רכילות קטנה עם אלוהים

טקסים יומיים הם תפילות קטנות, בקשה קטנה להגנה אלוהית, דרך להקיף את החיים בניחוח של טוב
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

בכל פתח עקמומי עשויה להיות מונחת מנחה. תחנת דלק בעלת משאבה אחת משמשת מקדש. במפל, לרסס המים יש ניחוח קטורת והפיקוס הבנגלי מעוטר בשרשרות של פrחים. השנה בבאלי שיכורה משפע של ימי חג (למעלה מ-60 יום בשנה), ובכל זאת בכל בוקר הנשים מכינות גם 50 מנחות קטנות. כל אחת עשויה על מצע של פרי הקוקוס, מכילה עלי כותרת, לעתים קרובות של היביסקוס, הידראנג׳ה וציפורני חתול, מספר טיפות של מי פרח הפלומריה ולחישת תפילה. המנחות, המכונות קאנאנג סארי, עשויות לכלול גם מעט תפילה מטונימית: כרטיס אוטובוס כבקשה לנסיעה בטוחה, מטבע קטן המסמל תקווה למעט יותר כסף, או קונדום, שנאמר לי כי הוא נועד לבקש ״יותר סקס ופחות ילדים״. זו סוג של רכילות עם האל, רמז קטן.

כשביקרתי בשנה שעברה בבאלי כדי לשאת דברים בפסטיבל הכותבים והקוראים ״אוּבּוּד״, השתאיתי לראות עד כמה נפוץ הפולחן, עד כדי כך שבמדרכות קשה להימנע מלדרוך על הסלסלות הקטנות היפהפיות הללו המלאות בפרחים בפתחי חנויות ומסעדות. גם התרגשתי מאוד מהאופן שבו הפולחן מעניק חיים למקומות הזעירים ביותר. כל גומחה קטנה עשויה להתהדר במקל קטורת בוער, וכל גרם מדרגות מואר ביופיים הזוהר של ציפורני החתול: בכל מקום מורגשת ההכרה, ולכן המקום חי כפליים, באורח מעשי ובאורח סמלי.

אין תרבות וכמעט אין יחידים החיים ללא פולחנים. טקסי השבעה של נשיאים, טקסי סיום לימודים של סטודנטים, פולחנים במקדשים, מסגדים ובתי כנסת, אורות חג המולד או טקס הפסחא הפותח את האביב

קאנאנג סארי, באלי, אינדונזיה, פולחן, מנחה, טקס

קאנאנג סארי על סלע ליד חוף רחצה, באלי, אינדונזיה. תצלום: גיום פלנדר

אין תרבות וכמעט אין יחידים החיים ללא פולחנים. טקסי השבעה של נשיאים, טקסי סיום לימודים של סטודנטים, פולחנים במקדשים, מסגדים ובתי כנסת, אורות חג המולד או טקס הפסחא הפותח את האביב. בעוד שפולחנים גדולים וציבוריים עשויים ליפול קורבן למסחריות, שעמום או ציניות, הם עשויים גם להיות טעונים ורבי משמעות, ולזהור במה שאמיל דורקהיים כינה בשנת 1912 בשם ״תסיסה קולקטיבית״ של פולחן, הדר משותף החורג אל מעבר ליחיד.

עבור הילידים האוסטרלים, הפולחן שר את עולם הטבע לכדי חיים רציפים, במערכת יחסים מפעפעת ומלאת חיוּת בין העבר שהוא זמן החלום ובין ההווה. זמן החלום מקיף את ההווה, לאחר שיצר את הנוף והסדר בעולם, העניק משמעות ועומק לחיים ושיקף את הסדר הקוסמי, ואילו הפולחנים של ההווה ״הרגיל״ בתורם משמרים את הסדר ״יוצא הדופן״ של זמן החלום. בבאלי, הראוותנות האכזרית של שריפת גופת המלך על פי המסורת, שחררה אלוהות איומה מתוך העננים: חיצים שהפכו לפרחים, ארונות מתים מעוצבים בדמות אריות, נחשי בד, יונים מעופפות ממצחן של נשים המבצעות טקסי התאבדות. בספר ״Negara״ (משנת 1980), האנתרופולוג התרבותי קליפורד גריץ (Greetz) מתאר את לקסיקון הסמלים החושניים בפולחן של באלי, ובכלל זה גילוף, פרחים, ריקודים, מנגינות, מחוות, תפילות ומסכות, וכותב כי הפולחנים המקובלים בבאלי הקלאסית היו ״תיאטרון מטפיזי: תיאטרון שנועד להביע... את טבעה העמוק של המציאות וגם... על ידי הצגות, לגרום לו להתרחש״.

