פתאום באמצע החיים

מה הסיבות לאי-שביעות רצון ממקום העבודה בגיל מסוים? האם כדאי לשנות כיוון באמצע החיים?
X זמן קריאה משוער: 11 דקות

אולי יש לכם מזל. אולי הגעתם לשנות ה-40, ה-50 או ה-60 לחייכם ועדיין טוב לכם בעבודה. היא מרתקת אתכם, מספקת אתכם, מאתגרת אתכם. היא נותנת לכם הזדמנות להשתמש בכישרונות הטבעיים שלכם ולממש את תשוקותיכם. אם התיאור הזה הולם אתכם, אתם מוזמנים להפסיק לקרוא.

אך כל מי שאינו נכלל בקבוצה הזו עובר משבר באמצע הקריירה. ואם לא משבר, אז לכל הפחות פרק של לאות. לפי הסוקרים של גאלופ, רק שליש מבני ובנות דור ה"בייבי בּוּם" ודור האיקס מפיקים סיפוק מעבודתם. לדברי ג'ים הארטר, המדען הראשי של גאלופ לענייני עבודה ורווחה, כמחצית מבני ובנות הדורות האלה נכנסים לקטגוריה של “אדיש לעבודה”. כפי שהארטר אומר, "הם באים לעבודה בבוקר, מקבלים משכורת ועושים את המינימום הנדרש מהם". ואחד מכל חמישה משתייך לקטגוריה של “סולד מהעבודה”. לפי הארטר מדובר ב"מצב נואש למדי". המצב הזה גובה מהם מחיר, ולא רק מבחינת תפוקה: גאלופ מצאה כי הסיכוי שעובד ידווח על לחץ נפשי או כאב גופני גבוה הרבה יותר בקרב אנשים הסולדים מעבודתם מאשר בקרב אנשים המפיקים סיפוק מעבודתם. יש להם רמות גבוהות יותר של קורטיזול ולחץ דם, והסיכוי שהם ילקו בדיכאון או ייקחו יום מחלה גבוה כמעט פי שניים.

אחוז גבוה מהעובדים בגיל העמידה מתלוננים על כך שהם "תקועים" בקריירות שלהם

עובדים בני כל הדורות מרגישים אומללים בעבודה, אך עובדים בגיל העמידה הם אומללים מעט יותר, ומסיבות שונות לחלוטין. הארטר אומר שאחוז גבוה מהעובדים בגילאים אלה מתלוננים על כך שהם "תקועים" בקריירות שלהם – הם מרגישים שהם עצמם ב"ניוטרל" בעוד שעמיתיהם הצעירים חולפים על-פניהם במהירות. אף על פי שהשקיעה של אמצע הקריירה היא תופעה שקיימת בכל התעשיות ובכל רמות ההכנסה, הוא מציין כי עובדים בעלי השכלה אקדמית מדווחים על אומללות רבה יותר מאשר עובדים בעלי השכלה תיכונית בלבד. הוא מאמין שלאנשים בעלי השכלה גבוהה יותר יש ציפיות רבות יותר, ולכן אכזבות מקצועיות מסבות להם תסכול רב במיוחד.

הפסקת הצהריים של עובדי מפעל הברזל, תומס אנשוץ

"הפסקת הצהריים של עובדי מפעל הברזל", תומס אנשוץ, 1880, מוזיאון De Young. תצלום: ויקיפדיה.

דבריו של הארטר הזכירו לי משהו שאמר לי הווארד ה. סטיבנסון, פרופסור אמריטוס מבית הספר למנהל עסקים של הרווארד, כשניסה להסביר לי מדוע הקריירה של אנשים רבים כל כך עולה על שרטון במהלך אותו שלב של לאות באמצע הקריירה. "יש הבדל בין 20 שנות ניסיון, לשנת ניסיון אחת כפול 20", הוא אמר. "אנשים עושים אותו דבר ואינם מתפתחים. הם אינם מתמודדים עם אתגרים חדשים".

כשערכתי מחקר לספר בנושא אמצע החיים, ראיינתי עשרות מומחי קריירה, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, ואנשים שניסו לעבור מקריירה מייגעת לתחום עיסוק מספק יותר.

שביעות הרצון שלנו מהעבודה שוקעת גם היא באמצע הקריירה, ונוסקת שוב בשנות ה-50 וה-60 לחיינו

היה לי עניין אישי עמוק בראיונות האלה. עבדתי כעיתונאית יותר מ-30 שנה, וקרוב ל-20 מהן ביליתי ברשת הרדיו הציבורית National Public Radio, או NPR. בתחילת הדרך ב-NPR, דרישות העבודה ככתבת גבו ממני מחיר רגשי ופיזי כבד. בסופו של דבר התפתח אצלי שיתוק במיתרי הקול שהוביל לכאבי גרון כרוניים, בעיה מטרידה במיוחד עבור כתבת הנדרשת לדווח בשידור. אילוצי הזמן של העבודה רק הגבירו את הכאב. המצב היה בלתי נסבל.

רציתי לנסות משהו חדש. אבל חלק מהסיפורים ששמעתי היו מבעיתים: בנקאית שפוטרה מעבודתה, עשתה תואר במנהל עסקים עם דגש על קיימות וסביבה, אך לא הצליחה למצוא עבודה במשך ארבע שנים לאחר מכן; מנהלת בחברת בנייה שעשתה תואר במשפטים ועברה את בחינת הלשכה של ניו יורק, נשארה מובטלת והתחילה למכור את תכשיטיה; מנהל בעיתון שניסה להפוך לסופר ומצא את עצמו מכין קפוצ'ינו לקולגות לשעבר.

לא זו בלבד, אלא שקיבלתי מגוון עצות סותרות. ראשית, מחקרים מראים כי אי-שביעות הרצון שאנו חשים באמצע החיים עשויה לחלוף עם הזמן. אולי תזכרו את כתבתו של ג'ונתן ראוש באטלנטיק ב-2014, העוסקת בעקומת ה-U של האושר (הכתבה תורגמה והתפרסמה באלכסון). כפי שציינו אנדרו אוֹזוולד ודייוויד בלאנשפְלַאואר, החוקרים שאפיינו את העקומה, גם לאחר שמתחשבים בהשפעתם של עושר, השכלה ומקום מגורים, אפשר לראות כי שביעות הרצון הכללית שלנו מגיעה לשפל בשנות ה-40 לחיינו ועולה שוב בעשור הבא. אוזוולד וחוקרים נוספים מצאו ששביעות הרצון שלנו מהעבודה שוקעת גם היא באמצע הקריירה, ונוסקת שוב בשנות ה-50 וה-60 לחיינו.

בשלב מסוים בגיל העמידה האדם מתחיל להשקיע פחות בעצמו – לבנות קריירה, להקים משפחה, לקנות בית, לצבור עושר ויוקרה – ועובר להשקיע בעולם שסביבו ולבנות מורשת

חוקרים אחדים חושבים שהדכדוך של אמצע החיים נובע מתחושה של ציפיות בלתי ממומשות. לדברי האנס שוונדט (Schwandt), כלכלן מאוניברסיטת ציריך, כצעירים אנו נוטים לייחס לעצמנו אושר עתידי רב מדי, ולכן אנו חשים אכזבה בהמשך החיים. אך לקראת גיל 60 אנו נוטים דווקא לייחס לעצמנו אושר עתידי מועט מדי, ולכן אנו מופתעים לטובה בהמשך הדרך. נדמה גם שבשלב מאוחר בחיים אנו מרכיבים משקפיים ורודים: מחקרי מוח מראים שככל שאנו מזדקנים אנחנו מתמקדים בחיובי יותר מאשר בשלילי.

במילים אחרות, אולי תצליחו לגבור על הדכדוך באמצעות המְתנה, תהיה עבודתכם אשר תהיה.

אבל גם אם תצְלחו את הלאות של אמצע הקריירה, מחקרים מראים כי אולי מוטב לכם בכל זאת לשנות מסלול. ייתכן שהמשרה הבאה שלכם לא תהיה זו שאתם חולמים עליה: אני עצמי למדתי ששינויי קריירה מוצלחים אינם דרמטיים כפי שנדמה. מצד שני, הם מפחידים וקשים יותר מהצפוי. אך אם ברצונכם לפרוח בשנים הבאות, אתגר חדש ותכלית חדשה הם הדברים שמוחכם צריך יותר מכול.

עובד במפעל מתכת בארה"ב

עובד במפעל מתכת בארה"ב, 1932. תצלום: Kheel Center

המכון לחקר האושר של קופנהגן סקר לאחרונה 2,600 עובדים דֵנים מכל סוגי המגזרים והמשרות לגבי מקורותיה של שביעות הרצון המקצועית. המנצחת בהפרש גדול הייתה תחושת התכלית, שתרמה לשביעות הרצון מהעבודה כמעט פי שניים יותר מהמקום השני – עבודה תחת מנהל איכותי.

מייק ויקינג, מנכ"ל המכון, מזכיר שאריסטו זיהה את הקשר ההדוק בין אושר לתחושת תכלית. החיים הטובים – מושג שהפילוסוף כינה "אאודימוניה" (eudaimonia) – אינם חיים קלים, אלא חיים מלאים במשמעות ובחתירה למטרה. "אנו צריכים תחושת תכלית", אומר ויקינג.

הצורך הזה גובר באמצע החיים. כפי שציין הפסיכולוג ההתפתחותי אריק ה. אריקסון (Erikson), בשלב מסוים בגיל העמידה האדם מתחיל להשקיע פחות בעצמו – לבנות קריירה, להקים משפחה, לקנות בית, לצבור עושר ויוקרה – ועובר להשקיע בעולם שסביבו ולבנות מורשת.

הרעיונות האלה, ועמם ההנחה שתכלית מסייעת לנו לצלוח את הלאות של אמצע החיים, הם היסודות שעליה מתבססת "תנועת ההדרן". קבוצות כמו encore.org, למשל, עוזרות לאנשים בגיל העמידה או מבוגרים יותר למצוא עבודות שמתמקדות בתרומה לחברה. הרווארד וסטנפורד, מצדן, השיקו תוכניות שמסייעות לאנשי מקצוע מנוסים למצוא את הייעוד הבא שלהם.

"כשאנשים מגיעים לשלב אמצע הקריירה הם רוצים לתרום ולעשות דברים בעלי משמעות", אומר פיליפ א. פּיזו, מנהל התוכנית של אוניברסיטת סטנפורד, Distinguished Careers Institute. אבל לפעמים זה מסובך יותר משנדמה. "אנשים נלחצים ומתחילים לעשות דברים חסרי תוכן או משמעות אמיתיים", הוא אומר – מצטרפים לוועדה פה, מתנדבים שם – "רק כדי להרגיש שהם תורמים".

אף על פי ששכר הלימוד בתוכנית הוא 60,000 דולר לשנה, היא קיבלה מספר עצום של פניות מאנשים המעוניינים להשתלב בה. פיזו, שהיה בעבר דיקן בית הספר לרפואה של סטנפורד, מקווה שתוכניות רבות מסוג זה יצוצו ויסייעו לבני ובנות דור ה"בייבי בום" ודור האיקס המתקרבים לגיל הפרישה. הוא מזהיר שלחלופה – קיום חסר תכלית – יש השלכות חמורות.

מחקרים רבים מאששים את התפיסה שלו ומראים שתחושת תכלית מנבאת חוסן נפשי וגופני. לפי מדדים אחדים, היא תורמת להם לא פחות מהשכלה, עושר, גֵנים, התעמלות או רשת חברתית. בהשוואה לאנשים נטולי תכלית, לאנשים המדווחים על תחושת תכלית חזקה יש סיכוי נמוך הרבה יותר למות בתקופה נתונה. יש להם גם סיכוי נמוך יותר ללקות בשבץ או בהתקף לב, והם סובלים בתדירות נמוכה יותר מווירוסים ובעיות נוספות כגון סוכרת, סרטן גרורתי ומחלות ניווניות של מערכת העצבים.

תחושת תכלית מסייעת לנו גם להתגבר על האימה הגדולה ביותר של כל אדם מבוגר: אלצהיימר. חוקרים מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת רַאש (Rush) מצאו כי שליש מהאנשים שבמוחותיהם התגלה בעת נתיחה לאחר המוות נזק רקמתי האופייני לאלצהיימר, מעולם לא סבלו מאובדן זיכרון או לקות שכלית. הגורם המנבא הטוב ביותר להימנעות מהתסמינים האלה היה תחושת תכלית: לאנשים בעלי תחושת תכלית בחיים היה סיכוי קטן לסבול מתסמינים קשים אלה.

אין בכוונתי לומר ששינוי קריירה באמצע החיים הוא משימה קלה. אחרי גיל 30 לא פשוט ללמוד דברים חדשים: חוקרים מצאו שאחדות מהיכולות הקוגניטיביות שלנו (ובייחוד מהירות העיבוד) מתחילות לדעוך כבר בשנות ה-20 וה-30 לחיינו.

המוח הבוגדני של גיל העמידה לוקח את היתרון המרכזי שלנו – ניסיון החיים – ומשתמש בו נגדנו. בעקבות תופעה הידועה כ-interference ("התערבות", או "הפרעה"), הניסיון שצברנו עלול להאט את קצב הלמידה שלנו. כפי שאומרת שרי ל. ויליס, חוקרת מתחום מדעי ההתנהגות מאוניברסיטת וושינגטון, "מאגר המידע שלכם – מספר המגירות שאתם צריכים לפשפש בהן כדי לאחזר מידע רלוונטי ולסווג אותו מחדש – גדל עם השנים". לפיכך אפשר להבין מדוע המעבר ממחשב פי. סי. למק מעורר בנו את הרצון לרצוח מישהו: המוח והאצבעות שלנו זוכרים את מערכת קיצורי המקשים הישנה, והיא מקשה עלינו את למידת המערכת החדשה.

אבל גם אם קשה לרכוש מיומנויות חדשות או להתרגל לתרבות תאגידית חדשה, שינוי כיוון מקצועי עדיין עשוי לתרום יותר מכל דבר אחר לשיפור בריאותנו הקוגניטיבית. פול נוסבאום, נוירופסיכולוג ואחד ממייסדי חברת האימון המוחי Fit Brains, מציין כי לאחר שרכשתם מיומנות חדשה, בין שמדובר בראיית חשבון או (כמו במקרה שלי) הכנת כתבת רדיו בת ארבע דקות, המיומנות הזו מגיעה אצלכם למצב של "למידת יתר". "נדרש זמן ללמוד לבצע מטלה חדשה ומורכבת. זה יהיה כואב, ואתם הולכים לבכות", הוא מזהיר, ואפילו לא בצחוק. אך תוך זמן קצר אתם תפתחו מעגלים עצביים חדשים והמוח שלכם יודה לכם על המאמץ שהשקעתם. מחקרים בעכברושים מראים שלמידת מטלה בלתי מוכרת מסייעת לשימור תאי מוח חדשים בהיפוקמפוס, אזור בעל תפקיד מהותי ביצירת ושימור זיכרונות. אבל חשוב לזכור דבר אחד: "זה חייב להיות קשה", אומרת טרייסי ג' שורס, חוקרת מוח מאוניברסיטת רטגרס. "זה חייב להעסיק אתכם ולדרוש מכם ריכוז. תהליך למידה פשוט וקל לא יעזור לכם להציל את התאים האלה ממוות". אולי הוא יסייע לכם לצלוח את התקופה הכאוטית של אמצע הקריירה, אבל הוא לא יסייע למוחכם.

מכשול נוסף העומד בפני אנשים השוקלים שינוי מקצועי הוא החשיבה המציאותית האופיינית לגיל העמידה – אותה חשיבה שבגללה אנו חשים אי-שביעות רצון מלכתחילה. סְריני פּילֵי, פסיכיאטר שמלמד במשרה חלקית בבתי הספר לרפואה ולמנהל עסקים של הרווארד, אומר כי ברגע שאתם שוקלים לעזוב עבודה שהפסיקה לעניין אתכם לטובת מיזם הרפתקני יותר, אתם מתחילים לזהות את כל המכשולים שבדרך. לדוגמה: איך נשלם את המשכנתא? פּילֵי מייעץ לכם למצוא תשובות ישירות לשאלות האלה: נעבור לבית קטן יותר. ההצעות שלו מתבססות בעיקר על מחקרים העוסקים בהתגברות על פוביות, מכיוון שאף אחד עדיין לא סרק את מוחו של אדם השוקל לעזוב את עבודתו ולעבור לסטרט-אפ. עם זאת, הממצאים האלה עולים בקנה אחד עם ההמלצות הקבועות שיועצי קריירה נותנים לאנשי מקצוע באמצע החיים: טבלו את הבהונות במים לפני שתקפצו לקריירה חדשה. התנדבו, עשו קורס, שנו את חייכם בהדרגה.

יתר על כן, חוקרים, קואוצ'רים ואנשים ששינו כיוון בהצלחה הדגישו בפניי שוב ושוב כמה חשוב לבצע שינוי מתון. רוב האנשים אינם יכולים להרשות לעצמם להתפטר בפתאומיות. אם לא בא בחשבון מבחינתכם לעזוב את מקום העבודה, המומחים שדיברתי עמם ממליצים שתעברו לתפקיד אחר בתוך הארגון עצמו. גם שינוי צנוע מסוג זה מסוגל להעניק לכם תחושת תכלית.

"כולנו מפנטזים על שינויים טוטאליים", אומר קרלו שְׁטְרֶנְגֶר, פסיכואנליטיקאי ישראלי המתמחה בשינויי קריירה בגיל העמידה. "אתם יודעים, שינויים סופר-דרמטיים מהסוג שהעיתונות אוהבת, כמו עורך הדין שהופך לשף, או הרופא שמקים חווה אורגנית. אלה מקרים נדירים מאוד".

עובדת משועממת במפעל בסין

עובדת משועממת במחלקת אבטחת איכות. תצלום: C. Foulger

שטרנגר ממליץ לנו להתמקד במטרות מציאותיות יותר. אדם באמצע הקריירה כבר מכיר את עצמו היטב – נקודות חוזק וחולשה, הנאות ופחדים – והתובנות האלה הן שאמורות להנחות אותו בחיפוש אחר השלב הבא. בהקשר זה שטרנגר שם את הדגש על מושג גרמני בשם sosein שמשמעותו "מהות", או כפי שהוא מתרגם זאת, "כך ולא אחרת". ה-sosein שלכם הוא תכונה מולדת שהינה "סרבנית שינויים". במלים אחרות, השינוי שתבצעו צריך להתאים לתכונות ולכישרונות הטבעיים שלכם.

לבסוף, המומחים שדיברתי עמם מזהירים אותנו לא להתמהמה בתכנון השלב הבא, כדי שיהיה לנו זמן ליהנות מכמה עשרות שנים של עבודה בעלת משמעות. באמצע החיים נותרת לנו הזדמנות אחת לכל היותר לבצע שינוי גדול, אז לכו על מה שאתם באמת רוצים לעשות. במשך שנתיים הקשבתי לאנשים שהחלו לחפש עיסוק בעל משמעות באמצע החיים. מעטים התחרטו על עצם הניסיון, גם אם הם נכשלו וחזרו לעבודתם הקודמת. הכישלון הגדיל את הערכתם למקצוע המקורי שלהם. גיליתי כי האנשים שהתחרטו יותר מכול הם אלה שמעולם לא ניסו לשנות דבר.

ובאשר לקריירה שלי: בעודי כותבת את הספר הודיעה NPR שהיא מציעה פיצויים נדיבים לעובדים המעוניינים לעזוב. התייסרתי. אבל בסוף הבנתי שבפועל כבר יישמתי את העצות שנתנו לי מרואייניי: כמה שנים קודם לכן יצאתי לחופשה כדי לכתוב את ספרי הראשון. השתמשתי בנקודות החוזק שלי ובניסיון שצברתי כדי לפתח טיעונים באמצעות נרטיב, ונהניתי מכך מאוד. זו הייתה הטבילה הראשונה, וכעת הייתי מוכנה לקפוץ למים.

אז ויתרתי על אחת העבודות הטובות ביותר בעולם, בעיניי, ויצאתי לפרק הבא בקריירה שלי. אולי זה לא נשמע כמו שינוי דרמטי במיוחד, אבל אני הרגשתי שדרמה גדולה מתחוללת בחיי.

אני עדיין מבועתת. אבל משועממת אני לא.

ברברה ברדלי הגרטי היא מחברת הספר Life Reimagined: The Science, Art, and Opportunity of Midlife.
כל הזכויות שמורות לאלכסון.

Copyright 2016 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ברברה ברדלי הגרטי, Atlantic.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על פתאום באמצע החיים