אלכסון קלאסיק קין, נאום ההגנה

ניכור בין אחים יכול להרוס משפחות ולעורר תסכול וחרטה קשים. מדוע אחים מסוימים עומדים זה לצד זה בכל מצב, בעוד שאחרים מנתקים את הקשר?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

הופ רייזינג פחדה עד עמקי נשמתה מארוחות החג המשפחתיות. אחותה הגדולה הרסה לה כל ארוחה עם הערות מעליבות על כל דבר שרייזינג אמרה או עשתה. אם היא הביאה חבר חדש, אחותה הייתה תוהה בקול רם, "כמה זמן זה יחזיק מעמד הפעם?" אם רייזינג סיפרה שהיא יצאה לרקוד עם חברים, אחותה הייתה זורקת הערה על התכיפות שבה רייזינג משאירה את ילדיה בבית כדי לצאת לבלות. פעם אחת, כשאביה ביקש משתי בנותיו להצטלם יחד, אחותה סירבה ויצאה מהחדר. "היא אפילו לא הייתה מוכנה להעניק לאבא שלי את התמונה שהוא רצה", אומרת רייזינג. אחרי ארוחה עמוסת-עלבונות במיוחד אמר אביה של רייזינג לאחותה שהיא צריכה להתנצל או ללכת. היא לקחה את בעלה והילדים והלכה. באותו רגע החליטה רייזינג שהקשר ביניהן נגמר: "הסתכלתי על אבי ואמרתי, 'אבא, אני לא מסוגלת להמשיך ככה'". נדרשו 14 שנה וסרטן סופני כדי שהאחיות יחזרו לדבר.

בתולדותיהן של משפחות רבות מגיע הרגע שבו מפיות מוטחות בצלחות ומישהו מחליט – בשקט או בצרחות – שהוא לא יכול יותר. לפעמים הסיבה היא משקעי ילדות שתססו והפכו לאיבה רעילה. לפעמים אין כל דרמה, אלא רק הבנה שבעצם אף פעם לא ממש חיבבת את האדם שמעביר לך את הפירה ואין סיבה להמשיך ולנסוע למרחקים פעמיים בשנה כדי להתראות איתו. מספר האמריקאים שמנוכרים לגמרי לאחד מאחיהם קטן יחסית – כנראה פחות מ-5 אחוזים, אומר קרל פילמר (Pillemer), מרצה להתפתחות האדם ולגרונטולוגיה מאוניברסיטת קורנל. השאר מדווחים בעיקר על רגשות חיוביים או ניטרליים ביחס לאחים, אבל יכולות להיות לכך משמעויות שונות. לדוגמה, רק 26 אחוז מהנסקרים בגילאי 65-18 שהשיבו לסקר של אוניברסיטת אוקלנד דיווחו על מערכת יחסים תומכת מאוד עם אחות או אח, הכוללת קשר תכוף ותחרותיות מעטה, בעוד ש-19 אחוז דיווחו על מערכת יחסים אדישה ו-16 אחוז על מערכת יחסים עוינת. השאר אמרו שאחיהם ידידותיים ותומכים – תיאור שלא שולל קשר מוגבל או תחרותיות רבה.

כשאמריקאים עברו מהמשפחה המורחבת למשפחה הגרעינית, החלו מערכות היחסים בין אחים לעמוד בצלן של מערכות היחסים בין הורים לילדים, או בין בני זוג

דניאל שוֹ, פסיכולוג מאוניברסיטת פיסטבורג שחוקר קשרי אחים בקרב ילדים, מודה שאין מספיק מחקרים מעמיקים בנושא מערכות יחסים בין אחים בבגרות, ולכן סביר להניח שעדיין אין לנו תמונה מלאה, בין היתר כי אצל משפחות רבות "היא קשה מדי. למען האמת, קל יותר להעמיד פנים שאין קרע".

אבל שוֹ יודע שהכאב עלול להיות עמוק. כשהוא התראיין בתוכניות רדיו כדי לדון במאמר על מערכות יחסים בין אחים בילדות, הוא הופתע לקבל שיחות רבות ממבוגרים שרצו לדבר עם מישהו על הכאב שבניכור מאחות או מאח. "זה בהחלט נגע בעצב רגיש", הוא אומר. "קרה משהו שבגללו הם מעולם לא סלחו זה לזה, ולכן הם התקשרו לתוכנית הזאת, כמבוגרים, כדי לספר שהם החליטו לסלוח, או שהם לא דיברו כבר 20 או 30 שנה".

אובדן מחוץ לאור הזרקורים

באופן מסורתי, חיכוכים בין אחים מבוגרים לא מעניינים במיוחד את החוקרים, או את התרבות בכלל, מה שעלול להקשות הרבה יותר על אנשים שמתמודדים עם התנהגות בעייתית של אחות או אח, אומרת ג'ין סייפר, פסיכותרפיסטית מניו יורק ומחברת הספר Cain's Legacy: Liberating Siblings from a Lifetime of Rage, Shame, Secrecy and Regret.

