רקמה אנושית פועמת

שמחה ועצב, כעס והתרגשות, אהבה ושנאה - הכול משפיע עלינו ביחד. האם יתכן שיש תועלת בהמון?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

בין אם באמצעות טקסים דתיים, קונצרטים, הפגנות, ההסתנכרנות עם אחרים דרך תנועה, התנהגות או רגשות משותפים מקרבת בינינו. המחקר העכשווי מצביע על כך שאפקטים פסיכו-חברתיים דומים להפתיע עולים מתוך מגוון מצבים בינאישיים וקולקטיביים. ברנרד רימה (Rimé), איש האגודה למדע פסיכולוגי (APS) ופרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטה הקתולית של לוביין בבלגיה, מתבסס על תאוריות בסוציולוגיה ובמדע הפסיכולוגיה כדי לחקור את התהליכים המאפשרים לנו לחוות את ההיטשטשות הזאת של הגבולות האינדיבידואליים, כפי שהיא מתרחשת בהקשרים כה רבים ומגוונים.

ב-1893, הסוציולוג הצרפתי אמיל דורקהיים פרסם את התאוריה שלו בדבר מודעוּת קולקטיבית, ותיאר כיצד בתוך כל אדם קיימים שתי צורות של מודעות: מודעות אינדיבידואלית, המדגישה את הייחוד ואת האינדיבידואליות שלנו, ומודעות קולקטיבית, הכוללת ערכים, רעיונות ואמונות המשותפות לנו ולקבוצה או חברה שלמה.

רימה נוטל מן התאוריות הללו ומציע שתחושת הסנכרון והרגש הקולקטיבי גורמים לאדם לעבור בין שני "מצבים" קוגניטיביים מקבילים.

מסאי, קניה, ריקוד

ריקוד קבלת פנים של בני המסאי, קניה. תצלום: אפטב אוזמאן

המצב הניהולי "האינדיבידואלי", שמתועד היטב על ידי הפסיכולוגיה האמפירית, הוא הבסיס להתנהגויות בעלות כוונה והוא מערב תפקודים ניהוליים כגון בקרה על תשומת הלב, קביעת מטרות, גמישות קוגניטיבית ועיבוד מידע. רימה טוען כי המצב ה"קהילתי", שבמידה רבה זכה להתעלמות מצד חוקרי הפסיכולוגיה, מערב את הזיקה ארוכת הימים שלנו לבני משפחה, לחברים, לקהילה ולחברה, וכן את הידע התרבותי המשותף שנגזר ממערכות היחסים הללו.

בחיי היומיום, מושל המצב הניהולי האינדיבידואלי. אך כשבני אדם חווים סנכרון או רגשות קולקטיביים, מתרחש מה שרימה מתאר כ"התאמה" (alignment). כשהדבר קורה, הפונקציות המערבות מאמץ גדול של המצב הניהולי מתנתקות, ומאפשרות למצב הקהילתי לעבור לקדמת הבמה. וכפי שקורה במצבים של מגע מתוך חיבור (attachment contact) ההבחנה בין האני והאחר נעלמת והאדם חווה תחושות של פתיחות, של הכללה ושל יחס חיובי לחברה.

בני-אדם מגיבים לאירועים על ידי כך שהם מתקשרים את הרגשות שלהם וחולקים אותם עם אחרים – ובכך הם מייצרים ידע קולקטיבי

המחקר של רימה גילה באורח עקבי שבני-אדם מגיבים לאירועים על ידי כך שהם מתקשרים את הרגשות שלהם וחולקים אותם עם אחרים – ובכך הם מייצרים ידע קולקטיבי. השיתוף החברתי הזה של רגשות נקשר לשייכות חברתית רבה יותר, רגש חיובי ויחס חיובי לחברה. רימה ואחרים חקרו את תופעת השיתוף החברתי בתגובה לאירועים טראומטיים רבים, כולל רצח העם ברואנדה ומתקפות הטרור במדריד בשנת 2004.

