צעדים רכים בנעליים זרות

בעולם של הבדלים מודגשים בין בני-אדם אנחנו יכולים וצריכים לטפח אמפתיה עדינה, קשובה ורגישה כלפי אחרים, ובפרט כלפי השונים מאיתנו ביותר.. איך עושים את זה?
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

אמפתיה, ההשתתפות ברגשותיהם של אחרים וכתוצאה מכך גם אכפתיות כלפיהם, נחשבת בחברה שלנו למעלה. "אני מבין" ו"אני מרגיש את הכאב שלך" הם משפטים שנאמרים בחמלה ודאגה לרווחת האחר. אנחנו נוהגים על פי הכלל החשוב האומר כי יש להתייחס לאחרים כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו. וכשאנו חשים אמפתיה, אנחנו נוטים לעשות מעשים טובים. חוקר מוביל בתחום הפסיכולוגיה של האמפתיה, צ'. דניאל בסטון (Baston) מציין כי אף שקיימות הגדרות שונות לאמפתיה, כולן מגדירות אותה כתהליך שבאמצעותו אנו חווים ומבינים את רגשותיהם של אחרים, והדבר עשוי להביא אותנו להגיב בדרכים המגלות אכפתיות והתחשבות.

לכאורה הגיוני להשתמש באמפתיה כמדריך לחיינו החברתיים, ואפילו לכלול אותה באופן שבו אנחנו מנהלים את החברה שבה אנו חיים

דאגה לאחרים היא טובה. ולכן לכאורה הגיוני להשתמש באמפתיה כמדריך לחיינו החברתיים, ואפילו לכלול אותה באופן שבו אנחנו מנהלים את החברה שבה אנו חיים. יש החוששים כי בעלי השררה נעדרים אמפתיה (ומסוגלים לביטויים כמו "אם אין לחם שיאכלו עוגות", משפט שלכאורה נאמר על ידי מרי אנטואנט, המלכה האחרונה של צרפת, בתגובה למחאות האיכרים הרעבים). הגיוני להניח שלאמפתיה צריך להיות מקום חשוב בחיים האישיים, החברתיים והפוליטיים. אלא שאמפתיה אינה עניין פשוט.

פרארי, צהובה

"אם אין אוטובוס, שיסעו בפרארי". תצלום: גו-רי-יאן

אמפתיה מסייעת לאנשים לחלוק את חוויותיהם עם אנשים אחרים ועם קבוצות שונות. אולם כפי שכולנו יודעים, הודות לפריצות דרך בחקר מדעי המוח והקוגניציה, אמפתיה היא עניין מסובך יותר מסתם רגע חולף של אכפתיות כלפי האחר. מדובר במערך מורכב של פעילויות במוח, שמסייעות לאנשים לחוות ולפענח התנהגות, פעולות ורגשות של אחרים.

אמפתיה אין פירושה לדמיין כיצד אתם הייתם מרגישים במקומו של האחר. זהו הניסיון לדמיין ולהבין כיצד האחר מרגיש. ההבדל בין המחשבה על עצמכם במצבו של אחר והמחשבה על האחר באותו מצב הוא פשוט, אבל משמעותי, ותובע יכולות מנטליות אחרות ומפותחות מאוד. אמפתיה מתמקדת באחר, ולא בעצמי. אדם בעל נטיות סוציופתיות מסוגל "לקרוא" אחרים היטב ולהבין את רגשותיהם. אבל סוציופתים קוראים אחרים כדי לתמרן אותם או לנצל אותם. זו אינה אמפתיה.

אחרי שפעוט מכה מישהו, נאמר לו לדמיין איך היה מרגיש לו היה הוא מקבל מכות. ההנחיה הפשוטה עשויה ללמד אותו כיצד מרגיש אדם אחר

אבני הבניין של האמפתיה מתעצבות בילדות המוקדמת, ומתפתחות באמצעות למידה לאורך החיים. אנשים מפתחים אמפתיה באמצעות למידה מאחרים. ניתן לראות מהי אמפתיה כשמתבוננים באינטראקציות בין מבוגרים, וגם באמצעות הנחיות פשוטות לדמיין את רגשותיו של אדם אחר. למשל, אחרי שפעוט מכה מישהו, נאמר לו לדמיין איך היה מרגיש לו היה הוא מקבל מכות. ההנחיה הפשוטה עשויה ללמד אותו כיצד מרגיש אדם אחר. אינספור רגעים של תצפיות ותזכורות עדינות לחשוב על חווית האדם האחר מסייעים לבנייתה של אמפתיה. זו מתאפשרת הודות לפעילויות משותפת, מודעות ולא מודעות במוחנו.