וגם למגמות חברתיות יש כאן תפקיד: כשאמריקאים עברו מהמשפחה המורחבת למשפחה הגרעינית, החלו מערכות היחסים בין אחים לעמוד בצלן של מערכות היחסים בין הורים לילדים, או בין בני זוג, אומר דלטון קונלי, סוציולוג מ-NYU. בלי מנדט תרבותי להישאר קרובים ובלי מפת דרכים טיפולית לפיוס, אחים רבים שמנהלים מערכות יחסים מתוחות מחליטים על ניתוק הקשר. ג'ושוע קולמן, פסיכולוג ויו"ר המועצה לחקר המשפחה העכשווית, אומר שהורים וילדיהם הבוגרים מרגישים ציווי מוסרי חזק לשמור על קשר, גם אם מערכת היחסים קשה. "אבל בין אחים הקשרים חלשים יותר, ולכן יש פחות סובלנות", הוא אומר. "התייחסת אלי בחוסר כבוד, אז קפוץ לי".

וזו הגישה שנוקט כיום לכלן אטקליף, עורך דין בריטי המתמחה בנדל"ן. לפני קרוב לשלוש שנים הוא היה אמור ללון אצל אחיו הקטן בזמן שחיפש דירה בלונדון. המילים הראשונות שאמר לו אחיו, כשאטקליף נכנס לדירתו, היו "אני רוצה שתצא מפה תוך שלושה ימים". במהלך השבועיים הבאים היה אטקליף קורבן לזעם בלתי פוסק מצד אחיו, שנבע מטינת ילדות ארוכת שנים שהלכה והתנפחה אף על פי שאטקליף כלל לא היה מודע לה. "זה היה שוק אדיר", הוא אומר.
אטקליף לא דיבר עם אחיו מאז.

מה קורה אחים ואחיות?

מכיוון שקשר בין אחים לא נחשב כיום להיבט מרכזי של החיים הבוגרים, לא קשה לתרץ את הניכור במרחק גיאוגרפי: "אחי גר בפיניקס, אז אנחנו לא מתראים הרבה". אבל מצד שני, מפני שלמערכות יחסים בין אחים אין אותו כובד משקל כמו מערכת היחסים עם ההורים, לרוב האנשים גם קל יותר לשמר אותן – וזו אחת הסיבות שדווקא קשה יותר לתרץ ניכור מאחות או מאח. אם תספרו למישהו שיש לכם מערכת יחסים קשה עם ההורים, תזכו לרוב לחיוך של אהדה. ספרו שאתם גרושים, ואף אחד לא יניד עפעף. אבל מה אתם עושים אם מישהו שואל "מה שלום אחיך?", כשבעצם אין לכם מושג?

מפני שלמערכות יחסים בין אחים אין אותו כובד משקל כמו מערכת היחסים עם ההורים, לרוב האנשים גם קל יותר לשמר אותן – וזו אחת הסיבות שדווקא קשה יותר לתרץ ניכור מאחות או מאח

לורה מקדונלד, מאמנת כושר מניו יורק, נהגה לשקר. "הייתי אומרת, 'אה, הכול מצוין אצלו, בלה בלה בלה'". בפועל, מערכת היחסים שלהם הסתיימה שלוש שנים קודם לכן, אחרי שהיא בדקה את הטלפון שלה בשדה התעופה וגילתה הודעה מאחיה: "היי, אם עדיין לא המראת, אז אני מקווה שהמטוס המזדיין שלך יתרסק". אף על פי שבמובנים מסוימים הניתוק המוחלט היה הקלה – מקדונלד סבלה מהעוינות של אחיה במשך עשרות שנים – היא גם מתאבלת על כך שזה היה חייב לקרות. "זה כמו סוד אפל", היא אומרת. "מביך לספר על זה לאנשים שאומרים, 'למה אתם לא מסתדרים? מה כבר קרה?"

אחים ואחיות רבים בילדות. זאת עובדת חיים. הם כועסים זה על זה על שגנבו צעצועים, שאלו בגדים או חצו גבולות בלתי נראים במושב האחורי של המכונית. לורי קריימר (Kramer), פסיכולוגית מאוניברסיטת אילינוי, חקרה צמדי אחים בגילאים 3-9 וגילתה שבממוצע הם חווים עימות ממושך פעמיים וחצי לאורך פגישת משחק בת 45 דקות – כלומר פעם אחת מדי 18 דקות. זה נשמע הרבה, אבל במערכות יחסים בריאות בין אחים, יש גם הרבה אינטראקציות חיוביות. "מכיוון שיש כל כך הרבה חיוביוּת", אומרת קריימר, "אחים יכולים לשאת מידה מסוימת של שליליוּת במערכת היחסים, וכיום אנחנו יודעים שהיכולת להילחם באח ואז להשלים היא הישג התפתחותי מרשים". האחים שלעולם לא לומדים לנהל את העימותים האלה הם המועדים ביותר לניכור בבגרות, אומרת קתרין קונגר, מנהלת הקבוצה לחקר המשפחה באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס: "אין להם תמריץ לשמור על קשר. הם רק רוצים להתרחק זה מזה".

