עושים להורים בית ספר

גבולות ברורים, חום, תשומת לב ושבחים הם המרשם להורות טובה. האם ניתן ללמד אותם?
X זמן קריאה משוער: 18 דקות

איך מעסיקים ילדה רגזנית בת שלוש? האסטרטגיה הכללית שלי היא: (א) להיכנס לפניקה; (ב) לחטט בתיק בניסיון למצוא מקלות לחם או – אם יש לה מזל – חוברת צביעה; (ג) לתת לה את האייפון שלי כדי שתצפה בסרטים מצוירים – וכל אותו זמן לדאוג שאני פוגעת בהתפתחות המוחית שלה. אבל לחברתי יש אסטרטגיה שונה. בוקר אחד שתינו קפה, וכשהיא רצתה להעסיק את בתה (גם היא בת שלוש) היא פתחה בשלווה את התיק ושלפה מתוכו דף נייר ועליו שש או שבע מילים בנות שלוש אותיות. היא הגישה לה את הדף יחד עם עט אדום. ואז היא הקריאה את המילים בסדר אקראי, ובתה הקיפה בהצלחה כל אחת מהן בתורה. זה היה מרשים. נהיה לי שחור בעיניים.

מעולם לא העליתי בדעתי לעשות דבר כזה עם הבת שלי, שצעירה ממנה בארבעה חודשים בלבד. אמנם הקראתי לה סיפור לפני השינה מדי לילה, אבל תמיד הנחתי שקרוא וכתוב זה משהו שהיא פשוט תלמד בבית הספר. אולי עשיתי טעות איומה. כשבוע לאחר מכן, כששמתי אותה בגן, חילקו לי עלון שמפרסם שיעורי הורות. גם אותי, כמו אימהות רבות, אף אחד לא לימד איך לגדל ילד – קראתי ספר או שניים והלכתי עם תחושות הבטן שלי. אבל יכול להיות שיש דרך מדעית יותר לגדל ילדים מאושרים ומוצלחים. אולי הגיע הזמן שאירשם לבית ספר להורים.

עידן המומחים

טרנדים רבים של הורות באו והלכו לאורך השנים. אמנם היו זמנים שבהם הורים חדשים פשוט הסתמכו על החוכמה והניסיון של בני משפחתם המורחבת, אבל החל מסוף המאה ה-19 החלו רופאים להתערב בנושא. כיום לא חסרים רופאי ילדים, פסיכיאטרים ומטפלות בסגנון "סופר נני" שייתנו לנו עצות (סותרות לעתים) לגבי הורות. הורים חדשים יכולים לבחור מתוך מגוון גישות: תיאוריית ההתקשרות, הורות מינימליסטית, "אמא נמרה". אפילו הפוליטיקאים מצטרפים לחגיגה. ב-2012 השיק דייוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, את CANparent, רשת מסובסדת של שיעורי הורות שמנסים ללמד אותנו איך להפוך להורים טובים יותר. הורות הפכה לנושא ציבורי, כלומר היא נוגסת כעת במימון הציבורי.

לאור כל זה עולה השאלה: איזו גישה היא הטובה ביותר? בעוד שטרנדים רבים בהורות משקפים את דעותיו של איש מקצוע ספציפי, ראשי CANparentֿ, לדוגמה, טוענים שהפרויקט מבוסס על מחקרים מדעיים עדכניים בנושא התפתחות ילדים, ואומרים שהאסטרטגיות שלהם "מוכחות" ומחוללות שינוי חיובי אמיתי בחייהן של משפחות. ואילו אחרים טוענים שמדיניות להורות מסוג זה, המבוססת לכאורה על ראיות מדעיות, מסתמכת למעשה על מחקרים פגומים ומערערת את ביטחון ההורים ביכולתם לגדל את ילדיהם.

אני מגיעה לשיעור להוטה ללמוד את סודות ההורות הטובה. ההפתעה הראשונה הייתה שלחלק גדול מ-12 ההורים המשתתפים בפגישה כבר יש כמה ילדים – ולחלקם אף יש ילדים בגיל ההתבגרות

"זה משנה את משמעות חיי המשפחה", אומרת ג'ן מקוואריש מאוניברסיטת קנט, שחוקרת את השפעת מדעי המוח על מדיניות המשפחה. "הם אומרים, 'אנחנו נהיה מסוגלים למדוד את איכות חיי המשפחה שלכם לפי האינטליגנציה או האינטליגנציה הרגשית של ילדיכם'".
קמרון החליט להתערב בנושא הזה, האישי כל כך, בתגובה לדו"ח שפורסם ב-2011 תחת הכותרת "התערבות ראשונית: הצעדים הבאים". בעמוד הראשון של הדו"ח מצולם מוח של ילד בריא בן שלוש, ולידו מוח שגודלו כמחצית מזה של המוח הבריא, עם הכיתוב "הזנחה קיצונית". המסר של הדו"ח פשוט: "רבות מהבעיות הקשות ביותר בחברה נוצרות כי אנו לא מעניקים לילדינו את התמיכה הנכונה בשנים הראשונות לחייהם, כשהתפתחותם אמורה להיות המהירה ביותר".

