עיסקה קטלנית

עוד ועוד נאשמים בעבירות פליליות נדחקים להסכים לעסקאות טיעון. טובת הנאשם? נוחות למערכת? חיסכון לציבור? סיפור אישי ומחקר מקיף חושפים את האמת המדאיגה
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

רגע ההארה, רגע גילוי התשובה לשאלת המחקר, כשאני במיטה עם ספר פתוח ביד וברק בעיניים, הדליק אותי לצאת למסע שנמשך כעשור. שמשתי אז מנהל כספים של מרכז פיתוח בחברת הייטק שאותה ליוויתי עוד כיועץ עסקי כמעט מיום היווסדה. הכרתי מקרוב יזמים רבים, חלקם מדענים, חלקם אנשי טכנולוגיה, כולם בעלי חלום. המניעים של היזמים שונים, אבל דומני שמשותפת להם התחושה כי הם עלו על משהו, הזדמנות או רעיון, שאחרים החמיצו. לאותם המממשים את הרעיון יש תכונות נוספות, התלהבות שמדביקה שותפים לדרך, ומחויבות עצומה לדרך לא סלולה, פעמים רבות תוך ויתור על תפקידים נוחים, סיכון והקרבה אישית ומקצועית.

קרוב ל-80% מהמשפטים הפליליים בישראל מסתיימים ללא הכרעה שיפוטית אלא בעסקה בין הצדדים, שבה הנאשם מורשע על סמך הודאתו

חודשיים קודם נחשפתי למחקרים של אורן גזל-אייל, חוקר מאוניברסיטת חיפה, כיום פרופסור ודיקן הפקולטה למשפטים, מהם למדתי שקרוב ל-80% מהמשפטים הפליליים בישראל מסתיימים ללא הכרעה שיפוטית אלא בעסקה בין הצדדים, שבה הנאשם מורשע על סמך הודאתו. הופתעתי, דמיינתי את המשפט כמו בסרטים, יריבות בין תובע לסניגור שבסופה השופטים בארץ או חבר המושבעים באנגליה ובארה"ב, קובעים איזו מהגרסאות מנצחת ובהתאם מרשיעים או מזכים את הנאשם. עסקת טיעון, כך חשבתי, היא חריג המתרחש רק במקרים מיוחדים.

נפטון ומינרווה, רנה-אנטואן הואס, Houasse

"המחלוקת בין מינרווה ונפטון" - מינרווה היא אתנה, אלת הצדק והאמת. ציור אל רנה-אנטואן הואס (Houasse), 1689 או 1706. תצלום: ויקיפדיה

סיקרן אותי, מה יכול להסביר את התופעה? אינטואיטיבית הערכתי שאוכל לקבל תשובה בתורת המשחקים, ענף של המתמטיקה והכלכלה המנתח מצבי עימות או שיתוף פעולה בין מקבלי החלטות בעלי רצונות שונים, תוך התחשבות בתמריצים הפועלים על הפרטים והאינטראקציה ביניהם. כיוון שהייתי כשלוש עשרה שנה לאחר שסיימתי את לימודי התואר השני בכלכלה, קניתי את הספר "תורת המשחקים" מאת אבינש דיקסיט ובארי ניילבאף, שבעזרתו קיוויתי להתעדכן בידע בתחום.

הרגע שבו תפסתי שיש בידי הסבר אפשרי לשימוש הנרחב בעסקאות הטיעון התרחש כאשר קראתי בפרק הבוחן את מחקריו של תומאס שלינג, זוכה פרס נובל בכלכלה לשנת 2005. לכאורה, כפי שאדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית, טען "בתחרות, שאיפת היחיד משרתת את טובת הכלל", ולפיכך התוצאה הטובה ביותר מושגת כאשר כל אחד בקבוצה עושה מה שטוב לו. במחקריו המחיש שלינג, בעזרת דוגמאות חברתיות, כיצד לעיתים, בניגוד לתיאוריית היד הנעלמה של אדם סמית ולמודל ה"קלאסי" של שוק חופשי, האינטרס הצר של הפרטים מוביל לבחירה חברתית הרעה לכולם.

כך לדוגמה, אף אם רוב תושבי השכונה מעדיפים הטרוגניות חברתית, כניסה של שכנים חדשים מרקע, מוצא או אמונה שונים, עלולה לגרום לכך שהשכונה תשנה את צביונה לחלוטין, והשכנים הוותיקים יעזבו כולם. מדובר בתופעה של משוב חיובי, תופעה בעלת מנגנון אנדוגני (פנימי), המזינה ומחריפה את עצמה. באותה מידה, יתכן שלהתפשטות עסקאות הטיעון מאפיינים של משוב חיובי, ובמערכת משפטית המאפשרת לעקוף את הליך ההוכחה בבית המשפט, במוקדם או במאוחר, יהיו אך ורק עסקאות טיעון.