למשפחה יכולה להיות השפעה ניכרת על יכולתם של אחים להתמודד עם עימותים – אם אמא ואבא לא מסוגלים להשלים בעצמם, הם לא יכולים לשמש דוגמה לפתרון סכסוכים לילדיהם. אבל קולמן מדגיש שההורים לא בהכרח אשמים – לפעמים פשוט מדובר בהתנגשות בין סוגי אישיות. פסיכולוגים יודעים כיום, הוא אומר, שיש רכיב גנטי בחוסן נפשי – חלק מהילדים הם "שן ארי" המסוגל לעמוד בכל סוג של עימות, ואחרים הם "סחלב" שנובל אלא אם מטפלים בו בקפידה רבה. לכל אחד מאיתנו יש רמה אחרת של סובלנות ורגישות, ולכן קשה לאפיין מבחינה אישיותית אנשים שמנתקים את הקשר עם אחות או אח; זה עשוי להיות סימן לכבוד עצמי רב או לרגישות קיצונית, תלוי איך מפרשים את המצב: האם האח ה"בעייתי" היה עוין באמת, או שמא המתנכר הוא אדם שנעלב מהר מדי אפילו כשאין כוונה להעליב?

אבל אותו טיעון אפשר להפנות גם למי שלא נוטש מערכת יחסים טעונה. "אדם רדוף אשמה ונטול הערכה עצמית עלול לוותר לאח שגבה ממנו מחיר פסיכולוגי כבד", אומר קולמן. "מצד שני, אדם בריא וחסון מסוגל להפגין חמלה ולהביט באח מנקודת מבט אובייקטיבית מספיק".
אבל סייפר טוענת שבכל זאת יש שני סוגי אישיות הנוטים להתנכרות יותר מאחרים – טיפוסים עוינים במיוחד, ואלה שהיא מכנה "אספני טרוניות". "אלה הטיפוסים שאומרים, 'אף פעם לא אמרת לי תודה על הפרחים שהבאתי לך ב-1982'. זה משהו שקשה לספוג לאורך זמן".
לצערה של איימי דיי, אחותה היא שני הטיפוסים האלה באדם אחד. יש לה זיכרונות ילדות שבהם אחותה, הגדולה ממנה בעשר שנים, לוקחת אותה לגלידה או סתם להסתובב יחד. אבל הרגש העיקרי שאחותה הפגינה כלפיה, אז  והיום, הוא איבה עמוקה. איימי היא הצעירה מבין שישה ילדים; היא הייתה בת זקונים שהדיחה את אחותה מתפקיד התינוקת של המשפחה. דיי מרגישה שאחותה נטרה לה טינה על כל רגע חיובי בחייה – חופשות, הופעות שירה או משחק, אפילו החלטתה לנדור נדרים בודהיסטים.

כשאחותה ראתה את כל ברכות היומולדת שדיי קיבלה בפרופיל הפייסבוק שלה, היא התפוצצה מכעס. "היא פרסמה פוסט ארוך על הקיר שלי ושאלה איך יכול להיות שאנשים אומרים שאני חברה שלהם", אומר דיי, "ולמה הם נחמדים אלי. כי אם הם רק היו יודעים את האמת לגביי ואיך אני מתייחסת אליה, הם לא היו אוהבים אותי".
בעקבות הפוסט הזה דיי חסמה את אחותה בפייסבוק.

הילד המועדף

איימי דיי והופ רייזינג אומרות שאחיותיהן תופסות את עצמן כילדות מועדפות-פחות. דיי מסבירה שחיי המשפחה שלה, שכללו אח גדול אלכוהוליסט ואחות סכיזופרנית שהתאבדה מאוחר יותר, היו כאוטיים, ושאמה של איימי ראתה בה, בת הזקונים, התחלה חדשה: "הייתי אמורה להיות הילדה שלא תאכזב אותה", היא אומרת.

בין שני שלישים לשלושה רבעים מהאימהות מעדיפות את אחד מילדיהן על פני האחרים. כשמידת האפליה רבה, או מתפרשת כך, גדל הסיכוי לניכור בין אחים

לפי המחקר של פילמר, בין שני שלישים לשלושה רבעים מהאימהות מעדיפות את אחד מילדיהן על פני האחרים. כשמידת האפליה רבה, או מתפרשת כך, גדל הסיכוי לניכור בין אחים. "מסתבר שזה משהו שקשה לאנשים להתגבר עליו", הוא אומר. אבל האפליה לבדה לא בהכרח גורמת לנתק בין אחים. מבוגרים רבים מצליחים להתנער מכך, בעוד שאחרים רק נותנים לטינה שלהם לתסוס ולהחריף. ההבדל, לפי קולמן, הוא התחושות של אחים בוגרים לגבי חייהם. אלה שמנהלים קריירות מצליחות ומגשימים את עצמם נוטים שלא להיתקע בעבר – ועשויים אף לשאוב סיפוק מסוים מכך שהעמידו את אחיהם המזלזלים על טעותם.

