עשרה כללים לכתיבה

כל פנייה בלשון זכר כאן מכוונת לשני המינים, כי הכיף של ההשראה שייך לכולם
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

1. דאג להנות מכתיבה. סופרים תמיד אוהבים לומר שתהליך הכתיבה הוא קשה ומלווה בסבל. הם משקרים. לאף אחד לא נעים לומר שהוא מתפרנס ממשהו שהוא ממש, אבל ממש, מהנה ומתגמל. כתיבה היא דרך לחיות עוד חיים, עוד הרבה חיים, של אינספור אנשים שאף פעם לא היית אבל שהם לגמרי אתה. כל פעם שאתה יושב מול הדף ומנסה, גם אם אתה לא מצליח, תגיד תודה על האפשרות הזאת להרחיב את הקיום שלך. זה כיף. זה מגניב. זה יופי-טופי ואל תיתן לאף אחד להגיד לך אחרת.

 2. אהוב את הדמויות שלך. בשביל שדמות תהיה אמיתית חייב שיהיה בעולם הזה לפחות מישהו אחד שמסוגל לאהוב ולהבין אותה, גם אם הוא לא מקבל אותה או את המעשים שלה. אתם האמא והאבא של הדמויות שאתה יוצר. אם אתם לא תוכלו לאהוב אותן אף אחד לא יוכל.

 3. כשאתה כותב אל תדפוק חשבון לאף אחד. בחיים, אם לא תתנהג בסדר, תגיע לכלא או למוסד סגור אבל בכתיבה הכל מותר. אם יש דמות שמושכת אותך בסיפור שלך – נשק אותה. אם יש בסיפור שטיח שאתה שונא –הבער אותו באמצע הסלון. בעולם הכתיבה אתה יכול להשמיד כוכבי לכת וצויליזציות שלמות בהקשת מקלדת, ושעה אחרי זה, כשהשכנה הזקנה מהקומה הראשונה תפגוש אותך בחדר המדרגות, היא עדיין תברך אותך לשלום.

 4. התחל תמיד מהאמצע. ההתחלה היא כמו הקצה השרוף של העוגה הנוגע בתבנית. היא אולי הכרחית להתנעת תהליך היצירה אבל היא לא ממש ראויה למאכל.

 5. השתדל לא לדעת את הסוף. סקרנות היא כוח עצום. אל תוותר על הכוח הזה. כשאתה יושב לכתוב סיפור או פרק, שלוט בסיטואציה ובמוטיבציות של הדמויות אבל הרשה תמיד להתרחשויות להפתיע אותך.

 6. אל תשתמש בשום דבר רק בגלל ש"תמיד זה ככה". חלוקה לפיסקאות, מרכאות, דמויות שממשיכות להקרא באותו שם גם אחרי שהפכת עמוד: כל אלו הן קונבנציות שקיימות אך ורק כדי לשרת אותך. אם הן לא נוחות לך וותר עליהן. העובדה שכלל מסויים מתקיים בכל הספרים שקראת בחייך עדיין לא אומרת שהוא צריך להתקיים גם בספר שלך.

 7. כתוב כמו עצמך. אם אתה מנסה לכתוב כמו נבוקוב תמד יהיה אחד לפחות (ששמו נבוקוב) שייעשה זאת טוב ממך. אבל כשזה מגיע ללכתוב כמוך – תמיד תהיה אלוף העולם בלהיות עצמך.

 8. כתוב כשאתה לגמרי לבדך בחדר. גם אם זה נשמע מאוד רומנטי לכתוב בבתי קפה, נוכחות של אנשים אחרים סביבך גורמת לך במודע או שלא במודע להיות קונפורמי. כשאין איש סביבך אתה יכול לדבר אל עצמך או לחטט באף מבלי שאפילו תהיה מודע לכך. כתיבה יכולה להיות לפעמים סוג של חיטוט כזה באף וכשיש אנשים בסביבה המשימה הזו יכולה להפוך לפחות טבעית.

 9. תן לאנשים שאוהבים את מה שאתה כותב לחזק אותך. והשתדל להתעלם מהשאר. כנראה שמה שכתבת זה לא ממש בשבילם. זה לא נורא, יש עוד הרבה כותבים בעולם. אם הם יחפשו טוב מספיק הם בטח יצליחו למצוא סופר אחר שייקלע לטעמם.

