קללת הארץ המובטחת

האם אומה שנבנתה על מיתוס של עם נבחר, של גזע נבחר, של עליונות ושליחות מטעם האל, יכולה להקים דמוקרטיה משגשגת? אזהרה צלולה מעבר לים
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

לא פעם נדמה לי שעל ארצות הברית מוטלת מעין קללה. קללת הארץ המובטחת. צירוף המלים נשמע מוזר, אני יודע. אך כמה ארצות מובטחות אתם רואים לנגד עיניכם שבהן רוחות רפאים של אלימות, חורבן ושנאה אינן מרחפות במה שנראה כריחוף נצחי, כתכריך של גורל אפל? פעם אחר פעם אנחנו רואים ארצות מובטחות שבהן אותם שבטים עצמם נדמים כמי שנגזר עליהם להילחם זה בזה פעם אחר פעם, במעין טרגדיה חוזרת ונצחית? האם אין זה בדיוק מה שנדמה שארצות הברית לכודה בו?

אני יודע שקל יותר להסיח את הדעת בסדרת טלוויזיה אמריקנית או בצחוקים של תכניות האירוח. אבל כדי לחשוב על העניין המשונה והאפל הזה נדרשת מידה של תשומת לב ונכונות להביט נכוחה. וצריך גם למצוא דרך לדבר על הדברים.

אמריקה היא מקום מפגר באורח ייחודי, מקום ש"צמח" מן הבחינה הכלכלית, אך מעולם לא התפתח ביותר מבחינה חברתית, אומה שאינה מסוגלת, ומעולם לא הייתה מסוגלת להתנער באמת מהמשקל הנורא של עברה

במונחי השיח האמריקני המקובל, אמריקה היא מקום מפגר באורח ייחודי, אומה שמשרכת את רגליה הרבה מאחורי אומות אחרות, מקום ש"צמח" מן הבחינה הכלכלית, אך מעולם לא התפתח ביותר מבחינה חברתית, אומה שאינה מסוגלת, ומעולם לא הייתה מסוגלת להתנער באמת מהמשקל הנורא של עברה. אבל מדוע אלו פני הדברים?

אני רוצה לדבר איתכם על כך בגובה העיניים, כבן אנוש לבני אנוש. כי בעיניי נראה שנשמתה של אמריקה שבורה לרסיסים, מועקת תחת משאה של קללה נוראה. מדוע? מי הטיל עליה את הקללה?

ניו יורק, שלט, בניין, בנייה, פיגומים

בארץ המובטחת. תצלום: ניק שוליאחין.

ובכן, קללת ארץ מובטחת, כל ארץ מובטחת, היא שהיא מקום – אולי חלום – שיכול להיות שייך רק למי שמוגדרים כאמיתיים וטהורים. אם כך, כיצד יכולה ארץ מובטחת להיות אי-פעם דמוקרטיה? כיצד יוכיחו אותם אמיתיים וטהורים מי אינו אמיתי ומי אינו טהור? הם יכולים לעשות זאת רק באלימות, באכזריות ובשלילת האנושיות של זולתם. וכך, מסתבר שארץ מובטחת היא מקום שבו עם נבחר חייב להילחם בעוז על עליונותו, על שליטה מוחלטת, על חיסול מוחלט של האחר, ללא כל אפשרות לפשרה. אין מדובר רק בניצחון מוגבל. למה הדבר דומה? תארו לכם שהייתם ניצבים בפני שערי גן עדן: יש להניח שהייתם חייבים לדאוג לכך שהוא יהיה שלכם ורק שלכם, בחמדנות, ברעב שאינו יודע שובע. וזוהי בדיוק הטרגדיה שנדמה שנגזר על ארה״ב לחזור עליה שוב ושוב, מהיום שבו היא קמה ועד עצם ימינו.