רף ההרשעה הנמוך בעסקת טיעון מרגיל את המערכת להסתפק בפחות ראיות להרשעה, יוצר תמריץ שלילי לחוקרים להשיג ראיות, מקטין את מספר הפיענוחים ואיכותם ויוצר לחץ להתמקד בהודאות וחוזר חלילה

עם התובנה הזו יצאתי לחפש מנחה לעבודת דוקטורט. אחד המרצים שזכר אותי מלימודי הכלכלה, הפנה אותי לפרופ' ישראל אומן, אשר זכה שנתיים קודם לכן בפרס נובל יחד עם שלינג. עם פרפרים בבטן כתבתי לאומן אימייל קצר ובו ניסחתי את עיקרי הרעיון. להפתעתי ולשמחתי תוך זמן קצר הוא חזר אליי וקבענו להיפגש.

לקראת הפגישה הכנתי תרשים המתאר את הדינמיקה המתרחשת במערכת המשפט, הגורמת לה להעדיף יותר ויותר הודאות על פני משפטים. נזכרתי בדברים ששמעתי ממיכל ריזל, מייסדת התנועה להפחתת מעמד ההודאה, "האפשרות להרשיע חשודים על סמך הודאה שאינה נתמכת בראיות מוצקות מנוונת את מערכת החקירה והמשפט, ועלולה להותיר את האשמים האמיתיים מחוץ לכותלי בית הכלא". שיערתי שבמערכת המשפט הפלילי רף ההרשעה הנמוך בעסקת טיעון מרגיל את המערכת להסתפק בפחות ראיות להרשעה, יוצר תמריץ שלילי לחוקרים להשיג ראיות, מקטין את מספר הפיענוחים ואיכותם ויוצר לחץ להתמקד בהודאות וחוזר חלילה.

עד היום אני נפעם מחשיבות המסקנה הנגזרת מדינמיקה זו. בניגוד לאינטואיציה, רף הוכחת אשמה מעבר לספק סביר לא רק מקטין טעויות מסוג I – הרשעת חפים, אלא גם מקטין טעויות מסוג II – התחמקותם של אשמים מדין. אם כך הדבר, הרי שרף הוכחה מעבר לספק סביר, עמוד התווך של חזקת החפוּת והעיקרון המבחין בין מדינה חופשית לדיקטטורה, שומר על תפקודה ויעילותה של מערכת המשפט הפלילי.

במהלך פגישתנו הבאה אמרתי לפרופ' אומן, "לפני שתחליט אם כן או לא להנחות אותי, עליך לדעת כי הוגש נגדי כתב אישום חמור." סיפרתי לאומן שאבי, משה זהר, שאותו סעדתי עד יומו האחרון, נפטר באפריל 2002 ממחלת ניוון שרירים סופנית, וכי כשנה לאחר מכן נעצרתי והואשמתי ברציחתו. בעת הפגישה עם פרופ' אומן הייתי נתון במעצר בית כבר כארבע שנים, והורשיתי לנוע בחופשיות בחלק משעות היום. למזלי הגדול תמכו בי במקום העבודה, מצאו עבורי תפקיד חלופי לתפקיד סמנכ"ל הכספים אותו מילאתי עד למעצרי, והמנכ"ל אף ערב לי בבית המשפט.

כתב האישום התבסס, כך הוכח לימים בבית המשפט, על הודאות השווא של המטפל של אבי, שהפך כדברי השופטים "כחומר ביד היוצר שהיה נכון לאשר עבורם כל עובדה" והוגש חרף העובדה שישנתי בביתי בעת מותו של אבי ושצוות טיפול נמרץ של מד"א קבע את מותו הטבעי עוד לפני שהגעתי לביתו.

תיארתי לאומן חקירות בהן, כיוון שהתעקשתי על חפותי, ניסו לפתות אותי להודות שמדובר בהמתת חסד ומצבים שבהם הציעו לי לערוך עסקת טיעון. איני יודע מהיכן שאבתי את הכוחות לומר, "אני לא אעשה עסקה עם השטן, שיהיה ברור." לאחר מכן סיפרתי לו שהמנכ"ל נוהג להתבדח על חשבוני שאם הייתי עורך עסקת טיעון הפרשה הייתה מזמן מסתיימת ובעלות פחותה משמעותית.