"אם אחד האחים מצליח פחות, מערכת היחסים עלולה להיות מכאיבה אף יותר כי אין שום דבר שישמש לה משקל נגד", אומר קולמן. "אבל אם הוא מצליח יותר, זה מספק לו תחמושת פסיכולוגית" שתאפשר לו להתגבר על משקעי העבר בביטחון מחודש ולחזק את הקשר.

מרי ואן בוליין

מימין: האחיות מרי ואן בוליין. מרי בוליין היתה המאהבת של מלך אנגליה הנרי ה-8 לפני שהוא נישא לאחותה הצעירה אן.

ברגע הפיצוץ

למרבה הפתעתם של אחים מבוגרים, מערכת היחסים עלולה להיעשות טעונה דווקא כשההורים מזדקנים, ולמדורה נוספים נושאים כמו טיפול בריאותי או חלוקת העיזבון. אחים שלא מסתדרים היטב ונמנעו זה מזה בקלות רבה לאורך שנים, נאלצים לפתע להתמודד זה עם זה, עם הוריהם ועם המשפחה המורחבת. זה מצב מלחיץ ביותר – מלחמה קרה שעלולה להסלים ולהפוך לסכסוך גלוי.

סופרת מפלורידה, שביקשה ששמה לא יצוין, אמרה שמעולם לא הייתה לה מערכת יחסים מעולה עם אחותה הגדולה – פשוט אין להן הרבה במשותף. אבל בזמן שהסופרת סעדה את אמן הגוססת בביתה שלה, אחותה רוקנה את חשבון הבנק של אמה ולקחה את כל החפצים בעלי הערך מביתה. זאת הייתה אחת התקופות הכאובות ביותר בחייה. "זאת הייתה בגידה בלתי נתפסת", היא אומרת. "אני לא חושבת שאפשר להיות מוכן לדבר כזה. ובטח שאני לא הייתי מוכנה". האחיות לא דיברו כבר 40 שנה.

ואולם, קשרי אחים לא מתנתקים רק כתוצאה מוויכוחים, גנבות, או אפילו עקיצות קטנוניות. אדישות עלולה להיות הרסנית ומבלבלת לא פחות כשאחים מבינים לפתע שהם אנשים שונים בלי הרבה במשותף, ושאין להם סיבה טובה לשמור על קשר. ובכל זאת ישנו לפתע רגע שבו אתם נתקלים בכתבה או בבדיחה שבאופן אינסטינקטיבי אתם רוצים לחלוק איתם. "ואז זה פשוט... אוף", אומרת כריסטין פּאריזו. היא ניתקה את הקשר עם אחיה אחרי שהוא אמר לה שהוא לא יכול לצאת מהעבודה ולבוא מקליפורניה למסצ'וסטס להטבלה של בתה, והיא גילתה שהוא בכלל בילה את השבוע בלאס וגאס. "קפץ לי פיוז ואמרתי לו, 'אני איתך גמרתי'".

באופן שהוא נפוץ אצל אחיות, פאריזו עשתה את רוב רובה של העבודה הרגשית לשימור מערכת היחסים ביניהם – אחיה שמח לענות כשהיא התקשרה, אבל כמעט ולא התקשר בעצמו. אבל שנתיים אחרי תקרית לאס וגאס הסכימה פאריזו לפגוש את אחיה לארוחת בוקר, לבקשת הוריה, במהלך נסיעת עסקים לקליפורניה. ואז הוא הסביר לה בפעם הראשונה שההטבלה של בתה התרחשה בתקופה של טלטלה אישית בחייו, השלבים האחרונים של הגירושין שלו. "לא היה לי מושג מה עובר עליו", היא אומרת. "הוא באמת הרגיש רע לגבי מה שקרה". לאחר מכן התחיל אחיה לעשות מאמץ, לשלוח לה הודעות ולשמור על קשר דרך אינסטגרם ופייסבוק. אבל הדבר החשוב ביותר, היא מסבירה, הוא התחייה המחודשת של ההיסטוריה המשותפת שלהם. "זה נחמד לחלוק זיכרונות עם מישהו שהיה שם".