הארץ הייתה אמורה להיות שייכת לשבט אחד בלבד – ללבנים, כיוון שהם היו העליונים. וביניהם, רק לסוג אחד של אדם – לגברים. ובני האדם הללו, שהיו בני האדם האמיתיים היחידים, היו אמורים להיות הבעלים של כל הארץ כולה, של כל האדמה – לא רק של היבולים והנהרות והעדרים, אלא גם של יצורי האנוש שבה

בואו נתחיל עם עניין הארץ. לעניין ההבטחה עוד נחזור. אומות ועמים תמיד נאבקו על אדמה, על שטחי ארץ. אדמה היא סמל באותה מידה שהיא מציאות גשמית. והמאבקים הללו הובילו למלחמות מכל מיני סוגים, בהחלט. ויחד עם זאת, בארה"ב, המאבק הזה התגלגל באורח משונה ונורא במיוחד. הארץ הייתה אמורה להיות שייכת לשבט אחד בלבד – ללבנים, כיוון שהם היו העליונים: עליונות. וביניהם, רק לסוג אחד של אדם – לגברים: פטריארכיה. ובני האדם הללו, שהיו בני האדם האמיתיים היחידים, היו אמורים להיות הבעלים של כל הארץ כולה, של כל האדמה – לא רק של היבולים והנהרות והעדרים, אלא גם של יצורי האנוש שבה: והנה לכם הקפיטליזם, שלאמיתו של דבר אי-אפשר היה להבחין בינו ובין עבדות, ולאחר מכן, בינו ובין ההפרדה בין הגזעים. וכך, הרעיון בדבר ארץ מובטחת עיצב שלוש שיטות או מערכות – את הקפיטליזם, את העליונות ואת הפטריארכיה. ושלושת אלו גזרו שיום יבוא והם יגרמו לאמריקה לקרוס, מהיום שבו היא נולדה.

אתם צודקים, האירופים, למשל, ניהלו אינספור מלחמות סביב השאלה איזו אומה תשלוט באיזה אזור. אך תהיה זו שגיאה להשוות בין המלחמות הללו ובין הפשעים הנוראים והבלתי נשכחים שארה״ב ביצעה בעצמה. האירופים לא רצו לעקור כליל ולשעבד ולהשמיד אלו את אלו – רק האמריקנים רצו דבר כזה, ובמשך מאות שנים (והם אף עשו כן). האמריקנים נולדו מתוך כך שהם נאבקו ביניהם על הארץ המובטחת, ולכן הם התרגלו לראות זה בזה מעין יריבים מרים, יריבים הנאבקים על הקיום, אויבים, מתנגדים – כך שלא הייתה כל אפשרות לדו-קיום. לכל היותר, רגיעה שקרית ולא נוחה שהשתררה בין שבטים, מצב שחיפה על רצון לחורבן מוחלט ולשליטה ללא עוררין.

לכן, מעצם ראשיתה של ההיסטוריה של ארה״ב – בניגוד למה שמספרים לנו – היא בהחלט לא הייתה "ביתם של האמיצים וארצם של החופשיים". למעשה, כל סוג של אכזריות מעוותת, כל סוג של חוסר אנושיות אלימה ומטורפת – הטלת מום בעבדים, למשל – היה יכול להיות מוצדק ללא קושי מבחינה מוסרית, אתית, חברתית ותרבותית.

והדבר ממשיך להיות כך גם היום, פחות או יותר – איפה עוד אתם רואים מעשי טבח בבתי ספר? אנשים שמנסים לרכוש אינסולין באמצעות קמפיינים של מימון המונים? כל זאת ועוד מתקיים ומתחולל כיוון שהקללה שאין לחמוק ממנה שהגורל מטיל על ארץ מובטחת, היא קללת הפראות, הברוטליות והאכזריות. זהו צחוק הגורל. וזה כל מה שעם כזה מכיר, מוקיר, מעלה על נס, מעריץ ומשתוקק לו. הערכים מתעוותים, הטוב הופך לרע והרע הופך לטוב.

ובכן: כיצד מקום כזה יכול אי-פעם להפוך לדמוקרטיה? לחברה מתורבתת? לאומה שמסוגלת לקידמה? כיצד יכולים כללים, נורמות וערכים של הוגנות להתפתח במקום כזה? אני מניח שאתם מתחילים לראות את הבעיה.

והרי אמריקה מנהלת את אותם קרבות שבטיים שוב ושוב, עד עצם היום הזה: עליונות הובטחה לשבט שלי! אתם לא נחשבים, רק אני! ולא היה רגע בתולדות ארה"ב שבו היא לא חזרה על הטרגדיה הזאת. עם שנידון לחזור על טרגדיה ראוי להיקרא עם מקולל. מיד נשוב לשאלות המשונות והאבסורדיות הללו.