באורח פלא, אומן לא נרתע. באחת הפגישות הבאות הוא הציג בפני את מה שהוא כינה "עץ המשפחה שלי". על קיר חדר העבודה שלו תלוי היה פוסטר עצום ובו נראה עץ המשפחה האקדמי של אומן, שושלת הכוללת חמישה דורות של תלמידי המחקר שלו ותלמידי תלמידיהם מארצות שונות בעולם. אומן, הרואה בתלמידיו בני משפחה, אמר לי "אתה תהיה בן הזקונים שלי - הדוקטורנט האחרון".

זה בלתי נתפש שניתן להאשים ולעיתים גם להרשיע אדם בפשע כלשהו בלי להוכיח שהוא התרחש, על אחת כמה וכמה כשמדובר בפשע החמור ביותר

כמעט חמש שנים לקח להוכיח את חפותי. בנובמבר 2007 בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה אותי זיכוי מלא פה אחד תוך ביקורת קשה על עבודת המשטרה והפרקליטות. לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות המדינה פיצתה את זוגתי ואותי על העוול והנזק שגרמה לנו. בית המשפט קבע במפורש כי כלל לא הונחה בפניו כל ראיה שאבי נרצח. זה בלתי נתפש שניתן להאשים ולעיתים גם להרשיע אדם בפשע כלשהו בלי להוכיח שהוא התרחש, על אחת כמה וכמה כשמדובר בפשע החמור ביותר. מעמד ההודאה במשפט הפלילי בישראל מאפשר זאת בכך שהוא מגלגל את האחריות לקביעת האשמה לידיו ולפיו של הנאשם עצמו. לא סתם מכונה ההודאה בפלילים "הרשעה עצמית".

גבירת הצדק, אולד ביילי

גבירת הצדק בראש בניין ה"אולד ביילי" בלונדון. תצלום: Charles D P Miller, ויקיפדיה

ימים ספורים לאחר הזיכוי הגשתי את מועמדותי למחקר לקראת תואר שלישי. הפרופסורים למשפטים, אלון הראל ואורן גזל-אייל, שכבר סייעו בידי קודם לכן, הסכימו להצטרף כמנחים משותפים. וכך, בגיל ארבעים פלוס מצאתי עצמי בחברת תלמידי מחקר בני שלושים מינוס, בכיתת לימוד בקורס "תיאוריה כלכלית מתקדמת", כשעל הלוח המרצה משרבט סימונים שנראו לי מוכרים מפעם. למזלי הרב חברי הצעירים סייעו לי להדביק את הפערים.

אומן פתח בפני את האפשרות להשתלב במרכז לחקר הרציונאליות בגבעת רם בלי להיות תלמיד מן המניין וחשף אותי לאינטראקציה אינטלקטואלית רב תחומית כמותה לא הכרתי קודם. להפתעתי הרבה, אומן אמר לי שהמתמטיקה אינה הדבר החשוב ביותר, אך היא נחוצה כדי לוודא שההסבר המילולי ייצמד ללוגיקה, ודרש ממני לפתח מודל שימחיש מתמטית את הדינמיקה שעל פי טענתי מתרחשת במערכת המשפט. החשיבות של מודל תיאורטי רבה, הוא מאפשר להעניק הסבר לתופעה, לחזות את התקדמותה ולבחון תרחישים של השפעות שונות על המערכת. מודל צריך לעמוד גם בקריטריון ההפרכה, שכן תיאוריה שלא ניתן למצוא מבחן שעשוי לאשש או להפריך אותה, אינה תיאוריה מדעית.

התביעה מגדילה את הסיכוי להצלחתה במשפט ומגבירה את העדפת הנאשמים לעסקאות הטיעון וחוזר חלילה עד להיעלמותם של המשפטים

המודל המרכזי לניתוח כלכלי של מערכת המשפט, בוחן את הבחירה של הצדדים בין משפט לעסקת טיעון, על סמך הנחת היסוד לפיה המשאבים המוקצים למשפטים נתונים וקבועים. לכן המודל מגיע לשיווי משקל, חלוקה כלשהיא של הכרעות הדין בין משפטים ועסקאות טיעון. סברתי כי הנחה זו אינה מציאותית ויחד עם מוטי מיכאלי, אז דוקטורנט של אומן, וכיום ד"ר בביה"ס לכלכלה באוניברסיטת חיפה, הצלחנו לעדכן את המודל ולהוכיח תיאורטית את היתכנותה של תופעת מחזור המשוב של עסקאות הטיעון. במודל המעודכן הראינו כי כדאי לתביעה הכללית להקצות חלק הולך וגדל מהמשאבים המשתחררים בעסקאות הטיעון למשפטים שאותם היא בוחרת לנהל. בעשותה כך התביעה מגדילה את הסיכוי להצלחתה במשפט ומגבירה את העדפת הנאשמים לעסקאות הטיעון וחוזר חלילה עד להיעלמותם של המשפטים.