פולחן נוכח וחי גם במשפטים האגביים ביותר: ״תודה״ שמעצימה את הכרת התודה; רוח אלוהית ב״להתראות״ (ובאנגלית goodbye, מילה שנולדה מהצירוף god by with you); ברכה הנאמרת לפני הארוחה. הוא שם, בקמעות האישיים הקטנים שנוגעים בהם בדרך מסוימת, למזל טוב, כי לעתים המזל הזה – לפני מסע, תחרות או פגישה – הוא מה שהטקס מנסה לגונן עליו, להצית את הגפרור עבור להבה אולימפית. אם רק ניתן להם, נדמה שהרגלים שואפים להפוך לפולחן: הרעיפו על הרגל תשומת לב, סגננו אותו מעט והוא יפלס לעצמו דרך אל מחוזם של הטקסים, עד שאפילו כוס תה תהפוך לפולחן חגיגי.

פולחנים זעירים, יומיומיים, הם תפילות ייחודיות לסדר ביתי, הקוראות לאלוהי להיכנס לרגע

פולחנים זעירים, יומיומיים, הם תפילות ייחודיות לסדר ביתי, הקוראות לאלוהי להיכנס לרגע. בבאלי, הכנתן של מנחות הקאנאנג סארי נעשית על ידי כל אדם בנפרד, אבל ההשפעה שלה היא מעין פריחה קולקטיבית. ״קאנאנג״ פירושו סלסילת פרחים, ואילו ״סארי״ פירושה מהות, ומה שמהותי, כך נאמר לי, היא הכוונה הנכונה, סוג של טוהר, מתוך תשומת לב לכתבים של בהגוואד גיטא, אשר בהם קרישנה מתאר את מה שאלוהים תובע מן המנחות: ״מי שמציע לי מתוך מסירות עלה, פרח, פרי או מים, את מנחת האהבה הזו, של הלב הטהור, אותה אקבל״. כמו בכל כך הרבה פולחנים קטנים בכל כך הרבה תרבויות, נעשה שימוש בדקדוק הבסיסי של הטבע: פרחים מרמזים על האדמה, נרות על אש, ואז מעט מים קדושים או מטהרים והאוויר נעשה נראה באמצעות הקטורת, בתוספת מרכיב רוחני של תפילה.

באלי, תפילה, גבר, מקדש, פרחים

רגע של התייחדות, תפילה, בבאלי. תצלום: ארטם בליאייקין.

אתם נוהגים להתפלל? זו אחת השאלות הכי אינטימיות שיש. האם אני מתפללת? כן – כלפי הארץ, ולא אל איזה אל נישא, ואף שאני לא יכולה לספר לכם באילו מילים אני משתמשת, אספר לכם שבלבן מצוי יופי. התפילות הללו הן שיקוי הקסמים העז ביותר של שפתי. אני מכניסה לתוכן את המהות שלי, אבל אם מסתכלים בי, אי אפשר לראות דרמה, אין חפצים, רק נשימה והינתקות מסוימת לרגע אחד מתוק מן השגרה. אני מתפללת בבקרים ועד שאני עושה זאת התודעה שלי כאילו אינה תקינה. הבקרים מעוטרים בפולחנים  רבים יותר מאשר זמנים אחרים ביממה, ובהם אנו מתכוננים לחקור את היום. פולחנים של תרגול, יוגה, מדיטציה, כתיבת יומן או רישום חלומות; פולחנים של רחצה ואכילה (ארוחת הבוקר היא הקשורה ביותר הרגלים מכל ארוחה אחרת). יצירה של סדר פנימי לפני שהיום משתחרר אל הכאוס שלו, ניסיון להקטין, באמצעות פולחן, את האפשרות לטעות, לשגות.