ההבדל בין אלה ששומרים על מערכות יחסים קשות עם אחות או אח לבין אלה שמתנכרים להם, קשור, לפחות חלקית, לרקע תרבותי ולמעמד סוציו-אקונומי

וזאת אחת הסיבות, מציינת קריימר, שגם אחים במערכות יחסים קשות עדיין מרגישים קשורים זה לזה. "העובדה שיש אדם נוסף שיודע איך אמא מתנהגת כשהיא אורזת לטיול או כשהמכונית לא מתניעה", היא אומרת. "אוסף החוויות המשותף הזה וההבנה המשותפת הזאת הם חזקים מאוד". לא מפתיע שאחת הסיבות העיקריות לכך שאחים מסוכסכים שומרים על קשר היא ההורים. "הורים נלחמים על זה כמו משוגעים", אומרת סייפר. "גם על ערש דווי הם נלחמים על זה". אבל בעוד שהתערבות ההורים עשויה להשפיע לטובה, כפי שקרה אצל פאריזו, תחינותיהם עלולות גם להעמיק את הכאב. אטקליף, עורך הדין מלונדון שאחיו זעם עליו, אומר שתגובת הוריו רק הגבירה את ההלם שלו: "הם המשיכו להתעקש ששום דבר לא קרה ושאני בטח מגזים. לא הייתי מסוגל לדבר על זה עם אף אחד עד שהגעתי למטפל שהקשיב לי ולא אמר לי לסתום".

מי נשאר? מי לא?

לפעמים קשה לשכנע אדם שהתנכר לאחות או לאח לחזור בו מהחלטתו, אבל יש אנשים שחושבים שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר, ולא משנה כמה כואב הקשר.

נכון לעכשיו, קתי רובינס היא היחידה במשפחתה שעדיין מדברת עם אחיה, מה שרק הקשה על המצב כשאחיה נעלם לאחרונה ואז התגלה בבית חולים במונטנה כשהוא מאושפז בגלל בעיות רפואיות הקשורות לאלכוהוליזם. רובינס מנסה לדאוג לו לטיפול רפואי מביתה בקליפורניה, אף על פי שמדובר באדם שבעבר היא הוציאה נגדו צו הרחקה ושהשליך אותה במורד גרם מדרגות כשהיו מתבגרים. למה היא ממשיכה לעמוד לצדו? "אני לא רוצה לקבל שיחת טלפון מחדר המתים שאומרת, 'יש לנו פה גופה, וקיבלנו את מספר הטלפון שלך'. זאת השיחה שאני תמיד חוששת ממנה", היא אומרת. "הוא לא אדם רע. הוא פשוט קיבל כמה החלטות לא טובות".

ההבדל בין אלה ששומרים על מערכות יחסים קשות עם אחות או אח לבין אלה שמתנכרים להם, קשור, לפחות חלקית, לרקע תרבותי ולמעמד סוציו-אקונומי. אנט לארו (Lareau), סוציולוגית מאוניברסיטת פנסילבניה, מצאה שאצל משפחות עניות ומשפחות ממעמד הפועלים יש קשרי משפחה חזקים יותר מאשר אצל משפחות ממעמד הביניים. וסייפר מציינת שאנשים שמגיעים מתרבויות מהגרים מסורתיות יותר נמצאים לעתים קרובות תחת לחץ לשמור על קשר עם אחיהם, כיוון שהתנכרות נתפסת כחוסר כבוד להורים.

הנסיכה דיאנה אנגליה

הנסיכה דיאנה מברכת את בניה הנסיכים ויליאם והארי. צילום באדיבות: morebyless

הדחף לשמור על קשרי משפחה מוטבע בנו – כמו יונקים אחרים, אנחנו מעדיפים באופן טבעי את אלה שחולקים איתנו הכי הרבה גנים, אומר פרנק סאלוויי, מרצה לפסיכולוגיה מברקלי. יש אחים שמחזקים את הקשר בעזרת מחוות אלטרואיסטיות הדדיות שבונות שיתוף פעולה – את עוזרת לאחותך לעבור דירה; היא שומרת לך על הכלב כשאת בחופשה. אבל מנקודת מבט אבולוציונית, לאחים יש גם נטייה טבעית ליריבות כי הם מתחרים זה בזה על אחד המשאבים המהותיים ביותר בחיים – תשומת לב הורית. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית לא היה מדובר בעניין אקדמי בלבד, או במי מקבלת את התכשיטים של אמא. "לפני 200 שנה, חצי מכל הילדים לא שרדו את הילדות", אומר סאלוויי. "לכן תחרות בין אחים נשמעת הגיונית יותר כשמבינים שהבדלים קלים בהעדפה ההורית יכולים לקבוע אם הם ייקחו את הילד לרופא או לא".

מנקודת מבט אבולוציונית, לאחים יש גם נטייה טבעית ליריבות כי הם מתחרים זה בזה על אחד המשאבים המהותיים ביותר בחיים – תשומת לב הורית

מעבר לגורמים האלה, קולמן חושב שההחלטה לשמור או לנתק קשר היא בעיקר עניין של מזג אישי. "יש אנשים ששומרים על קשר למרות שאף אחד לא יאשים אותם אם הם יחליטו להתנתק", הוא אומר, "בעוד שאחרים מנתקים קשר עם אחות או אח מסיבות זניחות".