הדו"ח ממשיך ומצטט מספר ממצאים מדעיים, כמו העובדה שדירוג ההתפתחות של הילד בגיל 22 חודשים בלבד יכול לנבא במדויק את הישגיו האקדמיים בגיל 26. ושאמנם תינוקות נולדים כשמוחם ברמת התפתחות של 25 אחוז בלבד, אבל עד גיל שלוש הוא מגיע לרמת התפתחות של 80 אחוז. "הזנחה, הורות שגויה וחוויות שליליות נוספות המתרחשות במהלך פרק זמן זה עלולות להשפיע עמוקות על ה'חיווט' הרגשי של הילדים", אומר הדו"ח. "התקופה הזאת תשפיע באופן מהותי על אופן התגובה שלהם לאירועים ועל יכולתם לחוש אמפתיה כלפי אנשים אחרים". מדובר בחומר קריאה מפחיד מאוד בשביל הורים כמוני, שנחלצו בקושי מהשנים הראשונות עם ילדיהם. הילדים שלי, בני ארבע ושנתיים היום, כבר עברו ככל הנראה את חלון ההתערבות המהותי הזה. אם לא גידלתי אותם כמו שצריך, יכול להיות שהמצב כבר אבוד.

אבל חוקרי מוח רבים מטילים ספק בחשיבותו של חלון ההתפתחות ה"קריטי" הזה – או אפילו בעצם קיומו. "יכול להיות שחשוב להתערב מוקדם כי השנים האלה הן שנות החיים הראשונות והן עשויות להשפיע על החוויות בהמשך, אבל גם חוויות מאוחרות יותר עשויות להשפיע באופן משמעותי מאוד על ההתנהגות ועל מבנה המוח", אומר סר מייקל ראטר, מרצה לפסיכופתולוגיה התפתחותית בקינגס קולג' בלונדון.

ובכל זאת, למה לא להתחיל מוקדם – בייחוד אם אפשר להכשיר את ההורים להיות יעילים יותר במהלך קריירת ההורות שלהם? אין להכחיש את הפערים הקיימים בין הישגיהם של ילדים מאזורים עשירים ועניים עד גיל בית הספר. לדוגמה, לפי משרד החינוך של בריטניה, ב-2013 הגיעו 52 אחוז מכלל הילדים ל"רמה טובה של התפתחות" עד גיל 5, בהשוואה ל-36 אחוז מהילדים ממשפחות עניות (הזכאים לארוחות חינם בבית הספר). בארצות הברית הסיפור דומה. "אם מביטים בכל מדדי החשיבה הכמותית והאוריינות, מה שרואים הוא פער אדיר בין ילדים ממשפחות בשני העשירונים העליונים לבין ילדים משני העשירונים התחתונים", אומר גרג דנקן מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, שחוקר את הקשר בין עוני להתפתחות ילדים. והפער רק הולך וגדל ככל שהילדים מתבגרים. אם כך, המחשבה שפערים באיכות ההורית אחראים לפערים האלה נראית הגיונית; אולי תינוקות בעלי הישגים נמוכים בסך הכול זקוקים לגירויים איכותיים יותר או לגבולות ברורים יותר.

הורות חיובית מבוקרת

אחד הפתרונות שהציע הממשל הבריטי הנוכחי הוא שיעורי הורות החל מהלידה – ולא רק למשפחות עניות, אלא לכולם. "אנחנו יודעים שהגורם החשוב ביותר בהתפתחות הילד הוא איכות ההורות, אבל תינוקות לא מגיעים עם דף הנחיות", אומרת ורה אזוויק מ-CANparent. "כולם צריכים קצת תמיכה וייעוץ, אבל אלה צריכות להיות העצות הנכונות". השיעורים הבולטים ביותר שמציעה יוזמת CANparent הם אלה שמעבירה חברה אוסטרלית בשם Triple P (קיצור של Positive Parenting Program, או "תוכנית הורות חיובית"). המטרה המקורית של החברה, שהוקמה על-ידי הפסיכולוג הקליני מאט סנדרס, הייתה סיוע לילדים עם בעיות תוקפנות בעזרת ביקורי בית והתערבויות המבוססות על תיאוריית הלמידה החברתית - לפיה ילדים מפתחים את מודל הערכים וההתנהגות שלהם לפי מה שהם חווים ורואים סביבם.