בני אדם הם מטבעם חקיינים. ישנם פסיכולוגים המכנים זאת Mirroring [ובעברית: שיקוף או התאמה], ומדובר ביכולת החשובה להישרדותנו. תינוקות שאך נולדו לומדים באמצעות חיקוי. האינסטינקט הזה נותר בנו גם הלאה –  חשבו על פיהוק מיד לאחר שראיתם מישהו אחר מפהק או על החיוך שעולה על פניכם ללא סיבה, כשאחר, אפילו אם הוא זר, מחייך אליכם. חיקוי עשוי להציל חיים. אם מישהו במשרד שלכם מתחיל לצרוח, אתם נדרכים ועוקבים אחר מעשיהם, אולי בורחים מהמקום, גם אם אין לכם מושג למה. אם הצרחות נבעו מכך שהאדם הבחין בשריפה שפרצה בבניין, החיקוי עשוי להציל אתכם מלהישאר בבניין הבוער.

ילד, צועק, פחד, פה פעור

משהו שם הפחיד אותו. תצלום: לוס פוארטס

יכולות השיקוף מניחה את היסודות הפסיכולוגיים לאמפתיה. אבל זו רק ההתחלה. כששומעים אדם צורח ורואים אותו בורח מסכנה, תשומת הלב שלנו מופנית אליו. זו דוגמה למצב שבו אנחנו מפעילים שני מרכיבים חשובים של אמפתיה. ראשית, "צעידה בנעליו של האחר" מאפשרת לנו לחוש ולהבין את חוויות האחר. שנית, חשוב לא פחות שנהיה מודעים לכך שאלה רגשות של מישהו אחר. דרוש איזון לא פשוט כדי לחוש ולהבין, אבל לא לאמץ בעצמנו את התחושות של האחר. נדרשת לשם כך יכולת להתייחס לאחר, מבלי לשקוע ברגשותיו או בחוויותיו. לא קל לעבד תחושות עזות בצורה שקולה. אנחנו חולקים את רגשות האחר אבל חייבים להיזהר שלא להיסחף לתוכם. אלה יכולות נלמדות, שמתפתחות במלואן עם הזמן ובסיוע הדרכה מתאימה.

אמפתיה חברתית היא השימוש ביכולת לקחת על עצמנו נקודת מבט שונות כדי להבין קבוצות ותרבויות שונות

יכולות אלה עוזרות לנו להבין את האמפתיה הבינאישית, או את החוויות שבין בני אדם. אמפתיה יכולה גם לשמש להבנת מצבים חברתיים ואפילו אירועים פוליטיים. אמפתיה חברתית היא השימוש ביכולת לקחת על עצמנו נקודת מבט שונות כדי להבין קבוצות ותרבויות שונות. אמפתיה חברתית מרחיבה את טווח האמפתיה שלנו. היא תובעת שאנשים יבינו באיזו דרך בסיסית אירועים היסטוריים ואת השלכותיהם עבור אחרים. יש בה ניסיון להבין אחרים שאולי איננו מכירים אישית, וחוויות שלא חווינו.

הפרימטולוג ההולנדי פראנס דה ואל כינה את האמפתיה "הדבק" שמאחד את האנושות. אמפתיה היא מה שמחבר בני אדם לאחרים באורח משמעותי. כשחברים, בני זוג, עמיתים לעבודה ואפילו זרים מגיבים כלפינו בדרכים שמעידות כי הם מבינים אותנו, אנחנו מרגישים בטחון וערך עצמי. מצד שני, כשמחפצנים אותנו, אנחנו מרגישים זלזול ופגיעה. אמפתיה היא הכלי להכרה והערכה של אחרים. בחברות, אמפתיה קולקטיבית היא המפתח לציוויליזציה. היא מעניקה לבני אדם מפה של מוסר והתנהגות חברתית חיובית. באמצעות אמפתיה, כשאנו חושבים על מה שהיינו מרגישים במקומו של אחר, אנחנו מבינים איך היינו רוצים שינהגו בנו אילו היינו בנעליו.

בבונים, חיבוק

יש אמפתיה, יש הבנה מה מרגיש הזולת. תצלום: דילן מולינס

אולם לימוד אמפתיה תובע מאמץ, ואמפתיה לבדה אינה מבטיחה קשרים חיוביים. היא כלי או יכולת המעניקה לאנשים מידע שבעקבותיו הם חופשיים לבחור כיצד לנהוג. אמפתיה עצמה היא ניטראלית. הבחירה היא שלנו.