תהליך זה אינו נעצר, כיוון שהתמריצים הפועלים על שאר השחקנים המשפטיים אינם מרסנים את התופעה אלא מחריפים אותה. כך למשל, שופטים שמתרגלים יותר ויותר לכך שנאשמים מודים באשמתם אף שבתחילה התעקשו על חפותם, מאמינים פחות לנאשמים חדשים. כדברי ד"ר חגית לרנאו, סגנית הסנגורית הציבורית הארצית בדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט מתאריך 16.01.12:

"... זה מגיע למצב שלדעתי סנגור, גם אם הוא ייצג אדם שאומר 'אני חף מפשע', 'אני לא מוכן', אם הוא לא מקיים במקביל למשפט משא-ומתן לקראת הסדר טיעון, הוא כופר בתפקיד שלו. הוא חייב לעשות את זה".

לרנאו גם הסבירה כי הדבר נובע "מהקושי של סנגורים לתת אמון ביכולת של בית המשפט בארץ לזכות". 1

כפי ששיערתי, במדינות המשפט האנגלוסקסי הופכים משפטי ההוכחות בפלילים למורכבים ולנדירים יותר ויותר. עסקאות הטיעון הולכות ומתרבות, וכיום שיעור הכרעות הדין המבוססות על הודאה שנמסרה בבתי משפט במשפטים פלילים במערכת המשפט בארצות הברית הוא כ-97%, ולרוב מדובר בהודאה הנמסרת במסגרת עסקת טיעון הנערכת בין הצדדים באישור בית המשפט. התופעה מתקרבת לממדים דומים גם באנגליה, באוסטרליה ובישראל. פרוצדורות דמויות עסקת טיעון מתפשטות גם במדינות שבהן נהוגה במשפט השיטה הקונטיננטלית כגון איטליה, גרמניה, מקסיקו וצרפת. במקביל, כפי שהמודל חזה, עם העלייה בשיעור עסקאות הטיעון, חלה ירידה בשיעור הזיכויים במשפטים המעטים שכן מתנהלים. סקר של ארגון זכויות האדם "משפט הוגן" בדק את מערכות המשפט בתשעים מדינות. מהממצאים עולה כי השימוש בהליך עסקת הטיעון עלה ב-300% מאז שנות ה-90 – מגמה שעל פי הארגון מביאה לעלייה ניכרת באפשרות לעיוותי דין.

בדצמבר 2011 התקבלתי ללימודי התואר השלישי בתכנית מחקר בין-תחומי באוניברסיטת חיפה. את המסגרת המחשבתית להבנת התופעה כיניתי "משפט פלילי בצל המיקוח". עתה נפניתי לחקור לעומק את ההיבטים המשפטיים והמערכתיים של עסקאות הטיעון ולנסות להציע הסבר להחצנות, השפעות חיצוניות של התופעה, שזיהיתי ככרוכות בה; התארכות המשפטים, ירידה בשיעור הזיכויים גם במשפטים שמתנהלים בפועל, עלייה בענישה, החרפה בפערי הענישה ועוד.

שיטת המשפט האנגלוסקסית שאותה קבלנו בירושה מהמנדט הבריטי, מבוססת על יריבות בין גורמים הניצים, ולפיכך הודאת נאשם בבית המשפט מאיינת את הליך הוכחת האשמה בפלילים. כפי שניסח זאת הרב הפרופ' אהרון קירשנבאום המנוח בספרו "הרשעה עצמית במשפט העברי":

"ביסוד השיטה מונחת האמונה, שאם כל יריב יפעל בכל כוחו להראות את צדקתו ולהוכיח את רשעת יריבו, מבין שני הצדדים תצא האמת לאור […] הודאה באשמה כפעולה עצמאית או כחלק מעסקת טיעון, יש בה כדי לבטל את ההליך כולו: בטלה היריבות – בטל המשפט".