חברת Triple P טוענת שהיא אחת מתוכניות ההורות הספורות שיעילותן הוכחה מדעית. במשך 30 שנה היא עזרה למאות אלפי משפחות ב-25 מדינות שונות להתמודד עם בעיות שונות, החל מהתקפי זעם וחוסר משמעת וכלה בבעיות שינה ומרד נעורים. כיום זו חברה פרטית המנוהלת על-ידי זרוע המסחור הטכנולוגי של אוניברסיטת קווינסלנד, אף על פי שסנדרס – העומד בראש מרכז ההורות והתמיכה המשפחתית של האוניברסיטה – ממשיך להיות מעורב באופן פעיל. "ישנם כמה עקרונות מהותיים שלדעתנו חשובים מאוד להתפתחות הילד", הוא אומר. לפי העקרון הראשון, על ילדים לגדול בסביבות מעניינות ופעילות, שכוללות דברים שהולמים את גילם ומעסיקים אותם. העקרון השני הוא שילדים מגיעים להישגים טובים יותר בעולם של עידוד וחיוביות מאשר בעולם של ביקורת ונזיפות. העיקרון השלישי קשור לגבולות ומגבלות; הורים צריכים לדעת למה לצפות מילדיהם, וצריכות להיות השלכות עקביות וצפויות לחציית הגבולות". אין ל-Triple P שיעורים המסבירים להורים איך ללמד את ילדיהם בני השלוש לקרוא; הם כן מציעים מבחר של הכשרות הוריות אחרות, החל ממפגשים אישיים שמטרתם לעזור למשפחות החוות קשיים חמורים, ועד שיעורים מרובי משתתפים וקבוצות דיון שעוסקים בנושאים כגון יצירת טקס שינה נכון והתמודדות עם ריבים ותוקפנות.

אנג׳לינה ג׳ולי ובראש פיט יחד עם ילדיהם בטוקיו. צילום: גטי אימג׳ס

אנג׳לינה ג׳ולי ובראש פיט יחד עם ילדיהם בטוקיו. צילום: גטי אימג׳ס

נרשמתי לדיון בן שעתיים שכותרתו "התמודדות עם חוסר משמעת" במרכז ילדים קהילתי ברדיץ' שבמחוז וורצ'סטרשייר. לפני השיעור שאלתי את סנדרס איזו תועלת הוא חושב שאפיק מההשתתפות. "מעל לכול, אני חושב שהדיון ייתן לך רגע לעצור ולחשוב על האופן שבו את מתמודדת עם בעיות עם הילדים שלך", הוא אומר לי. "הוא יעזור לך לחשוב על המיומנויות, ההתנהגויות והערכים שאת רוצה לטפח בילדים שלך, וייתן לך את הכלים לעשות זאת".
אני מגיעה לשיעור להוטה ללמוד את סודות ההורות הטובה. המפגש נערך במרכז ילדים במימון ממשלתי השוכן באמצע מתחם דיור ציבורי. ההפתעה הראשונה הייתה שלחלק גדול מ-12 ההורים המשתתפים בפגישה כבר יש כמה ילדים – ולחלקם אף יש ילדים בגיל ההתבגרות. אחת מהם היא רייצ'ל קלי, 35, אם לחמישה מרדיץ'. בנה הבכור בן 14, הקטן בן תשעה חודשים. לא אמור להיות מישהו שיודע איך לגדל ילדים טוב יותר ממנה. אבל היא מספרת לי שהיא מקווה לשמוע כמה רעיונות חדשים: "כל הורה נתקל במבוי סתום בשלב כזה או אחר", היא אומרת. "ילדים הם ייחודיים, וכל אחד מגיב בצורה שונה".