אם איננו מסוגלים לראות את עצמנו באחרים, קשה לנו יותר להבין אותם. הבשורות הטובות הן שניתן ללמוד לזהות את עצמנו באחרים והתפישות שלנו ניתנות לשינוי

האתגר, בכל הקשור לאמפתיה, הוא להיות פתוחים לצבירת מידע על אחרים. לרוב אנחנו מוטים בכל הקשור לאמפתיה. אנחנו טובים יותר בפענוח מי שדומים לנו ולא שונים מאתנו. למשל, מחקר שהתמקד בשיקוף של כאב (חוויית כאב של אחר כאילו היה שלנו) בחן את פעילות המוח של הצופים בזמן שידיהם של אנשים שונים נדקרו במחט. כשהמשתתפים צפו בידיים של אנשים בני אותו גזע כמותם, השיקוף שלהם היה עז יותר. כשצפו בידיים של בני גזע אחר, הייתה ירידה משמעותית בעוצמת השיקוף. וכדי לבחון את השפעת ההטיה הגזעית, החוקרים הראו להם גם ידיים ורודות נדקרות במחט. פעילות המוח של הנבדקים העידה על שיקוף, אבל בעוצמה בינונית, בין שתי הקבוצות האחרות. מן המחקר הזה עולה כי מבחינה נוירולוגית, אנחנו נוטים יותר לחוות תחושות של מי שאנו מוצאים בהם דמיון לעצמנו. במקרה של הטיה נלמדת חזקה, כמו גזענות, קשה עוד יותר לחוות תחושות של אחר. הטיה אמפתית פירושה שאנשים נוטים יותר לשקף את מי שהם רואים כדומים להם.

האם פירוש הדבר כי אמפתיה אינה יכולה אלא להיות מוטה? לא, משום שהטיות הן נלמדות. בניסוי שבו נעשה שימוש בידיים בצבעים שונים, ההטיה – המשמעות השונה של צבעי הידיים – נלמדה חברתית. אם מדובר היה פשוט בשוני, הידיים הוורודות היו זוכות לאמפתיה בעוצמה זהה לזו של ידיים של בני גזע אחר. גם העדפת הדמיון היא נלמדת.

אם איננו מסוגלים לראות את עצמנו באחרים, קשה לנו יותר להבין אותם. הבשורות הטובות הן שניתן ללמוד לזהות את עצמנו באחרים והתפישות שלנו ניתנות לשינוי.

ההבדלים שעל פיהם אנשים מייחסים זהות נעלמים עם הזמן בגלל שינויים בחשיבה חברתית או פוליטית. למשל, אחת מקבוצות המהגרים בעלת המעמד הנמוך ביותר בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-19 הייתה האירים. האנגלו-פרוטסטנטים חשבו שהם מלוכלכים, מושחתים ועצלנים. חלק גדול מן הדעות הקדומות נבע מהטיה דתית של פרוטסטנטים נגד קתולים. והיום? מרבית האמריקנים כלל אינם מודעים למוצא האירי. מצד שני, יצרנו תפישות ואמונות חברתיות שלא התפוגגו ויש להן השפעה עזה יותר. לפני מאות שנים, שחורים מאפריקה הובאו למערב על ידי הלבנים כעבדים ונתפשו כשונים כל כך מן הלבנים שאפילו לא ראו בהם בני אדם של ממש.

ילדה שחורה, ילדה צוחקת, צבעי פנים

האם אנחנו יודעים בדיוק איך היא מרגישה? האם אנחנו מזדהים? תצלום: אנני ספראט

כשאנשים תופשים אחרים כשונים מהם, קשה להם יותר לזהות בהם את עצמם. האקלים הפוליטי הנוכחי מדגיש את הפער שבין אנחנו והם, וכתוצאה מכך, אנו חווים מחסור באמפתיה

האופן שבו אנשים לומדים לחשוב על גזעים אחרים גורם להם תכופות להתעלם מכך שכולם בני אדם. היום אנחנו רואים זאת בשימוש ב"שבטיות", העדפת מי שאנו רואים כדומים לנו ומשתייכים לאותה קבוצה, ובו זמנית מאבק במי שנתפש כשייך לקבוצה מתחרה, ולכן שונה מאיתנו ומן השבט שלנו. אני מכנה נטייה זו "שבטיות רעה". לאורך ההיסטוריה האנושית כולה, ההישרדות הייתה תלויה בהשתייכות לקבוצה, ובמובנים רבים זה נכון גם היום. תינוקות אנושיים הם תלותיים במשך זמן ממושך ולכן גידול ילדים נעשה טוב יותר בשבטים. ריבוי המשימות הנדרש לשם הישרדות וגידול דור חדש תבע ממבוגרים רבים לשתף פעולה.

