עולם ישן נחריבה

לתפניות הקיצוניות בהיסטוריה העולמית יש תבנית חוזרת. האם אנו עומדים לקראת מהפכה נוספת? או שהיא כבר החלה?
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

ב-3 באפריל 1917, התקבץ קהל גדול כדי לפגוש את הרכבת שהגיעה מהלסינקי לתחנת פינלנד בפטרוגראד. הרכבת הובילה את ולדימיר איליץ׳ לנין. הוא נשא בפני הקהל נאום שקרא להפלת הממשלה הרוסית – וחצי שנה לאחר מכן, הוא גרם לזה לקרות. העולם השתנה.

קארל מרקס חזה מספר דרכים שבהן החברה יכולה לעבור למערכת שבה פועלים שולטים באמצעי הייצור. אבל לנין ראה דרך אחת בלבד: באמצעות הפיכה אלימה שתפיל את הממשלה הקיימת

לנין, שבילה למעלה מעשור מחוץ לרוסיה, היה ידוע כתיאורטיקן בשולי החברה הפוליטית הרוסית, שעיצב את המחשבה המרקסיסטית כך שתתמוך בתאוריית השינוי שלו. קארל מרקס חזה מספר דרכים שבהן החברה יכולה לעבור למערכת שבה פועלים שולטים באמצעי הייצור. אבל לנין ראה דרך אחת בלבד: באמצעות הפיכה אלימה שתפיל את הממשלה הקיימת, ותאורגן על ידי קבוצה של מהפכנים מקצוענים מסורים. לנין הביא עמו את התוכנית לפטרוגראד (שהיא היום סנט פטרסבורג). שם, המפלגה שלו השתלטה על ארגון העובדים שחלק את השלטון עם ממשלת המחוז מאז פרישתו של הצאר. אבל חמש שנים נוספות חלפו עד שמפלגתו של לנין הבטיחה לעצמה שליטה אבסולוטית ברוסיה. ובדרך מתו מיליוני בני אדם.

לנין, בולשביקים, מהפכה

לנין ידע מה הוא רוצה וכיצד יש לפעול: קריקטורה בולשביקית משנת 1920, "לנין מנקה את העולם מטינופת" מראה אותו מסלק מלכים, קפיטליסטים ואנשי כנסייה. תצלום: ויקטור דני, ויקיפדיה

תאוריית השינוי של לנין הייתה תיאוריה של שיבוש חברתי, שינוי כפוי קיצוני כל כך שהחברה אינה יכולה לשוב ולהיות כפי שהייתה לפניו. שיבושים כאלה אינם קורים סתם כך, באורח אקראי. קיימת מערכת של תנאים הנחוצה לשם כך, ויש נסיבות מסוימות שבהן יוזמי השיבושים נוטים להצליח להגשים את יעדיהם.

המאפיינים העיקריים של השיבוש שאותו אני מתאר, כפי שנראה באירועים ההיסטוריים הבאים, הם אלה:

1. הוא נובע מאובדן אמון במוסדות המרכזיים בחברה;

2. הוא מגבש מערכת של רעיונות ממה שהיו פעם שולי העולם האינטלקטואלי, ומציב אותם במרכז של סדר חברתי מחודש; וגם -

3. הוא מבוצע על ידי קבוצה מתואמת של מנהיגים המחויבים לשינוי.

את השיבושים הללו ניתן לראות בחלק מהאירועים המכונים מהפכות – אף שהם אינם מתארים אותם במלואם. שיבושים אינם מביאים תמיד להחלפת ההנהגה – למעשה, לעתים הם נחוצים כדי לשמר את הממשלה העומדת על סף כישלון. אבל הם משנים לפחות את האופן שבו הקבוצה השלטת חושבת ופועלת.

שיבושים גורמים לשינוי עמוק בהבנה של בני האדם את אופן הפעולה של העולם שסביבם. בכך הם נבדלים משינויים חברתיים קיצוניים פחות, המבוססים על צורת החשיבה הקיימת

שיבושים גורמים לשינוי עמוק בהבנה של בני האדם את אופן הפעולה של העולם שסביבם. בכך הם נבדלים משינויים חברתיים קיצוניים פחות, המבוססים על צורת החשיבה הקיימת: למשל, ״המהפכות״ האנגליות של המאה ה-17, ששינוי את מאזן הכוחות בין המלך לפרלמנט בלי לשנות את שיטת הממשל הבסיסית. שינוי אידיאולוגי הוא הכרחי לשינוי חברתי משמעותי, כמו זה שניסה לעשות לנין, כי חברות מקדמות אידיאולוגית התומכות באופן שבו הן מתנהלות – ואם ראיית העולם אינה משתנה, האופן שבו החברה מתנהלת לא ישתנה גם הוא. קל למצוא בעבר רעיונות דחויים שהיו פעם מרכזיים, כמו התפישה שלפיה מלכים שולטים ״ברצון האל״.