אחרי שהצגנו את עצמנו, אחד התרגילים הראשונים שהתבקשנו לעשות הוא לבחור את האפשרויות המתאימות מתוך רשימה של בעיות שאיתן התמודדנו כהורים בחודש האחרון. אני בוחרת ב"תלונות או התבכיינות", "דרישות", "התחצפות" ו"התקפי זעם". ואז אנחנו מדברים על הסיבות האפשריות לחוסר המשמעת של ילדינו. בחומר שקיבלנו אני מסמנת את החלק על עייפות או רעב כסיבות שכיחות לחוסר משמעת – נדמה לי שרוב הבעיות האלה מתגלעות כשהילדים שלי חוזרים הביתה מהגן או אחרי שהם מתעוררים. לאחר מכן מבקשים מאיתנו להביט ברשימה של "מלכודות הורים" נפוצות, ולסמן את אלה שרלוונטיות לנו. אני מסמנת שש אפשרויות, כולל "תשומת לב להתנהגות רעה: ויכוח או משא ומתן" ו"התעלמות מהתנהגות טובה".

הדבר העיקרי שלימדו אותי שיעורי ההורות, הוא עד כמה חשוב להקדיש תשומת לב לילדים – גם כשהם מתנהגים יפה. במקרים רבים אני מנצלת את "הזמן השקט" כדי לקרוא אימיילים או טוויטר, במקום להתעניין במה שהילדים שלי עושים. זה הרגל רע שאני מנסה לשנות

המנחה שלנו מסבירה לנו כמה חשוב לשבח את ילדינו כשהם עושים את הדבר הנכון, ולהעיר להם כשהם עושים משהו שאסור להם לעשות. "בהרבה מקרים הם ימשיכו לעשות דברים שזכו לשבחים", היא מוסיפה. היא מעודדת אותנו לחשוב על התנהגויות שאפשר לחפש ולשבח, כמו התחשבות, ניקיון, או פשוט לשחק בשקט עם חברים. מלמדים אותנו גם שעלינו להציב גבולות ולגבות אותם. Triple P מעודדת את השימוש ב"פסק זמן" – להרחיק את הילד ממצב בעייתי ולתת לו לשבת בשקט לזמן קצר, אם אפשר בחדר שלו או בחדר אחר.

חייבים להודות שזו לא פיזיקה גרעינית. אצלנו בבית מאיימים לא מעט ב"פסק זמן", אם כי עוד לא נתקלתי בבן דודו העדין יותר, "זמן שקט", שבו גורמים לילדים לשבת בשקט בסמוך לפעילות שבה עסקו כדי לחשוב על צורת ההתנהגות שלהם. ובכל זאת, יצאתי מהדיון מעודדת. השיחה עם הורים אחרים הזכירה לי שאלה בעיות נפוצות והראתה לי שאולי אני לא עושה עבודה גרועה כל כך. בנוסף, הרגשתי שההחלטה לפנות שעתיים משגרת יומי, כפי שהציע סנדרס, כדי להרהר בערכים שאני רוצה להנחיל לילדיי ובדרכים לעשות זאת, הייתה השקעה כדאית.

מבחן המציאות

כמה ימים אחרי השיעור אני מעמידה את כישורי ההורות החדשים שלי במבחן. אני לוקחת את שני ילדיי לקבוצת משחק מקומית, ובתי מזנקת לבריכת הכדורים ומשליכה כדורים צבעוניים לכל עבר. זה נראה כמו כיף גדול, אבל כשהיא עוברת לשחק עם מטבח פלסטיק גדול אני מזכירה לה שהיא צריכה לסדר אחריה. היא מתעלמת, ולכן אני נוקטת בגישת "הזמן השקט": אני מבקשת ממנה לשבת איתי ומסבירה לה כמה מעייף אותי לסדר אחריה בכל פעם. אני מפצירה בה לעזור לי; אני אפילו מציעה שנהפוך את זה לתחרות, וזה עובד. תוך זמן קצר כל הכדורים חוזרים לבריכה, ואני מודה לה על שעבדה קשה כל כך. אני מרגישה כמו סופר-אמא, אבל גם קצת תחמנית. ובכל זאת, הבת שלי נראית שמחה, והיא מגיבה לשבחים הנוספים בחיוך גדול וב"תודה".

אני מתקשרת לרייצ'ל ושואלת איך הולך לה. היא מספרת סיפור דומה ואומרת שהשתמשה ב"זמן שקט" כדי להסביר לאחד מילדיה שצריך לחלוק את הנדנדה. היא גם השתמשה בטיפ שקיבלה בשיעור על טקסי השינה: היא יצרה תרשים שמזכיר לבן שלה מה הוא צריך לעשות לפני השינה ובאיזה סדר. "זה עובד נפלא", היא אומרת. שתינו התמלאנו ביטחון מחודש ביכולות האימהות שלנו, ונראה שאנחנו לא היחידות. פיילוט של CANparent שנערך בשכונת קמדן בלונדון ובמידלסברו ובהיי פיק בדרבישייר, דיווח כי 91 אחוז מהמשתתפים בשיעורים אמרו שהם רכשו כישורי הורות חדשים, ו-84 אחוז אמרו שהביטחון העצמי שלהם השתפר כתוצאה מכך. 75 אחוז חושבים שמערכת היחסים שלהם עם ילדיהם השתפרה.