כשאנשים תופשים אחרים כשונים מהם, קשה להם יותר לזהות בהם את עצמם. האקלים הפוליטי הנוכחי מדגיש את הפער שבין אנחנו והם, וכתוצאה מכך, אנו חווים מחסור באמפתיה. דפוסי ההצבעה שלנו מדגישים את ההבדלים בערכים ומתאימים להבדלים בין הקבוצות שלהן אנו משתייכים. למשל, אנשים באזורים כפריים מצביעים אחרת מתושבי הערים, והרטוריקה המלווה את החלטות המצביעים ניכרות חוויות חיים שונות מאוד בין הקבוצות. חשיפה, או היעדר חשיפה, לקבוצות אחרות ולחוויות חיים אחרות, מעצבת את ההשקפות הפוליטיות של בני אדם. היעדר חשיפה והיעדר מגע עם אחרים מקשה על יצירת אמפתיה, בעיקר אמפתיה חברתית, והיעדר תובנות אמפתיות מוביל לשבטיות רעה.

צוענים, אמא, תינוק, טריילר, קרוואן

צוענים: רחוקים, דחויים ומודחקים, ובדיוק כמונו. תצלום: יוהאן ולטר בנץ.

תפישת האנחנו-והם מצמצמת את היכולת לגלות אמפתיה. אז מה ניתן לעשות? אף שהעובדה שלימדו אותנו כי אנחנו שונים משפיעה על היכולת שלנו לעבד קוגניטיבית את חוויותיהם של אחרים, המצב ניתן לשינוי. הבשורות הטובות הן שנתיבי המוח שלנו ניתנים לשינוי, בתהליך הקרוי "גמישות מוחית". אנו יכולים ליצור דרכי חשיבה חדשות, שבתורן יאפשרו לנו עיבוד אמפתי. אנחנו צריכים ללמוד שגישור על פני הבדלים הוא חלק מן התהליך האמפתי. עבור חלקנו, זה קורה בגיל צעיר ואנחנו מגלים אמפתיה מבלי לחשוב. אחרים צריכים לפתח אמפתיה בבגרותם. אמנם תמיד קל יותר לפתח הרגלים בגיל צעיר, אבל עדיין אפשר לעשות זאת גם כמבוגרים.

אחרי שזיהיתם את רגשותיכם והבחנתם בינם לבין רגשותיהם של אחרים, הקפידו לא להניח לרגשותיכם להציף אתכם או להרחיק אתכם מן האדם האחר

איך נגיע לזה? ניתן לזקק את האמפתיה לשבע התנהגויות:

שימו לב לתגובות הגופניות שלכם כלפי אחרים. איך גופכם מגיב למצבים שבהם מעורבים אחרים? שימוש לב לתגובות לא מודעות, כמו תחושת עצב גופנית כשאחרים חולקים איתכם סיפור עצוב מחייהם, או חיוך לא מודע כשמספרים לכם סיפור שמח.

הבינו מה משמעות התגובות האלה עבורכם. האם אתם תמיד משקפים אחרים? או שאתם נמנעים מכך? הניחו לעצמכם לחוות זאת, גם אם התחושה מוזרה מעט משום שאלה רגשות מחייהם של אחרים, ולא משלכם.

נשמו עמוק לרגע, כדי לזהות את רגשותיכם. והקפידו להבדיל בין הרגשות שלכם לבין אלה ששייכים לאדם אחר.

אחרי שזיהיתם את רגשותיכם והבחנתם בינם לבין רגשותיהם של אחרים, הקפידו לא להניח לרגשותיכם להציף אתכם או להרחיק אתכם מן האדם האחר. אחרי הכול, רק כך תוכלו להקדיש לו תשומת לב.

כעת אתם מוכנים לצעוד בנעליו של האחר, לראות את החוויות מבעד לעיניו. אתם מנסים להבין מה המשמעות של רגשותיהם וחוויותיהם עבורם. זכרו, אינכם מנסים לדמיין איך הייתם מרגישים במצבם, אתם מנסים להבין באמת מה הם חווים.

כדי באמת לצעוד בנעליו של אדם אחר, חשוב לשים לב לסביבה. מה קורה סביבכם, לאחר, מהו ההקשר החברתי הרחב? הבינו איזה תפקיד היה להיסטוריה בחוויות החיים המשותפות והנפרדות שלכם. זהו צעד חשוב כדי לגשר על הבדלים כמו גזע, מגדר ותפישה פוליטית.