חשוב לציין כי תקופות של קושי שנגרמו מאותן סיבות, לא תמיד יסתיימו באותה צורה. ניתן לטעון – כפי שטען ברינגטון מוּר במחקרו משנת 1966 על המקורות החברתיים של הדיקטטורה והדמוקרטיה – ששינוי של המערכת הפוליטית יתרחש בחברה שבה ישנה הפרדה מוחלטת בין צורות של פעילות כלכלית המתקיימות בו זמנית, כמו חקלאות מסורתית וקפיטליזם. או שניתן לטעון כי הפיצול בין מי שמניעים את הפעילות הכלכלית ובין מי שבידם מצוי הכוח הפוליטי הוא תנאי חיוני לשינוי. אבל למנהיגים יש מרחב בחירה גדול בנסיבות כאלה, והחלטותיהם עשויות לעצב תוצאות שונות מאוד. התרחיש הראשון מבין אלה עשוי בהחלט לתאר את ארצות הברית ורוסיה במפנה המאה ה-20, אך בארה״ב לא התרחש אירוע דומה לתפיסת השלטון על ידי לנין.

מודל השיבוש שאני מציע אינו צופה התרחשות של שינוי קיצוני בכלל בעיות מבניות ספציפיות כמו אלה שתיאר מור, ואינו טוען לתוצאה בלתי נמנעת מתוך מערך של בעיות. מה שאני מציע הוא, שכאשר מערכת פוליטית מעורערת על ידי אירועים כמו כישלון כלכלי, תבוסה במלחמה או אסון סביבתי, המערכת הפוליטית תיאלץ להשתנות או לקרוס. ההצלחה או הכישלון תלויים בבחירותיהם של המנהיגים, וביכולת לספק לאנשים מערכת רעיונות חדשה, שתעזור להם לראות דרך חדשה קדימה.

תוצאת השיבוש היא לעתים קרובות לגמרי בלתי צפויה בעיני בני אותה תקופה, בדיוק משום שהרעיונות שהגיעו מחוץ לזרם המרכזי משמשים לעיצוב הפתרונות לבעיות התקופה

תוצאת השיבוש היא לעתים קרובות לגמרי בלתי צפויה בעיני בני אותה תקופה, בדיוק משום שהרעיונות שהגיעו מחוץ לזרם המרכזי משמשים לעיצוב הפתרונות לבעיות התקופה. איננו יכולים לדעת מראש בדיוק כיצד יסתיים השיבוש. מה שההיסטוריה מסוגלת ללמד אותנו הוא אילו נסיבות הובילו לשיבוש. היא יכולה לגרום לנו להבין עם מה אנו עשויים להתמודד כתוצאה מהמצב שבו אנחנו נמצאים כיום.

כשאנחנו בוחנים אחד או יותר מן השיבושים הגדולים, כזה שעדיין משפיע על העולם שאנו חיים בו – אימוץ הנצרות על ידי הקיסר הרומי קונסטנטינוס במאה הרביעית לספירה – אנו רואים שהשנוי היה באוויר במשך זמן. בחצי המאה שלפני ההפיכה הצבאית שתכנן ואשר הייתה הצעד הראשון באיחוד האימפריה הרומית תחת שלטונו, האימפריה הוכתה בדבר, אינפלציה גבוהה וסדרה של אסונות צבאיים, אבל ההנהגה העדיפה פשוט לנסות לגרום למערכות הישנות לתפקד בצורה טובה יותר.

קונסטנטינוס

הקיסר קונסטנטינוס: לא סתם ראה את האור, אלא ידע להשתמש בחסידים מאורגנים היטב של האור הנוצרי, ולשנות את העולם תחת שלטונו (פסל שלו כקולוסוס, מהמאה הרביעית, במוזיאון הקפיטוליני ברומא). תצלום: ז'אן פול גראנדמון, ויקיפדיה

קונסטנטינוס השתמש במספר קטן של יועצים נוצרים, שעיצבו קשר חדש בין הכנסייה לבין החברה הרומאית והצטרפו לקבוצה קטנה מאוד שעליה הוא נשען בעת ניהול האימפריה

קונסטנטינוס שיגר מסר שונה לגמרי כשהמשטר שלו ייבא מושגים מתנועה שולית, הנצרות, כדי לחזק את הלגיטימיות שלו עצמו. הוא השתמש במספר קטן של יועצים נוצרים, שעיצבו קשר חדש בין הכנסייה לבין החברה הרומאית והצטרפו לקבוצה קטנה מאוד שעליה הוא נשען בעת ניהול האימפריה.

הדוגמה המוקדמת הזו מכילה מאפיינים חשובים של שיבוש: אבדון אמון במוסדות מרכזיים (מערכת השלטון האימפריאלית), הצבת רעיונות שהיו קודם לכן בשוליים (רעיונות מן הנצרות) במרכז הסדר הפוליטי, וקבוצה מחויבת וסגורה של מנהיגים שיזמו את השינוי. על ידי קידום מעמדה של הנצרות באימפריה, קונסטנטינוס שינה דפוסי מחשה, והחליף רעיונות ישנים על אודות הסמכות הקיסרית במודל חדש, שונה לגמרי, של סמכות שבישר לבני האדם שהם מתקדמים בכיוון חדש.