את העובדה שבמסגרת עסקת טיעון הנאשם מוותר על זכותו למשפט, יש המצדיקים בכך שהזכות למשפט נועדה להגן על הנאשם ולא לפגוע בו. מכאן שאם הנאשם סובר שהוא צפוי להרשעה ולעונש גדול מזה המוצע לו, זכותו לסחור בזכות למשפט המוקנית לו על פי חוק. יש אף המרחיקים לכת וטוענים שבעצם הסכמתו של הנאשם לערוך עסקה הוא מוכיח כי היא טובה מבחינתו מהחלופה של משפט הוכחות מלא, אפילו אם הוא חף מפשע. במינוחים כלכליים, על פי טענה זו עסקאות הטיעון יעילות פָּארֶטוֹ, במידה ששוק חופשי מוביל ליעילות, שכן אם מאפשרים לצדדים לשאת ולתת ביניהם, הרי שנאפשר להם לשפר את מצבו של האחד בלי לגרוע ממצבו של האחר.

דומייה, עורכי דין

"שלושה עורכי דין מתייעצים" (1843-1848), אונורֶה דומייה (Daumier), אוסיף פיליפס, וושינגטון. תצלום: ויקיפדיה

אף שעסקאות הטיעון מגדילות את מרחב הבחירה, לעיתים הן מציבות בפני הנאשמים שתי אפשרויות גרועות יותר מבחינתם

הדיון בזכות לסחור בזכות למשפט אפשרי רק בהתייחס לשיטה האנגלוסקסית היריבותית. על פי השיטה החקירתית, הנהוגה במדינות אירופה המערבית, המשפט אינו זכות של הנאשם אלא חובה של המדינה. עיקרון היסוד בשיטה החקירתית הוא שעל הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט לשקף את מידת האשמה של הנאשם, ועל השופט מוטלת החובה לחקור את האמת העובדתית בכל תיק פלילי.

עם אורי וייס, דוקטורנט נוסף של אומן וכיום דוקטור במכון ואן-ליר, הראינו בעזרת כלים מתחום תורת המשחקים, כי עסקאות טיעון עשויות להיות דווקא נחותות פָּארֶטוֹ, שכן אף שהן מגדילות את מרחב הבחירה, לעיתים הן מציבות בפני הנאשמים שתי אפשרויות גרועות יותר מבחינתם. מכאן שהטענה לפיה אם הנאשם בחר לוותר על הזכות למשפט, סימן שמנגנון עסקאות הטיעון מיטיב עמו, אינה נכונה לפחות עבור חלק מהנאשמים. לעתים מספר קטן יותר של אפשרויות עדיף עבור הפרט.

כך למשל, כאשר מדובר בדקירה בודדת, לא ניתן להוכיח כי הייתה כוונה תחילה. למרות זאת, במקרים רבים מוגש כתב אישום על רצח, אף שבעשרים השנים האחרונות לא הורשע אדם ברצח לאחר דקירה אחת בלבד. ההסבר לכך פשוט כפי שאמרה לכתבת YNET ורד לוביץ' בכירה בפרקליטות מאזור המרכז (שלא זוהתה בשמה):

"זה אחד הטריקים שלנו. הרבה פעמים הקלפים שלנו כתביעה מועטים, אבל בהחלט יכול להיות שלצורך המיקוח מגישים כתב אישום על סעיף חמור יותר".

בנוסף, הראינו כיצד עסקאות טיעון יוצרות פערים בין אוכלוסיות גם כאשר בית משפט אינו מפלה בפועל בין קבוצות אוכלוסייה שונות. כאשר יכול התובע להבחין בין קבוצות אוכלוסייה שונות בעלות תודעה שונה בדבר הסיכוי והסיכון שלהן במשפט, יהיה כדאי לו להפלות ביניהן בכתב האישום שיוגש ובניהול המשא ומתן. כך הם פני הדברים כאשר האמונות הסובייקטיביות של הקבוצות היא שהן צפויות להיות מופלות. התופעה הזו של אפליה גנרית בהגשת כתבי אישום לא הייתה מתרחשת באותה שיטת משפט, אילולא מוסד עסקת הטיעון 2.

את מתכונת עסקת הטיעון, שיש לה באופן טבעי מבקרים ומתנגדים רבים, מצדיקים הן בבתי המשפט והן באקדמיה בשלל טיעונים כלכליים. לדברי המצדיקים, עסקאות הטיעון תורמות להרתעה כיוון שהן מקצרות את ההליך השיפוטי, חוסכות במשאבים, ומאפשרות להביא להרשעתם של נאשמים שיש קושי בהצגת ראיות נגדם. עסקת הטיעון היא רע הכרחי, אומרים שופטים וחוקרי אקדמיה רבים, שבלעדיה מערכת המשפט תקרוס. תפישה זו הובילה לכך שהטכנולוגיה החדשה לקביעת האמת המשפטית, אם ניתן לקרא כך לעסקאות הטיעון, מגובה בשורה של פסקי דין של בית המשפט העליון, המקנים לתביעה שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל לערוך כל עסקת טיעון.