במאמר משנת 2019, שפורסם בכתב העת Psychological Science, רימה ושותפו למאמר, דוד גרסיה (Garcia), מהאוניברסיטה הרפואית של וינה, אוסטריה, ניתחו אוסף של נתונים שנאספו מ-62,114 משתמשי טוויטר לאחר מתקפות הטרור בפריז בנובמבר 2015. גרסיה ורימה הבחינו שבחודשים שלאחר הפיגוע, אנשים שעסקו באורח אינטנסיבי יותר בשיתוף חברתי גם העידו על רמות גבוהות יותר של התנהגות חיובית כלפי החברה ועל רגש חיובי בפעילות שלהם ברשת החברתית טוויטר.

על ידי התחברות לרגשות קולקטיביים באמצעות המדיה החברתית, התאפשר לאנשים לסנכרן את המחשבות והרגשות שלהם, ובכלל לעודד תחושה של שייכות חברתית ושל אמונות משותפות.

"ההשפעות הללו תווכו על ידי הסנכרון הרגשי שהמשתתפים חשו יחד עם אנשים אחרים, באורח העולה בקנה אחד עם רעיון מרכזי במודל של דורקהיים", כך כותבים רימה וגרסיה. "הממצאים שלנו תומכים במסקנה שרגשות קולקטיביים לאחר אסון קשורים לסולידריות רבה יותר, דבר החושף את עמידותה החברתית של קהילה".

בכושר עם חברים

ענפי ספורט קבוצתיים ופעילות גופנית בקבוצה מתגלים כקרקע פורייה למחקרים על השפעת רגשות משותפים ותמיכה חברתית על גוף האדם.

"בענפי ספורט קבוצתיים, ובפעילות גופנית קבוצתית באורח כללי יותר, ההיבט החברתי וההיבט הפיזיולוגי כרוכים יחד באורח פונקציונלי ובלתי ניתן להפרדה", כך מסבירה פרופסור אֶמה כהן, מומחית לאנתרופולוגיה קוגניטיבית. "תנועה, רגש וביצוע קושרים אותנו יחד ברמה האינדיבידואלית, אך גם ברמה הקולקטיבית".

במעבדת הגוף החברתית (Social Body Lab) במכון לאנתרופולוגיה קוגניטיבית ואבולוציונית באוניברסיטת אוקספורד, כהן ועמיתיה חוקרים את הקשר בין תופעות חברתיות, פיזיולוגיות ופסיכולוגיות, עם דגש על האופנים שבהם התעמלות בקבוצה ותנועה בקבוצה מחזקות את הגיבוש החברתי ואפילו את הביצועים הפיזיים.

פעילות גופנית בקבוצה מגבירה את תחושת הגיבוש החברתי והתמיכה, ובסופו של דבר ממסכת תגובות של מתח במהלך הפעילות הגופנית עצמה

"נראה כי תמיכה חברתית אינה משפיעה רק על רגשות – הן לחיוב והן לשלילה – אלא גם על התפקוד הגופני", היא מסבירה. בשורה של מחקרים, כהן ועמיתיה גילו ראיות לכך שפעילות גופנית בקבוצה מגבירה את תחושת הגיבוש החברתי והתמיכה, ובסופו של דבר ממסכת תגובות של מתח במהלך הפעילות הגופנית עצמה.

כדורגל, ברצלונה

רק בקבוצה, ביחד. תצלום: בלה נורה

במחקר משנת 2009 שפורסם בכתב העת Biology Letters, כהן ועמיתיה בחנו את סף הכאב של חברי נבחרת החתירה של אוניברסיטת אוקספורד, נבחרת ברמה עולמית, בשעה שאלה חתרו במכונות חתירה, לבד או בקבוצה. המחקר גילה שסף הכאב שחוו חברי הקבוצה כשחתרו יחד עלה לכדי רמה כפולה לעומת רמתו כשהחותרים התאמנו בנפרד.

קבוצת המחקר רוצה כעת לחקור את ההשערה שתחושה של תמיכה חברתית פועלת כחסם בפני תגובות של מתח במהלך פעילות גופנית, מה שעשוי להוביל לשיפור בהישגים. תוצאה כזאת עשויה להצביע על כך שתמיכה חברתית, שנוצרת על ידי תנועה קולקטיבית או שמוצעת על ידי משפחה, חברים ואוהדים, עשויה לפעול כמנגנון רב-עצמה המשפיע מלמעלה למטה הן על ביצועי השרירים והן על עייפותם.

"הביצועים במהלך פעילות גופנית אינם כולם תגובה לדברים כמו עייפות שרירים או פעילות לב-ריאה המעבירה דם לשרירים", מסבירה כהן. "כאב ועייפות הם חלק ממערכת פידבק שלמה, שכוללת מידע מחוץ לאדם בנוסף למידע שמגיע מתוך הגוף".

יכולתם של בני האדם לשאוב תמיכה מחפצים ומסמלים חשובים בתרבות, כמו מזכרות, דגלים, המנונים, אדריכלות ואפילו מבטאים מקומיים, היא צורה אבולוציונית חדשנית וייחודית ליצירת הגנה חברתית

במחקר אחר, שהתמקד בשחקני מועדון הרגבי של אוניברסיטת אוקספורד, כהן ועמיתיה שוב מצאו שתנועות מסונכרנות עשויות להשפיע לטובה על הביצועים. במחקר הזה, שחקני הרגבי השלימו ביחד את תרגילי החימום, בתיאום מלא – על ידי שימוש בקצב שהושמע להם באוזניות – או באורח שאינו מתואם, ולאחר מכן פתחו בספרינט מאתגר. הקבוצה שביצעה חימום מסונכרן רצה הרבה יותר מהר מן הקבוצה שעברה חימום שאינו מסונכרן.

על אף שהמעבדה של כהן חוקרת בעיקר את ההיבטים האבולוציוניים, החברתיים והפסיכולוגיים של תנועה ואימון בקבוצה, היא גם מתעניינת באפשרות שתרבות סמלית תעורר תמיכה חברתית, ובתוצאות של פעולה כזאת על התפקוד הפסיכו-פיזיולוגי. יכולתם של בני האדם לשאוב תמיכה מחפצים ומסמלים חשובים בתרבות, כמו מזכרות, דגלים, המנונים, אדריכלות ואפילו מבטאים מקומיים, היא צורה אבולוציונית חדשנית וייחודית ליצירת הגנה חברתית, ויתכן כי מנגנון כזה מכוון תבניות מסוימות של אבולוציה חברתית.

חתירה, קבוצה

פחות כואב. תצלום: ג'וש קלברזה

יותר מהידבקות חברתית

הפסיכולוג החברתי הצרפתי גוסטב לה בון הקדיש חלק מעבודתו המוקדמת ביותר לרגש הקולקטיבי. בספרו משנת 1895, "הפסיכולוגיה של ההמון", לה בון מתאר כיצד התנהגות עשויה להשתנות כשפרטים מתקבצים לקבוצות. לה בון וכן הוגים חברתיים נוספים מראשית המאה ה-20 נטו בדרך כלל לראות תופעות של רגש קולקטיבי באור שלילי, כפי שמסביר דן זהבי, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קופנהגן ובאוניברסיטת אוקספורד. בעיקרו של דבר, הוגים אלו ראו את פסיכולוגיית ההמונים כמונעת על ידי רגשות אלימים וקיצוניים, אימפולסיביות והיעדר שיפוט ביקורתי. רגשות קולקטיביים עלו מתוך תהליכים כמו הידבקות רגשית וחיקוי לא-רצוני – ולעולם לא מתוך שיקול דעת, כך אמר זהבי במהלך סימפוזיון במסגרת הוועידה הבינלאומית למחקר פסיכולוגי (ICPS) שהתקיימה בפריז ב-2019.

היכולת להתנהגויות קבוצתיות מורכבות ייחודית לבני האדם והיא יסוד חיוני לרבות מהיכולות הקוגניטיביות מסדר גבוה שלנו

לה בון אמנם חשב שההתנהגות הקבוצתית, כפי שהיא מתגלה בהמון, הופכת בני אדם ללא יותר מבעלי חיים, אך המחקר והתאוריות בתחומי חקר המוח בהקשריו החברתיים וכמוהו הפסיכולוגיה, גילו שהיכולת להתנהגויות קבוצתיות מורכבות ייחודית לבני האדם והיא יסוד חיוני לרבות מהיכולות הקוגניטיביות מסדר גבוה שלנו. במחקר שהשווה את ההתנהגות של פעוטות אנושיים ושל שימפנזים, חבר ה-APS מייקל טומסלו (Tomasello) מאוניברסיטת דיוק גילה שקופי אדם חולקים עם פעוטות אנושיים יכולות רבות בתחום ההתכוונות, אך אינם חווים את ההתכוונות הקולקטיבית שמאפשרת לבני האדם לחלוק מצבים פסיכולוגיים אלו עם אלו.

אוזניות, ביחד, לחלוק

יכולת אנושית ייחודית. תצלום: Hanne LK

בני אדם חולקים את שכלם ואת רגשותיהם במספר דרכים, הסביר זהבי, הרבה מעבר לתהליכים ברמה נמוכה כמו חיקוי והידבקות שמוזנים על ידי "ההמון" או קבוצה אלמונית גדולה. רגשות משותפים הם בסיסיים לשורה ארוכה של חוויות קבוצתיות. למשל, כשאתם צופים במשחק כדורגל בטלוויזיה, אתם עשויים לחלוק תחושה של התעלות רוח עם השחקנים בקבוצה המנצחת על אף שמעולם לא פגשתם אותם, פשוט כיוון שאתם מזדהים עם הקבוצה או המדינה שבשמה הם משחקים. ואם אתם אחד השחקנים, השמחה המשותפת שאתם מרגישים עם השחקנים האחרים כתוצאה מניצחון לאחר חודשים של הכנה, גם היא שונה בתכלית.

"אם אנחנו רוצים להעריך ולהבין את תפקיד הרגשות הקולקטיביים בשיתוף פעולה ובעימות, לא מספיק להתמקד בתהליך כמו הידבקות, שהוא ברמה נמוכה", הסביר זהבי. "עלינו לפנות לתהליכים מורכבים יותר, אחרים, הקשורים להזדהות בקבוצה וכן לצורות של מודעות עצמית, הנחוות דרך ההקשר החברתי".

רגש קונפליקטיבי

רגשות משותפים לא תמיד מפיקים את המיטב מקבוצות: הם הרי גם חלק מהדלק המצית מדורות של שנאה וגם אלימות בקנה מידה גדול במלחמה ובעימותים בין-קבוצתיים. המחקר הראה לאחרונה את חשיבותם של תהליכים רגשיים קולקטיביים בדינמיקה של סכסוכים שאין להם פתרון נראה לעין ובאלימות המתרחשת בין קבוצות.

בשנים האחרונות, המחקר של ערן הלפרין התמקד בוויסות רגשות וברגשות קולקטיביים בהקשר של הסכסוך שאינו מוצא פתרון בין ישראל ופלסטין. הלפרין חקר את הפוטנציאל של ויסות רגשות ככלי לפתרון סכסוכים.

רגשות ברמת הקבוצה הם מנבאים רבי עצמה מאוד של תמיכה במדיניות. אם נעזור לבני אדם לווסת את בעצמם, או ברמת הקבוצה את הרגשות השליליים הקולקטיביים שלהם, נוכל לקדם שינוי של ממש

"רגשות ברמת הקבוצה הם מנבאים רבי עצמה מאוד של תמיכה במדיניות", אמר הלפרין, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. "אם נעזור לבני אדם לווסת את בעצמם, או ברמת הקבוצה את הרגשות השליליים הקולקטיביים שלהם, נוכל לקדם שינוי של ממש".

במחקר מ-2013, שפורסם בכתב העת Psychological Science, הלפרין ועמיתיו גילו שאסטרטגיות של ויסות רגשות "עשויות להשפיע על רגשות בין קבוצות, לא רק בין פרטים, ושוויסות של רגשות יכול לעצב תגובות פוליטיות וגם רגשיות". במחקר שנערך במעבדה, הלפרין ועמיתיו גילו שמשתתפים יהודים ישראלים שהושמו במצב של הערכה מחדש קוגניטיבית תמכו פחות במדיניות תוקפנית וגם תמכו יותר במדיניות של פיוס, בהשוואה למשתתפים בקבוצת הביקורת. הממצאים הללו שוחזרו מחוץ למעבדה בתגובה לאירוע אמיתי: הפנייה של הפלסטינים לאו"ם בדרישה להכרה בהם, בשנת 2011. אימון בוויסות של רגשות המשיך להשפיע על הגישה של המשתתפים לעימות אפילו כעבור חמישה חודשים.

"אם רוצים לנבא את התמיכה של הישראלים או של הפלסטינים בפשרות פוליטיות קשות מאוד בהקשר של הסכסוך ביניהם, צריך לחרוג מעבר לבחינת האידאולוגיות והאינטרסים והערכים, כדי להבין את הרגשות כלפי הקבוצה שלהם עצמם וכן כלפי קבוצות אחרות", אמר הלפרין.

ירושלים, מוזיאון ישראל, תפוח

המצב במקומותינו. תצלום: אנדרו סימן

שינוי ההערכה הבסיסית של אנשים ביחס לקבוצות אחרות (למשל: "הקבוצה השנייה רעה מטבעה ואינה מסוגלת לשום שינוי") עשוי להפחית את השנאה הקולקטיבית כלפי קבוצות שמחוץ לקבוצה האמורה, מה שיוביל לתמיכה גדולה יותר בפשרות פוליטיות משמעותיות. במחקר שדה אורכי, הלפרין ועמיתיו גילו שאפילו חצי שנה לאחר ש-508 יהודים ישראלים השתתפו בסדנאות הערכה מחדש שהתמקדו ביכולת של קבוצות להשתנות, המשתתפים המשיכו לאחוז בגישות שאימצו ואשר יש בהן תקווה גדולה יותר וגם נכונות רבה יותר לפשרה. חשוב לשים לב שהמשתתפים שמרו על מצבם החדש על פני תקופה של חצי שנה, שבה המתח והעימות בין יהודים ישראלים ופלסטינים באזור החריף.

"לא רק שאנחנו יכולים למתן את הכעס או השנאה של אנשים בהקשר של עימות שאינו מוצא פתרון", סיכם הלפרין. "אנחנו גם מראים שעל ידי ויסותם של אנשים או מיתון הכעס או השנאה שלהם, אנחנו יכולים להגביר את התמיכה בפשרות".

הידבקות חברתית, מדיה חברתית

המדיה החברתית מעניקה לחוקרים הזדמנויות חדשות וגם שיטות חדשות כדי לחקור רגשות קולקטיביים על פני קבוצות גדולות של בני-אדם, ובזמן אמת.

פאולו גרבאודו (Gerbaudo), סוציולוג פוליטי ועיתונאי, המשמש מרצה בכיר לתרבות דיגיטלית וחבר בקינגס קולג' בלונדון, חקר כיצד פסיכולוגיה חברתית ופוליטית עשויה להסביר את כוחם של רגשות קולקטיבים להניע תנועות פוליטיות, בעיקר בכל הקשור לעלייה של תנועות פופוליסטיות בימין הקיצוני, שאנו עדים לה לאחרונה.

גרבאודו השתמש במתאו סלוויני (Salvini), לשעבר שר הפנים של איטליה, כדוגמה להצלחתם של פוליטיקאים מן הימין הקיצוני להגביר רגשות קולקטיביים באמצעות המדיה החברתית. הנוכחות רבת ההשפעה של סלוויני במדיה החברתית, שעיקרה מתמקדת בפייסבוק, תוארה כמאפיינת את הפוליטיקה החדשה, רוויית השנאה, של הימין הקיצוני, המכוונת לא פעם נגד קבוצות שנדחקות לשולי החברה, כגון מהגרים, פליטים ונשים, וכן הקהילה הלהט"בית.

התוכן הרגשי של הימין הקיצוני הרבה יותר מורכב רגשית מאשר הבעה של רגשות שליליים ושנאה בלבד

"על אף שהפוסטים שלו זוכים לא פעם להוקעה על כך שהם מעוררים את האינסטינקטים הגרועים ביותר של העוקבים בפייסבוק, אם מביטים בהם בתשומת לב, מגלים שהתוכן הרגשי של הימין הקיצוני הרבה יותר מורכב רגשית מאשר הבעה של רגשות שליליים ושנאה בלבד", אמר גרבאודו.