למרות זאת, אני תוהה אם שיעורי הורות הם באמת הפתרון לאי-שוויון חברתי, כפי שגורמים מסוימים – כולל ממשלת בריטניה – היו רוצים שנחשוב; זאת בייחוד לאור העובדה שרק ארבעה אחוזים מההורים הזכאים מימשו את ההצעה להשתתף בשיעורים המסובסדים במהלך הפיילוט. נראה שהאנשים שנרשמים לשיעורי הורות הם אלה שכבר יש להם מוטיבציה לשפר את כישורי ההורות שלהם.

אם שיעורי הורות אמורים להיות מרשם לחברה טובה יותר, אולי עלינו לדרוש שיעמדו באותו רף איכות שאנו מציבים בפני תרופות חדשות

שבוע לאחר מכן אני מגיעה לכנס בבריסטול שבו כמה חברות שמספקות שיעורי הורות מציגות את מרכולתן בפני הרשויות המקומיות שמזמינות את שירותיהן (ומשלמות עליהם). אף על פי שכל אחת מהחברות מנסה למכור היבטים ייחודיים בשיטות הלימוד שלה, כשאני מסתובבת בחדר אני שומעת את אותן אסטרטגיות שוב ושוב: גבולות ברורים, חום, תשומת לב, שבחים. בדומה ל-Triple P, רוב התוכניות האלה נשענות על תיאוריית הלמידה החברתית, ומשלבות גם כמה היבטים מתיאוריית ההתקשרות – שאומרת כי קשר רגשי חזק למטפל אחד לפחות הוא חיוני להתפתחות אישית. מקימי החברות הם בדרך כלל פסיכולוגים של ילדים שרוצים ליישם את התיאוריות שפיתחו. אבל יש גם תמריץ פיננסי: קורס בן שמונה שבועות של Triple P עולה לרשות מקומית כ-250 ליש״ט להורה, בעוד שהקורס המקוון של גישת סוליהל (Solihull Approach), המשווק ישירות להורים, עולה 39 ליש״ט בלבד.

רוב החברות טוענות כי ישנן ראיות אמפיריות לכך שהשיעורים שלהן עוזרים להורים, אבל חלקן מדעיות יותר מאחרות. סנדרס מצטט מחקר חדש שמדד את השפעת התוכנית של Triple P על 16,099 משפחות: "זיהינו שיפור משמעותי במצבם החברתי, הרגשי וההתנהגותי של הילדים, בנוסף להשפעות חיוביות משמעותיות על התנהלותם ושביעות רצונם של ההורים", הוא אומר. "ההישגים האלה מתמשכים, הם לא נעלמים ברגע שההורים משלימים את התוכנית".

זה נשמע מרשים, וב-Triple P מסוגלים לצטט מאות מחקרים מדעיים נוספים, כולל ניסויים אקראיים מבוקרים, תו האיכות החשוב ביותר בהערכת יעילותם של תרופה או טיפול. אך לעתים קרובות המחקרים האלה מסתמכים על דיווחים שמעבירים ההורים עצמם בנוגע להתנהגות הילד, ולא על הערכה עצמאית – וכשהורים מרגישים טוב יותר, הם עלולים לדרג באופן חיובי יותר את התנהגות הילד. נוסף לכך, הראיות המעידות על היתרונות המתמשכים שהתוכנית מקנה בולטות יותר בקרב ילדים עם בעיות התנהגות חמורות  – שהוריהם מקבלים תמיכה אינטנסיבית יותר  – מאשר בקרב ילדים מן המניין שהוריהם מחליטים ללכת לשיעורים קבוצתיים, כמוני.