האשליה שאם עסקת הטיעון מסיימת את המשפט וחוסכת את המשך ההידיינות, היא בהכרח חוסכת במשאבים, נובעת מהטיה, הגורמת להתעלמות מהתמריצים שיוצרות עסקאות הטיעון לצדדים להתיש זה את זה לצורך שיפור עמדתם במיקוח, במקום להתמקד בבירור האמת. כיוון שלמעשה ניתן בכל שלב להתמקח על עסקת הטיעון, נפרמת ההפרדה בין הליך המשפט לבין שלב המיקוח על תוצאת המשפט, ולכן המיקוח מאריך ומייקר את המשפטים. בנוסף, כיוון שאפשר להרשיע נאשמים שהראיות נגדם חלשות, סינון התיקים נפגע – מוגשים כתבי אישום מופרזים, כדי שהתביעה תוכל להתפשר בהמשך – ונעשה שימוש הולך וגובר במעצרים ממושכים כדי ללחוץ על הנאשמים ולהכריעם ללא משפט. מנגד, נאשמים רבים מנסים לעכב את ההליכים ככל יכולתם כדי לשפר את מעמדם במשא ומתן עם התביעה. אלו גם אלו, הליכים המכבידים על מערכת המשפט.

הבעייה המעגלית של מערכת המשפט הפלילי, היא שאין קשר ישיר בין הבעיה לפתרון. עסקת הטיעון, שבתחילה מעניקה הקלה מסוימת, היא תרופה לסימפטום המחריפה את המחלה. למרות הגידול העצום בשימוש בעסקאות הטיעון כחלופה לניהול משפט מלא, ההליך המשפטי הפלילי התארך וגרם לירידה התלולה בתפוקת בתי המשפט. התוצאה אינה רק עינוי דין מתמשך לנאשמים ולקרבנות, אלא צמצום מספר התיקים שבהם המערכת מסוגלת לטפל, צמצום שבעקבותיו לא נערך בירור דין עם אלפי חשודים, וניתן זיכוי עקיף לאשמים רבים שהדין עמם לא מוצה.

השיקולים לעריכת עסקאות הטיעון אינם מתפרסמים והעסקאות אינן עוברות ביקורת שיפוטית ראייתית

המודל שפיתחתי צופה גם השפעות להיקף תופעת עסקאות הטיעון על פערי הענישה בפלילים, שכן הוא חוזה שעם הירידה בביקוש למשפטים יתרחב מִרְוָוח המיקוח על עסקאות הטיעון, שהינו הפער בין נקודת ההסתייגות של התובע (העונש המינימלי בעסקת טיעון שהתובע עשוי להציע לנאשם), ונקודת ההסתייגות של הנאשם (העונש המקסימלי שעשוי להסכים לו הנאשם). כתוצאה מכך, פערים בענישה המוסכמת בעסקאות טיעון שונות בתיקים בעלי מאפיינים דומים, פערים שאינם נובעים מהבדלים בעצמת הראיות, עלולים להחריף עם העלייה בשיעור עסקאות הטיעון. ניתן אומנם לטעון כי פערי ענישה קיימים גם במשפטים ולכן יש לקבל רמה מסוימת של פערי ענישה בעסקאות הטיעון כהכרחית. אלא שמקיומם של פערי ענישה במשפטים לא עולה כי נסכים לכך שפערי ענישה בעסקאות הטיעון יחריפו, רק משום ששיעור השימוש בעסקאות הטיעון גבר.

בית המשפט העליון, הכנסת, כנסת ישראל

המעבר בין בית המשפט העליון לכנסת. תצלום: אמיר ילון

אפשרות קיומם של פערי הענישה בעסקאות טיעון נובעת מכך שלתביעה נתון שיקול הדעת וחופש הפעולה לערוך כל עסקת טיעון, השיקולים לעריכת עסקאות הטיעון אינם מתפרסמים והעסקאות אינן עוברות ביקורת שיפוטית ראייתית. מצד שני, המידע על ענישה במשפטים הוא פומבי, מלא ונגיש יותר מהמידע על ענישה בעסקאות הטיעון המתווך באמצעות סניגורים לנאשמים. קיומם בפועל של פערים בענישה בעסקאות טיעון, בתיקים הדומים בעוצמת הראיות וחומרתן, מוכיח כי התביעה אכן מתמקחת ומחליטה בכל תיק בנפרד ואינה ממתנהלת בהתאם למדיניות אחידה. גם ללא אפליה גנרית, פערים פרטיקולריים בעסקאות טיעון פועלים בעיקר לרעת נאשמים משכבות חלשות ולטובת נאשמים מקבוצות חזקות בחברה.