לפייסבוק יש פוטנציאל מתודולוגי עצום לחקר הרגשות, כיוון ש"תגובות" (שמאפשרות לתייג תוכן באמצעות סמלים: Like, Love, Haha, Wow, Sad ו-Angry) מובנות במערכת עצמה. למשל, ניתוח פשוט של עמוד הפייסבוק של סלוויני מראה שיש שתי תגובות רגשיות ששולטות בקרב העוקבים אחריו: Angry ו-Haha.

פייסבוק

לפחות יש בה איזו תועלת מחקרית. תצלום: Got Credit

"לא פעם, שנאה מלווה ברגשות חיוביים יותר שנמצאים שם כדי להניע את תחושת ההשתייכות של הקהילה", הסביר גרבאודו.

על אף שלעתים קרובות יש התמקדות חזקה ביותר ברגשות שליליים ובתקיפה של מי שנחשבים ליריבים, הרי שהזיהוי הזה של "האחר" גם יוצר גיבוש חברתי של קהילת העוקבים אחר סלוויני, קהילה הזוכה לאישור שלה בעיני עצמה. מנהיגים מהימין הקיצוני מתגלים כיעילים ביותר בשימוש במדיה החברתית כדי ליצור גיבוש חברתי בתוך הקבוצות המקוונות שלהם. לא פעם, התוכן מעורר תגובות רגשיות חיוביות על ידי ציון לטובה של הצלחתם של מי שנתפשים כשייכים לקבוצה.

הרבה ממה שאנחנו רואים במדיה החברתית קשור להנעה ולהפעלה של רגשות אינדיבידואליים והפיכתם לרגשות קולקטיביים

"זה לא רק שהפוסטים של סלוויני בפייסבוק פשוט מסיתים לשנאה או מביעים שנאה – הם גם מעוררים ומפעילים שנאה", אמר גרבאודו.

מנהיגים כמו סלוויני, שמתאפיינים במיומנות גבוהה בתחום הרשתות החברתיות, נוטים להשתמש באלמנטים נוסחתיים כדי לעצב את התוכן שלהם, כך שהוא מזמין עוקבים לעסוק בלגלוג ובהשפלה של יריבים. ההנעה הרגשית האינטראקטיבית הזאת מעוצבת כדי לעורר תגובות רגשיות שמגבירות את הרגשות של המשתמשים. למשל, כתיבת פוסטים בפייסבוק שמסתיימים בסימן שאלה כדי להזמין תגובות. גרבאודו גילה שלעתים קרובות התגובות הרבה יותר קיצוניות מהפוסט הראשוני, וככל שאתה מעמיק בחפירה בתגובות, כך הן נעשות קיצוניות יותר.

"הרבה ממה שאנחנו רואים במדיה החברתית קשור להנעה ולהפעלה של רגשות אינדיבידואליים והפיכתם לרגשות קולקטיביים", מציין גרבאודו. בהקשר הזה, למדיה החברתית יש תפקיד של תיעול הרגשות, כלומר של חיבור בין אנשים והגברת הרגשות הללו, כך שיהיה אפשר להגיע למסה קריטית שיכולה להיות בעלת השפעה אלקטורלית.

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מקורות

Cohen, E. A., Ejsmond-Frey, R., Knight, N., & Dunbar, R. I. M. (2009). Rowers’ high: behavioural synchrony is correlated with elevated pain thresholds, Biology Letters, 6(1):106–108. https://doi.org/10.1098/rsbl.2009.0670Garcia, D., & Rimé, B. (2019). Collective emotions and social resilience in the digital traces after a terrorist attack. Psychological Science, 30(4), 617–628.
https://doi.org/10.1177/0956797619831964
Halperin, E., Porat, R., Tamir, M., & Gross, J. J. (2013). Can emotion regulation change political attitudes in intractable conflicts? From the laboratory to the field. Psychological Science, 24(1), 106–111.
https://doi.org/10.1177/0956797612452572

אלכסנדרה מישל היא כותבת עצמאית תושבת בולטימור

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: רשת סבוכה. תצלום: עומר פלורס, unsplash.com

Photo by Omar Flores on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אלכסנדרה מישל, APS Observer.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על רקמה אנושית פועמת