"אם אני לא עושה קאנאנג סארי, אני מרגישה קצת אבודה ועגומה. אני מרגישה שהצעד שלי אינו יציב" - אלה אבני זיכרון לתודעה, שמתהלכת בדרכה לאורך היום

בבאלי, דיברתי באריכות עם אישה ושמה קאדֶק, על חוויותיה בעת הכנת המנחות. היא אמרה שכשהיא מניחה את המנחות הללו בשעה מוקדמת, היא מעצבת את יומה. ״אם אני לא עושה קאנאנג סארי״, היא אמרה לי, ״אני מרגישה קצת אבודה ועגומה. אני מרגישה שהצעד שלי אינו יציב״. אלה אבני זיכרון לתודעה, שמתהלכת בדרכה לאורך היום.

הפרחים הנבולים של אתמול, מקלות קטורות שרופים וצלוחיות אורז מסולקים אל האשפה, ואז הנשים לובשות את בגדיהן החגיגיים, מסתרקות ומתאפרות בתשומת לב רבה. כשמדליקים את הקטורת, כל אישה תיקח פרח ותטבול אותו במים הקדושים, תאחז בו בין שתי אצבעותיה, ותפזר טיפול אל המקדש ואז תניח את הפרח מאחורי האוזן. ״כך״, אמרה לי אישה באכסניה שבה התארחתי, ״הניחוח משתלב במילותייך״. הלכתי איתה לפזר את המנחות שלה במתחם המשפחתי שלה, בחדרי האורחים ובחנות המכולת שלה, הנחנו מנחה אחת במקדש, אחרת על מדף חטיפי הצ׳יפס, ועוד אחת בין הבירות לקרקרים, בזמן שפרסומת ברדיו הורתה לנו לרכוש קפה בטעם קקאו, ושממית חצתה את המקדש במהירות. החנות, במרחק של כשלושה מטרים מהכיכר, קיבלה שש מנחות.

המנחות עצמן הן עולם הטבע בזעיר אנפין: הן מורכבות מריבוע קוקוס של 35 סמ״ר, שעלה של צמח הפלפל מונח בבסיסו לכבוד האל סאנג היאנג וידי. האלים ברהמה, וישנו ושיווה מוזכרים באמצעות פרחים בצבעים שונים, וגם בעזרת כיוונים: ברהמה, האש, מקבל פרחים אדומים ברבע הדרומי; וישנו, מים, מקבל פרחים כחולים ברבע הצפוני; שיבה, אל חמשת היסודות אדמה, מים, אוויר, אש והשמים, מקבל פרחים לבנים במזרח, ופרחים בכתום או צהוב ברבע המערבי.

בשולי ההישרדות, בשולי הביבים, בשולי החשיבות, המנחות הן זערוריות כמו הציפור שניזונה מהן

מנחות הקאנאנג סארי שורדות יום אחד בלבד, מסמלות את בן החלוף, כמו נשימה המערפלת מראה לרגע ונעלמת. עשן הקטורת ברוח הקלה משמש כזיכרון של תפילה שנלחשה רגע לפני שבאתם, ואילו המשאלה שליוותה עלה כותרת עדיין מרחפת באוויר. בחן העדין שלהן – הרגעי והמתפוגג – הן ההפך המושלם מן היהירות העצומה והנבואית של אלים כמו פרעה. המנחות הללו אמורות לכלול משהו אכיל, לטובת כלבים וקופים משוטטים, ציפורים, נמלים ופרפרים, וכלב רחוב לשעבר שפגשתי הצליח לשרוד רק בזכות פרוסות המזון שפוזרו ביד נדיבה כל כך על המדרכות. בשולי ההישרדות, בשולי הביבים, בשולי החשיבות, המנחות הן זערוריות כמו הציפור שניזונה מהן. אני מתפעלת מהן בדיוק משום שאינן יקרות.