 10. שמע את כולם אבל אל תקשיב לאף אחד (חוץ מאשר לי). כתיבה היא הטריטוריה הכי פרטית בעולם. בדיוק כמו שאף אחד לא יוכל ממש ללמד אותך איך לאהוב את הקפה שלך, כך גם אף אחד לא ממש יוכל ללמד אותך לכתוב. אם מישהו נותן לך עצה שנשמעת ומרגישה מתאימה השתמש בה, אם מישהו מציע משהו שנשמע נכון ומרגיש לא מתאים, אל תבזבז על העצה הזאת אפילו שנייה. היא אולי טובה למישהו אחר אבל לא לך.

 אתגר קרת הוא סופר, תסריטאי, קולנוען ויוצר קומיקס ישראלי. יצירתו זוכה לפופולריות רבה בארץ ובעולם, וספריו רואים אור ב-32 שפות ובלמעלה מחמישים מדינות. ב-2007 זכה סרטו הראשון כבמאי (עם רעייתו, שירה גפן), "מדוזות", בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן. הכללים שלו לכתיבה פורסמו לראשונה על ידי כתב העת האמריקאי רוקי ותורגמו לעברית עבור פורום הפייסבוק "כתיבה צעירה". 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

29 תגובות על עשרה כללים לכתיבה

10
מירי פרנקל

באמת משמח מאד, אני מעבירה לבן שלי, מעריץ וכותב בפני עצמו.
יש לי הערה בקשר לכותרת המשנה: מה נראה לך, שאם אקרא משהו בלשון זכר, לא אדע לבד שהכתוב מתייחס לכלל בני האדם, כולל אותי? האם נשים צריכות באמת שהגברים יאשרו להן להנות מההשראה? למרות שברורות לי הכוונות הטובות, הקידומת הזו צרמה לי. הייתי מעדיפה שתושמט. אני אפילו לא בטוחה שההערה הזו רק מופנית לכותב, אולי גם לזן הלוחמני מבין חברותי הפמיניסטיות.
ואולי ראוי למצא פתרון הולם יותר בשפה העברית...

    11
    מיש

    מסכימה לגמרי. יתרה מזאת, אם באמת אתה חפץ להתיחס גם לנשים - כתוב את המאמר בלשון נקבה (מילה בזויה ומשפילה בפני עצמה) והפנה לגברים את כותרת המשנה . דהיינו: "כל פנייה בלשון נקבה כאן מכוונת לשני המינים, כי הכיף של ההשראה שייך לכולם"
    נראה אותך גבר!

    16
    שושי שמר

    מה פתאום מזוכיסט? הסבל בא טבעי. אבל מה עושים עם ההתנגשות בין אותנטיות לפולניות, לדחף להציג שהכל דבש?
    ועם הקושי לשפוט את הטקסטים? כשהם טריים אוהבים אותם וכשהם קצת מתיישנים מוחקים אותם בזעזוע, בלי קשר למשוב יותר אובייקטיבי.

18
רעות

אתגר, תודה על זה, אבל הרבה יותר מזה, תודה על הספרים שכתבת וקראתי אותם בגיל ההתבגרות, לא יודעת איך היתי עוברת את הגיל הזה בלי לדעת שמשהו דפוק בראש כמוך מפרסם את הדברים הדפוקים שלו והם מגעים עד עלי...

19
נורית

כמה מילות עידוד ומיד אני יושבת לכתוב. זה הרי בדיוק מה שרציתי לעשות עוד לפני שחזרתי מהיום הנהדר הזה הביתה ו - לא. זה לא כלכך קל לכתוב כאילו אף אחד לא יקרא. אבל זה כזה תענוג. ובינינו - מי לא רוצה שיקראו מה שהוא כותב?!

אתגר יקר,
קראתי ונהניתי מכל טיפ שנתת כאן.
כל מילה בסלע. הולכת לתלות על לוח המודעות. לכתוב וליישם כל מילה שכתבת...
ואשמח גם לשוחח אתך טלפונית- אפשר?

יום נעים, יצירתי ומבורך,
מכל הלב- ציונה

28
קוראת מהפינה

מעורר השראה לקבל תובנות תוך כדי שנהנים מהקריאה עצמה. אני לא חייבת להסכים עם כל מה שנאמר, אבל גם אם אסכים רק עם שמונים אחוז, זה מספיק טוב בשבילי ואני מרוצה שקראתי את זה.
תודה, תודה, תודה!

29
מיכאלה

בנוגע לכלל 4: לי דווקא יותר קל לכתוב התחלות, וככל שאני מתקדמת, כך זה נהייה קשה יותר.
אבל מצד שני, כתיבה היא הדבר הכי סובייקטיבי בעולם הזה. (: