צאו מזה: אין כלכלה אחת

טכנולוגיות ותרבויות משפיעות על הכלכלה באופן שאינו ניתן לחיזוי. ואולם, כלכלנים ממשיכים להיאחז במודלים המציגים את עבודתם כמדע מדויק ובתיאורים פשטניים של התנהגות כלכלית --וחוזרים שוב ושוב על אותן טעויות
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

המשבר הכלכלי של 2008 הציג את עולם הכלכלה, ובפרט את הכלכלנים, באור שלילי. אפילו המלכה אליזבת הייתה בין המבקרים: בעת ביקור בבית הספר לכלכלה של לונדון היא שאלה מדוע לא חזה אף אחד את כישלונה של המערכת הפיננסית הגלובלית. אך הביקורת של הוד מלכותה מטעה. אחת מקללות חיי הכלכלן – או בכל אופן, חייו של כלכלן זה – היא שרוב האנשים חושבים שכלכלה עוסקת בחיזוי. הם שואלים מה יקרה לשוק המניות, ואם ערכו של הדולר יעלה כנגד ערך הפאונד. הם שואלים, אבל לא בוחנים ברצינות את התשובות.

מערכות כלכליות הן רפלקסיביות: מה שיקרה מושפע על-ידי האמונה לגבי מה שיקרה

כלכלנים לעולם לא יוכלו לספק תחזיות כאלה. מערכות כלכליות ועסקיות הן דינאמיות ובלתי ליניאריות, כך שהבדלים קטנים בתנאים ראשוניים, או הפרעות קטנות, עלולים להשפיע על התוצאות באופן לא פרופורציונלי. "אפקט הפרפר" הזה הוא מה שהופך מערכות מזג אוויר גדולות לבלתי צפויות, בדיוק כמו מערכות כלכליות. בנוסף, מערכות כלכליות הן רפלקסיביות: מה שיקרה מושפע על-ידי האמונה לגבי מה שיקרה. יחס הדולר/פאונד נקבע בעיקר על-ידי הציפיות המיוחסות לערכו העתידי. לו היו אנשים מבינים שליהמן ברדרס תפשוט את הרגל ב-15 בספטמבר 2008, היא הייתה פושטת את הרגל כמעט באותו רגע.

אבל כלכלנים ממשיכים לנפק תחזיות לגבי שוק המניות ושערי חליפין עתידיים כי יש להן ביקוש, למרות הספקנות הרבה והמוצדקת לגבי ערכן. את התשוקה לדעת את העתיד אי אפשר להרוות; הביקוש לחזאים נובע מאותה סיבה שיש ביקוש לרופאי אליל ומגידי עתידות: הרצון להאמין. וכמו מרפאים ומגידי עתידות מפוקפקים, גם חזאים כלכליים מקבלים תשלום על שירותיהם אם יש להם קשרים וכושר שכנוע. ובכל זאת, כלכלנים מקצועיים לא מכבדים את אותם חזאים יותר מאשר רופאי אליל ומגידי עתידות.

הביקורת שיש להפנות לעולם הכלכלה רצינית ומורכבת בהרבה. באופן כללי, כלכלנים לא הצליחו לנתח או להבין כראוי את התהליכים שהובילו למשבר של 2008 או לבעיות שנבעו ממנו. ולכן המידע שקיבלו מהם קובעי המדיניות הכלכלית היה שגוי, או מבלבל, או שניהם. ז'אן-קלוד טרישה, שהיה נשיא הבנק המרכזי האירופי במהלך המשבר, הציג את הביקורת הזו בנאום שנתן ב-2010. טרישה פתח בטענה המוכרת שלפיה "מודלים ברמת המאקרו לא הצליחו לחזות את המשבר," אבל המשיך בהערה מדויקת יותר ואמר שמודלים אלה "לא הצליחו, כפי הנראה, להסביר באופן משכנע את המתרחש בכלכלה."

ייתכן שטרישה חשב כי המודלים של עמיתיו הכלכלנים לא מסייעים לפתרון המשבר מפני שבמודלים האלה אין בנקים, וברוב המקרים גם אין כסף

זוהי לשון המעטה. שנה לפני המשבר הצהיר טימותי גייטנר, נשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק, על עוצמת המערכת הגלובלית. "מוסדות פיננסיים מסוגלים למדוד ולנהל סיכון ביעילות רבה," הוא אמר. "הסיכונים מפוזרים על פני קבוצה מגוונת יותר של מתווכים פיננסיים, מקומיים ובינלאומיים." ובשעה שנפרשו האירועים בסוף 2007, טען האנק פולסון, שר האוצר האמריקאי, ש"שוקי הון העמוקים והנזילים של ארצות הברית ממלאים תפקיד מהותי בשמירה על יציבות." אך בפועל שיקף המשבר שגיאות מערכתיות בניהול, מדידה וריכוז סיכונים אשר נבעו ישירות מהחדשנות הפיננסית שגייטנר שיבח. למרות כשל ההבנה עוצר הנשימה הזה, החליף גייטנר את פולסון כשר האוצר של הנשיא אובמה וקיבל את משימת ההתמודדות עם השלכותיו של משבר 2008; משבר שהתחולל כי שוקי ההון האמריקאיים "העמוקים והנזילים" יבשו זמן קצר אחרי נאומו של פולסון. 

טרישה המשיך וציין כי: "כאחד מקובעי המדיניות בזמן המשבר גיליתי שתרומתם של המודלים הקיימים מוגבלת. אף ארחיק לכת ואומר שלנוכח המשבר הרגשנו שהכלים המקובלים נטשו אותנו. בהעדר הכוונה ברורה של מסגרות אנליטיות קיימות נאלצו קובעי המדיניות להסתמך רבות על ניסיונם." כפי שטרישה מציין, תגובתם של שרי האוצר והבנקים המרכזיים הייתה פרגמטית; הם חיפשו פתרונות זמניים לקשיים מידיים. התגובות האלה לא התבססו על תיאוריות כלכליות. אדייר טרנר, שמונה בעקבות המשבר לראש רשות השירותים הפיננסיים של בריטניה, סיכם ואמר ש"התנהלות כלכלית רעה, או למעשה התנהלות פשטנית ויהירה מדי, תרמה ליצירת המשבר. החוכמה המקובלת אמרה שהשווקים הם תמיד רציונליים ומאזנים את עצמם, ששלמותם (ה-market completion) תבטיח יעילות ויציבות כלכלית, ושמסיבה זו, חדשנות פיננסית ופעילות סחר מוגברת הן דבר חיובי בהכרח."

תמימות דעים כוזבת

קובעי המדיניות עלולים לנאום נאומים – או לקבל החלטות – שאינם מבוססים על ייעוץ אקדמי, ובלתי סביר שההכשרה האקדמית שלהם עצמם כללה תפיסות עכשוויות. אבל לטרישה, גייטנר ופולסון הייתה גישה למלומדים הנכבדים ביותר. במשך שנים גייסו המוסדות שלהם בוגרי כלכלה מצטיינים. ההצהרות שהצגתי לעיל משקפות את העצות שקיבלו: החוכמה המקובלת של מקצוע הכלכלה. השאננות חסרת היסוד של קובעי המדיניות הכלכלית משקפת את הטון השולט בפרשנות האקדמית לאירועים. בנאומו הנשיאותי משנת 2003 בפני האגודה הכלכלית האמריקאית אמר רוברט לוקאס, זקן המקרו-כלכלנים, כי "בעיקרו של דבר נפתרה בעיית המחזור העסקי." אירועי 2008 הוכיחו עד כמה הטענה הזו שגויה. אך מקרו-כלכלנים מובילים רק הכחישו במקום להתנצל. כשהאקונומיסט פרסם ב-2009 ביקורת על ביצועיה של תיאוריית המקרו-כלכלה, לוקאס טען בכעס שהביקורת "קריקטורית."

רוברט לוקאס

רוברט לוקאס

בשנת 2011, לנוכח הביקורת הציבורית, הביעה ועדת פרס נובל תמיכה יוצאת דופן באורתודוקסיה הכלכלית כשהעניקה את הפרס לתומאס סרג'נט, הדמות המובילה בפיתוח תפיסותיו של לוקאס. סרג'נט ניצל את הבמה כדי להכריז ש"הביקורת על המקרו-כלכלה המודרנית היא סימן לבורות מצערת, ואולי להתעלמות מכוונת ממהותה." אדוארד פרסקוט, חתן פרס נובל נוסף בתחום, אמר באותה שנה במפגש של עמיתיו כי "זהו תור הזהב של הכלכלה המצרפית [המקרו-כלכלה]." פרסקוט השתמש במונח ייחודי למדי זה כדי להכחיש לשונית את ההבדל בין שיטות המקרו-כלכלה לשיטות המיקרו-כלכלה. בכוונתו לומר שהתיאוריות הכלכליות היחידות שיש להן תוקף, הן אלה שמבוססות על תיאורים של שיווי משקל המאופיין בבחירות רציונליות של סוכנים בודדים.

אלה הגישות שלוקאס הנהיג תחת הכותרת "ציפיות רציונליות"; כיום הן מכונות "שיווי משקל כללי אקראי-דינמי" (DSGE). בדברים שנשא כשזכה בנובל, תיאר לוקאס את המודל רב-ההשפעה שלו. הוא מתבסס (בין היתר) על ההנחות הבאות: כולם חיים במשך שתי תקופות, זהות באורכן, עובדים באחת ומוציאים בשנייה; יש רק מוצר אחד, ואין אפשרות לאחסן אותו, או להשקיע בו; יש רק סוג הומוגני אחד של עבודה; אין מנגנון של תמיכה משפחתית בין דורות מבוגרים וצעירים. וכולי. ייתכן שטרישה חשב כי המודלים של עמיתיו הכלכלנים לא מסייעים לפתרון המשבר מפני שבמודלים האלה אין בנקים, וברוב המקרים גם אין כסף.

כל תחומי המדע משתמשים בהנחות בלתי מציאותיות כדי לפשט את הדברים. פיזיקאים מתארים תנועה על מישורים נטולי חיכוך ואוויר מכיוון שקשה מדי לחקור הכול בבת אחת. מודל מפשט מסלק את הגורמים המבלבלים האלה ומתמקד בנושא מסוים. כדי ליישם את המודלים האלה בפועל עלינו להיות נכונים להחזיר לתוכו את הגורמים שהודרו. סביר להניח שההתאמות האלה רלוונטיות לבעיות מסוימות, אך חשובות פחות באחרות. למשל, התנגדות האוויר חשובה מאוד לנפילת נוצה, אך לא לנפילת פגז. אבל לוקאס וחבר מרעיו עסקו בתרגיל שונה בתכלית, כפי שהסבירה הפילוסופית ננסי קרטרייט. בגישותיהם הם משתמשים ברשימה ארוכה של הנחות מפשטות בלתי מציאותיות. לוקאס הצהיר מפורשות על מטרתו: "יצירת עולם מכני מלאכותי המאוכלס באנשים-רובוטים שהכלכלה חוקרת בדרך כלל." תיאוריה כלכלית, הוא מסביר, היא משהו ש"אפשר לטעון במחשב ולהריץ."

מגבלות המודל

לוקאס מכנה מבנים כאלה "כלכלות אנלוגיות." זאת מכיוון שבמובן מסוים הן מערכות כלכליות שלמות. ישנו דמיון רופף בינן לבין העולם, אך העולם שהן מציגות מצומצם כל כך עד שכל דבר בהן ידוע – ואם לא, אפשר להמציאו. מודלים כאלה מזכירים את הארץ התיכונה של טולקין, או משחק מחשב כמו Grand Theft Auto. הידיעה שלכל בעיה יש פתרון, גם במקרים שקשה למצאו (ואולי בייחוד במקרים אלה), עונה על צורך אנושי עמוק. מסיבה זו אנשים רבים אובססיביים לעולמות מלאכותיים, כמו משחקי מחשב, שבהם אפשר לזהות קשרים ישירים בין פעולה לתוצאה. רבים מהכלכלנים שמפתחים גישות כאלה הם א-סוציאליים בעצמם. לא במקרה כלכלה היא התחום הגברי ביותר במדעי החברה.

אנשים רבים אובססיביים לעולמות מלאכותיים, כמו משחקי מחשב, שבהם אפשר לזהות קשרים ישירים בין פעולה לתוצאה. לא במקרה כלכלה היא התחום הגברי ביותר במדעי החברה

אפשר לרכוש מיומנויות או רעיונות מועילים בעזרת משחקי מחשב. אם המפתחים טובים בעבודתם, וכמובן שהם טובים בה, האפקטים הקוליים, האירועים והתוצאות במשחק המחשב דומים לאלה שאנו שומעים ורואים בעולם האמיתי. אם להשתמש במונח שצבר פופולריות בזכות לוקאס ועמיתיו, אפשר לכייל את התוצאות כנגד העולם האמיתי. אבל הקשר הזה לא מתקף את המודל בשום צורה. כמו בכל מערכת עצמאית, אסטרטגיות מוצלחות מתבססות על הנחותיהם של יוצרי המערכת. בשום פנים אי אפשר להסיק שמדיניות מוצלחת ב-Grand Theft Auto מתאימה לממשלות ועסקים.

קפדנות ועקביות הן שתי המילים הבולטות בכלכלה כיום. לקפדנות ועקביות יש מעלות שאי אפשר להכחיש, אך כלכלנים מפרשים אותן בצורה מסוימת. משמעותה של "עקביות" היא שכל הצהרה לגבי העולם חייבת להתאים לתיאוריה מקיפה של העולם. "קפדנות" משמעותה שהטענות התקפות היחידות הן מסקנות שנגזרו מהנחות מוגדרות מראש. על כן עקביות היא קריאה לאידיאולוגיה, וקפדנות היא קריאה למתמטיקה. השילוב המוזר של אידיאולוגיה ומתמטיקה הוא סימן ההיכר של מה שמכונה "כלכלת מים מתוקים" (freshwater economics), שם שמשקף את קרבתם של שיקגו ומרכזים אחרים, כגון מיניאפוליס ורוצ'סטר, ל"ימות הגדולות." כלכלת המים המתוקים מוטמעת בתפיסה רחבה יותר של העולם הכלכלי, שמהללת את האיזון והיעילות של השווקים. תפיסה זו סיפקה תמיכה אינטלקטואלית לפונדמנטליזם של השוק, ועזרה להסיט את מוקד החשיבה הפוליטית ימינה. במשך זמן רב היה השמאל הפוליטי מזוהה עם דטרמיניזם כלכלי ותשוקה להסברים פשוטים ומקיפים לאירועים מורכבים; כיום הימין מאמץ את הגישה הזו בהתלהבות לא פחותה.

קפדנות ועקביות הן מאפיינים של גישה דדוקטיבית המתבססת על קבוצה של אקסיומות. הרלוונטיות של גישה זו תלויה לחלוטין בתקפות האוניברסלית של האקסיומות האלה. התיאורים היחידים שעומדים באופן מלא בדרישות העקביוּת והקפדנוּת הם עולמות מלאכותיים לגמרי, כמו העולם של Grand Theft Auto – שאותו אפשר "לטעון במחשב ולהריץ." אבל אפילו מודלים פיזיקליים לא מחייבים אוניברסליות מוחלטת כזו, קל וחומר אלה של הכלכלה. התפיסה הכוזבת הזו תוארה היטב על-ידי הפילוסוף דונלד דייווידסון: "טבעי לחשוב שיש רק דרך אחת ויחידה ללכוד את מהותם של דברים, 'פרשנות של העולם שקולעת בול,' ותיאור של 'המציאות כפי שהיא בפני עצמה.' כמובן שלא קיימים 'פרשנות' או תיאור כאלה באף אחת משפות העולם ולא בשום שפה אפשרית. אפשר פשוט לומר שזה רעיון חסר כל תועלת."

חלק גדול מהבעיה הוא שכלכלנים הם חסרי ביטחון בכל הנוגע למעמד האינטלקטואלי של תחום עיסוקם, ולכן שואפים לחקות את מה שהם תופסים – באופן שגוי – כשיטותיה של הפיזיקה

גם כלכלנים לא הצליחו להפיק ממנו תועלת, אבל הם ממשיכים לנסות. "הסימן הראשון ליופי," אומר ג'ון קוקריין, כלכלן נוסף החי במים מתוקים, "הוא עקביות לוגית." לא סביר שאדם המכיר את הישגיה הגדולים ביותר של האנושות – באמנות, במדעי הרוח, או במדעים המדויקים – יאמין שהסימן הראשון ליופי הוא עקביות. לא כך ניגשו שייקספיר, מוצרט או פיקאסו – וגם לא ניוטון ודרווין – לעבודתם. חלק גדול מהבעיה הוא שכלכלנים הם חסרי ביטחון בכל הנוגע למעמד האינטלקטואלי של תחום עיסוקם, ולכן שואפים לחקות את מה שהם תופסים – באופן שגוי – כשיטותיה של הפיזיקה. מבחינת רבים, דדוקציה היא סימן ההיכר של המדע ואינדוקציה – שבה הטיעון נגזר מהנושא הנחקר – מאפיינת היסטוריה וביקורת ספרותית. אבל זו הבחנה מוגזמת ומלאכותית. מדע כהלכתו הוא זמני, הוא פתוח לרביזיה במידה שמתגלים נתונים חדשים או נצברות התנסויות חדשות.

לכלנים שטוענים כי המרשמים היחידים שתקפים למדיניות כלכלית נגזרים ממערכות אקסיומטיות מוחלטות, מקבלים בעצמם מרשמים מרופאים שלא יודעים הרבה על תרופות, מעבר לכך שהן מרפאות מחלה

אם כן, העניין אינו מתמטיקה מול שירה. דדוקציה מכל סוג שהוא נשענת בהכרח על מתמטיקה ולוגיקה פורמלית; אינדוקציה מבוססת על ניסיון, ומעל לכול על תצפיות מוקפדות, ובמידת הצורך נעזרת בסטטיסטיקה ומתמטיקה. רוב פריצות הדרך המדעיות הן אינדוקטיביות: מדענים עורכים תצפיות ומגלים חוקיות אמפירית כלשהי לפני שיש הבנה ברורה של המנגנונים הגורמים לה. זה נכון גם למדעים מדויקים כגון פיזיקה, ונכון אף יותר לדיסציפלינות יישומיות כמו רפואה. כלכלנים שטוענים כי המרשמים היחידים שתקפים למדיניות כלכלית נגזרים ממערכות אקסיומטיות מוחלטות, מקבלים בעצמם מרשמים מרופאים שלא יודעים הרבה על תרופות, מעבר לכך שהן מרפאות מחלה כלשהי. רופאים אלה לא מתביישים בהתנהגות ה"אד הוקית" שלהם; אולי פרגמטיות היא מילה מתאימה יותר. למרבה האירוניה, לוקאס מחזיק בתקן על-שם ג'ון דיואי, התיאורטיקן של הפרגמטיות האמריקנית.

לצאת נגד ההנחות

אך ישנן דרכים אחרות להתמודדות עם בעיות כלכליות. אחת מהן, גם היא בעלת אופי מתמטי מובהק, היא פיתוח מודלים שבהם ההתנהגות נקבעת לפי כללים והרגלים, ולאו דווקא לפי תפיסת הרציונליות המסורתית של הכלכלן – המודל מבוסס הסוכן. כאן מתגלות הדינמיקות המאפיינות תורת המורכבות. גישה זו גם מתאימה היטב לדגש ששמים כיום על כלכלה התנהגותית, המאמצת את התפיסה הרדיקלית שלפיה יש לבסס הנחות התנהגותיות על תצפית, ולא על דדוקציה מהנחות א-פריוריות. ניסוח רדיקלי יותר לגישה הכלכלית מתעלם לחלוטין מהרעיון שמודל אוניברסלי, שבו כל מערכות היחסים המרכזיות נקבעות מראש, מסוגל לתאר עולם כלכלי. התנהגות כלכלית מושפעת מטכנולוגיות ותרבויות, ואף על פי שאלה אינן אקראיות, אי אפשר לתאר אותן במדויק, ואולי בכלל, בעזרת המשתנים והמשוואות שכלכלנים מכירים. לפי תפיסה זו, כל המודלים המיושמים הם תלויי הקשר.

כלכלה היא פרגמטית ואד-הוקית לחלוטין. לא מדובר בטכניקה שמחפשת בעיות, אלא בסדרת בעיות הדורשות פתרון. אלה בעיות מגוונות, והפתרונות יהיו בהכרח אקלקטיים

בנוסף, אפשר לשקם את ההבחנה בין מקרו-כלכלה למיקרו-כלכלה, שהייתה במרכז תפיסתם של קיינס והדור שבא בעקבותיו. לשם כך יש לחפש מערכות יחסים שיחזיקו מים ברמה המצרפית (מקרו-כלכלה), אבל לא נגזרות בהכרח מהנחות על התנהגות אינדיבידואלית. זה מה שעשו הכלכלנים שבאו אחרי קיינס, כשהעריכו את פונקציית התצרוכת – הם ניסו למדוד את שיעור ההוצאה מתוך תמריץ פיסקלי – ואת ה"מכפיל" הנובע ממנה. אך כיום תתקשו לפרסם מאמר כזה בכתב עת כלכלי איכותי. יאמרו לכם שהמודל שלכם לקוי תיאורטית. שחסרה לו קפדנות ואין בו עקביות. אולי אף יאשימו אתכם בחטא הנורא מכול – אד-הוקיות.

אך כלכלה היא פרגמטית ואד-הוקית לחלוטין. לא מדובר בטכניקה שמחפשת בעיות, אלא בסדרת בעיות הדורשות פתרון. אלה בעיות מגוונות, והפתרונות יהיו בהכרח אקלקטיים. אם נחיל את הגיוון והאקלקטיות האלה על המשבר הכלכלי של 2008 לא נסתפק בבחינת מודל ה-DSGE, שאפשר "לטעון במחשב ולהריץ"; נבחן גם את דיווחיהם העיתונאיים של אנשים כגון מייקל לואיס וגרג זקרמן על פעולותיהם של כמה אנשים שהצליחו לחזות את המשבר. יש לנו כבר לא מעט מידע מסוג זה, דבר המרמז על שדרות רבות של הבנה שעוד אפשר לחקור. אפשר לפתח מודלים שבהם התמריצים של חלק מסוכני המסחר זהים לאלה של המשקיעים שמממנים אותם, אך לא תמיד. נוכל להסביר מדוע מחירים הם תוצר של התנגשות בין נרטיבים מתחרים לגבי העולם. נוכל לבחון את התגובות האנושיות הטבעיות שהקשו על בני אדם לשמור על עמדות שמחזירות הפסדים רבעון אחר רבעון בעולם המלא במרץ אירציונלי. אלה אינם דברים שסטודנטים לכלכלה לומדים בימינו. השכלתם מתמקדת בקפדנות ובעקביות הנדרשות לפיתוח תיאוריה כלכלית שאפשר "לטעון במחשב ולהריץ."

החשיבה הפרגמטית הזו משתמשת בכלים רבים והיא שונה מאוד מהעולם העצמאי שאופיו נגזרת באופן אקסיומטי מהנחות על בחירה רציונלית. כדי לבצע ניתוח אקלקטי יותר יש להבין תהליכים של גיבוש אמונות, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה והתנהגות ארגונית, ולערוך תצפיות דקדקניות על התנהגותם של אנשים, עסקים וממשלות. התפיסה שאומרת כי מודלים אינם רק כלים יעילים, אלא שהם מסוגלים לתאר באופן מקיף ואוניברסלי את העולם, מסנוורת את תומכיה, ואלה מפספסים מציאויות שנמצאות להם מתחת לאף. הסִנְווּר הזה הוא אחד ההיבטים של המשבר המתמשך; בגללו הפתרונות שלנו עדיין אינם יעילות. מודלים כלכליים אינם אלא הפשטות שעשויות להאיר את עינינו. אלפרד קוז'יבסקי, פילוסוף נוסף, מנסח זאת בתמציתיות רבה אף יותר מאשר דייווידסון: "המפה אינה הטריטוריה." בטוויסט אירוני אימץ אלן גרינספן את האפוריזם של קוז'יבסקי לספר שכתב על המשבר והשלכותיו. כלכלנים – בממשלה ובאקדמיה – שיחקו באובססיביות ב-Grand Theft Auto בזמן שהעולם קרס סביבם.

ג'ון קיי (Kay) הוא אחד הכלכלנים המובילים בבריטניה. ספרו האחרון הוא  Obliquity: Why Our Goals Are Best Achieved Indirectly

.All Rights Reserved. Published in Hebrew by special permission. The article first appeared in the Winter 2014 issue of the Royal Society for the encouragement of Arts, Manufactures and Commerce's Journal. To the website of RSA

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'ון קיי, RSA.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על צאו מזה: אין כלכלה אחת

01
שרוליק

בקיצור מה שהוא טוען זה שיש יותר מדי משתנים בעולם הכלכלה מכדי להצליח לחזות בודאות את העתיד\המשבר הבא, וזה בברור נכון, כמו שלא ניתן לחזות באופן מדויק התנהגות עתידית של בן אדם כלשהו, אב בטח שמיליארדי אנשים.
אך התיאוריות העכשוויות מנסות לנבא תחת אחוז הצלחה מסוים וזה בסדר, פשוט צריך לזכור שהן לא מדויקות במאה אחוז.

    02
    חנוך ב.

    נראה לי שהוא מתכוון ליותר מזה. הוא טוען שמלכתחילה התיאוריות הכלכליות מזניחות משתנים תרבותיים והתנהגותיים, משום שהם לא 'אוניברסליים' או 'רציונליים'. הן מנסות לחקות את המתמטיקה במקום את המדע המודרני, שמבוסס בראש ובראשונה על תצפיות- ולכן נכשלות.

    03
    דודי

    זה עמוק יותר מזה. גם חישוב שעושה שימוש בתיאוריה מעולם הפיזיקה לא יהיה מדויק לחלוטין, אך הפיזיקה עצמה נותנת כלים לאמוד את מידת הטעות. לא כך בכלכלה. לא ניתן מעשית לחשב מסלול פגז ברמת המילימטר, אך אין בכך צורך, והפיזיקה תעזור מאד לקצין התותחנים שמחליט לאן לכוון. לעומתה, התיאוריות הכלכליות לא קרובות אפילו לניבוי בעל ערך מעשי - במילותיו של טרישה, "בזמן המשבר גיליתי שתרומתם של המודלים הקיימים מוגבלת. אף ארחיק לכת ואומר שלנוכח המשבר הרגשנו שהכלים המקובלים נטשו אותנו."

04
יאיר

לדעתי משהו שיכול ממש לעשות שינוי זה להכניס ללימודי הכלכלה קורס חובה באתיקה כלכלית (או מוסר ועסקים) - כך שהכלכלנים לא יחשבו שהדבר החשוב ביותר זה שורת הרווח, אלא גם יתחשבו בחברה שבה הם חיים ובהשפעת הכלכלה עליה.

    האתיקה והחוק לא מנעו Enron נוספת (2000) בקנה מידה גדול יותר (2008) מאותם שחקנים בדיוק: בנקים אנאליסטים ורגולטורים.
    מי שצריך הוכחה נוספת שהכלכלה כיום מושפעת בעיקר מתקשורת המונים ימשיך להאמין ביכולת החיזוי ובמודלים בלי קשר למציאות.

06
דניאל ר

מה הטעם להתקטנן על מספר המשתנים ומספר המשוואות, כאשר אין בנמצא אפילו פוליטיקאי יחיד שמקשיב לכלכנים? היחס של פוליטיקאים לכלכלנים הוא כמו של גנרל לקצין תחזוקה: תפקידו לספק תחמושת לירי וביצורים להגנה. את היעד והאמצעים הגנרל קובע לפי טעמו האישי והאוליגרכים שמממנים אותו.