אפאצ'י, אפאצ'ה

איזו ארץ הובטחה לו, אם בכלל?Assuz, בן שבט אפאצ'י, 1898. הדפס פלטינה: F.A. Reinhart, תצלום: Wellcome Collection

ומובן מאליו שעם הזמן, הארץ המובטחת הפכה לחלום האמריקני. כעת היא לבשה חליפה והחזיקה בידה תיק עור מהודר, במקום השוט והרובה של פעם. אבל הרעיון נותר כפי שהיה. החלום הובטח למעטים הנבחרים, ואין צורך שאזכיר שוב במי מדובר. וכמובן, הסיפור הוא שהסגולה המוּלדת, העבודה הקשה, גילוי האחריות וכן הלאה הם שזיכו אותם בהטבות. העצלנים, החוטאים, אלו המסרבים לקום ולקחת את גורלם בידיהם – מעצם טבעם, כמובן – אינם ראויים לכך, אז מדוע שנטרח לתת להם משהו?

אבל מי הבטיח את הארץ הזאת, את החלום הזה, את גם העדן הזה, לעם הנבחר? הרי בני-אדם אינם מבטיחים דברים כאלה אלו לאלו, שכן הם בסך הכול בני תמותה. רק האלים יכולים להבטיח ארץ אשר שייכת, ללא כל סיבה, לנצח נצחים, למעטים הנבחרים

וכך קרה שארה"ב מעולם לא השקיעה בעצמה כחברה. אותן שיטות, אותן מערכות – קפיטליזם, פטריארכיה ועליונות – שימשו באותן הדרכים ככלים לניצול. עם הזמן, הדבר נעשה במידה מעט קטנה יותר של ברוטליות גלויה לעין. אבל זאת אינה קידמה, אלא חוסר יכולת להשתנות.

אבל מי הבטיח את הארץ הזאת, את החלום הזה, את גם העדן הזה, לעם הנבחר? הרי בני-אדם אינם מבטיחים דברים כאלה אלו לאלו, שכן הם בסך הכול בני תמותה. רק האלים יכולים להבטיח ארץ אשר שייכת, ללא כל סיבה, לנצח נצחים, למעטים הנבחרים. מי חוץ מהאלים בוחר בנבחרים? וכך מראשית ימיה, ארה"ב ראתה את עצמה כמקום יקר במיוחד, כמקום של זכויות יתר מקודשות, מקום השוכן בחיקו של האל. מכן נולדו המושגים בדבר "manifest destiny", שבועת הנאמנות לאומה אחת תחת האל וכן הלאה. וזהו גם המקור לטמטום האמריקני הייחודי הזה – הייחודיות (exceptionalism): אנחנו המעטים שנבחרו, "ארצם של בני החורין, ביתם של האמיצים" – רק אל תתעקשו להזכיר לנו שאיננו מרשים לבני גזעים שונים לאהוב זה את זה: ובכל זאת, הרי אלוהים אוהב אותנו, את הנבחרים שלו.

אחת התאוריות מדברת על "זכויות טבעיות", כלומר על כך שזכויות הן מתת האל. אך אם זכויות הן מתת האל, הרי שבני-האדם לעולם אינם יכולים להרחיב אותן. לכן, לאירופים יש זכות לטיפול רפואי, לפנסיה ולטיפול בילדים – אך נראה שלאמריקנים לעולם לא תהיינה זכויות כאלה

הרעיון הגורלי הזה, הרעיון המטופש והמוזר הזה, לפיו הארץ הובטחה לעם הנבחר, כעובדה שאי-אפשר לערער עליה, היה עתיד לעוות את ארה"ב בדרכים שאיש לא היה מסוגל לחזות. אמריקה החלה להמציא כל מיני תאוריות משונות שמלוות אותה גם היום, ובכך למעשה לגזור עליה לעולם לא להתקדם. אחת התאוריות הללו מדברת על "זכויות טבעיות", כלומר על כך שזכויות הן מתת האל. אך אם זכויות הן מתת האל, הרי שבני-האדם לעולם אינם יכולים להרחיב אותן. לכן, לאירופים יש זכות לטיפול רפואי, לפנסיה ולטיפול בילדים – אך נראה שלאמריקנים לעולם לא תהיינה זכויות כאלה. האל לא נתן את הזכויות הללו, נכון? אז החברה אינה יכול לזוז ולו מילימטר, והיא נותרת מקובעת כמו הר. אך תאוריית הזכויות המגוחכת הזאת היא רק דוגמה קטנה: בין היתר, לפחות בחלקים מסוימים, אמריקה קורסת למעין תאוקרטיה פטריארכלית, מה שאפשר לכנות בשם "הטליבנים של טקסס", וגם זאת תוצאה הגיונית לחלוטין של רעיון הארץ המובטחת.