תבלין, הודו, פלפל, חריף

בדרום הודו הכנת תבלין היא טקס, וגם פולחן יומי. תצלום: מנג'ונאת קמאר.

לעתים קרובות, התפילות הקטנות ביותר הן אלה שמרגשות אותי יותר מהתפילות ששרים כמרים או שנחקקות באבני קתדרלות. כשצעדתי בשנת 2013 בדרך סנטיאגו בספרד, נתקלתי במנזר חרב שהיה ריק לחלוטין אבל מלא תפילות – מאות תפילות – על פתקאות, על אריזות של עוגיות, כתובות בכתב יד, אבודות ומפצירות. באָבֶּרדארון, בקצה חצי האין לי בוויילס, בכנסייה שבה ר.ס. תומאס שימש ככומר, תפילות כתובות על חלוקי אבן מן החוף. כל אבן נועדה לתפילה טקסית מתאימה. עוצמת התפילות הקטנות, הנאמרות בלב, בחשאי, מתפוגגת אם הן נקראות בקול רם במהלך הפולחן. כפי שנאמר בברית החדשה [בבשורה על פי מתי]: "אַתָּה כִּי תִתְפַּלֵּל בּוֹא בְחֶדְרְךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעַדְךָ וְהִתְפַּלֵּל אֶל־אָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסָּתֶר וְאָבִיךָ הָרֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים הוּא (בַּגָּלוּי) יִגְמְלֶךָ".

טקסים הם שערים אל הנפש, בין המקודש לטמא, בין טוהר ולכלוך, יופי וכיעור, ופתח יציאה מן השגרתי אל יוצא הדופן

טקסים הם שערים אל הנפש, בין המקודש לטמא, בין טוהר ולכלוך, יופי וכיעור, ופתח יציאה מן השגרתי אל יוצא הדופן. המנחות בבאלי מונחות תמיד בפתחים, קבלת פנים לא מטרידה לנכנסים, ברכה לרוח באמצעות הכניסה אל החושים. הדלת הראשית היא המוקפת בפולחנים הרבים מכל לעומת יתר חלקי המבנה של הבית – מפרסות סוסים וזרי חג מולד ועד למזוזה היהודית או שרשרת הפלפלים החריפים והלימונים בפתחים בהודו. אפילו האסתטיקה של קישוט הפתח היא פולחן בלתי מודע, בין אם מדובר בשטיחון שכתוב עליו ״ברוכים הבאים״, עציץ גרניום או פסלי אריות המוצבים כשומרי סף. פולחני הכניסה מפרידים את האינטימי מן הציבורי, את הביתי מן הרחוב, את הפנים הנקי מן הלכלוך שבחוץ, אבל הדלת היא גם המקום שדרכו מגיעים ועוזבים, מתחילים ומסיימים – מקום של שינוי, טוב או רע. ובדומה למרבית הפולחנים, גם הקאנאנג סארי מונחות בפתח היום: בבוקר. המומחית לטקסים קת׳רין בל (Bell) רואה בפולחן פרפורמנס של אוריינטציות (orientations) קונספטואליות, והדבר נכון במובן הפסיכולוגי והאטימולוגי גם יחד, משום שהזריחה מכוונת את נפש האדם (ובאנגלית, מקור המילה orient הוא מקום זריחת השמש).

הדרך, סנטיאגו דה קומפוסטלה, עלייה לרגל

זה הכיוון: בדרך לסנטיאגו דה קומפוסלטה. תצלום: Damien DUFOUR Photographie

בתרבות מרובת פולחנים, גידול האורז – שהוא אחד ממני המזונות הנפוצים ביותר – מלווה בבאלי בטקסים רבים, ובכל שדה אורז ישנו מקום המוקדש לפולחן. גידול האורז תובע השקיה מדויקת, והשדות המוצפים מנוהלים בקפידה כדי שחלוקת המים תיעשה בהתאם לצדק החברתי ולצרכי הצמחים. כמויות מים נאמדות בפולחן. גם המילים rite ו–ritual (פולחן וטקס) מקורן ב-ritus הלטינית, שמשמעותה הדרך הנכונה לעשות דברים, בעוד שהמונח המקביל בסנסקריט – ṛta – פירושו סדר קבוע או מדידה.