את המאפיינים הללו ניתן לראות גם בשיבוש שהתרחש במאה השביעית לספירה, כאשר הסדר הפוליטי בן מאות השנים במזרח התיכון קרס. אחרי שהשיטה הישנה התמוטטה, הח׳ליף מבית אומיה עבד אל-מלכ אימץ את תורתו של הנביא מוחמד כדי לספק אידיאולוגיה למשטר החדש – שבסופו של דבר נפוצה מצפון אפריקה ועד מרכז אסיה. מוחמד, שמת עשרות שנים קודם לכן, רצה להשתמש בחזונו כדי לבנות קהילה של מאמינים. ההתגלות שלו לא רמזה כי המערכת הוותיקה, המבוססת על האימפריה הרומית ועל זו הפרסית, עתידה להיות מודחת בקרוב. אבל הנהגה כושלת זלזלה בלגיטימיות של שני המשטרים במשך שנים של מלחמות איומות, וקבוצה מגובשת של מאמיני מוחמד הצליחה להביס במהירות את שתי המדינות הכושלות הללו. כשנדמה היה כי התנועה שלהם תקרוס פנימה, עבד אל-מלכ זיהה את הצורך לשקם את מרכז החברה האסלמית, וחוקק חוקים חדשים עבור הקהילה, כדי שזו תוכל להתקדם.

מה שעזר גם לקונסטנטינוס וגם לעבד אל-מלכ להפיץ את הרעיונות שהיו קודם לכן שוליים היה שהם יכלו לשלוט באורח יעיל בתקשורת הזמינה כדי לתקשר עם המונים

מה שעזר גם לקונסטנטינוס וגם לעבד אל-מלכ להפיץ את הרעיונות שהיו קודם לכן שוליים היה שהם יכלו לשלוט באורח יעיל בתקשורת הזמינה כדי לתקשר עם המונים – כמו מטבעות הנושאים את המסרים שלהם והכרזות שהוקראו בחגיגות ציבורית. דרך נוספת להעברת המסר הייתה באמצעות פרויקטים מרשימים של בנייה, כמו כיפת הסלע בירושלים, שנבנתה על ידי עבד אל-מלכ. מונומנטים כאלה אפשרו לאנשים לחשוב על הסדר החדש כעל סדר יציב.

כעבה, מכה, עבד אל-מלכ

הצליח לעבד אל-מלכ: כוחותיו צרו על מכה, וניצחונם, בשם האסלאם, שינה את העולם. תצלום: מוחמד מהדי כרים, ויקיפדיה

השימוש המיומן באמצעי תקשורת היה מכריע בשיבוש הגדול הבא שעיצב את תולדותיה של אירופה: הרפורמציה הפרוטסטנטית של ראשית המאה ה-16. כשבעים שנה לפני שמרתין לותר תלה את 95 התזות שלו הכופרות במושג ״כור המִצרף״ (ה"פורגטוריום") – המקום שבו נאלצות הנשמות להמתין לפני כניסתן לגן העדן – ובתוקפם של כתבי המחילה  שניתן היה לרכוש כדי לזרז את התהליך, יוהנס גוטנברג המציא את הדפוס. לותר התגלה כאשף המדיום החדש, שהבין כי תקשורת מוצלחת צריכה להיות קצרה, עניינית וכתובה בשפתו של הקהל. הכנסייה הקתולית המשיכה לפרסם הצהרות בלטינית. לותר אמר לאנשים שהם יכולים לקבל את דבר האל בגרמנית.

לותר היה טוען מבריק והיה לו מסר עוצמתי, אבל הוא לא היה יחיד. הוא לא יכול היה לשרוד ללא תמיכתו של פרידריך מסקסוניה, שהיה פטרונו לפני הרגע המכריע בשנת 1517 שבו תלה את כתבי הכפירה שלו בדוקטרינה הקתולית. פרידריך הוסיף להגן עליו אפילו אחרי הרגע הדרמטי בשנת 1521 שבו לותר המרה את פיו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ניצב מול המלך וחצרו וסירב לחזור בו מהדברים שכתב.

קרל לא היה מוכן לכך. הוא גדל בהולנד, קיבל ליד את כס הקיסרות בעודו נער וידע מעט מאוד על אודות גרמניה. בקרב מנהיגי החברה הגרמנית עלו חששות באשר ליכולותיו, וכן בנוגע לאופן שבו מכירת כתבי המחילה על ידי הכנסייה הקתולית שאבה כספים מגרמניה, בדיוק כשנדרש מימון למלחמות אפשריות בתורכים העות׳מנים המתקרבים. הכנסייה הקתולית נפגעה על ידי מספר רב של דיווחים על שחיתות של האפיפיורוּת.