ניתוק מוחלט של קשר  – ולא משנה עד כמה המהלך מוצדק – טומן בחובו השלכות רגשיות חריפות, אומרת סייפר. אלה שיוזמים את הניתוק חשים חרטה עמוקה בשלב מאוחר יותר בחיים. "האחים הם לרוב האחרונים במשפחה שעדיין חיים. יש לנו הורים במשך 30 עד 50 שנה, אבל יש לנו אחים במשך 50 עד 80 שנה", היא מסבירה. "אלה האנשים היחידים שזוכרים את הילדות שלנו, ואנחנו לא מדברים איתם? זה טראגי".
ובכל זאת, אנשים מסוימים פשוט לא מסוגלים להמשיך בקשר. "לא תמיד אפשר לתקן את המצב", אומר סייפר, "אבל מה שכן אפשר לתקן הם הדברים שאנחנו יכולים לעבוד עליהם עם עצמנו".

זאת הייתה המסקנה שלורה מקדונלד הגיעה אליה. ההודעה שקיבלה מאחיה, שאיחל לה שהמטוס שלה יתרסק, פגעה בה עמוקות, אבל ברגע שהיא השלימה עם סיום הקשר, היא יכלה להפסיק להימנע מהסוגיה ולהתחיל בתהליך ההחלמה. "זה היה רגע מכונן", היא אומרת. "כמה פעמים אפשר להמשיך לגעת בתנור חם ולהיכוות?"

וכשאחיה יצא מחייה, אומרת מקדונלד, היא יכלה לעבד את האבל על ניתוק הקשר. בשנה שעברה היא כתבה בבלוג שלה פוסט על הפרשה ומיד התחילה לקבל תגובות מאנשים ברחבי העולם שעברו חוויות דומות. "קיבלתי תגובות כואבות, כנות וחשופות להפליא. זה הפתיע אותי", היא מספרת. "יש לא מעט אנשים שעוברים אותו דבר וזה מכאיב להם והם לא יודעים לאן לפנות או עם מי לדבר. זאת ממש מגפה".
הפוסט של מקדונלד אפשר לה ליצור קשר עם אנשים שעברו חוויה דומה ולעזור להם להמשיך הלאה. גם יוגה, מדיטציה וטיפול פסיכולוגי עזרו לה, היא אומרת. "החיים קצרים מכדי שנעביר אותם בכעס, אז אני פשוט משחררת אותו".

דיי בחרה להפסיק עם ההאשמות ההדדיות אף על פי שמערכת היחסים שלה עם אחותה המשיכה להיות טעונה, ומבחינתה זה היה הצעד המהותי ביותר בתהליך ההחלמה שלה. "הבנתי שאני לא טובה יותר ממנה אם אני נותנת לטינה שלה להרוס אותי", היא אומרת. בזכות המרחק הרגשי שהיא יצרה היא יכלה להעריך את הקשר מחדש ולהבין איך היחס של אחותה כבל אותה. "אני חושבת שאם יהיה לי קשר ארוך טווח או שאתחתן, זה יהרוס אותה", היא אומרת, "ואני חושבת שחלק ממני נמנע מזה עד עכשיו בדיוק מהסיבה הזאת".

לא לכולם יש תקוות גדולות, אבל כל המרואיינים במאמר הזה אומרים שהם יהיו מוכנים להתפייס – אם האחות או האח יתנצלו ויפגינו נכונות לפתוח דף חדש. הופ רייזינג ואחותה הצליחו בזה, אך רק בעקבות טרגדיה משפחתית. בשנה שעברה התגלה אצל אחותה סרטן נדיר וסופני שהשאיר לה פחות משנה לחיות. רייזינג טסה לדנבר כדי לפגוש אותה. "אף אחד לא סיפר לה שאני באה", היא אומרת, "אבל כשנכנסתי לבית הוריי, היא בכל זאת שמחה לראות אותי". אחותה אפילו התנצלה על היחס שלה והבטיחה לרייזינג שזה לא באשמתה. כיום, שתי האחיות מדברות בטלפון בערך פעם בשבוע, אבל הקשר חמוץ-מתוק. "אני שמחה שהיא התחרטה", אומרת רייזינג, "אבל כואב לי על הנסיבות, כי יש לה פחות משנה לחיות ובזבזנו כל כך הרבה זמן".

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

שרה אקל היא מחברת הספר It's Not You: 27 (Wrong) Reasons You're Single.

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2015 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency.

המאמר מובא לכם כחלק מיוזמה שלנו, "אלכסון קלאסיק", שמביאה מדי פעם מאמרים שפרסמנו בעבר, אהובים, טובים וחשובים במיוחד, עבור עשרות אלפי קוראינו החדשים שאולי לא הכירו את האוצרות שצברנו ושלא נס ליחם.