מאחר שטקס תובע מאיתנו משמעת עצמית, אנשים שמבצעים טקסים במודע לומדים לראות את עצמם כבעלי שליטה עצמית, וכך מצליחים ליישם שליטה עצמית טוב יותר

וזה העניין. הפולחנים והטקסים פועלים – אפילו עבור אנשים שאומרים שהם אינם מאמינים בהם. פולחנים מקלים על צער, מקטינים חרדות ומגבירים את תחושת הביטחון. פולחנים גם מסייעים לשליטה עצמית, כפי שדווח ב-Scientific American, המצטט מומחים אשר השתמשו בטקסים כדי להסדיר דפוסים של אכילת יתר. הפסיכולוגיה מספרת לנו שאנחנו מסיקים את הערך העצמי מן ההתנהגות שלנו ומאחר שטקס תובע מאיתנו משמעת עצמית, אנשים שמבצעים טקסים במודע לומדים לראות את עצמם כבעלי שליטה עצמית, וכך מצליחים ליישם שליטה עצמית טוב יותר.

בתרבות השלטת, פולחן היא לעתים מילה עבשה שאין לה כבר משמעות, מאובקת וחסרת שמחה כמו קישוטי חג מולד באמצע הקיץ. אנשים רבים טוענים שאין להם דת ברורה וגם לא פולחנים רשמיים, ועם זאת, אפילו בחסך–פולחני, הכמיהה ממשיכה להצית את אותם טקסים באמצעות בדל נר, עלה של פרח ומילה. ישנו צורך ברור באותו ״מקום אחר״ מקודש, שהפולחן הוא דרכון המאפשר להגיע אליו – מקום שאיש אינו מוגלה ממנו ואיש אינו זר בו, וישנו שפע מתריס של דרכים עכשוויות העונות על הצורך הזה להעניק למשאלות שלנו כנפיים.

נדמה כי בעת לידה או גסיסה של דברים מתבקש טקס: לידה ומוות, הווסת הראשונה, הנשיקה הראשונה, המסע הראשון לבד. אפשר גם להמציא טקסי נישואים וגירושים. בספר Ritual Theory, Ritual Practice (משנת 1992), בל אומרת כי מטפלים יכולים להשתמש בטקסים בטיפול במשפחות שאינן מתפקדות, ואילו באמזונס ישנם פולחנים המיוחדים להתמודדות עם אבל והרס. בפסטיבל Burning Man בנבאדה הומצא פולחן שהוא לב ליבו של האירוע, כאשר מדי שנה מוקם מקדש עץ ענק, והמשתתפים מביאים שירים ותפילות בשיאו של האירוע הטקסי, ששולטת בו רוח דמוקרטית, חגיגית, רדיקלית וקולנית.

באלי, אורז, טרסות

למזל ולהצלחה: טרסות אורז בבאלי. תצלום: ניקלס וייס

בבאלי, ב״מקדש המזרח״, שבה אנשים מקדמים בברכה את הזריחה, אישה התיזה עליי מים קדושים ואז התאפרה: ברכת שמש, סוּריָה נאמאסקאר, ואחריה מסקרה. אבל פולחני יופי אינם שטחיים כפי שנדמה. מומחים להתנהגות בעלי חיים רואים בטיפוח את הפולחן האנושי המוקדם ביותר, וטוענים כי חלק גדול מן התרבות האנושית מקורו בטקסים כאלה, של בעלי חיים: חיזור, הזדווגות, משחק, ריקוד, אמנות וחינוך. על פי חוקרי ההתנהגות, ישנן ״תמות רוחניות״ בפולחני טיפוח, ובכלל זה האמונה בשינוי מ-״לפני" ל-"אחרי״; יכולת הריפוי המיוחסת לשגרת טיפוח, הניקוי וההיטהרות המתבצעים במקומות מקודשים של ״הרהור ושיקום״. כך ניתן לראות ב״פולחני״ יופי טקסים קדומים, שאינם שטחיים ואינם ראויים לבוז, בעיקר כשאנשים אינם מכירים פולחנים אחרים. ״משמעות הפולחן היא אכן נשגבת. מי שמנסה להיכנס בדרכים אלימות ויהירות של מי שבז למנהגים נפוצים וחושב שהוא טוב מאחרים, שם תהיה מפלתו״, אמר הפילוסוף הסיני שׂוּ'ן קוָאנג, במאה השלישית לפני הספירה.