מדענים אחרים הצביעו על הסיכוי הגבוה להטיה ולניגודי אינטרסים אפשריים בחלק גדול מהמחקרים שבחנו את Triple P. "לא מצאנו ראיות משכנעות ליעילות השיעורים של Triple P בכלל האוכלוסייה, או ליתרונות ארוכי טווח", נכתב בניתוח שמשווה בין מחקרים קודמים שבחנו את התוכנית. אבל Triple P אינה תוכנית ההורות היחידות שסובלת מבעיות מתודולוגיות כאלה, מוסיף הכותב הראשי של הדו"ח, פיליפ וילסון מאוניברסיטת אברדין: "באופן כללי, המחקרים שבדקו את יעילותן של תוכניות הורות היו קטנים, נטולי כוח אדם ובעייתיים מבחינה מתודולוגית".

כל זה לא אומר שתוכניות ההורות לא עובדות. אבל אם שיעורי הורות אמורים להיות מרשם לחברה טובה יותר, אולי עלינו לדרוש שיעמדו באותו רף איכות שאנו מציבים בפני תרופות חדשות. "יש צורך אמיתי בהשוואות ישירות בין תוכניות הורות שונות בהיקפים דומים, כדי לראות אם הן מניבות תועלות אמיתיות", מוסיף וילסון.

אני חושבת על החוויה האישית שלי ב-Triple P. אני בהחלט מרגישה שאני משקיעה עכשיו מאמץ רב יותר באינטראקציות שלי עם הילדים. גם אם זה לא משפיע על ההתפתחות האקדמית או החברתית ארוכת הטווח שלהם, זה לבטח לא יזיק. אבל יכול להיות שהייתי מפיקה אותה תועלת גם אם הייתי יושבת עם הורים אחרים על קפה ומחליפה טיפים.

ועצם העובדה שהרגשתי צורך להתייעץ במומחים כדי לוודא שאני אימא טובה מספיק, מטרידה סוציולוגים מסוימים. "מדאיג אותי שדברים שכולנו עושים עם הילדים באופן טבעי – קריאה, מנוחה, חיבוק, שירה, שיחה – נארזו מחדש והוגשו כמוצר מסחרי על-ידי מומחים", אומרת מקוואריש. נכון, סביר להניח שאנחנו לא מתנהגים בצורה שונה מכפי שהתנהגו ההורים והסבים שלנו כשאנחנו היינו תינוקות, אבל ההבדל הוא שאנחנו כבר לא מתנהגים ככה רק כדי לנחם ולבדר את הילדים; אנחנו מנסים לגרות את מוחותיהם.

תחושת התכלית הנוספת הזאת מעוררת בחלקנו חרדה. גם לי היו רגעים שבהם תהיתי אם אני מתחבקת, שרה וקוראת מספיק עם ילדיי, או אם אני מעכבת איכשהו את ההתפתחות המוחית שלהם בכך שאני מרשה להם לצפות יותר משעה בטלוויזיה.
אבל רוב המומחים שדיברתי איתם מבטיחים לי שמה שאנחנו עושים באופן טבעי הוא לרוב די והותר עבור ילדינו. כפי שאמרה לי קלייר יוז, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית מאוניברסיטת קיימברידג': "ההבדל בין אמא טובה לסופר-אמא – טוב, האמת היא שזאת תפוקה שולית פוחתת".

סיבה טובה לרכוש השכלה

לפי יוז, הילדים שאנחנו באמת צריכים לחשוב עליהם, הם אלה "שמתמודדים עם רמות רעילות של לחץ, שהוריהם לא מסוגלים לפרנס אותם ולתמוך בהם כי הם בעצמם מתמודדים עם בעיות בריאותיות ואחרות". האם העיסוק הבלתי פוסק שלנו בהורות גוזל משאבים מבעיות חברתיות אחרות שצריך לפתור כדי לצמצם באמת את הפער בין ילדים עשירים לעניים? "חלק ממה שההורים מקבלים מההשתתפות בשיעורי הורות הוא תחושת ביטחון ותמיכה של הורים אחרים, וזה חשוב מאוד", אומרת ואל גיליס מאוניברסיטת לונדון סאות' בנק. "הבעיה מתחילה כשמציגים את שיעורי ההורות כמפתח למוביליות חברתית".

אז אם כישורי ההורות לא אשמים בביצועים האקדמיים הרעים של ילדים ממשפחות ממעמד נמוך, מה כן? גיליס מציינת שרמת ההכנסה וההשכלה של ההורים משפיעה על הישגיו החינוכיים של הילד ורווחתו הרבה יותר מאשר סגנון הורות כזה או אחר. כסף לא קונה רק צעצועים, ספרים ובית בסמוך לבית ספר טוב; הוא קונה גם ביקורים במוזיאון וחופשות בחו"ל, שמרחיבים את הידע של הילדים לגבי העולם הרחב."אחד המחסומים בדרך לאוריינות ולהישגים כלליים יותר בבית הספר הוא הידע שאיתו הם מגיעים מהבית, ידע שמאפשר להם להבין את הנושאים שעליהם הם קוראים", אומר דנקן. "משפחות רבות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה מקנות להם את הידע הזה בלי מאמץ".