המאמר התפרסם לראשונה ב"אלכסון" ב-19 במרץ 2015

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי שרה אקל, Psychology Today .
§ מאמר | # חינוך
- דימוי שעריריבות בין אחים. צילום: גטי אימג׳ס


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

11 תגובות על קין, נאום ההגנה

01
ניצן יער

המאמר טוב . הקשרים הקרובים האלה, הם הפוגעים ביותר אך גם אלה התומכים. טוב וחשוב שיש לנו שותפים לזכרונות הילדות. המאמר אינו עונה על השאלה מהי נוסחת הקסם ליצירת קשר טוב ותומך בין אחים על אף התחרות והעוינות. תודה שתרגמתם.

02
סבא

ולא דובר כאן על השפעת בן הזוג על הקשר בין אחים ולא על העתקה מהתנהגות הוריהם אל אחיהם .ולא על עקרון ההכבדה בין אחים לבדוק רמת האמינות כפי שעשו להוריהם ושטוב לכל גיל וההישרדות של מי שקבל את הגנים הקשים חברתית . יש לכל הרגשות הללו תפקיד נכבד בהמשך הקשר בין האחים .

04
arense

חושב שמה שהמאמר הזה מחמיץ זה את הקשר בין משקל היחסים עם ההורים למשקל היחסים בין האחים,
ויחסי הגומלין בין המשקלים האלה,
האנכי והאופקי,
הסמכותי וההדדי,
הן השורש למהות התבנית.
להורים שמסתדרים אחד עם השני יהיו ילדים שמסתדרים אחד עם השני.

05
arense

שורש הרוע, במשפחה ובחברה המשתקפת ומשקפת אותה ובה, הוא המאבק על ריצוי הסמכות,
מה שמחולל את הנתק,הכל כך הכי כואב ומצער, בין אחים, מתבטא גם בגישה כמו זאת שכאן, שנותנת משקל גדול יותר לקשר האנכי, האנוכי, בין ההורה ליחד, על חשבון זה האופקי, הבין אחי.
לדבר יש ביטוי זוועתי בפוליטי, כחברה ששוב ושוב מצביעה ל"מנהיג" שמסכסך אח באחיו.
תבנית השנאה הבין אחית נובעת מתצורת ההתניה של ה"אהבה" ההורית, שגם היא בתורה מעצימה דורסנות ככלי לקידום עצמי.
ההורה האגואיסט, הנרקסיסט, נהנה מהמאבק של ילדיו על תשומת ליבו, מאבק שפוטר אותו מהתבוננות עצמית ומעצים את כל מה שכוזב בזהותו וזהות ילדיו.
תבניות אלה משמרות את עצמן בכל תחומי הקיום והיבטיו כחברה סיוטית.

הכותרת קצת בומבסטית למאמר (גם אם זו הכותרת המקורית). רוב המרואיינים לא מתכננים לרצוח את אחיהם כמו קין. אולי כותרת מתאימה יותר תהיה כתב הגנה של "יוסף ואחיו".

המאמר עצמו כתוב יפה מאד ונוגע בנקודה שלפחות בדור שלי (עם ירידת הילודה העולמית קשה לומר) משפיעה עלינו מאד. גדלתי עם שלושה אחים. הגדול שבהם מעולם לא סלח לאחיו אחריו - חבר של אחי - על שנולד. הגדול והקטן הפכו לבעלי משפחה חנבצים חרד"לים (הצעיר פחות) בעוד שהאמצעי - הכבשה שחורה - התגלגל להוואי לעבוד בשיווק וכדומה. כשאביהם נפטר הוא בא לארץ לניחום אבלים. וכך ישבו שם שלושתם כל אחד בחדר אחר עם קהל מרעים אחר והמשיכו את המריבה ארוכת השנים ביניהם.

07
סמדר זאבי

בס"ד
אמר פעם אדם חכם, אילו כל אדם היה מתנהג עם חברו כאילו היה זה יומו האחרון, אזי כולם היו אוהבים זה את זה.
סמכות הורית ותעדוף ילד על פני הילד האחר, הם גורם מספר אחד
לפתח קנאה. הקנאה היחידה החיובית שאני מכירה היא קנאת סופרים. חשוב שהורה יעניק אהבה ותשומת לב לכל ילד.
המאמר מלמד ומעורר עניין רב לא רק בהדדיות בין אחים, אלא גם בין צוותים בעבודה ובכל עיסוק שיש בו אנשים.

המקרא מתחיל עם אדם אחד (למה לא מתחיל שהאל ברא מיליונים בבת אחת?) לטעון שכל אדם נולד יחיד והוא זה שמתחיל את האנושות לעתיד. כלומר מבחינת כל אדם, כל העבר מת, ומה שקיים זה הוא ועתידו לדורי דורות.

המקרא נותנת לנו את החשיבה הבסיסית הזו שנבין. שאם אתה לא מסתדר עם הזולת בהווה, זה אומר שככה בדיוק הדורות שלך בעתיד לא יסתדרו, כלומר הילדים שלך לא יסתדרו ביניהם.