שאלו באיזו אופן אתם זהים או שונים מן האחרים, ומה המשמעות של זה עבורכם ועבור אחרים? לפעמים אנחנו צריכים לנהל שיחה כזו בין אנשים וקבוצות. אמפתיה היא כלי נהדר, אבל איש אינו יכול לדעת בדיוק מה עובר על אדם או קבוצה אחרים. דיאלוג אם אחרים בונה אמפתיה, ואמפתיה יכולה להפוך שיחות כאלה לאפקטיביות ומשמעותיות יותר.

קבצנית, איטליה, קדוש

חולפים על פניה, מגלים אמפתיה לשנייה, עוברים הלאה ושוכחים. תצלום: דניס ג'רביס

אמפתיה מולידה אמפתיה. ככל שאנחנו משתמשים בה, כך ירבו להשתמש בה אחרים סביבנו

משום שאמפתיה כרוכה ברגשות, ישנם מי שחושבים שהיא אינה יכולה לשמש מדריך טוב לחיים. הם טוענים כי היא מניחה לרגשות להשתלט, ושכתוצאה מכך אנחנו לא מקבלים החלטות טובות. זהו הטיעון שהפסיכולוג פול בלום (Bloom) מעלה בספרו Against Empathy (משנת 2016). הכותרת לבדה פרובוקטיבית למדי, ותובעת שנחשוב כיצד אמפתיה מסיטה אותנו מדרך הישר. אבל בלום חוטא לאמפתיה וליכולות שהיא תובעת.

בלום רואה באמפתיה הטיה, משום שאנחנו מתמקדים לזמן קצר באדם אחר, בגלל רגש בלבד, משום שאנחנו לא חושבים על מה שאנחנו מרגישים. ואפילו כשאנחנו כן שוקלים היטב את המצב, אנחנו מוטים כלפי מי שאנחנו מכירים או רואים בהם דמיון לנו. אלה חששות נכונים אבל אינם נובעים מיישום מלא של אמפתיה. הטיה ורגשנות הן תוצאה של התנהגויות לא שקולות שלמדנו. בלום צודק שאלה רגשות בעייתיים, אבל לא מדובר באמפתיה.

אנו חיים בעולם הטרוגני ומגוון. אנחנו משתייכים לקבוצות שונות שלעתים אינן נפגשות כלל. קל להאמין בסטריאוטיפים על אודות הקבוצות האחרות הללו. קשה יותר ללמוד אותן ולדמיין את חיי היומיום שלהם כפי שהם באמת. המאמץ הזה דורש אמפתיה.

כשאנו רואים את עצמנו באחרים, כשאנו צועדים בנעליהם, אנחנו מפחדים מהם פחות ויכולים להרשות לאמפתיה לסייע לנו להחליט איך להגיב ואיך לנהוג. לא קל ואף מאתגר לגלות אמפתיה. ישנים ימים ומצבים שבהם קל יותר להיות אמפתיים, ובאחרים לא. כשאנשים מפחדים, לחוצים או חרדים, הם לעתים מתקשים לסגת לרגע מרגשותיהם שלהם ולהתחבר לאלה של אחרים. אבל בגלל השיקוף, אמפתיה מולידה אמפתיה. ככל שאנחנו משתמשים בה, כך ירבו להשתמש בה אחרים סביבנו. כולם רוצים להישמע ולהיות מובנים. כל קבוצה רוצה בהכרה. זה לא יכול לקרות ללא אמפתיה.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

אליזבת' סיגל (Segal) היא מנתחת מדיניות ציבורית ומרצה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת אריזונה סטייט. ספרה האחרון Social Empathy: The Art of Understanding Others ראה אור ב-2018.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מה כואב לך, ילד? תצלום: שרון וושינגטון, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אליזבת' סיגל, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על צעדים רכים בנעליים זרות

01
ערן רוזיאביץ'

מעניין לחשוב על האמפתיה מבחינה אבולוציונית כמשמשת בין היתר בדומה למערכת אויב\ידיד, המורכבת על מטוסים ואמצעי לחימה שונים.

03
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

בתרבות הצינית כוחנית ואפילו בריונית שהשתלטה על חיינו מאמר על אמפתיה ויתרונותיה החברתיים הוא כמו טיפת מים צוננת במדבר לוהט. יופי של מאמר והלוואי וישפיע על מישהו להיות רך, נעים ועם מאור פנים לזולתו. הרוע, התחרותיות חסרת התוחלת יכולים להיעלם מחיינו אם רק נסגל לעצמנו חיים עם אמפתיה מהסוג שתואר במאמר למעלה - להרגיש כמו האחר כדי לתמוך ולסייע ולא כדי להשתמש לרעה נגדו במניפולציה מרושעת. הלוואי ואכן יקרה