וכך האמריקנים מממשים מין טקס מוזר. במקום להשיג התקדמות פוליטית, חברתית וכלכלית, הם נוהגים לשלוח זה לזה "תקוות" ו"תפילות". בעודם לכודים בניסיון לטפס במעלה מערכות מקובעות של עליונות, קפיטליזם ופטריארכיה, האמריקנים מתעללים זה בזה באורח סדרתי, ולאחר מכן הולכים לכנסייה יותר מכל אומה אחרת בעולם. ושם, בחיק הכנסייה, הם מתפללים בכל לבם למחילה או לתקווה (ושני הדברים הם בערך אותו הדבר). אך בעצם, הם אינם מתפללים לאותו אל. אחדים מהם מתפללים לאל שמחייך כשכלי טיס בלתי מאוישים רצחניים שורפים תינוקות, ואחרים מתפללים לאל שקורא "הללויה" כשילדים קטנים נכלאים במחנות ריכוז, ואילו אחרים מתפללים לאל שיש לו תכנית שתגרום להם להתעשר. ניטשֶה טעה. אלוהים לא מת. באמריקה, אלוהים הוא כל מה שמישהו צריך שהוא יהיה. אמן תחבולות ונוכל? מיליארדר עטוי גלימה? איש קומנדו הנושא מטול רקטות? אין בעיה. וצר לנו מאוד שהילד שלכם נורה בבית הספר – אנו שולחים לכם תקווה ותפילה, מקרב לב.

האמריקנים עדיין תקועים במקום שהם היו בו תמיד. הם מנהלים מאבק נואש כדי להיות העם הנבחר – אך גם כדי לא להתקדם ביחד או זה למען זה. מדוע שיטרחו להיאבק על דמות החברה שלהם? גם זאת קללת הארץ המובטחת – בני-אדם נאבקים כדי להיות הנבחרים על ידי אלים שאינם ראויים לתפילות, במקום לשתף פעולה כאן ועכשיו, ברגעים הקצרים, המעטים, שיש להם בעולם הזה, בזמן שהם יכולים ליצור בו חיים ראויים.

ויחד עם זאת, הארץ, שהפכה לחלום, לא הובטחה לכולם. היא אפילו לא הובטחה למישהו ספציפי – אלא רק למי שמטבעם ראויים, טהורים ואמיתיים. אם כך, כיצד נוכל להוכיח שאנחנו מטבענו הראויים – ואילו "הם" אינם כאלו – חוץ מאשר על ידי כך שנישא תפילות ביתר שאת? ובכן, במצב כזה, אתה צריך להוכיח שאתה נעלה, עליון, מעל לאחרים, האחרים שהם פחות אנושיים ממך. עד מהרה, כל ארץ מובטחת הופכת למקום שבו בני אדם מפרידים את עצמם ל"אנושיים" ו"בלתי אנושיים". בארץ כזאת מתפתחים קודים ונורמות וחוקים שעניינם נטילת האנושיות מהזולת. כך היה בארה״ב בעבר, וכך קורה בה גם עתה.

מתנגדי עבדות, עבדים, גילוח, שחורים

כרזה הלועגת למתנגדי העבדות ומציגה אותם כמשרתי העבדים (1832). תצלום: ג'ון דויל, אוסף Wellcome Collection

הרי כשארץ מובטחת לעם, אין כל צורך בשום צורה של שינוי חברתי, פוליטי או כלכלי לעבר יותר שוויון, חירות או צדק. צריך רק להיאבק על השאלה מי הם הנבחרים באמת. אין כל צורך בהתקדמות כי כל תפקידנו הוא להראות שאנחנו הנבחרים, ושכולם נחותים ביחס אלינו. מאז ומתמיד, זה היה לב לבם של החיים האמריקנים: לפעול להשגת עליונות, לקנות תחושה של סטטוס, להציב את עצמך כטוב יותר מזולתך: "הנה, תראו, אני אחד הנבחרים! ואילו אתם, אתם הרי כלום. שום דבר. ואני אשפיל אתכם, כדי להוכיח שאני עליון". כך מידרדרת חברה שלמה. נורמות של אכזריות, אדישות גסת לב, שקר, רמייה וחימה עולים וגוברים, במקום נורמות של חסד, חמלה, חוכמה ואמת. עד מהרה, כל מיני טיפוסים כמו דונלד טראמפ וברט קוואנה עולים לפסגה, פועים בקול, מלגלגים, מתגרים.