בעשורים שאחרי ההתרסה של לותר מול קרל, הנסיכים של גרמניה יצרו איחוד פוליטי, שנסמך על הסכמתו של קרל כי מדינות ״פרוטסטנטיות״ יהיו לגיטימיות, ושאב השראה מתנועות פרוטסטנטיות נוספות באנגליה ובהולנד

פרידריך ייצג את המנהיגים הפוליטיים הגרמנים שאיבדו אמון בכיוון הפוליטי של האימפריה הרומית הקדושה. האידיאולוגיה החלופית של לותר העניקה לתנועה שלהם תוכן שמאמצים נוספים לריסון כוחם של הקיסרים והאפיפיורים לא יכלו לתת. בעשורים שאחרי ההתרסה של לותר מול קרל, הנסיכים של גרמניה יצרו איחוד פוליטי, שנסמך על הסכמתו של קרל כי מדינות ״פרוטסטנטיות״ יהיו לגיטימיות, ושאב השראה מתנועות פרוטסטנטיות נוספות באנגליה ובהולנד.

בסופו של דבר, השיבוש הפרוטסטנטי שם קץ לשליטה הקתולית בחיים האינטלקטואליים, פתח את הדלת לצורות חדשות של מחקר מדעי ואפשר את התפתחותן של מדינות לאום באירופה. תוצאה נוספת הייתה האפשרות למחשבה חדשה המבוססת על תאוריה פוליטית קלאסית במקום על כתבי הקודש.

פרידריך השלישי מסקסוניה, לוקאס קרנך האב

איפה היה לותר בלעדיו? ומה היה עולה בגורל המהפכה שלו? פרידריך השלישי מסקסוניה, "החכם" - דיוקן של לוקאס קראנאך האב (אחרי 1532), המוזיאון של נסיכות ליכטנשטיין, תצלום: ויקיפדיה

למעלה ממאה שנה לאחר מכן, הפילוסוף האנגלי ג׳ון לוק ביצע מתקפה משלו על רעיונות דתיים – והאירועים שהתרחשו בעקבותיה מדגימים את המאפיינים העיקריים של השיבוש. לוק פתח את ספרו ״שתי איגרות על ממשל״ (משנת 1689) בפסילה מוחלטת של הטיעון כי הזכות האלוהית של המלכים מבוססת על מבנה פוליטי, שזכה לאישורו של האל, זה של גן העדן. באיגרת השנייה, הוא הציג את עמדתו, שלפיה הסיבה העיקרית לכך שאנשים מסכימים להפוך לנתיניו של ממשל היא כדי לשמור על רכושם, דבר שיכול לקרות רק כשישנה ״הסכמה כללית״ על מה שראוי או לא ראוי. עריצות, הוא כותב, היא ״הפעלת כוח החורג מן הראוי״.

לוק טען כי לאדם שמשתמש בכוחו באופן שחורג מן הסמכות שהעניקה לו הקהילה, אין זכות שיצייתו לו. בסופו של דבר, הרעיון הזה סייע להצדקת המרד של 13 המושבות של בריטניה באמריקה במלך ג׳ורג׳ השלישי

לוק טען כי לאדם שמשתמש בכוחו באופן שחורג מן הסמכות שהעניקה לו הקהילה, אין זכות שיצייתו לו. בסופו של דבר, הרעיון הזה סייע להצדקת המרד של 13 המושבות של בריטניה באמריקה במלך ג׳ורג׳ השלישי. גרסה קיצונית של צורת החשיבה של לוק זכתה לפופולריות בזכות תומאס פיין בחיבורו Common Sense (משנת 1776), שבו הוא טען כי המונרכיה האנגלית אינה לגיטימית –שהיא נכפתה על אוכלוסייה כנגד רצונה.

לג׳ורג׳ השלישי היה צבא טוב יותר, אבל כוח צבאי לא הספיק כדי לדכא את המרד שהתבסס על הרעיונות רבי העוצמה של לוק ומצדדיו בנוגע לדמותה של חברה צודקת. תרומה לא פחות חשובה להצלחתם של האמריקנים תרם גיבושה של קבוצת אנשים סביב ג׳ורג׳ וושינגטון, כולל בני בריתו אלכסנדר המילטון וג׳יימס מדיסון, שידעו לשתף פעולה כדי להפוך רעיונות מופשטים של הוגים מדיניים למוסדות בני קיימא.

האמריקנים שהתנגדו לג׳ורג׳ השלישי התנגדו לרעיון שממשל מרכזי חזק יכול לשלוט בהם. אולם, הם הבינו עד מהרה ש״תקנון הקונפדרציה״, החלש שאיחד אותם בזמן המלחמה, אינו מספיק כדי לשמור על האיחוד הזה בעתיד. העובדה שניתן היה לזמן את ועידת החוקה כדי להקים ממשלה חדשה היא אות לכך שאחד ההיבטים המכריעים של שיבוש מוצלח הוא שהוא יוצר מרחבים שבהם אנשים יכולים לדון ברעיונות חדשים. אי היכולת לשמר מרכז כזה היא שסיכלה את המאמצים ליצור ממשלה חדשה בצרפת בעקבות ההתקוממות שם.