לצורך בחינת קיומה של תופעת ההחרפה בפערי הענישה, נעזרתי באורי איסרלס, דוקטורנט לסטטיסטיקה במרכז לחקר הראציונליות. הגדרנו מדדים חדשניים לפערי הענישה ופרסנו מתודולוגיה לניתוח האמפירי שאותו בחנו על מאגר נתונים של כ-3,300 תיקים פליליים. תוצאות המחקר האמפירי מאוששות את התכנותה של התופעה. 3

באותו היום ממש, שבו גם אושר הדוקטורט שלי, שופט ביהמ"ש העליון אליקים רובינשטיין בחר להיפרד מכס השיפוט בקריאה לצמצום הכליאה. על פי ההחלטה, על המדינה להפחית בצורה דרמטית את רמת הצפיפות בבתי הכלא, ולאמץ נורמות זהירות יותר בהפעלת סמכויות מעצר וכליאה. לקראת סוף החלטתו המקיפה מזכיר רובינשטיין שהדרך להפחתת הצפיפות אינה חייבת להיות באמצעות בניית מתקני כליאה נוספים, אלא בצמצום מספר הכלואים. בעניין זה מסתמך רובינשטיין הן על הביקורת הקשה שנשמעת בשנים האחרונות כלפי מדיניות מעצרים חסרת מעצורים שהנהיג יוחנן דנינו בימים בהם היה מפכ"ל המשטרה והן על דו"ח ועדת דורנר למדיניות הענישה. הדוח פורסם לפני כשנתיים, הוא קובע ששיעורי הכליאה בישראל גבוהים מהנהוג בעולם המערבי וממליץ על מגוון דרכים להסיט תקציבים מכליאה לשיקום, באופן שיצמצם את מספר האסירים ויפחית עבריינות חוזרת.

מערכת המשפט היא שלנו, של הציבור, אנחנו הממנים והמממנים אותה, אנחנו הלקוחות שלה ובמידה רבה אנחנו גם אחראים לתקינותה. לא ניתן לבנות ארגונים על מוסריותם, שכן, תמריצים הקוסמים לאינטרס הפרטי עשויים להכשיל כאשר הם מחלישים את הערכים המוסריים המניעים את האנשים לפעול ברוח ציבורית. רק חוקים ומדיניות ציבורית המנוסחים היטב עשויים לרתום את האינטרס הפרטי לטובת הכלל.

כללי המשחק קובעים אפוא את הדרך שבה יפעלו השחקנים. בתזכיר חוק עסקאות הטיעון נקבע כי "יש למתן את החסרונות שבהם באמצעות כללים ראויים". כללים ראויים מובילים לתוצאות ראויות; התרופה להיחלצות מעסקאות הטיעון, ומן הנזקים והעיוותים הגלומים בתופעה, כרוכה בתיקון סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי כך שהודאת נאשם לא יראוה כהוכחה, והשופט יידרש לערוך, כפי שמקובל במדינות חופשיות רבות, הליך מהיר של בירור האמת העובדתית על בסיס חומר החקירה ועדות הנאשם. הליך זה יבטיח שנאשם יורשע רק על סמך ראיות הקושרות אותו לביצוע העבירה, אם קיימות כאלו, ואם יורשע ייענש בהתאם.

יוסף זהר הוא חוקר ומרצה למשפט פלילי ופעיל במאבק להפחתת מעמד ההודאה. פרטים נוספים על פעילותו זמינים באתר האינטרנט שלו.

הערת המחבר: כשם שמיזם שייך לכל מי שנוטל בו חלק, יזמים, משקיעים ועובדים, החברים והמשפחה התומכת, כך הדוקטורט שהשלמתי שייך למנחי, לשותפיי למאמרים, לחבריי לשיחות בנושא, לתלמידיי ולמשפחתי התומכת. הצלחתו, הצלחתכם.

תמונה ראשית: "רולטה רוסית", תצלום: KTSDESIGN, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי יוסף זהר.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על עיסקה קטלנית

01
י.ד.