המקרא בעצם דורשת מכל אדם להבין שכל השמונה מיליארד בני אנוש הקיימים עכשיו בהווה, הם בעצם העתיד שלך בעוד אלפי שנים, בדיוק כמו שכל אלה (השמונה מיליארד) צאצאי אב קדמון אחד.
אז אם אתה לא מסתדר עם הזולת בהווה, ככה תראה העתיד צאצאיך. ואז השאלה בשביל מה כל העמל הזה אם זה התוצאה ?

המקרא עושה את התרגיל הזה כמה פעמים.
אדם וחוה לא רוצים להוליד יותר אחרי רצח הבל.
נח ובניו לא רוצים להוליד יותר אחרי המבול. עד המצאת הקניין והירושה והדינים הבסיסים שמאפשר את המצאת הקניין הקביל כמו לא תגנוב ולא תרצח. (למשל אדם בלי קניין, מותר לו לגנוב על דרך: לא יבוזו לגנב כי יגנוב כי ירעב (משלי))
אברהם ושרה לא מולידים לפני ברית המילה.
יעקב לא מתחתן עד גיל מאוחר רק אחרי שהוא ממציא את עבדי החברה הבכורים.
משה עצמו אחרי שהתחתן מאוחר והוליד שני ילדים, מבין שבלי להציל את בני ישראל ממצרים ולהחזיר אותם לארץ, אין לו ולמשפחתו סיכוי.

המקרא מנסה לתת לנו את ההבנה שאם נאמין במיסטיקה ובשטויות כמו בקרבנות וכדומה?! אז יהיה רצח. קין חשב כביכול שאחיו רצוי יותר אצל האל ולכן רצח את אחיו.
חז"ל לוקחים את הסיפור למקום אחר (אחרי שבני אנוש וויתרו על קרבנות לאל), דווקא להמצאת הקניין הלא צודק כמו בימינו.
קין והבל עשו הסכם שכזה: קין כשמו כן הוא קניין, הוא זוכה באדמה כקניין פרטי. הבל זוכה במטלטלין שזה אומר הבל היה רועה צאן.
למחרת קין דורש מהבל פרוטקשן על עצם שהוא דורך על האדמה הפרטית שלו.
הבל נזעק כלפי אחיו: מה חשבת שיש לי ולצאני כנפיים ?
קין שהיה בחשיבה של ג'ון לוק פשוט הרג את אחיו שפלש לקניינו הפרטי.

    בטבע בעלי החיים שחושבים שיש טריטוריה פרטית, הם בדרך כלל בעלי חיים טורפים. דווקא בעלי החיים הנוודים, הם בדרך כלל לא טורפים.
    הווה אומר, האדם רוצה קניין פרטי בזמן שלאחרים אין קניין?! הוא ירצח לבסוף !! כמו המשכירי דירות שמוכנים לזרוק את השוכרים לכלבים כי כדור הארץ שלהם.
    לא רק זה, הוא יצטרך לתרום את צאצאיו הרווקים והרווקות על מזבח הקניין. היום בארצינו אפי' שאתה גר בשכירות ?! = אין לך קניין פרטי וגם משאבי הארץ לא שלך רק של משפחת תשובה ?! אז גם לוקחים ממך את צאצאיך בחינם כקרבן למען הקניין שלא שלך = חוק גיוס חובה.

    לסיום:

    שהורים מולידים את העתיד שלהם לדורי דורות. הם צריכים להסתכל מסביב, האם הם מסתדרים עם זולתם ? ואם לא, שיבינו שזה תהיה עונשם אצלם אצל צאצאיהם לדורי דורות רח"ל.

    זה לעומק המטפורה המקראית. שאדם לומד מקרא, הוא חייב להבין שהוא בהווה הוא הוא השחקן המקראי. הוא עכשיו אדם הראשון שממציא את החקלאות השפה והלוח והגדרת היממה. הוא עכשיו נח ובניו שממציא את הקניין על ידי חלוקה בגורל וממציא את הירושה שמושתתת על חוקי המשפחה.
    הוא עכשיו אברהם שממציא את ברית המילה הדגל הפרטי מול הדגל של הישויות הדמיוניות ששם הפרט הרווק\ה קרבן למולך\לישות.
    הוא עכשיו יעקב שממציא את עבדי המשפחה והחברה (הבכורים ואחר כך שבט לוי) שכל המשפחות מפרנסות אותם.
    הוא משה רבינו שמבין שאם לא יציל את הזולת, גם לו אין סיכוי.

11

קשר בין אנשים הוא קודם כל מבוסס על ה "בינאישי/חברי" כלומר על אהבה חיבה ודמיון/התאמה תרבותית ודמיון באופי, במחשבה, באידיאולוגיות, במטרות, ברצונות ובתחומי עניין, לפני שהוא מבוסס על קירבת דם, קירבת דם היא חלק קטן ממכלול שלם וגדול של רכיבים שקובעים טיב קשר.