קרב לונג איילנד, מלחמת העצמאות האמריקנית, המהפכה האמריקנית

האנגלים לא יכלו להצדיק את השליטה שלהם באוכלוסייה של המושבות בצפון אמריקה, וקמה נגדם התקוממות מהפכנית אלימה: "קרב לונג איילנד" (1776), דומיניק ד'אנדראה. תצלום: ויקיפדיה

לנין היה קורא מסור של ספרי היסטוריה שעסקו באירועים בצרפת בין 1789 ועלייתו של נפוליאון בונפרטה כשליטה של צרפת עשר שנים לאחר מכן. היו שם מקבילות משמעותיות. ממש כמו שהצאר ניקולאי השני החליש את הממשל שלו באופן שבו התנהל במלחמה נגד גרמניה, כך גם המלך הצרפתי לואי ה-14 החליש שוב ושוב את ממשלו ובני בריתו בשנים לאחר שזימן את אספת המעמדות בשנת 1789. המלך קיווה לפתור את המשבר הכלכלי שנבע מתמיכתה הנלהבת של צרפת במרד האמריקני נגד בריטניה. אבל אנשים כבר איבדו אמון בחצר המלוכה, והיא נתפשה בעיניהם כבלתי כשירה ומושחתת. עד אז, צרפת לא פיתחה מוסדות נבחרים, ולכן לחצר המלוכה הצרפתית לא היה ברור כיצד לנהל את אספת המעמדות כשזו התכנסה.

לואי ה-14 יכול היה לשרוד אילו היה מקבל כאפשרות סבירה את הפיכתו למונרך חוקתי במקום לשליט אבסולוטי. אבל הוא לא עשה זאת. הוא חתר, ביחד עם מלכים אחרים, לסלק מצרפת את תנועת הרפורמה, וכך החליש את מצדדי השילטון הריכוזי שהיו מאפשרים לו להישאר על כס המלוכה

לואי ה-14 הפך עד מהרה לאסיר של ממש בארמונו שלו, בזמן שקבוצות של מתנגדים הקימו מבנה צבאי חלופי ומשמר לאומי, והחלו לכתוב חוקה חדשה. אפילו אז, לואי יכול היה לשרוד אילו היה מקבל כאפשרות סבירה את הפיכתו למונרך חוקתי במקום לשליט אבסולוטי. אבל הוא לא עשה זאת. הוא חתר, ביחד עם מלכים אחרים, לסלק מצרפת את תנועת הרפורמה, וכך החליש את מצדדי השילטון הריכוזי שהיו מאפשרים לו להישאר על כס המלוכה. בכך הוא פתח את הדלת לרעיונות הנועזים של מקסימיליאן רובספייר וקיצוניים אחרים, אשר טענו כי המודרניזציה מחלישה את המהפכה – שהיא יכולה להצליח רק אם בוגדים יסולקו מן המדינה החדשה, המבוססת על קידום המעלה הטובה, והחליפה מוסדות אזרחים בלתי מתפקדים שהועדפו על ידי המתונים.

רובספייר, שחלש על הפוליטיקה הצרפתית בשבתו בראשות הוועדה לפיקוח המאמץ המלחמתי הצרפתי, הגן והעצים את כוחו על ידי דחיפת הפוליטיקה הצרפתית לקיצוניות. הוא יזם תהליך משפטי-לכאורה שבאמצעותו יריבים פוליטיים (ובכללם בני ברית לשעבר) יוכלו להיות מוצאים להורג בזריזות. רובספייר השתמש באמצעי אימה כדי לתמוך בחזון החברה החדשה שלו, והרס את המוסדות הדמוקרטיים החדשים שעוצבו במאמצים חוזרים ונשנים לכתוב חוקר לצרפת. אחרי שהוא עצמו הוצא להורג, כוחה של המהפכה הלך והתפוגג עד שנפוליאון תפס את השלטון.

הדוגמה הצרפתית היא שיבוש שהצליח להרוס את המוסדות הקודמים אך לא הצליח לבנות חלופה לאורך זמן. היא מדגישה את חשיבותה של ההנהגה הפוליטית בעלת חזון ברור ברגע שמערכת הממשל הנוכחית מופלת. זה היה סוג המנהיגות שסיפקו פרידריך מסקסוניה, קונסטנטינוס ועבד אל-מלכ. והכוח העצום של מנסחי החוקה של ארצות הברית היה בהבנתם ששינוי קיצוני ניתן להשגה באמצעות פשרה. כפי שהראה רובספייר, הפנייה לאלימות כדי לכפות סטנדרטים חדשים על אוכלוסייה, הייתה מתכון לאסון.

רובספייר

אלימות, כפייה והצגה צינית של תהליך משפטי שהיה כסות לרצחנות לא הניבו תוצאות עבור רובספייר. בתמונה: פסל ראש-צוואר שלו מאת קולד-אנדרה דסיין, 1791, מוזיאון המהפכה הצרפתית. תצלום: ויקיפדיה

מה מקומו של לנין בתמונה הזו? כשהוא שב לרוסיה, לא היה למוסדות המרכזיים של שלטון הצאר ולשלטון המקומי מנדט מן הבוחרים. לנין שלט בקבוצה המהפכנית הקטנה שהשתלטה על תנועת הפועלים שחלקה את כוחה של הממשלה. אלמלא יכולתו של לנין לארגן צוות של פקוּדים, המהפכה שהוא קיווה לחולל לא הייתה מתרחשת באוקטובר 1917.