השכלה היא גורם נוסף שהולך יד ביד עם עושר. מחקרים מראים שהורים משכילים מקריאים יותר לילדיהם ומשתמשים באוצר מילים רחב יותר ומשפטים תיאוריים יותר כשהם מדברים איתם. הם גם נוטים להשתמש בשפה מתמטית – מונחים כמו "יותר" ו"פחות", או "חצי" ו"רבע". "אוצר המילים חשוב מאוד ליכולת שלנו לתקשר, להבין את העולם ולפענח את משמעותן של מילים חדשות תוך כדי קריאה", אומר פרד מוריסון, פסיכולוג מאוניברסיטת מישיגן. "ההיכרות של הילד עם שפה מתמטית יכולה להשפיע גם על ההתפתחות וההישגים המתמטיים שלו בסוף תקופת הגן ותחילת הלימודים בבית הספר ".

ברור שקל יותר לשלוח אימהות ואבות לשיעורי הורות מאשר להתמודד עם אי-שוויון כלכלי או לשכנע הורים לחזור לאוניברסיטת ולשפר את רמת ההשכלה שלהם. אבל לפחות מחקר אחד מראה שכאשר אימהות צעירות ללא השכלה חוזרות ללמוד, גם הביצועים האקדמיים של הילדים שלהן משתפרים, ובייחוד כישורי הקריאה.

להשלים את הפאזל

בשנים האחרונות, חלק מהגנים האמריקאים שילבו שיטת לימוד הידועה בשם "כלי בינה" (Tools of the Mind), שמטרתה לטפח בילדים את המיומנויות הקוגניטיביות המכונות "תפקודים ניהוליים". "אפשר להשוות את זה לפקח טיסה", אומר דנקן. "זאת היכולת להשאיר הרבה דברים באוויר בו זמנית, כך שהיא דורשת זיכרון עבודה, שליטה בדחפים ויכולת לעבור ממחשבה על דבר אחד לאחר". עד לאחרונה היה מקובל לחשוב שהתפקודים הניהוליים מתחילים לפעול רק בגיל ההתבגרות; ובהחלט לא היה מקובל לחשוב שזה משהו שאפשר להקנות. אבל מחקרים שנערכו לאחרונה מראים שתפקודים ניהוליים הם גורם מנבא לרמת האוריינות, החשיבה הכמותית ויכולת ההסתגלות האישית בהמשך.

ב-2007, מחקר שהתפרסם בכתב העת Science הראה שילדי גן שהשלימו את תוכנית "כלי בינה" פיתחו רמה גבוה יותר של שליטה עצמית מאשר ילדים שקיבלו חינוך גן שגרתי. אחת האסטרטגיות של "כלי בינה" היא לערוך משחקי תפקידים ממושכים, שבהן המנחים מעודדים את הילדים לתכנן תרחישים שמשתנים במהלך המשחק, ולהחליף ביניהם תפקידים.
טיפול איכותי בילדים מקזז חלק מההשפעות השליליות של קיפוח חברתי. לעתים קרובות אנו מכשירים גננות ללמד אוריינות וחשיבה כמותית בסיסית לילדים קטנים, ולעזור להם לפתור בעיות בעצמם בעזרת טכניקה הידועה בשם "בניית פיגומים" (scaffolding). "יש ילדים שלא מסוגלים להשלים פזל בעצמם, אבל בסיוע מבוגר הם מצליחים", אומרת יוז. אחת החלופות האפשריות לשיעורי הורות היא לדלג על ההורים ולהגיע ישר לילדים, בעזרת שיטות כמו "כלי בינה".