אכן לפי המשפט העברי (יש דבר כזה...) "אין אדם משים עצמו רשע" ולכן הודאה עצמית אינה קבילה במשפט העברי (עיין בדוגמאות שמביאה הגמרא במסכת סנהדרין דף ט עמוד א). משפט העברי איננו מחייב לגבי דיני המלך - המדינה במינוח מודרני - כמו שכתוב בדרשות הר"ן (רבי ניסים מגירנודי מהמאה ה14) אך מהמחקר הנוכחי של הכותב נראה שכדאי לאמץ את הכלל גם למשפט המדינה.

תומך בכל מסקנותיו של החוקר ושאפו על העבודה.
כל הכבוד לאשתך שתמכה בך כל הדרך.

    04
    עומר מוצפי

    אין צורך בייחוס כוונה רעה לרשויות, ואם תקרא את המאמר, תראה שהמחבר אכן נמנע מייחוס כוונות כאלה. זו הדינמיקה הטבעית שנוצרת. מה התנאים?
    לפי המאמר:
    "את מתכונת עסקת הטיעון, שיש לה באופן טבעי מבקרים ומתנגדים רבים, מצדיקים הן בבתי המשפט והן באקדמיה בשלל טיעונים כלכליים. לדברי המצדיקים, עסקאות הטיעון תורמות להרתעה כיוון שהן מקצרות את ההליך השיפוטי, חוסכות במשאבים, ומאפשרות להביא להרשעתם של נאשמים שיש קושי בהצגת ראיות נגדם. עסקת הטיעון היא רע הכרחי, אומרים שופטים וחוקרי אקדמיה רבים, שבלעדיה מערכת המשפט תקרוס. תפישה זו הובילה לכך שהטכנולוגיה החדשה לקביעת האמת המשפטית, אם ניתן לקרא כך לעסקאות הטיעון, מגובה בשורה של פסקי דין של בית המשפט העליון, המקנים לתביעה שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל לערוך כל עסקת טיעון".
    זה הגיוני, אבל שגוי.

06
מוישה

מאז שרומן זדורוב נשפט למאסר עולם על רצח תאיר ראדה, ללא שום ראיה פורנזית - אין לי אמון במערכת המשפט שלנו. אני לא יודע אם רומן זדורוב אשם או לא, אבל איפה רף הספק הסביר? כמו כן, נשפטתי 3 פעמים בבית המשפט לעבירות תנועה, ומה שקורה שם מבייש את מה שקורה בשוק מחנה יהודה.

07
יהושע רוזין

למרבה המזל ,בארץ אין עונש מות במשפט( פרט לבגידה חמורה .יש הרבה הוצאות להורג בידי שליחי המדינה שלא במערכת המשפטית) וע׳׳כ אפשר לשחרר את הנאשם אם הוכחה חפותו. מההיסטוריה המשפטית ידוע שיש הרבה הודאות שווא ממגוון סיבות. ע׳׳כ ההנחה של המשפט הרומי , עליו מתבססות התורות האירופיות, שהודאה היא ,,מלכת הראיות׳׳ היא שקרית מיסודה. בענין זה ראוי לאמץ את המשפט העברי (שבין אדם לחברו לא בענין דת ואמונה) כפי שהזכיר הכותב אין אדם משים עצמו רשע ושעפ׳׳׳י 2 עדים יקום דבר.
יזכר לטובה עזרא גולדברג ז׳׳ל. קצין משטרה בעברו, שנרתם להוכיח את חפותו של עמוס ברנס שנאשם ברצח החיילת רחל הלר. גולדברג הצליח להוכיח את התנהגותה הנלוזה של המשטרה בפיברוק ראיות ובלחץ להודאת השווא ולהדרכת ברנס בעת ה,,שחזור׳׳ כביכול. כמובן שאם הנאשם לא עשה את המיוחס לו ז.א. שהרוצח האמיתי הסתובב חפשי.
בהיותו תושב רחובות וגם אני הכרתיו מפעילות פוליטית משותפת
וכך הגעתי להיות תומך בתנועה להפחתת מעמד ההודאה.

08
מילי

אכן סיפור מדהים!!!
המסע הלא יאומן (סיוט ממש!!!) שעברת עם רחל והמשפחה כולה, מעיד על כוחות אדירים ותעצומות נפש הראויים לציון. כנראה שלא בכדי "נבחרת" לשאת את דגל המאבק החשוב הזה.....
כל הכבוד ו......בהצלחה (לך ולכולנו....)

09
דני

הכל יפה וטוב אך המלכודת מצויה בשורות האחרונות, בדרישה לערוך "הליך מהיר של ברור האמת העובדתית". כפי שהביורוקרטיה והמשטרה עובדות בארץ, איני רואה איך מבצעים הליך כזה באופן מהיר, לצערי.