וכך ממשיכים האמריקנים בדרכם, חוזרים על הטרגדיה ההכרחית שהיא המחיר של הארץ המובטחת, במאבק בלתי נגמר על עליונות, מאבק שבו אנשים מתחרים מי ישפיל ויבזה יותר את זולתו, מי יגזול את האנושיות ממי, מי יבטל את קיומו של מי. וכך אנשים מידרדרים להשפיל עוד ועוד ולעולם אינם מרוממים את האחר. מי שיוכיח שהוא האכזרי ביותר, האדיש ביותר, הברוטלי והכועס והאלים ביותר, יוכיח שהוא העליון, ולכן ראוי מעצם טבעו.

כל זה הובטח לי! רגע, מה הובטח? העליונות עליכם! היא שהובטחה לי! האדמה וכל מה שעליה. החלום! מקומכם אינו כאן! מקסיקנים מטונפים שכמותכם, מהגרים, זרים, יהודים – כולכם אפסים, ומגיע לכם מה שקורה לכם

זוהי גם הסיבה שבגללה אנו עדים לגלים של תחושה של זכות מוקנית, לגלים של טינה מרה, השוטפים את אמריקה כיום, כפי שהדבר קרה מאז ומעולם. והגלים הללו הופכים לרגשות אפלים ואלימים, כתמיד. כל זה הובטח לי! רגע, מה הובטח? העליונות עליכם! היא שהובטחה לי! האדמה וכל מה שעליה. החלום! מקומכם אינו כאן! מקסיקנים מטונפים שכמותכם, מהגרים, זרים, יהודים – כולכם אפסים, ומגיע לכם מה שקורה לכם. ואם לא אקבל את מה ששייך לי, שתישרף המדינה והארץ תלך לעזאזל, ואתם תלכו ראשונים. כשארץ היא מקום מובטח, יש גם מחיר גבוה שצריך לשלם. האנשים שהארץ הובטחה להם לעולם אינם מפתחים מסוגלות לדמוקרטיה אמיתית, לשוויון או לחירות – הם פשוט אדונים מעוותים ושליטים אכזריים האורבים לרגע שבו הם יוכלו לעשות את הרע ביותר.

ברט קוואנה

גבר לבן, פריבילגי, אלים ובעמדת כוח. תצלום: ג'ארד רודריגז, Truthout.org

טרגדיה חוזרת על עצמה, ואנחנו חוזרים על השקרים המנחמים והנעימים, ונמנעים מן האמת המביטה בנו מן המראה הגדולה

ניסיתי לבטא במלים רעיון מוזר ומתמיה. אולי הצלחתי, אולי לא. כל ארץ מובטחת היא מקום מקולל, כי היא שייכת רק למעטים שנבחרו, לאמיתיים והטהורים. היא לעולם אינה יכולה להיות מקום לעושר משותף, לטובת הכלל, השקעה שהכול חולקים. למרבה הצער, ארה"ב היא כזאת. עצם ההבטחה מצדיקה ברוטליות, אלימות, עורמה, חמדנות, חוסר מעצורים – כל צורות הבורוּת והכיעור המוכרות למין האנושי, בשעה ששבטים מתחרים על השליטה על ידי ניסיון להוכיח את עליונותם המולדת. ואז גם בתוך השבטים עצמם בני-האדם צריכים להתחרות על מעמדם, על עליונותם במסגרת השבט.

קללת הארץ המובטחת היא שהיא לעולם לא תהיה באמת דמוקרטיה, חברה מתורבתת, מקום של אושר, אמון, שייכות ושפיות. היא תדמה תמיד לשדה קרב, מקום רדוף על ידי רוחות רפאים מן העבר, הדוחקים בחיים לנהל קרבות אלו באלו לקול צחוקם הנקמני של המתים שאינם יודעים שובעה. ארץ מובטחת היא בית מקולל, וככזו ייגזר עליה לחזור על הטרגדיה פעם אחר פעם, בעוד השחקנים על הבמה אינם מבינים בדיוק את המשמעות או המטרה של הדברים שהם מדקלמים או התנועות שהם עושים.