בבריטניה, בין אנשי המקצוע השמחים ביותר נמנים אנשי כמורה, מוכרי פרחים, קוסמטיקאים וסַפָרים, שכולם עוסקים בפעילות הקשורה – ישירות או בעקיפין– בפולחן

המנחות עוסקות ביופי, כך הדגישה באוזני אישה אחת בבאלי. הפואזיס של יצירת היופי, לא של היופי כתכונה שלנו, מהסוג שמייחסים לאמנות או שירה. בו זמנית, יצירת היופי, כפי שאמר לי נהג מונית בבאלי, ״גורמת לתודעה להיות מופתעת ושמחה. היופי גורם לך להרגיש טהורה, והטוהר דרוש כדי להתפלל״. מוזר לגלות שבבריטניה, בין אנשי המקצוע השמחים ביותר נמנים אנשי כמורה, מוכרי פרחים, קוסמטיקאים וסַפָרים, שכולם עוסקים בפעילות הקשורה – ישירות או בעקיפין– בפולחן.

בפולחן המנחות בבאלי, הפרחים הם סמל ליופי, ופרחים כלולים בטקסים בכל עולם: פרחים ללידה ולמוות, שערי החיים, פרחים באירועי מעבר חברתיים, לאורחים ומארחים, פרחים כדי לכבד ולהודות באורח קליל יותר – יופי חסר תחרות, במשקל של עלה כותרת. לא חייבים להאמין באלוהים כדי להאמין באלוהות הקורנת מפרחים ובהשפעתם המטיבה.

ורד, ורד ורוד

בעל השפעה מיטיבה תמיד, בכל הקשר. תצלום: אליסה אלייבאר.

מחקר שנערך באוניברסיטה של צפון פלורידה בשנת 2018 גילה כי קבלת פרחים היא דרך רבת עוצמה להורדת רמות לחץ הדם, בעיקר עבור נשים, עד כדי כך שמחברת המאמר אֶרין לארגו-וייט (Largo Wight) הגיעה למסקנה כי פרחים עשויים לפתור בעיות של לחץ ברמת בריאות הציבור. במחקר שנערך בטוקיו רבתי על ידי מכון מיזוּהוּ למידע ומחקר 32 עובדים נחשפו במשך ארבע דקות ל-30 פרחי ורדים ורודים נטולי ריח (מזן ״רוזה דקוטה״) באגרטל זכוכית. התוצאה? ״נתונים מהניסוי מאששים את ההשפעה הפסיכולוגית והגופנית המרגיעה של חשיפה לפרחים בקרב עובדי משרד״. הנתונים מבליטים עוד יותר את השפה המאוד לא פרחונית שבה הם נמסרו.

במונחים של אסתטיקה אבולוציונית, יופיים של הפרחים הוא ראשוני, כבר 130 מיליון שנה שהם שרים סרנדה עדינה, והיופי שלהם היה שם לפני שבני האדם הגיעו וראו אותו. ואולי אחרי

אנשים רוצים לתת ולקבל פרחים, לצייר אותם, לצלם אותם, לגדל אותם ולסדר אותם, צמחים פורחים הם באמת מקור של חיים; לדברי הבוטנאי וולטר ג׳אד מאוניברסיטת פלורידה: ״אלמלא צמחים פורחים, אנחנו בני האדם לא היינו כאן״. הפרחים נחוצים, אבל גם מדגישים את החסדים הקטנים שמעבר להכרחי – רפּסודיה של צבעים שבאמצעותם החיים שרים: זהו יופיים האמיתי של הפרחים. במונחים של אסתטיקה אבולוציונית, יופיים של הפרחים הוא ראשוני, כבר 130 מיליון שנה שהם שרים סרנדה עדינה, והיופי שלהם היה שם לפני שבני האדם הגיעו וראו אותו. ואולי אחרי.