לנין שמר על כוחו במהלכה של מלחמת אזרחים אכזרית. הוא בנה מנגנון של משטרה חשאית שרצח אלפים, בעוד שמיליונים מתו מרעב, בקרבות או ממחלות. אולם בסופו של דבר, הוא הבין שקווי המדיניות ששימשו אותו בימי המלחמה לא יתאימו לימי שלום

לנין שמר על כוחו במהלכה של מלחמת אזרחים אכזרית. הוא בנה מנגנון של משטרה חשאית שרצח אלפים, בעוד שמיליונים מתו מרעב, בקרבות או ממחלות. אולם בסופו של דבר, הוא הבין שקווי המדיניות ששימשו אותו בימי המלחמה לא יתאימו לימי שלום – דבר המעיד כי הייתה לו יכולת להסתגל לנסיבות, כזו שהביאה מנהיגים להצליח בשיבושים קודמים. המדיניות הכלכלית החדשה של לנין, שהייתה בעיקרה קפיטליזם בחסות המדינה, הפכה אנשים לשותפים במה שניתן לתאר, בנדיבות, כממשל קומוניסטי מותאם. עם זאת, יורשו של לנין, יוזף סטלין, הרס את המדיניות הכלכלית החדשה באמצעות תוכנית ה״קולקטיביזציה״ הכפויה. הממשל הרצחני שלו הבטיח שברית המועצות לעולם לא תוכל להציע חלופה בת קיימה לקפיטליזם המערבי.

שורשיו של שיבוש נוסף, אלים במיוחד, שהתרחש במאה ה-20 – עליית הנאציזם – היו נעוצים בתיאוריה שרמזה כי מדינות נמצאות תמיד בתחרות. ממש כפי שבכל מדינה התרחש מאבק בלתי פוסק להישרדות, ועל הממשלה להיות ערוכה לתמוך ב״מנצחים״ על פני ה״מפסידים״ במאבק הזה, כך יכולים להיות רק ״מנצחים״ או ״מפסידים״ ביחסי חוץ. התפישה הזו, שנוסחה על ידי הרברט ספנסר נודעה בשם ״דרוויניזם חברתי״, והיא נתמכה על ידי הפסבדו-מדע איגניקה, שפיתח פרנסיס גלטון, בן זמנו של ספנסר. אף שהוא היה אנגלי, התאוריות של ספנסר זכו ליותר אהדה בארה״ב, שם שימשו תאוריות האיגניקה לתמיכה במדיניות הגבלת ההגירה ובעיקר, מטעם המדינה, של אסירים בטענה של ״פגמים נפשיים״. החוקים הללו קסמו במיוחד לאדם אחד – אדולף היטלר.

חוקי נירנברג, גזענות, מדע, גנטיקה

חוקי נירנברג הנאציים, משנת 1935, התבססו על גזענות מדעית, ועל ניצול של תאוריות ומושגים מדעיים שקסמו לרבים בסדר ובהיגיון שבהם: כרזה של הממשלה הנאצית, אוסף מוזיאון השואה בוושינגטון, תצלום: ויקיפדיה

גרסתו הקיצונית של היטלר לדרוויניזם החברתי הגזעני הייתה בתחילה בשולי ההגות הגרמנית, אבל בשילוב ההתנגדות לקומוניזם, היא התקבלה גם מחוץ לחוגים הנאציים

הצלחתו הפוליטית של היטלר נבעה בחלקה הגדול מכך שטענותיו בנוגע לדרכה של גרמניה – שהיא יכלה לנצח במלחמת העולם הראשונה, שננעצה לה סכין בגב, ושהבעיות ניתנות לפתרון על ידי הפרת ההסכם שהביא לסיום המלחמה – היו מוכרות לבוחרים ממקורות אחרים. אלה היו שקרים, אבל השקרים היו פופולאריים. גרסתו הקיצונית של היטלר לדרוויניזם החברתי הגזעני הייתה בתחילה בשולי ההגות הגרמנית, אבל בשילוב ההתנגדות לקומוניזם, היא התקבלה גם מחוץ לחוגים הנאציים.

עם זאת, מסר אנטי קומוניסטי מגובה בשקרים אינו מספיק כדי להסביר את עלייתו של היטלר לשלטון. כמו במקרי שיבוש קודמים, גם הפעם נדרשה התפוררות האמון בממשל. במקרה זה, אובדן האמון נבע בחלקו הגדול מהמדיניות שהקנצלר הריכוזי של גרמניה ניסה ליישם: בתגובה למשבר הכלכלי הגדול, הוא פעל על פי החוכמה המקובלת וקיצץ בהוצאות הציבוריות, וכך העצים את השפעת ההרעה במצב הכלכלי ופגע בברית המרכז-ימין שהבטיחה את בחירתו. ככל שהשפל הכלכלי העמיק, המפלגה הנאצית של היטלר משכה עוד ועוד תשומת לב, שהועצמה בזכות יכולתו של היטלר להשתמש בטכנולוגיות חדשות, ובעיקר ברדיו, בסגנון התעמולתי המתלהם שלו. למרות זאת, כשנשיא גרמניה, פאול פון הינדנבורג, מינה את היטלר לקנצלר בינואר 1933, הינדנבורג היה משוכנע שניתן יהיה לשלוט בהיטלר.