ארץ מובטחת לעולם לא תתעלה מעל ההיסטוריה שלה, כי היא לעולם אינה מסוגלת להתמודד עם האמת שביסודה. האמת, שכואב מדי להודות בה ונורא מדי לשמוע אותה, היא שאיש לא נבחר ודבר לא הובטח. הכול היה שקר. הכול: כל האלימות, הברוטליות, האכזריות, השנאה, רדיפת הבצע והטיפשות. כל אלו לא הובילו לשום מקום, והדבר חזר על עצמו שוב ושוב. כיצד יכולה אומה להיפטר מהדבר האחד שהיא הייתה מאז ומתמיד? מהדבר האחד שהיא ידעה, עשתה ושאפה לו? הטרגדיה חוזרת על עצמה, ואנחנו חוזרים על השקרים המנחמים והנעימים, ונמנעים מן האמת המביטה בנו מן המראה הגדולה.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

עומייר חק הוא כלכלן, הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם שלספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי.

תמונה ראשית: מאדים משמאל ושביל החלב מנקד את השמיים מעל טיפי, אוהל אינדיאני-אמריקני. תצלום: VW, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי עומייר חק.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

13 תגובות על קללת הארץ המובטחת

01
אנונימי

עיוורון מדהים. למרות כל בעיותיה ארה"ב היא עדיין המקום הכי טוב לחיות בו. הכותב מוזמן להגר לברית המועצות, ארץ שוויונית שלא הובטחה לאיש ולא נרצח בעבורה אדם מעולם, ולשגר משם את רשמיו

04
אברהם

פעם חשבתי ששנאת אמריקה, היא סוג של הפרעה נפשית, דרגה אחת פחות מאנטישמיות, ברבות הזמן שיניתי דעתי במידת מה, יש בתרבות האמריקאית קו מסוים במיוחד במדינות הדרום שאינני מוצא מילה אחרת מלתאר אותו אלא כמתכתב (לשון עדינה) עם נאציזם, ועל אף זאת זוהי ארצו של תומס ג'פרסון, וכן ארה"ב היא מיוחדת, במובן זה שזכויות ליברטניות מעוגנות בחוקה שלה, כולל הזכות של אזרחים למיליציות חמושות. מאמר זה גם אם אינו לגמרי בלתי נכון בעיקרו הוא כתב שטנה.
ועוד מילה, הפרוטסטנטים האיומים שהיגרו לניו-אינגלנד לבנות את הארץ המובטחת לשיטתם, מעולם לא קיימו משטר של עבדות, ולא רק זאת אף התנגדו לה בצורה פעילה ואף אלימה.

    05
    סמדר זאבי

    בס"ד
    מסכימה עם אברהם
    הכותב מציין ש"ארץ מובטחת לעולם לא תעלה מעל ההיסטוריה שלה"- לגבי ארה"ב לא הייתה לה היסטוריה, בשל ריבוי המהגרים אלא הקמתה נעשתה על בסיס רצון להקמת מדינה ואידיאולוגיה משותפת בין אזרחיה על סמך ההווה.
    מעניין לראות, כי הוגי הנאורות, על אף היותם דאיסטים ולהוטי הענקת זכויות טבעיות העסיקו עבדים שחורים, אך טרחו לציין כי זוהי העסקה ולא עבדות. רק כדי לסבר את האוזן, לא ניתנו ל"מועסקים" הללו כל זכות טבעית עליה אף לא כברירת מחדל.
    לפי דברי הכותב למעלה, באין היסטוריה - לא ניתן לדבר על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות- אלא על משטר טוטליטרי טהור, כדברי אברהם.

06
אהרון

מאמר שכול את כל מה שנדרש מנאום הסתה.
עובדות, עיוותים, והרבה אמונה עיוורת.
ארצות הברית, למרות היותה שמרנית בגישתה, משנה דברים כל העת.
אבל מאמינה שמה שעובד לא משנים לפי גחמות.
העובדה שהיא לא נותנת זכויות מסויימות, באה מההבנה שכל זכות באה על חשבון זכות אחרת, של הכלל לחופש עיסוק וכדומה.
ונכון, העבדות נשארה בה זמן רב יותר, אבל השמרנות הזו מונעת ממנה לאמץ החלטות חסרות חשיבה מוקדמת.

