה לא עובד. בקיבוצים זה אולי היה קרוב אבל לא החזיק מעמד. זה אומר משהו עלינו , לא?

    08
    תומר וינר

    תודה רבה על התגובה וההערות! המאבקים של האימפריות או המעצמות על כוח ושליטה, נמשכים לאורך כל ההיסטוריה וגם בעידן מדינות הלאום, אבל כיום התלות של המדינות אחת בשנייה גדולה מאוד,(וגם של המעצמות והאיחודים השונים - איחוד אפריקני, דרום-אמריקני וכלל-ערבי גם כן כבר קיימים) וכל העולם דואג לכך שאף מדינה לא תתמוטט, בגלל הנזק הכלכלי הנוצר. בנוסף, האתגרים העומדים בפני כל האזרחים של כל המדינות, כל תושבי הפלנטה הזו, הם עצומים ודורשים שיתוף פעולה כולל. ואכן, לצד המאבקים של המעצמות ישנו גם שיתוף פעולה עולמי גדול מאי-פעם בהיקפו, ובמגוון התחומים של החיים.
    בנוגע למידת היעילות של גוף מאוחד, והשמירה על הצדק והשוויון, יש לדעתי הסכמה רחבה מאוד בנושאים אלה בקרב האזרחים השפויים מכל המדינות בעולם, המעוניינים לחיות את חייהם בשלום ובכבוד, בחברה צודקת. ייתכן והדרך לממש הסכמה זו מובילה למסגרת פוליטית אחת בעלת מבנה מתאים, ונראה שהמדע והטכנולוגיה הולכים ומקרבים אותנו אל פתרונות לבעיות של ניהול מאגרי מידע, תקשורת ותחבורה, למרות האתגרים החדשים שהולכים ומתווספים.