אבל מחקרים חדשים יותר מטילים ספק במידת ההשפעה של "כלי בינה" על התפתחות הילד. "אם את באמת רוצה לדעת אילו מיומנויות או התנהגויות עוזרות לילדים להצליח בלימודים, אז דעי שאלה לא התפקודים הניהוליים, אלא היכולת להסתדר עם אחרים, ובסיס חזק בחשיבה כמותית ואוריינות", אומר דנקן. "העניין הוא לא להביא ילדים בני שלוש וארבע לכיתה ולהרצות להם, אלא לשלב חוויות למידה מובנות בתוך משחק". מובן שהורים בעלי השכלה טובה ממעמד הביניים, כמוני, נאחזים בהצהרות מהסוג הזה ומבקשים לדעת: איך אני עושה את זה? אבל חלק גדול מהדברים שקושרו מדעית לציונים טובים בשנים הראשונות בבית הספר – מגע רב עם שפה, שיחות על קונספטים מתמטיים, בניית פיגומים – הם דברים שאנחנו עושים ממילא. "ברוב המקרים, ילדים ממשפחות מעמד הביניים מקבלים מספיק תמיכה כדי להגשים את מלוא הפוטנציאל שלהם, יהיו הנטיות הגנטיות שלהם אשר יהיו", אומר אדם פרקינס, חוקר אישיות מקינג'ס קולג' בלונדון.

אבל למרות זאת, הורים ממעמד הביניים אינם מושלמים. הדבר העיקרי שלימדו אותי שיעורי ההורות, הוא עד כמה חשוב להקדיש תשומת לב לילדים – גם כשהם מתנהגים יפה. במקרים רבים אני תופסת את עצמי מנצלת את "הזמן השקט" כדי לקרוא אימיילים או טוויטר, במקום להתעניין במה שהילדים שלי עושים. זה הרגל רע שאני מנסה לשנות. אני מחליטה לא להכין רשימה של מילים בנות שלוש אותיות בשביל בתי, לפחות עד שהיא תתחיל להתעניין בקריאה בעצמה. אני ממשיכה להתנהג כמו תמיד: מבקשת מהילדים לתאר את צורת העלים כשאנחנו יוצאים לטיול, שרה שירים על מִספרים וקוראת להם ספר או שניים לפני השינה.

אף על פי שרובנו דואגים מדי פעם שאנחנו לא הורים מספיק טובים, אני חושבת שאנחנו לא צריכים מומחים שיאמרו לנו איך לגדל את ילדינו כל עוד נהיה כנים עם עצמנו לגבי החרדות שלנו ונחליף רשמים עם הורים אחרים. ב-1946, כתב רופא הילדים בנג'מין ספוק את "הטיפול בתינוק ובילד", ספר שנותר עד היום אחד מרבי המכר המצליחים ביותר בכל הזמנים. הוא נפתח במילים: "סמכו על עצמכם, אתם יודעים יותר ממה שאתם חושבים".

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי לינדה גדס, Mosaic.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על עושים להורים בית ספר

01
אלון

יש לי דוד (לא חשוב מאיזו עדה), שגידל 10 ילדים בקיבוץ. אגורה שחוקה לא היתה להם. במבחן העוני של היום היו מדורגים מתחת לבדואית ספרדית חרדית בנגב.
שיטת החינוך שלו כללה שני דברים: 1)דרישות מטורפות -( מישהו הזכיר צליחת הכינרת מגיל 3 !! רכיבת אופנים חרמון-שארם א-שייך בגיל 10!) 2) אהבה לאין קץ.
מפאת חסיון צבאי לא אוכל לפרסם את הישגי ילדיו שהם מעוררי השתאות בכול רמה.

הכי חשוב לפני שתאהב את ילדך הנה לאהוב את עצמך ושתהיה לך סלחנות וסבלנות כלפי עצמך והסובבים אותך .ממקום זה השאיפה לילד המאושר בחלקו והבריא בנשמתו אינה לשווא התוצאה הטובה בוא תבוא .

03
עבודה מעשית

בני אדם לומדים בעיקר מחיקוי, והמודל של ילדים הוא הוריהם (או בהיעדרם - הילד של השכן), לכן ההורים צריכים קודם כל לשנות התנהגותם ולהוות דוגמה אישית, להיות נוכחים ומעורבים, ללוות, להדריך ולכוון את ילדיהם עד בגרותם.

04
אפי

האמת שהכתבה רק בלבלה אותי כהוגן
אני חושב שהמשפט האחרון של בנג'מין ספוק הוא הנכון
היום החשיבה הלא אוטומטית שלנו אנו מפתחים חשיבה ביקורתית כלפי מה שאנו עושים ובעקבותיו הלקאה עצמית במקרה הרע או השלמה בדיעבד

היא גורמת לאימהות לחרדה עצומה ביכולתן לגדל ילדים ולאבות לאבד את דמות האב בעל הביטחון ומשרה את תחושת ה"הכל יכול"

אם נלך לפי תאורייית ההיקשרות של בולבי מדובר במרכיבים חיוניים לילד