הצורך בסדר קבוע בנוסח ṛta מעולם לא היה דרוש יותר. מאחר שכולנו יחד עשינו שימוש לא מוסדר, לא צודק ולא מוקצב במשאבים, יצרנו אי סדר קוסמי, ואפשר אף לומר שאובדן החשיבה הפולחנית היא חלק מן הגורמים לכך. ישנם חוקרים הטוענים כי אובדן הפולחנים המשפיעים מוביל להתנהגויות הרסניות, ואילו האנתרופולוג רוי רפפורט קרא כבר בשנות ה-90 ללקיחת אחריות קולקטיבית לסדר אקולוגי, באמצעות עידוד פולחניות.

מראה הר פוג'י מעבר לאגם סווה, הוקוסאי

"מראה הר פוג'י מעבר לאגם סווה" (1830-1832), הוקוסאי. תצלום: ויקיפדיה

הפולחנים חוצבים, מעצבים ומבריקים את הרוח בעדינות התודעה, הלב מטופל ונעשה עדין עוד יותר בזכות המגע המעודן של משהו גדול יותר מתודה

בעיניי, את הדוגמה הברורה ביותר לכך ניתן לראות אצל כוהני שינטו באגם סוּוה (Suwa) ביפן, שתיעדו באורח פולחני את קפיאת האגם. במהלך הקפיאה, נוצרו תלוליות של קרח, וכשמביטים בעולם בראייה כפולה, ודבר אינו כפי שהוא נראה, תלוליות הקרח הללו נראות כמו עקבות צעדיהם של האלים. במשך 255 שנה, היו רק שלוש שנים שבהן האגם לא קפא. לאחר מכן, בין 2004-2014, היו חמש שנים שבהן האגם לא קפא. מאז 2013, הוא קפא רק פעם אחת, והדבר מצביע על אפשרות מפחידה ביותר של אי סדר קוסמי. קונפוציוס סבר כי פולחנים של התנהגות נאותה מדריכים את האנושות  לעבר טוּב אותנטי (רֶן). ״אם ליום אחד יכולנו לחזור ולשמור על פולחני התנהגות נאותה, האימפריה כולה נמלאת רֶן״.

הפרדוקס המתוק של פולחנים קטנים יומיומיים הוא שהשגרה מועצמת לכדי קדושה באמצעות הרוחניות של המקומות הפשוטים לגמרי, דוגמה לאלוהות הנמצאת בכל, אשר לפיה כל מה שדרוש כדי למצוא קסמים לרוב היא תשומת לב עדינה שבה העולם הטבעי החי מבורך על ידי הנשמה, והנשמה מבורכת על ידי עולם הטבע. הפולחנים חוצבים, מעצבים ומבריקים את הרוח בעדינות התודעה, הלב מטופל ונעשה עדין עוד יותר בזכות המגע המעודן של משהו גדול יותר מתודה. לכן פולחן קסום זעיר, ולו לרגע, עשוי לפתוח דלתות לעתיד, והחיים עשויים להיות מוגנים על ידי עלי כותרת וקדושת התפילות.

ג׳יי גריפית׳ס (Griffiths) היא סופרת עטורת פרסים, שרשימותיה מתפרסמות בין השאר בגארדיאן ובכתב העת ״אוריון״ ספרה האחרון הוא Tristimania: A Diary of Manic Depression (משנת 2016). היא מתגוררת בוויילס.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: קאנאנג סארי, מנחה בודהיסטית יומית בכל מקום באי באלי, אינדונזיה. תצלום: Shutterstock, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג׳יי גריפית׳ס, AEON.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על רכילות קטנה עם אלוהים