לא חלפו חודשיים לפני שהיטלר יצר את התנאים החוקיים שאפשרו את שלטונו כדיקטטור. במפלגה הנאצית עדיין לא נודעה כמוסד הרצחני שהייתה, כאשר בשנת 1936 העולם התכנס בברלין לחגיגת המשחקים האולימפיים. היטלר נשמע דומה מספיק לשמרנים אחרים – ההקבלה בין ״חוקי ג׳ים קרואו״ בארה״ב והחקיקה האנטישמית בגרמניה שימשה כדי לתמוך בהופעתה של ארה״ב באולימפיאדה – והוא נחשב למתנגד נלהב של הקומוניזם. גורמים אלה, לצד האימה ממלחמה נוספת, מנעה ממשלות אירופה להתייצב נגד היטלר, עד שהמלחמה הייתה בלתי נמנעת.

השיבוש שהנהיג היטלר נשען על קריסת האמון במוסדות, על כך שהגרסה החדשנית של היטלר ללאומנות הגרמנית קסמה לחברה שניסתה להתאושש מהתמוטטות כלכלית ואלימות, ועל רמת המשמעת הגבוהה בתנועה הנאצית, שבתוכה בנה היטלר גרעין של הנהגה. ועלייתו לשלטון נעזרה גם בעיוורונו של הממסד הפוליטי.

מה יכולים שיבושי העבר – על תוצאותיהן המגוונות – לומר לנו כיום? ערכה של ההיסטוריה טמון בכך שהיא מאפשרת לנו לזהות דפוסי התנהגות בהווה, שהיו להם תוצאות חמורות בעבר.

כיום, ישנם סימנים לכך שמערכות הדמוקרטיה הליברלית בארה״ב ובאירופה נמצאות בסכנה. הסימן הברור מכל הוא אובדן באמון במוסדות הציבוריים, והדבר משרת תנועות רבות עוצמה השואפות לחתור תחת המערכת הפוליטית המרכזית

כיום, ישנם סימנים לכך שמערכות הדמוקרטיה הליברלית בארה״ב ובאירופה נמצאות בסכנה. הסימן הברור מכל הוא אובדן באמון במוסדות הציבוריים. גורמים כמו נכונות ממשלות המערב להרשות התרוששות של חלקים גדולים באוכלוסייה, היחלשות ארגוני העובדים, והכישלון לספק שירותי בריאות וצרכים בסיסיים נוספים ברמה מתאימה, משרתים תנועות רבות עוצמה השואפות לחתור תחת המערכת הפוליטית המרכזית.

כך אנו רואים גם רעיונות מהשוליים האינטלקטואליים המזינים את התנועות הפוליטיות הללו, ההולכות וצוברות כוח. חלק מהתנועות הללו משתמשות ברעיונות של דרוויניזם חברתי כדי לטעון, למשל, שרווחת הציבור נפגעת על ידי הגירה. באירופה, נרמולן של קבוצות לאומניות כמו זו התומכת במועמדותו של אריק זמור לנשיאות צרפת, או מפלגת ״פידס״ של ויקטור אורבן בהונגריה, מאיימות על הנורמות הפוליטיות המקובלות. בבריטניה, חלק ממצדדי הברקזיט תרגמו את ההתבדלות האנגלית המסורתית לסוג של היפר-לאומנות במונחים אשר, כמו אלה של תומכי נשיא ארה״ב לשעבר דונלד טרמאפ, מהדהדים דוקטרינות של דרוויניזם חברתי. העובדה שרבים כל כך מאמינים בשקרים, כמו השקר שלפיו טארמפ ניצח בבחירות 2020, מזכירה את אינספור ההנחות השקריות שהופצו בגרמניה בימי עלותו לשלטון של היטלר. כדי להילחם בסדקים שמייצגים שקרי הבחירות, פנטזיות הגירה או תנועות מתנגדי החיסונים, ממשלות המערב צריכות להכיר בכך שרעיונות שוליים הנעשים נפוצים יותר ויותר מעידים על כשלונן.