08
סתם מישהו מהעמק

רעיון נכון ואפילו די מקורי שהשתבש עקב כתיבה מאד מנופחת ומשעממת. במקום מאמר כ"כ ארוך היו מספיקות כמה שורות מבוא ,מספר דוגמאות ו"הרצת" הרצף ההיסטורי האמריקאי שאכן מוכיח מצוין את התזה.
ועם זאת לנו כאן בישראל אין ספק ש"הלבשת" התאוריה של חייק ממש מתבקשת ואולי אף מתאימה יותר מהמודל האמריקאי.
אותו מבקר ש"השווה" לברית המועצות. פשוט אי הבנת החומר ברמה הבסיסית ביותר. שם הזוועות לא טובות יותר אבל מקורן שונה במקצת.

09
ארי

צעקת הגוזל הנגזל שמסרב לגדול ולהפוך לנשר.
יותר נוח, יותר קל להישאר אפרוח חסר כנפיים, כך ידאגו לו, כך ישקו אותו, יאכילו אותו, אף אחד לא יוכל לפגוע בו ואפילו לא יפגעו ברגשיתיו.
בקיצור כל קלף התקרבנות עצמית שיחיל על עצמו, הוא פחות יצטרך לעבוד ולהתקדם.
אמריקה היא רק למצליחים ואם אתה לא מצליח אז תתחיל להיות כזה כי זו זכות מורשת לכל אדם באשר הוא להיות מצליח וזו חובתו שלו עצמו לדאוג לכך.
ללא דת אין זכות לאף אחד עיין ערך סטאלין, דווקא כשהאל הוא המנתב יש זכות לכל בריה כי כולנו יצירות שוות
והראיה שבניגוד לנכתב במאמר עשרות אלפי הנהרגים למען שחרור העבדים היו מהצד הרפובליקני מהדרום

    10
    Stonewall Jackson

    באמת צריך לומר לחולים, לזקנים, לנכים, למי שהטבע והגורל לא עשה להם הנחות, פשוט למות. כי נשרים הם כבר לא יהיו, ולממש את זכותם המולדת להצליח הם כבר לא יממשו. איין ראנד הייתה גאה ברעיונות האלו. ועוד איזה דוקטור על הרמפה.
    אגב: במלחמת האזרחים ה"רפובליקנים" הם מה שהיום היא המפלגה הדמוקרטית, אבל למי שיש עיני נשר אין צורך בפרטים.

11
דלה

ואני כל הזמן חושבת לי: איזו אלגוריה יפה נכתבת כאן על ארץ ישראל, עם ישראל, העם הנבחר..
אכן, תמיד קל יותר לדון ב'אחר', מאשר להביט במראה הגדולה ולראות בה את פרצופנו

13
רחלי

"קללת הארץ המובטחת היא שהיא לעולם לא תהיה באמת דמוקרטיה, חברה מתורבתת, מקום של אושר, אמון, שייכות ושפיות."

ובכל זאת, הפלא ופלא, כל אותם מהגרים אומללים מנסים שוב ושוב להיכנס דוקא אליה - ארץ לא מתורבתת, מלאה באלימות, שקרים ורוע. למה?
אולי כי ארצות המוצא שלהם לא טובות ממנה בהרבה ואף להפך, ובכל ההיבטים שהוזכרו לעיל?

ובכל זאת, גם מי שאיננו גבר לבן, עדיין מעדיף להנות מהחופש והזכויות שהיא מקנה לו על פני מקומות אחרים.

(כמובן, הומוסקסואליים יכולים לעבור ממנה לרוסיה בעלת המסורת התרבותית העשירה, ונשים יכולות להעדיף את המסורת המכבדת והמאפשרת של פקיסטן או ערב הסעודית)

ההאשמות של כותב המאמר אינן קשורות להיותה של אמריקה "מובטחת" בדמיונם של אזרחיה, אלא לעובדה הפשוטה שכנראה בעבר לא היה להיט גדול להיות מיעוט באף מקום בעולם, ודוקא אמריקה משתחררת או מנסה להשתחרר מכך.