בוריס ג'ונסון, ברקזיט

מהפכה כל הדרך לאן? בוריס ג'ונסון לוחץ לטובת הברקזיט: אופורטוניזם ציני או (גם?) אימוץ של רעיונות שוליים כדי לחולל מהפכה בכל מחיר? תצלום: Pippa Fowles / No 10 Downing Street

הלקח החשוב ביותר מן ההיסטוריה, הוא שכאשר הנורמליות כושלת, יגיע שינוי

הדרך לשיקום האמון – שאמורה לעבור בסוג של שיבוש ששימר חברות בעבר – תציע עזרה של ממש למי שנותרו מאחור. העיקרון הבסיסי של הדמוקרטיה הליברלית הוא הניגוד בין הממשל לנמשלים. הממשלה אחראית לרסן את הכוח התאגידי שמחליש את רווחת הציבור ומפיץ שקרים, ממש כפי שהיא אחראית להבטיח שתהיה לאנשים גישה לסחורות ולשירותים שהם צריכים. הדבר יתבע פעולות שונות לגמרי מ״הפוליטיקה הנורמלית״. הלקח החשוב ביותר מן ההיסטוריה, הוא שכאשר הנורמליות כושלת, יגיע שינוי.

הסימנים מעידים כי אנחנו בתקופה הבשלה לשיבוש. אבל איזה מין שיבוש יתרחש?

דייוויד פוטר (Potter) מלמד היסטוריה של יוון ורומי באוניברסיטה של מישיגן. בין ספריו: Constantine the Emperor(משנת 2013), Theodora: Actress, Empress, Saint (משנת 2016), The Origin of Empire: Rome from the Republic to Hadrian (משנת 2019) ו-Disruption: Why Things Change (משנת 2021).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: פעילי המפלגה הקומוניסטית הרוסית ותומכי לנין מניחים פרחים על קברו ביום השנה ה-104 למהפכה הבולשביקית, ב-7 בנובמבר 2021. תצלום: דמיטרי דילקוף, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דייוויד פוטר, AEON.
- דימוי שערפעילי המפלגה הקומוניסטית הרוסית ותומכי לנין מניחים פרחים על קברו ביום השנה ה-104 למהפכה הבולשביקית, ב-7 בנובמבר 2021. תצלום: דמיטרי דילקוף, אימג'בנק / גטי ישראל

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על עולם ישן נחריבה

01
דן פלד

מאמר מעניין ומשכיל. מעניין אותי לחשוב גם על המקום הקטן שלנו בתוך ההסטוריה העולמית הזו: עליית הציונות מתוך השוליים והפיכתה לזרם המרכזי ביהדות.
בהתחשב בכך שמדינה יהודית כבר קיימת ושרירה, הייתי רוצה להאמין שליהדות יש עדיין אפשרות להשתנות ולהתפתח ושהמקום שלה בהשפעה על השינויים והתמורות העולמיות לא יסתכם בפוליטיקה הישראלית.
מכיוון שגם אם העניין לא נדון במאמר הספציפי הזה, לרעיונות ולהגות היהודית ככח שניצב בשולי המערכת המדינית הייתה השפעה מעניינת וחיובית על התפתחות המהפכות העולמיות.

    02
    דפנה

    אצלנו רואים איך ביבי נתניהו יצר שיבוש. כוחות לאומנים גזענים הפכו להיות לגיטימים ויושבים בממשלה. אפילו ראש ממשלה שלנו ושרת המשפטים שייכים לקבוצה זו. העברת חוק הלאום או איסור על פלשתינאים לקבל תשובות כאשר מתחתנים עם ישראלים. לנו זה קורה ממש מול עינינו. השמאל בישראל התכווץ פלאים. חוקי גזע יהודים שמגובים ההשקפה ציונית מעוותת.

03
גדעון

השימושים רבים בהיסטוריה היה מקום מרכזי להתרחשויות אקלימיות קיצוניות - מחקרים כרכו קריסת אימפריות במצרים, סין ודרום אמריקה עם אירועי אקלים. במאמר המרתק חסרה התייחסות לכך - ולמקומו של משבר האקלים, ככל הנראה ההתרחשות ההיסטורית החשובה של ימינו, בשימוש אפשרי צפוי.

04
אבי

הייתי מאוד רוצה לענות לך, רק הבעיה היא שכאשר אתה מתווכח עם מי שבטוח שהוא זה שהמציא את האלוהים, הוא ימשוך אותך למטה וינצח אותך בזכות זה.
וכמו תמיד - את לא נותנת לעובדות לבלבל אותך.
שנאה עצמית שכזו לא ראיתי כבר זמן רב.

05
לאה פ.

הצגת המציאות במדינות המערב אינה מאוזנת, למיטב הבנתי: את השמרנות בעלת הנטיות הפונדמנטליסטיות האנטי ליברליות יש לבחון בהקשר למהפכת ערכים רדיקלית משמאל, המתנהלת כמסע צלב אלים החובט בתודעה ובלשונה. מהכיוון הזה לא המוסדות של המשטר הדמוקרטי הם מושא ההרס אלא ערכי היסוד של החברה - הבסיס הביולוגי של הזהות האנושית; הבחנה בין גבר לאישה. התא המשפחתי. מערכת הטאבויים. השפה. מכיוון שבאופק מבצבץ הטראנס-הומניזם, המהפכה השמאלנית הזו אינה ניזונה מעברו של השמאל בן המאתיים שנה, אלא יונקת ממאגרי האנרגיה של העתיד ההוא